מרגלית (מגי) אוצ'רשווילי-אוצרי המתנאה בעצמה כסופרת, פובליציסטית, בעלת דוקטורט במשפטים, פרוטסטנטית ודמוקרטית, רוצה להחזיר לארץ את ימיו של בן ארצה הנערץ יוֹסֵבּ בֶּסָריוֹנִיס דזֶה ג'וּרָ'אשׁווִילִי-סטלין, ולטהר את התקשורת הישראלית ל"פראבדה" (אמת ברוסית) וכך היא כותבת: "מרגרט (מגי) טביבי שואלת את גנץ עד כמה הוא מתואם עם הבית הלבן כשהוא מדבר על בחירות בסתיו, ומהדהדת קונספירציה של ביביסטים מהזן הכי נחות. אחר כך תגידו שהיא לגיטימית ומקצועית, ומה אני רוצה ממנה היא דווקא בסדר. עד שלא נקיא את כל אנשי הערוץ הזה, (ערוץ 14) עד אחרונת התחקירניות, לא יהיה שקט במדינה הזו."
https://x.com/MagiOtsri/status/1801286420167901299?cn=ZmxleGlibGVfcmVjcw==&refsrc=email
הבנתם? אוצ'רשווילי-אוצרי תטהר את התקשורת הישראלית. לפראבדה.
כשלעצמה לאוצ'רשווילי-אוצרי אין כל חשיבות, אבל אני מזכיר את דבריה כאן כי למרבה הצער היא משמשת שופר לפרוטסטנטים רבים שדגל הדמוקרטיה בפיהם הוא דגל "הדמוקרטיה העממית" הטוטאליטרית.
 
אבי ג'ג'טי-בניהו עובד על הפיכה צבאית
היועץ החצרוני, לשעבר דובר צה"ל, תא"ל במיל אברהם ג'ג'טי-בניהו, נמנה גם הוא על ראשי "הפרוטסטנטים הדמוקרטיים". וכך הוא מגיב לטוקבקיסט שהציע לבצע הפיכה צבאית – 'עובדים על זה'
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=853064&forum=scoops1
האם הבנתם מה מתכננים ראשי "הפרוטסטנטים הדמוקרטיים"? אלוף במיל יאיר גולדנר-גולן קורא לאי התגייסות לצה"ל עד להפיכה, ותא"ל במיל אברהם ג'ג'טי-בניהו עובד על ההפיכה צבאית.
 
אהוד ברוג-ברק מטיל מצור על הכנסת ומפיל את הממשלה
גם אהוד ברוג-ברק מתכנן הפיכה. "אנחנו," אומר אהוד ברוג-ברק, "במצב חירום אמיתי! צריך להטיל מצור על הכנסת, עד שתיפול הממשלה. מה שנחוץ היום הוא עסקה מיידית להחזרת החטופים – גם במחיר התחייבות להפסקת המלחמה. יש לזכור כי אם חמאס או חיזבאללה יאיימו על ישראל בעוד חצי שנה, או שנה וחצי, באופן שיחייב פעולה, יכולה ממשלה ריבונית בישראל להחליט לפעול חרף ההתחייבות. זה נכון לכל ראש ממשלה עתידי. לבטח לנתניהו, שהפר כבר אינספור התחייבויות פוליטיות ובינלאומיות.
על האופוזיציה להתאחד ולהוביל מהלך של השבתת המדינה שילווה בהפגנות ובמאהל סביב הכנסת. יחד נעמוד עד ההכרעה, ויחד ננצח. מפקדי ולוחמי צה"ל היום, מצפים מאיתנו להתעשת ולפעול. זה בידינו. ועלינו לדעת לעשות מעשה. כן יהי רצון."
(אהוד ברק, "אנחנו במצב חירום אמיתי! צריך להטיל מצור על הכנסת, עד שתיפול הממשלה", "אל-ארצ'", 14.6.24)
https://www.haaretz.co.il/opinions/2024-06-13/ty-article-opinion/.premium/00000190-11d7-d667-abf0-75dfe85c0000
כזכור גם בנסיגה מלבנון הבטיח ברוג-ברק כי ברגע שחיזבאללה יתקוף מיד ניכנס שנית ללבנון. זה כמובן לא קרה. אין צורך להכביר מילים על הסכנה שבכניעה לחמאס ולנסיגה הכללית מעזה, ומשחרור אלפי המחבלים, כאשר בה בעת יש מצור על הכנסת ומשק משותק.
אבל זו לא ההבטחה היחידה שלו. ברוג-ברק כבר מזמן הבטיח הפגנה של מיליון סביב הכנסת, ומרי אזרחי. השאלה למה אהוד ברוג-ברק עצמו לא נותן דוגמה אישית ואומר אחריי! נראה אותו אישית עושה מצור על הכנסת. נראה אותו אישית עושה מרי אזרחי, ולא משלם מיסים. נראה אותו עושה ולא מטיף לאחרים.
 
ישראל על סף פשיזם. האם הוא כן יעבור (?)
הפרופסורים דוד אוחנה, ועודד הייל-ברונר (מזל שלא הייל-היטלר) מתנאים בעצמם כ"היסטוריונים של הפשיזם האירופי ושל הנאציזם". מ"מחקריהם" הם מסיקים שישראל על סף הפשיזם ותהיפך למדינה פשיסטית.
"נקישות נעלי הבריונים שצרו על סמטאות העיר העתיקה ביום ירושלים בשבוע שעבר הזכירו את קול צעדי פלוגות האֶס-אַה ואת שנות ה-20 וה-30 בגרמניה," כותבים שני הפרופסורים.
"כיום, עולות ופורחות בישראל קבוצות קדם-פשיסטיות. שכוללות חלק ממצביעי הליכוד המכונים 'ביביסטים', ברית בין הימין הפוליטי-תרבותי, השמרני, לבין קבוצות מסורתיות, פריפריאליות מהמעמד הנמוך וקבוצות דתיות וחרדיות הדוגלות בערכים של דם, מולדת יהודית, אדמה, גזע, קדושה, הקרבה ומוות – אקלים גזעני לכל הדעות. אנלוגיה בין רפובליקת ויימאר, לבין ישראל של נתניהו. בישראל מתנהלת עתה מלחמת אזרחים המזכירה רגעים גרמניים-ויימאריים, וגם רגעים איטלקיים ערב המצעד הפשיסטי על רומא. צילו המאיים של הכיבוש [היהודי ולא למעשה הערבי – נ.כ.] והסכנה האמונית, שעיקרה שכנוע בעליונות הדם והגזע היהודיים. נוכח הכיבוש, האתנוקרטיה והתחזקות כוחות גזעניים, אי אפשר להתעלם מהסכנה של התממשות אופציה פשיסטית בישראל.
אם נוסיף לכל אלה את משטר הכיבוש והאפרטהייד שמנהיגה ישראל למצב קולוניאליסטי קבוע, שהכשיר את ההליך המשפטי המונח עתה לפתחו של בית הדין הבינלאומי בהאג, בנימין נתניהו, מצוי כפסע מהפיכה למנהיג פשיסטי. האם הישראלים יתקוממו? או שמא יתכופפו, יוותרו, יתפייסו ויתפשרו, ומי יודע – אולי יעדיפו לחיות במקום אחר? כל שנותר לנו הוא לפרש נכוחה את מוראות הימים האלה, להתמיד במאבק ולהיאחז בתקווה, ולחזור שוב ושוב על מילות ההימנון שנישאו בפי לוחמי החירות נוכח הקלגסים במאה שעברה: no pasar'an.
(דוד אוחנה, עודד היילברונר, "ישראל על סף פשיזם. האם הוא כן יעבור (?)", "אל-ארצ'", 13.6.24)
https://www.haaretz.co.il/opinions/2024-06-13/ty-article-opinion/.premium/00000190-113b-df06-adb8-71ff46780000
האילוסטרציה שהמומחים לפשיזם מביאים למאמרם – פסל מוזהב של בנימין נתניהו שהוצג בכיכר רבין בתל אביב, של האמן איתי זלאיט, 2016. פשוט מגוחך. הרי הפסל לא הוצב שם ע"י תומכיו, אלא כהפגנה בגימיק תעמולתי על ידי מתנגדיו. להשוות את הצועדים במצעד הדגלים לפלוגות האֶס-אַה במקום את הנוער החמאסי והג'יהאדי, זה פשוט מגוחך.
ובכלל מגוחך כאשר דווקא הפרוטסטנטים (הדמוקרטיים לכאורה) שאליהם שייכים הפרופסורים, הם הם הקוראים להפיכה ולתפיסת השלטון בישראל בדרך פשיסטית.
אז הייל-ברונר יברח לדויטשלנד, האם אוחנה יחזור למולדתו מרוקו? מילא אפשר עוד להבין שהייל-ברונר שבוי בעולם המושגים הגרמני, אבל מוזר שאוחנה יליד מרוקו, המעריץ את המשטר הפשיסטי של מלך מרוקו המאופיין בסיסמה "אללה, המולדת, המלך." ((עכ"פ מעולם לא יצא נגדו) יחזור למולדתו בעלת השטחים הכבושים כשמעל עמק הדאדאס בואכה סהרה המערבית נראית למרחוק כתובת ענקית על ההר: "סהרא סהרנא!" (סהרה שלנו) ובכלל הכיבוש הערבי של מרוקו, והשליטה על הרוב הבֶּרְבֶּרִי?
והדבר המוזר ביותר שאותם היסטוריונים בכלל מתעלמים כליל מהמלחמה הקשה של ישראל בפשיזם האיסלמו-נאצי-ג'יהדיסטי שבניגוד להיטלר ששמר בסוד את תוכניתו להשמדת היהודים, מכריז על כך בגלוי. ובדיוק כמו היטלר אז, וכמו בהאג היום, הם מאשימים את קורבנות הפשיזם בפשיזם. נכון, גם היטלר אמר על עצמו אני הומניסט גדול.
לכן באמת נוכח הקלגסים במאה שעברה, והקלגסים של היום נאמר לפשיזם האיסלמו-נאצי-ג'יהאדיסטי: !!!no pasar'an.
[אהוד: דעתי על אווילותו של פרופ' דוד אוחנה התחזקה].
 
החמאס מסכם את הישגיו במלחמה
ערוץ הטלוויזיה של חמאס "אל-אקצה" פרסם בערוץ הטלגרם סרטון המפרט את "ההישגים של מבול אל-אקצה על הישות הציונית".
1. הריגת יותר מ-2500 יהודים, וחטיפת יותר מ-250 בהם קצינים בכירים.
2. פינוי יותר ממיליון תושבים מבתיהם בדרום ובצפון.
3. קריסתה ללא שוב של התפיסה בדבר היותו של צה"ל הצבא שאינו מובס.
4. סיכול תכנית הנורמליזציה עם מדינות ערב, ופגיעה ב"עסקת המאה".
5. ריסקה את שבירת האחדות הפנימית אצל "האוייב", ויצרה שסע עמוק בין המפלגות.
6. סוגיית פלסטין חזרה למעמדה המרכזי של האומה הערבית והאיסלאמית.
7.  לאסירים הביטחוניים חזרה התקווה לשחרור.
8. נרשמה ירידה בתיירות ישראל, קטנו ההשקעה, התכווצה הכלכלה.
9.  ישראל הפכה לנאשמת בבית הדין הבינלאומי ובאו"ם.
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=853456&forum=scoops1
למרבה הצער זו סקירה מדויקת של הישגי החמאס.
את ההישג הגדול ביותר שלו משום מה החמאס לא מציין. קבלת לגיטימציה בינלאומית, כאשר ארה"ב ואירופה נאבקים להצלת שלטונו בעזה ושיקום יכולותיו.
 
סילוגיזם לוגי – תובנה צבאית
1. חיזבאללה: ''ישראל מובסת ונמצאת במשבר, צפון ישראל יישאר אדמה חרוכה כל עוד יש שריפות בעזה.'' 
 חבר המועצה המרכזית של חיזבאללה בלבנון נביל קאוק התייחס לחיסול השבוע של מפקד אזור נאסר בארגון הטרור, ואמר כי "מותו של אבו טאלב ורצח המפקדים לא ישנו את העובדה שישראל מובסת ונמצאת במשבר." לדבריו, "לחיסולו היתה תוצאה אחת – חיזבאללה הרחיב את רמת העימות מבחינת מטרות, עומק ועוצמת האש – ואין דרך חזרה. צפון ישראל יישאר אדמה חרוכה כל עוד יש שריפות בעזה."
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=853328&forum=scoops1
2. במערכת הביטחון אומרים: כדי שנסראללה יפסיק את המתקפות שלו בצפון צריך עסקת חטופים. בעוד שבועיים-שלושה תסתיים הפעילות ברפיח, ואז ישראל צריכה לחתור לעסקה ואז נביא להכרעה בצפון – או במסגרת פעילות צבאית או בהסכם.
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=853375&forum=scoops1
היקש שכלי: חיזבאללה ניצח והשיג את מטרותיו במלחמה.
 
הפיתרון על פי בנימין גנץ
בראיון טלוויזיוני מציג בנימין גנץ את תוכניתו לפתרון המלחמה בעזה:
דן קושמרו (כובען ברומנית): "כולם רוצים את החטופים בבית. המחיר לפי חמאס והוא אומר אותו מהתחלה, להפסיק את המלחמה, ולסגת מעזה. זה מחיר שאתה מוכן לשלם?"
בני גנץ: "אני רוצה להשיב את החטופים הביתה... גם אם יהיה עכשיו שיהוי בלחימה והחטופים ישובו ובעוד שנה נעשה את מה שצריך לעשות ברצועת עזה או בעוד שנתיים... אין עם זה בעייה."
https://x.com/il7217/status/1801284284155568216
בנימין גנץ אינו מזכיר בראיון את שאר מרכיבי ההסכם הנדרש ע"י החמאס. נסיגה כללית מעזה כולל מציר נצרים, מציר פילדלפי, ומהפרימטר הבטחוני, הסרת המצור מעזה כפי שהיה לפני ה-7 באוקטובר, ערבות להסכם של רוסיה סין וטורקיה, וכמובן שחרור אלפי מחבלים רוצחים.
הטיעון ש"בעוד שנה נעשה את מה שצריך לעשות ברצועת עזה או בעוד שנתיים... אין עם זה בעייה" הוא חסר שחר. ולא רציני.
יוסף ביילין הבטיח עם הנסיגה מעזה ע"פ הסכם אוסלו שהמבחן יהיה "מבחן הדם". אם רק יעזו לתקוף אותנו מעזה, נחזור לעזה.
אריאל שיינרמן-שרון הבטיח בנסיגה מעזה בתוכנית ההתנתקות כי אם רק יתקיפו אותנו מיד נכה בהם אנושות, הנסיגה מעזה רק תורמת לביטחון.
אהוד ברוג-ברק הבטיח כי אחרי הנסיגה מלבנון כל התקפה של החיזבאללה תיענה בחומרה. (את התוצא אנחנו רואים היום).
אי אפשר לחדש מלחמה בכל פעם שרוצים. זה בלתי אפשרי. לכן אפשר להפסיק את המלחמה רק לאחר ביסוס קו הגנה סביב עזה, הכולל את ציר פילדלפי, והישארות צה"ל בו. זהו קו הגנה שיבטיח את פירוז עזה, ואת היכולת למסור אותה לשלטון עצמי מפורז. כל הפסקת המלחמה לפני זה רק תביא לאש חזקה יותר בהמשך. דרישה כזו להפסקת המלחמה ל"שנה שנתיים" מצידו של בנימין גנץ הינה הפקרות. היא תציל אולי 60 יהודים ממוות, אך תעלה בחיי אלפי הרוגים.
 
הגזענות האנטי-אשכנזית
הני זובידה – יסולקו הגברים האשכנזים מהשלטון!
הגזען האנטי-אשכזי, הני זבדה-זובידה יליד עיראק, מגדיר עצמו ערבי-עיראקי-יהודי:
(הני זובידה: "אני חי בשלום עם שתי הזהויות שלי, היהודית והערבית")
https://www.haaretz.co.il/gallery/television/2022-04-18/ty-article-magazine/.highlight/00000180-5baa-dc4e-a5a9-7ffe31730000
כערבי-עיראקי-יהודי הוא מציג שוב ושוב את תורתו הגזענית כלפי האשכנזים:
"מהמאמרים שנכתבים היום ניתן להבין שנתניהו וחבריו לממשלה (מרים סיבוני-רגב) המציאו את השחיתות, אך אין הדבר כך. השחתת המידות והריקבון במינהל הציבורי כיום הם שכלול ניאו-מפא"יניקי של השיטה הישנה. קראנו את שלל הטורים בעקבות תחקיר 'המקור' על משרד התחבורה, ופתאום זה הכה בנו: הכותבים הם כמו אורי אבנרי לעניים ללא הֶקשר היסטורי. לאורך שנים הקפיד אבנרי לבקר בחריפות את המפא"יניק הראשון, דוד בן-גוריון, את משטר הנאמנות הדכאני של מפא"י, ואת השחיתות בקרב נאמני המפלגה בעיר, בקיבוץ, במשרדי הממשלה. פקידי מפא"י איימו, כמו פקידי הליכוד היום, על יישובים שלמים שאם לא יצביעו מפא"י, אז 'לא תקבלו כביש.'"
המסקנה: "במקום לדבר על שינוי פרסונלי, נתניהו כזה או רגב כזו, הגיע הזמן לדבר על שינוי מערכתי, כי הדור הבא של "ניאו-ניאו-מפא"יניקים" מחכה מעבר לדלת לייצר עתיד עגום וקודר הרבה יותר לרובנו. כל עוד נשאיר את המערכת בשליטת גברים יהודים אשכנזים שרואים את הדברים באותה צורה, מעגל השחיתות השלטונית לא יישבר."
(הני זובידה, ומיכאל ניסים, "מירי רגב לא המציאה כלום. זה רק שכלול ניאו-מפא"יניקי", "אל-ארצ'", 08.6.24)
https://www.haaretz.co.il/opinions/2024-06-08/ty-article-opinion/.premium/0000018f-ed4d-dca8-a58f-ed7d199d0000
הבנתם? לפי הערבי-עיראקי-יהודי, הני זבדה-זובידה, יש לטהר מהמדינה מגברים אשכנזים (למה גם לא מנשים אשכנזיות?) ואז היהודים הערבים (למשל מרים סיבוני-רגב) יהיו נקיים משחיתות, ותבואר בארץ השחיתות. הני זבדה-זובידה משליך את עיקרי הגזענות הערבית-מוסלמית עיראקית האנטישמית על היהודים – על היהודים האשכנזים. הם בלבד המושחתים.
 
חזרה לתקופת המלך עוזיהו
נחשף סרטון המתעד חיילי צה"ל, עושים שימוש בכלי הדומה לכלי מצור עתיק, המשגר חביות בוערות של דלק אל עבר הצד הלבנוני של גבול הצפון. במטרה להבעיר את החורש בלבנון, כתוצאה מכך שחיזבאללה עושה שימוש בחורש זה לתקיפות תחת מסתור סבך של צמחיה המקשה על איתור המחבלים, חישוף השטח מקל על תקיפתם או חיסולם.
https://x.com/ItayBlumental/status/1801155660001763762
מסתבר שצה"ל של המאה העשרים ואחת חזר לשיטות הלחימה של צבא יהודה של המלך עוזיהו במאה השמינית לפנה"ס.
"וַיִּבֶן עֻזִּיָּהוּ מִגְדָּלִים בִּירוּשָׁלִַם עַל שַׁעַר הַפִּנָּה וְעַל שַׁעַר הַגַּיְא וְעַל הַמִּקְצוֹעַ וַיְחַזְּקֵם... וַיָּכֶן לָהֶם עֻזִּיָּהוּ לְכָל הַצָּבָא מָגִנִּים וּרְמָחִים וְכוֹבָעִים וְשִׁרְיֹנוֹת וּקְשָׁתוֹת וּלְאַבְנֵי קְלָעִים. וַיַּעַשׂ בִּירוּשָׁלִַם חִשְּׁבֹנוֹת מַחֲשֶׁבֶת חוֹשֵׁב לִהְיוֹת עַל הַמִּגְדָּלִים וְעַל הַפִּנּוֹת לִירוֹא בַּחִצִּים וּבָאֲבָנִים גְּדֹלוֹת וַיֵּצֵא שְׁמוֹ עַד לְמֵרָחוֹק כִּי הִפְלִיא לְהֵעָזֵר עַד כִּי חָזָק." (דברי הימים ב', פרק כ"ו, פסוקים ט'-ט"ו)
המלך עוזיהו השתמש (האם המציא?) במה שקראו היוונים קַטַפּוּלְטָה (ביוונית: καταπέλτης; "קטה" – "כלפי מטה", ו-"פולטוס" – "נשק מגן") כלי מצור עתיק ששימש להעפת סלעים למרחקים גדולים על חומות מבצר או עיר.
https://he.wikipedia.org/wiki/קטפולטה
הבליסטרה מהמילה היוונית "Ballistes" שפירושה "לזרוק", שימשה לירות חיצים.
https://he.wikipedia.org/wiki/בליסטרה
טְרֶבּוּשֶ֫ה (מצרפתית: trébuchet, מתורגם לעיתים גם כ"מרגמה") הוא כלי מצור שמקורו בסין ששימש בימי הביניים ליידוי קליעים גדולים לעבר חומות של עיר נצורה.
https://he.wikipedia.org/wiki/טרבושה
מעניין איזה שם עברי תעניק האקדמיה ללשון לנשק החדש הזה של צה"ל?
 מסתבר שצה"ל בגבול לבנון משתמש בכלי נשק עתיק עוד יותר – חץ וקשת.
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=853194&forum=scoops1
איינשטיין ניבא שאחרי מלחמת העולם השלישית יחזרו בני האדם להילחם בחץ וקשת. ואני רק שאלה: האם לצה"ל אין אמצעי לחימה יעילים יותר להילחם ולהבעיר שריפות? למשל פצצות נפאלם:
https://he.wikipedia.org/wiki/נפאלם
או אמצעי לחימה מודרניים יותר מאלו שהמציא המלך עוזיהו?
 
הלוחמים שירו כדורי אש ללבנון:
"למנהיגים שלנו אין ביצים, פתחנו גוגל ובנינו טרבושה."
א', בן 40 מהר חברון, הוא אחד משלושה לוחמים יוצאי פלחה"ן גולני שהשתמשו בכלי הלחימה העתיק, מתקופת ימי הביניים. "היינו יכולים לשרוף את לבנון ביום אחד, אבל בצמרת לא רוצים," אמר. לדבריו, זו ממש לא הפעם הראשונה שבה נעשה שימוש בכלי הזה: "זה קורה מאוקטובר, וזה לא סוד. הרעיון להשתמש בכלי הזה בכדי לשרוף צמחיות בלבנון. נבע משתי סיבות: צמרת הצבא בוגדים בנו, בוגדים בעם ישראל מביבי דרך גנץ, דרך כל הצמרת הביטחונית. הם יכלו לשרוף את כל לבנון ביום אחד וזה שהם לא עושים את זה, לא נובע מחוסר יכולת, אלא מחוסר רצון וחוסר ביצים."
לדבריו, הם לא הראשונים שחשבו על הרעיון. "האמריקנים עשו את זה יפה מאוד בווייטנאם בעזרת חביות נפל"ם. הסיבה השנייה היא שלשרוף צמחייה כמו בדרום לבנון לא יעזור עם הפצצות ה'לגיטמיות'. מנסיוננו האישי במלחמת לבנון השנייה, החימוש ה'רגיל' לא יודע לשרוף וראינו צורך להשתמש בטרבושה. פתחנו גוגל ובעזרת גאון, וידע טכני ככה הבנו איך עושים את זה", הסביר א', שנמצא מאז 7 באוקטובר במילואים. "אנחנו אנשים שעובדים גם באזרחות בעבודות טכניות וזה איפשר לנו גם בלחימה להבין איך משתמשים בכלי הזה. הכוחות האחרים ראו וראו כי טוב והתחילו להשתמש בזה גם."
לדבריו, השימוש בכלי החל כבר באוקטובר, אך רק כעת התפרסם ותפס תאוצה. "הצבא," הוא אומר, "התמכר לטכנולוגיה ולהייטק. השימוש בלואו-טק והחשיבה מחוץ לקופסה ישנה את המערכה הבאה ובעזרת השם יביא לעם ישראל את הניצחון כמו שכתב חיים נחמן ביאליק – 'אין רואים את הרוח, אבל היא הנוהגת את הספינה, ולא הסמרטוטים האלה המתנפנפים מעל התורן לעיני כל.'
"בצה"ל נדרשו לצורך מהיר בהשמדת מרחבי הלחימה של חיזבאללה בסבך הגדול הנושק לגבול, ולכן חיילי המילואים הביאו את הפתרון המהיר והפשוט. עם זאת, המהלך לא מצא חן בעיני חלק מהקצינים הבכירים בגזרה."
https://www.ynet.co.il/news/article/hkb75e5hc#autoplay
נראה שהחוסר בצבא הוא לא בביצים, אלא בשכל, יוזמה, ויישום רעיונות שהיעדרם מחזיר אותנו לימי המלך עוזיהו. הודעת דובר צה"ל שהם יטופלו פיקודית ומשמעתית פשוט מבישה.
 
ואלו סופריך ישראל
גד טאוב: "אתגר דוד קרוטוצובסקי-קרת, (בן לניצול שואה), הסופר הישראלי השני הכי מתורגם אחרי עמוס קלויזנר-עוז, כתב לעיתון גרמני מאמר נאצה אנטי-ישראלי, שכותרתו "מופע האימים של נתניהו."
המאמר מתאר את ישראל כמדינה מופרעת ואלימה, מונהגת בידי קיצוני ששיעור התמיכה בו, לפי המאמר (שפורסם בסוף מאי) ירד לסביבות העשרים אחוז. השרים משוגעים לגמרי. אחת מגיבה לזוועות אוקטובר בעליצות ב"חג שמח", אחר יש לו נהג שעובר באדום ודורס אנשים, וראש הממשלה עוסק בינתיים בשיפוץ הבריכה בקיסריה על חשבון המדינה. אין שום הגיון בהתנהגות של ישראל במלחמה הזאת, מסביר קרוטוצובסקי-קרת לקהל הגרמני, לבד מ"הסערה המושלמת" של "טמטום", "אגואיזם", פנטיות, ורשעות. המניע היחיד הברור הוא לדעתו שראש הממשלה עושה הכול כדי למלט את עצמו מהכלא.
אמנם קרוטוצובסקי-קרת מציין שיש אנשים ה"מתעקשים – בצדק" שההאשמה של ישראל ברצח עם היא "מוגזמת וחסרת בסיס" אבל שורת תיאורים מפלצתיים של התנהגות חיילי צה"ל יוצרת אצל הקורא הגרמני את הרושם שאולי ההאשמות בהאג אינן כה מופרכות אחרי הכול. כי מה שהקורא למד על צה"ל מהמאמר מוגבל לדוגמאות האלה: "חיילים ישראלים מפרסמים סרטונים של עצמם ברשתות החברתיות שורפים ספרי קוראן, מציגים בלעג תחתוני נשים מעזה, וגונבים בובות מחדרי ילדים." מה יש לומר? זה באמת נשמע כמו ליל הדולח.
כותרת המשנה של המאמר מכנות אותו "זעקה לעזרה מתל אביב." חייב לומר שלי זה נשמע יותר כמו זעקה לפרס ספרותי מהאליטות האנטישמיות של אירופה.
https://x.com/GadiTaub1/status/1801128973599904251?t=rx11BH4TDl2RhBNf2rn0jg&s=03)
ועכשיו הגרמנים האנטישמים מהנהנים בראשם. אולי בכל זאת צדקנו, הרי קרוטוצובסקי-קרת מאשר את מה שאמר היטלר על היהודים.
היש עם שבעמים שסופריו כל כך שונאים את עמם?
[אהוד: קרת צועד בעקבות עמוס עוז. בכתבה עליו ב"הארץ" אין זכר לחנופתו לגרמנים].
 
מה צריך היה להיות כתוב במאמר המערכת של עיתון "הארץ"?
מאמר המערכת של העיתון הבריטי "סאנדיי טלגרף" תוקף את המדינות שדרשו שישראל תפסיק את הלחימה בעזה ומשבח את אי ההקשבה לביקורת הבינלאומית. המאמר משבח את ישראל על נחישותה במלחמה ומותח ביקורת קשה נגד מדינות המערב שלוחצות עליה לעצור את הלחימה בעזה.
"בכוח, ורק בכוח, הובטחה חירותם של החטופים ששוחררו. קריאות להפסקה חד-צדדית של הפעולות הצבאיות הישראליות, לפני שחמאס פורק לגמרי כפי שנדרש וללא שחרור של כל החטופים המוחזקים ברצועת עזה, היו מיותרות לגמרי. אילו ישראל היתה מקשיבה להן, סביר להניח שארבעת המשוחררים לעולם לא היו חוזרים ליקיריהם," נכתב במאמר.
בעיתון הודגש כי "המחויבות העיקשת של ישראל להצלת החטופים ולהשמדת חמאס עומדת בניגוד בולט לחולשתו של המערב שפוגע במאמצים המלחמתיים. לעתים קרובות מדי, העלילות שהפיץ חמאס זכו לאמון ללא עוררין, בעוד שהפעולות הצבאיות של ישראל היו נתונות לרמת ביקורת על גבול הבלתי הגיוני. חמאס בחר לפעול מאזור מאוכלס בצפיפות והמחבלים השתמשו באזרחים כמגן אנושי. תגובתו של ארגון הטרור מוכיחה זאת – בעצם האיום לחטוף עוד בני ערובה. מדוע שלא יעשה את כאשר הטבח של ה-7 באוקטובר הפך להישג תעמולתי ברחבי העולם כשמדינות בוחרות להכיר בפלסטין באופן חד צדדי?" תוהים כותבי המאמר.
הם מוסיפים כי "ההכרה הזו היא מוקדמת מדי ועלולה לעכב את השלום המיוחל בבוא היום. אין ספק שבטווח הארוך יש צורך בפתרון שתי המדינות והיו ניסיונות לכך במשך השנים. אלא שבניגוד לתוצאה המבוקשת, אותם ניסיונות רק ביססו את העקשנות הפלסטינית שלא להכיר בישראל ולהמשיך בדרך הטרור. עד שהמצב הזה ישתנה, תהיה זו טעות איומה של פוליטיקאים מערביים – בבריטניה ובמקומות אחרים – לנסות לזרז את התהליך על ידי הכרה חד צדדית במדינה פלסטינית. כל רסיס של לגיטימציה הוא ניצחון נוסף עבור חמאס – ומחזק את דעתו שהאלימות שלו תתוגמל על ידי המערב. המשך הענקת הלגיטימציה לחמאס רק יגביר את המלחמה," לשון המאמר.
(העיתון הבריטי "סאנדיי טלגרף" בביקורת: המערב חלש, ישראל הפגינה את נחישותה)
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=853120&forum=scoops1
כמובן ששוקן, נבזלין, ובומשטיין-בן יכתבו במאמר המערכת של עיתונם, העיתון הערבי בעברית, את ההיפך הגמור.
 
תיקון טעות פעם נוספת – אזולאי ולא משולם
"אהוד: הוא ידוע לדיראון בשם עוזי משולם ולתוארו 'רב' הצמדתי מרכאות כי לא היה רב. ("חדשות בן עזר", 1959)."
אני מותקף הרבה על ציון השם המלא. המקרה הזה הוא מקרה המבליט את חשיבות ציון השם המדויק כי אזולאי הוא שם מרוקאי, ולא תימני, לכן מסתירים חסידיו את שמו.
לכן לכל היותר עליך לכתוב: "עוזי אזולאי – הידוע לדיראון בשם עוזי משולם."
 
איגנצי מושצ'יצקי
"אהוד: מי זה איגנצי מושצ'יצקי?" ("חדשות בן עזר", 1959).
איגנצי מושצ'יצקי (בפולנית: Ignacy Mościcki;‏ 1867-1946) היה נשיא פולניה בזמן הפלישה הגרמנית לפולניה במלחמת העולם השנייה.
https://he.wikipedia.org/wiki/איגנצי_מושצ'יצקי
אם בארץ "דם הנרצחים על הידיים של נתניהו," ולא על הידיים של החמאס והג'יהאד, הרי דם מיליוני הנרצחים בפולניה (פולנים ויהודים) הם על ידיו של איגנצי מושצ'יצקי, ולא על הידיים של היטלר.
 
סמלים בספרות
אני מסכים בהחלט עם דברי משה גרנות "הרהורים על מורשת קפקא, ("חדשות בן עזר", 1959). אני תמיד מעדיף הנאה בקריאה על שקידה בפיענוח סמלים. לכן תמיד העדפתי לקרוא בהנאה את יצחק בשביס זינגר מאשר את עגנון. עדיף לי בשביס זינגר על עגנון כי עדיפה לי הנאה מסיפור בלי צורך בתיווך של מורים ופרשנים. את טשאטשקיס-עגנון ניתן ללמוד, אבל לא ליהנות מהקריאה. 
המורה הטוב שלנו לספרות, דן ביגלמן-אוריין (אז עוד לא ד"ר ופרופסור) חייב אותנו לקרוא בבית לפני השיעור את "תמול שלשום" של עגנון. למרות היותו ספר יחסית קל, הקריאה בו לא היתה קלה ושוטפת. במהלך השיעור בו ניתח המורה את הסמליות בספר, קראנו בכיתה את המסה של קורצוויל "בלק הכלב הדמוני":
https://agnonhouse.org.il/article/על-בלק-הכלב-הדימוני/
והנה לכיתה נכנס באמת כלב דמוני, ונשך את התלמידה אירית-שמוקלר-ברויטמן-שמר. כולם קמו בבהלה. איזו סמליות מופלאה. למרבה השמחה היא לא חלתה בכלבת, ולא בגדה בציונות כיצחק קומר. סמליות זה יפה, אבל עדיף הנאה מקריאה.
 
היציאה הראשונה שלי לחו"ל וגבולות המדינה
בילדותי לפני מלחמת ששת הימים לנסוע לחו"ל היה חלום כמו לטוס לירח.  רק "השליחים" שקיבלו את "דין התנועה" לעבוד בתנועה בגולה, זכו לנסוע לחו"ל. אחד נסע לבלגיה, שני לארה"ב, שלישי לאורוגוואי, עולים הם לא הביאו, אבל טיילו עם ילדיהם בעולם. מי שחזר היה עושה ערב שקופיות. אבל היו גם "שליחים" שנשלחו לעבוד בארץ כעזרה לקיבוצים חלשים. אבל לפני זה סקירה קצרה.
ב-1950 במסגרת "הקיבוץ המאוחד" יסד גרעין של ניצולי שואה יוצאי תנועת דרור מהונגריה, את קיבוץ "יד חנה סנש". הקיבוץ הוקם במטרה ליישב את אזור הספר, סמוך לקו הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות מול טולכרם. בפילוג הגדול ב"קיבוץ המאוחד" שבו התפלגו המפא"יניקים והקימו את קיבוצי "האיחוד". בקיבוץ יד חנה היה סיפור שונה. על רקע משפטו של מרדכי אורנשטיין-אורן, חבר השומר הצעיר שהואשם בפראג כמרגל ציוני, וחילוקי הדעות במפ"ם בין המצדדים בגישה הסובייטית בהנהגת משה קליינבוים-סנה לבין המצדדים בזכאותו של אורנשטיין-אורן, הזדהו רוב חברי הקיבוץ עם משה קלינבוים-סנה, והצטרפו למק"י. זה היה הקיבוץ הקומוניסטי היחיד בארץ. חברי "הקיבוץ המאוחד" שהתפלגו ממפ"ם והשתייכו למפלגת "אחדות העבודה" עזבו את הקיבוץ והקימו ב-1955 קיבוץ מקביל בשם יד חנה סנש – "הקיבוץ המאוחד". עברו שנים. ביד חנה נקלטו גרעיני נח"ל של ברית הנוער הקומוניסטי הישראלי (בנק"י). ב-8 בדצמבר 1964 נרצח בשדות הקיבוץ חבר הגרעין אברהם ג'ורי על ידי חיילי הלגיון הערבי-הירדני. רצח זה גרם להלם בין חברי הקיבוץ. חברי הקיבוץ זעמו על מאיר וילנר שהעלה סברה שהיתה זו פרובוקציה ישראלית. משה קליינבוים-סנה זעם וסירב להיכנס איתו לאותו חדר. תקרית זו גרמה להתחלת התהליך של פילוג המפלגה למק"י ורק"ח. ביוני 1965 נשאר הקיבוץ במק"י בראשות קליינבוים-סנה והמזכ"ל, שמואל מיקוניס. חברי הקיבוץ גם התאכזבו מכך שברית המועצות הטילה וטו במועצת הביטחון של האו"ם על ההצעה לגנות את ירדן בשל התקרית.
בפברואר 2005, במסגרת תוכנית ההתנתקות, התיישבו בקיבוץ חלק ממפוני חומש, והקיבוץ התפרק והפך לכפר שיתופי קהילתי. בן הקיבוץ, החלאה השוודית האנטישמית, דרור אלימלך פיילר, שוויתר על אזרחותו הישראלית, ותומך בחמאס כארגון שחרור מיהודים, שיצר במוזיאון ההיסטורי הלאומי שבסטוקהולם את "היצירה": "שלגיה ושיגעון האמת", בריכה ארוכה של מים צבועים בצבע אדום כדם, במים צפה סירה קטנה, אשר עליה כתוב "שלגיה", ובתוך הסירה נמצא דיוקן של הנאדי ג'רדאת, מחבלת מתאבדת שרצחה 21 ישראלים בפיגוע במסעדת מקסים. והמיצב לווה בקנטטה של יוהאן סבסטיאן באך "לבי שוחה בדם", והשתתף במסע המרמרה, הוא פרי ההילולים של יד חנה הקומוניסטית. כרמית גיא השדרנית ששמרה על המבטא ההונגרי כתבה לימים את סיפור ילדותה ביד חנה הקומוניסטית. "מסע ליד חנה": (ספר טוב ממליץ לקרא)
https://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=4691
ועכשיו נחזור לסיפור שלי. "היציאה הראשונה שלי לחו"ל וגבולות המדינה." מכיוון שקיבוץ יד חנה סנש "הקיבוץ המאוחד" היה חלש והיו בו חברים מעטים נשלחו חברים מקיבוצים שונים לעזרתו לעבודה במשק. ביניהם היה גם אחי שעיה ז"ל שנשלח לתקופה לעזרה.
באחד הימים נסענו לביקור. באותם הימים עד מלחמת ששת הימים שדות הקיבוץ היו צמודים לקו הגבול, ונשקו לשדות של פלחים ערבים מהצד השני. לאורך קו הגבול לא היתה גדר מערכת באותן השנים, אלא רק גדר תיל נמוכה. כשהגענו לגדר היתה בה פירצה, שעברתי אותה בשובבות תוך שאני מכריז: "הייתי בחוץ לארץ!" כשחזרתי השווצתי בפני הילדים שהייתי בחוץ לארץ. זו היתה הפעם הראשונה שלי לנסיעה לחו"ל. אז אפילו לא ידעתי שזו ארץ ישראל. הייתי בטח שזו ירדן.
לימים קיבוץ יד חנה סנש "הקיבוץ המאוחד", לא הצליח להתרומם, וב-1971 התפרק, ועל משבצת הקרקע שלו  הוקם היישוב  בת חפר. היום כבר גדר הגבול קצת יותר מסיבית, אבל גם בה יש פרצות וניתן לעבור בה. ותושבי יד חנה, ובת חפר חרדים מפשיטה מטול כרם בנוסח עזה, ולמרות זאת יש הנאבקים למען חזרה ל"גבולות אושוויץ" והקמת מדינה חמאסית שם.
 
בתיה הולין
האמנית שוויתרה על חלום השלום: "היום אין בי שום אמונה שאפשר לחיות עם הערבים בדו-קיום." האמנית בתיה הולין מקיבוץ כפר עזה הציגה בפברואר לפני שנה תערוכת צילומים משותפת עם תושב עזה על החיים משני צדי הגבול. התערוכה בשם "בינינו" כללה צילומים מחיי התושבים משני צידי גדר הגבול במטרה להראות גם את חיי היומיום של התושבים בעזה. המסר שלה היה, שהחיים הם לא רק מלחמה, ושגם בצד השני יש אנשים שרוצים לחיות ולא רוצים מלחמה. בתערוכה שיתפה הולין צילומים של בחור עזתי שיצר עימה קשר ושהתפתחו ביניהם קשרי חברות. התערוכה ההיא, שהציגה את החיים משני צידי הגדר, היתה אופטימית, צבעונית, מלאת תקווה. היתה בה תחושה שהחיים שלנו יכולים להיות נהדרים, שאפשר לחיות בדו-קיום ושאין סיבה שלא נחיה טוב משני צידי הגדר. "אלה התחושות שכולנו הסתובבנו איתן עד ה-7 באוקטובר," באותו יום, בשבת השחורה, בערך ב־10:00 בבוקר, מספרת הולין, הוא, השותף העזתי, יצר איתי קשר כשכבר היינו בשיאה של המתקפה. הוא ניסה להוציא ממני מידע על כוחות הצבא שנמצאים, איפה הם, לאן הם הולכים, כל מיני שאלות מאוד מגמתיות שהיה ברור לי שאני חייבת לנתק את השיחה. אני לא יודעת אם הוא עצמו היה פיזית בכפר עזה, יש לי תחושה שכן, אבל אני לא יודעת."
הולין היתה שעות ארוכות בממ"ד עם בעלה, כאשר בתה נמצאת באותה עת בבית אחר בממ"ד עם שני ילדיה, ובנה של הולין נמצא גם הוא בממ"ד בביתו: "היינו שלוש משפחות בתוך הטרור הזה כאשר המחבלים חדרו לבית של הבת שלי. חילצו אותנו אחרי כ־36 שעות. לנו בהחלט היה מזל גדול שיצאנו מזה בחיים. לצערנו, לחלק מהחברים שלנו לא היה מזל. כשיצאתי ב-8 באוקטובר מכפר עזה לא ראיתי שום דבר, ופוניתי לקיבוץ שפיים. שבוע אחרי כן נסעתי לכפר עזה וראיתי כל מה שקרה שם. בלי בכלל לחשוב, המצלמה שלי החלה לצלם כל מה שקורה מסביב, ומתוך זה נולדה התערוכה שהיא מציגה עכשיו. היא מעלה עתה תערוכה חדשה בשם "חלום.שבר", ובה תמונות מקיבוצה ההרוס.
"אני בפירוש יכולה להגיד היום שאין בי שום מחשבה ושום אמונה שאפשר לחיות בדו-קיום עם אנשים מעזה. אני היום אומרת חד-משמעית שבעזה כולם מעורבים וכולם חלק מהטרור הנורא. וזה לא רק בגלל השותף העזתי שלי, היו עוד כל מיני סימנים בשטח, כמו למשל עזתים שהתקשרו לאימהות שלהם והתגאו בכך שרצחו יהודים. היו הרבה מאוד סימנים שהעידו שאין בעזה לא מעורבים."
זה הפוך לגמרי ממה שחשת לפני ה-7 באוקטובר?
"לא הייתי מגדירה את עצמי פעילת שלום, אבל הייתי בן אדם נורמלי שרוצה שהילדים שלו יחיו בשלום ומאמין שאנשים נורמליים רוצים לחיות בשלום. מה שקרה מאוד מאכזב אותי. זו תחושה של סכין בגב, תחושה של כמה הייתי טיפשה ונאיבית, איך יכולתי בכלל להיות כל כך נאיבית. עכשיו אני מקבלת כל מיני תגובות. רבים אומרים לי, 'היית טיפשה, אנחנו אמרנו תמיד שזה בלתי אפשרי.' יש כאלה שאומרים, 'אנחנו היינו כמוך, וגם אנחנו התפכחנו,' יש שלועגים לי על שהייתי תמימה. כל קשת התגובות נכונה היום."
אילנה שטוטלנד, האמנית שוויתרה על השלום: "היום אין בי שום אמונה לדו-קיום" ("מעריב", 13.2.24)
https://m.maariv.co.il/news/israel/Article-1075793
(התערוכה של בתיה הולין 'חלום ושבר'):
https://www.youtube.com/watch?v=mlNDZuskbro
חבל רק שבתיה הולין לא קראה את "חדשות בן עזר", כי אז היא לא היתה מופתעת כל כך ממה שקרה.
 
בנימין מיליקובסקי-נתניהו וגיוס החרדים
תמיכתו של בנימין מיליקובסקי-נתניהו בחוק הפוטר חרדים מגיוס לצבא בזמן המלחמה, הביאה את השופרות שלו להגן על החוק בשלל נימוקים:
1. העיסוק בגיוס חרדים בעת הזאת הוא אך ורק פוליטי מתוך הרצון להפיל את ביבי.
2. החרדים היו מקבלים פטור מוחלט מגיוס גם מגנץ ולמפל-לפיד, בברכת התקשורת, אם רק היו מפילים את ביבי.
3. הצבא לא ערוך לקליטת חרדים.
כל "ההגנות" הללו הן לא רלבנטיות. גם אם הניסיון לגייס חרדים נובע מרצון פוליטי להפיל את ביבי, זה לא אומר שגיוס חרדים אינו הכרחי. גם אם גנץ ולמפל-לפיד היו פוטרים את החרדים מגיוס, זה לא אומר שיש לוותר על גיוס החרדים. להיפך. גם אם הצבא לא ערוך לקליטת חרדים, זה לא אומר שלא צריך לגייס חרדים. להיפך. על הצבא להתארגן לגיוס חרדים, וההיערכות הזו חייבת להיעשות ע"י ראש הממשלה בנימין מיליקובסקי-נתניהו. ישראל במלחמה וגיוס החרדים הוא כורח קיומי. אפשר להיות גם בעד הממשלה וגם בעד גיוס חרדים.
 
57 מדינות מוסלמיות
עקיבא נפרסטק-נוף מספר כי קיבל את ברכתה של נעמי ספירוב-ספיר-שמר, כשכתב והלחין את השיר הפוליטי "לי יש רק אחת", או בשמו השני, הידוע יותר, "ופיתה הנחש את חווה" – "להם יש עשרים ושתי מדינות / לי רק ארץ אחת , הם רוצים גם את זאת. / ...כך, ג'יהאד ופצצה הם סימלי הקידמה, / בבריסל ובאוסלו, מעל כל בימה, / ואותי ההופך הר טרשים ליישוב, / לי קוראים הם 'כובש', לי קוראים הם לשוב / ולתת לשורפים, לרוצחים, לקידר / כי הארץ תשוב להיות למידבר ,/ שתותח אל ביתי בו יציבו מחר. / ...זכויות האדם יימלא העולם / כשהצדק יופע ליהודים גם." ("חדשות בן עזר", 1959)
(הנה השיר: עקיבא נוף לי יש רק אחת (הורה התאבדות):
https://www.youtube.com/watch?v=qfRPqNJkzX0
הייתי מתקן בשיר את המספר. עקיבא נפרסטק-נוף כותב: "להם יש עשרים ושתי מדינות." למעשה מספר המדינות הערביות שונה. הליגה הערבית כוללת אמנם 22 מדינות, אך רק 18 מתוכן הן מדינות ערביות. שלוש מדינות, סומליה, ג'יבוטי, וקומורו, הן מדינות מוסלמיות אך לא ערביות.  לכן רצוי לתקן את המשפט ""להם יש חמישים ושבע מדינות מוסלמיות. (בתוכן שתי מדינות ערביות-פילשתיות), ולנו יש רק מדינה יהודית אחת. כך שגם המספר מדויק, וגם גדל הפער בין 57 מדינות למדינה קטנה אחת.
 
על מי סיפרו יותר בדיחות ובדיחות יותר ארסיות?
"אחרי מות קדוש אמור". כך התייחסו כל המספידים את דוד לוי שהביעו את זעמם, או את צערם, או את התנצלותם, על הבדיחות שהיו עליו. על כל פוליטיקאי היו בדיחות, לא רק על דוד לוי, בדיחות הן כלי פוליטי. נכון שמינון הבדיחות על דוד לוי קצת ירד כשהוא ערק מהליכוד והצטרף למפלגת העבודה-מפא"י (זו בדיחה קצת מצחיקה שדוד לוי היה מפא"יניק), אבל גם אז היו בדיחות. אפילו כשפרש מהפוליטיקה לאחר מעברים הלוך ושוב בין המפלגות אמרו עליו שעכשיו כשהוא בפנסיה הוא התקנא באנה פרנק והוא כותב יומן "מיומנו של אנא פרענק". בכל מקרה הבדיחות שסופרו ומסופרות על בנימין מיליקובקי-נתניהו (ועוד יותר על אשתו) הן בכמות הרבה יותר גדולה, ובארסיות יותר גדולה. עכשיו רק נשאר לחכות ולראות אם אותם בדחנים בהספדיהם גם יכו על חטא לאחר מותו כפי שעשו עם דוד לוי.
 
מקרון בעקבות דה גול
בעקבות מלחמת ששת הימים שבה ירתה ישראל את הירייה הראשונה לפי נשיא צרפת בריגדיר-גנרל שארל אנדרה ז'וזף מארי דה גול, הטילה צרפת כעונש אמברגו נשק על ישראל.
דה גול לא הסתפק בזה, ותקף את היהודים באימרה אנטישמית. ב- 27 בנובמבר 1967:
  "Les juifs... un peuple d'élites sûr de lui-même et dominateur"
"היהודים הם עם של עילית הבוטח בעצמו ושתלטן"
https://www.youtube.com/watch?v=25hAYHwboFk
נשיא צרפת עמנואל ז'אן מישל פרדריק מקרון הולך בעקבות דה גול וכשבועיים לאחר שצרפת אסרה על השתתפות התעשיות הביטחוניות של ישראל בתערוכת "יורוסטורי", בנימוק של "חשד לפשעי מלחמה בעזה", בית משפט מחוזי בצרפת, בהיענות לארגון פרו-פלסטיני, הורה לחברה המארגנת את התערוכה לאסור כניסה של נציגי חברות ישראליות ולמעשה כניסת ישראלים ככלל.
"המשבר עם צרפת הולך ומחמיר: אחרי ששר הביטחון יואב גלנט דחה כל אפשרות שצרפת תתווך בכל הנוגע לגבול הצפוני, בין השאר על רקע ההחלטה לאסור כניסת חברות ישראליות לתערוכת הנשק – כעת הורה בית משפט מחוזי בצרפת שאזרחים ישראלים כלל לא יוכלו להשתתף באותה תערוכה – יורוסטורי.
"בהחלטת בית המשפט נקבע כי ההחלטה אוסרת כניסה על כל אדם או יישות משפטית שעלולה לפעול עבור חברות ישראליות כמתווכת. עוד טען בית המשפט בהחלטתו שהחלטת המארגנים לאפשר כניסת נציגי חברות ישראליות היא בלתי חוקית בעליל. בית המשפט הורה למארגנת התערוכה לתלות את ההחלטה על שערי הכניסה למרכז הכנסים בווילפינטה שבפאתי פריז – שם מתקיים יריד הנשק היוקרתי."
 (המשבר עם צרפת מחריף: תיאסר כניסת ישראלים לתערוכת הנשק הגדולה)
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=853416&forum=scoops1
השלב הבא יהיה אולי לאסור גם על כניסת ישראלים לאולימפיאדה. למזלנו הרב בניגוד לעבר איננו תלויים עוד בנשק צרפתי ולא נצטרך להבריח את ספינות שרבור, אבל מעשה כל-כך אנטי ישראלי דורש לפחות את החזרת השגרירים. כמה צבוע היה מקרון בביקור הראשון בישראל בו הביע הזדהות עם הסבל הישראלי מהתקפת החמאס, שכעת הוא נאבק להצלתו ולשיקום כוחו. נעמן כהן