מאי 2024
רוב הכותבים בגיליון זה התרכזו בעוללות הטבח הנורא ב-7 באוקטובר 2023. כיוון שהנושא נידון עד דק בפאנלים המרובים בכל אמצעי התקשורת, אצביע ברשימה זאת רק על עיקרי הטיעונים שיש בהם מן הייחוד ומן החידוש:
פרופ' יואב גלבר מצביע על החולשה היסודית של מדינת ישראל אל מול העולם הערבי הסובב אותנו: גבול ענק, עומק אסטרטגי מצומצם (מנתניה עד הקו הירוק – רבע שעה נסיעה!), ועל כן המדיניות האסטרטגית של ישראל היתה לשים דגש על חיל אוויר מעולה, המעביר את המלחמה אל מרחבי האוייב, וכן ההכרח בתקיפה מקדימה. הבעייה הגדולה אצלנו שאין לנו מפקד עליון על הצבא כמו הנשיאים בארה"ב ובצרפת (המחבר מזכיר את חילוקי הדעות בין רוה"מ, שרים, רמטכ"לים ואלופים). וכן הוא מצביע על רעה חולה שקציני צה"ל עלולים לא לראות בתפקידם בצבא עיקר, אלא קרש קפיצה לקריירה שנייה. וכן, לדעתו יש לצמצם את תלות הצבא בחיל המילואים.
ד"ר מישקה בן דויד מצביע על כך שהזוועות שביצע חמאס בשבת השחורה אינן נובעות מרגש לאומי או אסלאמי דתי, או מבעיה גנטית, אלא מתכונות מעוותות נרכשות המוזנות משנאה חולנית. תכונות מעוותות אלו מקבלות דחיפה אדירה כאשר הפרט נמצא ב"להקה", כפי שקורה בלהקת טורפים. המחבר מפרט את הזוועות שביצעו הערבים ביהודים בפרעות צפת 1834, במאורעות תרפ"ט, באוקטובר 2000, בלינץ' שביצעו בשני חיילי מילואים במשטרה ב-2001. ברציחות הפנימיות אצל ערביי ארץ ישראל (244 רציחות ב-2023). כיצד אפשר להעלות על הדעת זוועה כזאת: אב שדורש מבנו לרצוח את בתו?! הפתרון לסבך בו אנחנו נמצאים עם בעלי מנטליות כזאת הוא בלית ברירה שתי מדינות, אבל בהליך ארוך ובשלבים.
פרופ' אפרים ענבר ותא"ל מיל' מנחם בכרך מפנים את תשומת הלב להכלה שהיתה מדיניות לאורך שנים, וגם כאשר המדינה החליטה לפעול, עשו זאת בצורה מוגבלת, וכן קיים גם חשש ממה יגידו מצרים וירדן, איתן אנחנו בהסכמי שלום קרים ורופפים.
גם זלמן שובל קובל על מדיניות ההכלה, והוא מציע כי על המודיעין יוקם גוף של בקרה. הוא מאשים את רוה"מ על מאבקו החפוז והבלתי מידתי, מעורר המחלוקת לבצע את הרפורמה המשפטית שפילגה את העם.
נדב שרגאי מצביע על התקווה של הערבים כי בשל הסכסוך הפנימי בישראל, תהיה ירידה מהארץ, ויוכלו להכריע אותנו. אבל הם אינם מודעים לכך שהמאחד את עמנו בציון הוא ההכרה בהכרח הקיום היהודי בארץ.
הרצל ובלפור חקק מביאים ראיון עם פרופ' יחזקאל דרור בן ה-96. הוא מצביע על כך שלא נוכל לשלוט במיליוני פלסטינים, ולדעתו גם יו"ש, אחרי עזה, עלולה להתפוצץ. לכן רוה"מ חייב להכיר בפלסטין מפורזת – משטרה כן, צבא לא. עסקת שליט היתה עסקה ארורה, שאת פירותיה הבאושים אנו חווים היום עם החטופים אצל חמאס. הוא מזהיר מפני הנטייה להקים כאן מדינה על פי התורה, וכי צריך לנסות לגייס חרדים בשלב ראשון אל פיקוד העורף. הוא מגנה את משפט נתניהו על עינוי הדין, וכן הוא מגנה את ההפגנות ההמוניות שהיו קרובות לאנרכיה.
דברים דומים על ההפגנות כתב העורך יוסי אחימאיר ב"פתח הגיליון". ואני מפנה את שניהם לדבריו הנכוחים של זלמן שובל שמצביע על כך כי הרפורמה המשפטית גרמה להתקוממות של מאות אלפים, ואני מוסיף: בין המתנגדים העזים נגד הרפורמה נמנו ימניים אדוקים, כלכלנים בעלי שם בינלאומי, נגידי בנק ישראל בהווה ובעבר, רמטכ"לים ואלופים לשעבר. וכן, אסור לנו לשכוח כי על כישלון פי אלף יותר קטן של אולמרט (מלחמת לבנון השנייה), קרא נתניהו לאולמרט להתפטר, כי הוא הראש, וכל האחריות עליו.
הרב ד"ר יואל בן נון ערך סקירה של ההרוגים בהתיישבות בחבל עזה לפני ההתנתקות, ואחריה – מסתבר שב-38 השנים שלפני ההתנתקות נהרגו לאין שיעור פחות ישראלים מהתקפות המחבלים מאשר ב-18 השנים מאז ההתנתקות. המסקנה המדכאת שלו היא שאין הבדל בעיני אויבינו בין מצב של כיבוש למצב של נסיגה.
ד"ר יהודה שלם מספר על קיבוץ יוצאי לח"י בשם "נווה יאיר" בעוטף עזה שנעזר בקיבוצים "שמאלניים", אך שרד רק שנה אחת.
פרופ' אמיר גולדשטיין מצביע על מסר של קורבן טרומפלדור וחבריו כלפי תושבי הגליל.
ערן תירוש וד"ר זאב בגין פונים בדבריהם אל תקופות רחוקות יותר – הראשון עוסק בחיילים יהודים שנפלו בצבא תורכיה – מזה, ובצבאות בריטניה – מזה; והשני – בני בגין, מתאר איך המרד שהכריז אביו, מנחם בגין, ב-1944, והמבצעים הנועזים של חברי מחתרת אצ"ל גרמו לסילוקם של האנגלים מארץ ישראל.
לקראת סוף הגיליון, לפני קבוצת רשימות על ספרים שראו אור לאחרונה ומכתבי קוראים, שיבץ העורך שני יוצרים נלבבים ואהובים – המשוררים מירון ח' איזקסון ומיכל סנונית.
יש עוד כתבים בגיליון שראויים בהחלט לתשומת לב, אבל אני הסתפקתי בסקירה קצרה זאת בכתבות שעננינו אותי במיוחד בכל הנוגע להגות מדינית וצבאית.
תמיד התפעלתי מרמתם הגבוהה של המשתתפים בגיליונות "האומה" – מדינאים בעבר ובהווה, חוקרים בעלי שם, לוחמים, אנשי מעש ויצירה – מדובר ב"תותחים" בתחומי מדיניות, חברה והגות. בגיליון שלפנינו משתתפים מיטב המוחות שמתמודדים בעיקר בעוללות האסון שפקד את מדינתנו ב-7 באוקטובר, והנה, למרות שעל כך נערכו אינספור פאנלים באמצעי התקשורת, ונשברו אינספור קולמוסים בעיתונות הכתובה – הנה, הצליחו המשתתפים בגיליון זה לרתק בתובנות מאירות עיניים.
ואי אפשר מבלי להזכיר את מפעלו המבורך של העורך יוסי אחימאיר שעורך את "האומה" ממאי 1999, ובקרוב יחגוג את הגיליון המאה. מסתבר שהרמה של כתב העת הזה בעריכתו של יוסי אחימאיר הולכת ומשתבחת מגיליון לגיליון. הצרפתי יכול להביע הערכה וכבוד במילה אחת "שאפו!" – אנחנו נזדקק ליותר ממילה אחת כדי להביע את התפעלותנו מיוצר האכסניה המשובחת הזאת של הגות ועיון.
משה גרנות