על ספר השירים

"האישה המסתתרת בעליית ביתך"

מאת תמרה גיסר אורון

ניב 2022, 78 עמ'

כתבתי בכותרת הרשימה הזאת את המילים "קשה להאמין!" – ובכן, באמת קשה להאמין שספר השירים המושלם כל כך, שבו רבדים של שפה עשירים כל כך – גלויים וסמויים, ויכולת פיוטית ייחודית נפלאה כל כך – כל זה הוא פרי רוחה של משוררת שזה ספרה הראשון, ולמרבה הצער, מסתבר שהוא גם ספרה האחרון, כי כשספר שירים נפלא זה ראה אור, זה קרה  מספר חודשים לאחר שהמחברת נפטרה.

כשעיינתי בקורות חייה, החידה הזאת קצת התפענחה: היא בתו של משורר יהודי בדרום אמריקה, ועל שירתו היא הכינה דוקטורט המבקש לפענח פרטים ביוגרפיים מתוך רמזי שירתו של משורר (במקרה זה – אביה). ובכן, שתי החמצות שממש נוגעות לליבו של קורא ספר שירים יפהפה זה: היא לא זכתה לראות את הספר יוצא לאור, וכן לא זכתה לסיים את עבודת הדוקטור, שללא ספק נועדה להיות פנינה מחקרית.

מפתה מאוד להתרכז בארמזים מהמקרא ומארון הספרים היהודי, שספר שירים זה מועשר בהם, אך כיוון שבנושא זה טיפלה בהרחבה חגית בת אליעזר (באתר "יקום תרבות" 6.10.2023 –תאריך היסטורי!), אדלג על כך ואתרכז בארמזים מתרבות העולם; אזכיר דוגמאות אחדות: בעמ' 23 מופיע השיר "בשדות אליסיום" – אליסיום הוא גן העדן במיתולוגיה היוונית. המושג "שדות אליסיום" מוביל אותנו משם אל השדרות המפורסמות בפאריס ששמן "שאנס אליזה". בעמ' 33 אנו פוגשים את תיאמת שהייתה אלילה במיתולוגיה המסופוטמית. בעמ' 34 בשיר "מקור" אנו פוגשים תמונה המרמזת על גורלו של פרומותאוס הכבול, שכבדו מנוקר על ידי עיט ("מקור" בשתי משמעויות). בעמ' 42 אנו פוגשים את הגרגווילים, שהם פסילי דרקונים ששימשו מרזבים לקתדרלות גותיות. בעמ' 46 מוזכרות הסירנות, שבאודיסיאה היו צריכים לכבול את אודיסאוס כדי ששירת הסירנות לא תפתה אותו לקרוב אליהם, קירבה שמשמעה מוות. בשיר שלנו הדוברת זקוקה לכבלים כאלה. בעמ' 53-52 אנו פוגשים ואריאציה לתורתם של מרטין בובר ועמנואל לוינס.

הארמזים האלה אינם קישוטים שהמשורר/ת מבקש/ת להתהדר בהם, אלא  אמצעי להטמיע משמעויות, על הרוב מוצנעות, המעשירות את ההיגדים.

אמצעי פיוטי אחר שהמשוררת שלנו נוקטת בו הוא האימאז', שהוא תמונה במילים. הרי קצת דוגמאות:

"אני מכינה ריבות / מאהבות בשלות / שנשרו מענפים / עמוסי פירות / עסיסי ערוות שכוחות..." (עמ' 11). ריבות מכינים מפירות עסיסיים, ואילו בשירנו אנו פוגשים "עסיסי ערוות שכוחות." ובהמשך: "... כרוב / שסוע איברים / מבעבע במימי מלחי / ההחמצות / להניח על סיפי החלונות / בצנצנות שקופות." כאילו מדובר במתכון להחמצת כרוב, ולמעשה, מדובר פה בהחמצות, החשופות לעיני כול. "אני אתייצב וחרב מתהפכת בידי / בפתחי עדן מילותיי / באלמוות השותק / של תשוקותיי / בשערי / המילים" (עמ' 27). התמונה מרמזת על הגירוש מגן עדן, ומצביעה על תשוקות אדירות, שאינן חורגות משערי המילים.

אמצעי פיוטי אחר שנמצא בקובץ הוא האוקסימורון המביא בכפיפה אחת דבר והיפוכו: "ואני מרוב שתיקה / בערו אוזניי" (עמ' 16).

השיר "משירי החורף הגווע" (עמ' 36) פותח בדימוי מקורי: "העננים / כנשים בשלות / וגדושות חזה" וממשיך באוקסימורון: "כמהים למגע ברק / וללחישות הרעם" – הרי הרעם אינו לוחש, ולמגע ברק אין כמהים.

אפשר למצוא בקובץ הזה גם סינאסתזיה, שמשמעה – ערבוב של חושים: "בעליית הגג של המכאוב" (עמ' 31) – את המכאוב חשים, ואילו את עליית הגג רואים, ואליה מטפסים – ציור  הממחיש את גודלו של הכאב. דוגמאות נוספות: "אור ניגר על / השביל" (עמ' 75)."כנפי העלטה" (עמ' 50) – את מעוף הכנפיים בעיקר שומעים, ואל העלטה מכוון רק חוש הראיה.

האנשה יפה נמצא בשיר "כבר בוקר קם" (עמ' 68): "... אבל האור דולק / בחלונות / ממצמץ באישוניו".

במיספר שירים נמצא פזמון (עמ' 13,  57, 67 , 70, 71), וקלמבור (אותם צלילים במשמעות אחרת) – שום במשמעות של מאומה, ושום הירק  (עמ' 15).

יש בקובץ שני שירים ארס-פואטיים ייחודיים מאוד, אצטט את הבית האחרון של השיר "ארס פואטיקה" (עמ' 57): "שירים זולגים / כחלב הניגר / משדיים גדושים / של אישה מיניקה, / מותירים כתם חמצמץ / על אריג חולצתה / השקופה" – הציור הזה אומר לקורא שתי עובדות בעניין כתיבת השירים – שזה לא רצוני, כמו שדיים שלא יונקים מהם – הם מטפטפים חלב, וכן, התוצאה היא תמיד חמוצה – המשורר לעולם לא יהיה מרוצה מהשיר של אתמול.

 ובשיר הארס-פואטי השני "שפתו של הפחד" (עמ' 59) המשוררת מכריזה: "אני אומרת לכם / השירה היא שפתו / של ה פ ח ד."

שיר אהבה מרטיט הלב הוא "אני לא אנעל את השער" (עמ' 76-73), וכן, גם שני שירי קנאה (עמ' 24-23, 25).

אני נפעמתי מעוצמתם ויופיים של השירים, וצריך לשבח גם את ההפקה המכובדת והמושקעת.

משה גרנות