פרשת "שלח לך", שאותה נקרא השבת, עוסקת, ברובה, בפרשת המרגלים – אחת מנקודות המפנה בסיפורי התורה. בני ישראל יצאו ממצרים, קיבלו את התורה ועמדו להיכנס לא"י, לכבוש אותה ולהתנחל בה. כתוצאה מחטא המרגלים, מהלך ההיסטוריה השתנה ובני ישראל נאלצו לנדוד במדבר ארבעים שנה; שנה כנגד כל יום מימי מסע המרגלים בא"י. כל דור יוצאי מצרים, למעט כלב בן יפונה ויהושע בן נון, המרגלים הנאמנים, ימותו במדבר ולא ייכנסו לא"י. על פי חז"ל, חטא המרגלים היה בתשעה באב, והעונש עליו הוא כל החורבנות שאירעו בתשעה באב, כמאמר המדרש: "אתם בכיתם בכייה של חינם, אני קובע לכם בכייה לדורות."
במה פשעו המרגלים? מה חטאם הגדול, שבעטיו לקה העם בעונש כבד כל כך, כבד הרבה יותר מן העונש על חטא העגל? המרגלים נשלחו לאסוף מודיעין ובשובם הציגו את חוות דעתם. מה רע בכך? האם תפקידו של המודיעין להציג לקברניטים את המידע שהם רוצים לקבל, או את המידע המקצועי האמין כמיטב הכרתם?
החטא כלל אינו קשור לסוגייה מודיעינית זו או אחרת. מטרת שליחותם של המרגלים כלל לא היה סיפוק מודיעין אודות האוייב. מי שהחליט לשלוח את המשלחת הוא אלוהים, שציווה את משה – "שלח לך." אלוהים זקוק למודיעין? כנראה שמטרת השליחות היא אחרת. ניתן להבין זאת גם מהרכב המשלחת. אין זו משלחת של אנשי מודיעין מקצועיים, שיצאו בחשאי לרגל את הארץ, אלא זו משלחת מכובדת של הנהגת העם, כל נשיאי השבטים. בהשלכה לימינו, מדובר בשליחת הממשלה למסע ריגול ואיסוף מודיעין. זה לא מתקבל על הדעת. המטרה שונה – המודיעין שאלוהים מחפש אינו על אודות האוייב, אלא על אודות כוחותינו. הנהגת העם נשלחה לשליחות, שנועדה לבחון את החוסן הלאומי ואת חוסן המנהיגות, כדי לדעת האם העם בשל למשימה של כיבוש הארץ וההתנחלות בה; האם העם השתחרר ממנטליות העבדים, וראוי להיות עם חופשי בארצו. ההנהגה כשלה, והתוצאה היתה החלטת האלוהים לדחות כמעט ב-39 שנים את המהלך.
מה המסר המרכזי שעלינו להסיק מן הפרשה? שמנהיגות המואסת בארץ חמדה, לוקה בשיגעון קטנות לאומי ובחוסר אמונה בחוסנו של העם, ויוצרת דמורליזציה מתוך חוסר ביטחון עצמי, עלולה להמיט אסון על העם.
כשאנו בוחנים את דרכה של ההנהגה המדינית ובמידה מסוימת גם הצבאית כלפי חמאס וחיזבאללה לאורך שנים; את מדיניות ההתמכרות לשקט, תשלום פרוטקשן כדי לזכות בעוד טיפה שקט, ההכלה של הצתת שדות הנגב במשך שנים ללא כל תגובה, ההבלגה על הקמת מאחז חיזבאללה בתוך שטחה הריבוני של ישראל ללא כל תגובה – מה הפלא שקיבלנו את אסון 7 באוקטובר? וכשרואים את אופן ניהול המלחמה בידי ההנהגה המדינית ובמידה רבה גם הצבאית – דשדוש ומריחה בדרום, פינוי שערורייתי לאורך זמן ומי יודע לעוד כמה זמן של יישובי הצפון במקום להגן עליהם, הרי ברור שלא הפקנו את הלקח. אפשר בפירוש לומר שהנהגתה של מדינת ישראל לוקה בתסמונת עשרת המרגלים.
לנוכח התנהלותם של עשרת המרגלים, בלטו במנהיגות אמיצה ויוצאת דופן יהושע בן נון וכלב בן יפונה. "וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר: עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ, כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ."
תסמונת עשרת המרגלים היתה דרך המלך של העם היהודי בשנות גלותו, תחת אתוס "שלוש השבועות": לא לעלות בחומה, לא למרוד בגויים, לא לקרב את הקץ. הרצל והתנועה הציונית העזו להיות כַּלֵב ויהושע בן נון, שיצאו באותה קריאה של "עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ, כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ."
זלמן שז"ר, מהמנהיגים הרוחניים והפוליטיים הבולטים של תנועת העבודה הציונית ונשיא המדינה השלישי, כתב את השיר הבא:
 
אַיֶּכָּה, כָּלֵב?!
 
לֹא רַבֵּנוּ מֹשֶׁה, לֹא הַכֹּהֵן אַהֲרֹן,
רַק כָּלֵב שֶׁגָּעַר...
הוּא שֶׁרָאָה לְפָנִים בְּחֶבְרוֹן
אֶת יְלִידֵי הָעֲנָק, וְלֹא זָע בּוֹ לֵבָב,
וְגַם בִּהְיוֹתוֹ בְּעֵינָם וּבִהְיוֹתָם בְּעֵינָיו
רַק חָגָב, רַק חָגָב
הֶאֱמִין בְּכָל לֵב כִּי כֹּחֵנוּ הוּא רַב,
וְלֹא נִסְעַר.
אַךְ עַכְשָׁו
הוּא שֶׁנֶּחְרַד וְצָעַק וְזָעַם
וַיַּהַס הָעָם...
 
הוּא גָעַר כִּי זָכַר, שֶׁאָמְנָם וְאָכֵן
עָצוּם וְחָזָק הוּא הָעָם הַשָּׁכֵן,
וְעָרִים לוֹ בְּצוּרוֹת וּגְדוֹלוֹת בִּמְאֹד
וְכָבֵד הַיְשִׁימוֹן וְעוֹד רַבּוֹת בּוֹ לִצְעֹד - -
עַל כֵּן מְאֻיָּם הוּא הָרִיב, וּבְכִי הַמְּלִינִים.
אָסוֹן בּוֹ, קָלוֹן בּוֹ, בַּחוּץ וּבִפְנִים,
לָכֵן קָם כֹּה נִזְעָם, וְכָעַס וְכָעַס
עַד הֻשְׁלַךְ הַס...
 
עַד כֹּל עַם הַמְּלִינִים, הַנָּבוֹךְ, הַמְּפֹרָר
נִדְהַם מֵחֶרְדַת זֶה הַקּוֹל שֶׁגָּעַר
נִדְהַם
וְנָדַם.
 
וּמֵאָז, בְּכָל עֵת בְּכִי עִוְעִים וּמְדָנִים,
רִיב אַחִים בַּמַּחֲנֶה וְהֶסְתֵּר הַפָּנִים
צוֹפֶה וְתוֹהֶה וְזוֹעֵק בִּי הַלֵּב:
אַיֶּכָּה, כָּלֵב?!
 
בימים האלה, שבהם חזרנו בעיצומה של מלחמה קשה לשישה באוקטובר על סטרואידים, עם בכי עוועים ומדנים, ריב אחים והנהגה חלשה, מסוכסכת, מסכסכת ומפלגת, מסיתה ומעלילה, צופֶה ותוהֶה לב ציוני ופטריוטי: אַיֶּכָּה, כָּלֵב?!
 
צרור הערות 26.6.24
* האם החרדים יתגייסו? – טענה חזקה הנשמעת בדיון הציבורי על השתמטות החרדים, היא שלא חשוב מה נעשה, אילו חוקים נחוקק, איזו פסיקה בג"ץ יפסוק – בית דין לא יעזור. החרדים לא יתגייסו. נקודה. גם אם נכלא את כולם ונציף את בתי הכלא, הם לא יתגייסו. וצריך להתרגל לרעיון.
איני יודע האם זה נכון. אבל נניח שזה נכון. מה המסקנה? האם המסקנה היא שכיוון שאין סיכוי, נעזוב את הנושא ונשאיר את המצב הקיים?
גם אם נקבל את ההנחה הזאת, יש צורך בשינויים דרסטיים. ראשית, יש להפסיק לחלוטין את תקצוב ההשתמטות. לא יעלה על הדעת שמשלם המיסים הישראלי יהיה הכספומט של ההשתמטות, יממן את המשתמטים, יממן את הישיבות של המשתמטים, יממן את מערכת החינוך שמחנכת להשתמטות ופועלת בניגוד לערכי חוק החינוך הממלכתי. מה פירוש המושג "לחלוטין"? כשמו כן הוא. אפילו לא אגורה. אתה רוצה לשלוח את הילד שלך לתלמוד תורה חרדי? זכותך. על חשבונך. או שתשנורר תרומות. משלם המיסים לא יממן את מערכת החינוך הזאת. צריך להפסיק את האבסורד הזה, שהמדינה מממנת את הפגיעה בה ואת הפוגעים בה. כדי לסבר את האוזן – כמה בציבור יודעים שאנו מממנים ממיסינו גם "ישיבות לנושרים"? מהן ישיבות לנושרים? ישיבות פיקטיביות, שרשומים בהן חרדים שאינם לומדים בישיבה, אך ורק כדי שיוכלו להשתמט. לא שעלינו לממן את המשתמטים הלומדים באמת בישיבות, אבל ה"ישיבות לנושרים" מצביעות על גודל האבסורד.
שנית, לא רק מבחינת התקצוב, אלא גם מבחינה מוסרית וערכית – חשוב להסיר מספר החוקים של ישראל כל לגיטימציה לחרפת השתמטות. הטענה שאין לחוקק חוק שיהפוך אזרחים לעבריינים אבסורדית. זה כמו לומר שאין לחוקק חוק שלפיו אסור לגנוב, כי כך הופכים אזרחים לעבריינים. הגנבים, כמו המשתמטים, עושים מעשה רע ובלתי מוסרי, והחוק חייב לקבוע זאת.
גם אם, אכן, אף חרדי לא יתגייס, יש חשיבות מוסרית וכלכלית בשני השינויים שהצעתי.
אך במקביל, יש לפעול כדי לקרב חרדים למדינה ולשירות בצה"ל. על מדינת ישראל להשקיע השקעת עתק בהגדלה משמעותית של רשת החינוך החרדי הממלכתי, שיעניק חלופה חרדית ערכית, המחנכת להשתלבות במדינת ישראל, לשירות בצה"ל ולחיי עמל ופרנסה. כל הורה חרדי יידע שיש לו חלופה כזו חינם.
יש להקים בצה"ל יחידות לחרדים. זה לא טוב. זה רע. זה מנוגד לאתוס המכונן של צבא העם. אבל מול החלופה של הנצחת ההשתמטות, זה הרע במיעוטו. כמו כן, יש ליצור חלופות בפיקוד העורף, ליחידות של חרדים, כולל חיול ארגונים כזק"א. ויש להתאים שירות לאומי אזרחי לחרדים, כמו למשל בכיבוי אש, שירותי רפואה וכד'.
החרדים הם אחינו. יש לקבל אותם חזרה לשורותינו במאור פנים ובשמחה. יש לעודד את חזרתם בתשובה. אך אנו מחויבים ל"הוכח תוכיח את עמיתך". עלינו להבהיר בחקיקה ובניתוק מעטיני תקציב המדינה, שיש קווים אדומים שבשום אופן איננו מוכנים להשלים עם חצייתם. וההשתמטות מצה"ל היא קו אדום כזה.
אין להתעלם מהטענה שאי אפשר יהיה לגייס את החרדים, ולכן יש להפיק את לקח המלחמה הנוכחית, שרעיון העוועים של "צבא קטן וחכם" פשט את הרגל, לא רק בהסתמכות על החרדים. יש להחזיר את אורך השירות הצבאי לשלוש שנים. יש לדחות את גיל הפטור מהמילואים. יש לפעול להעמקת הגיוס בקרב הציבור הלא חרדי, שיש בתוכו השתמטות – אמנם לא השתמטות קולקטיבית, אך לא מעט השתמטות פרסונלית ויש להיאבק בתופעה. יש לשנות את צה"ל ולהגדיל באופן משמעותי את הכוח הלוחם ולהקטין את הכוח הלא לוחם. יש לתעדף באופן משמעותי, על פי חוק, כולל בתעסוקה, בהשכלה ובשיכון, את משוחררי צה"ל על פני מי שלא שירתו בצה"ל ואת הלוחמים על פני חיילים שאינם לוחמים.
יש להקים בשנים הקרובות ממשלת אחדות לאומית של המפלגות הציוניות משמאל, מהמרכז ומימין, שלא תהיה תלויה בחרדים ותוכל לבצע את השינוי הזה.
ויש לחזור לאתוס של אומה במלחמה ולחנך את ילדינו על האתוס הזה, שהוא אמת חיינו ועלינו להתייחס אליו כאל עובדה קיימת כמו שאנו מתייחסים לזריחת השמש בבוקר ולשקיעתה בערב.
 
* והגית בו – "לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ, וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה, לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַכָּתוּב בּוֹ, כִּי אָז תַּצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶךָ וְאָז תַּשְׂכִּיל."
למי נאמרו הדברים? ליהושע בן נון. ואכן, ספר התורה הזה לא מש מפיו והוא הגה בו יומם ולילה, ולפיכך שמר לעשות ככל הכתוב בו. מה הוא עשה? את הכתוב בו. הוא הוביל את עם ישראל למלחמה והיה המצביא של כיבוש הארץ.
מי שמשתמט, לא הגה בספר התורה, לא ביום ולא בלילה, כי אילו הגה בו, לא היה משתמט.
אנו מאפשרים לחרדים להשתמט מצה"ל כביכול לצורך לימוד תורה ואף מממנים את השתמטותם, ולמעשה אנו מאפשרים להם לכפור בעיקרי התורה ומממנים את הכפירה.
 
* המילואימניקים – ביום שני השתתפתי בכנס בת"א של תנועת "המילואימניקים" למען שירות לכולם, בהשתתפות מאות מילואימניקים ומילואימניקיות מכל רחבי הארץ.
מייסד התנועה ומנהיגה, יועז הנדל, היה הנואם המרכזי. הוא העלה על נס את התייצבותם של המילואימניקים להגן על המולדת, כאשר הנהגת המדינה נעלמה, כמו גם את ההתייצבות האזרחית המרשימה. המילואימניקים גילו מנהיגות בהתייצבותם לנצח את האוייב, והם מגלים מנהיגות גם בהתייצבותם לתקן את המדינה. הוא דיבר על הזכות הגדולה לשרת את המדינה ולהגן על המולדת, וקרא לאחינו החרדים לגלות אכפתיות ולהצטרף לזכות הזאת.
מבין הדוברים אציין עוד את הרב תמיר גרנות. הרב גרנות הוא ראש ישיבת ההסדר "אורות שאול" בת"א ולפני כן חי שנים רבות בגולן. באותן שנים היו לנו שיתופי פעולה רבים בתחומי קהילה, תרבות וחינוך בגולן. אני רואה בתמיר דמות מופת. הרב תמיר שכל במלחמה את בנו, סרן אמתי הי"ד.
הרב תמיר דיבר על התודעה החרדית שטרם יצאה מהגלות, ומסתגרת מפני הישראליות. הוא מסביר שאין דעה כזו ביהדות שלימוד התורה פוטר מהגנה על החיים. "אסור למצמץ – כולם צריכים להתגייס." איך? צריך להידבר ובדברים רבים ללכת לקראת החרדים, אך בלי לוותר על עצם העיקרון החד משמעי. הוא מאמין בציבור החרדי, אך הציבור הזה כלוא בכלוב של זהב, שמדינת ישראל הקימה לו. את זה צריך לפרק.
אמיר דדון הופיע בהתנדבות ושר את "אור גדול", "בין קודש לחול" ו"מתי אלמד לבחור נכון."
 
* לא המקום להכרעה – על אף סלידתי מההשתמטות החרדית, שהיא בלתי מוסרית, בלתי יהודית, חילול השם וכפירה בעיקר, וחרף הגועל שלי מהבריתות הרקובות והמושחתות של השתמטות תמורת שלטון, איני שמח על פסיקת בג"ץ.
המקום להכריע בסוגיות חברתיות ופוליטיות הוא המערכת הפוליטית, והדיון בהן הוא בדעת הקהל, בתקשורת ובזירה הציבורית. לא בבית המשפט.
בית המשפט כלל לא היה צריך לעסוק בכך, וזו עמדתי מאז בג"ץ חוק טל. כל פסיקות בג"ץ בנושא ביטאו את דעתי, והתנגדתי להן בשל התנגדותי העקרונית להתערבות השיפוטית בהן.
אולם משנתנה פסיקת בג"ץ, אני מקווה שהיא תשים קץ להפקרות.
 
* מי יגן עליהם? – השר פורוש הגיב על פסיקת בג"ץ באמירה שיש להיפרד לשתי מדינות. כלומר, כדי לא להתגייס לצה"ל, תקום מדינה חרדית.
ואני רק שאלה – מי יגן על אותה מדינה? ומי יהיו משלמי המיסים שיממנו את המוסדות החרדיים?
 
* ראש ח"ץ – פלוגת ח"ץ, היא פלוגת חרדים צנחנים, בחטיבת הצנחנים.
האמת היא שלא כל מי שמשרת בפלוגה הוא חרדי, אבל אותם חרדים, שבניגוד לחינוך שקיבלו וללחץ החברתי בוחרים להתגייס לצה"ל ולשירות קרבי הם גיבורים אמיתיים, עוד לפני שירו את הירייה הראשונה. הם ההוכחה לכך, שגם תינוק שנשבה עשוי לחזור בתשובה ואסור להתייאש משינוי אפשרי בחברה החרדית.
הלוואי שפלוגת ח"ץ תהיה ראש חץ לשינוי הראוי.
 
* להצדיע להסדרניקים הלוחמים – שמונה תלמידי ישיבות הסדר נפלו בימים האחרונים בקרבות ברצועת עזה. הם מצטרפים לעוד רבים רבים מתחילת המלחמה.
כדאי לזכור זאת, כאשר משרבבים בדיון על השתמטות החרדים את ישיבות ההסדר כ"חצי משתמטים", כביכול, כי החלק הצבאי בשירות שלהם אינו מלא. אפשר להתנגד למסלול ההסדר. ייתכן שהוא מיצה את עצמו וכבר אינו רלוונטי. יכול להיות שלנוכח המחסור החמור בכו"א בצה"ל, יש לשנות את מסלול ההסדר ולאפשר רק ישיבות שילוב, שאורך החלק הצבאי בשירות במסגרתן זהה לשל כלל חיילי צה"ל.
אבל הצגתם כחצי משתמטים היא שקר גס ובזוי הנובע משילוב של שנאה ובורות. כל תלמידי ההסדר, בעלי הפרופיל הקרבי, משרתים ביחידות קרביות. כולם משתתפים במלחמות ישראל ורבים מהם נפלו ונפצעו במלחמות. והם משרתים שנים רבות במילואים כלוחמים קרביים. מי שקרא את "תיאום כוונות" יכול להיווכח בגבורה ובהקרבה של הסדרניקים מילואימניקים בשריון בקרבות בגולן במלחמת יום הכיפורים. אני יכול להעיד מיחידת הצנחנים במילואים שלי, שבהכללה – ה"ביינישים", בוגרי ישיבות ההסדר, נשארים במילואים עד גיל מבוגר יותר מרוב הלוחמים האחרים.
תרומתו של בן ישיבה קרבי גדולה לאין ערוך משל חייל לא קרבי המשרת שירות מלא.
כן, יש מקום לדיון על המשך מסלול ההסדר, אך בראש ובראשונה מן הראוי שהחברה הישראלית תצדיע להסדרניקים הלוחמים. 
הלוואי שתקומנה ישיבות הסדר כאלו גם לחרדים (היום יש אחת כזו, והיא מבורכת).
 
* תחמושת לתעמולת האוייב – הסיבה לכך שאין עסקת חטופים, היא שחמאס אינו מוכן לוותר על תעודת הביטוח שלו – החטופים. הוא יהיה מוכן לשחררם תמורת כניעה מוחלטת – המשך שלטון חמאס, ללא שום מגבלות על התעצמות צבאו, ללא שום פירוז ועם ערבות בינלאומית שישראל לא רק תיסוג מכל הרצועה, אלא שצה"ל לא יפעל בתוך הרצועה לסיכול טרור. אף ראש ממשלה, גם ה"לשעברים" שתוקפים את נתניהו בנדון, לא היה לוקח על אחריותו כניעה כזו.
ישראל, מצד שני, ויתרה כמעט על כל עמדותיה. הצעת נתניהו ("הצעת ביידן") הייתה מרחיקת לכת מאוד. וחמאס דחה אותה.
ההצעה הישראלית קשה מאוד לעיכול. אבל בלאו הכי היא נדחתה. ויש לה יתרון משמעותי – הצגתה בפומבי עשויה לשרת מאוד את האינטרס הישראלי, ב"משחק ההאשמות", כדי להוכיח לעולם שישראל פועלת להפסקת אש וחמאס דוחה זאת. הדבר עשוי לחזק את הלגיטימציה הבינלאומית להמשך המערכה. ולא פחות מכך, הוא המסר כלפי פנים, מול המחאה המאשימה את הממשלה בכך שאין עסקה. הדבר חיוני להרגעת הרוחות והביקורת, לחיזוק החוסן החברתי והאמון הציבורי בהמשך המלחמה.
אז למה נתניהו לא עושה את השימוש הזה בהצעתו? מפחד תגרת ידו של ראש הכנופייה. ולכן, ב"ראיון" בערוץ 14, הוא למעשה חזר בו מהצעתו, שבלאו הכי נדחתה בידי האוייב. בדבריו, הוא העניק תחמושת הן לאוייב, וחמאס מיד קפץ על ההזדמנות כמוצא שלל רב, והן למוחים נגדו מבפנים. איזה חוסר שיקול דעת.
ובאשר לחטופים? בלי לחץ צבאי מאסיבי וכואב, הם לא ישוחררו. נתניהו יודע זאת. ובכל זאת, כבר חמישה חודשים לא מופעל לחץ כזה וצה"ל מדשדש. ובאותו "ראיון" הוא הודיע שבקרוב יסתיים השלב של הלחימה העצימה. לחימה עצימה?! זה מה שקורה עכשיו? הדשדוש הזה הוא לחימה עצימה? וגם זה עומד להסתיים. כך הוא חושב למוטט את חמאס? כך הוא מתכוון לשחרר את החטופים? ראש ממשלה כושל.
 
* פליק פלאק – ראש הממשלה נבהל מעצמו, ולמחרת הכרזתו ב"ראיון" בערוץ 14, שבה למעשה חזר בו מהצעתו לעסקת חטופים, עלה על דוכן הכנסת, ובפליק פלאק לאחור הצהיר על דבקותו בהצעתו, ולראשונה אישר בפומבי שמתווה ביידן, הוא ההצעה הישראלית, כלומר הצעתו.
 
* טול קורה – בתשדירי תעמולת הבחירות בטלוויזיה, היה ז'אנר של ראיון עם מנהיג המפלגה. כלומר, כדי להכניס יותר עניין, הוא לא נואם, אלא כביכול משוחח. כמובן שהשאלות והתשובות נקבעות מראש. מבחינה עיתונאית, ברור שאין שום ערך לראיון הזה.
אולם הראיונות הללו ראויים לפרס פוליצר בהשוואה ל"ראיון" עם נתניהו בתרכנית "הפטריוטים" (מה כל כך פטריוטי שם?) בערוץ התעמולה. ינון מגל, מלחך הפנכה הביביריון, מוקף בקהל מעריצים, מלקק לו ומרים לו בכל "שאלה". ברור למה נתניהו, שמפחד להתראיין בישראל, כי כך ייאלץ להתמודד עם שאלות, ואין לו תשובות לשאלות, בורח לשידורי התעמולה של הכת.
נתניהו היה חלש, עגום, כבוי, אפור כשק, צל של עצמו. ושחרר קלישאות נבובות שיצרו מחיאות כפיים אוטומטיות. הוא אמר את הדברים הכי נכונים. על חשיבותה של אחדות לאומית בזמן מלחמה. על כך שאנו במלחמה ואין זה הזמן לעיסוק בפוליטיקה קטנה. שכעת כל מאוויינו צריכים להיות מופנים אך ורק לניצחון. הכל נכון, רק שכאשר נתניהו משמיע את הדברים, זה מפגן מדהים של חוסר מודעות קיצוני.
טול קורה מבין עיניך.
[אהוד: אני חוזר ומייעץ לך להתייעץ עם פסיכולוג. זה היה ריאיון מעולה].
 
* הקדימון ליגאל עמיר 2 – רוב האספסוף המוסת שקרא לפני שנות דור "בדם ואש את רבין נגרש", לא רצה באמת שירצחו את רבין. רובם לא היו מעלים זאת על דעתם. רובם הזדעזעו כשקרה הרצח. אבל הם היו הקדימון לרצח. כי במקום שבו מתירים את דם המנהיג במערכה הראשונה, מופיע יגאל עמיר במערכה השלישית.
צפיתי בתמונות מההפגנה ליד בית ראש הממשלה בקיסריה והאזנתי לקולות. היה זה הקדימון ליגאל עמיר 2. ואיני מדבר על התלהמות של איזה חוליגן מוסת מתוך האספסוף, אלא על דברי המנהיגים שעמדו מאחורי המיקרופון ושלהבו את האספסוף, שהריע במיוחד לקריאות האלה "מעל חורבות הבית שלך נקים מדשאות. את הבריכה שלך נאטום בבטון... נמחה את זכר נתניהו... האויב הראשי שלנו אינו נסראללה אלא נתניהו" וכן הלאה. "נמחה את זכר" נאמר על עמלק. והעמלק שלהם אינו נסראללה אלא נתניהו. זה ה"בדם ואש" מודל 2024. זו התרת דם והסתה לרצח. וכאשר מתירים את הדם במערכה הראשונה, יופיע יגאל עמיר 2 במערכה השלישית.
ואם לפני 25 שנים הם לא ידעו ולא העלו על דעתם, בפעם השנייה אף אחד לא יוכל לומר שהוא לא ידע. מי שנתן ידו להסתה הזאת, לא יוכל לרחוץ בניקיון כפיו ולומר: "ידיי לא שפכו את הדם הזה."
יש לגנות ולהוקיע את ההסתה הזאת. ומי שצריכים להוקיע אותה אינם תומכיו של נתניהו אלא מתנגדיו. ראש האופוזיציה, ראשי מפלגות האופוזיציה, גם ה"לשעברים" חסרי האחריות ומנהיגי המחאה.
דעתי על נתניהו, ראש הממשלה הכושל בתולדות המדינה, ידועה. אני מייחל לקץ שלטונו. אבל רק בדרך דמוקרטית.
התרת דם והסתה היא אנרכיה ופשיזם. זו חציית קו אדום. אני בעד מאבק נגד שלטון נתניהו, ובלבד שהוא יהיה מאבק דמוקרטי, מכובד ועל פי חוק. במאבק הזה נחצו הרבה מאוד קווים אדומים. התרת דמו של ראש הממשלה היא חציית הקו האדום החמורה ביותר מלבד האיום בסרבנות הממארת.
 
* מי אחראי – כאשר ועדת החקירה הממלכתית לאסון הר מירון הטילה אחריות אישית על נתניהו, יצאתי נגד ההחלטה הזו. כראש הממשלה הוא נושא באחריות מיניסטריאלית על כל מחדלי הממשלה, אך במקרה הזה אין לדרוש ממנו אחריות אישית, כי אין לצפות ממנו למעורבות באירוע כמו הר מירון. לטעמי, הוועדה החמירה איתו. ועל אף התנגדותי החריפה לנתניהו, מתחתי ביקורת על המסקנות.
לעומת זאת, הביטחון הלאומי של ישראל הוא לב ליבת אחריותו האישית של ראש הממשלה. וכאשר יש מחדל יסודי, חמור, בביטחון הלאומי, אחריותו האישית של ראש הממשלה היא מוחלטת. ועדת החקירה צריכה לרדת לשורש האמת כדי להפיק לקחים, אך אין בה צורך כדי לקבוע שראש הממשלה נושא באחריות מוחלטת למחדל, שהמיט עלינו את האסון הגדול ביותר בתולדות המדינה. הוועדה חיונית מאוד, אך אין בה שום צורך למובן מאליו – שנתניהו צריך ללכת הביתה אחרי מחדל קולוסאלי כזה, ואחרי קריסה מוחלטת של תפיסת הביטחון, שאותה הגה ויישם בעשור וחצי של שלטונו, ועליה הייתה תפארתו כ"מר ביטחון", "מגן ישראל", "חזק מול חמאס", "מי שבזמנו היו הכי פחות הרוגים" וכו'.
הוא הדין בפרשת הצוללות.
 
* כשל בבניין הכוח – מתחילת התעוררות פרשת הצוללות, הקפדתי לא לכתוב עליה. איני נוהג לכתוב על מה שאיני בקיא בו. הדבר היחיד שכתבתי הוא שחובה לחקור את הסוגייה.
ובלי להיכנס לפרטים, לחשדות ולמסקנות, בכל זאת התייחסות לנושא, לא מהצד של השחיתות והנהלים הלקויים, אלא גם אילו הכול נעשה באופן תקין. כאשר אנו נוכחים בחוסר המשווע, אני מרשה לעצמי לומר – הפושע, בכוחות היבשה, עד כדי כך שאיננו מסוגלים להילחם במקביל נגד שני ארגוני טרור ובמשך 9 חודשים איננו מצליחים להכריע ארגון טרור, וגם למלחמה הכושלת הזאת אנו נאלצים לגייס מילואים ל-200 יום; האם האובססיה הזאת לעוד ועוד צוללות אינה סימפטום לכשל בתפיסת הביטחון של ישראל ובבניין הכוח?
 
* בונה את המיליציה – ראש הכנופייה מראיין קצינים בדרגת סנ"צ, שהוא כלל לא אמור לראיין אותם, ושואל אותם שאלות מהונדסות כמו "מה תעשה אם תראה ערבי מטריד יהודייה בשפת הים?"
וואו! ראש הכנופיה מגן על בנות ישראל...
הוא לא שואל אותם מה יעשה אם יראה גבר מטריד אישה. כי אם יהודי מטריד יהודייה - מה איכפת לו? אם ערבי מטריד ערבייה - למי אכפת? אם יהודי מטריד ערבייה, בוודאי ובוודאי שאין כאן בעייה כלשהי.
אבל הוא מעביר את המסר, שאם הם יראו ערבי בשפת הים – עצם נוכחותו המטרידה נועדה להטריד בנות יהודיות והוא מצפה מהם לתגובה הולמת את תורת הגזע הכהניסטית.
 
* ביד הלשון: ארץ אוכלת יושביה – הביטוי "ארץ אוכלת יושביה", מקורו בפרשת השבוע "שלח לך".
הפרשה עוסקת בפרשת המרגלים. בשובם מהמסע בארץ כנען הם מוציאים את דיבת הארץ רעה ומגדירים אותה "ארץ אוכלת יושביה.".
אוכלת, אין פירושה סועדת ואין לכך כל קשר למערכת העיכול. בשפת התנ"ך השורש אכל נרדף לשורש הרג.
מכאן המילה מאכלת – סכין לשליפה.
מכאן השאלה: "הלנצח תאכל חרב?!" האם לנצח החרב תהרוג?
השורש אכל במקרא משמש גם לתחום המזון כמו בעברית בת ימינו: "אכול ושתו כי מחר נמות," "מן האוכל יצא מאכל" ועוד.
אורי הייטנר
לתגובות: uriheitner@gmail.com