כַּמָּה חֲבָל, אוֹזֵל החָג,
נָמוֹג הַשֶׁקֶט, חֶרֶש פָּג,
הִילַת הָרוֹגָע נְסוֹגָה
אֶל יוֹם מֵרוּץ בְּלִי הָפוּגָה.
 
חוֹלֵף, כְּבָר, גֶשֶּׁם אֲחַרוֹן,
וְיֵשׁ פִּיצּוּי רַק בַּדוֹרוֹן
שֱׁל בּוֹא אָבִיב וּפְרִיחוֹתַיו,
לֹא עוֹד קוֹר-חוֹרֶף, תָּם הַסְּתָיו.
 
 צְאִי הַיוֹנָה מִן הַתֵּיבָה,
 עוּפִי בְּנַחַת וּבְשׁוּבָה
 עַל אֶרֶץ שֶׁאַחֲרֵי מַבּוּל,
 יְקוּם, אָכֵן, קִמְעָה חָבוּל,
 
 אַךְ חָיָה בּוֹ אָהוּבָתִי,
 אֲנִי לָהּ עֶרֶב, הִיא לִי שְׁתִי,
 מֵחִיבּוּרֵנוּ הַמְּקוּדָשׁ –
 יַחְדָּיו נִיבְרָא עוֹלָם חָדָשׁ,
 
 בּוֹ שֵׁם וְיֶפֶת וּבְנֵי חָם
 יַצְמִיחו קֶשֶת לְפִתְחָם,
 עוֹלָם הַמְחַבֵּק בְּתוֹם,  
 גָּם אֶת אַחֵר, גָּם תַ'יָּתום,
 
אֶת הַתָּמִים, אֶת הַשׁוֹנֶה,
עוֹלָם נָקִי מִן השׂוֹנֵא,
בּוֹ חָי הַגְּדִי עִם הַנָּמֵר,
לְלֹא נוֹגֵשׂ, בְּלִי מִתְעַמֵּר.
 
את זאת כתבתי בעבָר,
תמֵהָני אִם, עכשיו,  אפשָׁר,
שוב להמשיך וכך לומר,
או שֶׁמָא, לא נותָר דבר
מהתמימות, שֶׁפָּג תוֹקְפָּה
 
בעת הזו, של הַתְקָפָה,
ולוואי – אפשר עוד לְקַווֹת
כי יֵעַלְמוּ הַתַּלְאוּבוֹת
ועוד נוכל לראות עולָם
שיש מקום בו לכולם.
עקיבא נוף