* ממשלת אחדות והקדמת הבחירות – יש רק דרך אחת להיחלץ מן השרטון שעליו עלתה מדינת ישראל – ממשלת אחדות לאומית לאלתר, שאחד מתנאי הקמתה הוא הסכמה על מועד לבחירות מוקדמות. רק ממשלה כזו תוכל לקבל החלטות קשות ולהוביל אותנו לניצחון, מתוך לגיטימציה ציבורית רחבה מאוד. כל מנהיגי המפלגות יודעים זאת. מדוע זה לא קורה? כי הם מפחדים מהבייסים הקיצונים והרועשים שלהם. אין ביטוי טרגי מזה למשבר המנהיגות שאנו שרויים בו.

* כניעה עכשיו – חמאס אינו מוכן לעסקה כי אינו מוכן לשחרר את החטופים, תעודת הביטוח שלו. הוא מוכן לשחרר אותם רק אם יתקבלו תנאי הכניעה שהוא הציב בתחילת המלחמה: הפסקת המלחמה, נסיגת צה"ל מרצועת עזה, ערבויות בינלאומיות שישראל לא תחדש את הלחימה, המשך שלטון חמאס ברצועת עזה ושחרור מאסיבי של אלפי מחבלים ובהם מאות רוצחים.

קבלת התביעות הללו היא סיכון קיומי של ממש למדינת ישראל. הניצחון ההיסטורי של הטבח, יהפוך אותו לפרקטיקה קבועה במלחמה נגד ישראל, בתובנה שאם הם יחטפו ישראלים, הם יוכלו להשיג כל דרישה. מה הסיכוי שבתנאים כאלה תושבי הנגב המערבי יחזרו לאדמתם? ותושבי הצפון?

מתחילת המלחמה, לא חל שום שינוי בדרישות חמאס. ולמה שיחול שינוי? כאשר מתחילת המלחמה הם רואים איך ישראל מוותרת על כל עמדה, מקבלת בהדרגה את הדרישות שלהם, ארה"ב מפנה עורף לישראל, הטריבונל בהאג מפריע לישראל להגן על עצמה, אירופה מאיימת בסנקציות, גל אנטישמי אדיר בעולם, חזרת החברה הישראלית להוויה הרת האסון של 6 באוקטובר, לחץ פנימי בישראל לכניעה. אין להם שום סיבה להתגמש.

אני שומע קולות המציעים לישראל להסכים לפתרון של שחרור החטופים, הפסקת המלחמה, נורמליזציה עם סעודיה והקמת הנהגה אזרחית מתונה בחסות ארה"ב ומדינות ערב המתונות ברצועת עזה. זה חלום באספמיה. זו עסקה שאינה כוללת את מי שמחזיקים בידם את החטופים. אחד הגורמים לעיתוי הטבח היה הרצון לסכל את הנורמליזציה עם סעודיה. איזה אינטרס יש לחמאס לשחרר את החטופים למען נורמליזציה כזאת? והעיקר – מישהו באמת מאמין שחמאס ישחרר את החטופים למען הקמת שלטון חלופי תחתיו ברצועת עזה? זה הבל הבלים ואחיזת עיניים. הדרך היחידה ל"עסקה עכשיו" היא "כניעה עכשיו".

יש שתי דרכים לחלץ את החטופים. או להיכנע לתביעות חמאס ולסכן את עתידה וקיומה של ישראל, או לחדש את המלחמה בכל העוצמה, למוטט את חמאס ולשחרר את החטופים. הפעם היחידה שחמאס התגמש, היתה כאשר החבל נכרך סביב צווארו, ותמורת כמה ימי חמצן הוא שיחרר חלק מן החטופים. מאז עברנו לדשדוש במלחמה, ולכן שום דבר לא זז בנושא החטופים. כבר בקורס מ"כים למדנו שאם אנו מתברברים, עלינו לחזור לנקודה האחרונה שבה התמצאנו, ומשם להתקדם. עלינו לחזור לסיטואציה שבה הצלחנו לשחרר חטופים – מלחמה עצימה, ומשם להתקדם.

* האשמת שווא – בשיח הרדוד, כל מי שמתנגד לנתניהו אמור לקבל כמובנת מאליה כל האשמה נגדו. אני מתנגד לנתניהו, אך איני על אוטומט. אני דוחה מכל וכל את הטענה המרכזית המוטחת בנתניהו בימים אלה – הטענה שהוא אשם בכך שאין עסקה לשחרור החטופים. אין לכך שחר. אין עסקה, כיוון שחמאס אינו רוצה לשחרר את החטופים, אלא תמורת כניעה ישראלית מוחלטת. ומבין התוקפים את נתניהו אין אחד, שאילו היה במקומו היה מוכן לכניעה כזאת, שהיא סכנה קיומית של ממש לישראל.

יכול להיות שהוא עושה שגיאות טקטיות במו"מ, שפוגעות בנו במשחק ההאשמות מול חמאס. אולי שגיאות פוליטיות בכך שאינו עושה את הנדרש כדי לתת תחושה שאנו עושים הכול כדי להגיע לעסקה. אבל במהות – הוא אינו מטרפד שום עסקה, כיוון שאין על הפרק עסקה שהוא יכול, גם אילו רצה, לטרפד. ואני בטוח שהוא לא רוצה לטרפד.

אשמתו של נתניהו בנושא החטופים, היא באופן ניהול המלחמה. דווקא כיוון שהוא יודע שרק לחץ צבאי יכול להביא לעסקה, והוא נושא את הדגל הזה, הוא אחראי לכך שאיננו מפעילים לחץ של ממש כבר חודשים רבים, ובכך מחמיצים את הסיכוי לשחרר את החטופים.

* איום קיומי – לא הייתי זקוק ל-7 באוקטובר כדי להתנגד להקמת מדינה פלשתינאית עצמאית, אולם עד 7 באוקטובר לא ראיתי בה איום קיומי. בכלל, עד 7 באוקטובר לא האמנתי שיש איום קיומי על ישראל (מלבד איום פנימי, של קרע). לא יכולתי להעלות, לא רק על דל שפתיי אלא על סף מחשבתי, את המושג "איום קיומי" על ישראל.

ב-7 באוקטובר התפכחתי. יכול להיות איום קיומי על ישראל. 7 באוקטובר מקווי 4 ביוני 1967 הוא איום קיומי מוחשי על מדינת ישראל. וצריך להיות פתי מוחלט כדי להשלות את עצמנו שהפלשתינאים לא ינסו לממש את האיום הזה, אם תהיה להם מדינה עצמאית.

* מטח מרפיח לגוש דן – קיבלנו תזכורת למה חייבים לכבוש את רפיח.

* שליטה על ציר פילדלפי – היום שאחרי חייב לכלול שליטה ישראלית מלאה על ציר פילדלפי מורחב.

* הפרקטיקה המוכרת של המעי הגס – הילדז היורד למיאמי, המעי הגס של "המשפחה", נהג בנושא סרטון ההמרדה בפרקטיקה המוכרת שלו. הוא שיתף את הסרטון, כדי שהכול ידעו ש"המשפחה" עומדת מאחוריו, ואחרי שהמסר עבר בתעלות הביבים, הוא מחק את הסרטון.

* בשעה שצה"ל נלחם בחמאס – לא ייאמן כמה אנשים מקדישים את זמנם ומרצם לבדיית עלילת הדם השפלה והזדונית נגד צה"ל והשב"כ, שנועדה לתכלית אחת – לנקות את האחראי למחדל, ראש הממשלה, מאחריותו. שעה שצה"ל והשב"כ נלחמים בחמאס, הם נלחמים בצה"ל ובשב"כ.

* הקונספירציה התורנית – תעשיית השקרים וההסתה מפיצה קונספירציה חדשה, שעל פיה צה"ל אינו ממלא את הוראותיו של ראש הממשלה במלחמה. כך הם מכשירים את השטח לכיסתוח ואיתרוג נתניהו על הכישלון במלחמה. כמו הקונספירציה ועלילת הדם בנוגע ל-7 באוקטובר, כך גם כאן הם ממציאים תאוריה על מפקדי הצבא שתקעו סכין בגב האומה, ומנעו ניצחון. חלק מאלה שמפיצים את התאוריה, הידרדרו למצב המנטלי הבלתי הפיך, שבו הם גם מאמינים לה.

* המלחמה נגמרה? – כאשר הודיעו לנו שעומדים לשחרר בקרוב מאוד את כיתת הכוננות (זולת ארבעה לוחמים) אחרי 8 חודשי מילואים, חשתי הקלה. זה לא היה קל. 8 חודשים בכוננות 24/7. שמונה חודשים על מדים, נעליים ונשק עליי כל הזמן. כן, גם בעבודה במטע הנשק + שתי מחסניות עליי. שמונה חודשים שציוד הכוננות כל הזמן לידי. שמונה חודשים שאני צריך לדווח על כל נסיעה מאורטל. שמונה חודשים של שמירות בכל יום/לילה, עם אפוד קרמי עליי. באמת לא כיף לקום ב-2:00 בלילה לשמירה. ושלוש פעמים בשבוע תדריך (עד לאחרונה – בכל יום). ובכל שבוע אימון. נכון שבניגוד למילואימניקים אחרים אנחנו בבית ובעבודה שלנו. מצד שני, אין לנו חופשות, והמילואים הרבה יותר ארוכים. לאדם עסוק כמוני, שלא הורדתי דבר מעומס העבודה והפעילות אלא רק הוספתי, מדובר בעול כבד. ולכן, חשתי הקלה.

אבל אם מה שהיה מעניין אותי זו ההקלה, לא הייתי מתנדב למילואים. בוודאי לא כאשר אני יותר מעשרים שנה אחרי גיל הפטור ממילואים. עשיתי זאת כי חשתי חובה לתרום למאמץ המלחמתי, והזדהות עמוקה עם המשימה של הגנה על היישוב שלי, על הנשים והילדים, על תלמידי פנימיית אדם ואדמה, שנמצאים כאן, והוריהם סומכים עלינו שאנו מגנים עליהם. וקיבלתי את העול באהבה. מבחינתי, המקום הטבעי ביותר הוא מתחת לאלונקה. ואחרי 7 באוקטובר, ברורה החשיבות שבהגנה על היישוב.

ולכן, לצד ההקלה, אני חש התנגדות עזה לשחרור הפתאומי ותסכול רב. מה נשתנה פתאום, ממצב שבו יש צורך בכיתת הכוננות הגדולה ובכל משימותיה, למצב שבו הכול יורד ביום אחד, ממאה לאפס? מה קרה? נגמרה המלחמה ושכחו להודיע לנו? ההיפך הוא הנכון. המצב בצפון הולך ומסלים מיום ליום. ברור לי שאם אכן נשוחרר, מהר מאוד ניקרא שוב לצו 8.

כיוון שהמלחמה לא נגמרה, השאלה היא האם המשימה שלנו היתה מיותרת? האם בזבזנו לשווא את זמנו ומשאבי מדינה? חלילה, אומרים לנו. ההיפך הוא הנכון. אז ממה נובעת ההחלטה? משיקולים כלכליים.

איני מזלזל בשיקולים הכלכליים. הכלכלה היא מרכיב בביטחון הלאומי. העלות הצבאית והאזרחית של המלחמה עצומה. ואף על פי כן, זו החלטה הזויה. היא פוגעת קשה בביטחון ובתחושת הביטחון של תושבי הספר. ההחלטה הפתאומית הזאת נעשתה ללא התייעצות עם ראשי הרשויות בצפון. כעת הם מנסים להביא לביטול ההחלטה או למיתונה. אני מקווה מאוד שההחלטה תבוטל.

* ליסטים בליסטיותו ידע – מאבטחיו של ראש הכנופייה התלוננו ביחידה לאבטחת אישים, שגם אחרי שפצע אזרח, הוא ממשיך להשתולל ולהתפרע בכבישים, ממשיך לצוות על נהגו, עבריין תנועה סדרתי בפני עצמו, לנהוג באור אדום, להיכנס לצמתים במהירות אסורה ולנהוג נהיגה פרועה.

ליסטים בליסטותו ידע. ראש הכנופיה הוא עבריין סדרתי מנעוריו, ואינו מכיר אורח חיים אחר – של אזרח נורמטיבי, שומר חוק. כל חייו חיי עבריינות, מלחמה בחוק, עימותים עם המשטרה. הוא מכיר היטב את ריח הליזול. גם היום, כשלמרבה החרפה הוא מופקד על אכיפת החוק, הוא ממשיך להיות עבריין, שור מועד. גם היום הוא ממשיך לסכן חיי ישראלים, גם בכביש.

האיש שהבטיח משילות היה ונשאר עבריין, והמשילות שהוא מקיים היא משילות של כנופיית פורעי חוק. זה אותו  גור כהניסטים פרוע, שהציג לעיתונאים את סמל הרכב שנתלש ממכוניתו של רבין, ואיים ש"בפעם הבאה נגיע אליו." אלא שבניגוד להבטחות ה"משילות", ההבטחה הזאת קוימה, ובגדול.

* מחריב משטרת ישראל – כשתקום ממשלה חדשה ואדם נורמטיבי יהיה השר לביטחון פנים (כמובן שהשם הפלצני "ביטחון לאומי" ישונה), משימתו הגדולה תהיה שיקום המשטרה מהחורבות שהשאיר אחריו ראש הכנופייה. יהיה עליו לעבור החלטה החלטה, וסביר להניח שרוב החלטותיו של ראש הכנופייה יבוטלו. יהיה עליו לעבור מינוי מינוי, וסביר להניח שרוב מינוייו יבוטלו. ואולי החשוב ביותר, יהיה עליו לעבור על כל אחד ואחד מרישיונות הנשק שראש הכנופייה חילק. ראש הכנופייה מנסה להפוך את משטרת ישראל למיליציה פשיסטית כהניסטית פרטית. האיש הזה הוא סכנה למדינת ישראל.

* קצינים קרנפים – כשראש הכנופייה התקשר למפקד מג"ב ובחוסר סמכות החל לתת לו פקודות, היה על מפקד מג"ב לעצור את השיחה ולהודיע לו שיש לו מפקד והוא היחיד שנותן לו הוראות. כשאדם נורמטיבי ואזרח שומר חוק יהיה השר לביטחון פנים, צריך יהיה להדיח כל קצין שהיה משת"פ בפוטש של ראש הכנופייה.

* מחיר הפרת החוק – הציות לחוק הוא בסיס קיומה של מדינה תקינה ומסודרת. החוק חל על כולם ומחייב את כולם. החוק אינו מאפשר למי שחשקה נפשו בכך לחסום ציר מרכזי ולהדליק עליו מדורה. הוא גם אינו מתיר הסתננות אלפים למקום שהוגדר שטח צבאי סגור, כפי שהוכרז מירון בל"ג בעומר.

ויש גם זכות הצעקה. ובשמה, יחידים וקבוצות מרשים לעצמם להפר חוק כאשר הם מוחים על עניין שבנפשם. הדבר מקובל בכל העולם. אבל גם מקובל, שמי שעובר על החוק, עושה זאת מתוך נכונות מלאה לשלם את המחיר. זו המהות של מרי אזרחי ושל התנגדות בלתי אלימה. אנשים המובילים מרי אזרחי מוכנים מראש להיעצר כאשר הם עברו על החוק. הם רואים בעצם המעצר אות כבוד.

איני מבין את מי שעוברים על החוק ומתבכיינים כאשר גורמי האכיפה מגינים על החוק. אם בחרת לחסום כביש, עליך להבין שיפנו אותך. אם תתנגד לכך בכוח, תפונה בכוח. אתה חש שתפקידך למחות ואף לעבור על החוק? תפקידם של השוטרים הוא לאכוף את החוק. עברת על החוק – אין לך על מה להלן אם אתה נעצר.

מהיכן לקוחה התרבות הזאת של הפגנות מול תחנות המשטרה נגד מעצר מפגינים שעברו על החוק? מאין נובעת כל הטרוניה היללנית נגד המשטרה שאוכפת את החוק. אגב, כל מי שמפגין בניגוד לחוק מתבכיין על אכיפה בררנית. בין אם אלה מפגיני שמאל או מתנחלים, חרדים או יוצאי אתיופיה. תמיד. כולם.

 כמובן שאסור למשטרה להפעיל כוח בלתי מידתי ולהפעיל אלימות. תלונות על הפעלת כוח כזו צריכות להיבדק. בעניין הזה, ראש הכנופייה גורם נזק רב. כאשר מדובר במפגינים נגד הממשלה, הוא מעודד אלימות שוטרים, וכשיש עדויות לאלימות, הוא קופץ בראש להגן על האלימים. והוא מדבר על חובתו לתת גיבוי לשוטרים בשטח. אבל כאשר מדובר בחרדים בהר מירון, שהפעילו אלימות כלפי השוטרים ופצעו 19 מהם, הוא שכח את המסר הפופוליסטי של "גיבוי לשוטרים". פתאום הוא רגיש לזכויות האזרח. והוא עוקף את המפכ"ל ומורה למפקד מג"ב להשעות שלושה שוטרים שתועדו מפעילים אלימות. אילו הוא נהג כך בכל המקרים, אפשר היה לקבל זאת. אבל הצביעות ומשוא הפנים שלו מעידים שהוא אינו בא בידיים נקיות. שלא לדבר על כך, שכשהפורעים הבן גבירים תוקפים משאיות סיוע לעזה, או סתם משאיות עם נהגים ערבים, בטענה של חשד להעברת סיוע לעזה, ראש הכנופייה דואג שהמשטרה  תעמוד מנגד.

כל יום שראש הכנופייה הוא שר בממשלה הוא פגיעה בחברה הישראלית, במוסר ובביטחון.

* מי מסוכן יותר – מי מסוכן יותר למדינת ישראל - עופר כסיף או בן גביר? אילו כסיף היה השר לביטחון לאומי ובן גביר ח"כ שולי באופוזיציה, כסיף היה מסוכן יותר.

* תרבות הצחנה – מירי רגב היא קצה הקרחון. הדג מסריח מהראש. השחיתות, הריקבון, הסיאוב, הם התרבות הביביסטית. תרבות של צחנה. בתרבות הביביסטית הבושה כבר אינה קיימת. התרבות הביביסטית, בהתגלמותה המבאישה ביותר – הפריימריז הביביסטי, היא חממת שחיתות. הפריימריז הביביסטי מתגמל שחיתות. ככל שתהיה מושחת יותר – תהיה פופולרי יותר וסיכוייך להצליח גדולים יותר.

איך כלומניק כמו שר הג'ובים הביביריון דודי אמסלם הגיע לאן שהגיע? במפלגה נורמטיבית זה לא היה קורה. אך הפריימריז הביביסטי אינו "חגיגה של דמוקרטיה" אלא חגיגה של צחנה.

חשיפת הריקבון של מירי רגב, רק עשה לה טוב בבייס הביביסטי. הביביסטים מעלים אותה על נס. החשיפה של מעשי השחיתות של מירי רגב, שבחברה מתוקנת היתה גורמת לה להתפטר ולהסתגר בביתה מבושה עד אחרון ימיה, הקפיצה את הפופולריות שלה בבייס הביביסטי לשחקים. אם תפתח חקירה פלילית נגד מירי רגב, הוא תוכל לטעון להגנתה ש"כולם נוהגים ככה." האם תיפתח חקירה? ראש הכנופייה, העבריין הסדרתי הממונה על אכיפת החוק, כבר הוציא הודעת תמיכה ברגב, כמסר מאפיוזי לחוקרי יחידת להב 433, שאם יחקרו אותה, יש להם עסק איתו. זה סוג של הצעה שאי אפשר לסרב לה. התרבות הביביסטית היא איום על מדינת ישראל. אי אפשר להבין את השיתוק וחוסר התפקוד של משרדי הממשלה אחרי 7 באוקטובר במנותק מתרבות הצחנה.

* אי סבירות קיצונית – התחקיר על מירי רגב המושחתת מסביר מה היתה המטרה של ביטול עילת הסבירות.

* מנטליות של ארגון פשע – בקרב כת שוחרי השחיתות, המניות של מירי רקב עלו באופן דרמטי בעקבות התחקיר. במקביל, הם סימנו שני יעדים להסתה. רביב דרוקר, בשל התחקיר המצוין שעשה. אין דבר שהם שונאים יותר מתקשורת איכותית, שחושפת שחיתויות. היעד השני הוא חושף השחיתות, ראש המטה לשעבר של רגב, יונתן יהוסף. בתרבות הפלילית של הכת, מדובר בשטינקר, ואין דבר נתעב יותר מהלשנה. מה שנדרש מאנשים הוא נאמנות מוחלטת. הליכה לתקשורת או למשטרה כדי לחשוף שחיתויות היא בגידה. מנטליות ונורמות של ארגון פשע.

* פריימריטיס – בכנות – אתם באמת חושבים שהפריימריז הם שיטה טובה לדמוקרטיה הישראלית?

* מיהו פליט – ברחובות תל-אביב מתחוללת מלחמת אזרחים בין תומכי המשטר באריתריאה למתנגדיו. תומכי המשטר הם בעליל אינם פליטים ולא מבקשי מקלט. יש לגרש אותם מיד למולדתם.

* ביד הלשון: מרגליות – מקום בחדשות – מרגליות, המושב שתושביו פונו בתחילת המלחמה, ספג פגיעות ישירות ברבים מאוד מבתיו, והשבוע יצא למחאה, כולל הודעה על התנתקות מהמדינה, ויציאת כיתת הכוננות מהמקום.

מרגליות הוא יישוב סמוך-גדר, ממערב לקריית שמונה, על רכס רמים. הוא מושב השייך לתנועת המושבים ולמועצה האזורית מבואות חרמון. המושב הוקם בידי חלוצים שעלו מכורדיסטן העיראקית. ב-1951 עלה היישוב לקרקע. היישוב מתפרנס ברובו מחקלאות ובעיקר מלולים לביצים.

המושב מנציח בשמו את חיים מרגליות קלווריסקי (1868-1947), אגרונום, הממונה על ההתיישבות הציונית בגליל מטעם יק"א (החברה להתיישבות יהודית, שהוקמה בידי הברון הירש), שעסק בגאולת-קרקעות מאסיבית בגליל, הקים יישובים חדשים והרחיב קיימים.

אורי הייטנר

לתגובות: uriheitner@gmail.com