על "נתראה באוגוסט"

מאת גבריאל גרסיה מארקס

 מספרדית – משה רון

עם עובד 2024, 107 עמ' (בפורמט קטן)

את הנובלה הזאת מצאו בניו של גבריאל גרסיה מארקס בעיזבון שלו, ופירסמו אותה עשר שנים לאחר מותו (ב-2014), ולמרות קוצר היריעה, היא בהחלט עומדת בשורה אחת עם היצירות הגדולות שלו, שהקנו לו תהילת עולם ופרס נובל, כמו "מאה שנים של בדידות", "כרוניקה של מוות ידוע מראש", "אהבה בימי כולרה".

בכותרת של הרשימה הזאת מוזכרים סודותיה של האם תחילה, אבל הספר חושף אט אט דווקא את סודותיה של הבת, שעד עמ' 10, אנחנו איננו יודעים את שמה: היא אישה המתקרבת לגיל חמישים נאה למדיי (הרגיז אותי שרוב הגיבורים בספר יפים!) שמבקרת פעם בשנה, ב-16 לאוגוסט, באי מוזנח, שם קבורה אימה בבית עלמין של דלת העם. העלילה מתרחשת במרחב הקריבי (לא מצוין שם העיר שבה היא גרה עם בעלה, בנה ובתה, לא מצוין שם האי, אליו היא מגיעה, כאמור, כל שנה באוגוסט), ובפתיח יש מידה מסוימת של מסתורין, הן לגבי הגיבורה, שכאמור עד עמ' 10, הקורא אינו מתוודע לשמה, והן משום שממש לא ברור מדוע האם דרשה בגסיסתה להיקבר דווקא באי הזה ובבית העלמין המיועד לדלת העם, כאשר משפחתה שלה של הבת אמידות למדיי.

אנו מתוודעים לשמה של הגיבורה – אנה-מגדלנה באץ', כאמור, רק בעמ' 10, ואני סבור שהסופר מרמז דבר מה בשם הזה, כי הלוא אנה היא אימה של מרים אימו של ישוע, ומגדלנה היא שמה של מרים המגדלית, האישה החוטאת בברית החדשה, לרמוז ששתי ישויות כמוסות בתוך נפשה. ובאשר ל"באץ'", ובכן, כך מבטאים בספרדית את שמו של המלחין יוהן סבסטיאן באך, כי מדובר במשפחה שחיה ונושמת מוסיקה: אביה היה מורה לפסנתר ומנהל קונסרבטוריון, בעלה, דומיניקו אמריס, בן 54, הוא מנהל תזמורת, ובנם הוא צ'לן וירטואוז.

ציינתי שרוב הגיבורים ביצירה הם יפים, ולגבי הבעל הקורא מתוודע לכך שהוא גם בעל קול מרשים, מפליא לנאום, לשחק טניס, לרקוד, לשחק שחמט, הוא משעשע בבדיחות, והוא גם סופר – כתב ספר איך ליהנות ממוסיקה  – זאת אולי החולשה היחידה שאני מוצא ביצרה מעניינת זאת. ברקע של העלילה מצויה הרבה מוסיקה: דומיניקו מזמזם מוסיקה קלאסית, ובמועדוני הלילה זמרות מולטיות שרות בעיקר את "אור ירח" של דיביסי. גם לכך יש תפקיד עקיף בעלילה: אחד הפרטנרים של אנה-מגדלנה באי מבטיח לה לראות ליקוי ירח, שלא היה ולא נברא.

בנובלה אנחנו קוראים על חמש נסיעות של הגיבורה אל האי, המחייבות שיט במעבורת של ארבע שעות, ושהייה במלון עד לחזרה במעבורת למחרת. אנה-מגדלנה אינה מבזבזת את הזמן, ובכל גיחה אל האי היא קוראת ספר – גם לכך יש משמעות, כי הפרטנר הראשון שלה באי, משאיר לה אחרי ליל אהבה עשרים דולר בספר שהביאה עימה. הספרים שאנה מגדלנה קוראת הם: "דרקולה" של בראם סטוקר, "יומנו של השלושרגל" של ג'ון וינדהם, "רשימות מהמאדים" מאת ריי ברדבורי, "ממשלת הפחד" של גרהם גרין, ו"יומן שנת המגיפה" של דניאל דפו – ספרים שללא ספק מרמזים על מנעד הרגשות של הגיבורה המתלבטת בין  ההגינות הכפויה על ידי החברה ותרבות, ובין סערת הרגשות בהרפתקה שוברת מוסכמות.

בשלוש מתוך חמש הנסיעות שלה לאי היא זוכה להרפתקאות אהבים עם אנשים זרים לחלוטין. את הראשון, מהנדס גרינגו היספני, שלא שאלה לשמו, היא מפתה להביאו לחדרה במלון. בפעם השנייה איש צעיר מזמין אותה לרקוד, דופק בדלתה בחדר המלון, וכיוון שהמלון המהודר קרלטון אינו מרשה לאורחים לשהות בחדרי הלקוחות אחרי חצות, הוא מזמין אותה במכוניתו המאובזרת להתייחדויות, לצפות בליקוי ירח שכאמור לא התרחש. לימים הסתבר לה שפרטנר זה לליל אהבה הוא נוכל, וייתכן גם רוצח.

בגיחה השלישית היא פוגשת במעבורת ובאי במכר שלה, עו"ד וד"ר אקילס קורונדו, שתמיד חיזר אחריה ללא הצלחה, וכך קורה גם באי למגינת ליבם של שניהם. בפעם הרביעית היא מתוודעת לגבר שכמוה חיפש חדר במלונות עמוסים בתיירים. כשלבסוף נמצא להם פתרון, הוא נכנס לחדרה, והם מתעלסים. הוא מבקש לדעת את שמה, והיא מאלתרת, ששמה פרפטואה. והאיש מגחך: זה הרי שמה של קדושה שנרמסה על ידי פרה. ומניין לו ידע זה? מסתבר שהוא בישוף (כידוע, המין אסור לכמרים קתוליים!). הוא משאיר לה כרטיס ביקור, והיא קורעת אותו לגזרים, ולאחר מכן מצטערת, כי היא כמהה אליו.

בפעם החמישית נטפל אליה צעיר שזוגתו נטשה אותו בכעס באולם הריקודים של המלון. היא היתה אולי נענית לו, אלא שהוא עשה טריק טיפשי במפתחות החדר שלה, והיא נוטשת אותו במפח נפש.

בגיחה החמישית נודע לה, וגם לקורא, הסוד הכמוס של האם, מדוע ביקרה באי פעם בשנה בשש שנותיה האחרונות, ואת זה אני משאיר לקורא הפוטנציאלי לגלות בעצמו.

"נתראה באוגוסט" – נובלה קצרה, כתובה בכישרון רב, שמחייבת קריאה שנייה, כדי לרדת לעומקם של הרמזים המשובצים בה.

משה גרנות