לעומת האסונות הגדולים של האנושות –

במלאת 100 שנים למותו של קפקא

השפעתו האדירה של פקיד הביטוח הלאומי בפראג, הסופר היהודי-הצ'כי בשפה הגרמנית, פראנץ קפקא, אינה מוטלת בספק. דומה כי מעטים הסופרים שחותמם על הספרות בשנים שלאחר מותם היה כה גדול, וספרות כה אדירה של פרשנות נכתבה על יצירתם, ממקס ברוד עד דן מירון כיום.

בהיותי סטודנט זכיתי לגור בחדר שכור בדירת קרקע ברחוב אלפסי 26 בשכונת רחביה, בירושלים, אצל מבקר הספרות בשפה הגרמנית ורנר קראפט, שאשתו אילזה היתה אחותה של טוני הלה, מייסדת בית הספר תיכון חדש בתל אביב, שאצלה למדתי. חדר ליד ורנר קראפט כתבתי את "אנשי סדום". בקושי שוחחתי איתו כי הוא כמעט לא דיבר עברית. אבל למדתי ממנו לתעד כל שיחה חשובה ולימים לעשות מהשיחות ספרים. כך נהג בפגישותיו עם בובר. הכול בגרמנית.

 בזכות  ידידי יהושע קנז, שהיה חבר מערכת הרבעון "קשת" יחד עם א"ב יהושע ובועז עברון, העברתי לעורך אהרן אמיר מאמר אחד או יותר לתרגום מגרמנית של ורנר קראפט על קפקא, וזה פורסם ב"קשת".

תחושת האובדן והאין-מוצא ה"קפקאית" ליוותה סופרים רבים בעולם וגם בארץ, החל מעגנון וכלה בסופרים בני-דורי שנעשו לקלאסיקה כבר בראשית דרכם. דומה היה שאי אפשר לכתוב אחרת, שאי אפשר להרגיש נכון את העולם, את המצב האנושי – אחרת. קפקא היה המודל. ואחריו עגנון של "ספר המעשים", לא של "תמול שלשום" הלוקאלי.

כאשר מתבוננים באסונות הגדולים של המאה העשרים, כמו שתי מלחמות העולם, השואה, הקומוניזם, הפאשיזם, הנאציזם ושאר הדיקטטורות והחלאות, ומתבוננים במצבם של בני האדם כיום, בסכנות של אסונות טבע, בצורות, רעב, צמא, עוני מחריד, שיטפונות, גלי חום, סמים, אסלם קיצוני וגם טרוריסטי דוגמת איראן וחמאס, שחולם להשתלט על אירופה וארה"ב – שלא לדבר על מלחמות שאינן פוסקות, דיקטטורות, ופשיעה בקנה מידה מדינתי כמו בדרום אמריקה ובלבנון, מדינות מתפוררות דוגמת דרום-אפריקה, סוריה, עיראק, תימן, לבנון, לוב – עולה השאלה, באיזו מידה היצירה של קפקא והספרות ה"קפקאית" בעקבותיה מבטאות את מצבו של האדם? ונדמה לי שכמעט לא – אלא היא מבטאת התפנקות "קפקאית" של חברה מערבית שבעה, מסודרת ובעלת זכויות-אזרח ומערכת משפט חזקה, הסובלת מעודף ביורוקרטיה שמאפיינת את החברות הליברליות, והחברה המיוסרת הזו היא ממש "גן עדן" – לעומת רוב-רובו האחר של העולם, השרוי באסונות טבע ובאסונות מעשה ידי אדם שאינם נובעים מביורוקרטיה אלא מהידרדרות אקולוגית, ממצב כלכלי, דתי, גזעני ופוליטי הגורם להגירה-רבתי, ומשנאה בין עמים, שבטים ודתות, דוגמת תהליך ההשתלטות המוסלמית על מערב אירופה, הדיקטטורה הרוסית מול אוקראינה, הדיקטטורה הסינית מול טאיוואן,  והתמנון המוסלמי שבראשו עומדת איראן ועוד ועוד – רעב, מלחמות ומחלות.

אבל אולי אני טועה, והמצב האנושי שאותו תיאר קפקא אכן מבטא את הזוועה האנושית, את הפאסיביות של האדם היחיד מול הכוחות השולטים, ובכל זאת אני מעדיף סיפורים ורומאנים שאינם מצריכים תיווך של פרשנים. לכן השתדלתי בכל כתיבתי לשלב ארוטיקה, הומור והיסטוריה, ובלי סמלים וחידות.

אהוד בן עזר