לא רק עזה אלא גם יהודה ושומרון
מזכ"ל חיזבאללה חסן נצראללה עבד אלכרים נצראללה (משמעות שם המשפחה "נצראללה" – "ניצחון האל) התייחס לראשונה בנאומו לפעולה שהרגה עשרות ממחבליו ופצעה אלפים "היינו נתונים למכה חסרת תקדים בהיסטוריה של ההתנגדות בלבנון. ישראל חצתה את כל הקווים האדומים, עד כדי הכרזת מלחמה."
נסראללה התייחס לפינוי התושבים ביישובי הצפון ואמר: "האוייב הודה שהוא איבד את הצפון. זה אילץ את נתניהו וגלנט לתת פתרון לחזית הזאת שנחשבת לאחת מחזיתות ההתשה החשובה ביותר. החזית שלנו היא אחד מקלפי המשא ומתן החשובים ביותר שיש להתנגדות הפלשתינית כדי לעצור את התוקפנות בעזה." הוא הוסיף: "לנתניהו יש מטרה של הקבינט להחזיר את המתנחלים לצפון בביטחון. זאת מטרה. אנחנו מקבלים את האתגר הזה. אני אומר לנתניהו ולגלנט, אתם לא תוכלו להחזיר את המתנחלים לצפון. לא תוכלו. הדרך היחידה היא לעצור את המלחמה על אנשי עזה ועל הגדה המערבית. בלי זה, לא יקרה. גם לא מלחמה כוללת לא תצליח להחזיר את תושבי הצפון."
https://www.israelhayom.co.il/news/world-news/middle-east/article/16474886
ודוק: נסראללה הציב משוואה חדשה הוא לא יפסיק את הלחימה עד שצה"ל יפסיק את הלחימה וייסוג באופן מוחלט לא רק מעזה, אלא גם מיהודה ושומרון.
מיד לאחר נאומו התראיין בערוץ 12 אהוד ברוג-ברק. הוא הגיב לדברי נסראללה ואמר שיש להיכנע מיד לאולטימטום של נסראללה, להפסיק את הלחימה בעזה, ולסגת ממכל עזה כולל הפרימטר וציר פילדלפי.
ודוק: אם כך יקרה זה יהיה ניצחון אסטרטגי גדול של נסראללה, ניצחון שיביא את שמו לתהילה בכל העולם המוסלמי כמציל עזה, וכקובע את כל המדיניות הישראלית. מעתה כל פעולה של ישראל בעזה ביו"ש ובלבנון תהיה תלויה בחיזבאללה. אהוד ברוג-ברק שקיבל את האולטימטום של נסראללה לא הזכיר בערמומיות רבה בראיון את האולטימאטום החדש שלו לגבי יו"ש.
מוזר מאד שהמשוואה החדשה של נסראללה הקושר את אי הפסקת המלחמה ליו"ש, אינה מוזכרת כלל במדיה.

כתב צבאי – בין איליה ארנבורג לג'קי חוגי
איליה גריגורייביץ' אהרנבורג (1891-1967) היה עיתונאי, וסופר סובייטי-יהודי אנטי-ציוני. (מהמעטים מבין חברי הוועד היהודי האנטי פשיסטי שמת מוות טבעי), שימש ככתב "הכוכב האדום" –ביטאון חיילי הצבא האדום, שחולק להם בכל החזיתות במהלך מלחמת העולם השנייה.
מאמרו המכונן והמפורסם ביותר פורסם בעיתון "הכוכב האדום" ב-24 ביולי 1942 –
הרוג!
אנו יודעים הכול. אנו זוכרים הכול. אנו מבינים: הגרמנים אינם בני אדם. מעתה המילה "גרמני" בשבילנו היא הקללה האיומה ביותר. מעתה המילה "גרמני" משחררת את הנצרה. לא נוסיף לדבר. לא נוסיף למחות. נתחיל להרוג. אם לא הרגת במהלך היום לפחות גרמני אחד, יומך היה לשווא. אם אתה חושב ששכנך יהרוג גרמני למענך, לא הבנת את האיום. אם לא תשכים להרוג גרמני, הגרמני יהרוג אותך. הוא ייקח את קרוביך ויענה אותם בגרמניה הארורה שלו. אם אתה לא יכול להרוג גרמני בכדור, הרוג אותו בכידון הרובה. אם בגזרתך ישנה הפוגה, אם אתה מצפה לקרב, הרוג גרמני לפני הקרב. אם תתיר לגרמני לחיות הוא יתלה איש רוסי ויאנוס אישה רוסייה. אם הרגת גרמני אחד, הרוג עוד אחד – אין דבר יותר משמח מגופות של גרמנים. אל תספור את הימים. אל תספור ורסטאות. ספור דבר אחד: את הגרמנים שהרגת.
הרוג גרמני! – מבקשת אימך הזקנה.
הרוג גרמני! – מתחנן ילדך הקטן.
הרוג גרמני! – זועקת מולדתך היקרה.
אל תחטיא.
אל תפספס.
הרוג!

הסיסמה "להרוג את הגרמנים!" שמופיעה לראשונה במאמר זה, היתה בשימוש נרחב בכרזות סובייטיות. אדולף היטלר הורה באופן אישי שיש לתפוס ולתלות את ארנבורג.
https://he.m.wikipedia.org/wiki/איליה_ארנבורג

ג'קי חוגי כתב גלי צה"ל – "ישראל אומת סטארט-אפ
אלימה ומשחיתת פנים"
ג'קי חוגי (האם ג'קי זה יעקב?) כתב גלי צה"ל כתב כך לאחר מתקפת הביפרים וואי טוקי על מחבלי החיזבאללה: "חיזבאללה ראוי לענישה על החורבן בגבולנו, אבל לא כזו. מי שתיכנן את המבצע ידע כי המטענים יתפוצצו בפרצופיהם, יכערו ויעוורו אותם. הוא ידע שאלף הפצצות יופעלו במרחב הציבורי בכל פינה. זו פעולה מתוחכמת ולא חכמה. בימים אלה דרושה לנו הכרעה, או לפחות שביב נחת, לא לעודד אותם לנקמה עזה נכון שאין מלחמות יפות, אבל גם לכיעור שהן יוצרות יש סולמות. מתקפת הביפרים היא מופע של טקטיקה ללא אסטרטגיה. היא תמונת ראי של ישראל בימים אלה, לטוב ולרע: אומת סטארט-אפ אלימה ומשחיתת פנים."
https://x.com/JackyHugi/status/1836363736128295393?t=9Q6nRsWI2bErJPQocm6uTw&s=03)
למה מתכוון כתב גלי צה"ל כשהוא כותב: "חיזבאללה ראוי לענישה על החורבן בגבולנו, אבל לא כזו. ישראל היא אומת סטארט-אפ אלימה ומשחיתת פנים." האם זו לא הפעולה המוסרית ביותר לפגוע רק בטרוריסטים?
אם זה הסיקור של כתב מטעם צה"ל ספק אם ניתן יהיה לנצח במלחמה. את חוגי יש לסלק לאלתר מצה"ל, שיצטרף לאל-ג'זירה, או לעיתון "הארץ".

משה סמולינסקי-יעלון: "צה"ל היום אינו צבא מוסרי"
בעיצומה של המלחמה הקשה של צה"ל בעזה ובלבנון, הרמטכ"ל, ושר הביטחון לשעבר משה סמולינסקי-יעלון אומר שהיום צה"ל אינו צבא מוסרי. "בזמני, כשהייתי רמטכ"ל," אומר סמולינסקי-יעלון, "צה"ל היה צבא מוסרי. אני מנעתי חיסול של מוחמד דף מחשש לפגיעה באזרחים."
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=868070&forum=scoops1

ערבים-ישראלים בשליחות חיזבאללה
תכננו לפגוע במשה סמולינסקי-יעלון
חיזבאללה תכנן לפגוע באמצעות מטען כלימגור איראני תקני בשר הביטחון והרמטכ"ל לשעבר משה (בוגי) יעלון, בפארק הירקון בתל אביב בערב ראש השנה בשנה שעברה.
בתאריך 15.09.23 אירע פיצוץ מטען בפארק הירקון בת"א ללא נפגעים והחקירה הוטלה על היחידה המרכזית של מחוז ת"א והשב"כ. במסגרת החקירה עלה חשד כי, הפעלת המטען הינו אירוע פיגוע חבלני בניסיון לפגוע באזרחים ששהו באותה עת בפארק הירקון.
חוקרי הימ"ר והשב"כ עלו על אנשי התשתית שהיו מעורבים בהטמנת מטען הכלימגור וביצעו מעצרים של שמונה חשודים ערבים-ישראלים.
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=867791&forum=scoops1
 ועכשיו יש שלוש תמיהות: האחת מדוע בכלל רוצה החיזבאללה לחסל אותו?
ועוד תמיהה גדולה איך זה שמשה סמולינסקי-יעלון טרם האשים את נתניהו בשליחת מחבלי החיזבאללה?
והתמיהה הקבועה: איך מעריציו של סמולינסקי-יעלון שהעריצו אותו והריצו אותו לתפקיד ראש ממשלה במקום נתניהו "הסמרטוט", אינם מתביישים להמשיך ולתת עצות בנושא כלשהו?

יאיר גולדנר-גולן: יחי הכיבוש!
יש להקים רצועת ביטחון בלבנון
מנהיג "הדמוקרטים", יאיר גולדנר-גולן מציע: "כיבוש רצועה של חצי ק"מ בשטח לבנון," ומסביר: "נדרשת הגנה קדמית שתכליתה להוציא את יישובי הצפון מטווח האש ולשלוט על מרחבי השיגור של חיזבאללה. לא יכול להיות שהתשובה שלנו לאיומים היא פינוי תושבים וויתור על גבול הצפון."
https://x.com/IAvneri/status/1836329193635713318?t=c5U_uJ3ug84fsSMu1rTejQ&s=03)
ודוק: מנהיג "השמאל" בעד "כיבוש"? האם אינו רואה תהליכים?
השאלה למה רק חצי ק"מ?
בתגובה להצעתו של גולדנר-גולן, ואלוף פיקוד הצפון, הגיב נסראללה ואמר: "אלוף פיקוד הצפון הציע להיכנס קרקעית לכפרי החזית ולהקים רצועת ביטחון. אנחנו מקווים שהם ייכנסו דרך היבשה מפני שכרגע הם מסתתרים באתרים ובמאמץ רב אנחנו מוצאים אותם. אבל אם הם נכנסים – אהלן וסהלן. זאת הזדמנות היסטורית ואנחנו מקווים לה."
https://www.israelhayom.co.il/news/world-news/middle-east/article/16474886
נסראללה מחכה לגולדנר-גולן אי יא יאי.

מי הם אויבי ישראל ומי ידידותיה?
עצרת האו"ם אישרה את ההצעה הפלסטינית הדורשת מישראל ליישם את החלטות בית הדין בהאג, שקוראות לסיום הנוכחות הישראלית "בשטחים הפלסטיניים" תוך חצי שנה, נסיגה של צה"ל מ"השטחים", הפסקת "ההתנחלויות" ו"החזרת הפלסטינים לאדמתם." ההצעה כוללת גם קריאה למדינות שלא להכיר חוקית בנוכחות ישראל ״בשטחים הפלסטיניים,״ בנוסף לאכיפת סנקציות על בכירים ישראלים, הפסקה של העברת נשק לישראל אם יש חשד כי ייעשה בו שימוש באותם שטחים, והימנעות מהקמת נציגויות דיפלומטיות בירושלים.
124 מדינות תמכו, 14 התנגדו ו-43 נמנעו. לצד ישראל התנגדו להצעה: ארגנטינה, צ'כיה, פיג'י, הונגריה, מלאווי, מיקרונזיה, נאורו, פלאו, פפואה גינאה החדשה, פרגוואי, טונגה, טובאלו וארצות הברית. בין הנמנעות: גרמניה, אוקראינה, בריטניה, קנדה, הודו ו-38 מדינות נוספות. יוון, קפריסין וצרפת הפתיעו – ואיכזבו – כשהצביעו בעד.
גורם מדיני אמר בתגובה כי "יוון וקפריסין איכזבו קשות." ההצבעה של שתי המדינות, שתמכו בהצעה הפלסטינית, התקבלה בהפתעה. ישראל מספקת נשק ליוון ולקפריסין – שתמכו כעת בהטלת אמברגו נשק עליה.
https://www.ynet.co.il/news/article/skrpouot0
צרפת היא אוייבת ישראל כבר זמן רב, אך הפתעה שדווקא יוון וקפריסין הצטרפו לאויבי ישראל. שימו לב כל הישראלים היורדים ליוון וקפריסין.
ודוק: יוון חוזרת למדיניות האנטי-ישראלית הישנה שלה. יוון היתה המדינה האירופית היחידה שהצביעה נגד הקמת מדינה יהודית בעצרת האו"ם ב-1947.

נשיא צרפת עימם-אללה פרדריק מקרון מזדהה עם לבנון וחיזבאללה
לאחר שתמך בעצרת הכללית של האו"ם בהצעה לסנקציות ואמברגו נשק על ישראל פונה נשיא צרפת עימם-אללה פרדריק מקרון לעם הלבנוני: "שום מטרה לא שווה הסלמה. נעמוד לצידכם."
Libanaises, Libanais, mes chers amis. Dans la confusion, dans le chagrin, l'espoir est une denrée rare. Dans cette confusion, dans ce chagrin, la France se tient à vos côtés.
"לבנונים, לבנונים, חברים יקרים שלי. בתוך המבוכה והדכדוך, תקווה היא מצרך נדיר. בתוך המבוכה הזו, בדכדוך הזה, צרפת עומדת לצידכם."
https://x.com/EmmanuelMacron/status/1836866282265710849
יש לזכור היטב ולהסיר את מסווה הצביעות. נשיא צרפת עימם-אללה פרדריק מקרון הוא אוייב ישראל.

צדיק בסדום
טלגרף הבריטי: "אומה זעירה בגודל של ויילס עומדת כעת לבדה בקרב של כל האנושות נגד ברבריות, ומציבה מראה לממשלת הלייבור של בריטניה שעומדת נגדה":
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=867915&forum=scoops1  
אכן מזמן לא נשמע קול כל כך אמיתי ונכון בבריטניה.

היזהרו מצילום עם שקמה שוורצמן-ברסלר-וינדמן
היזהרו מארד מכל מגע עם אייקון הפרוטסטנטים – שקמה שוורצמן-ברסלר-וינדמן.
במהלך הפגנה נגדה בבית המשפט היא ניגשה בערמומיות ורשעות לאדם שהפגין נגדה, הצטלמה עימו בלי רצונו סלפי, ואמרה לו: "עכשיו אפרסם את התמונה שלי איתך, וכולם יקללו אותך..."
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=867941&forum=scoops1
אלו הפנים של התנועה הפרוטסטנטית.

השירות לאזרח של עיתון "הארץ"
העיתון הערבי בעברית
שוקן, נבזלין, ובומשטיין-בן עושים שירות טוב לאזרחים כאשר הם מפרסמים בעברית עיתונאים ערביים. כך ניתן לדעת על העמדות האמיתיות שלהם.
כתבת העיתון חנין מג'אדלה תמיד מוסרת בדיוק רב את עמדותיה על הצורך בחיסול מדינת היהודים והפיכתה למדינה ערבית-מוסלמית.
"מה שקרה אתמול ושלשום בדאחיה של ביירות ובמקומות אחרים," כותבת הערבייה-המוסלמית הגזענית מג'אדלה, "לא היה רק פגיעה באנשי חיזבאללה, כפי שמבקשים לטעון בישראל ובכך לפגוע בהילת הקדושה המוסרית של האזרחים. ישראל תקפה ופגעה גם ביעדים אזרחיים. שוק ירקות, משרדים, בתי חולים ועוד מלמדים[?], שוב, שישראל אינה מהססת לפגוע באזרחים חפים מפשע כל עוד הם ערבים ונמצאים בקרבת יעד מודיעיני שלה. גם בנוגע לאותם יעדים מודיעיניים: האם מותר לחסל בכל מחיר? האם אין קווים אדומים? 'הישג מרשים'? זה איננו הישג מרשים, זה פיגוע טרור."
(חנין מג'אדלה, "הישג מרשים בביירות? זה היה פיגוע טרור", "אל-ארצ'", 19.9.24)
https://www.haaretz.co.il/opinions/2024-09-19/ty-article-opinion/.premium/00000192-05b4-daa2-abfe-47fe69d00000
הבנתם? מעולם בהיסטוריה האנושית לא היתה פעולה כל כך מדויקת נגד טרוריסטים, אבל לדידה של מג'אדלה מחבלי החמאס הג'יהאד והחיזבאללה הם לוחמי חופש. הישראלים הם טרוריסטים.
לו לפחות היתה מג'אדלה בעלת אינטגריטי והולכת למשרד הפנים ומוותרת על האזרחות הישראלית, ומצטרפת ל"הומניסטים" אותם היא מעריצה.

ליאת פלדמן – פסיכו-אנאליזה בגרוש
גזענות במיל
ליאת פלדמן, כתבת "הארץ", מתנאה בעצמה כ"בעלת תואר שני בפסיכולוגיה קלינית".
בהסתמך על כך היא עושה אנאליזה פסיכולוגית ליולי יואל אדלשטיין. "אנחנו בני המחנה הליברלי," אומרת פלדמן, "מתעוררים בכל בוקר להפרה חדשה, בוטה וקיצונית יותר, של נורמות אנושיות." אני "ליברלית ואנושית," טוענת ליאת פלדמן, "אדלשטיין לא." ומה הסיבה לכך?
הסיבה לפי פלדמן (פסיכולוגית תואר ב.א. מ.א.) היא "חזרתו של המודחק במובן הפרוידיאני הקלאסי. אמת אישית היסטורית, שהודחקה, חוזרת פתאום ומבצבצת בחיים, אם בהתנהגות ואם בתודעה. הכיתוב 'שלח את עמי' מציב מול אדלשטיין מראה. ודמותו המשתקפת בה מתעוותת, מושחתת, בלתי נסבלת מבחינתו. אדלשטיין, בבית הכנסת 'שלו', מותקף על ידי חומרים שניסה להדחיק, לתחוב למקום עמוק וחשוך שאין גישה אליו [מנהרה, למשל?] תצלומיהם של החטופים, ובוודאי בני משפחת ביבס שהופיעו בהם, הם ליב לבם של הכישלון ושל האשמה שאדלשטיין אינו מוכן לסבול. פתאום, במקום שבעיניו נחשב למקלט, צץ חפץ לא קרוא: תמונות החטופים. הנה אפוא ההתפרעות שצריך להגן עליו מפניה – התפרעותם של חומרים שהניסיון להדחיקם כשל. במובן הזה יש שיתוף פעולה של התת-מודע הקולקטיבי בקרב המחנה שמנסה להשכיח, לעבור הלאה ולהתרחק מהחטופים ומגורלם. יחד, ובתיאום רגשי עמוק ש'מכונת הרעל' נהנית ממנו, הם עושים מאמץ פעיל להדחיק אשמה איומה – ולא לראות את החטופים."
(הכותבת היתה סמנכ"ל התוכניות של ערוץ 10, והיא בעלת תואר שני בפסיכולוגיה קלינית ודוקטורט בחוג לתקשורת).
(ליאת פלדמן, "התודה של אדלשטיין למשטרה חשפה אמת שניסה להדחיק", "אל-ארצ'", 17.9.24).
https://www.haaretz.co.il/opinions/2024-09-17/ty-article-opinion/.premium/00000191-fff4-dea8-a595-fff4efaf0000
הבנתם? כמנהג הסובייטים (שראו אמנם בפסיכואנליזה של פרויד "מדע סלף בורגני"), גם ליאת פלדמן (ב.א. מ.א. בפסיכולוגיה) מערבת מאבק פוליטי בשימוש פסיכולוגיה, או בכאילו אנאליזה פסיכולוגית. אך כאן בלי להבין את מה שהיא כותבת, מאמצת ליאת פלדמן המתנאה כפסיכולוגית ב.א. מ.א. את התורה האנטישמית של יונג המדבר על תת מודע קולקטיבי של היהודים לעומת תת המודע הקולקטיבי של הארים. את תת המודע הקולקטיבי של היהודים היא מזהה אצל אדלשטיין, את תת המודע הקולקטיבי של הארים היא מזהה עם עצמה.
הפסיכולוגית פלדמן אינה יכולה להעלות על הדעת שדאגה לאלפי יהודים הרוגים כתוצאה מהפסקת הלחימה בחמאס, נסיגה מוחלטת מעזה מהפרימטר ומציר פילדלפיה, ושחרור אלפי מחבלים, יכולה להיות רציונאלית ולא תת מודע מודחק שהתפרץ. דומה שדווקא היא הזקוקה לאנאליזה פסיכולוגית לתת המודע שלה. (לא הקולקטיבי).
[אהוד: אכן לא פסו חמורים שימושיים מן העולם, ליתר דיוק – אתונות].

הו איזו עצה נפלאה
יוסף מלמן, הכתב לענייני ריגול של "הארץ", נותן עצה טובה. "נזכרתי השבוע," הוא כותב, "בסרט הבריטי האנטי-מלחמתי 'הו איזו מלחמה נפלאה'. מלחמת העולם הראשונה, סאטירה שנונה וחריפה, שמלגלגת על תפלות המלחמה ועל הבליה ועל גנרלים טיפשים, ששולחים בחדווה את חייליהם למוות – כששמעתי בימים האחרונים עיתונאים ופרשנים צבאיים ומדיניים באולפנים מסבירים מדוע נחוצה לישראל מלחמה נגד חיזבאללה בלבנון. מדוע אין ברירה אלא לצאת ולפלוש שוב ללבנון. והם אינם מדברים על מלחמה קצרה, אלא על מלחמה קשה וארוכה. ואולם רק מעטים מהם מעזים לדבר על המחיר הכבד שישלמו אזרחי ישראל.
"אולי תאמרו שאין ברירה. אבל יש ברירה. הפסקת אש בעזה, החזרת כל החטופים אפילו במחיר שחרור מחבלים 'כבדים' רבים, הכנסת גורמים פלסטיניים וכוח בין-ערבי לניהול הרצועה לצד מעורבות ביטחונית של ישראל, הפסקת אש בלבנון, משא ומתן להסדר ארוך טווח עם חיזבאללה [כהסכם שהחזיק מעמד 17 שנים עד אוקטובר 23'], מעורבות של ארה"ב להפגת המתיחות עם איראן ותמיכה בנרמול היחסים עם סעודיה וביוזמה מדינית וכלכלית עם הרשות הפלסטינית. צריך לפחות לשקול חלופה זו. זכרו: אין מלחמות נחמדות."
(יוסי מלמן, "אין מלחמות נחמדות. האזרחים צפויים לשלם מחיר כבד", "הארץ", 17.9.24)
https://www.haaretz.co.il/opinions/2024-09-17/ty-article-opinion/.premium/00000192-0033-d26c-ad96-d1bf3d320000
העצה של יוסף מלמן היתה יכולה להיות אולי טובה, לו העובדות שהוא הביא היו נכונות. מלמן כותב: הפסקת אש בעזה תמורת כל החטופים והקמת שלטון גורמים פלסטיניים וכוח ערבי לניהול הרצועה. זה היה באמת נהדר אם היה אפשרי, הבעייה היא שמלמן אינו מזכיר בכוונה שהחמאס לא מסתפק במחבלים, אלא תובע נסיגה כללית של צה"ל מעזה כולל הפרימטר וציר פילדלפי, דבר שיאפשר את הצלתו ושיקומו. מי יחזור אז לגור בעוטף עזה. שום כוח ערבי לא ייכנס לעזה, וסעודיה לעולם לא תחתום על הסכם עם ישראל כל עוד החמאס שולט, ואיראן וחיזבאללה מנצחים בדרישתם לסיום המלחמה בעזה ולעולם לא יגיעו להסדר של נסיגה מעבר לליטני. מלמן גם משקר שההסכם עם חיזבאללה התקיים 17 שנים. ההסכם הופר מיידית. הסיבה לאי התקפת חיזבאללה היתה עיסוקו במלחמה בסוריה נגד דעא"ש. מיד כשהסתיימה תקפו את ישראל.

אשת ראש הממשלה היחידה שהשפיעה
מתנת יום ההולדת של מרים זליקוביץ
מנחם רהט (מעלים את שמו המקורי) מביא דברי רכילות רבים על נשות ראשי הממשלה ישראל לדורותיהן. ("חדשות בן עזר", 1987). האמת שרק אשת ראש ממשלה אחת השפיעה באמת על המדיניות מעבר לפגישות עם אנשים, או הזמנת אישים ואפילו אולי מינויים ורכילויות כגון אלו, והיא אשתו של ראש הממשלה לוי שקולניק-אשכול – מרים זליקוביץ-אשכול.
מרים זליקובית-אשכול נולדה בבאקו רומניה. בגיל שמונה היא עלתה עם משפחתה לארץ ישראל. במלחמת השחרור היתה פלמ"חניקית.
ב-3.3.64 נישאה מרים זליקוביץ ללוי שקולניק-אשכול. מרים זליקוביץ'-אשכול נחשבה ל"גברת ראשונה" דעתנית ומעורבת במיוחד, ואף נכחה בדיונים ביטחוניים ופוליטיים בעת כהונת בעלה בראשות הממשלה.
לאחר שמשה דיין התנגד לכיבוש רמת הגולן מחשש לתגובת בריה"מ נכנס דוד אלעזר אלוף פיקוד הצפון לשיחה עם ראש הממשלה לוי שקולניק-אשכול.
"תיאור הפגישה עם לוי אשכול לאחר ביטול ההתקפה. דדו מסביר לו בפירוט את כל תוכניותיו, מסביר שאינו צריך עוד כוח או דברים מיוחדים – פשוט לתקוף. "נשתדל," אומר אשכול והם לוחצים ידיים.
כשהוא יוצא מהפגישה הוא פוגש את אחת הפקידות, מרים אשתו, והיא אומרת לו שיש לה עוד מעט יום הולדת והיא רוצה במתנה את הבניאס. "מרים," הוא אומר לה, "אני אעשה הכול כדי שיהיה לך בניאס, אבל תעשי גם את."
https://archives.mod.gov.il/Exhib/sixdayswar/elazardavid/Pages/default.aspx
בבוקר ה-9 ביוני 1967 שינה דיין את דעתו והורה לאלוף פיקוד הצפון דוד אלעזר להתחיל בתקיפה. ובסיום אותו יום ביסס צה"ל את אחיזתו במוצבי הקו הראשון של הסורים. ביום למחרת, 10 ביוני, המשיכו הכוחות הישראליים להתקדם מזרחה אל מול הכוחות הסוריים הנסוגים, וכבשו כמעט ללא קרבות שטחים נרחבים. עד שעות הערב באותו יום כבש צה"ל את מסעדה אשר במורדות החרמון, קוניטרה ואזור בוטמיה. ב-12 ביוני הונחת כוח מחטיבת גולני על החרמון, וכבש אותו ללא קרב. הושלם כיבוש רמת הגולן.
מרים זליקוביץ-אשכול קיבלה את רמת הגולן כמתנה בדיוק ביום ההולדת שלה.

המפה הנכונה
במהלך שעור הציגה המורה לגיאוגרפיה לתלמידיה בתיכון ליידי דיוויס שבתל אביב. מפה של ישראל בגבולות 1967 (גבולות אושוויץ לפי אבא אבן) שבה נראה תרחיש בדיוני לשנת 2027 – לפיו כלשונה: "בעקבות 'עסקת החטופים' והכניעה הישראלית, כל ארגוני הטרור יקבלו מוטיבציה אדירה לתכנן ולבצע את התוכנית של 7 באוקטובר בהיקף ובממדים אדירים."
בשרטוט שהעבירה לתלמידים בכיתה י"א היו כתובים כל ארגוני הטרור הפועלים נגד ישראל מיספר המחבלים, שלכאורה יחדרו לשטחה. 100 אלף מכוח רדואן, 100 אלף מהמיליציה השיעית בעיראק, 10 אלף מג'נין, 100 אלף מהשומרון, 100 אלף מחבלי נוח'בה מעזה ואף כוחות צבא מצרים ש"אם יריח חולשה יצטרף לחגיגה."
https://www.mako.co.il/news-education/2024_q3/Article-764b8b0c4ebf191026.htm
המפה הזו עם הצגת הסכנות הריאליות לתלמידים, העלו מיד התקפות על המורה.
חלק מההתקפות היו ממש משעשעות.
כתב "הארץ" לענייני חינוך, אור אלבוגן-מהודמזוושרהיי-קשתי הזדעזע: "המפה הזאת הוצגה היום בשיעור גיאוגרפיה בתיכון בצפון תל אביב: "כניעה ישראלית," "גישה תבוסתנית" ועוד. המורה לא חשבה שיש כאן משהו בעייתי.
לפני שנתיים עיריית תל אביב חילקה לכל בתי הספר, יסודיים ועל-יסודיים, מפות עם הקו הירוק, יחד עם מערכי שיעור מותאמים.
https://x.com/OrKashti/status/1835739786990260350?t=Ge-7uglZoGZel2izgqg2Xg&s=03)
הבנתם? לפני שנתיים עיריית תל אביב חילקה לתלמידים מפה עם הקו הירוק, והנה לדבריו זה מזעזע שהמורה לגיאוגרפיה המחישה לתלמידים את הסכנות מהתקפה על ישראל בגבולות הקו הירוק, והיא לא חושבת שזה בעייתי...
השאלה היא למה אור אלבוגן מהודמזוושרהיי-קשתי חושב בכלל שזה בעייתי להמחיש לתלמידים את הסכנות?

אליאס ח'ורי (ח'ורי כומר בערבית)
הנכבה של הערבים-נוצרים
הסופר הלבנוני אליאס ח'ורי (כומר בערבית) מת בגיל 76 בביירות.
ח'ורי (כומר בערבית) היה יווני-נוצרי מלבנון שהסתערב בכפייה בגין הכיבוש הערבי. הוא נולד ב-1948 למשפחה ממעמד הביניים ברובע הנוצרי בביירות. ב-1967 הוא שינה את זהתו מלבנוני לפלישתי, ביקר בירדן במחנה פליטים פלסטיני והתגייס לפת"ח. את ירדן עזב אחרי אירועי "ספטמבר השחור" ב-1970 והמשיך ללימודים בפריז, וכששב לביירות עסק במחקר ב"מרכז המחקר של הארגון לשחרור פלסטין". במלחמת האזרחים הלבנונית ב-1975 הוא נפצע קשה בעינו.
בין השנים 1975-1979 עבד ח'ורי (כומר בערבית) עם מחמוד דרוויש (המשורר הקניבל מכחיש העם הפלסטיני "תרשמו אני ערבי" ולא פלסטיני) במגזין "שואון פלסטין" (עניינים פלסטיניים), וזו היתה תקופה מכוננת בעבורו, שבה החל להתמקד בכתיבתו בפלסטינים.
ח'ורי (כומר בערבית) התפרסם בזכות הרומן "באב אל־שמס", על פליטים פלסטינים בלבנון. הבמאי המצרי יוסרי נסראללה עיבד זאת לסרט שהשתתף בפסטיבל קאן (2004) והוקרן בפסטיבל ירושלים.
ח'ורי (כומר בערבית) שהיה לבנוני-נוצרי ולא פלישתי ניסה להעניק משמעות לחוויית הפלסטיני, הפליט האבוד שמנסה לשרוד בכוחותיו האחרונים. על כך אמר בראיון ל"הארץ" ב-2014: "אני פסימי מאוד. המלחמה תמשיך. אין אופק של שלום. לא רק השלום הישראל-פלסטיני שמתמוטט כפי שאנחנו רואים." הוא היה פסימי גם באשר לעתיד המזרח התיכון ומדינות ערב: "השלום באזור נכנס לרגע טרגי. יש תהליך של מהפכות באזור שאני מניח שיהיה ארוך. אני גם מניח שזה מפריע לסוגיה הפלסטינית, שהיתה המקור לכל הסיטואציה הנוראה הזאת. לפחות במדינות המקיפות את פלסטין – לבנון, סוריה וירדן – שהיו תחת האימפריה העות'מאנית ושעוברות סיוט נורא מאז 1948."
יומיים אחרי 7 באוקטובר פירסם ח'ורי (כומר בערבית) טור דעה ב"אל-קודס אל-ערבי" שכותרתו "זו פלסטין." הוא כתב שמחה גדולה: "הכלא הפתוח הגדול ביותר, גטו עזה הנצור, פותח מלחמה על ישראל, כובש מושבות. המתנחלים בורחים. הפלסטינים מצהירים שכל פלסטין מצפון לדרום הפכה כמו מגרש משחקים, ושהכיבוש יכול להתפורר תחת המכות של האנשים העניים בעזה."
(שירין פלאח סעב, "הסופר הלבנוני אליאס ח'ורי מת בביירות בגיל 76", "אל-ארצ'", 15.9.24)
https://www.haaretz.co.il/gallery/literature/2024-09-15/ty-article/.premium/00000191-f5e5-d39e-af93-fdedc6250000
אליאס ח'ורי (כומר בערבית), אמר למתרגמו לעברית, יהודה שהרבני-שנהב: "הנובלה 'הדרך לעין חרוד' אינה יצירה ספרותית גדולה. היא בסדר. יש לה חלקים טובים יותר וטובים פחות. אבל אפשר ללמוד ממנה משהו על מה שקורה היום. אתה מוצא אצל קינן את אותה פרדיגמה של דמות הערבי שאתה מוצא אצל א"ב יהושע ועמוס עוז, ואפילו גרוסמן. הערבי או הפלסטיני הוא תמיד הצל של הישראלי. תמיד קיים יחס היררכי ביניהם. בנובלה הזאת היתה לקינן הזדמנות לחרוג מהמתווה הזה. מחמוד, הגיבור הפלסטיני, הוא היחיד שיודע את הדרך. כשקראתי את זה חשבתי, הנה קינן עומד לשבור את הקיבעון הזה. אבל קינן לא העז לחרוג מהדמיון הציוני. כשאנחנו מדברים על הנכבה המתמשכת זה לא רק עניין פלסטיני. הנכבה המתמשכת היא עניין ישראלי עמוק. אני זוכר את האזהרות של ישעיהו ליבוביץ עוד בשנות השישים. אני זוכר שקראתי אותו וזה היכה אותי בתדהמה. הוא הגן על ישראל והיה פטריוט אבל ראה את הסכנות שבכיבוש, את הקריסה של המיתוסים הציוניים. והם קורסים מפני שהכיבוש אינו מצוי מחוץ לחברה הישראלית. הגדה המערבית, עזה וירושלים פותחים את הכיבוש לישראל כולה וחושפים את המשטר הקולוניאלי. אינני רוצה להגזים ולומר שישראל נמצאת על סף מלחמת אזרחים, אבל יש פה התחלה של משהו. תחשוב על האנשים שראו בישראל את מולדתם, את המקום המוגן, ועכשיו מרגישים שהם בגלות."
(יהודה שנהב שהרבני, "אליאס ח'ורי, 2024-1948 זוהי הנכבה יא אבני. הנכבה באה בעקבותינו לכאן", "אל-ארצ'" 16.9.24)
https://www.haaretz.co.il/literature/tarbut-sifrot/2024-09-16/ty-article/.premium/00000191-fb0a-d350-a3d5-ff5bfabc0000?gift=60390688f62645dc98bcbea1533d1b04
הנה הטרגדיה הגדולה של היווני-נוצרי אליאס ח'ורי (כומר ביוונית), שלא רק שהסתערב בכפייה עקב הכיבוש הערבי, ואיבד בכך את זהותו, אלא שבחר לאבד את זהותו הלבנונית ולהמירה בזהות פלישתית. בדומה ליוונים-נוצרים כמוהו שהסתערבו בכפייה, הוא חשב שהמצאת המושג המדומיין "אומה ערבית" הנפרדת מ"האומה המוסלמית" תציל אותם מרדיפת המוסלמים, בייחוד אם ידגישו את שנאת ישראל שלהם, והיא הביאה דווקא אותם לטרגדיה ולנכבה של הנוצרים. תוצאת הקולוניאליזם הערבי-מוסלמי והגזענות המוסלמית הביאו לכך שבכל השטחים הכבושים ע"י הערבים לא נותרו כמעט נוצרים, והלבנונים הנוצרים בני עמו של ח'ורי (כומר ביוונית) נהפכו למיעוט קטן בלבנון שימיו ספורים. שנאת ישראל שלו ושל דומיו, לא הועילה להם כלל אלא ההיפך, היא שתרמה לנכבתם. במקום לעשות ברית מיעוטים עם היהודים נכבתם הולכת ונמשכת.

כוח וגנר מקומי: הצבא "הכי מוסרי בעולם"
סוחט באיומים את מבקשי המקלט
למסתנן מאפריקה הוצע להתגייס לצבא בהבטחה שיקבל סיוע בקבלת מעמד של קבע בישראל.
(יניב קובוביץ בר פלג, "חשיפת 'הארץ' ישראל משתמשת במבקשי מקלט במאמץ המלחמתי ברצועת עזה תמורת סיוע בקבלת מעמד", "אל-ארצ'", 15.9.24).
https://www.haaretz.co.il/news/politics/2024-09-15/ty-article/.premium/00000191-f167-de8e-adfb-fbf796b20000
ומיד שוקן נבזלין, ובומשטיין-בן אצו רצו לפרסם גינוי לכך במאמר המערכת בעיתונם המשווה את צה"ל לכוח וגנר:
"שום ישראלי בעל מצפון אינו יכול שלא להזדעזע מהידיעה על כך שמערכת הביטחון משתמשת במבקשי מקלט מאפריקה למילוי משימות שונות ומשונות ברצועת עזה בתמורה לסיוע בקבלת מעמד של קבע בישראל. המשמעות ברורה: ישראל מקימה כוח וגנר משלה. ברוסיה זה היה צבא שכירים של אלפי אסירים, שבתמורה לשירות צבאי מסוכן במיוחד קיבלו חנינה והשתחררו מהכלא. בישראל הסחיטה הנפשעת מכוונת לאוכלוסייה החלשה ביותר, מבקשי המקלט מאפריקה: בצעו משימות מסכנות חיים בצבא שאיננו שלכם, במלחמה שאיננה מלחמתכם, ותזכו לתושבות קבע.
"ידיעה זו מצטרפת לחשיפה של העובדה ולפיה צה"ל משתמש באזרחים פלסטינים הנחטפים באקראי לסריקת מנהרות בעזה וכך הם 'מזכים' פירים במקום כלבי יחידת 'עוקץ', שרבים מהם נהרגו במלחמה. לפחות פלסטיני אחד נהרג בכמעט פעולת התאבדות זו. 'החיים שלנו חשובים מהחיים שלהם,' אמר אחד ממפקדי צה"ל.
"העובדה שצמרת צה"ל וגורמי ביטחון אחרים עומדים מאחורי הפעולות הללו, שאין הרבה פשעי מלחמה חמורים מהן, הופכת אותן לחמורות במיוחד. צבא שהתיימר (לשווא) להיות 'הצבא המוסרי בעולם'.
"עכשיו פסעה מערכת הביטחון עוד צעד במדרון החלקלק: ניצול אכזרי של החולשה של בני אדם כדי לאלץ אותם לסכן את חייהם במקום החיילים. קשה לבטא במילים את עומק השפל הזה, אשר עלול להידרדר עוד יותר. היום סוחטים מבקשי מקלט, ומחר יהיו אלה אסירים פליליים, שגם להם אין הרבה מה להפסיד, כמו ברוסיה.
יש לקרוא מיד לרמטכ"ל ולמטה הכללי להפסיק מיד כל סוג של פעילות מלחמה המבוססת על סחיטה באיומים. גם צבא אשר רחוק מלהיות 'הכי מוסרי בעולם' אינו יכול להמשיך להשתמש בשיטות לחימה בזויות עד כדי כך.".
("הארץ" מאמר מערכת, "כוח וגנר מקומי: הצבא 'הכי מוסרי בעולם' סוחט באיומים את מבקשי המקלט", "אל-ארצ'", 16.9.24)
https://www.haaretz.co.il/opinions/editorial-articles/2024-09-16/ty-article-opinion/00000191-f617-db99-adfb-f6ff69310000
עכשיו יש שתי תמיהות. אם מערכת "הארץ" רואה עצמה כבעלת מצפון (בניגוד לישראלים אחרים), איך למשל הם מעלים על נס את הדמוקרטיה הצרפתית כדגם ראוי לישראל בשעה שהיא נוהגת לתת אזרחות לכל המתגייסים לצבאה בלגיון הזרים שלה?
ובנוסף, ישראל היא מדינה מסוכנת הנתונה להתקפת טילים ומאוימת בהשמדה, מדוע אם כן אנשי המוסר של "הארץ" נאבקים לסיכון חיי המסתננים ומתנגדים להחזירם למצרים הבטוחה משם הגיעו? האם אין אנשי מצפון בעיתון "הארץ"?

גולדה 1973 מול נתניהו 2023
מחדל מלחמת יום הכיפורים 1973:
ביום הכיפורים 1973 ישראל הותקפה בהפתעה ע"י מצרים, סוריה, עיראק, עבר-הירדן, כווית, ערב הסעודית , לוב, אלג'יריה, תוניסיה, מרוקו, איראן, קוריאה הצפונית, וקובה. הערבים הצליחו לכבוש את קו התעלה בסיני, וחלק מרמת הגולן.
ראש הממשלה דאז גולדה מאבוביץ'-מאירסון-מאיר, הואשמה במחדל הקונספציה. (מאוחר יותר זוכתה ע"י ועדת אגרנט, וההיסטוריונים שיבחו את ניהול המלחמה על ידה).
בכנסת לא הופרה ההסכמה הכללית לתמוך בצה"ל בעת המלחמה, אך רק עם סיום הקרבות קרא ראש האופוזיציה דאז מייצ'סלב בגון-מנחם בגין מעל בימת הכנסת את קריאתו הנוקבת כלפי שרי הממשלה: "מדוע לא קרבתם את הכלים? למה אינכם אומרים לעולם כולו: בזה שלא גייסנו בעוד מועד, כפי שיכולנו, טעינו, שגינו, חטאנו?"
האופוזיציה לא קראה לה צורר, או היטלר, ולא היו קולות לרצוח אותה, אף אחד לא האשים אותה בגרימת מלחמה בגלל אינטרסים אישיים, ואף אחד לא ניסה להתנקש בחייה.*
למרות הביקורת הקשה על המחדל גולדה קיבלה את אמון העם אחרי המלחמה בבחירות, והתפטרה מיוזמתה כשישה חודשים אחרי המלחמה.
מי שניהל מערכה נגדה היו דווקא אנשי המחנה שלה, ובראשם יוסף שניידר-שריד, ששכלו לא הגיע לציפורן של גולדה, אך הוא ביזה אותה כאישה מוגבלת שהביאה למחדל.

מחדל שמחת תורה 2023:
בשמחת תורה 7 באוקטובר 2023 הותקפה ישראל בהפתעה ע"י אנשי החמאס מעזה, אליהם הצטרפו אנשי החיזבאללה בלבנון, הח'ותים בתימן, ואיראן.
הערבים (רק החמאס) הצליחו לכבוש למשך יומיים – מיספר יישובים בעוטף עזה, והמלחמה גרמה לפינוי אזרחים רבים בגבול עזה, ובגבול הצפון.
בניגוד לגולדה ב-1973 שקיבלה את תמיכת האופוזיציה בעת המלחמה, ראש הממשלה בנימין מיליקובסקי-נתניהו הואשם מתחילת המלחמה במחדל הקונספציה, וזכה מהרגע הראשון במלחמה להתנגדות רבה מצד האופוזיציה. לא החמאס, החיזבאללה, הח'ותים, ואיראן הוגדרו כאויבים ע"י האופוזיציה, אלא הוא אישית הוגדר כאוייב, כצורר, כהיטלר, העושה מלחמה לטובתו האישית בלבד, ולכן יש לחסלו בהפיכה ע"י ההמונים.
אנשי האופוזיציה מסיתים ומפלגים את העם נגדו, עד כדי הדחת אנשים לסרב לשרת בצה"ל שהוא לדבריהם "הצבא הפרטי של נתניהו," ויש בהם גנרלים במיל. התובעים להיכנע לכל דרישות האוייב.
כמה קשה לנהל מלחמה עם אופוזיציה כזו.

* רק הערבים ניסו לחסל את גולדה. ב-4 במרץ 1973, בעת ביקורה של מאיר בארצות הברית, ארגון ספטמבר השחור ניסה לפוצץ מכוניות תופת שהוצבו בסמוך למוקדים ישראלים בהם עברה במהלך הביקור. ניסיון ההתנקשות בוצע כנקמה על מבצע "זעם האל" שתכליתו היתה חיסול כל האחראים לטבח הספורטאים במינכן. ובו חוסלו אנשי הארגון. המכוניות לא התפוצצו בשל כשל טכני במטעני החבלה שהוטמנו בהן.
אל-ג'ווארי, האחראי לניסיון החיסול, שהיה אזרח עיראקי, ברח מארצות הברית ונתפס לבסוף בשנת 1991, כשהגיע לתוניסיה על-מנת להשתתף בהלוויה. הוא נידון ל-30 שנות מאסר, אך השתחרר בחודש פברואר 2009 לאחר שריצה מחצית מעונשו.
https://he.wikipedia.org/wiki/ניסיון_ההתנקשות_בגולדה_מאיר

פאוסט
משה גרנות: "נעמן כהן הגיב על המאמר שלי על 'פאוסט', ואף ציטט מקאמה שכתב על ההבדל בין איוב לפאוסט. מעניין מה הוא חושב על 'טרגדיה' זאת, הנחשבת (לא ברור לי למה) לאבן יסוד ספרותית והגותית." ("חדשות בן עזר", 1987).
לצערי אין לי מחשבה מעניינת על היצירה. אינני איש ספרות. מעולם לא למדתי אותה, מלבד אולי ניתוח רעיונות ביצירה שלמדנו דווקא בשיעור תלמוד של אויגן הירשלר-מאיר איילי ז"ל. (זוכר לי ממנו הציטוט מפאוסט: "שְׁתֵּי נְשָׁמוֹת בְּקִרְבִּי שׁוֹכְנוֹת, אַחַת לִרְעוּתָהּ צָרוֹת וְעוֹיְנוֹת). קראתי אז את הכרך הראשון (תרגום יעקב כהן, שוקן ירושלים תל אביב, תשי"א). הוא בהחלט ספר מעניין. זו לא טרגדיה קלסית לפי ניתוח אריסטו בפואטיקה, או של דורותיאה קרוק, אבל אם אריסטו אומר שבטרגדיה יש רק דמויות ועלילה, אז בפאוסט יש דמויות ועלילה בתוספת רעיונות הגותיים מעניינים. כתבתי על אחד מהם, ההבדל בין פאוסט ואיוב, על היכולת לעמוד בסבל לעומת אי היכולת לעמוד בפיתוי של העונג למשל.
את החלק השני (תרגום י"ל ברוך, טברסקי , ת"א, תשי"ג), לא הצלחתי לקרא. התחלתי, והוא פשוט שיעמם אותי. מתנצל על השטחיות.
דבר נוסף אינני דובר גרמנית. פאוסט (Faust) היא יצירת הספרות המשקפת את האופי הגרמני, את התרבות הגרמנית, והיצירה המצוטטת ביותר בספרות הגרמנית. כפי שאצלנו התנ"ך, ואצל האנגלים שייקספיר. אני מעריך שבגרמנית היצירה נשמעת הרבה יותר טוב. אימי ז"ל שלימדה את פאוסט היתה מביאה ממנו תמיד ציטוטים רבים בגרמנית ובעברית. שניים מהם שתמיד חזרה עליהם אני זוכר אפילו בע"פ:
אלוהים: "תּוֹעֶה הָאָדָם כָּל עוֹד הוּא שׁוֹאֵף".
"אִישׁ טוֹב בְּיֵצֶר לִבּוֹ הֶעָמוּם, יָדַע אֶת הַשְּׁבִיל הַנָּכוֹן לְפָנָיו".
(פאוסט, תרגום יעקב כהן, שוקן ירושלים תל אביב, תשי"א, עמ' 22)
הלכתי לספר לבדוק את הציטוטים. הם כתובים, ולידם רשום המקור בגרמנית, והרבה הערות והארות. עיינתי גם בחלק השני. הוא נקי מכל הערות. כנראה אימי מעולם לא לימדה אותו, ויש לי את ההרגשה שאולי גם היא מעולם לא קראה אותו, כי היה לה מנהג לכתוב הערות בכתב יד בתוך הספר. (אולי קראה במקור הגרמני שלא שמרתי).
לסיכום: אם ספר עומד במבחן השנים, מבחינת העניין שבו, והציטוטים ממנו, כנראה שיש בו איכות ספרותית קלסית.

מד"ר יוהנס פוהל לד"ר שי חזקני
לרדת לאמריקה ולחסל את מדינת היהודים
ד"ר שי חזקני, 41, כתב צה"ל בעברו, מכהן כיום כפרופסור להיסטוריה וללימודים יהודיים באוניברסיטת מרילנד. ב-2008 כשהגשים חזקני את חלומו של סינואר, ירד לארה"ב, ונשבע לה אמונים, הוא סחב איתו מזוודה מלאה העתקים מהמכתבים והדוחות של מערכת האזנות סתר וניטור אימיילים של יהודים וערבים, שביצעה יחידת 8200 על הדואר של אזרחים, ערבים, עולים חדשים, וקבוצות אחרות באוכלוסייה, ששימשה אותו בעבודת הדוקטורט שלו, שיצאה בארה"ב כספר בשנת 2021.
Dear Palestine: A Social History of the 1948 War
ועכשיו יוצא התרגום לעברית, שנקרא "מולדת יקרה – מלחמת 1948, המכתבים הגנוזים" המחולק חינם דרך קרן רוזה לוקסמבורג, הארגון הגרמני הגזעני האנטי-ישראלי.
ודוק: אצלו "פלשת" ולא ארץ ישראל, מלחמת 48' ולא מלחמת השחרור, וסרקזם "מולדת יקרה", קרי, לא מולדת ולא יקרה. ובעזרתו מקווה חזקני לחסל את מדינת היהודים. היום הרי שנאת ישראל זו חובה כדי להצליח באקדמיה האמריקאית.
ומה אנחנו לומדים מ"מחקרו" של חזקני?
1. בדצמבר 1960 חייל שנשלח לפוצץ כפרים פלסטיניים ששרדו בחלקם מגלה, להפתעתו, את הקשר של התושבים הערבים לארץ: "כאן הסביבה מלאה כפרים ערביים הרוסים. תמיד חינכו אותנו שאנחנו ניצחנו את הערבים מפני שאנחנו אהבנו יותר את הארץ והיא שלנו. אבל כשאני מסתובב כאן ורואה את כל ההרים המכוסים טרסות אני רואה שזה שקר... בחורבות האלו גרו אנשים. אולי אהבו ושנאו כמונו. ועכשיו מי יודע איפה הם."
[מסקנה: הערבים אוהבים את הארץ יותר מהיהודים]
2. מכתב של חיילת בשם רבקה, ששירתה בתפקיד סיירת, והגיעה במבצע חירם לכפר הלבנוני חולא, שבו קצינים ישראלים הוציאו להורג כמה עשרות אזרחים לבנונים בתת מקלעים וקברו אותם מתחת לבית. "יללות והשתוללות של חיילים שיכורי ניצחון נשמעות כאן מכל פינה. רוצה אני לשתף אותך בתרועת הניצחון שלנו," כתבה. "לי נדמה שכיבוש כזה עוד לא ברא השטן. תיכף אחרי כיבושם של הכפרים הגדולים ביקרתי במקומות האלה בתור סיירת החזית. דרכנו היתה סוגה בחללים ערבים. המפקד הודיע דרך האלחוט שהחללים מגיעים עד הברכיים. משפחות שלמות נהרסו. ורק מתי מיספר נשארו לפליטה. בבתים היה הכול הפוך. מזון רב מצאו, תכשיטים, כסף ועוד שלל רב. בבתים היו מונחות עוד גוויות. חיילים עשו הון מהשלל."
[מסקנה: היהודים רוצחים גם את הערבים הלבנונים].
3. עבדאללה דאוד, יהודי שנולד על גדת הפרת ושירת בגדוד העיראקי של צבא ההצלה ואף לחם נגד ישראל בהתקפה על משמר העמק. הסיפור נחשף בכתבה של שרה ליבוביץ דר במוסף "הארץ" ב-1990. "הייתי חייל טוב," צוטט שם דאוד ואף התרברב ש"הקצין שלי חוסיין, שהיה ממזר גדול, אמר לי, 'עבדאללה, חבל שאתה יהודי'" זה כמובן מקרה חריג, אבל לשיטתו של חזקני הוא מדגים את הרעיון שהגדרת הזהויות ב-1948 היתה פחות נוקשה ומובנת מאליה מאשר אנחנו נוטים להניח. שערבים ויהודים לא היו בהכרח אויבים הניצבים משני צידיה של חומה בלתי עבירה. "הזהויות האלה," כותב חזקני, "ערבי מול יהודי, היו הרבה פחות מקובעות. המחשבה שיש דבר אחד שנקרא להיות יהודי ודבר אחר להיות פלסטיני היא תוצאה של תהליכים היסטוריים שמגיעים לקרשנדו ב-1948 וממשיכים להתעצב גם אחר כך.
[מסקנה: אין עם יהודי].
4. יש מרוקאים שאמרו 'הערבי הוא אח שלנו, האשכנזי הוא האוייב'. על פי סטטיסטיקה סודית שאספה המדינה, 70% מהם רצו לחזור למרוקו. מרוקאים שבגלל גזענות רוצים לעזוב את מדינת ישראל ולשוב למרוקו. מתברר שלא כל היהודים ערגו להקמת מדינה בארץ ישראל שבה יש עליונות יהודית."
[מסקנה: רוב המרוקאים רוצים לחזור למרוקו כי הם רוצים עליונות ערבית[ [צרפת אגב עדיין שולטת במרוקו].
5. שלוש שנים אחרי שניצולי שואה שרדו את המלחמה ומשפחתם נרצחה בשואה, מנסים הישראלים לכפות עליהם גיוס לצה"ל. יש כאלה שמסרבים ואז מכינים רשימות בושה, כך קראו להן, שנתלו במחנות העקורים, והיו גם סנקציות כמו לקחת מהם עבודה או שיכון טוב. היו גם גברתנים שנשלחו להכות את אלה שסירבו להתגייס."
[מסקנה: הישראלים מרושעים ומנוולים. השאלה רק איך בדיוק במחנות העקורים באירופה לקחו מהם עבודה או שיכון?]
6. למרות התעמולה הישראלית הרשמית, אין ראיות מחקריות לתוכנית פלסטינית "לזרוק את היהודים לים." ומנגד, בן גוריון אומר כבר בזמן המלחמה שיש תוכנית כזאת ומאז זה הפך לאחד מכלי התעמולה החשובים ביותר של מדינת ישראל."
[מסקנה: התעמולה של היהודים שקרית. הערבים מעולם לא תרצו להשמיד את היהודים].
[לצורך התעמולה שלו מובן שחזקני לא מביא ב"מחקרו" את קריאתו של המופתי של ירושלים מוחמד אמין אל-חוסייני, ידידו הטוב של היטלר ואייכמן שקיבל דרגה בס.ס. והשתתף פיזית בהשמדת היהודים שקרא לעולם המוסלמי לבוא ולהשלים את מעשיו של היטלר].
לעומת זאת אומר חזקני – היהודים הם שרוצים להשמיד את הערבים. ההוכחה: "יש כל מיני קציני חינוך ותרבות, שהם דווקא חילונים, שאומרים שהערבים והפלסטינים הם צאצאי עמלק ושבעת עמי כנען ושצריך להשמיד אותם ואת טפם ואת צאנם."
[מסקנה: היהודים מהווים סכנה לערבים ולכן צריך לפעול להשמדתם].
(רונן טל, שי חזקני, "לא כל היהודים ערגו להקמת מדינה בארץ ישראל שבה יש עליונות יהודית", "אל-ארצ'", 17.9.24).
https://www.haaretz.co.il/gallery/literature/2024-09-17/ty-article-magazine/.premium/00000191-f9c2-db99-adfb-fdeac5300000
הבנתם? לפי חזקני, המגדיר עצמו "שמאל רדיקלי" קרי, פשיסט פרו-איסלמי, היהודים בישראל מהווים סכנה לערבים, ובכלל לכל העולם. יש בעולם 57 מדינות מוסלמיות, ורק מדינה יהודית קטנה, אך היא מסכנת את העולם, לכן צריך לחסלהּ.
העובדה שדווקא גזען אוטו-אנטישמי ואנטי-ציוני כשי חזקני, מכהן כיום במשרה של "פרופסור להיסטוריה וללימודים יהודיים" באוניברסיטת מרילנד, (ולא פרופסור לענייני ערבים-מוסלמים) דומה בדיוק למשרה של הגזען הנאצי ד"ר יוהנס פוהל, חוקר המקרא והספרות העברית שהיה ממונה על גניבת אוצרות תרבות יהודים לצורך שימור והשמדה מחמת סכנתם של היהודים.
בדיוק כשי חזקני החוקר את ישראל במטרה לחסלה, כך מכון המחקר ההיסטורי "המכון לחקר השאלה היהודית" בפרנקפורט, שבראשו עמד אלפרד רוזנברג, האידיאולוג הראשי של התנועה הנאצית ומהמקורבים ביותר לאדולף היטלר, צריך היה לחקור את העם היהודי הזה, שאותו ביקשו להשמיד, ולהסביר מה היה כל כך רע בהם, ולמה השמידו אותם. מעבר לזה היו סיבות ביטחוניות – יהודים ומתנגדי משטר אחרים נתפסו כמסוכנים, והיה צריך לחקור אותם ולהבין איך הם חושבים.
ברוב אירופה, שוד הספרים לצרכי "המחקר" נעשה ללא שום הבחנה. "בספרייה היהודית בברלין, נניח, היו כל מיני ספרים: סיפורת, עיון, ספרי ילדים – הרבה מהם בכלל בגרמנית – והנאצים פשוט לקחו הכול." בין הספרים שנגנבו על ידי הנאצים ניתן למצוא גם עותקים של חיבורים אנטישמיים, שכנראה נרכשו מלכתחילה על ידי הספריות היהודיות במסגרת "דע את האוייב."
אבל וילנה היתה מקרה שונה: לפני המלחמה, כשליש מאוכלוסיית העיר היתה יהודית, והיא נחשבה לבירתה התרבותית של יהדות מזרח אירופה. היו בעיר ספריות רבות – ציבוריות ופרטיות, חילוניות ורבניות – וההערכה היתה שאם כל הספרים יישלחו לגרמניה, יידרש יותר מעשור כדי למיין אותם.
כאן נכנס לתמונה ד"ר יוהנס פוהל, כומר קתולי לשעבר ואחראי היודאיקה ב־ERR, הארגון הנאצי שהיה ממונה על גניבת אוצרות תרבות. פוהל התמחה בחקר המקרא, שלט היטב בעברית וביידיש, ובשנות ה-30 אף למד בחוג למדעי היהדות באוניברסיטה העברית בירושלים.
הוא הגיע לווילנה לראשונה שבוע בלבד לאחר הכיבוש הנאצי, ומיהר לשדוד אוצרות חשובים מבית הכנסת הגדול של וילנה, מהספרייה הציבורית היהודית וממכון "ייווא", שהוקם בשנת 1925 לצורך שימור וקידום תרבות היידיש, וארגן את "בריגדת הנייר" יהודים שעבדו בשרותו בגטו שתפקידם היה למיין את הספרים, וחרפו נפשם להציל את החשובים בהם מהשמדה.
(מבצע רוזנברג).
https://he.wikipedia.org/wiki/מבצע_רוזנברג
החוקר ד"ר שי חזקני, החוקר את מדינת היהודים במטרה למצוא נימוקים לחיסולה, זהה לחלוטין לד"ר יוהנס פוהל, שחקר את היהודים בווילנה במטרה למצוא נימוקים לחיסולם.
נעמן כהן

אהוד: החסרים חמורים שימושיים אנחנו?