בניגוד לדברי אל"מ (מיל') משה (בנדה) בן דוד, "זה לא רק האלוף חליווה", ("חדשות בן עזר", 1948), המצביא הרומי קווינטוס פֿאביוס* מקסימוס וֶרוּקוֹסוּס, שנודע בכינויו פֿאביוס קוּנקטַאטוֹר (Fabius Cunctator – "המתמהמה"), שמונה כדיקטטור להילחם בחניבעל, לא היה כלל הססן, אלא דווקא נחוש מאוד, ובעיקר היה אסטרטג גאון. שהבין את שדה המערכה. חניבעל כמצביא גאון הסתובב באיטליה 12 שנים לאורכה ולרוחבה, ניצח כל לגיון רומי שיצא נגדו, מעולם לא הפסיד בקרב. פֿאביוס קוּנקטַאטוֹר החליט להימנע מקרב ישיר עם חניבעל אלא להתישו בהדרגה, ולנתק את חניבעל ממקורות האספקה שלו, ולמנוע הגעת תגבורת מקרתגו.
חניבעל ניצח בכל קרב, אבל הפסיד את המלחמה כי לא הצליח לכבוש את העיר רומא ולהביס אותה כמדינה, עד שנאלץ לחזור לאפריקה ורק שם הובס בקרב חזיתי. (נקווה שישראל לא תובס בדרך דומה בעזה).
ואם נחזור לאהרון חליווה, הבעייה איתו כראש אמ"ן לא היתה עובדת היותו איש קרבי שלא התחנך וגדל בעולם זרועות המודיעין, אלא דווקא בגלל היותו איש שגדל והתחנך מחוץ למודיעין כראש אגף מבצעים.
המחדל הגדול של חליווה לא היה מחדל מודיעיני (ולא בגלל שערב הטבח בילה עם זמרת ידועה במלון באילת), אלא בחוסר היערכות שלו למה שכבר היה ידוע לו. אהרון חליווה היה מודע היטב לתוכנית המדוייקת של חמאס להתקפה כפי שהוצגה בפניו במאי 22: "חומת יריחו": התוכנית של חמאס לכבוש יישובים ובסיסים. תוכנית שבוצעה בדייקנות ע"י החמאס:
https://www.youtube.com/watch?v=JVf5ZDr1BUs
עוד קודם לכן קבע הרמטכ"ל הרצל גורדין-הלוי הרצי הלוי, במאמר שפירסם בשנת 2020 בירחון 'קטבים' כי: "...חמאס וחיזבאללה, מתכננים מהלכים התקפיים-קרקעיים לתוך שטחנו. אין אלה מהלכים להחזקת שטח, אלא מהלכים שתכליתם להסב נזק, לשבות שבויים ויותר מכך, לייצר אפקט תודעתי קשה בקרב הציבור הישראלי... טרור מטרתו להפחיד, אך הוא אינו שואף לנצח במובן הקלאסי של המילה..."
המחדל הגדול בגבול עזה לא היה חוסר ידיעה וחוסר בהתרעה, וגם לא הקונספציה השגויה שהחמאס מורתע, אלא חוסר מוכנות לעמוד בפני מה שכבר היה ידוע שתוכנן ע"י החמאס. חוסר מוכנות טוטאלי של צה"ל מהצד המבצעי לעמוד בפני אפשרות ש-3500 מחבלים ללא חיל אוויר, וללא שריון, יתקפו בהתאם לתוכניתם, ולחסל אותם לפני כניסתם לגבול ישראל.
היערכות קבועה נכונה (לא של כוחות צבא גדולים) בהתאם לסכנה של אי קבלת התראה מדוייקת על מועד ההתקפה, היתה מונעת את כל האירוע. מיקוש הגבול מעבר לחומת הביטחון, כוננות עם שלושה מסוקים, וכטבמי"ם, תוספת טנקים, ארטלריה, וחי"ר עם מוכנות של כיתות הכוננות, היתה משנה את כל התמונה. (אכן אישור מסיבת הנובה היה מחדל מודיעיני).
לסיכום: דווקא לאיש מבצעים בראש המודיעין יש יתרון בשאלת יישום הידע. בתנאי כמובן שהוא נעשה בחכמה.
* תנועת הפביאנים שקמה באנגליה במאה ה-20, נקראה על שם פאביוס "המתמהמה", משום שניסתה לעשות תיקונים חברתיים בצורה הדרגתית.
 
החיים כמשל – לא כמציאות
פנחס פלדמן-שדה, יליד לבוב גליציה פולניה (היום לביב אוקראינה), התחנך בקיבוץ שריד, ובספרו "החיים כמשל"* שהוא מעין אוטוביוגרפיה שלו שכתב בגיל 27 הוא מפתח תורה נוצרית או מושפעת מהנצרות, מכל מקום עולמו הרוחני היה נוצרי, ולא היתה לו כל הבנה על העולם המוסלמי. המשפט שלו: "למעשה אין סכסוך אמיתי בין היהודים לערבים, הריב האמיתי הוא בין נוצרים ליהודים. הערבים משרתים את הצורך האבסולוטי של העולם הנוצרי להשמיד את היהודים".  ("חדשות בן עזר". 1948) מראה רק את עומק בורותו, וכתוצאה מזה את אווילותו.
* כשקראתי אותו בגיל העשרה הוא עשה עליי רושם עצום. כשקראתי אותו בשנית בגיל מבוגר הוא נראה לי אוסף שטויות.
 
מה לא ראה דיין?
לפני עשר שנים כתבתי על העיוורון הזה שלו ושל בני דורו. כתבתי "על העיוורון של משה דיין ודורו" בעקבות נאומו המפורסם של דיין על רועי רוטנברג. קשה שלא להתפעל מהעברית המופלאה של דיין, עברית שספק אם מפקד צבא של ימינו מסוגל להגיע לרמתה, אבל ישנם שני אלמנטים בולטים החסרים בנאום. את האחד לא יכול היה לראות דיין כי לא היה קיים בזמנו, ואת השני לא יכול היה דיין להבין עקב הרקע התרבותי-פוליטי שלו.
בעיני האיכר שלו, רואה דיין את האשם "בשנאתם העזה אלינו" ובכך ש"מאות אלפי עיניים וידיים המתפללות לחולשתנו כי תבוא, כדי שיוכלו לקרענו לגזרים." לדידו של דיין במבט עיני האיכר שלו אנו האשמים בכך ש"שמונה שנים הינם יושבים במחנות הפליטים אשר בעזה, ולמול עיניהם אנו הופכים לנו לנחלה את האדמה והכפרים בהם ישבו הם ואבותיהם." הסיבה לדידו של דיין, שנאת איכרים על מה שנלקח מהם.
דיין מתעלם בדבריו לחלוטין ממה שנקרא "הבעיה הפלשתינאית", ומהמושג "עם פלישתינאי". המושג אינו קיים כלל בשפתו. דיין מדבר רק על "הערבים אשר בעזה." את ההתעלמות הזו ניתן להסביר בכך שבאותה עת, שנות החמישים, המושג "פלישתינאים" או "עם פלישתינאי" לא היו כלל קיימים בתודעה הלאומית של הערבים, קל וחומר בתודעה שלנו. יהודה ושומרון נכבשו ע"י ממלכת עבר הירדן, ואזרחיה נקראו "ירדנים", ורצועת עזה נכבשה ע"י מצרים. כדאי לזכור שגם בספרו המונומנטאלי של אהרון כהן, משער העמקים, איש מפ"ם שהורשע בריגול למען בריה"מ, "ישראל והעולם הערבי" 1964, אין מוזכר המונח "פלישתינאי" אפילו פעם אחת. הדבר השני אותו לא ראה דיין, ומן הסתם גם לא יכול היה לראות, ובמאמר מוסגר גם מבקרו הקיצוני של דיין, פרופסור ישעיהו ליבוביץ שאמר על דיין שהוא: "אדם חסר כל תוכן אנושי ערכי, ובהתנהגותו היה נואף, וגונב רכוש ציבורי, ואפילו לא ידוע לי על איזו הצטיינות צבאית שלו." (ישעיהו ליבוביץ על עולם ומלואו ת"א 1988 עמ' 24), לא יכול היה לתפוס, הוא החשיבות של האידיאולוגיה האיסלמו-נאצית.
דיין ואנשי דורו היו אמונים על כלי מחשבה מרקסיסטיים-מטריאליסטים, הם לא העלו על הדעת שהסיבה למלחמה נגד היהודים אינה מטריאלית בבסיסה, אלא אידיאולוגית-רוחנית. (לא איכנס לדיון על הקשר בין מטריאליזם ואידיאליזם, או מה קובע את מה, האם המציאות קובעת את ההוויה, או להיפך), בעניין בעיית עזה דיין לא העלה על הדעת קיום של תנועה מוסלמית השואפת מסיבה אידיאולוגית-דתית לחסל את מדינת היהודים, ואת היהודים. נכון, היה ידוע אז על ארגון "האחים המוסלמים" המצרי ועל מצעו, נכון, היתה ידועה אז האידיאולוגיה של הדתית (מלבד הנאצית) של המופתי מוחמד אל חוסייני, אבל מכל אלו התעלמו לחלוטין.
ההבנה שסיבת המאבק ביהודים היא אידיאולוגיה דתית שמקורה באיסלם הגיעה מאוחר הרבה יותר. הראשון שהעלה את הפרימאט של המאבק המוסלמי-דתי במאבק הערבים-המוסלמים ביהודים, היה ההיסטוריון בני מוריס. מוריס בספרו "1948 – תולדות המלחמה הערבית-ישראלית הראשונה", 2010, סוקר בפירוט את מלחמת העצמאות 1949-1947, על כל מערכותיה, מבחינה צבאית ופוליטית. אחת המסקנות של הספר שבניגוד למחשבה שהמלחמה נבעה ממאבק בין תנועות לאומיות על כברת ארץ, ושבמהותו המאבק היה פוליטי. מוריס מוסיף שבתש"ח התרחשה גם התנגשות בין ציוויליזציות, ושהערבים ראו במלחמה ג'יהאד, מלחמת קודש. מוריס הינו ההיסטוריון הראשון הטוען כי מלחמת הערבים ביהודים אינה רק מלחמה לאומית רגילה כפי שנטען עד היום, אלא היא מלחמת ג'יהאד דתית המונעת ע"י הגזענות המוסלמית. (עמ' 81, 425).
את זה כמובן לא יכלו להבין משה דיין, אהרון כהן, ובני דורם.
https://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/hbe00966.php
("חדשות בן עזר", 4.8.14)
 
מר שושני – איזה בזבוז גדול
בילדותי הסעיר את כולם סיפור חייו המסתורי של אחד בשם יוסף ג' שסיפר ב"למרחב" חיים גורפינקל-גורי בסדרת מאמרים על יוסף ג' שהתפרסמה תחת הכותרת "מי מכיר את יוסף ג'?" – סיפורי אלף לילה ולילה. יוסף ג' נפגש עם כל גדולי העולם, והניע לפי גורפינקל-גורי מדינות שלמות בזכות כוח השפעתו על מקבלי החלטות.
חיים גורפינקל-גורי מתוך ההקדמה לספר: "אני בא לספר לכם סיפור מופלא מאוד על איש לא פחות מופלא ממנו. אין הוא פרי דמיוני, לא ולא! מעשה שהיה ועודו מתחולל כעת, ברגע שבו נכתבות שורות אלו ומי יודע מה עתידות הוא צופן בחובו. שורות אלו... נכתבות ברשות הנהלת האגודה שלנו, אגודת 'מי מכיר את יוסף ג'?' חברים בה: אנשים מהארץ ומחוץ לארץ. בין המפורסמים אמנה בה את: יוסף סטאלין, הו צ'ו מין, גנרל צ'ויקוב, ז'ולייט גרקו, ויזל, פייר מנדס פרנס, אלישע גת, (ארכיטקט) לאורנטי בריה, מאו טסה טונג, ועוד... בין המפורסמים פחות: ג'ון סטיינבק, סארטר, צ'סט ראל, ואחרים... עכשיו, לך ותאמין שיוסף גוטמן ג'י פגש בכל האישים האלה והם אכן התפנו עבורו בין מאמר פילוסופי לאחר בקפה קופול, במהפכה התרבותית בסין, במסע הגדול של מאו טסה טונג, במלחמת הוצ'ו מין, בסטאלין בין רצח לרצח."
("מי מכיר את יוסף ג'י", גורי חיים)
https://www.kibutz-poalim.co.il/page_56265
והנה אחריו יש סיפור על איש תעלומות דומה. ברשת 11 הוקרן הסרט "חידת שושני" של מיכאל גרינשפן :
https://www.youtube.com/watch?v=iK5xJoer04E
כדאי מאד לראות. סרט מרתק. איש לא ידע את שמו האמיתי, אלא רק את כינויו של איש המסתורין – "מר שושני". אולי בן-שושן ואולי רוזנבאום. אולי יליד ליטא ואולי מרוקו. נווד נצחי, גאון ואולי מטורף, בעל זיכרון פנומנלי, שידע אלפי ספרים בע"פ, עילוי במתמטיקה, פיזיקה, תלמוד ופילוסופיה ושלט בכ-30 שפות. שושני הוא אחת החידות הגדולות של המאה ה-20, יש אפילו הטוענים שלא היה אלא אגדה. איפה נולד לא ידוע, שמו האמיתי לא ידוע, ידוע שנקבר במונטבידאו אורוגוואי. כיצד רכש את הידע האינסופי שלו? ולמה הסתיר את זהותו? בלי משפחה ובלי חברים, ללא קורת גג, מרושל ומחליף שמות וזהויות. הוא עלה לארץ ולימד בקיבוצים דתיים שהתפעלו מידיעותיו, וכמו "אחשוורוש" היהודי הנודד הנצחי במיתוס הנוצרי, הוא ירד מהארץ והסתובב בעולם.
בסרט הועלתה הסברה שאולי הוא היה אוטוסיט התשובה היתה לא. כי הוא לא רק ידע הכול בע"פ, אלא גם הבין. תשובה לא נכונה. מן הסתם הוא כן היה סוג של אספרגר גאון.
גדולי עולם שאותם לימד, בהם פילוסופים כעמנואל לוינס, חוקרים, וסופרים כאלי ויזל, מספרים שהוא שינה את חייהם. אבל תופעה מוזרה. אף אחד מבין תלמידיו הרבים בהם מדענים ופרופסורים בשלל מקצועות לא יכול היה לומר משפט אחד ממה שלמד אצלו. כולם העריצו אותו על גאוניותו ולא זכרו משפט אחד ממנו. תופעה מוזרה ביותר. אם ניקח לשם השוואה גאון דומה בשלל מקצועות - פרופסור ישיעהו ליבוביץ, אין תלמיד אחד שלו שאינו זוכר את תלמודו.
הוא השאיר גם כתבים בלתי מפוענחים, וקשים להבנה. האם בהם יש בשורה?
מה בצע בגאון שאינו תורם דבר לאנשים ולעולם? מר שושני-בן-שושן-רוזנבאום הוא החמצה גדולה. בזבוז עצום של ידע לשווא.
 
עיתון "הארץ" – בין ערוץ התעמולה של גבלס לאל-ג'זירה
מיד לאחר קבלת החלטת הממשלה לסגירת ערוץ התעמולה של החמאס – אל-ג'זירה, (בהתנגדות בנימין גנץ, וגד אזנקוט),
https://www.mako.co.il/news-israel/2024_q2/Article-b207a8ea1d84f81027.htm?utm_source=AndroidNews12&utm_medium=Share
יצאו שוקן, נבזלין, ובומשטיין-בן בעיתונם במאמר מערכת בקמפיין נגד הסגירה: "על הפרק עומדים חופש הביטוי וחופש העיתונות. כל מי שאלו יקרים לליבם חייבים להתנגד להחלטה המבישה של הממשלה. אין לה מקום בדמוקרטיה."
 ("הארץ", מאמר מערכת 6.5.24 לא לסגור את אל־ג'זירה)
https://www.haaretz.co.il/opinions/editorial-articles/2024-05-06/ty-article-opinion/0000018f-493e-d91a-a5af-e9ffe37e0000
כמובן שכל שכירי העט של שוקן, נבזלין, ובומשטיין-בן – יוענה גונן, צבי בראל, כותבים על "הפגיעה בדמוקרטיה בשל סגירת הערוץ." שכיר העט עידו באום, אף כותב שהסגירה משדרת את חולשת ישראל. פשוט בדיחה שערוץ התקשורת הפרטי של דיקטטור קטאר, הגיש בג"צ נגד סגירתו בנימוק של פגיעה בדמוקרטיה... וגם ארה"ב והאו"ם קבעו שזו פגיעה בדמוקרטיה, שהרי כידוע זה ערוץ דמוקרטי, וכמובן שגם ערוצי התקשורת הישראלית חופשיים לפעול חופשית בקטאר... מעניין רק מה היה יחס בעלי "הארץ" של היום, לערוץ התעמולה של פאול יוזף גבלס. לו חיו בזמנו. לפחות הרי יש בכל זאת הבדל קטן בין התעמולה של גבלס לזו של אל-ג'זירה. גבלס שמר בסוד את תוכנית ההשמדה הנאצית, הוא התקיף את היהודים קשות, אבל בפומבי מעולם לא תבע את השמדתם, מה שעושה ערוץ אל-ג'זירה כאשר הפך את השייך המצרי, השייח' ד"ר יוסוף עבדאללה אל-קרדאווי, לכוכב התחנה שהסית ברבים לרצח כל היהודים.
קרדאווי בתוכניתו הפופולארית בערוץ "אל-ג'זירה", "א-שריעה ואל-חייאת" (ההלכה האסלאמית והחיים), פירסם פתווה המתירה תקיפת יהודים בכל רחבי העולם. מבחינתו "אין כמעט שום הבדל יסודי בין יהדות לציונות." קרדאווי גם קרא לפיגועי התאבדות בקרב אוכלוסייה יהודית אזרחית בארץ ישראל. בטענה שמבצעי הפיגועים הם שהידים, מי שמקריבים למען דתם ואומתם במלחמת ג'יהאד, ואינם מוגדרים כמתאבדים. לפי זה שלמה זלמן שוקן, ובנו גוסטב גרשם שוקן, היו מברכים על ה"דמוקרטיה" של ערוצי התעמולה של גבלס.
 
סמי שלום שטרית – להרוג 50 אלף ישראלים ולחזור למרוקו
לא מובן מדוע הגזען האנטי-אשכנזי, האוטו-אנטישמי, והאנטי-ציוני, סמי שלום שטרית, שחלם לרדת למולדתו מרוקו ולחיות שם תחת הדיקטטורה של המלך האבסולוטי של מרוקו, ולמרות זאת ירד לאמריקה, חזר בכלל לארץ. אבל עובדה. הוא כאן. סמי שלום שיטרית, היהודי-ערבי-מערבי-מוגרבי-מרוקני, הגזען האנטי-אשכנזי ואנטי-ציוני, השונא אשכנזים, קילל אותם בערבית: "אני כותב לכם שירים / בלשון אשדודית / כוס אם אם אמכם / כלה בוכם / שלא תבינו מילה... מי שם עליכם."
שהביע את שאיפתו להחליף את הדמוקרטיה הישראלית במלך מרוקו: "תְּנוּ לִי מֶלֶךְ מָרוֹקָאִי אֶחָד, / מָרוֹקָאִי עִם כָּבוֹד, / וּקְחוּ אֶת כָּל הַבֶּנְגּוּרְיוֹנִים, בֵּגִינִים, גּוֹלְדוֹת, / רַבִּינִים, שָׁמִירִים, פֶּרֶסִים, בָּרָקִים וְשָׁרוֹנִים, / ... / ולכו תחגגו לכם קוממיות ועצמאות. / אסתפק במלך מרוקאי שלשונו לשון אימי –/ ארכין ראשי ואנשק את ידו ואשבע לו אמונים / "אללה יברכ פי-מולאי סידי."
והנה הוא כותב: "אני אומר: לעצור הכול, לסגור עסקה לשחרור החטופים ולהפסיק את המלחמה המיותרת (לא להיכנס לעזה, כתבתי יומיים אחרי מתקפת הזוועה הרצחנית של חמאס בן המוות). מיד עם כינון ממשלה בלי ימין לאומני, מתנחלי וחרדי צריך להיכנס למשא ומתן לפתרון כולל. זה יהיה מפחיד, כי ייתכן שבדרך נעבור מלחמת אזרחים לא קלה מול 50 אלף מתנחלים שיתנגדו לפינוי הגדול. אם הם יתנגדו באש, תהיה חובה להכניע אותם עד עפר כדי שלא ירימו ראש במשך מאה שנה. אבל מפחיד עוד יותר להמשיך בדהירה לתהום."
(פרופ' שטרית הוא ראש בית הספר לאמנויות הקול והמסך במכללה האקדמית ספיר)
(סמי שלום שטרית, "לעצור הכול ולחתור לפתרון מדיני כולל. כן, גם במחיר מלחמת אזרחים", "אל-ארצ'", 5.5.24)
https://www.haaretz.co.il/opinions/2024-05-05/ty-article-opinion/.premium/0000018f-48ba-d414-a5bf-fbbfc4e40000
מדהים. למען החמאס והג'יהאד קורא סמי שלום שטרית לרצח 50 אלף יהודים. בחינת "צדיקים (החמאס והג'יהאד) מלאכתם נעשית בידי אחרים" (שטרית). אפילו מלך מרוקו אשר לשלטונו מייחל שטרית, וכמובן גם שום אוניברסיטה במרוקו, אינם קוראים כמוהו לרצח 50 אלף יהודים בארץ. אגב האם הוא מתכוון למתנחלים באיזור העוטף בעזה (כפי שמכונים ע"י הערבים) אותם ניסו לרצוח מחבלי החמאס והג'יהאד ב-7 באוקטובר? לטובת כולם (אולי לא לטובת המרוקאים) נמליץ לו לחזור למולדתו מרוקו ושם להפיץ את חלומות הרצח שלו. מן הסתם מלכו, מלך מרוקו, יעצור אותו בזה. ושאלה אחרונה. האם מטיף לרצח 50 אלף יהודים יכול ללמד במערכת החינוך בישראל? האם אין בארץ חוקים נגד הסתה לרצח?
שיתביישו שוקן, נבזלין, ובומשטיין-בן על פרסום דבר הסתה לרצח כזה בעיתונם.
 
חג שמחת השואה בבית ברל
על יעל (המתיילדת בשם החיבה הילדותי יולי) תמיר (מישהו יודע את שם משפחתה המקורי?) ממשפחת הוז-טשרתוק-שרת, המתנאה בהיותה פרופסורית פילוסופית לחינוך, ובעברה שרת החינוך, וכיום "מחנכת" העובדת בראש "בית ברל" שמופיעה שם בתפקיד כישו הנוצרי, כבר כתבתי כשכתבה בערב פסח: "כולנו שותפים להרעבה ההמונית בעזה. הרעבה המונית אסורה מוסרית, ושומטת את זכות הקיום המוסרית של מדינת ישראל. גם כאשר אנחנו ישנים בלילה אנחנו שותפים להרעבה. ראוי," היא הוסיפה, "שאת המתנות לחג שרבים מאיתנו קיבלו נמיר למזון ונעביר לעזה." (יעל תמיר, כ"ולנו שותפים להרעבה ההמונית בעזה", "אל-ארצ'", 7.4.24)
https://www.haaretz.co.il/opinions/2024-04-06/ty-article-opinion/.premium/0000018e-a960-d772-a39e-ade449f30000
מסקרן אותי מאוד אם באמת העבירה ה"ישועית" יעל תמיר את המתנות שקיבלה לפסח לעזה. או שזו סתם היתה הצגה צדקנית, אבל הנה אחרי פסח במכללת בית ברל נחגג בשמחה "חג השואה". עשרות סטודנטים ערבים הפריעו, רקדו והשתוללו בזמן הצפירה ביום השואה, הרי הושמדו יהודים... סטודנטים יהודים הגיעו ללשכת הנשיאה, הפרופ' יעל תמיר והביעו זעם וכאב. תגובת המכללה: "אנו מביעים צער וכאב."
https://x.com/IshayFridman/status/1787569209901273258?t=vn6DbLQ56OIGHWo9g04T6w&s=03)
עוד פעם ברל יעקב כצנלסון הכהן מתהפך בקברו. מה היא עושה בשמי?...
 
מנסור עבאס מצטרף ליאיר למפל-לפיד
יו''ר רע''מ מנסור עבאס מצטרף לקריאת יאיר למפל-לפיד ואומר: ''נעניק רשת ביטחון לכל מי שיקדם עסקה והפסקת אש. זה צו השעה, זה הצו המוסרי.'' 
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=847771&forum=scoops1
כמובן שהמוסר של מנסור עבאס העומד בראש תנועת "האחים המוסלמים" – "החמאס" בארץ. רע"מ הוא הצלת שלטון החמאס ושיקומו לכן הוא מצטרף בקריאה זו ליאיר למפל-לפיד שגם הוא בעד הצלת שלטון החמאס ושיקומו, האם זה אומר שהם ישיבו עטרה למקומה ויקימו שנית קואליציה משותפת?
 
חליפות איסלמית בירושלים
שייח' ראאד סלאח, מנהיג הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית: ''על העולם להתכונן ליום שאחרי באמריקה. האיסלאם יופץ לכל בית, בכל יבשת בעולם'.'
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=847655&forum=scoops1
אמריקה לפי הנראה באמת מתכוננת לקבל את האיסלם.
 
"פסיכולוגים" "מצילי העם היהודי" (1)
מאושר העם היהודי שיש לו פסיכולוגים המצילים אותו מטירופו.
ד"ר אהרון טנא מנהל המכון הפסיכיאטרי באיכילוב, ומנהל מכון מנטליקס לרפואת הנפש, נותן את הדיאגנוזה שלו לכל עם ישראל: "דיסוציאציה". דיסוציאציה היא מנגנון הגנה מוכר בתחום בריאות הנפש. לפי האיגוד האמריקאי לפסיכיאטריה, דיסוציאציה היא ניתוק בין מחשבותינו, זיכרונותינו, רגשותינו, פעולותינו או תחושותינו לגבי מי שאנחנו. זהו תהליך נורמלי שכולנו חווים. דוגמאות לדיסוציאציה קלה ונפוצה כוללות חלימה בהקיץ, "היסחפות להרהורים" בעת נהיגה "אוטומטית" בכביש מהיר, או "שקיעה" בספר או בסרט. כל אלה כוללים "איבוד מגע" עם המציאות ועם סביבתנו הקרובה.
"גם בעבר," מסביר הפסיכיאטר טנא, "נחגג לעתים חג הפסח בנסיבות קשות לעם היהודי. זכורים לי כילד הסיפורים על כך שליל הסדר צוין אפילו במחנות ההשמדה. ייתכן בהחלט שבכל דור ודור קמים עלינו לכלותנו. זה בסדר שלכמה שעות נניח את הכאב, החרדה והדאגות בצד ונציין את החג עם היקרים לנו. אבל חשוב שנזכור שלא הכול כרגיל, שאין 'פשוט שגרה', ושלפנינו דרך ממושכת כפרטים, כעם וכמדינה, בדרך להשלמה, ובתקווה גם להחלמה.".
(אהרון טנא, "זאת לא שגרה. המדינה כולה בדיסוציאציה", "אל-ארצ'", 29.4.24)
https://www.haaretz.co.il/opinions/2024-04-29/ty-article-opinion/.premium/0000018f-155c-d1f3-afcf-3f7def140000
מזלנו שלפחות בניגוד אלינו הפסיכיאטר טנא אינו חולה ב"דיסוציאציה", ולכן הוא יכול לרפא אותנו. אנחנו כולנו איננו מבינים את המציאות. הוא לבד מבין אותה.
 
"פסיכולוגים" "מצילי העם היהודי" (2)
מאושר העם היהודי שיש לו פסיכולוגים המצילים אותו מטירופו.
פרופסור דניאל בר-טל (מישהו יודע את שמו הפרטי ושם המשפחה הפולני המקורי שלו שבהם הוא מתבייש?) מתנאה להיות פרופסור לפסיכולוגיה חברתית-פוליטית, יחד עם פנסיונר "הארץ", עקיבא אנגלרד-אלדר נותנים דיאגנוזה לעם היהודי היושב בציון: "טראומת שואה."
"ביום השואה 2024, תתמזג הטראומה של ה-7 באוקטובר עם הטראומה הבלתי נגמרת של מלחמת העולם השנייה ותעצים אותה. סביב שולחן הסדר אמרנו 'בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו, והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם.' מכאן שהשואה איננה אירוע חד-פעמי בדברי ימי העם היהודי. 'השואה' היא שם קוד למצב מאיים, שבמשך השנים נהפך לכלי עבודה בידי פוליטיקאים ומעצבי דעת קהל. היא יכולה לקרות בכל עת, בכל מקום ובכל הקשר. המכנה המשותף של כל 'השואות' הוא השאיפה להשמיד את העם היהודי. החל בפרעה, עבור במלכי בבל ופרס, היוונים, הרומאים, הצלבנים, הנאצים וכלה בערבים. המסורת היהודית מוצאת שהאנטישמיות היא הנורמה, התגובה הטבעית של הלא-יהודי." לדבריו, "המונח 'עשו שונא את יעקב' מסמל את העולם שחווים יהודים. הוא טבוע עמוק במסורת העממית היהודית. לטראומה כזאת נודעת השפעה מכרעת על תחושת הקורבניות של חברי החברה הישראלית. גם לפני 7 באוקטובר נעשה שימוש בשואה במאבק על התודעה בעניין הסכסוך הישראלי-הפלסטיני. לא קל להיגמל מתחושת הקורבניות הנצחית ומטראומה נבחרת. הדבר קשה שבעתיים בעיצומו של סכסוך אלים. פוליטיקאים ומעצבי דעת קהל, המזהים את הצורך של החברה בתחושות האלה, מטפחים ואף מעצימים אותן. הגמילה מוכרחה להתחיל בהחלפת אתוס הסכסוך שהתנחל במערכת החינוך, בתקשורת ובטקסים ממלכתיים – בחתירה לסיומו. לשם כך כמובן צריך להחליף תחילה את המנהיג שאין שני לו בשיווק טראומות ואשר התקרבנותו אמנותו."
(עקיבא אלדר ודניאל בר-טל, "סוחרי השואה בין אושוויץ לעוטף עזה", "אל-ארצ'", 5.5.24)
https://www.haaretz.co.il/opinions/2024-05-05/ty-article-opinion/.premium/0000018f-485b-d91a-a5af-e9ff63540000
איזה מזל שהפסיכולוג החברתי פוליטי פרופסור בר-טל יליד פולניה, אינו לוקה כמונו בטראומת השואה, והוא יכול להצילנו מתחושת הקורבניות ולא לחשוב בכלל שהחמאס והג'יהאד רוצים בכלל להשמידנו. אלא שאז נשאלת השאלה: האם הפסיכולוג החברתי והפוליטי בר-טל אינו לוקה כאן במחלת הנפש שאיבחן הפסיכיאטר טנא, "דיסוציאציה" המנתקת אותו מהמציאות?
 
בין "דיסוציאציה" לטראומה
ביום השואה השנה אנו מציינים 80 לשואת יהדות הונגריה. ב-19.3.1944 פלשו הגרמנים להונגריה, וכ-900 אלף היהודים שחיו שם בבטחה יחסית הוכו בהלם. מ-15 במאי עד 9 ביולי הובלו לאושוויץ כ-435 אלף יהודים להשמדה. בימים אלה, כשאנו חווים אירועים קשים בישראל, חשוב להעלות ולהדגיש את הסיפור ההצלה המופלא של יותר מ-40 אלף מיהודי הונגריה על ידי חבורת צעירים נחושים. אביו של יהודה בידרמן, פסיכולוג ארגוני, מספר כי אביו אוסי בידרמן יחד עם חבריו במחתרת הציונית נשלח להתריע בפני השילוח לאושוויץ לתודעת האסון הקרב ובא. הוא מספר כך: "התפזרנו לאורכה ולרוחבה של הונגריה. כיצד הקבילו את פנינו? ביקרתי בצפונה של הונגריה בקהילות קאשה, לונץ ורימאסומבאט, ואני בן 18 בלבד. בקאשה הזהיר אותי הרב לבל אקיים אספה ואעורר בהלת שווא, כי 'אצלנו זה לא יקרה.' ברימאסומבאט נתקלתי ביחס של ביטול ולגלוג: 'אישי הצעיר אתה בחור נחמד, אך יש לך דמיון פורה ומפותח. לספר כי רוצחים ילדים ושורפים יהודים, זו התעלמות מהעובדה שאנו במאה העשרים.' אחד מפרנסי הקהילה בלושונץ גילה ביטחון מופלג: 'אדון צעיר, אינך משער אילו קשרים יש לנו עם החלונות הגבוהים. מושל המחוז הוא ידידנו, חבר למשחק הקלפים." אבא סחב עימו כל חייו תסכול עמוק מכך שהיהודים לא שעו לאזהרות. חברי המחתרת בהונגריה נסעו לערי הפריפריה כדי להזהיר את היהודים מהגירוש הקרב. ראשי הקהילות דרשו שיסתלקו." (ונסעו לאושוויץ).
(הכותב הוא פסיכולוג ארגוני, דור שני לניצולי שואה). (יהודה בידרמן, "גיבורי התהילה האפורה: צעירי המחתרת הציונית בהונגריה", "אל ארצ'", 5.5.24).
https://www.haaretz.co.il/opinions/2024-05-05/ty-article-opinion/.premium/0000018f-4819-d91a-a5af-e9fd0df60000
אז כלקח מזה להיום, איזו "מחלת נפש יהודית" עדיפה? "דיסוציאציה" המנתקת אותו מהמציאות, או "טראומת שואה"?
 
פסוקו של יום
עם ההשתלטות צה"ל על מעבר רפיח, פסוקו של יום שייך ללא ספק לח"כ לשעבר ממר"צ, משה מזרחי-רז: "יידע החמאס שבכל פעם שיסכים לעסקה, יותקף צבאית."
https://x.com/mossi_raz/status/1787574729844334796?t=gKSRJymUTCBlBzNHe_dMqQ&s=03)
האם המשפט הוא תוצאה של "דיסוציאציה" המנתקת אותו מהמציאות, או "טראומת חמאס"?
נעמן כהן