לפני עשר שנים בזמן צוק איתן ביקרתי בצרפת, וכתבתי כאן על צרפת האבודה
Perdu France
https://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/00988001.pdf
צרפת החלה להפוך למדינה ערבית-מוסלמית. העיר ליל בראשות הסוציאליסטים ניתקה אז את ברית הערים התאומות עם צרפת [עם עיר בישראל?]. סיימתי אז את רשמיי כך:
מהרו לבקר בצרפת. כשהקורטזנה של המלך לואי ה-15 מאדאם דו בארי הוצאה להורג בגיליוטינה ב מהפכה הצרפתית, מילותיה האחרונות היו: "רק עוד רגע אחד, אדוני התליין, רגע קטן אחד"("Encore un moment, monsieur le bourreau, un petit moment")
חברים, רוצו לבקר בצרפת. לא נותר הרבה זמן. זה אולי הרגע האחרון, בקרוב מאוד לא יוכלו יותר ישראלים לבקר בה.
והנה באמת המצב נעשה גרוע יותר.
לאן נעלמו הימים הטובים של השמאל הצרפתי כאשר ראש ממשלת צרפת היהודי האשכנזי ליאון בלום גיבש את "החזית העממית" (Front populaire) שנוצרה על מצע של מאבק משותף בפשיזם של תנועות הימין הקיצוני, כאיחוד של מפלגות השמאל ואיגודי העובדים בצרפת שהתקיימה מ-1936 ועד 1938.
בספרו "שיחות חדשות", קבע בלום כי היהודים מתאימים לסוציאליזם יותר מכל שאר העמים. ליאון בלום תמך בציונות. ב-1927 הצטרף לוועד הפרו-ציוני "צרפת-ארץ ישראל". ב-1928 חבר ל"ועד הסוציאליסטי הבינלאומי למען ארץ-ישראל". ב-1929 הצטרף לסוכנות היהודית.
במאי 1948, ערב סיום המנדט הבריטי, נסעו שניים מראשי מפא"י, אליעזר קפלן ויוסף שפרינצק, להתייעץ עם בלום בשאלה האם להכריז על הקמת המדינה, כפי שרצה דוד בן-גוריון, למרות ההתנגדות הנחרצת של משרד החוץ האמריקאי. בלום אמר להם: "זוהי הזדמנות היסטורית חד-פעמית. אם לא תסתכנו עכשיו, הזדמנות כזו לא תחזור."
לאן נעלם השמאל הצרפתי של ראש ממשלת צרפת גי מולה Guy Mollet שסיפק לישראל נשק ותמך בה בעת מבצע קדש, והיה האחראי לגרעין הישראלי.
כיום עומד בראש השמאל הצרפתי "החזית העממית החדשה" בראש מפלגה בשם צרפת הבלתי כנועה La France Insoumise, הפוליטיקאי האנטישמי והאנטי ציוני, התומך בפשיזם האיסלמו-נאצי של החמאס,  ז'אן לוק מלנשון  Jean-Luc Mélenchon; ובהפגנת הניצחון של "החזית העממית החדשה" הונפו דגלי סייקס (המסמלים בצבעי החליפויות המוסלמיות את האימפריאליזם והקולוניאליזם הערבי והגזענות המוסלמית), והוכרז על ניצחון פלשת. (נראה אותם נותנים את שטחי צרפת עד פואטייה חזרה לכיבוש ערבי-מוסלמי).
אז מה ההבדל בין "החזית העממית" הישנה ל"חזית העממית החדשה"? ההבדל הוא שצרפת של היום היא צרפת אחרת, מדינה עם עשרים אחוז ערבים מוסלמים שאחוזם הולך ועולה. זה אינו שמאל, אלא פשיזם ערבי-מוסלמי.
 
הפיליסטינית אמילי חיה מועטי לוקחת דוגמה ממלנשון
ח"כ לשעבר ממפלגת העבודה ז"ל, אמילי חיה מועטי, צייצה:
"בגדול מה שקרה בצרפת זה, שההנהגה הצרפתית גילתה אחריות עצומה כלפי הרפובליקה: הם הבינו את גודל השעה, התעלו אליה, שיתפו פעולה, עשו סדר במחוזות, שמו את האגו בצד (אבל באמת, לא מן הפה אל החוץ) ומנעו מהימין הקיצוני והפשיסטי את ההגה למדינה האהובה שלהם" וסיימה באמירה "הלוואי עלינו. vive la france!"
אחד הגולשים ברשת ה-X הגיב לה בשאלה: "האם השמאל הקיצוני טוב לצרפת הליברלית והחופשית? טוב ליהודים? טוב לישראל?"
בתגובה לשאלתו, ענתה אמילי חיה מואטי: ''לא.''
אם מהלך כזה אינו טוב לישראל מדוע את מעודדת ומשבחת את העניין. שאל אותו גולש: "אז על מה השמחה?"
 על זה אמילי חיה מועטי לא ענתה.
https://www.ice.co.il/local-news/news/article/1019739
הערה: אני לא מביא את המקור כי אמילי חיה מועטי "הליברלית שמוקרטית" חסמה אותי.
 
מהי תורת האטפים (השלבים)?
אהוד בן עזר שואל מהי תורת האטפים? ("חדשות בן עזר", 1966).
תורת השלבים ('האטאפים') היא תורה שניסח מנהיג "השומר הצעיר" ומפ"ם מאיר ואלד-יערי, ואומצה ע"י הקיבוץ הארצי עם היווסדו ב-1927 ולפיה שלב המהפכה הסוציאליסטית יבוא רק לאחר מימושו וביסוסו של שלב הבניין הקונסטרוקטיביזם, מתוך הרצון להשתייך מבחינה תודעתית למהפכה העולמית.
תורת השלבים ('האטאפים') נתנה קדימות בסדר ההגשמה לציונות על פני הסוציאליזם. הפרימאט לציונות, ואחר שלבים לקראת הגשמת הסוציאליזם.
למקף בין הציונות לסוציאליזם נוסף מקף נוסף:
מרקסיזם-לניניזם או מרקסיזם ולניניזם
במרכז מפ"ם ב-1957 נקבע ש"הסוציאליזם עדיף על הקפיטליזם, אך יש דרכים שונות להגשמת הסוציאליזם, וצורות דמוקרטיות יותר מהדיקטטורה של הפרולטריון בבריה"מ." הוויכוח הגדול שהתנהל בוועידה היה אם להשאיר מקף בין מרקסיזם-ללניניזם. המונח "לניניזם" סימל את רעיון "הדיקטטורה של הפרולטריון" כפי שקיים היה בבריה"מ.
הוסכם לבסוף להוריד את המקף. מפ"ם תוכרז כמפלגה "מרקסיסטית ולניניסטית", ללא מקף. (עמ' 158).
 
לגלוגו של אלתרמן
על ההחלטה לבטל את המקף המחבר בין מרקסיזם ללניניזם לגלג נתן אלתרמן בשיר "המקף":  אלתרמן כתב טור על "המקף הקטן שהורחק ממצע מפ"ם שעה שהוחלט להפריד בין הדבקים ולגרוס מעתה לא מרכסיזם-לניניזם כי אם מרכסיזם ולניניזם." דבר, 10 בינואר 1958, עמ' 2 ('הטור השביעי') חזר ונדפס ב'הטור השביעי', ספר שישי, 1975-1967, 2005, עמ' 56-58.
לאחר ההחלטה החליט יערי להבהיר את דבריו: "הננו מרקסיסטים אשר מחייבים יסודות ידועים של הלניניזם, ובייחוד את היסוד העיקרי שלו – הדיקטטורה של הפרולטרית." (עמ' 159)
כאן עולה התמיהה, לשם בכלל היה כל הדיון הביזארי הזה. האם יערי לא ידע ש"הדיקטטורה של הפרולטריון" הוא במקור עיקרון של מרקס ולא של לנין?
לאחר גילויי האמת על סטלין בוועידה העשרים של המפלגה, בה הוקיע חרושצ'וב את פשעי סטלין, הטיהורים, רצח ההמונים, ועלילת הרופאים, טען יערי שלא למהר להסיק מסקנות (עמ' 151) – ומיד לאחר מכן, הוא ניצל את הגילויים הללו נגד השמאלנים במפ"ם, ודרש מריפתין ופרי ללכת לקנוסה ולהתוודות על חטאיהם.
ב-1968, לאחר שדומה היה שמפ"ם נוטשת לחלוטין את "היחס המיוחד" לבריה"מ, כשעמדה על הפרק שאלת איחוד עם מפא"י, אחה"ע, ורפ"י, החזיר יערי למצע המפלגה אימרה המדברת על יחס חיובי לבריה"מ, "ארצות הסוציאליזם הנבנה", הפעם, מטרתו הייתה למנוע את האיחוד עם מפא"י. (עמ' 243).
רק ב-1982 ויתרה מפ"ם רשמית על הגדרתה כמפלגה מהפכנית והצטרפה לאינטרנציונל הסוציאליסטי המאגד מפלגות סוציאל-דמוקרטיות.
 וכפי שכתבתי היום עם הקמת המפלגה הליברלית "הדמוקרטים", במקום ברל, טבנקין, וואלד-יערי, קם מנהיג אידיאולוגי "ליברל-דמוקרט" חדש – יאיר גולדנר-גולן (יורש מרצ-מפ"ם, והעבודה-מפא"י, ואחה"ע). שהיתרון שלו שבמקום "תורת האטפים"(שלבים בדרך לסוציאליזם) הוא רואה "תהליכים".
כשגיגלתי למצוא את מה שכתבתי לפני 11 שנה על מאיר ואלד-יערי ועל תורת האטפיפ, עלה לי רק מאמר התגובה העוקצני נגדי מפי מוני דביר, המגדיר עצמו בספר הפנים שלו כ"מוני דביר. ד"ר לפילוסופיה טנטטיבית. חבר במכון לפנטזיות שימושיות ותלת מימדיות."
מעניין לקרא אותו.
 
מוני דביר
נעמן כהן בפח האשפה של ההיסטוריה
בעקבות מאמרו בגיליון 857
על ספרה של אביבה חלמיש אודות מאיר יערי
נעמן כהן ירד לפח האשפה של ההיסטוריה, חיטט ומצא שם את השומר הצעיר. עוד הוא מצא פירורים של עוּבדות מתוך הספר של אביבה חלמיש על מאיר יערי, ציטט אותם, חיפש קצת רכילות צהובה ולא מצא, אז הוא הלך ונתן בכותרת המאמר את שם משפחתו המקורי של מאיר יערי – ולד. סוג של חוכמולוגיה בנוסח המתנשא, כמו אלה שרוצים לזלזל בזָמָר שימי תבורי ומכנים אותו בשמו המקורי: שמשון טווילי.
אין טעם להתווכח עם ישראלי במאה ה-21 שמבקר בקברי צדיקים ואדמו"רים ומתגעגע למורשת הגלותית שלהם. אבל יש בהחלט מקום להתפלא על הפרשנות שלו למציאות.
לומר על תנועת השומר הצעיר שהיא נמצאת בפח האשפה של ההיסטוריה, בשבוע בו מתקיימת השומריה ומאות אלפים בארץ ובעולם חוגגים מאה שנים לפעילות התנועה – זה עלבון לאינטליגנציה.
גם הקביעה כי תנועת החסידות משגשגת, עולה ופורחת – נראית יותר כהמיית ליבו של הכותב, שקורא כותרות באמצעי התקשורת ולא בוחן אותן לעומק. תנועת החסידות בימינו היא קבוצה של פלגים בתוך מה שנהוג לכנות "החברה החרדית", ובעיקר האשכנזית. חלקם היחסי של החרדים האלה בכלל החברה הישראלית, לא מתרומם ונשאר בדיוק כמו שהיה מאז קום המדינה. מלספר המנדטים שלהם בבחירות לכנסת נשאר יציב, ומי שרוצה להעמיק בנושא מוזמן לחפש בגוגל את המאמר "לאן נעלמים ילדי החרדים."
רק אחד שנשאר תקוע עם מנחם מנדל ושיינה-שיינדעל בפינסק ובקרלין ובברסלב, יכול לערוך את ההשוואה המופרכת הזו:
"בכל שבת עדיין שרים בחסידות 'פינסק-קארלין' את: 'יָהּ אֶכְסֹף נֹעַם שַׁבָּת' של ר' אהרון הגדול מקארלין. בגבת, קבוצת קדושי פינסק, כבר לא שרים את 'ירדה השבת' של יהושע רבינוב."
קודם כל, יכול היה מר כהן להקשיב קצת למוסיקה החסידית המתנגנת ברחוב החרדי, ולהיווכח כי זוהי מוסיקה חדשה לגמרי, היונקת השפעות מערביות עכשוויות. ולפסוק שהזכיר, כמו לפסוקים אחרים, יש לחנים וביצועים שעטופים בצלילי סינטיסייזרים ותופים וגיטרות.
חוץ מזה, אף אחד בתנועה הקיבוצית לא התיימר להנציח לעולמי עד את השיר של רבינוב.
בגבת ובקיבוצים אחרים ממשיכים לנוע קדימה, ולא להישאר תקועים בטיש של האדמו"ר, בחצר של מאיר יערי, בחיבורים של השולחן ערוך או בהזיות של שבתאי צבי.
התנועה הציונית הניעה קדימה את היהודים וניערה אותם מהגלות. בהיסטוריה של התנועה הזו, יש להשומר הצעיר ולכל התנועות הסוציאליסטיות – מקום בשורה הראשונה. הם ואלה שכמותם הקימו את המדינה. הם נשאו על שכמם את הברסלבים והקרלינאים והסטולינאים, וכל האופורטוניסטים שהעדיפו להנציח את החצר החסידית בקרב הגויים.
ההיסטוריה תשפוט אם הגלותיות המסתגרת של חצרות האדמ"ורים ורבני הישיבות הביאה עלינו את השואה או לא, מה שברור הוא שמאיר יערי ותנועת השומר הצעיר, נשאו חזון מעשי יותר שהציל אותם מהחורבן של יהדות אירופה. ועוד לא דיברנו על מורדי הגטאות, אבא קובנר וחייקה גרוסמן, וחבריהם מ"השמאל", שנשאו את נס המרד והעזו לא ללכת כצאן לטבח.
נעמן כהן מכיר היטב את "יד יערי" בגבעת חביבה.
במוסד המפואר הזה, המנציח את פועלו של יערי ושל תנועת השומר הצעיר, מבקרים יותר אנשים מאשר בחצרות הנידחים של האדמו"רים בני ימינו. מי שמגיע לשם מקבל פרקים נבחרים מתולדות הציונות בעת החדשה, זו שלא מתנערת לגמרי מהמורשת ההיסטורית אבל מניחה אותה במקום טוב באמצע, כי החיים זורמים ויש צורך להתעדכן עם ההווה.
הציונות-הסוציאליסטית לא "נמוגה כמו בלון נפוח שהתפוצץ וכל האוויר פרץ החוצה," כדברי נעמן כהן. היא בסך הכול המשיכה להתאים את עצמה למציאות. ומי שמדבר בקלישאות יכול גם לומר כי הציונות עצמה נמוגה. כי הרי מה יש לנו היום – ציונות קפיטליסטית? ציונות של צדק חברתי? ציונות של ביבי? של יחימוביץ'? יש בכלל הגדרה מהי היום ציונות?
זה באופנה לחבוט בתנועה הסוציאליסטית, ללגלג על המהפך שהיא עברה.
הקלישאות על כך מתעלמות מהערכים שהביאה. בראשן – ההתנערות מהגלות וכל מה שהיא מסמלת.
היהודי החדש ניצח את היהודי הישן – החברה הישראלית הרבה יותר קרובה לרוח של מאיר יערי וגורדון ובן גוריון מאשר לרוח החסידות. התנועה החסידית, אולי לא בפח האשפה של ההיסטוריה אבל היא בהחלט נמצאת בחצר האחורית שלה. סגורה ומסוגרת בגטאות, ענייה, ומקיימת בתי תמחוי עליהם סיפר מר כהן באחד מספריו.
כל מה שנכתב כאן אינו זר לנעמן כהן, והוא אף מציין חלק מהדברים בסוף המאמר שלו, אבל הוא מקנח בהסתייגות: "מה חבל שבעוד שמאיר יערי בנה, אלו שקרויים היום 'שמאל' אינם בונים דבר," ואז ברור לגמרי מאיזה מחנה מגיע הכותב, ומה הכוח המניע אותו.
אם היה מר נעמן כהן מספיק כנה, היה מציין שאם בכלל הימין עושה משהו – זה להעתיק את המעשה החלוצי של מאיר יערי וחבריו מהשמאל. הבעייה היא שההעתק חיוור בהרבה מהמקור – הבנייה של השמאל והסוציאליזם בנתה את הארץ.
הבנייה של הימין עלולה להחריב אותה.
https://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/hbe00859.php
המעניין הוא שלא רק שמפ"ם והשומר הצעיר נמוגו והלכו, אלא מעניין שכבר לא נותרו כאן גם כותבים מהמחנה הזה. ודוק: אני מתכוון לציונות הסוציאליסטית, ולא לאקטיביסטים פרו-איסלמים בורגנים.
 
האטפים (השלבים) לבורגנות
למפלגה "הליברלית דמוקרטית" החדשה
באטפים (שלבים) הפכו מפלגות הפועלים של הציונות הסוציאליסטית למפלגה ליברלית בורגנית, המייצגת את הבורגנות.
הטייקון נעם ברדין, לשעבר מנכ"ל Waze וסגן נשיא גוגל העולמית, חזר לארץ ב-7 באוקטובר, אחרי 13 שנה בארצות הברית 'כדי להתגייס לטובת עתיד ישראל' ומקווה שעוד אנשי הייטק שהוא מונה את שמם יכנסו למפלגה הליברלית החדשה בה הוא תומך כחסידו של מנהיגהּ – יאיר גולדנר-גולן.
נעם ברדין: "אנחנו אשמים. במקום להנהיג את המדינה, העדפנו את הסושי והכסף הגדול," "דה מרקר", 4.7.24)
https://www.themarker.com/podcasts/2024-07-04/ty-article-podcast/00000190-7c79-d3cb-a7ff-fd79d6750000
 
פרויקט דימונה – "להזדיין כשמזדיינים"
להשתמש כשכבר מזויינים
ממאיר-ואלד-יערי לאביגדור איווט ליברמן
בניגוד לדימוי שלו, מאיר ואלד-יערי תמך ב"פרויקט דימונה". יערי סבר בעיקר על רקע הידיעות בדבר פיתוח טילי קרקע במצרים, שמוטב שיהיה משהו בידי ישראל, והבהיר שיש צורך במאמצים מקסימאליים "כדי להזדיין כשמסביבנו מזדיינים." (מאיר (ולד) יערי האדמו"ר ממרחביה – שנות המדינה, ביוגרפיה מאת אביבה חלמיש, ת"א 2013, עמ' 211)
לכן "חוג אורנים" מיסודו של ד"ר יגאל וגנר שחילק את העולם לחלוקה בינארית בין הון פיננסי (הרעים) לתעשייתי (הטובים) שפירסם את החוברת על האטום, ראה בואלד-יערי את הרע התומך בגרעין.
https://he.wikipedia.org/wiki/חוג_אורנים
והנה כשאנחנו כבר "מזויינים", ממליץ אביגדור איווט לבוביץ'-ליברמן, להטיל פצצת אטום על איראן.
"בלי להכריע את איראן לא ניתן יהיה לחסל את חמאס וחיזבאללה" אומר ליברמן: "בעימות הזה בין ישראל לציר הרשע, אנחנו חייבים לנצח, ובלי להכריע את איראן ולחסל את תוכנית הגרעין שלה, לא ניתן לנצח לא את חיזבאללה ולא את חמאס. כדי לעצור את תוכנית הגרעין האיראנית שנמצאת כבר בשלבי הנשקה, אנחנו חייבים להשתמש בכל האמצעים העומדים לרשותנו. צריך להיות ברור שבשלב הזה לא ניתן למנוע נשק גרעיני מאיראן באמצעים קונבנציונליים."
https://www.maariv.co.il/news/politics/Article-1112283
ליברמן כבר איים בעבר להפציץ את סכר אסואן, ולחסל את הנייה תוך 24 שעות.
לפני חמישים שנה במלחמת יום הכיפורים משה דיין הפסימי שראה את חורבן הבית השלישי כבר, כמעט השתמש בפצצה, למזלנו גולדה מאבוביץ'-מאירסון-מאיר בעוז רוחה וקור רוחה מנעה זאת, והצילה את ישראל.
עדיין איראן אינה גרעינית ואין צורך להאיץ בה להיהפך לכזאת. בחוכמה גדולה נהגה ישראל עד כה בעמימות הגרעינית, ויש להמשיך בה.
 
לא להשיב אש – ללכת כצאן לטבח
"מישהו בצמרת הביטחונית צריך לבקש סליחה ממשפחת גלאה. אבי המשפחה, איתי, רב סרן במילואים בן 38, נהרג מוות מיותר ביום חמישי שעבר מפגיעת טיל ששיגר חיזבאללה אל רמת הגולן, בתגובה על התנקשות בחיי מוחמד נעמה נאסר, מפקד בכיר בארגון," כותב יגיל לוי המתנאה בכך שהוא פרופסור החוקר צבא וחברה, ושפוי לעומת האחרים הבלתי שפויים. "מישהו אמור לקבל אחריות למוות המיותר הזה.
"מותו של גלאה זועק לשמיים כי בשונה מהמוות המיותר של חיילים בעזה, במקרה הזה התוצאה היתה ידועה מראש. ספק אם בין בכירי צה"ל הניח מישהו שלא יהיה מענה להתנקשות בנאסר. הניסיון מלמד, שהסלמה גוררת הסלמה, גם אם לא מיד, ולא ריסון.
"החלקים השפויים בציבור הישראלי מבינים שישראל מנהלת מלחמה חסרת תכלית, נמנעים מתביעת אחריות פרטנית ומסתפקים בהטלת אשם כללי על בנימין נתניהו, שנתפש כמי שמאריך את המלחמה לצרכיו הפוליטיים. אבל גם בכירים אחרים מקבלים החלטות הרות אסון, ומהם יש לתבוע אחריות.
"לא בנתניהו יש לתלות את האשם. לא הוא מכתיב את המטרות היום יומיות, גם אם הוא אחראי להארכת המלחמה בעזה, המשמרת גם את הלחימה בצפון. מישהו בצבא צריך לבקש את סליחתה של משפחת גלאה על מות 'אבא של יהלי שעולה לכיתה א' וגוני שבגן ובעלה של גל שבהריון מתקדם מאוד'."
(יגיל לוי, "לבקש סליחה ממשפחת גלאה", "אל-ארצ'", 8.7.24)
https://www.haaretz.co.il/opinions/2024-07-08/ty-article-opinion/.premium/00000190-8d38-dcf1-afdd-dd7c6c790000
הבנתם? הפעם הצבא (הרצל גורדין-הלוי?) ולא נתניהו אשם בלחימה נגד חיזבאללה, והרי רק הלחימה בחיזבאללה מביאה את החיזבאללה להילחם בנו. (לא הם החלו במלחמה...) לכן יש ללכת כצאן לטבח ולא להשיב אש, כי אם נלך כצאן לטבח ולא נתגונן, החיזבאללה לא יירה...
ג'ורג' אורוול כבר אמר שיש רעיונות שהם כל כך מטומטמים שרק אינטלקטואלים יכולים להביע אותם. יגיל לוי מתעקש לספק עוד הוכחה. כנראה רק פרופסורים "שפויים" כמוהו יכולים לנפק תובנה כזו.
 
לפני כל עיסקה בעזה
לפי כל הסימנים עקב הלחצים מבחוץ (ביידן), ומבפנים (קציני צה"ל), ישראל תחתום על עיסקה שתציל ותשקם את שלטון החמאס, עיסקה לפיה תהיה נסיגה כללית מעזה, מציר נצרים, מציר פילדלפי, ומהפרימטר הביטחוני, תוך שחרור אלפי מחבלים תמורת החטופים.
העיסקה תביא לאלפי הרוגים, סכנת חטיפה לכל ישראלי, ולאי חזרה ליישובי העוטף הקרובים לגבול.
 לפני חתימה על העיסקה יש להבטיח שני דברים על מנת לנסות ולמזער את הסכנה.
1. על ישראל למקש את הפרימטר ע"פ דוגמת הפרימטר בין הקוריאות. ללא מיקוש מיד יבנה החמאס עמדות הנושקות לגדר מעל לישובים.
2. קבלת חוק לפיו כל מחבל ששוחרר בעיסקה כתוצאה מחטיפה, יוחזר מיד לכלא עם היתפסו בשנית ע"י כוחות הביטחון. רק חוק כזה יוריד את המוטיבציה לחטוף ישראלים.
היעדר חוק כזה הוא אחד המחדלים החמורים ביותר של כל ממשלות בנימין מיליקובסקי-נתניהו מאז הסכים לעיסקת שליט.
 
"חזון העצמות היבשות" של השמאל הישראלי
ביום קיץ באמצע המלחמה נגד החמאס והחיזבאללה נערך בתל אביב באצטדיון הכדורסל מנורה מבטחים (מחיר כרטיס 50 שקלים) כנס תחת המוטו: "לעצור את המלחמה. להחזיר את כולם הביתה. לחתום על הסכם מדיני. לעשות שלום." (עם החמאס והחיזבאללה)
חזון העצמות היבשות של השמאל הישראלי קרם מעט עור מגויד והביא את עצמו להתכנס יחד כדי לקרוא לשלום. היו שם הרבה אנשים מבוגרים עם דומיננטיות נשית מובהקת. 50 גוונים של שיער אפור: אפור מחסום ווטש, אפור זעקת האימהות, אפור שלום עכשיו, אפור פעילי.ות בקעת הירדן. יותר מ-40 ארגונים. רק מגזר מסוים לא קיבל ייצוג הולם, ולא כל משפט תורגם לערבית או לרב-מגדרית וגם לא הוזכרו פליטי 48'.
פנסיונרים כחושים שמדברים על שלום ושומעים אחינועם ניני. חלשים פיזית ואלקטורלית, ימיהם היפים מאחוריהם בכל מובן.
(באורווליאנית) "פעילי שלום" למעשה אקטיביסטים פרו-איסלמים. חברי כנסת לשעבר. אברהם בורג, ענת גולדברג-מאור, טלב א־סאנע, גולדה זלטה שניפיצקי-זהבה גלאון, דב חנין, יעל תמיר, דוד צוקר. הדור הצעיר והאנרגטי שימריץ את רבין ויביא את השלום ("ממשלה עם מרצ, הכוח לעשות את השינוי") והנה הם פה כבר על תקן זקני הכפר. הגיעה גם סתיו שפיר-סטיבה (המיליארדרית) שעד לפני רגע היתה העתיד בעצמה וכבר נסחפה לתוך מחזור הדם של הלשעברים. להיכל נכנס ח"כ עופר כסיף מחד"ש עם טי שרט שחורה שכתוב עליה "אין דמוקרטיה עם כיבוש" שאומר: " האלטרנטיבה שעולה מכאן היא קול של צדק ושפיות, קול שאומר שכל עוד יש כיבוש, כל עוד יש טבח בעזה מעבר לשפיכות הדמים והחורבן שהעם הפלסטיני משלם, גם אנחנו כישראלים משלמים מחיר כבד. בדם, מה שליבוביץ אמר לפני עשרות שנים שלישראל יש מנטליות נאצית זה מוכח. מאוד מצער כי זה לא רק שנטבחים ילדים באלפיהם בעזה, אלא שיש גם מי שחוגגים את זה כולל בממשלה. התקשורת לצערי, חוץ ממתי מעט, מסתירה את האמת. מפה עולה קול חלופי שאומר די. די לשפיכות דמים, די לרצח, די לחורבן. שני העמים צריכים לחיות זה לצד זה בשלום ובצדק."
המסרים כולם היו חיוביים, כאלה שאי אפשר להתנגד אליהם. "שלום," "פיוס," "חיים משותפים." לא נכנסו לתוכניות אופרטיביות, לא פתחו מפות, לא דיברו על זכות השיבה והאגן הקדוש.
הקהל צועק "שלום, סאלאם, פיס!"
הוקרן סרטון תחת הכותרת "רק שלום יביא ביטחון," הופיעו קצינים בכירים במיל. נמרוד שפר, יאיר גולדנר-גולן, נועם פפרמן-תיבון, ועמיחי הירש-איילון והסבירו למה השלום הוא אינטרס ביטחוני של ישראל.
כוכב הערב היה פרופסור יובל נח הררי, שאמר: "כל בני האדם בעזה ובתל אביב, בחברון ובעכו צמאים למים, לשלווה, לאמת ולאהבה. ומי מאיתנו לא רוצים שלוות נפש? לא רוצים לאהוב ולהרגיש נאהבים?" מישהו מהקהל צעק: "משפחת נתניהו." הקהל צחק. בהמשך אמר: "נכון, ניסינו כבר לעשות שלום ולא היינו טובים בזה. אז מה, אנחנו גם לא כאלה מוצלחים בלעשות מלחמה וזה לא מונע מאיתנו לעשות עוד פעם ועוד פעם," מה שזכה למחיאות כפיים סוערות.
בסוף הערב עלו חברי הכנסת ראביי גלעד קרבינסקי-קריב, ונעמה לזימי ממפלגת העבודה ז"ל למה שכונה "מעמד ההתחייבות" (שם שנתן תחושה של פעולה בצופים). הם דיברו על מגילת העצמאות ועל המחויבות שלהם לכל סעיפי המגילה, כולל זה שמדבר על רדיפת שלום – סעיף שרבים מעדיפים להדחיק. הנאום היפה שלהם סימל את המעבר של הכנס משלב החזון למעש פוליטי. הכנס עבר בסיומו מכמיהה כללית לשלום אל האנשים שאמורים להגשים אותה. מישהו בקהל צעק ללזימי: "את המנהיגה שלנו." בשורה מאחוריי שאל איש מבוגר את חברו: "יכול להיות שמפלגת העבודה חזרה?" אחריהם עלה לנאום ח"כ איימן עאדל עודה.
(מורן שריר, בעיתון המודפס "חזון העצמות היבשות של השמאל הישראלי", בדיגיטל: "לערב אחד, השמאל הישראלי זקף קומה ומילא באלפיו את היכל מנורה. אפשר היה להתרגש."  "סוף שבוע", "אל-ארצ'", 2.7.24)
https://www.haaretz.co.il/magazine/2024-07-02/ty-article-magazine/.highlight/00000190-740e-d705-a7f5-fcff0f460000
כמו הבורבונים, שעליהם אמר שארל-מוריס דה טליראן שהם לא למדו דבר ולא שכחו דבר כך גם האקטיביסטים הפרו-איסלמים המכנים עצמם "פעילי שלום" נאבקים למען הצלת שלטון החמאס בעזה ושיקומו, מניחים שהוא יעשה עימם שלום כי הרי הם רוצים שלום.
נראה אם אברהם בורג, עופר כסיף, טלב א-סאנע, איימן עאדל עודה, ענת גולדברג-מאור, גולדה זלטה שניפיצקי-זהבה גלאון, דב חנין, יעל תמיר, דוד צוקר, ראביי גלעד קרבינסקי-קריב, ונעמה לזימי – יצליחו לשכנע ערבי-מוסלמי אחד לראות בדברי מוחמד באמנת החמאס, ובדברי המופתי של אש"פ לפיהם יש לרצוח את כל היהודים כתנאי לגאולה, גזענות שהוא מגנה, ולא מופת מוסרי. נראה את יובל נח הררי משכנע ערבי-מוסלמי אחד שלרצוח גייז זו גזענות ולא מופת מוסרי. אם יצליחו בכך הם באמת הם יקרבו את השלום, אם לא – הם רק מחרחרי מלחמה.
[אהוד:  יובל נח הררי הוא שרלטן].
 
חגיגת ניצחון בבריטניה
בריטניה: חגיגות ניצחון במטה של עדנאן חוסיין מבלקבורן על בחירתו לפרלמנט "נצעק למען עזה  נמשיך להילחם, עד המוות, אינשאללה !"
https://x.com/leale_6/status/1809901715132473848
בריטים, עכשיו הם נגד היהודים. בקרוב תראו הם יהיו נגדכם!!!
 
התעמולה הפרו-חמאסית של יאיר למפל-לפיד
אלג'זירה מפרסמת ברשתות החברתיות כרזה מעוצבת עם דברי יו''ר האופוזיציה לפיד לפיה יש להגיע להסכם שכן ''אנחנו לא בנויים למלחמות ארוכות.''
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=856697&forum=scoops1
הנה יאיר למפל-לפיד מוכיח במו פיו את תיאוריית קורי העכביש של נסראללה.
 
החולמים על שלטון חלופי לחמאס ביום שאחרי
בהוראת חמאס: אספסוף עזתי סקל למוות את התושבים שהואשמו בגניבת סיוע הומניטארי (אזהרת צפייה):
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=856575&forum=scoops1
מעניין איך חושבים "המומחים" להשיג שלטון חלופי לחמאס בלי לחסל את החמאס?
 
ברכה מיהודי אוטו-אנטישמי לאנטישמי
הסנטור היהודי ברני סנדרס, בירך את האנטישמי והאנטי-ציוני ג'רמי קורבין על זכייתו בבחירות לפרלמנט בבריטניה.
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=856535&forum=scoops1
לא לחינם הלך הזרזיר אצל העורב.
נעמן כהן