* מועדים לשמחה – "חג שמח!" אינו ציון עובדה, אלא איחול. לא, איני מתחבר כלל לטרנד על פיו האיחול הזה הוא כמעט מעשה בגידה. אגב, אני מבכר את האיחול "מועדים לשמחה". החג אינו אמור להיות שמח, אלא לשמח אותנו. אך ההבדל הוא סמנטי כמובן.
עם ישראל חגג את הפסח בימים השחורים והקודרים ביותר בתולדותיו. בגלות, בפוגרומים, ברדיפות ובשואה. יהודים חגגו את הפסח בכלא, בשבי ובמחנות השמדה. ואם לא היתה הגדה, אלתרו הגדה או דקלמו על פה מה שזכרו. ואם לא היה יין, אלתרו תחליף ליין, תחליף למצה.
מדינת ישראל שרויה בטראומה הקשה בתולדותיה. חצי שנה חלפה מאז האסון הכבד ביותר שפקד את העם היהודי מאז השואה. ליגון הקודר, לאובדן והזעזוע מהמעשים המחרידים, מתלווה האכזבה והבושה מהכשל המדיני, המודיעיני והמבצעי לפני המלחמה. והעובדה שאחרי 200 יום חמאס לא מוטט, החטופים לא שוחררו ולמעלה ממאה אלף ישראל עקורים מבתיהם כי המדינה מעדיפה לפנות אותם מאשר להגן עליהם. ומעל הכול, מכרסמת בלב כל אחד ואחת מאתנו הדאגה לשלומם ולחייהם של אחיותינו ואחינו החטופים בידי אוייב ברברי נאצי, שמתעלל בהם, מרעיב אותם ורוצח אותם. ויש מי שעושים הכול כדי להמשיך ולהעמיק את הפילוג הפנימי, כאילו עצם הפילוג הוא מטרת-העל שראוי להקריב הכול על מזבחה, ואלה ממש אינם נמצאים רק בצד אחד של המתרס.
על מה אפשר לשמוח?
דווקא בשעות שפל, אין דבר שניתן לשאוב ממנו עידוד כמו מהשורשים התרבותיים והרוחניים שלנו, הנותנים לנו את הפרספקטיבה של עם שעל פי כל אמת מידה היסטורית אובייקטיבית מזמן אמור היה להיכרת, והנה, מנצחיו ומעניו הפכו לזיכרון רחוק, ואנו חיים וקיימים, ושבנו למולדתנו, והקמנו מדינה ריבונית, שעל אף כל כשליה והם רבים והשנה הם בולטים יותר מתמיד, במכלול היא סיפור הצלחה פנומנלי. מאלה אנו יכולים לשאוב עידוד וחוסן להתגבר על כל מיצר וגם על המשבר הנורא שבו אנו נמצאים, ויחד ננצח!
גם בסדר שחגגתי עם משפחתי הרחבה, שמרנו כיסא לחטופים, עיצוב הסדר היה בצבעי צהוב, נשאנו תפילה לחירותם והם היו מוטיב מרכזי בו, לאורכו. אך בשום אופן לא ויתרנו עליו, כי אין ולא יכול להיות ניצחון גדול יותר לטבח ולמבצעיו, מאשר אם יגרום לנו לוותר על הפסח.
 
* טרנד פופוליסטי – "ידיעות אחרונות" חרגו ממנהגם, ובערב החג הסלוגן שלהם לא היה בצבע כחול. והם לא איחלו חג שמח אלא "חג שקט". טרנד פופוליסטי. לעומת זאת, פרסום תמונות החטופים בעמוד השער ערב פסח הוא מחווה יפה ומרגשת. ולא, אין שום סתירה בין הסולידריות עם החטופים לבין איחול חג שמח לעם ישראל.
 
* האמת היסודית של עמנו – "בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו" שרנו בסדר פסח. השנה, יותר מתמיד, אנו נוכחים בכך, מעזה, מלבנון, מסוריה, מאיראן ומתימן. כתב האדמו"ר רבי יהודה אריה ליב אלתר מִגוּר בספרו "שפת אמת", שיצא לאור ב-1905: "שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו. ה'לא אחד בלבד', החיסרון הזה, שלא היתה אצלנו אחדות, הוא 'עמד עלינו לכלותינו', הוא שגרם תמיד לכל צרותינו." הפורענות שחווינו השנה, בעקבות הקרע והפילוג, היא עדות לאמיתות דבריו.
הספר "תנא דבי אליהו" הוא מדרש אגדה משלהי המאה ה-16, שמחברו אינו ידוע, והוא מיוחס לאליהו הנביא. בספר מופיע הסבר יפה לשאלה למה נגאלו בני ישראל ממצרים. "...וכשהיו ישראל במצרים נתקבצו כולם וישבו יחד משום שהיו כולם באגודה אחת, וכרתו ברית יחד, שיעשו גמילות חסד זה עם זה, וישמרו בליבם ברית אברהם יצחק ויעקב ולעבוד את אביהם שבשמים לבדו, ושלא יניחוּ לְשון בית יעקב אביהן."
גם הם הבינו כנראה את האמת היסודית של עמנו – יחד ננצח!
 
* לשנה הזאת – לשנה הזאת במטולה הבנויה, בבארי הבנויה, בקריית שמונה הבנויה, בשדרות הבנויה, במנרה הבנויה, בניר עוז הבנויה, בחניתה הבנויה, בכפר עזה הבנויה, בערב אל-עראמשה הבנויה, בנתיב העשרה הבנויה, בשלומי הבנויה, בנירים הבנויה, בראש הנקרה הבנויה, באופקים הבנויה, במשגב עם הבנויה, ברעים הבנויה, במרגליות הבנויה, בנחל עוז הבנויה, בכפר גלעדי הבנויה, בחולית הבנויה, בברעם הבנויה, בסופה הבנויה, ביפתח הבנויה, בניר יצחק הבנויה, בכפר יובל הבנויה, בעין השלושה הבנויה, בשניר הבנויה, בכיסופים הבנויה, בדן הבנויה, בדפנה הבנויה. לשנה הזאת בחברה הישראלית הבנויה. ונאמר אמן.
את הטקסט הזה קראתי בסדר המשפחתי שלנו. היה זה אחד משיאי הסדר. אחרי כל שם של יישוב שקראתי, השיבו הכול בקריאה רמה "אמן".
כן יהי רצון.
 
* אנחנו אחראים – מתוך הגדת קיבוץ בית קשת תשי"ז 1954:
אנחנו אחראים לשארית ישראל. אין כתפיים אחרות להטיל עליהן. אין גב להיחבא מאחוריו. בגולה היה אדם מישראל מכוון פניו כלפי ציון. בציון חייב אדם לכוון פניו לסוכת ישראל הנופלת, הנופלת בכל מקום ובכל הדרכים. בכל יום ויום חייב אדם לראות את עצמו כמי שמכריע את הכף ליציאת מצרים או להארכת הגלות. יהיו כל מעשינו מכוונים לקריעת הים ולקבלת-השבים.
 
* שוב לא העירו אותך? – במוצאי שמחת תורה ה-7 באוקטובר, יצא צה"ל למלחמה ברצועת עזה. אנסח זאת מדויק יותר – עם ישראל יצא למלחמה ברצועת עזה. העם כולו תמך ללא סייג במלחמה שאין צודקת ממנה, להשמיד את האוייב שעולל לנו את הטבח הנורא ביותר שחווה עמנו מאז השואה. לא היתה כל מחלוקת על המטרה – מיטוט חמאס והחזרת החטופים.
בהחלטת הממשלה הראשונה על מטרות המלחמה לא הוזכרו החטופים. יש המציגים זאת כ"אקדח מעשן" המוכיח את עלילת הדם כאילו החטופים לא מעניינים את הממשלה. אני מפרש זאת בצורה הפוכה. שחרור החטופים לא הוזכר, כפי שלא הוזכרה המטרה של שחרור היישובים שעדין היו כבושים ולהשמיד את האוייב שנמצא עדין בתוך שטח ישראל, כי זה מובן מאליו.
לאחר זמן החלה האחדות להיסדק, החל קמפיין כניעה והיו קריאות לוותר על המטרה של מיטוט החמאס למען המטרה של שחרור החטופים. היו שהציגו את שתי המטרות הללו כסותרות זו את זו. הטענה שמנגד היתה שלא זו בלבד שאין סתירה בין המטרות, אלא שאם נוותר על מיטוט חמאס לא ישוחררו החטופים, ורק באמצעות לחץ צבאי מאסיבי הם ישוחררו. ואכן, כך היה בעסקת החטופים הראשונה. כאשר המו"מ על העסקה התנהל תחת לחץ צבאי מאסיבי ומצור חלקי, היתה עסקה. וכאשר הושגה עסקה, הגם שמחירה היה כבד, היא נהנתה מתמיכה רחבה מאוד. הממשלה קיבלה אותה פה אחד (איני סופר את שרי הכנופייה הכהניסטית, שאין להם שיקול דעת והם תמיד על אוטומט).
העמדה, שעל פיה רק לחץ צבאי מאסיבי יביא לשחרור החטופים, היא העמדה של הדרג המדיני והצבאי. כיוון שלמרבה הצער היו מי שהפכו את סוגיית החטופים לפוליטית והמחלוקת שורטטה על פי קווי המתאר של כן-ביבי / לא-ביבי, נתניהו הפך למייצג של העמדה הזאת.
ודווקא כיוון שהוא זה שחוזר על כך השכם והערב, והוא העומד בראש ומקבל ההחלטות הראשי במדינה – אליו יש להפנות אצבע מאשימה. אתה יודע שרק לחץ צבאי מאסיבי יביא לשחרור החטופים. הרי אתה חוזר על כך שוב ושוב. אז למה אין לחץ צבאי מאסיבי? למה מאז עסקת החטופים הראשונה, צה"ל הוריד הילוך במלחמה? למה הפסקת למעשה את התמרון והחלפת אותו בפשיטות ספורדיות? למה הוצאת את כוחות צה"ל מרצועת עזה, זולת חטיבה אחת? למה שיחררת את המילואים טרם השלמת המשימה? למה אחרי חמישה חודשים שבהם הוכח שאתה צודק בעמדתך – ללא לחץ צבאי אין זכר לעסקה, למרות הוויתורים הישראלים המפליגים במו"מ, עדין לא חידשת את המלחמה? מי אחראי למחדל הזה? מי אם לא אתה? גם הפעם לא העירו אותך? גם לכך יש לך שעירים לעזאזל?
המדיניות הכושלת הזאת של דשדוש ברצועת עזה לצד מו"מ עקר וחסר תוחלת באין מנופי לחץ על חמאס, נמשכת כבר חמישה חודשים. חמישה חודשים יותר מדי. חמישה חודשים שבהם החטופים נמקים בכלא, עוברים עינויי תופת והתעללות מינית, חלקם נרצחים, חלקם נספים ברעב ובחוסר טיפול במחלות. זה מחדל נורא, שמתווסף למחדלים הנוראים ערב המלחמה. ואם כבר בזבזנו 5 חודשים, למה לא מתקנים זאת עכשיו? למה לא מגייסים מחדש את המילואים, מפנים את תושבי רפיח למחנה אוהלים הומניטרי ונכנסים במלוא העוצמה לרפיח, לדיר אל-בלאח, למחנות המרכז וגם למקומות שהיינו בהם וחמאס חוזר ומשתלט עליהם? מלחמת בזק זו כבר לא תהיה, אבל גם לדשדוש, לגרירת הרגליים  ולמריחת הזמן צריך לשים גבול.
ועוד לא הזכרתי את מחדל הצפון ואת מאה אלף הישראלים שהיו לפליטים במולדתם, והממשלה אינה מציגה שום אופק של ניצחון על חיזבאללה.מלחמת דשדוש שמנוהלת בידי ממשלת דשדוש, בוואקום מנהיגותי.
 
* אחריות חלקית – התפטרותו של ראש אמ"ן מובנת מאליה. כבר בראשית המלחמה הוא, כמו כל הצמרת הביטחונית וכמו שר הביטחון, לקח אחריות. ברור מה המשמעות של לקיחת אחריות על מחדל קולוסאלי כזה. כראש אמ"ן, הוא נושא ב-100% אחריות למחדל המודיעיני, ולכן הוא חייב ללכת. אבל המחדל המודיעיני הוא רק מקטע אחד במחדל הכולל, כלומר 100% האחריות שלו למחדל המודיעיני היא אולי 25% ממחדל 7 באוקטובר.
רק אדם אחד נושא ב-100% אחריות, אישית ומיניסטריאלית, על הכשל הנורא. ראש הממשלה בנימין נתניהו. אם חליווה התפטר – קל וחומר בן בנו של קל וחומר שנתניהו חייב להתפטר. עצם העובדה ש-200 יום אחרי הטבח הוא טרם התייצב בפני עם ישראל, נטל אחריות והתנצל בפני העם, בפני החטופים ומשפחותיהם, בפני המשפחות השכולות, בפני הפצועים, בפני העקורים, מעידה עליו שהוא אדם עלוב נפש, אפס במנהיגות, שאינו כשיר לניהול מכולת קטנה, בטח לא להנהגת מדינה. התפטרותו של ראש אמ"ן מובנת מאליה. לא כן עיתוי ההתפטרות. טוב היה אילו המתין. מן הראוי שהרמטכ"ל, ראש השב"כ, ראש אמ"ן ואלוף פיקוד הדרום, שחייבים ללכת הביתה, לא יעשו כן כל עוד נתניהו נשאר בתפקידו, כדי שלא תהיה כל מעורבות למר מחדל, לאחראי לכשל ולאסון, בבחירת בעלי התפקידים הללו. ואם נתניהו, במצח נחושה, מרשה לעצמו לא להתפטר, לכל הפחות עליו לחזור לעם ולבקש מנדט מחודש.
 
* אילו רק העיר אותו – דפי המסרים של תעשיית השקרים וההסתה מדוקלמים באמירה לפיה ראש אמ"ן, שהתפטר בשל אחריותו לחלק המודיעיני במחדל, הודה באחריותו ואמר שיישא אותה בכאב עד יומו האחרון, בעצם לא ממש לקח אחריות, וכל המכתב שלו היה כסת"ח, שנכתב בידי עו"ד בלה בלה בלה.
לקרוא ולא להאמין. חסידיו השוטים של מר מחדל, השפן הקטן שבורח מאחריותו המוחלטת לאסון שהמיט על עם ישראל, ובורח אפילו מחזרה למשפט העם בבחירות, טוענים זאת כלפי מי שהתפטר בשל אחריותו החלקית.
הם בטח רצו שיכתוב שהוא אשם, כי האליטה של צה"ל וחמאס שיתפו פעולה ב-7 באוקטובר בהפיכה להפלת נתניהו ועובדה – הוא לא העיר את נתניהו וחזר לישון. כי אילו הוא העיר את נתניהו הטבח היה נמנע. אילו הוא העיר את נתניהו שעה לפני הטבח, ארגון טרור קטן לא היה הופך למעצמת טרור. אילו הוא העיר אותו חמאס היה מושמד בכל הסבבים לאורך שנות שלטונו של נתניהו. אילו הוא העיר אותו, חמאס לא היה מקבל אישור מראש ממשלת ישראל להצית במשך שלוש שנים וחצי את שדות הנגב. אילו הוא העיר אותו, קטאר לא היתה מממנת את מפלצת הטרור החמאסית בעידודו של נתניהו. אילו הוא העיר אותו, נתניהו לא היה מסכל את ניסיונות צה"ל ושב"כ לחסל את סינוואר ואת דף. אילו הוא העיר אותו, נתניהו לא היה מסכל את תכנית המוסד להילחם בתשלובת הכלכלית למימון הטרור החמאסי. אילו הוא העיר אותו, הוא לא היה מרדים את הציבור במשך שנים ש"חמאס מורתע". אילו הוא העיר אותו, סינוואר וכל שרשרת הפיקוד של הטבח היו בכלא כי הוא לא היה פותח לרווחה את בתי הכלא ומשחרר את הרוצחים ומפקדי חמאס בעסקת שליט. אילו הוא העיר אותו הוא לא היה מקיים לאורך כל שנות שלטונו את מדיניות ההתמכרות לשקט, קניית עוד שבועיים שקט בפרוטקשן, שהעצים את חמאס וכו'.
מי שאחרי 7 באוקטובר עוד מאמין בנתניהו, הוא אדם בלתי רציונלי בעליל.
[אהוד: תודה. הבנתי. עד כה חשבתי בטעות שיחיא סינוואר אחראי לטבח ה-7 באוקטובר].
 
* אליבי חסר שחר – לחסידיו השוטים של נתניהו יש אליבי לחידלונו – לכך שלא יצא למתקפת נגד מקדימה נגד חמאס, שהיתה מונעת את הטבח. לטענתם, אילו עשה כן, מתנגדיו היו יוצאים נגדו וטוענים שהוא יוצא למלחמה יזומה למען מטרותיו האישיות וכדי להימלט ממשפט.
יש מידה של צדק בדבריהם. קודם כל, מתנגדיו משמאל אכן התנגדו לכל רעיון של מתקפת נגד מקדימה. בלי קשר לנתניהו. הרי הם יכלו לצאת נגדו על כך שאינו עושה כן. כמי שהטיף לאורך שנים רבות לכך שנצא למבצע "חומת מגן" ברצועת עזה, אני יכול להעיד שחבריי משמאל, שהם מהבוטים בין שונאי נתניהו, לעגו לי על כך והתייחסו לרעיון כמטורלל והזוי. ואכן, אילו נתניהו היה מוביל מהלך כזה, לפחות חלקם היו טוענים את הטענה שהוא עושה כן כדי להימלט ממשפט. ואף על פי כן, אין בכך בשום אופן אליבי למחדל.
ראשית, נתניהו הוא ראש הממשלה והוא נושא באחריות לביטחון ישראל. אילו הוא חשב שמתקפת נגד מקדימה למיטוט חמאס היא הדבר הנכון והוא לא עשה כן, וכתוצאה מכך אירע הטבח הנורא, הרי שהוא מעל בתפקידו ונכשל בחוסר מנהיגות, כאשר מסיבות אישיות ופחד מביקורת, הוא פגע קשות בביטחון. זהו אליבי של חוסר מנהיגות.
אבל האם באמת נתניהו עצמו האמין במתקפת נגד מקדימה? האם הוא ניסה לקדם את הרעיון בציבור ונתקל בהתנגדות? האם הוא ניסה לקדם את הרעיון בממשלה ונתקל בהתנגדות? האם הוא ניסה לקדם זאת במגעו עם ראשי צה"ל? ממש לא. ההיפך הוא הנכון. הוא התגאה בדרכו. בספרו האוטוביוגרפי הוא גאה בהיותו מנהיג ומדינאי אחראי, שקול ומנוסה, שלא נסחף להרפתקאות ביטחוניות ונמנע ממלחמות מיותרות שהיו מביאות לאבידות רבות בקרב חיילי צה"ל ולמוות המוני ומיותר בעזה. הוא לעג לבנט וליברמן ההרפתקנים וחסרי האחריות והניסיון שניסו לגרור אותנו להרפתקאות כאלו. כך שאין שחר לאליבי, כיוון הוא עצמו התנגד למהלך כזה.
יתר על כן. גם אם יציאה יזומה למתקפת נגד היתה מתקבלת בהתנגדות בציבור, הרי שבסבבים שנכפו עלינו, כמו "עמוד ענן", "צוק איתן", "חגורה שחורה", "שומר החומות" וכו', היה לממשלה גיבוי ציבורי רחב, וניתן היה למנף אותו להכרעת חמאס. אך נתניהו לא רצה הכרעה אלא הפסקת אש ו"שקט ייענה בשקט". וזו התוצאה. ובנוסף לכך – את אי האמון בו הרוויח נתניהו לאורך השנים בחוסר יושר. הוא קידם את הקיטוב בעם, כי נבנה ממנו, בחינת "הפרד ומשול", ועכשיו הוא משתמש בקיטוב, יציר כפיו, כאליבי למחדל שלו. אין בכך, כמובן, כדי להצדיק את אלה שהיו יוצאים ומפגינים נגד מתקפת נגד מקדימה ומטיחים האשמות כאלה בנתניהו. להיפך, יש גם להם יותר מיד ורגל בהידרדרות למצב שבו אנו נמצאים.
שני הבייסים דרדרו אותנו, ורק יצירה של בייס חלופי, בייס של המיינסטרים הציוני, הממלכתי הדמוקרטי, שיציב אלטרנטיבה למחנה ה-6 באוקטובר על שני דפניו וייתן לרוב הדומם את ההובלה, הוא תנאי לתיקון.
 
* לצאת מהפקק – עו"ד רז נזרי, מי שהיה המשנה ליועמ"ש, פירסם מאמר ב"ידיעות אחרונות" תחת הכותרת "לצאת מהפקק שתוקע את המדינה," ובו הוא קורא לעסקת טיעון עם נתניהו, שתכלול את פרישתו בתוך 9 חודשים. לטענתו, שלטון נתניהו ומשפט נתניהו היו לפקק שמונע כל דיון ענייני בציבוריות הישראלית, כולל בנושאים הלאומיים הקריטיים ביותר, דווקא בשעה שבה אנו כה זקוקים להחלטות באותם נושאים. המצב הזה, שתקע אותנו עוד לפני 7 באוקטובר, רק החריף בחצי השנה האחרונה. אין דרך להתקדם, טוען נזרי, בלי לחלץ את המדינה מן הפקק הזה. הוא מסביר מדוע הן לחסידיו של נתניהו והן למתנגדיו כדאי "לחתוך סיכונים" בהסכמה למוצא הזה מן התקיעות. באשר לנתניהו עצמו כותב נזרי ש"יהיה עליו להתגבר על יצר ההישרדות הפוליטי הטבוע בו, להתגבר על תחושת העוול שנגרם לו ולהבין את חובתו ואחריותו כלפי הציבור וכלפי המדינה שיקרה לו... זה ידרוש מסוגדי נתניהו להבין ש'הממלכה מעל המלך', ואף אם הם משוכנעים שנעשה לו עוול, הרי שראש ממשלה ששולח אנשים להקריב את חייהם למען המדינה, יכול שיידרש להקריב את חייו הפוליטיים למען אותה מדינה."
עד כה התנגדתי בעקביות לעסקת טיעון. תפיסתי העקרונית חד-משמעית. בעיניי, אין מקום לעסקאות טיעון עם נבחרי ציבור כי האינטרס הציבורי הוא למצות עד תום את בירור האמת, וייקוב הדין את ההר. וככל שהנאשם רם דרג יותר, בוודאי נשיא או ראש ממשלה – על אחת כמה וכמה. במקרה של נתניהו זה אף חמור יותר, כי הביביסטים יראו בכך הוכחה, כביכול, לתיאוריית הקונספירציה המטורללת  על "תפירת תיקים", כביכול. הנה, הם יאמרו, זו הוכחה שהמטרה היתה להוריד אותו מהשלטון, ופתאום כשהוא עוזב את השלטון כבר לא דחוף למצות את הדין... אבל אני מודה שלנוכח המצב הלאומי שאליו נקלענו, קשה לי לשלול את צדקת טיעוניו של רז נזרי.
 
* קורא לאנטישמיות בשמה – הנשיא ביידן לקראת חג פסח: "ההגדה מזכירה, שעלינו להילחם נגד אנטישמיות – שתיקה היא הסכמה. אין מקום לאנטישמיות בקמפוסים או בכל מקום בארצנו." יש בתוכנו מכחישי אנטישמיות. כאלה שטוענים שזו "רק" התנגדות לישראל/ לציונות/למדיניות ישראל/לכיבוש. ביידן אומר את הדברים דוגרי – זאת אנטישמיות. נקודה. וצריך להילחם בה.
 
* החלטתו ההזויה של מיסטר ג'ו  – כאשר ד"ר ביידן, האנושי, הפרו-ישראלי, הציוני על פי הגדרתו, מוביל צעדים חשובים כמו הווטו על החלטת מועה"ב להעניק לחמאס פרס על הטבח, בדמות מדינה עצמאית, וכמו חבילת-הסיוע האדירה לישראל – מיסטר ג'ו, העסקן שרץ לבחירות, ממהר לרצות את הבייס ה"פרוגרסיבי" בעיצומים על יחידה צה"לית.
"נצח יהודה" היא יחידה צה"לית לכל דבר, תחת הפיקוד האחיד של צה"ל, הפועלת על פי הנורמות של צה"ל, והנורמות של צה"ל מחמירות בתחום מוסר הלחימה יותר מכל צבא אחר בעולם ומחויבות לערך טוהר הנשק יותר מכל צבא אחר בעולם. המלחמה הנוכחית בעזה מוכיחה זאת היטב, כאשר במלחמה במרחב אורבני צפוף, שבו המחבלים פועלים מתוך בתי חולים ובתי ספר, חופרים פירים בחדרי ילדים וממלכדים בובות של ילדים, יחס ההרוגים בין המחבלים לבלתי מעורבים הוא 1:2. אין לתוצאה הזאת אח ורע. בוודאי שלצבא ארה"ב יש עוד הרבה מאוד מה ללמוד מאתנו והרבה מה להשתפר כדי להתקרב להישג הזה. אם יש לאמריקאים מידע על חריגות אלו או אחרות ביחידת "נצח יהודה", שיעבירו זאת לצה"ל. הפרקליטות הצבאית אמונה על חקירות יסודיות ואמינות של חריגות, וחזקה עליה שתדע לטפל במידע כזה. ההחלטה הזאת חמורה ואני מקווה מאוד שאינה סופית ושישראל תצליח לשכנע את ארה"ב לחזור בה.
 
* תירוץ חדש – בימים האחרונה אני עד בשידור חי להיווצרו של נראטיב חדש. מה שקרה עם גדוד "נצח יהודה" הוא הוכחה שצה"ל אינו יודע מה לעשות עם החרדים ואיך להתאים את עצמו לגיוסם. נו, תירוץ חדש להמשך ההשתמטות.
אז קודם כל כדאי להבהיר, שרוב המשרתים בגדוד כלל אינם חרדים, אלא חרד"לים.
האם צה"ל ערוך לקלוט חרדים? מבחינה הלכתית, הדתיים הלאומיים שמשרתים בצה"ל אינם אדוקים פחות בשמירת ההלכה מהחרדים וכפי שצה"ל מתאים להם, כך הוא מתאים גם לחרדים. העניין אינו הלכתי, אלא חברתי. ואני בעד התאמת צה"ל לצרכים של המתגייסים החרדים ובלבד שהדבר לא יפגע בכלל צה"ל ובכלל המשרתים ובעיקר לא בחיילות. כלומר, יש להקים יחידות שבהן יינתן מענה לדרישות החרדיות בנושאי כשרות-למהדרין, לימוד תורה ושירות ללא בנות. ויש לעודד הקמת ישיבות הסדר חרדיות. האם קיומן של יחידות כאלה יפגע באחידות הממלכתית של צבא העם? בהחלט. אך הפגיעה הזאת עדיפה על המשך ההשתמטות ההמונית.
ובאשר ל"נצח יהודה" – אני מקווה שהממשלה תפעל בכל מאודה כדי לבטל את ההחלטה המסתמנת להטיל עיצומים על היחידה. יש להתחייב לאמריקאים שתיבדק הטענה שהגדוד חורג מן הנורמות הצה"ליות ואם הדבר נכון, לחולל שינוי ביחידה, כולל החלפת מפקדיה, וכולל הוצאתה ממשימות ביו"ש לתקופה הקרובה, עד שיתוקנו הליקויים.
 
* למה רוגל אלפר מגנה את הסנקציות על "נצח יהודה" – שוקן צהלה ושמחה – ארה"ב הטילה עיצומים על גדוד "נצח יהודה". יוענה גונן לועגת לגינויים בישראל להחלטה. "מצעד הגינויים" היא מכנה זאת בבוז. והנה – סורפרייז! אל מקהלת המגנים מצטרף, החזיקו היטב – רוגל אלפר. הייתם מאמינים?
כן, רוגל אלפר מגנה את ביידן על ההחלטה הזאת. למה? בעיניו, זו החלטה פחדנית. נוח להם להציג את "נצח יהודה" כשעיר לעזאזל, במקום להטיל סנקציות על צה"ל ועל מדינת ישראל. הוא גם נוקב בשמות של כמה מן האנשים הראויים להיענש בידי ארה"ב: בני גנץ, אביב כוכבי, יאיר לפיד, נפתלי בנט, הרצי הלוי, גדי איזנקוט, יהודה פוקס ובנימין נתניהו.
אבל אם יטילו עיצומים על הנ"ל, זה לא יפתור את הבעייה. צריך להכות בכל אזרחי ישראל, כי הם האשמים. "הציבור העניק להם את סמכויותיהם בבחירות דמוקרטיות. אם כך, ראש התמנון האמתי הוא הציבור הישראלי. עליו יש להטיל את הסנקציות."
ומיהי גיבורת החג בשוקניה? המסיתה לטרור, מכחישת הטבח והאונס ומעלילת עלילות הדם על ישראל פרופ' נדירה שלהוב קיבורקין. ראיון ענק איתה תופס עמוד וחצי בעיתון ועוד מאמר תמיכה של נועה לימונה, שהמסר שלה הוא שאנחנו חייבים להקשיב לה. לימונה מגנה את ערוץ 12 על תחקיר שביצע ושהציג את עלילות הדם שהיא מפיצה, כמו שישראל משתמשת בילדים פלשתינאים כמטרות ניסוי לנשק חדיש. כשהם ביקשו את תגובתה, היא השיבה שאינה מתראיינת לתקשורת ישראלית. לעומת זאת, מסתבר, לתקשורת שוקניסטית היא שמחה להתראיין.
כפי שטבח ה-7 באוקטובר שילהב את האנטישמים באירופה וארה"ב, כך הוא שלהב גם את האוטו-אנטישמים בתוכנו. האוטו-אנטישמיות היא האנטישמיות הנחותה והבזויה ביותר.
 
* ביעור חמץ תשפ"ד – לגרש את החמץ הכהניסטי מהממשלה.
 
* ערבים זה בזה – יו"ר יהדות התורה גולדקנופף התראיין לרדיו החרדי "קול ברמה" וסיפר למאזיניו על מגעים לדיל בין החרדים לערבים בנושא גיוס החרדים. "בנושא הגיוס אנחנו והערבים בסירה אחת," הבהיר גולדקנופף.
זו הסולידריות היהודית של החרדים. זו הערבות ההדדית בעיניהם. במקום להיחלץ להגנת עם ישראל ומדינת ישראל מדי צר ואוייב, הם משתמטים ועורקים ממלחמת מצווה והשותפים שלהם הם הערבים, שיחסם למדינה היהודית דומה – במקרה הטוב, עובדה שאין ברירה אלא להשלים איתה. במקום "כל ישראל ערבים זה בזה" – ערבים בזה בזה.
 
* מתווך הוגן – קטאר כ"מתווכת" בין ישראל לקטאר מזכירה לי את בחירתו של אולמרט בארדואן כמתווך הוגן במו"מ בין ישראל לסוריה ב-2008.
 
* 11 אני יודע – שאלה בשעשועון הטריוויה של "הארץ" – "20 שאלות": "מיהם 11 הכוכבים בשיר 'חד-גדיא' "? התשובה היא כמובן 11 הכוכבים מחלום יוסף. אז זהו, שלא. אין שום כוכבים ב"חד-גדיא". 11 הכוכבים הם ב"אחד מי יודע". בשאלון באתר הטעות תוקנה. את המהדורה המודפסת אי אפשר לתקן.
 
* ואיפה אוזני ההמן – בערוץ 13 הקרינו תמונת ארכיון עם הכיתוב "ברכת כוהנים בחול המועד פסח בכותל המערבי." ובתמונה, נראו המוני המתפללים נוטלים לולב... בפסח. היו חסרות רק כמה סופגניות ברקע... כנראה שהבורות הזאת היא תוצאה של ה"הדתה"-שמדתה בבתי הספר.
 
* ביד הלשון: דרדלה – מילת השבוע היא "דרדלה", הכינוי המביש והמזיק של בן גביר לפעולה באיראן.
דרדלה הוא חלשלוש, רופס, רפה. מה מקור המילה? רוביק רוזנטל טוען שאף שיש בה צליל יידישאי (כמו בייגלה, פייגלה, מיידלה וכן הלאה), זהו סלנג עברי מקורי. אולי שיבוש של מדולדל.
אורי הייטנר
לתגובות: uriheitner@gmail.com