* עקרונות היום-שאחרי – את היום-שאחרי יש לבסס על העקרונות הבאים:
א. חופש פעולה מוחלט, ללא כל סייג, לצה"ל, לשב"כ ולכוחות הביטחון בכל רחבי רצועת עזה, לזמן בלתי מוגבל. אחרי מיטוט ממשל חמאס וצבאו, יידרשו עוד שנים לטיהור השטח וגם לאחר מכן יש לפעול לסיכול כל התארגנות טרור חדשה.
ב. השליטה האזרחית לא תהיה ישראלית. מכל האפשרויות, הרע במיעוטו הוא רש"פ.
ג. לא תהיה חזרה לקווי 7 באוקטובר. ציר פילדלפי מורחב יהיה בשליטה ישראלית. לכל אורך הגבול תהיה רצועת ביטחון של ק"מ אחדים שאף פלשתינאי לא יורשה להיכנס אליה. למען הצדק ההיסטורי ראוי לאפשר לקיבוצי העוטף להרחיב לשם את גידוליהם החקלאיים. התוחמת הצפונית תישאר בידי ישראל.
חשוב מאוד שהתוקפנים הברבריים ידעו שכתוצאה ממעשיהם הם איבדו אדמה.
ד. יפורק אונר"א – הארגון להנצחת הסכסוך.
כרגע עיקר ענייננו צריך להתמקד ביום-שלפני-היום-שאחרי – מיטוט חמאס ושחרור החטופים.
 
* תוכנית נתניהו – התוכנית שביידן הציג אינה תכנית ביידן. זו תוכנית נתניהו. למה ביידן בישר עליה מעל ראשה של ממשלת ישראל? כי הוא מכיר את נתניהו ופוחד שהוא יתקפל בפני ההתנגדויות מימין או לאחר שיחת נזיפה ממיאמי. להערכתי, נתניהו שמח שביידן הציג את התןכנית ולא הוא. הוא מקווה שבכך האש מימין תוסט לביידן ולא אליו.
מי שתומכים בתוכנית, צריכים להודות שהם תומכים בתוכנית נתניהו. מתנגדי התוכנית, צריכים להודות שהם מתנגדים לתוכנית נתניהו. היתרון העיקרי בתוכנית הוא שזו יוזמה ישראלית. היוזמה, שהתקבלה פה אחד בקבינט המלחמה ונהנית מגיבוי אמריקאי מוחלט, וכנראה גם מצרי וקטארי, יפעיל לחץ כבד על חמאס, שמתחילת המלחמה אינו זז מעמדת הפתיחה שלו. עצם העברת הלחץ מישראל לחמאס היא טובה. להערכתי, חמאס ידחה את ההצעה. במקרה כזה, יהיה לישראל גיבוי מדיני מארה"ב ומהמערב להמשיך בלחימה.
החיסרון העיקרי, הוא שהתוכנית נעדרת הבהרה על היום שאחרי. מה שחסר במיוחד זו הבהרה שיש לצה"ל חופש פעולה מוחלט ברצועת עזה. גם לא נאמר במפורש ששלטון חמאס יופסק ולא שעזה תפורז. חסרון נוסף הוא שאין כל פתרון אמיתי לבעיית חיזבאללה בצפון. ללא תשובה מניחה על הדעת לסוגיות הללו, אי אפשר לנקוט עמדה באשר להצעה.
עצם היוזמה הישראלית עשויה להרגיע את המחלוקת הפנימית העמוקה סביב נושא החטופים. אם היוזמה תביא לשחרורם – נפלא. אם לא, יהיה ברור שהדבר אינו באשמתנו. במקרה הזה, הלחימה תתחדש בהסכמה לאומית רחבה ובגיבוי רחב, ולחץ צבאי כבד עשוי להביא לעסקה בתנאים טובים יותר. אני מקווה שההחלטה על היוזמה והתהליך שהיא תניע, תשאיר את המחנה הממלכתי בקואליציה, ויש לכך חשיבות רבה.
 
* תשתית ל-7 באוקטובר הבא – ביידן צודק. אכן, חמאס אינו יכול לעשות היום עוד 7 באוקטובר. הוא חטף מכה קשה. איבד אלפי מחבלים. רוב יחידותיו רוסקו. אני גם לא חושב שהם רוצים לנסות היום עוד אירוע כזה, כדי לא לאבד את האפקט של הטבח, שמבחינתם זו הצלחה רבתי. היום גם אנחנו ערוכים ומוכנים, ואירוע כזה יכול להצליח רק בהפתעה. לטווח הקצר – הוא בהחלט צודק. השאלה היא הטווח הרחוק. איך לא נסיים את המלחמה באופן שיהיה התשתית של 7 באוקטובר הבא. אם חמאס יישאר בשלטון ויישאר ארגון חי עם כוח צבאי, ייקח זמן והוא ישתקם. התהילה של ניצחונם ההיסטורי, וההילה של סינוואר כסלאח א-דין המודרני, גיבור העולם המוסלמי, היא התשתית לא רק ל-7 באוקטובר, אלא לאירועים קשים יותר. וההבנה שחטיפת ישראלים היא הבטן הרכה שלנו, תמקד כל מתקפה שלהם בחטיפה, שתעניק להם תעודת ביטוח שיבטיח את ניצחונם.
אני בעד עסקת חטופים ומוכן לשלם מחירים כבדים. אחרי זמן ארוך כל כך, שהוא תוצאה ישירה של האופן הקלוקל שבו ניהלנו את מלחמת הדשדוש, עלינו להציע ולהסכים להצעות שאסור היה לנו להסכים להן קודם. אבל בשום לא להפסיק את המלחמה בלי להבטיח את סילוק חמאס מהשלטון, פירוז של רצועת עזה והחשוב מכל – חופש פעולה מוחלט של צה"ל וכוחות הביטחון.
 
* זכות השבעה – כאשר הפלשתינאים מדברים על זכות השיבה, הם מתכוונים לזכות השבעה. השבעה באוקטובר. פרום ד'ה ריבר טו ד'ה סי.
 
* מוטב מאוחר – ההשתלטות על ציר פילדלפי – אחד ההישגים החשובים במלחמה. חבל שהדבר נעשה באיחור של כמעט 8 חודשים.
 
* ירי על בת חפר –אז מה עכשיו? נפנה את עמק חפר?
 
* זוועה – צפיתי לראשונה בסרט "נובה". נורא! נורא! לראות כך את הנאצים-דוברי-הערבית צדים יהודים חסרי ישע, רוצחים רוצחים ורוצחים. לראות את האימה הנוראה, את חוסר האונים. לראות את המחדל הנורא, איך הנאצים טבחו שמונה שעות באין מפריע, ומדינת ישראל וצה"ל לא היו שם כדי להציל אותם. הסרט מציף מחדש את הזעם והכאב. ואת התובנה שאסור לעצור רגע לפני שממוטטים אותם. מול תעמולת הזוועה האנטישמית והכחשת הטבח – חשוב לעשות הכול כדי שהעולם יראה ויבין.
 
* להיכנס לחמ"ל – במקום להקים חמ"ל להפלת הממשלה, טוב היו עושים לפיד, ליברמן וסער אילו הצטרפו לממשלת אחדות לאומית, לחמ"ל האמיתי. לנוכח האתגרים הביטחוניים ברצועת עזה, ולא פחות מכך בצפון המסלים, לנוכח אתגר שחרור החטופים ולנוכח המצור המדיני – נדרשת אחדות לאומית. על כולם להיכנס תחת האלונקה. התמורה שהם צריכים לדרוש תמורת הקמת הממשלה, היא קביעת מועד מוסכם לבחירות חדשות. לדעתי, הסיכוי להקדים כך את הבחירות גדול יותר מאשר באמצעות מאבק אופוזיציוני, שרק יאחד את ה-64. הקמת ממשלת אחדות תדחק החוצה, להערכתי, את הכנופייה הכהניסטית. לעומת זאת, הימנעות מהקמתה ופרישת המחנה הממלכתי, תעצים את ראש הכנופייה, וזה יהיה אסון.
 
* דגל המסורתיות – ממשלת ימין על מלא היא אסון. ממשלת שמאל על מלא – לא פחות. בשנים הקרובות יש הכרח בשידוד מערכות פוליטי, שיחולל תיקון גדול לחברה הישראלית. הממשלות הבאות חייבות להיות ממשלות אחדות ללא הקיצונים. הדרך לכך היא יצירת רשימה לאומית ניצית ממלכתית גדולה, שתקים ממשלות אחדות עם מפלגות המרכז. רשימה כזו תצליח לחולל את השינוי, רק אם תנגוס בנתח משמעותי מציבור מצביעי הליכוד ומהציבור הדתי לאומי.
רשימה כזו חייבת לשאת את דגל המסורת והמסורתיות. המסורתיות המתונה. עליה להתנער מסיסמאות הבל חלולות של "הפרדת הדת מהמדינה" ומהסנטימנט האנטי-דתי שהגיע לשפל מוסרי בפשעי השנאה הדוסופוביים בתל-אביב ביום הכיפורים האחרון. רשימה  כזו ראויה להיות הגשר בין חלקי החברה הישראלית. לכן, אסור שהגורם הדומיננטי והמוביל ברשימה כזו יהיה ליברמן. מוטב שליברמן ירוץ בנפרד, ויביא את האלקטורט שלו. הוא יהיה חלק מממשלת האחדות והתיקון, אך אין מקומו ברשימה הלאומית-ניצית-ממלכתית.
 
* הסיפור הישראלי – כשהחברה הישראלית מאוימת מצד אחד בסרטון ההמרדה של אופיר לוזון ומצד שני בסרטון ההמרדה של יאיר גולן, טוב היה לי בוועידת הרבעון הרביעי, עם חמשת אלפים ישראלים פטריוטים שוחרי טוב, שיוצרים את הבייס-הישראלי הציוני-דמוקרטי-ממלכתי, ויוצרים משקל נגד למחנה 6 באוקטובר, על שני אגפיו. שרית זוסמן, ששכלה את בנה בן זוסמן, שגייס את עצמו, בצו ליבו, ב-7 באוקטובר ונפל בקרב, פתחה את ועידת הרבעון הרביעי, בדברים מלאי אמונה, תקווה ואופטימיות על הרוח הישראלית.
הוועידה עסקה בעיקר במיזם "הסיפור הישראלי", שעליו כבר כתבתי לא מכבר – מסמך שנכתב במהלך שיתוף ציבור רחב מאוד, והוא מנסח את בסיס הברית הישראלית וההסכמה הלאומית. תנועת הרבעון הרביעי היא תנועת המונים, שיש בה כבר 130,000 חברים.
 
* נקודות זכות – יאיר גולן מחוק אצלי מאז חילול טקס יום השואה, ב"נאום התהליכים" הנורא, כסגן הרמטכ"ל. צריך היה להדיח אותו מצה"ל למחרת. ובהמשך הדרך – תמיכתו בסרבנות, קריאתו למרי אזרחי וכו' הם המשך ישיר של אותו נאום אומלל. ודאי שלא אתמוך במפלגה שהוא עומד בראשה. ואף על פי כן, אני רוצה להצביע על נקודות זכות בעקבות ראיון אלתו ברשת ב', לאחר ניצחונו בפריימריז במפלגת העבודה. ראשית, הוא דיבר על חופש פעולה מלא של צה"ל וכוחות הביטחון ברצועת עזה ובשטחי הרש"פ ביו"ש. שנית, הוא ביטא מחויבות לכך שבהסדר הקבע גוש עציון, אריאל ומקומות נוספים יישארו ישראלים. בכוונתו להקים מפלגה עם מרצ. אם האמירות הללו תהיינה במצע המדיני של רשימה הכוללת את מרצ, יש לכך חשיבות רבה. זה עשוי להיות שלב חשוב בדרך לשיקום הקונצנזוס הלאומי.
(הערה – הדברים נכתבו לפני פרסום סרטון ההמרדה שלו).
 
* דברי בלע ממאירים – אני מזועזע עד עמקי נשמתי מדברי הבלע המזעזעים של יאיר גולן, שבעיצומה של מלחמה מטיף לסרבנות. הסרבנות היא סרטן בגוף המדינה. תמיד היא היתה כזאת. אבל אחרי 7 באוקטובר? לא למדנו דבר? האיש הזה היה סגן רמטכ"ל? זה אדם שהיה מועמד לתפקיד הרמטכ"ל? האיש אינו ראוי לדרגות הקצונה שעל כתפיו. חצוף ושוטה. דבריו נאלחים, חולניים, ממאירים.  והוא עוד מתיימר לקרוא למפלגה שלו... "דמוקרטית". מה לו ולדמוקרטיה? הוא לא מבין דבר וחצי דבר בדמוקרטיה. האיש הזה מסוכן לדמוקרטיה אפילו יותר מנתניהו. אנשים שהמטרה מקדשת בעבורם את כל האמצעים, הם אנשים מסוכנים. שורפי אסמים.
על יאיר לפיד, ליברמן וגדעון סער להוקיע אותו ולהבהיר שלא יהיה שום קשר בינם לבינו עד שיחזור בו ויתנצל על דבריו.
 
* נוהל עובדיה – בכל פעם שהרב עובדיה יוסף לא שלט בלשונו ואמר דברי בלע בדרשתו במוצ"ש בבית הכנסת היאזדי, שהיתה מוקלטת ומשודרת, למחרת היו קופצים דרעי, בניזרי וחלקי לשון אחרים "להסביר" ו"להבהיר", ו"הוא התכוון ש..." ו"אתם החילונים לא מבינים את דקויות השפה שלו" ועוד כהנה וכהנה ק"ן טעמים לטהר את השרץ. כך, למחרת חשיפת סרטון ההמרדה של יאיר גולן, חסידיו השוטים קפצו עם כל מיני "הסברים" ו"הבהרות", ו"הוא התכוון ש..." ו"רק מניפולציה של מכונת הרעל תאמר שהוא קרא לסרבנות" ואפילו שמעתי מישהו הטוען – החזיקו טוב – שזאת "עריכה מניפולטיבית של ההקלטה ולהיפך, הוא דיבר נגד סרבנות"!
אדרבא, הציגו את ההקלטה המקורית, הלא ערוכה. אדרבא, שיקום יאיר גולן ויאמר שהוא מתנגד נחרצות לכל שימוש בשירות המילואים למחאה פוליטית והוא קורא לכל אזרחי ישראל לאמץ את אתיקת "לפקודה תמיד אנחנו." ולהשאיר את הגנת המולדת ואת השירות בצה"ל מחוץ לפוליטיקה.
 
* קול התהפכות העצמות – בעקבות פרסום סרטון ההמרדה של יאיר גולן, יו"ר מפלגת העבודה: קול התהפכות העצמות של ראשי תנועת העבודה לדורותיהם, בבתי העלמין מכפר גלעדי, דרך כינרת, גינוסר, עין חרוד, הר הרצל ועד רביבים ושדה בוקר, נשמע היטב מקצה הארץ ועד קצה. ומבית הקברות בגינוסר הדהדה שירה חרישית של המנון הפלמ"ח: לפקודה תמיד אנחנו!
 
* צל"ש וטר"ש – מקרה קיצוני של סכיזופרניה. ד"ר גולן מזנק אל התופת ב-7 באוקטובר, מסכן את חייו ומציל ישראלים רבים. מיסטר יאיר מתחרה ביאיר אחר, אי שם בחזית מיאמי. ד"ר גולן ראוי לצל"ש.  מיסטר יאיר – לטר"ש.
 
* מה חמור יותר? – מה חמור יותר –סרטון ההמרדה של אופיר לוזון או של יאיר גולן?
מבחינת התוכן – החומרה זהה.
מבחינה פלילית – הסרטון של לוזון חמור יותר, כי הוא חייל חמוש בשירות פעיל וגולן אזרח.
מבחינה ציבורית – הסרטון של יאיר גולן חמור יותר, כי הוא מנהיג פוליטי, ראש מפלגה, סגן רמטכ"ל לשעבר והיה מועמד לרמטכ"לות בעוד לוזון הוא סתם איזה אזוב קיר.
 
* תואם סמוטריץ' – במרץ 2017 פרסם בצלאל סמוטריץ' מאמר בעיתון "בשבע", שכותרתו: "מצילים את צה"ל ולא מתגייסים." בדומה ליאיר גולן, גם הוא ראה בהמרדה ובהקצנה צעד פטריוטי, כביכול. הוא הסית לעריקה רבתי מהגנה על המולדת כדי... "להציל את צה"ל." כפי שיאיר גולן ממריד ומסית לסרבנות כדי... "להציל את המדינה."
יאיר גולן מסביר שצריך להפסיק ללכת למילואים כי זה עובד. הנה, האיומים בסרבנות הפחידו את נתניהו. גם סמוטריץ' לא הציג את עריקת מחזור גיוס שלם כאידיאל, אבל זה פשוט יעבוד. ככה צה"ל יבין שאין לו ברירה, אלא לשנות את מדיניותו בנושא שילוב הבנות בצה"ל, כי אחרת יפסיד את הציבור הדתי לאומי.
"צה"ל זקוק לשקט ולכוח אדם. אם הוא יבין שמול החשש מהטרור שיפעילו נגדו ארגוני המגדר ותומכיהם, גם אנחנו יודעים לייצר לו בלגן וכאב ראש – תיווצר משוואה אחרת. יותר מזה, אם הישיבות והמכינות ישאירו את תלמידיהן עוד כמה חודשים כדי לחזק את לימוד התורה, וידלגו על מחזור גיוס אחד, הצבא ישאל את עצמו מה עדיף לו – לוחמים איכותיים ובעלי מוטיבציה או שירותים משותפים בבה"ד 1?"
יאיר גולן וסמוטריץ' הם קנאים ושורפי אסמים. אותה גישה מופקרת וחסרת אחריות לאומית. אותה כוחנות סחטנית שבאה לידי ביטוי בהצמדת אקדח לרקת המדינה: עשו מה שאני רוצה אחרת... על מי הקנאים האלה מאיימים? הרי כשהם קודחים מתחת למושב שלהם, הם מטביעים את הספינה המשותפת של כולנו! הגיע הזמן שהרוב הציוני, הדמוקרטי, הממלכתי יתעורר וידחק את הקנאים מציתי האסמים אל מחוץ למעגלי ההשפעה.
 
* כששבתאי ידבר – היום, שבו יעקב שבתאי יסיים את תפקידו, עשוי להיות מעניין מאוד. אני מקווה מאוד, ששבתאי יגלה אומץ אזרחי ואחריות לאומית, ויספר, ללא מורא, הכןל, כולל הכןל, על התנהלותו הקרימינלית של ראש הכנופייה. שיספר כיצד ראש הכנופייה פועל להפיכת משטרת ישראל למיליציה כהניסטית פשיסטית פרטית שלו. שאזרחי ישראל ייווכחו איך ראש הכנופייה מנצל את המנגנונים של הדמוקרטיה, שנואת נפשו, כדי להשתלט עליה מבפנים ולחסל אותה.
 
* חניך תורן – ראש הכנופייה יודע, שסיכויי המועמד שלו למפכ"לות, אבשלום פלד, הנושא אחריו קופה של שרצים, לעבור את הוועדה למינוי בכירים – קלוש. צעדיו נועדו לקדם את מינויו לממלא מקום, שאינו דורש את אישור הוועדה. הוא ישאף להארכת מילוי המקום לאורך זמן, כפי שהיה מוטי כהן. עדיף לו שלא יהיה מפכ"ל, אלא חניך תורן שהוא אוחז באשכיו, והוא יהפוך ביתר קלות את משטרת ישראל למיליציה פרטית שלו; למשמרות המהפכה שלו.
 
* יחידה מובחרת – התרשמתי מאוד מהחיילוּת של החרדים, בביטול התורה במירון, שהצליחו לעקוף את מחסומי המשטרה ולנווט בהצלחה ליעד. אפשר בהחלט לגייס אותם. הם יוכלו להיות אחלה לוחמים. וכך, סוף סוף, יעשו משהו חיובי למען עם ישראל.
 
* לא נתונים, סיפורים – ברשת מופצת רשומה ויראלית, המדברת על נתוני הגיוס בשנת 2020. מסופר בה שנשלחו 144,000 צווי גיוס. 67,500 לא התגייסו. מתוכם – 12,000 חרדים קיבלו פטור "תורתו אומנותו". 10,000 חרדים ביצעו שירות לאומי. 44,500 חילונים לא התגייסו לצבא, מרביתם מגוש דן. והרשומה קובעת נחרצות: "לא סיפורים, נתונים."
נתונים? הגעתי עם הרשומה הזו לראש אכ"א וזו תגובתו: "אין כאן שום נתון שאני חותם עליו, אולי חוץ מהמיספר הכולל של המתגייסים. לשם הדוגמה, 144,000 זה פחות או יותר מספר בני ה-18 אבל בתוכם יש 21% ערבים שכלל אינם חייבי גיוס. חוץ מזה, אנחנו בכלל לא מודדים לפי שנת גיוס אלא לפי שנת לידה. בכל מקרה, אוציא בקרוב לאור את נתוני הגיוס המדויקים."
בקיצור, חרטא ברטא. לא נתונים, סיפורים. מישהו ישב על המקלדת, המציא את ה"נתונים" והפיץ אותם. ומי מיהרו להפיץ הלאה? חרדים המחפשים דרך להלבין את חרפת השתמטותם, ואנשי "מלא מלא" שמנסים להלבין את חרפת השתמטות החרדים, כדי להצדיק את הברית הפוליטית המושחתת אתם.
המיספרים, כמובן, מופרכים. עם זאת, כדאי לומר מילה על המשתמטים החילונים. כל משתמט, מכל מגזר שהוא, עושה מעשה חמור ונבזי. כל מי שאינו פטור מטעמי בריאות (הגוף או הנפש) ולא מתגייס, הוא משתמט עלוב. ומי שפטור מטעמי בריאות יכול להתנדב לצה"ל או לשירות לאומי. יש לטפל בכל משתמט, אבל אין זו תופעה של השתמטות, אלא משתמטים בודדים. המגזר החילוני, אם הוא בכלל מגזר, מתגייס בהמוניו. אלה מתוכו שמשתמטים, נוהגים בניגוד לנורמות ולמוסר של החברה החילונית.
לעומת זאת, המגזר החרדי הוא מגזר משתמט. החרדים שמתגייסים ראויים על כך לכל שבח, יותר ממתגייסים אחרים, כי הם עושים זאת חרף התנגדות קשה ואלימה של הסביבה ולרוב גם של המשפחה. אבל הם בודדים. המגזר כמגזר – משתמט. מערכת החינוך החרדית, שאנו מממנים ממיסינו, מחנכת להשתמטות. הפוליטיקה החרדית עוסקת יותר מבכל נושא אחר, במאבק למען ההשתמטות. זה ה"ייהרג ובל יעבור" שלהם. על זה הם מפילים ממשלות. ולכן, הטיעון שלהם על השתמטות של חילונים, כדי להצדיק את השתמטותם, מגוחך.
 
* ערלי לב – ערוץ התעמולה מוכיח שגם כאשר דומה שאי אפשר לרדת עוד, נפתחת עוד תחתית כפולה, ואפשר לרדת יותר נמוך. ערלי הלב האלה עשו סטטיסטיקה של העמדות הפוליטיות של הנרצחים ב-7 באוקטובר. מה הם רוצים? אולי הם רוצים לחגוג על כך שנרצחו יותר יריבים שלהם מתומכים שלהם? אולי אלה, בעבורם, חדשות טובות לקראת בחירות עתידיות? אגב, האם כל הנרצחים שיתפו פעולה והשיבו על הסקר? הנקרופיליה הזאת מעידה על ההתבהמות של ערוץ התעמולה.
 
* למה נפסל מלח הארץ – שי חרמש הוא מלח הארץ. איש התיישבות בכל רמ"ח אבריו. איש הנגב בכל שס"ה גידיו. איש קיבוץ מסור ונאמן. שי חרמש כיהן כראש המועצה האזורית שער הנגב בשנים הקשות של האינתיפאדה, של "עופרת יצוקה" ו"עמוד ענן". הוא הנהיג את העמידה האיתנה של התושבים ודבקותם באדמת הנגב, עד התלם האחרון. הוא קידם מאוד את האזור גם בתפקידו כיו"ר הוועד המנהל של מכללת ספיר בשדרות. בהמשך הדרך הוא שירת כגזבר הסוכנות וכח"כ מטעם קדימה. גם בכנסת המשיך את פעולתו לחיזוק ההתיישבות ושימש כיו"ר השדולה החקלאית. בזכות יושרו והגינותו כמופת של שליח ציבור נקי כפיים ובר לבב, הוא זכה בעיטור "אביר איכות השלטון".
ב-7 באוקטובר נרצח בנו, עומר. שי ואשתו הסתגרו בממ"ד עד 2:00 לפנות בוקר, וחולצו בידי לוחמי גבעתי. לאחר מכן נכנסו מחבלים לביתו והתבצרו שם. בקרבות חרב ביתו עד היסודות.
שי חרמש לחם בחטיבת הצנחנים במילואים 55 והיה בין משחררי ירושלים במלחמת ששת הימים. מדי שנה, הוא עולה לטקס השנתי ביום ירושלים בגבעת התחמושת. השנה הוא נבחר לקרוא את ה"יזכור" לזכר הנופלים. כאשר הדבר הגיע למשרד ראש הממשלה, הוא נפסל. למה? כי כתב מאמר ביקורת נגד נתניהו. זה ביבי. זה הביביזם. זה חורבן הממלכתיות. חבורה של אנשים קטנים, עסקנים צרי אופקים ועלובי נפש, מובילה היום את מדינת ישראל.
אחרי שהדברים פורסמו, נתניהו השקרן הכחיש ואח"כ התקפל. אפס במנהיגות.
 
* הגולן עם הגליל – קבלת השבת השבועית של אורטל, נערכה בליל שבת ב"מחנה הפליטים" של עקורי הגליל בעמיעד, בסימן: "הגולן עם הגליל." חברים ובני נוער רבים מאורטל וגם אחדים מעין זיוון ירדנו לאירוע, וכמובן אנשי הגליל, המארחים. צוות קבלת שבת של אורטל, בהובלתי, ערך את קבלת השבת. עימנו ניגנו והובילו את השירה, בהתנדבות, נתנאל ישראלי ועומר רוזנבלום מקצרין וציונה אחישנה מצפת. לצד החלות והיין הורדנו הרבה דובדבנים טריים ונהדרים שנקטפו יום קודם במטע אורטל. שרנו שירי שבת ולכבוד יום ירושלים, שאותו נחגוג ביום רביעי הקרוב – את "שבחי ירושלים". וגם את תפילתה של נעמי שמר "על כל אלה" – אל נא תעקור נטוע! וסיימנו ב"הללויה", של לאונרד כהן.
בדברים שנשאתי בקטעי ההנחיה, הזכרתי את הסטיקר החדש "העם עם הגליל", שהוא העתק גרפי מדויק של הסטיקר שלנו לפני שלושים שנה "העם עם הגולן", ודיברתי על המשותף בין המאבקים. אנו כמהנו אז לסולידריות ותמיכה של הציבור, והיום, כאשר אחינו-שכנינו מהגליל זקוקים לסולידריות ותמיכה, אנחנו מתייצבים ואנחנו אתם. המאבק שלהם והמאבק שלנו מבטאים אותם ערכים – הדבקות בבית, באדמה, בקהילה, במפעל החיים ובשליחות הציונית של "עד התלם האחרון".
בדרשה על פרשת השבוע, "בחוקותיי", הצבעתי על הברכות והקללות בפרשה, שמבוססות על ההתנייה "אם בחוקותיי תלכו." וגם היום "יש קשר בין ההתנהלות שלנו כמדינה, כחברה, לבין מה שקורה לנו. כלומר, אם קורים לנו אסונות, עלינו לפשפש במעשינו. אם שנת תשפ"ד היא שנה של אסון גדול, האסון הגדול ביותר בתולדות המדינה, של התגשמות רבות מן הקללות בפרשתנו, עלינו לפשפש במעשינו בשנת תשפ"ג. שנת תשפ"ג היתה שנת הקרע הנורא בחברה הישראלית. שנה שהתאפיינה בקנאות, בהטלת דופי, בשנאה, ולא כאן המקום לקבוע מי אשם יותר – יש מספיק אשמה לכולם. אך מה שקרה לנו בשנה זו ובשנים שקדמו לה, הם המבוא למה שפקד אותנו בתשפ"ד. והשאלה היא, האם הפקנו את הלקחים. האם מן העפר המר תצא רוח חדשה, רוח של תקווה, רוח של אחדות, או שנחזור לשפלות הרוח שדרדרה אותנו? זה המבחן שלנו."
האירוע היה שיתוף פעולה של קיבוץ אורטל עם התנועה לסיפוח הגליל ותנועת מצפינים, מובילי המאבק.
 
* זעם קדוש – לאחר דרשתי בקבלת השבת במחנה הפליטים הגיבה מישהי בזעם קדוש, על כך שטענתי שהאשמה לקרע והפילוג היא בשני הצדדים. הצלחתי לא להיגרר לוויכוח. יש אצלנו ספורט לאומי של הכאה על החזה של המחנה השני. ברגע שכל מחנה יעשה את חשבון הנפש שלו ובעיקר, שאנו כאומה נעשה את חשבון הנפש הקולקטיבי, יש סיכוי לתיקון.
 
* חמישים שנה להסכם ההפרדה – ב-31 במאי ימלאו חמישים שנה להסדר הפרדת הכוחות עם סוריה, אחרי מלחמת יום הכיפורים. בחודשים שאחרי המלחמה, התנהלה בגולן מלחמת התשה קשה מאוד. בכל יום ירו הסורים פגזים לתוך היישובים ולעבר יחידות צה"ל בגולן ובמובלעת הסורית (השטח שצה"ל כבש בתוך סוריה במלחמה, עד פאתי דמשק). היישובים לא התפנו. הילדים היו רוב שעות היממה במקלטים. היתה שגרת חירום קשה מאוד.
במהלך התקופה התנהל מו"מ בין ישראל לסוריה על הסכם הפרדת כוחות, בתיווכו של מזכיר המדינה האמריקאי הנרי קיסינג'ר. גולדה מאיר ניהלה בכישרון רב ובנחישות מו"מ קשוח מאוד עם אוייב קשוח מאוד. התנאי שלה לפתיחת המו"מ היה שסוריה תשלח את רשימת השבויים הישראלים, וכך היה.
עמדת הפתיחה הסורית היתה נסיגה מהגולן ועקירת היישובים תמורת הפרדת הכוחות. עמדת הפתיחה של ישראל היתה נכונות לנסיגה לקו הסגול, כלומר לגבול של מלחמת ששת הימים – נסיגה מהמובלעת הסורית. גולדה היתה נחושה ואסד התקפל בהדרגה מרוב דרישותיו. בסופו של דבר, הגולן על כל יישוביו נשאר בידינו, אך ישראל נסוגה מקוניטרה, שלסורים היא היתה סמל ומבחינתנו לא היתה לה חשיבות רבה, כי היא בשטח נחות מבחינה טופוגרפית. עם זאת, חלק קטן מקוניטרה נשאר בידי ישראל.
בתקופת המו"מ, יצאו יישובי הגולן למאבק הפוליטי הראשון (מתוך שלושה) בתולדות ההתיישבות בגולן, בהובלתו של יהודה הראל. מיד לאחר המלחמה, ועד יישובי הגולן התכנס ודרש שורה של דרישות מהממשלה. אחת מהן היתה הקמת יישוב עירוני בגולן. ואכן, כבר בנובמבר 1973 החליטה ממשלת גולדה על הקמת קצרין. הוועד דרש גם התיישבות במובלעת הסורית ואף החלה הקמת תשתית של שאיבת מים מתוך המובלעת ליישובים. אולם מהר מאוד הבינו שאין לכך כל סיכוי. המאבק התמקד בדרישה שלא תהיה נסיגה מהקו הסגול. בגולן חיו אז פחות מאלף ישראלים, אך הגולן הצית מאבק ארצי, שכותרתו: "הגולן – חלק בלתי נפרד מישראל." שיאו של המאבק היה הקמת היישוב קשת בקוניטרה. קשת הוא תרגום לעברית של קוניטרה. המתיישבים חיו בתוך בונקר, בשל מלחמת ההתשה.
בסך הכל, המאבק הצליח מאוד, למרות שהיתה נסיגה קטנה מהקו הסגול. גולדה עודדה את המאבק, שנתן לה רוח גבית במו"מ. לנוכח עמדות הפתיחה של הצדדים, והעובדה שאף יישוב לא נפגע, התוצאה היא בהחלט הישג. הקמת קשת אמנם לא מנעה את הנסיגה מקוניטרה, אולם לאחר שמשקיפי האו"ם הציבו את אבני הגבול, שופל "מסתורי" הזיז אותן כמה מאות מטרים מזרחה, אל מזרח מהבונקר של קשת, ועד היום אותו חלק מקוניטרה הוא בידינו. קשת עצמה עברה לאזור חושניה, והייתה ליישוב הראשון במרכז הגולן.
בדצמבר 1975 חדרה חוליית מחבלים לרמת מגשימים ורצחה בגרזינים שלושה תלמידים בישיבת הגולן ופצעה שניים. מלבד הפיגוע הזה, במשך ארבעים שנה הגבול עם סוריה היה השקט ביותר, אף יותר מהגבולות עם מצרים וירדן, שעימן חתמנו על הסכמי שלום. כשהחלה מלחמת האזרחים בסוריה, החלו "זליגות" לישראל. קריסת השלטון המרכזי הביא להתבססות מיליציות איראניות וחיזבאללה והגבול החל להיות מתוח יותר. ב-31 במאי 2014, בדיוק במלאת ארבעים שנה להסדר, פילחה לפנות בוקר אזעקה את שמי צפון הגולן, בשל מטח רקטות. בזמן "צוק איתן" היו מטחי הזדהות עם חמאס מתוך סוריה. בעשור האחרון ישראל פעלה רבות בתוך סוריה במסגרת המל"מ (מערכה בין מלחמות) לסיכול התבססות האיראנים בגולן ולסיכול העברת משלוחי נשק ותחמושת מסוריה לחיזבאללה. במהלך מלחמת "חרבות ברזל" נורו מעט מטחים מסוריה לעבר דרום הגולן. לצפון הגולן שוגרו מטחים בעיקר מלבנון ופעם אחת מאיראן. ביום חמישי האחרון שוגר טיל שיוט מעיראק לדרום הגולן. ולאחרונה יש מקרים רבים של חדירת כטב"מים.
 
* מפה הזויה – מכינה קדם צבאית שערכה סיור בגולן ביקשה שארצה בפניה. הזמנתי אותם לאורטל. הם בדקו ואמרו שאורטל היא מחוץ לאזור שחדר-המצב במשרד החינוך מאשר להם. לעומת זאת הם הציעו מקומות כמו אתר ההנצחה של גדוד 134, שהרבה יותר קרוב לגבול והיום הוא גם שטח צבאי סגור. כל מקום שהצעתי הם פסלו כי אסור להם להיות שם, וכל מקום שהם הציעו בעייתי יותר. זה נשמע לי הזוי, אך הם התעקשו שזאת המפה. בהתנשאות קצת שוביניסטית, אני חייב להודות, אמרתי למדריכה שלדעתי היא לא יודעת לקרוא את המפה וביקשתי שתשלח לי אותה. היא שלחה את המפה, והסתבר שהיא היטיבה לקרוא אותה. מפה הזויה ברמות. איך בדיוק משרד החינוך אוסר על מטיילים לבוא לאורטל, כאשר באורטל נמצא בית ספר של משרד החינוך, "אדם ואדמה"? ולמרום גולן ולאלרום שגם בהם יש בתי ספר? זה בלתי נתפס.  ההרצאה נערכה במקום מקסים, בחורשת הלוחמים ליד אתר ההנצחה של חטיבה 679.
 
* בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות – בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, אדם שהורשע בפלילים יכול להיבחר לנשיאות. גם אסיר המרצה את עונשו בכלא יכול להיבחר לנשיאות. ויש מחלוקת משפטית האם אותו עבריין – אם ייבחר לנשיא, יוכל להעניק לעצמו חנינה. זה בלתי נתפס. אבסורד. איך אפשר להסביר זאת? אני משער, שלא הוכנס סעיף בחוקה האוסר על עבריין מורשע להתמודד לנשיאות, כי היה מובן מאליו שלא יעלה על הדעת שעבריין מורשע יתמודד לבחירות, וכפי שלא נכתב בחוקה שהשמש זורחת בכל בוקר, כך גם דבר זה לא הוכנס. אבל בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, כנראה גם הבלתי נתפס הוא אפשרות. לא זו בלבד שטראמפ הורשע בעבירות חמורות ביותר, ועוד טרם החל משפטו על הפשע החמור ביותר – הפלישה לקפיטול, אלא שהוא נהנה מתמיכה רבתי, ולפחות אצל חלק מחסידיו, הרשעתו רק תחזק אותו.
ואצלנו? גם אצלנו חל כרסום חמור ביחס הציבור לשחיתות ולמושחתים. בשנות ה-70 וה-80, כשרק עלו חשדות נגד שר השיכון אברהם עופר ונגד יעקב לוינסון, מראשי חברת העובדים ובנק הפועלים וממנהיגי מפלגת העבודה, הם התאבדו, כי לא יכלו לשאת את הבושה. כאשר קהל הש"סניקים תמך בכל כוחו בדרעי אחרי הרשעתו, הזדעזענו. זה נתפס כמו ראייה לכך שמדובר בציבור מנוכר למדינת ישראל. לא יכולה להיות תופעה כזו במפלגות המרכזיות, המיינסטרימיות.
ואכן, כשרק החלו החקירות נגד ראש הממשלה אולמרט, ראש האופוזיציה נתניהו דרש את המובן מאליו – שיתפטר. לא יעלה על הדעת שאדם החשוד בפלילים יכהן כראש הממשלה. גם חבריו לממשלה ולמפלגה הראו לו את הדלת, והוא נאלץ לצאת מהדלת רגע לפני שזרקו אותו מהחלון.
והיום? התמיכה של הביביסטים בנתניהו גוברת ככל שמתגלה קלונו. לא רק כשהיה חשוד, אלא גם כנאשם. ואם יורשע? סביר להניח שהתגובה תהיה כמו של הטראמפיסטים והש"סניקים. נורא. פשוט נורא. אבדה הבושה. מה הבדל בין מדינה שיש בה שחיתות לבין מדינה מושחתת? במדינה שיש בה שחיתות, המושחתים מוקעים, מתביישים, מורחקים אחר כבוד מן החיים הציבוריים. במדינה מושחתת השחיתות היא נורמה מקובלת. איך הידרדרנו תחת שלטונו המסואב של נתניהו. ראינו זאת רק השבוע, בגלי האהדה-הביביסטית לשרה המושחתת מירי רגב.
 
* מבצע מיוחד לקוראי "חדשות בן עזר" – קוראי "חדשות בן עזר" מוזמנים לרכוש את ספרי "אל נאחר רגע נכסף – תנועת העבודה וההתיישבות בגולן 1967-1969", ב-60 שקל במקום 98 שקל. המעוניינים מוזמנים לפנות אלי בדוא"ל, ואשלח להם את הספר. דמי משלוח – 28 שקל.
כמו כן, נותרו לי עותקים אחרונים של ספרי "יהודה הראל – ביוגרפיה" וגם אותם ניתן להזמין, בעלות של 60 שקל.
 
* ביד הלשון: אבטליון – אבטליון הוא יישוב קהילתי בגליל התחתון במועצה האזורית משגב. היישוב עלה לקרקע כמושב שיתופי של תנועת ישראל הצעירה, תנועת הנוער של תנועת הציונים הכלליים העולמית, ב-1987. יסדו חלוצים שעלו מארגנטינה. ב-1992 היישוב הפך ליישוב קהילתי. היישוב הוקם כחלק מתוכנית המצפים בגליל, כחלק מתוכנית לאומית לייהוד הגליל.
היישוב קרוי על שמו של התנא אבטליון, אב בית הדין בן זוגו של שמעיה, נשיא הסנהדרין,  בתקופת הזוגות, בראשית תקופת המשנה. אבטליון היה גר, ולפי התלמוד הבבלי הוא היה צאצא של סנחריב, מלך אשור.
 אורי הייטנר
לתגובות: uriheitner@gmail.com