האם ההשוואה לז'בוטינסקי היא השמצה?
ציטוט: משה גרנות: "בפולמוס של נעמן כהן עם מיכל סנונית (בעיקר לגבי היחס אל אמנון אברמוביץ'), מציין נעמן כהן ש"העבריין" אולמרט הוא איש שמאל קיצוני. האם אנחנו חיים באותה מדינה?
וכן, כבר שמעתי הרבה השמצות על שקמה ברסלר (הראויה להערכה רבה בעיניי), אבל לא העליתי בדעתי שהיא יכולה להיות מושווית דווקא לז'בוטינסקי". ("חדשות בן עזר", 1942).
אני תמה למה שם משה גרנות את המילה "עבריין" לגבי אולמרט במרכאות? האם אינו חי במדינה ואינו יודע שאולמרט הוא עבריין שהיה בכלא?
לגבי המושג "שמאל קיצוני". לאחר מלחמת ששת הימים הפך הלמוט אויסטרמן-אורי אבנרי את המושג "שמאל ממושג כלכלי מעמדי, ליחס כלפי הפלשתינאים. לאחר המלחמה רק רק"ח שמרה על שני המובנים. גם קומוניזם וגם תמיכה בנסיגה מכל השטחים. הליכוד תמך בסיפוח מלא של השטחים, המערך בתוכנית אלון, ומפ"ם בנסיגה מלאה תוך תיקונים קלים. (ירושלים וחלק מהגולן בידי ישראל). לאחר היעלמות מפ"ם המשיכה מרצ באותה מדיניות. האם משה גרנות חי במדינה? האם אינו יודע כי אולמרט מבחינת ויתוריו לפלשתינאים היה "שמאל קיצוני" בהרבה מיוסף שניידר-שריד, או מגולדה זלטה שניפיצקי-זהבה גלאון למשל, עד כי תמך במסירת כל השטחים כולל ירושלים המזרחית?
ההשוואה שעשיתי בין ולדימיר זאב יבגנביץ' ז'בוטינסקי ששנא את אנשי העמק ואמר "אלוהים לשלטון בחרתנו," לבין אשת העמק, שקמה שוורצמן-ברסלר-וינדמן, שאמרה "אלוהים לשלטון בחרנו" היתה רק בעניין זה.
אני תמה. האם הערצתו ותמיכתו של משה גרנות בשקמה שוורצמן-ברסלר-וינדמן מביאה אותו לראות בהשוואתה לז'בוטינסקי השמצה? יהיו אחרים שיראו בההשוואה זו דווקא כבוד רב. וכמובן שההיפך. חסידי ז'בוטינסקי יראו בהשוואתו אליה משום השמצה.
אינני חסידו של ז'בוטינסקי אבל בניגוד למשה גרנות איני סבור שהשוואה אליו היא השמצה.
לאור "ההשמצה" הזו מעניין מאד מה יחשוב עליו יוסף דב גייסינוביץ'-אחיין-מאיר?
 
עינת וייצמן – רצח יהודים כאנושיות הומאנית, והאמנות
זה היה צפוי ששוקן, נבזלין, ובומשטיין-בן יעלו מאמר דעה של האקטיביסטית הפרו-איסלמית תומכת הטרור עינת ויצמן, שבדומה להיטלר קבעה שרצח יהודים עושה אותה ל"הומניסטית קולוסאלית". ואכן, עינת ויצמן, מספר 6 במפלגת בל"ד, המתנאה בהיותה שחקנית ובמאית, משבחת את הרוצח וליד דקה על שעבר מ"החזית העממית" לבל"ד ובכך הוכיח את "אנושיותו": "ההיכרות שלי עם וליד," מספרת ויצמן, "החלה ב-2017, לאחר שכבר היה כלוא יותר מ-30 שנה בעקבות מעורבותו בתכנון חטיפת החייל משה תמם ז"ל באוגוסט 1984. החטיפה נועדה לצורכי מיקוח, הסתבכה, ותמם נרצח יומיים לאחר שנחטף. בשנותיו הארוכות בכלא עזב וליד את 'החזית העממית' ונהפך לתומך מרכזי של מפלגת בל"ד ושל קריאתה לשוויון אזרחי ולהתנגדות לא-אלימה. (כאילו שבל"ד אינה מפלגה תומכת טרור).
"וליד קורבן להתעללות של מערכת הכליאה בישראל. זו היתה נקמה והתעללות ותו לא. ההתעללות לא חדלה עם מותו. משטרת איתמר בן גביר מחזיקה כעת בגופתו כדי למנוע הלוויה של אחד מגיבורי התרבות הפלסטינים. השוטרים אף הגדילו לעשות ופשטו על אוהל האבלים בבאקה אל-גרביה ועצרו חמישה מקרובי משפחתו. ההתעללות בדקה, במשפחתו ובבני עמו היא תוצאה ישירה של הרעל המפעפע בחברה הישראלית. אלה שלמעלה, בשלטון,
 "אני מתעקשת להיאחז במה שלימד אותי וליד: שאמנות יכולה לחולל שינוי. הסצנה שכתב וליד להצגה שלי מסתיימת כשסוהר בא לאזוק את וליד המבוגר ולהחזירו לתאו מחצר הטיולים. וליד אומר לסוהר: 'אתה כמוני, הסוהר יוצר את האסיר בדמות פחדיו. אתה הולך לכבול את עצמך.' וליד ביקש להושיט יד מעבר לתהום המפרידה בין העמים. זוהי צוואתו."
 (עינת ויצמן, "וליד ביקש להושיט יד מעבר לתהום המפרידה בין העמים", "אל-ארצ'", 14.4.24)
https://www.haaretz.co.il/opinions/2024-04-14/ty-article-opinion/.premium/0000018e-dcfb-db46-a5ae-dcff77160000
ממש רחמים על הרוצח שהוא הקורבן... מעניין למה אשת התיאטרון ההומניסטית עינת ויצמן לא הציגה בהצגתה על "אנושיותו" של וליד דקה את רגעי האימה וההתעללות החייתית סדיסטית במשה תמם ית"ד (ישראל תקום דמו) עד שנרצח. היא הרי הומניסטית קולוסאלית.
ובהקשר ל"אמנות" יש להזכיר גם כי אחד מידידיו הטובים של הרוצח דקה היה הסופר כמאל סאלח מוג'אלד מנשה-סמי מיכאל, (שאמר ב-2004 כי הוא מבין לרוחם של אנשי החמאס שנלחמים ביהודים, ושאין להגדיר אותם כ"מחבלים"(. שהתכתב איתו, וביקר אותו בכלא.
הנה עוד סיבה מדוע היה כמאל סאלח מוג'אלד מנשה-סמי מיכאל, ראוי אולי לפרס נובל לספרות, אבל בשום פנים ואופן לא לפרס ישראל.
 
מטר לא תפוטר
המרצה שספדה למחבל לא תפוטר:
 "חופש הביטוי מגן גם על אמירות כואבות"
נשיא אוניברסיטת תל אביב פרופ' אריאל פורת הודיע כי ד"ר ענת מטר, שספדה למחבל וליד דקה שמת בכלא, תישאר בתפקידה: "פעלה בהתאם לחוק." הוא תקף את יו"ר ועדת החינוך, שזימן אותו לדיון ב"הסתה בקמפוסים" – והאשים את ח"כ יוסף טייב בניסיון להחלשת האקדמיה: "אתה חלק ממסע נקמה המתנהל נגדנו זה זמן."
בפוסט שכתבה ד"ר מטר, ספדה המרצה לרוצח וליד דקה: "היה שלום חבר יקר ואהוב. היית ותהיה מקור השראה אינסופי. הלב איתכן, סנאא ומילאד. עם אסעד וכל המשפחה. ועם העם הפלסטיני כולו שאיבד היום אחד מבניו המעולים ביותר." בפוסט נוסף כינתה אותו "האינטלקטואל, החבר, אציל הנפש."
"אכן רצח נורא ומזעזע," ציין פרופ' פורת במכתב חריף ששיגר לח"כ טייב, "הנהלת האוניברסיטה גינתה את התנהלותה של ד"ר מטר. עם זאת, היא לא עשתה כל פעולה בלתי חוקית, ואין לנו על כן כל כוונה לפטר אותה. בניסוח אחר: על פי החוק במדינת ישראל, חופש הביטוי מגן גם על התבטאויות מקוממות, כואבות וחסרות רגישות, בין אם הדבר מוצא חן בעיניך ובין אם לא." 
פרופ' פורת תקף את ח"כ טייב על כך שזימן אותו להופיע בפני ועדת החינוך של הכנסת לדיון ב"הסתה בקמפוסים" – והאשים אותו בנקמנות באקדמיה: "הקואליציה שאתה חלק ממנה אחראית לאסון הנורא ביותר שקרה לעם היהודי בארצו, והמדינה בוערת בהפגנות נגד הממשלה, ההופכות להיות אלימות ומסוכנות יותר ויותר... אינך מתבייש לזמן דיון בכנסת על פוסט חסר חשיבות, של מרצה אחת ויחידה, המייצגת את עצמה בלבד?"
https://www.ynet.co.il/news/article/rka1111dylr
האמת היא שתמיכתו הפרטית של פרופ' אריאל פורת בענת מטר אינה העניין, העניין הוא שהחוק בארץ אינו מאפשר לו, גם אם ירצה, לפטר מרצה התומכת בטרור וברוצח יהודים. ואת החוק הזה יש לשנות. וזה תפקידה של הכנסת. לא גינוי, אלא חוק שלפיו תומך טרור (ברצח יהודים או ערבים) לא יוכל לעבוד במערכת החינוך הישראלית. האחראי לחקיקה הוא בנימין מיליקובסקי-נתניהו.
 
נציג היהודים בפרלמנט האיראני שיבח
את ''המתקפה האדירה נגד ישראל''
נציג הקהילות היהודיות באיראן ונציג היהודים בפרלמנט בטהרן, ד"ר הומיון שמח, שיבח אמש את "המתקפה האדירה של הרפובליקה האסלאמית של איראן נגד עמדות המשטר הציוני," כלשונו.
אחד המקומות בפרלמנט האיראני שמור בדרך קבע ליהודי, כיוון שהחוקה האיראנית מחייבת לתת נציגות גם למיעוטים במדינה. ד"ר שמח אמר לתקשורת האיראנית כי "התקיפה היוותה מקור כוח לכל שוחרי החירות בעולם, במיוחד פלסטין. המתקפה הראתה שלישראל יש חולשות רבות וטענותיה היו שקריות. למרבה המזל, עכשיו התבררו נקודות התורפה של המשטר הציוני עם התקפת הכטב"מים והטילים הכבדים של איראן." לטענתו "תכנון צבאי מפורט מאוד עמד מאחורי המבצע הזה. הכטב"מים שלנו בלבלו את מערכת ההגנה כך שהטילים שלנו יכלו לפגוע בבסיסים צבאיים. אני בטוח שהגענו ליעד. מתקפה זו לוותה בהגנה של ארבע מדינות, ארצות הברית, בריטניה, צרפת וירדן, שנתנו תמיכה לישראל."
ד"ר שמח, שמכהן בתפקיד מאז 2020, תקף את ירדן וטען כי "ירדן בגדה בפלסטינים ובמוסלמים. בנוסף לישראל, גם הרפובליקה האסלאמית של איראן התמודדה מול ארבע מדינות נוספות ולבסוף שיגרה את הטילים שלה ליעדם העיקרי. זו רק תחילתו של הסיפור. המטרה שלנו לא היתה לפגוע עם כל הטילים, אבל קודם יצרנו בלבול עם הכטב"מים ואז פגענו בעמדות הרצויות. ישראל הוציאה כ-1.5 מיליארד דולר כדי להדוף את התקיפה של איראן, בעוד הכלים והטילים שלנו עלו הרבה פחות. אנו מקווים שבקרוב העם הפלסטיני יחזור לבתים שלו ויחיה בשלום. ישראל היתה צריכה ללמוד לא לפלוש שוב לאדמתנו. אני מברך את האומה האיראנית על הניצחון הגדול הזה."
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=845272&forum=scoops1
כמו בבדיחות על הפרסים גם ד"ר הומיון שמח, שם את הדגש על הרווח הכספי של האיראנים לעומת ההוצאה הגדולה של היהודים. כמובן שאין להאשים אותו על דבריו. הוא בחינת אנוס. אם לא יתבטא כך חייו בסכנה. לא כן עינת ויצמן וענת מטר ושאר תומכי הטרור האיסלמו-נאצי של איראן העושים זאת בהתנדבות ומרצון חופשי.
 
הישגה של הרפובליקה האיסלמית של איראן
תוצאות ההתקפה האיראנית היא: שלושה ערבים הרוגים בעבר הירדן, וילדה ערבייה פצועה קשה בישראל.
 
"דין מוחמד בסייף" גם לכומר אנטישמי
כומר אוסטרלי אנטישמי שונא ישראל תומך חמאס שביקר בעזה ומסית נגד ישראל נדקר בשידור חי על ידי צעיר מוסלמי במהלך דרשה שנתן בכנסייה. (ראו בתמונה):
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=845227&forum=scoops1
אם כך ייעשה לכומר קל וחומר גם ליהודים תומכי חמאס החושבים שזה יציל אותם מ"דין מוחמד בסייף".
 
ילדים ערבים חכמים
''כוס אוחתו חמאס, כוס אוחתו סינוואר''
צפו בתגובה המשעשעת של ילדים מעזה שנשאלו מה המסר שלהם לחמאס: ''כוס אוחתו חמאס, כוס אוחתו סינוואר.''
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=845264&forum=scoops1
זה מזכיר את הזמרת היורדת עליזה קאשי, שבן-אחיה נהרג במלחמת יום הכיפורים, שבתום הופעתה בטלוויזיה פלטה אז את הקללה: "כוס אמק על הערבים..." השער האחורי של "העולם הזה" כינה אותה אז "עליזה המקללת". למרבה הצער אז הקללה לא עזרה.
 
"לעבודה להגנה ולשלום"
בהשפעת טקס "סקרמנט הקונפירמציו" של הנצרות הקתולית אימצו היהודים במאה ה-16 את טקס חגיגת "בר מצווה" בו קיבלו בני ה-13 עול קיום מצוות. בתנועה הקיבוצית בכלל, ובקיבוץ גבת בפרט קיבל טקס ה"בר מצווה" משמעות שונה.
ארקה ויינר-ישראלי, אחד האידיאולוגים של הקיבוץ, לחם בכל כוחו נגד הניסיונות להחזיר את הדת לתרבות. הוא פירסם מאמרים חוצבי להבות נגד הריאקציה הקלריקאלית – הדלקת נרות בשבת, או חגיגת חג ה"בר מצווה". לאור זאת נקבע שחג ה"בר מצווה" יהיה חג קולקטיבי לכל בני ה-13. החג יסמן את כניסת הילדים לתנועת "הנוער העובד" כסימן לקבלת עול "מצוות הציונות-הסוציאליסטית."
פניה ברגשטיין המשוררת – אשתו של ארקה האידיאולוג, נרתמה למלאכה, וכאשר קבוצת "לאור" הגיעה לגיל מצוות היא חיברה עבורם את שיר הכניסה ל"נוער העובד":
אל "הנוער העובד"
למפקד בסך נקראנו
מחנה "לאור" צועד
לתנועה נשיר שירנו.
אל האור לאור לאור
צעדינו עוז ירונו
אל האור, לאור, לאור
"נוער העובד" היכונה.
מאז חג ה"בר מצווה" ציין את כניסת הילדים ל"נוער העובד". וכך הווה גם שנים לאחר מכן בזמני. בשנת "בר המצווה" הוטלו על בני "דבורנית" מצוות שונות. לא מספר גדול כתרי"ג (613), אבל בערך כעשרת הדיברות. למשל, היתה "מצווה" להכיר קיבוצים אחרים: התחלקו לקבוצות ונסעו לקיבוצי "האיחוד" או "השומר הצעיר". "מצווה" קשה יותר היתה ללמוד עשרים "ריקודי עם". "הריקודים הסלונים" נקבעו כריקודים מושחתים – מגילויי הניוון של החברה הבורגנית. המדריך אהרון לוצקי לימד את החניכים את כל "ריקודי העם". הריקוד הראשון היה "קומה אחא". היו שהפליאו בריקוד, והיו כאלה שלאחר הסיבוב הראשון של: "יום שקע ויום יזרח", התבלבלו להם הרגליים והיה להם זה הריקוד הראשון והאחרון.  (אני למשל).
בנוסף המדריך – אהרון לוצקי, העביר בכיתה "פעולות" על האידיאולוגיה של הקיבוץ. אהרון, היה "אידיאולוג" כאביו - חיים לוצקי, וכדודתו חייצֶ'ה, הבעייה הייתה, ששעת ה"פעולה" חפפה בדיוק לשעה שבה שודר ברדיו תסכית המתח: "פול טמפל", ילד שלא יכול היה להתנתק מהתסכית בלי לדעת מי הרוצח והפסיד את הפעולה, קיבל עונש חמור – הרחקה מכמה פעולות.
חצי שנה לפני ה"בר מצווה" החלו בני "דבורנית" לערוך חזרות להופעה הגדולה.
תוכנית הערב נרשמה על לוח המודעות בחדר האוכל וביומן המשק:
1. מסכת בשירה קריאה וכלי הקשה: על פי שירו של יהושע רבינוב: "הילוך הנערים".
2. התעמלות על פסלים ופירמידות.
3. "להקת היער" –  מחזה לילדים מתורגם מרוסית ע"י אלתרמן.
באסיפת החברים במוצאי שבת הקודם לחגיגה, נמסר על ההכנות לחגיגת "בר-המצווה". דני הדרי – מחנך הקבוצה, ציין שאמנם נמנעו השנה מהגבלת הזמנת אורחים, אבל יהיה קושי להלין את כולם, כי בחורף חסרים חדרים ושמיכות. ברשות המארגנים בערך מאה מקומות, מלבד אלה שיסתדרו באופן פרטי. "בית הרשל" לא יוכל להכיל את כולם, כך שילדים עד כיתה ה' לא יקבלו כרטיסים, וישבו על ברכי ההורים. לרשות האורחים תעמודנה מכוניות לת"א ולחיפה.
בערב החג נערך ראיון עם בני המצווה. הראיון פורסם ביומן המשק.
שאלה ראשונה: מה הוא ערכה של בר-מצווה? רון: "הערך היחיד הוא כניסה ל"נוער העובד." אסף: "הערך העיקרי – הכניסה הרשמית לחברת הילדים." היה מי שאמר שהכניסה ל"נוער העובד" אין לה ערך, ואין לה כלל קשר ל"בר-מצווה". יש לעשות "בר-מצווה" דתית עם תכנים קיבוציים.
שאלה שנייה: האם המועד לקבלת השעון הוא הבר מצווה? אסף: "במסגרת החג צריך לקבל את המתנה מהמשק." היו שהמליצו על מועד מוקדם יותר.
ב"בר מצווה" תמיד קיבלו הילדים שעון שוויצרי זול. השעון סימל את הבגרות. לפני ה"בר מצווה" נסעה הכיתה לבקר בבית משפט. כולם תודרכו לומר שהם מעל גיל שלוש עשרה על מנת שלא יערימו קשיים בכניסה. חיים בורר תמה: "הם לא יאמינו, הלא מיד יראו שאין לנו שעון..." בבית המשפט לא שמו לב.
בערב שבת – 5 פברואר 1965 הגיע הרגע הגדול. כל היישוב והמוני האורחים התאספו ב"בית הרשל". הילדים כולם נרגשים עם חולצות התנועה הכחולות עם הסרטים האדומים.
המחנך דני פומרנץ-הדרי פתח וברך: "כאשר אנו חוגגים את חג 'בר-המצווה' יוצקים אנו אל כלי יהודי מסורתי בן מאות שנים תכנים חדשים. החג והטקס כשלעצמם אין להם קיום, כוחם ויופיים נאצל עליהם מחיים של יום יום וממבחנים של יום יום. נזכור כי חברה כשלנו יכולה לחנך רק בהיותה מופת לבניה. יהא החג – חג של אמת וכוח!"
כל ילד בתורו עלה וקיבל מהמדריך אהרון לוצקי את סמל התנועה ואת פנקס החבר. המדריך אהרון לוצקי: "'דבורנית', היום אתם עולים בשערי 'הנוער העובד', שערי תורה ועבודה. לפני קבלת פנקסי החבר וסמלי 'הנוער העובד' יידע כל אחד, כי עם הפנקס הוא נוטל על עצמו חובות שוויון ועבודה, ותורם כתף לנושאים בעול. מבחן הכיתה יהיה – באיזה דרך תתמודד עם בעיות אלה וכיצד תתגבר עליהן. לא נותר אלא לאחל לכם השתרשות חזקה ועמוקת שורש. עלו והצליחו!
"תנועת 'הנוער העובד' העברי בארץ ישראל היא המשמרת הצעירה לתנועת הפועלים העברית והבינלאומית ולוחמת להגשמת הציונות והסוציאליזם. תפקידה להילחם לביטול החברה הנוכחית ולבניין חברה סוציאליסטית המיוסדת על: השוויון, קניין הכלל, חרות האומות ואחוותן."
הילדים נשבעו במקהלה אמונים לתנועה: "לעבודה, להגנה, ולשלום." שעות רבות עבד חיים לוצקי עם הילדים שיבטאו את השבועה בעברית נכונה: "וּלְשָׁלוֹם" במקום "וְלֶשָׁלוֹם" - לַעֲבוֹדָה, לַהֲגַנָּה, וּלְשָׁלוֹם!
התחילה ההצגה: מסכת הִלוּךְ הַנְעָרִים מאת יהושע רבינוב. הילדים דקלמו את המילים למרות שלא הבינו כל מילה:
אָנָה פָּנוּ הנעורים? אָנָה נָטוּ יְפֵי לַהַט?
עִם עֹמֶק תְהִיָּה בַּמֶּבָּט,
עִם הָאוֹן הַנִקְּצָב בַּצַּעַד?...
לאחר מכן עשו פירמידות, ותרגילי התעמלות, וגולת הכותרת – הצגה בה התחפשו לארנבים וחתולים, ורקדו על פי הכוריאוגרפיה של שרה הלמן. הערב הסתיים בשירת ההמנונים: "התקווה", ו"האינטרנציונל".
המאמץ השתלם – האורחים נתנו מתנות.
בין המתנות שקיבלתי לבר מצוה היו שני ספרים של חנניה רייכמן "פתגמים ומכתמים" ו"מן הים הכללי וטיפה משלי" שקיבלתי ממלכה ואבנר נוֹבוֹגְרֵבֶּלְסְקִי-הרוסי, שאותם אני שומר עד היום.
https://kavimvenekudot.wordpress.com/2016/12/22/״מן-הים-הכללי-וטיפה-משלי״-הפתגמים-והמ/
שם נתקלתי לראשונה במשלי קרילוב. ובין המשלים המפורסמים היה הנמלה והצרצר.
המשל קיים גם אצל אזופוס היווני, ז'אן דה לה פונטן הצרפתי, ואיוואן אנדרייביץ' קרילוב הרוסי. בתרגומים העבריים הוחלף הצרצר גם בחגב ובילק.
https://prrozza.com/tag/משלי-לה-פונטן/
אני בוחר להביא כאן תרגום חדש של רונן סוניס:
הצרצרית והנמלה / איוון קרילוב
כָּל הַקַּיִץ הַשּׁוֹפֵעַ
שָׁרָה צְרָצָרִית קַלָּה,
וּפִתְאוֹם חָשְׁכוּ עֵינֶיהָ –
חֹרֶף מְנַשֵּׁב מוּלָהּ.
הַשָּׂדֶה כֻּלּוֹ הִקְרִיחַ,
כִּי כְּבָר תַּמָּה הָעוֹנָה
בָּהּ הִצִּיעַ לָהּ כָּל שִׂיחַ
גַּג וַאֲרוּחָה דְּשֵׁנָה,
וְהִגִּיעַ יוֹם קוֹדֵר
שֶׁל רָעָב וְקֹר חוֹדֵר;
הִשְׁתַּתְּקָה הַמְּשׁוֹרֶרֶת:
אֵיךְ תַּצְלִיחַ לְזַמֵּר
כְּשֶׁהַבֶּטֶן מְקַרְקֶרֶת?
נִבְהֲלָה הָאֻמְלָלָה
וְזָחֲלָה לַנְּמָלָה:
"אָנָּא אַל תַּפְנִי לִי עֹרֶף!
חַמְּמִי אוֹתִי בַּחֹרֶף,
תְּנִי לִי לֶאֱגֹר כּוֹחוֹת
וְטַפְּלִי בִּי כְּאָחוֹת!"
אַךְ הַנְּמָלָה שׁוֹאֶלֶת:
"הִתְבַּטַּלְתְּ לְלֹא תּוֹעֶלֶת
כָּל הַקַּיִץ, אֲחוֹתִי?
לָמָּה לֹא טָרַחְתָּ כְּמוֹתִי?"
"אוֹי, לְמִי יֵשׁ פְּנַאי לִטְרֹחַ
שָׁם בָּאָחוּ הַזּוֹהֵר,
כְּשֶׁהַלֵּב רוֹצֶה לִשְׂמֹחַ
וְהָרֹאשׁ כְּבָר מִסְתַּחְרֵר?"
"מֶה עָשִׂית?"
"רַק שַׁרְתִּי כָּכָה
בְּלִי מָנוֹחַ, עוֹד וָעוֹד."
"שַׁרְתְּ לָךְ כָּכָה? מָה אַתְּ שָׂחָה?!
אָז עַכְשָׁו לְכִי לִרְקֹד." 
 
נעמי פולני
חיים איסר חיסין (1865-1932) היה מראשי ביל"ו שייסדו את גדרה, ומראשוני מייסדי תל אביב. היה אחד משני הרופאים של תל אביב. חיסין הרוכב על חמורו הוא דמות קבועה בציוריו ובסיפוריו של נחום גוטמן. נכדתו נעמי פולק-פולני כלת פרס ישראל, הלכה לעולמה בגיל 96.
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=845188&forum=scoops1
קשה להפריז בתרומתה העצומה של נעמי פולני לזמר העברי מהצ'יזבטרון לתרנגולים לחמציצים וכו'. היא זכתה לאריכות ימים והגיעה לימים בהם הזמר העברי בהשפעת הזמר הרוסי התחלף בזמר עברי בהשפעה המוסיקה הערבית. כשהזמרים בנוסח זה נהפכו למיליונרים.
והמסר לצעירים. קשה היה לראות את נעמי פולני בזקנתה. היא שבאה ממשפחה עשירה וותיקה בארץ, נכדתו של חיסין, לא דואגה לעצמה לקרן פנסיה, ונשארה ללא מקורות פרנסה מלבד הביטוח הלאומי. לעומתה, נינו של חיסין, הזמר גדעון לנגר-גוב, כבר דאג לעצמו היטב לעת זקנה.
צעירים, דאגו לכם לעת זקנה.
 
ריבלין יכין
נעשה גועל נפש לראות ולשמוע את נשיא המדינה לשעבר ראובן ריבלין. כשהוא מלהג בפרסומת ליכין: "עגבנייה, היא הרבה יותר עגבנייה, היא נגב, עמק יזרעאל, היא שורשים."
https://twitter.com/gildickmann/status/1779245298780459468
כן זה אותו ראובן ריבלין שסירב להנצחת שלושת חללי צה"ל שנהרגו ע"י אנשי האצ"ל בניסיון הפוטש של אלטלנה, ופתאום הוא מדבר על עמק יזרעאל (שמורו ז'בוטינסקי שנא).
"נו טוף," היה אומר על זה ודאי יזרניצקי-שמיר, הוא מרוויח על זה בין 50 אלף למאה אלף שקל. פעם היה קשה להאמין שנשיא ישראל יבזה את עצמו ואת המדינה, כיום לאחר משה קצב ואהוד אולמרט, כבר לא.
 
"שלום חבר"
לפי רוייטרס: ע''פ מקור טורקי איראן עידכנה את טורקיה לפני ההתקפה על ישראל. 
 איראן התריעה לטורקיה מראש על ההתקפה המתוכננת שלה נגד ישראל, כך אמר מקור דיפלומטי טורקי לרויטרס והוסיף כי וושינגטון שידרה לטהראן דרך אנקרה שכל פעולה שהיא נוקטת חייבת להיות "בגבולות מסוימים." המקור הטורקי אמר ששר החוץ הטורקי האקאן פידן שוחח עם עמיתיו בארה"ב ובאיראן בשבוע האחרון כדי לדון במבצע האיראני המתוכנן, והוסיף כי ידעו את אנקרה על ההתפתחות האפשרית.
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=845149&forum=scoops1&viewmode=all&keywords=
דובר הבית הלבן קירבי הכחיש את הידיעה. מכל מקום אם המקורות בטורקיה נכונים, ואיראן אכן הודיעה מראש על ההתקפה המתוכננת לארה"ב, וארה"ב העבירה מסר לאיראן שהתקיפה צריכה להיות "במגבלות מסויימות." כלומר ארה"ב אישרה לאיראן לתקוף, ודורשת מישראל לא להגיב. אזי נשאל אם ביידן הוא באמת החבר הטוב ביותר שלנו? מן הסתם בעתיד יתברר הכול.
 
איראן טוענת: פגענו בבסיס של חיל האוויר בנגב בטילי "ח׳ייבר"
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=844970&forum=scoops1
שימו לב בכל הפגנה צועקים הערבים" "חייבר חיבר יא יהוד צבא מוחמד עוד ישוב!" זכר לניצחון מוחמד על היהודים בערב. גם אחמד טיבי מסית נגד היהודים בהר הבית והקהל עונה לו: "חייבר חייבר יא יהוד צבא מוחמד עוד ישוב":
https://www.youtube.com/watch?v=1I4ktRkOuA4
 
מידע חדש על פגיעת האיראנים ליד בסיס החרמון –
כטמ״ם הצליח לחדור ולפגוע במרחב החרמון
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=845307&forum=scoops1
חבל שדובר צה"ל לא פרסם זאת ופגע באמינותו.
 
מדיניות ההבלגה וההסכמה המשולשת: Triple Entente
בין  גנץ, אזנקוט, וחאנן-בן גביר
מדיניות "ההבלגה" היתה מדיניות של ארגון "ההגנה" בסוגיית התגובה לתוקפנות הערבית נגד היישוב בארץ ישראל בימי המנדט הבריטי. פירושה של אותה "הבלגה" היא התאפקות והגנה עצמית. למעשה, מדיניות זו הובילה להתבצרות בתוך היישובים ובהגנה עליהם מבפנים, נגד הפורעים הערבים. מדיניות זו מנעה מעשי תגובות אלימות ומעשי נקם בערבים חפים מפשע. מחנה השמאל-הפועלי תמך במדיניות ההבלגה. ארגוני הפורשים, האצ"ל והלח"י התנגדו להבלגה.
והנה קמה לה בממשלה אנטנטה – ברית משולשת חדשה נגד ההבלגה כלפי האיראנים.
בנימין גנץ, גד אזנקוט, ואיתמר חאנן-בן-גביר. שלושתם תבעו לא להבליג ולתקוף מיידית את איראן. חאנן-בן-גביר אף הזהיר מתגובה "דרדלה" כמו שירו על חול בעזה.
https://news.walla.co.il/item/3658159
ואילו בנימין מילקובסקי-נתניהו תמך בהבלגה. נכון, עקב לחץ אמריקאי.
איראן מכריזה שוב ושוב שהמטרה שלה היא חיסול מדינת ישראל. היא לא רק מדברת. היא גם עושה. כל ההתקפות על ישראל מגיעות משלוחות איראניות. הגיע הזמן להנחית מכה קשה על ראש הנחש. השאלה היא העיתוי הרצוי. והחוכמה להגיב בלי להיגרר למלחמה כוללת וקודם כל לגמור את המלחמה בעזה. יש לזכור גם את האינטרס המדיני והכלכלי של רוסיה במלחמה כוללת.
ולכל המאיימים במילים נזכיר את המילים:
When you have a shoot shoot don’t talk
https://www.youtube.com/watch?v=PZyz-VU3BDE
 
רביי קרבינסקי-קריב – האוחזים בחרם בחרם יאבדו
ח"כ הכנסת מטעם העבודה, הרב הרפורמי, רביי גלעד קרבינסקי-קריב, הסביר בשיחה עם יהודים מארה"ב כי המאבק במפלגות הימין הדתיות הוא "מאבק קיומי" ויש לייצר דה לגיטימציה בחו"ל נגד נציגיהם ויש לארגן חרמות בחו"ל נגד נציגי המפלגות הימניות דתיות. לדבריו, מפלגת הציונות הדתית, ארגוני ימין ומוסדות דתיים לאומיים הינם "איום קיומי" על מדינת ישראל.
קריבינסקי-קריב אמר את הדברים בשיחה עם פעילי התנועה הפרוטסטנטית בחו"ל וטען כי התובנות הללו התחדדו אצלו אחרי ה-7 באוקטובר. הוא הסביר לקהל שומעיו כי "יש לעשות דה לגיטימציה" נגד נבחרי הימין מהמפלגות הדתיות לאומיות. קריב הסביר שיש להחרים שרים מהימין כמו בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר. כמו כן, טען ח"כ קרבינסקי-קריב כי יש לפעול לנתק את הקשר בין הכסף ציבורי שמגיע מהמדינה למוסדות כמו מכינת בני דוד. קריבינסקי-קריב גם הביע לאחרונה את תמיכתו במועמדותו של יאיר גולדנר-גולן לראשות מפלגת העבודה.
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=845299&forum=scoops1
בדומה לתנועת החרם הערבי גם לרביי קרבינסקי-קריב יש לומר: "שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי (עושה) חרם הוא!" ו"האוחזים בחרם בחרם יאבדו."
 
שני האלמונים ואילנה דיין פועלים נגד החזרת החטופים
אילנה דיין ("אמת לשעתה") שמטרתה חיסול שלטונו של ביבי, הביאה שני אלמונים בתוכנית עובדה שהטילו עליו את האחריות לאי ביצוע עסקה עם החמאס לשחרור החטופים.
עמית סגל: "שני האלמונים שהתראיינו לעובדה רצו לעזור לחטופים, אבל עשו בדיוק להפך. הם עשו מעשה לא אמיץ וגם טועים. טענתם שעם סינואר אנחנו לא מדברים אז האשם הוא ביבי. סינואר לא שינה את עמדתו מנובמבר. רק ישראל משחקת שחמט עם עצמה. שני האנשים האלה בייאושם גרמו נזק כבד למדינת ישראל. בגלל שהם אומרים לחמאס תמשיך להישאר כפי שאתה בסוף יהיו אנשים שבפנים שיגידו ביבי אשם. תתקפל עוד ותתקפל עוד."
https://x.com/amit_segal/status/1779507779620721126?t=pvGt-e-CzjNNUPnZd1NmAw&s=03)
האם בסוף ישראל תתקפל, תצא מעזה ותציל את שלטון החמאס או תמשיך ותמגר את שלטונו? ימים יגידו.
 
אמל אסעד – לשלם כל מחיר כדי להחזיר את החטופים? כן!
לתובעים להיכנע לחמאס ולהציל את שלטונו בעזה הצטרף "המייחד" (דרוזים הוא כינוי גנאי מוסלמי) אמל אסעד, המתנאה כ"תא"ל במיל', בן העדה הדרוזית." אסעד משליך הכול על "חוק הלאום".
"הקרע והשסע בחברה הישראלית נוגעים לשאלת המחיר להחזרת החטופים," כותב אסעד, "ומה הוא המחיר שמצביעים עליו 'המתמחרים בעם'? שחרור אסירים? הפסקת המלחמה? נסיגה מרצועת עזה? בסרטים האלה כבר היינו פעם, פעמיים ויותר. עד כמה שעצוב לומר, נשחרר או לא נשחרר, כך או כך בעוד איקס שנים יקומו עלינו נוחבאים חדשים. צפויים להימנות עימם צעירים שחוזים היום בהריסות בתיהם בעזה.
"האם אלף סינווארים מתים שווים פגיעה ולו בציפורן הקטנה של רומי לשם-גונן, קרינה ארייב, נעמה לוי, או כל ילדה, אישה או חיילת חטופה אחרת? האם חיסול של מוחמד דף עכשיו שווה ליל עינויים אחד של אלמוג מאיר ג'אן, או עופר קלדרון, או אלי שרעבי?
"המחיר היחיד שהממשלה צריכה להתנגד לו הוא קיומה וביטחונה של מדינה. לכן יש לשחרר את כולם עכשיו, ובכל מחיר.
"בסעיף 6 (א) בחוק יסוד מחוקי הכנסת נקבע: 'ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי... המדינה תשקוד על הבטחת שלומם של בני העם היהודי ושל אזרחיה הנתונים בצרה ובשביה בשל יהדותם או בשל אזרחותם.' זה חוק הלאום, שכבר עם לידתו עורר זעם בקרב ציבורים רחבים במדינה ובהם העדה הדרוזית. חוק גזעני זה חוקק בהשראת 'מר ביטחון, ראש הממשלה אז והיום בנימין נתניהו. רק צה"ל והעומד בראשו, הרמטכ"ל. הם-הם הסמכות היחידה שנשים בה את מבטחנו. צה"ל, כך יש לקוות, יידע למנוע בעתיד שגיאות קולוסאליות כדוגמת זו שהביאה להתחמשות העוצמתית של חמאס ובניית כוחו המפלצתי בראשות משוחררי בתי הכלא בעסקת שליט ומתחת לאף של זרועות הביטחון. כן, בכל מחיר. אם לא נחזיר את החטופים, תבוסת 7 באוקטובר תיהפך לכתם על המדינה לדורי דורות."
(אמל אסעד, "לשלם כל מחיר כדי להחזיר את החטופים? כן!", "אל-ארצ'" 15.4.24)
https://www.haaretz.co.il/opinions/2024-04-15/ty-article-opinion/.premium/0000018e-dbe6-dea1-abae-dfee66ab0000
הבנתם? צה"ל, שלא ידע למנוע את המחדל, רק הוא יידע, לדידו של אסעד, למנוע שגיאות בעתיד, לכן יש להפוך את ישראל מדמוקרטיה לדיקטטורה צבאית, בה הצבא ישלוט במדינה.
מה הקשר בכלל בין שחרור החטופים לחוק הלאום? שום קשר. רק רצון לדבר עליו.
לדידו של אסעד בטחון המדינה תלוי בהפסקת המלחמה והצלת שלטון החמאס. מה פירוש בכל מחיר? האם אסעד מוכן למשל שכל הנשים הדרוזיות ייאנסו ויירצחו כתמורה וכמחיר לשחרור החטופים? מה פירוש המילה בכל מחיר? אם חוק הלאום אינו מוצא חן בעיני אמל אסעד, כי ברצונו לחסל את ישראל כמדינת היהודים אדרבא שילך ויקים לו בסוריה ובלבנון מדינה דרוזית עצמאית. הוא בוודאות  יקבל לכך תמיכה מישראל. וגם זה כמובן לא בכל מחיר.
נעמן כהן
 
אהוד: מלחמת 48' להשמדת ישראל טרם הסתיימה!