עם השמחה על חיסולו של חסן נצראללה עבד אלכרים נצראללה (נצחון אלללה בערבית) נזכרתי בשיר שהיינו מדקלמים כשהיינו ילדים:
ממרומים פצצה נופלת
היטלר רץ אל המקלט
ואשתו המטומטמת
עם התחתונים ביד.
חפשו אותם ולא מצאו
עכברים אותם אכלו.
מסתבר שהמורדים בסוריה חגגו לא פחות מאיתנו את חיסול נסראללה: "זו שמחת העם הסורי.... נתניהו, יבורכו ידיך וידי הטייסים בצבא הישראלי... שימחתם את העם הסורי היום..."
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=869573&forum=scoops1
הסורים מברכים את נתניהו יותר מאשר בארץ. סביר שבארץ יציגו רבים את חיסול נסראללה ע"י נתניהו כטעות היסטורית שתביא לאסון.
כמה פתטיים התגלו כל אלו שהתנגדו לנסיעתו לנאום באו"ם כשהתגלה שזה היה תרגיל הטעייה.
כמה פתטיים היו המפגינים הישראלים שהצטרפו לכל אויבי ישראל בהפגנות נגד נתניהו מול בניין האו"ם. לא רק שהם פגעו בישראל, אלא פגעו אף בעניין שבגינו הפגינו.
הפגנות נגד רפורמה משפטית, ובעד שחרור חטופים יעילות אולי בארץ (לגבי שחרור חטופים כנראה הן מזיקות), אבל אין בהן כלל תועלת בהפגנות נגד ישראל בחו"ל. להיפך, המפגינים הפגינו נגד עצמם.
בשבת, בעת שאני כותב את הדברים האלו, מאוד פתטיים נראים גם כל הגנרלים בדימוס שהפחידו את כולם בסכנות הצפויות לנו מהחיזבאללה, ניבאו את חורבן המדינה, והמליצו לנו להיכנע לאולטימום שלו ושל החמאס. מזל שנתניהו עמד לנו.
צה"ל ניצח את נתניהו
אלוף בומשטיין-בן עורך העיתון הערבי בעברית "הארץ" המתנאה כדמוקרט מאושר מכך שכמו במשטרים הפשיסטיים צה"ל, כלומר הצבא, ניצח את הדרג המדיני כלומר את נתניהו.
"בעוד שבתחילת המלחמה חתרו הצבא וגלנט להטות את מרכז הכובד המלחמתי לצפון, נתניהו, שחשש מהסתבכות, נפנף את ההצעה ונשא עיניו דרומה. כעת כששר הביטחון קיבל את מבוקשו, זה לא מנע מנתניהו להפריח ספין כאילו הוא זה שהוביל את המהלך."
לאורך כל הקריירה הפוליטית שלו," כותב בומשטיין-בן, "נתניהו הציג עמדה לעומתית לצבא. במקום שיתבטל בפני הקצינים הבכירים, נתניהו מזלזל בהם כחבורה חסרת מעוף והבנה אסטרטגית, שעובדת בשביל הפנסיה ומנסה לרצות את אדוניה בוושינגטון. יריביו הפוליטיים של נתניהו היו ברובם גנרלים לשעבר: יצחק רבין, אמנון ליפקין-שחק, יצחק מרדכי, אריאל שיינרמן-שרון, משה סמולינסקי-יעלון, הצמד גנץ-איזנקוט, ומעל כולם מפקדו לשעבר מהסיירת, אהוד ברוג-ברק.
היעד האמיתי של נתניהו היה ונשאר "החלפת האליטות," ובראש המחאה נגדו התייצבו קצינים בכירים בדימוס, "אחים לנשק" וטייסים במילואים, הנציגים המובהקים ביותר של האליטה הישנה, שעמדתם הממלכתית נראתה לנתניהו כמבצר האיתן של "השמאל".
ואז פרצה המלחמה, גלנט ניסה להטות את מרכז הכובד הצבאי לצפון, לעימות עם חיזבאללה, ולהשאיר את הטיפול בחמאס למאמץ משני. הוא נשען על הוגה הדעות הצבאי קלאוזביץ, שהטיף להתמודדות עם האוייב החזק תחילה. אבל נתניהו, שחשש מהסתבכות בלבנון, חיזק את עצמו בשני הצ'ילבות של גלנט מהצבא, גנץ ואיזנקוט, ויחד נפנפו את הצעות שר הביטחון כהרפתקניות ופנו לכיבוש רצועת עזה.
בשבוע האחרון התהפך הגלגל, וישראל יצאה למלחמה רחבה נגד חיזבאללה, נתניהו ניסה להפריח ספין, כאילו הוא דחק בשוורים העצלים לתקוף בלבנון, אחרי שגלנט וראשי הצבא והמודיעין חתרו ל"עסקת חטופים" עם חמאס, שהימין הישראלי רואה בה כניעה מחפירה לאוייב. אבל האמת הפוכה.
גלנט חוגג בימים האחרונים בהודעות על הישגים וניצחונות על חיזבאללה, וראש הממשלה מציג קו מאופק יותר. נתניהו מבין שבסיבוב הזה של העימות הפנימי, הצבא ניצח אותו וחזר להוביל את סדר היום הלאומי. אין פלא שראשי הלובי הצבאי באופוזיציה, גנץ ויאיר גולדנר-גולן, מיהרו להריע למבצע ואף לעודד פלישה קרקעית ללבנון. אבל התוצאה הסופית עוד לפנינו: לפני שיידעו מי ניצח בקרב הפנימי, נתניהו או הגנרלים, הם צריכים לנצח את נסראללה.
(אלוף בן, בדפוס "צה"ל ניצח", בדיגיטל: "פרשנות בסיבוב הזה במערכה, גלנט ניצח את נתניהו", "אל-ארצ'", 24.9.24).
https://www.haaretz.co.il/news/politics/2024-09-24/ty-article/.premium/00000192-23b7-df22-a9b7-ebf734560000
האמת בשביל בומשטיין-בן הרי אינה חשובה, חשוב רק המאבק בנתניהו. גלנט הרי קרא להיכנע לחמאס, להפסיק את הלחימה בו, ולסגת מהרצועה כולל הפרימטר וציר נצרים, דבר שיביא את נסראללה כהבטחתו להפסיק את הלחימה בצפון. למזלנו נתניהו לא נכנע לו ולרשימת הגנרלים. גם ההחלטה להכות קודם את חמאס בדרום למרות שבומשטיין-בן רואה כמנוגדת לפון קלזאוביץ היתה נכונה. עובדה שעכשיו אין יותר רקטות מהדרום ואפשר להתרכז בצפון. בזה דומה נתניהו לגולדה שגם היא ריכזה בתבונה קודם את מאמץ המלחמה בדרום ועברה אחר כך לצפון.
המאמר של בומשטיין-בן נכתב לפני חיסול נסראללה ששינה את המלחמה, ונקווה שגם את ההיסטוריה. הדבר החמור אצל בומשטיין-בן שכמו פשיסט הוא מחייב את ניצחון הצבא על הדרג המדיני. כי בשבילו הדמוקרטיה אינה חשובה. אפשר לוותר עליה אם היא מביאה לחיסול נתניהו.
יוסף רכלבסקי ממשיך להרעיל
על יוסף (ספי) רכלבסקי כתבתי כבר בעבר. הבאתי את סיפורם של סבו מצד אימו, אברהם קרמראז-כנעני, וסבתו חיה-חייצ'ה-לוצקי שהיתה מנהלת בית הספר בגבת.
http://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/hbe00763.php
כתבתי גם על סבא רבא שלו שמואל מנחם מנדל קרמראז', שהיה רב בקיבוץ, ערך חופות, והיה שוחט, והוא ואשתו דבורה ניהלו בקיבוץ את בית הכנסת ומטבח כשר להורי החברים.
https://www.gvat.org.il/http_new/viewpage.asp?pagesCatID=1457&MemorialPage=1&Personkey=DEFF7CE244A472C8&siteName=gvat
אביו,, בעל משק חקלאי מכפר יהושע הוא בן דוד של הסופר חיים רכלבסקי-באר.
בספר שהוציא הסבא הוא מביא מכתבים מהנכד. הנכד – ספי רכלבסקי, כתב לסבא אברהם החלוץ (שעבד במרכז החקלאי והיה אחראי לחלוקת אדמות הערבים בעמק לאחר מלחמת השחרור), מכתב, בו הרגיע ועודד אותו. במכתב תשובה שכתב סבא אברהם לנכדו האהוב ספי, הוא הודה לו על הבעת הרגשות כלפיו בקשר לאכזבתו מנסיעת נטע הנכדה ומשפחתה לאוסטרליה. "עם הרגישות הזאת, כבשת אותנו מחדש," הוא כתב.
אבל הבעייה הקשה יותר מירידת הנכדה מהארץ, שהעסיקה את אברהם, היתה אחרת: "כשאני כותב אליך, ספי, לאדם הקרוב אליי ביותר, אני מוכרח לבטא מעט את המועקה מהמשבר בתנועה הקיבוצית. התופעה החמורה ביותר – 259 אלף דונם, כולל זכויות מים נמסרו לעיבוד ערבי. את הארץ כבשנו לעצמנו קודם כל על ידי יישובה. המלחמות רק חיזקו את התיישבותנו ועצמאותנו. נטישת ההתיישבות וערכיה היא ראשית מפולת חלומותינו והגשמתם. בלי יהירות, הייתי בין החולמים והמגשימים, ורב הכאב... להתראות. שלך סבא."
הנכד, ספי רכלבסקי, נטש את דרכם של החלוצים. לימים פירסם ספר אחד נגד היהדות של הסבא רבא – הרב שמואל מנחם מנדל: "חמורו של משיח", וספר שני נגד כיבוש האדמה הערבית של סבא אברהם – "אין גבול". את הספר האחרון הקדיש ספי לסבא ולסבתא, וכתב בהקדשה: "גם אם לא יהיה עולם, תהיה יהופיץ..."
הנכד האהוב – ספי, הפך להיות סרסור בורסה העוסק בסחורות עתידיות. עיסוק שסבתא חייצֶ'ה הייתה מכנה בבוז: "לופט גישעפט" – עסקי אוויר. קויפן (לקנות) ופארקויפן (למכור). עסקי אוויר התאימו לטיפוס היהודי הגלותי ולא ל"אדם החדש הארצישראלי." דמות סרסור הבורסה המתפרנס מכסף ומפרוצנטים התאימה למנחם מנדל מיהופיץ (כך כינה שלום עליכם את קייב) ולא לדמות "החלוץ הארצישראלי" החדש. ההיסטוריה הפכה כיוון. סבא אברהם הפך מקרמראג' לכנעני. הנכד – ספי, חזר להיות קרמראג' (סוחר רוכל), ושתי אחיותיו ירדו לאמריקה. הלא הרי גם מרקס אמר, ש"האלוהים של היהודי הוא הממון." לימים עם מות אימו הוא ניסה להשתלט על המשק החקלאי העשיר בכפר יהושע.
לימים ניסה לרוץ עם מפלגת העבודה ונכשל ומכיוון שהסתיר זאת, עורך "הארץ" אלוף בומשטיין-בן הישעה אותו מהעיתון. במפלגת העבודה שירת את פואד בנימין בן אליעזר, וכשרחל (שלי) יחימוביץ התנגדה למועמדותו לנשיאות בגלל שחיתותו, הוא התנפל עליה וכינה אותה נאצית.
בשנת 1998 הוא התפרסם בספרו, "חמורו של משיח", שם הזהיר מפני נטיות משיחיות וגזעניות בציבור הדתי בישראל, בהתבסס על טקסטים תורניים ואירועים היסטוריים. הספר עורר סערה עם צאתו, ונטען כנגדו שהוא פסבדו-מדעי ושלמחבר אין את הכלים הדרושים למחקר מסוג זה, ומשום כך הספר לוקה בשגיאות מתודולוגיות. כמו כן נטען כי הוא מסית לפילוג בין חלקי העם. עם זאת, הספר עורר תהודה ודיון ציבורי ער, והיה לרב-מכר. למרות הביקורת, כ-50,000 עותקים של הספר נמכרו וטומיסלב יוסף למפל-לפיד אף אמר שהקים את מפלגת שינוי בהשראת ספר זה.
שנאתו הפתולוגית ליהדות של יוסף רכלבסקי הביאה אותו להכריז: רק לא מדינה יהודית!
"אבא של מאזן," טען יוסף רכלבסקי: "דומה, בשפתו, אישיותו ותרבותו, לסבא וסבתא" שלו, ושל שאר היהודים. ובמה הוא דומה? הוא דומה בכך שהוא אינו מסכים להכיר במדינת היהודים כמדינה יהודית. "ייתכן שאבו מאזן הוא היהודי האחרון. עמידתו נגד החלפת מדינת ישראל ב'מדינה יהודית' היא מחסום אחרון בפני איום קיומי על חלומם של מיליוני אנשים ממוצא יהודי, שכמהו למדינה שבה תתגשם זכות ההגדרה העצמית של העם היהודי על פי הבטחות הכרזת העצמאות לשוויון זכויות מלא, ללא הבדל דת, גזע ומין."
(ספי רכלבסקי, "רק לא מדינה יהודית", "הארץ" 31.12.13).
https://www.haaretz.co.il/opinions/2013-12-31/ty-article-opinion/.premium/0000017f-f438-d5bd-a17f-f63ac6250000
מעניין מה היו חושבים היום סבתא חייצ'ה, סבא אברהם, וסבא רבא הרב שמואל מנחם מנדל, על כך שנכדם האהוב ספי משווה אותם למכחיש השואה, הגזען הערבי-מוסלמי – אבא של מאזן, שרואה בדברי מוחמד לפיהם יש לחסל את ישראל ולהשמיד את היהודים מופת מוסרי, ופועל לחיסולה.
ודוק: אפילו האו"ם החליט על הקמת מדינה יהודית בפלשתינה (א"י).
זהירות פשיסט
בדומה להיטלר ומוסוליני, עשר שנים לפני "ההפיכה המשטרית" כבר קרא סרסור הבורסה, יוסף (ספי) רכלבסקי, אז איש מפלגת העבודה, להפיכה צבאית בה יתפוש הצבא את השלטון במקום מוסדות הדמוקרטיה. הנה מה שכתב אז: "לרמטכ"ל בני גנץ ולהנהגת צה"ל אין 'אפשרות' לא למלא את השחורה שבפקודות – יש להם חובה שלא למלאה... פקודה כזו אסור לבצע." ("המרמה", "הארץ" 7.8.12) (המדובר היה בתקיפת איראן).
כל מי שהדמוקרטיה יקרה לו, חייב לומר: עד כאן! על הצבא תמיד להישמע למוסדות הדמוקרטיים הנבחרים. ברגע שהצבא לא יציית לממשלה הדמוקרטית, יבוא הסוף על הדמוקרטיה. ברגע שהצבא יחליט לקחת את השלטון, לא יוכל יותר גם רכלבסקי ליהנות מחופש הדיבור.
https://archive.ph/Niv7k#selection-2169.3-2199.2
והנה יוסף רכלבסקי מוציא ספר חדש בו הוא ממשיך להרעיל.
"ישראל או יהודה" הוצאת קרן ברל כצנלסון, 363 עמודים, 98 שקלים.
יוסף רכלבסקי, רואה במלחמה שנפתחה באוקטובר את שיאו של העימות בין החברה הליברלית בישראל ובין "יהודה" המשיחית בהובלתה של הציונות הדתית. חלקו הראשון של הספר מציע ניתוח של האירועים שהתרחשו מאז עליית "ממשלת יהודה הראשונה" (כמו שרכלבסקי מכנה את הקואליציה הנוכחית); חלקו השני הוא קריאה לציבור החילוני והמסורתי לצאת למאבק אחרון על גורלו ועל דמותה של המדינה.
הטון של רכלבסקי חריף, לפרקים לא נעים (את כושר ההישרדות הפוליטי של נתניהו, למשל, הוא מדמה לזה של מקקים). הגיעה העת, הוא אומר, "לרדת לרמה שלהם." הנה לכם לקח מ–7 באוקטובר שמשותף לימין, למרכז ולשמאל, לצה"ל ולבן גביר.
רכלבסקי זועם. עיקר הכעס שלו למי שעוזרים למשיחיים לבצע את זממם, גנץ, שלא רצה בתחילה להקים קואליציה עם המפלגות הערביות ושהציל את נתניהו פעמיים – אחרי ליל גלנט, כשלא ניצל את המומנטום, ואחרי 7 באוקטובר, כשהצטרף לממשלה – זוכה לטיפול מיוחד. גם לפיד הוא מטרה קבועה. לצידם מככבים בצדק ערוצי המיינסטרים שמתמכרים לדיונים מטומטמים בספינים פוליטיים ולחפירות "העולם כולו נגדנו," גם ברגע שבו אנחנו זקוקים יותר מתמיד למהות.
את מעמד הביניים הישראלי הוא מכנה "העבדים" של החרדים והציונות הדתית; (כארבעים אחוז מאלו שנפלו במלחמה למענו "העבד" באו מתוכם. נ.כ.). את נתניהו הוא מאשים בבגידה.
התביעה ל"התחשבות ברגשות הדתיים," הוא אומר, "הופכת למכשיר פוליטי להנצחת אפליה והדרה. שיח הנקמה היהודי הפך מפנטזיה לא מזיקה של ציבור מוכה וחסר הגנה, לתוכנית פעולה של אימפריה בעלת צבא מודרני."
כותב הביקורת על הספר, האקטיביסט הפרו-איסלמי נועם שיזף, כותב שהספר ארוך מדי, עמוס חזרות, טובע בפוליטיקה קטנה ונעדר עומק מחקרי. מזכיר מאמר דעה בן 350 עמודים, בז'רגון פנימי ודימויים ילדותיים ("מכונת הרעל המשומנת היטב של משפחת נתניהו שפמפמה בכל המדינה את אדיה הירקרקים"). יש בסגנון של רכלבסקי איזו התענגות על שפה קולנית ואלימה, כאילו זו מצביעה על איזו מחויבות טוטאלית למטרה, אבל התוצאה נראית כמו טקסט שהוכתב ברצף תודעה ומעולם לא נערך.
אבל החשוב מכול, הוא כותב: "לתפישה של רכלבסקי יש חולשה יסודית, ההפרדה המהותית בישראל היא לא בין יהודים "משיחיים" ו"דמוקרטים", אלא בין יהודים לפלסטינים. ובניגוד לדימוי או לפנטזיה שלו על מדינת תל אביב הניצבת מול ממלכת יהודה, ההפרדה הזו מתקיימת במציאות: בעוד היהודים נהנים מזכויות מלאות בכל השטח בין הים לירדן, הפלסטינים – ששווים ליהודים במספרם – הם בחלקם המכריע נתינים חסרי זכויות של דיקטטורה צבאית שמשליט צה"ל בשטחים, בחלקם אזרחים סוג ב', ובחלקם מצויים באיזה מצב ביניים כתושבים חסרי זכויות פוליטיות בירושלים, או כפליטים מופצצים בעזה."
"רכלבסקי," הוא ממשיך, "מזכיר ללא הרף את מזוודות הכסף של נתניהו ואת ההתעלמות שלו מהתראות המודיעין, אבל לא ניתן להבין את 7 באוקטובר ללא דיון ב-20 שנות מצור והפצצות, או שני עשורים של כיבוש והתנחלות בגדה, שלהם היו שותפים כמעט כל הכוחות הפוליטיים בישראל, מימין ומשמאל. זה לא היה פרויקט של 'מדינת יהודה' או של נוער הגבעות, אלא של כולנו.
"את 'ישראל או יהודה' מסיימות שלוש פסקאות שבהן מסביר רכלבסקי מדוע לא דיבר בספרו על השלום. הוא מציין שקודם יש לנצח בקרב הפנימי ואז כל היתר יסתדר. אלא שהמציאות הפוכה: כל עוד הליברליזם הישראלי ידחיק את התביעה הפלסטינית לחירות מלאה ולשוויון – ואף ייאבק בה – הוא ימשיך למצוא את עצמו כסייען של הכוחות הלאומניים והגזעניים הגרועים ביותר; לסבול מבידוד הולך וגובר בעולם; להקריב את בניו ובנותיו במלחמות שהוא אינו מעוניין בהן; לאבד שליטה על גורלו ולהביט אל העתיד בחשש ובאלם, עד שבריחה תהפוך באמת לאופציה היחידה."
(נועם שיזף, "'ישראל או יהודה' קורא לכוחות הליברליים להתגייס לקרב האחרון על המדינה", "אל-ארצ'", 24.9.24).
https://www.haaretz.co.il/literature/2024-09-24/ty-article-magazine/.premium/00000192-22f5-da14-a1de-fefdc3390000
הבנתם? יוסף רכלבסקי ומבקרו נועם שזיף שותפים לדעה כי רק חיסול היהדות במדינת היהודים, ועימה חיסול מדינת היהודים והפיכתה לערבית-מוסלמית (בשלטון החמאס, הג'יהאד, או אש"פ), יביאו את הגאולה ויקימו מדינה דמוקרטית ליברלית.
ונשאלת שאלה נוספת, מה לספרו של רכלבסקי ולברל בארי יעקב כצנלסון שנאבק למען היהדות, ולמען שלימות הארץ? למה הכסף של קרן ברל כצנלסון צריך לממן דווקא אותו?
יריחו
בדיחה ישנה מימי הילדות מספרת: למה הקיפו בני ישראל את יריחו שבע פעמים?
תשובה: שכולם יספיקו לבקר אצל רחב הזונה.
משנות השישים של המאה הקודמת מפתחת ישראל את טילי יריחו האמורים לשאת גם נשק גרעיני.
https://m.maariv.co.il/news/military/Article-1089927
נשאלת השאלה, למה ישראל מחכה ואינה מפעילה טיל יריחו כפעולת נגד לטילים שמשוגרים אלינו מתימן? זה הרי טוב גם להרתעה מול איראן?
דאגה גדולה
טראמפ באמירה מפתיעה: חייבים להגיע להסכם גרעין עם איראן
הנשיא לשעבר שעזב באופן חד-צדדי את הסכם הגרעיןף נשאל במסיבת עיתונאים בניו יורק. אם יעשה הסכם עם איראן, והשיב: "ברור." הוא הסביר: "הנסיבות בלתי אפשריות," ואמר כי היה עושה את זה גם אם היה נבחר ב-2020. טראמפ תקף את ממשל ביידן: "הם יכלו לעשות את זה גם, אולם לא היה להם מושג."
טראמפ נחשב בתקופת נשיאותו למבקר חריף של הסכם הגרעין שנחתם על ידי ממשל אובמה ב-2015, ועזב אותו באופן חד-צדדי במאי 2018. הלילה הוא הביע בפעם הראשונה נכונות לחזור להסכם.
(טראמפ באמירה מפתיעה: חייבים להגיע להסכם גרעין עם איראן)
https://www.mako.co.il/news-world/2024_q3/Article-59f8b2ed5f13291026.htm?utm_source=AndroidNews12&utm_medium=Share
אם קאמלה האריס מעוררת בנו חשש שמא תחתום הסכם עם איראן שיאפשר לה להצטייד בנשק גרעיני, ההפכפכנות של טראמפ מעוררת חשש לא פחות. מה יהיה?
מלכיאל גרינוולד – מלשינון ומויסר
מנחם רהט (מדוע הוא מסתיר ומעלים את שמו המקורי?) מעלה על נס את "כותב המכתבים" מלכיאל גריננוולד שהוא לדבריו: "האדם המפורסם ביותר מאז קום המדינה שנהג בשיטה ארכאית זו," והוא מוסיף שהוא,"היה יהודי ירושלמי שומר תורה ומצוות, סבא גרינוולד לא היסס לכתוב את אשר על ליבו ללא מורא וללא משוא פנים. 'אינני פוחד מאיש אלא רק מבורא עולם, אני פועל רק למען קידוש השם. אלא לי פחד אלא מהקדוש ברוך הוא." ["חדשות בן עזר", 1989)
מסתבר ש"סבא גרינוולד" היה גם מלשין ומויסר לנאצים, ולמשטרה הבריטית.
ב-1942 בעיצומה של מלחמת העולם השנייה הגיע לגבת – "הקבוצה על שם קדושי פינסק" חבר חדש בשם אויגן הירשלר. לאחר לבטים רבים, שכנעו אותו ארקה ישראלי ורעייתו המשוררת פניה ברגשטיין, לבוא ולהתנחל עם אשתו בגבת.
אויגן הירשלר – בן למשפחת רבנים, נולד ב-1913 באוסטריה בעיירה אייזנשטדט. בהיותו בן שבע עשרה לאחר לימודים באייזנשטדט ובמטרסבורג, נסע לפרנקפורט דמיין ללמוד בישיבתו של ד"ר יוסף ברויאר שהיה נכדו של ר' שמשון רפאל הירש, בעל הסיסמה: "תורה עם דרך ארץ." בנוסף לקח אויגן, שעורים כתלמיד שלא מן המניין באוניברסיטת העיר. בראשית 1933 סיים את לימודיו וחזר לאייזנשטדט, שם הקים את את הסניף המקומי של תנועת הנוער "תכלת לבן" (בלאו-וייס) ו"החלוץ", ועבד בהכשרה כרפתן.
האנטישמיות באוסטריה התגברה, לא רק אצל הנאצים. גם מפלגתו של ראש הממשלה – הקנצלר דולפוס, השיבה לעצמה את רוח שנאת היהודים שטבע בה אחד ממייסדיה עשרות שנים קודם לכן, ראש עיריית וינה - לואגר. שנאה זו גם ניזונה משנאה גדולה למפלגה הסוציאל-דמוקרטית, שכמה מראשיה הבולטים והפעילים היו יהודים. כיוון שכך הוגברה גם ההשגחה על תנועות הנוער הציוניות-חלוציות באוסטריה.
באותן השנים פרסם יהודי אחד בווינה עיתון דו-שבועי בגרמנית, בשם "מזרחי". תוכנו וסגנונו של העיתון הזה היו רוויים לשון-הרע, השמצות אישיות ותנועתיות, ואף הלשנות כלפי כל אדם ותנועה שהיו שנואים על העורך. מפלגת "המזרחי" הסתייגה בפומבי מהעיתון, והתייחסה אליו כאל דבר "מוקצה מחמת מיאוס." בסוף שנת 1933 כשכבר התגברה האנטישמיות ורדיפת הסוציאליסטים, הופיעה ב"מזרחי" רשימת הלשנה בזו הלשון: "בימים אלה כשממשלתנו יודעת לטהר את המדינה מהרוח הקומוניסטית, עד מתי תרשה עוד את פעילותו הבולשביסטית של מרעיל הנוער – אויגן הירשלר, בנו של מנהיג "האגודה" באייזנשטדט, ותרשה לו להתהלך באופן חופשי..." הרמז לשלטונות היה ברור... ראש המשטרה המקומית ביקש מאביו שישפיע עליו לחדול מפעילותו העלולה לסכן את ביטחונו.
עורך אותו עיתון מתועב, הוא מלכיאל גרינוואלד, שלאחר שנאלץ לברוח מאוסטריה בשנת 1938 החל בקריירה של השמצות בארץ-ישראל, והפיץ כאן פמפלטים בעברית עילגת, רווי רעל ואיבה, שהניעו את פרשת קסטנר.
פרסום ההלשנה בעיתון ואזהרת מפקד המשטרה, החישו את עלית אויגן הירשלר לארץ.
באפריל 1933 הגיע העולה החדש לנמל חיפה. אויגן, תלמיד הישיבה לשעבר הבקיא בלשון המקרא והמשנה השתוקק מאד לשמוע את צליל השפה העברית מפי ילד עברי המדבר בשפת המקרא והמשנה כשפה טבעית – שפת אימו. כשיצא מהנמל החל לטייל בשכונה העברית "בת גלים" והנה בא לקראתו ילד כבן שש. מייד שאל אותו:
"אמור נא לי ילד, מה שמך?"
מניה וביה ענה לו הילד ב"לשון הקודש" בהברה ספרדית: "חמור! מה אכפת לך?!"
הסתבר לו מיד שזאת היא השפה העברית המדוברת מפיו של ילד עברי יליד הארץ שהעברית היא שפת אימו. בכל מקרה אויגן הירשלר עיברת את שמו לשם העברי: "מאיר איילי".
מאיר איילי היה מנהל בית הספר "העמק המערבי" והמורה שלי לתלמוד, השיעורים אצלו, שהיו חוויה אינטלקטואלית, התחילו מ"תנורו של עכנאי" והסתיימו בפאוסט ובפרויד.
איילי חידש את מנהג "תיקון ליל שבועות" בו ישבו כל ליל שבועות ולמדו סוגיות מהמקורות.
(הסיפור על מלכיאל גרינוולד מובא מהספר "מאיר איילי – כרביבים חינוך יהודי וחקר המקורות", ערך אברהם שפירא. הקיבוץ המאוחד אורנים ת"א 1996 יצא לרגל הגיעו לגבורות).
בדברי איילי, שהיה מפא"יניק אדוק ולכן גם עזב עם הפילוג בקיבוץ המאוחד את גבת ליפעת, ניכר שהתייחסותו השלילית לגרינוולד, שהיה כנראה יהודי מתועב, השליכה על דעתו החיובית, או על כל פנים לא השלילית על קסטנר.
ההיסטוריון שלמה אהרונסון כתב כי בתיק על גרינוולד שאסף הש"י ופורסם, הוא מתואר כנוכל שבִּהיותו בווינה נהג להלשין לשלטונות הפשיסטיים על פעילים ציוניים ואחרים שהִכעיסוהו, וכי בתקופת המנדט היה מודיע של ה-CID משטרת המנדט, וטען לפניהם כי אין להכניס לארץ ישראל את המעפילים שנועדו לגירוש בפאטריה.
https://he.wikipedia.org/wiki/מלכיאל_גרינוולד
הנה כי כן סבא גריוולד היה מלשין ומויסר לנאצים ולמשטרת המנדט. גם אם נכנס להיסטוריה בשל פרשת קסטנר אסור לשכוח לו את כיעורו ההיסטורי.
90 כדורים מטווח קצר: אנשי חמאס רצחו אם לשניים בעזה
בגלל אי העברת תרומות
נקמה על-רקע הניסיון להשתלט על כספים שנכנסים לרצועה: שלושה רעולי פנים מהחמאס עצרו את רכבה של איסלאם חיג'אזי, מנהלת עמותת Heal Palestine שעוסקת בתמיכה רפואית וסיוע הומניטרי ברחבי רצועת עזה, סמוך לבית חולים שדה בחאן יונס. ורצחו אותה. הסיבה: אי העברת כספי תרומות.
לפי עדי ראייה, שלושה אנשי חמאס רעולי פנים עצרו את רכבה, וירו לעברה כ-90 כדורים בדרכה לביקור חולים. בעזה ציינו כי הרקע לרצח הוא השתלטות של אנשי חמאס על חלקים נרחבים מהסיוע והכספים שנכנסים לרצועה כתרומות.
העמותה פירסמה הודעת אבל בעקבות הרצח: "איסלאם היא אימא לשני ילדים קטנים, אישה הומנית, בעלת אתיקה ומקצועיות ברמה הגבוהה ביותר. איסלאם נשארה בעזה בכוונה כדי לסייע לאחרים. היא תמיד אמרה 'אני נשארת כאן כדי לעזור לאנשים שלנו.'"
איאד ח'אדר, תושב עזה, צייץ בעקבות הרצח: "באחרונה הוקמה מאפיה בדרום הרצועה על-מנת לבזוז, להרוג, לגנוב ולהשליט טרור על התושבים. יש להכריז עליה מלחמה מיד."
חוסיין ג'מאל, חוקר מדיני מעזה, אמר: "לא מדובר במקרה הראשון. האמת היא שיש באופן יומי רצח של אזרחים רבים שאף אחד לא מדבר עליהם. חיג'אזי למזלה הרע היתה מוכרת, אחרת אף אחד לא היה מכיר את הנסיבות והפרטים."
קרובי הנרצחת פירסמו כרוז שבו נאמר כי עם הגעתם לבית החולים, גורמים ממשלתיים מטעם חמאס עדכנו אותם כי הירי בוצע כטעות בזיהוי וכי בתם לא היתה היעד. המשפחה ביקשה מאותם גורמים להוציא הבהרה בנושא, וציינו שללא פירסומה לא יבוצע טקס קבורה.
(אנשי חמאס רצחו מנהלת עמותת סיוע בעזה בגלל אי העברת כספי תרומות).
https://www.ynet.co.il/news/article/bk5hpt7ar#autoplay
מסתבר שאנשי החמאס תובעים לא רק חופש לרצוח יהודים, אלא גם חופש לרצוח מוסלמים, אבל הפעם פשוט כדי להרוויח כסף. כמובן שהאו"ם ואונר"ע לא גינו את המעשה.
הנה בעייה. יש לפתור את בעיית הכנסת המזון לעזה ללא החמאס וללא שלטון צבאי-ישראלי. רק זה יביא לחיסול שלטון החמאס בעזה.
אעידה תומא סלימאן היוונייה-ערבית-נוצרית תומכת טרור
ח"כ אעידה תומא סלימאן היוונייה-נוצרית שהסתערבה בכפייה בגין הכיבוש הערבי, התארחה באוסטריה אצל המפלגה הקומוניסטית, ושם היא אמרה שב-7 לאוקטובר אכן נעשו פשעים אבל באותו משפט היא טענה שההתנגדות הפלסטינית בעזה, קרי המלחמה של חמאס, איננה פעולה של טרור ולמעשה לפלסטינים יש את הזכות להתנגד לכיבוש באיזו דרך שהם יבחרו בה. (כלומר טרור).
נוסף על כך, פירסמה ח"כ אעידה תומא סלימאן ציוץ בו היא האשימה את ישראל בטבח בלבנונים ודרשה מהציבור הישראלי להתנגד למלחמה: "טבח בדרום לבנון. 270 הרוגים – וזה רק המיספר הראשוני. מאות עדיין קבורים מתחת להריסות, ומעל ל-800 פצועים. אותן תמונות מזעזעות שראינו בתחילת המלחמה בעזה, אותה זוועה, אותה תמיכה עיוורת," כתבה סלימאן, "נשים, ילדים וזקנים חפים מפשע נמחצים תחת הפצצות. כמה דם עוד יישפך עד שיבינו פה שמלחמה לא תביא שום ביטחון."
עוד הוסיפה חברת הכנסת: "האם כל זה החזיר את החטופים? נתניהו מוביל את המדינה לשפל חדש, מתוך אינטרסים אישיים בלבד. הוא בורח מהצעת עסקת חטופים, בורח מאחריות, ומסכן את כולנו במלחמות כדי להציל את הקריירה שלו. תתעוררו! תתנגדו!"
ציוצה של ח"כ מחד"ש עוררו זעם רב בקרב חברי כנסת שחלקם כינו את תומא סלימאן "גיס חמישי".
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=868932&forum=scoops1
כמה פתטי שהפיליסטינית הנוצרייה אעידה תומא סלימאן, תומכת הטרור המוסלמי-סוני של החמאס, והטרור המוסלמי-שיעי של חיזבאללה, אינה מבינה שטרור זה בא לרצוח גם אותה, הנוצרייה, ולא רק את היהודים. הסתה נגד היהודים לא תציל אותה, להיפך.
לא לחינם הלך הזרזיר שבס לעורב ליברמן
ימות המשיח החדש איווט אביגדור לבוביץ' ליברמן.
ליברלים מקפלן הגיעו לכנס של ישראל ביתנו, לא בשביל למחות אלא לתמוך.
טיטי איינאו, מלכת היופי לשנת 2013, הסבירה למאות אנשים בהאנגר 11 איזו מנהיגות דרושה למדינת ישראל. "אנחנו זקוקים למנהיגות חזקה עם חזון ברור, שיכוון אותנו קדימה," קראה מהבמה בפתיחת הערב.
רבים מאנשי השמאל שנחרדו מהמינוי של ליברמן לשר הביטחון, רוצים היום לראות אותו בראשות הממשלה.
ליברמן נואם: "אני בהחלט רואה את עצמי כמועמד לראשות הממשלה," אמר וזכה לתשואות.
שמעון שבס, מי שהיה איש אמונו של יצחק רבין, יושב בשורה הראשונה ולא מהסס להביע את תמיכתו ומריע לו.
שמעון שבס, היום בן 72: "אני תומך בו כבר ארבע מערכות בחירות, אחרי שמצאתי את עצמי מאוד מאוכזב מגנץ, שהצטרף לממשלה. מבחינתי ביבי, כמו שרבין כינה אותו, הוא ראש כנופייה – לא ראש ממשלה." – "מכל האנשים שיש היום במדינה, הוא [ליברמן] מבוגר אחראי. אני רואה בו מועמד נכון להנהיג את המדינה".
ומה לגבי האידיאולוגיה שלו?
שבס: "כל המילים היפות ודיבורי השמאל נגמרו. יגיע הזמן להסכם עם הפלסטינים, נעשה המון דברים בעתיד, אבל צריך להציל את המדינה."
אבל מה עם טוהר המידות? אתה הרי מודע לכל זה.
שבס: "שגידי וייץ יתעסק בזה. אנחנו לא נמצאים במקום הזה עכשיו, גם אין משטרה שתבדוק את זה. השר לביטחון לאומי הוא העבריין הכי גדול בארץ, אז אתה מדבר איתי על ליברמן?"
יום קודם לכן, בשעת צהריים במשרדי "דלק" באזור התעשייה יקום, ליברמן הגיע לפגישה סגורה. שבס יזם מפגש בינו לבין כמה מוותיקי מפלגת העבודה, אנשי מחנה רבין. "רציתי שידבר איתם, שישמעו מכלי ראשון על התוכניות שלו," הסביר שבס. "אני לא מסכים איתו בכל דבר, יש בינינו פערים ובאתי מבית פוליטי אחר – אבל המדינה נמצאת באסון, בדיזאסטר. הכול מפורק וצריך ריסט."
"אני לא בדיוק מתומכי ליברמן אז זה היה קצת מוזר, אבל היה מעניין להקשיב לו," סיפר אחד הנוכחים. להתרשמותו, שמעון פרס הפך להיות מעין אב רוחני של ליברמן. הוא ציטט אותו כמה פעמים ואפילו הציע פתרונות ברוחו. "יש חבר'ה שהשתכנעו, כאלה שמיד שאלו 'איך מצטרפים, איך עוזרים לך?' יש לו דימוי של מי שעומד במילתו, והעמדה שלו בנושא החרדים פועלת לטובתו."
על העבר, אמר, הם לא דיברו הרבה. "ליברמן היה קרוב לביבי כל השנים, גם בזמן הרצח של רבין," אמר האיש. "אני לא מאשים אותו. זה היה ליברמן אחר. למען הרוח הטובה, אף אחד לא העלה את זה. היתה פגישה די נחמדה."
(רן שמעוני, "האנגר 11, תל אביב. ליברמן נואם מול אולם מפוצץ. והשמאלנים מתמוגגים", "אל-ארצ'", 25.9.24).
https://www.haaretz.co.il/magazine/2024-09-25/ty-article-magazine/.highlight/00000192-29a0-d900-a5f3-6ff040680000
הבנתם? זה כלל לא מוזר שהעבריין שמעון שבס, שאמר לאחר רצח רבין ש"הלכה לו המדינה" כאורגן לעשות כסף, והורשע בהפרת אמונים על כי קידם עסקה עם מדינה זרה שבה היה מעורב חברו. וקידם במסגרת תפקידו את עסקיהם של זוג חברים אחר, שבחברה שבשליטתם הועסק בעבר, הולך ומצטרף לליברמן שבתו נעשתה מולטימיליונרית, העצוב הוא התפרקות מפלגת העבודה שהקימה את היישוב והמדינה, וחלק מתומכי רבין בה הם עכשיו תומכי ליברמן.
כניעת האמנות לאמת
האמנים בעולם החופשי עומדים על כך שהם נאמנים לאמת. מסתבר שלא תמיד.
הסרט "עוד נחזור לרקוד" של הבמאי הישראלי יריב מוזר, המתאר את הטבח שביצעו מחבלי חמאס בצעירים שהגיעו לחגוג במסיבה ברעים, ישודר בתאגיד השידור הבריטי – אך חמאס לא יתואר בו כארגון טרור. במסגרת ריאיון לאתר "הוליווד ריפורטר" האמריקני לרגל עלייתו של הסרט הדוקומנטרי "עוד נחזור לרקוד", ציין הבמאי הישראלי יריב מוזר כי בגרסה שתשודר ב-BBC, שרכש את הסרט לשידור, חמאס לא יתואר כארגון טרור.
"זה היה המחיר," אומר מוזר, "שהייתי מוכן לשלם כדי שהציבור הבריטי יוכל לראות את הזוועות האלה בעצמו ולהחליט אם מדובר בארגון טרור או לא."
כזכור מאז אוקטובר אשתקד ה-BBC סופג ביקורות רבות על סיקור המלחמה בין ישראל לחמאס. לאחרונה אף פורסם דוח ב"טלגרף", לפיו רשת BBC ביצעה יותר מ-1,500 הפרות של קוויה המנחים בסיקור של המלחמה בעזה והיא לוקה ב"דפוס מדאיג מאוד של אפלייה" נגד ישראל.
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=869079&forum=scoops1
ממשלת בריטניה מכירה בחמאס כארגון טרור, אך רשות השידור שלה:
British Bullshit Corporation
אינה מכירה בהם.
היוצר יריב מוזר חושב ש"הציבור הבריטי יוכל לראות את הזוועות האלה בעצמו ולהחליט אם מדובר בארגון טרור או לא," אבל מן הסתם רוב הציבור בבריטניה יחליט שזה לא טרור, אלא לוחמי חופש חבריו של קורביין, ההורגים את הטרוריסטים היהודים.
החלפת שם מעמנו-אל, לעמנו-אללה מקרון
לאור הזדהותו של נשיא צרפת עם לבנון במלחמה של חיזבאללה נגד ישראל כתבתי לו שמן הראוי שישנה את שמו:
Monsieur le Président, votre soutien au Hezbollah, au Hamas et au Jihad vous oblige à changer votre prénom hébreu Emmanu-el, (Dieu est avec nous) au nom d'Emmanu-Allah, vous êtes avec Allah...
אדוני הנשיא, תמיכתך בחיזבאללה, בחמאס ובג'יהאד מחייבת אותך לשנות את שמך הפרטי העברי עמנו-אל, (אלוהים איתנו) בשם עמנו-אללה, אתה עם אללה...
https://x.com/naaman_c/status/1839679841555112190
בינתיים לא קיבלתי תשובה מהנשיא אם הוא נענה לדרישתי.
נעמן כהן
נעמן כהן
כֵּן יֹאבְדוּ כָל-אוֹיְבֶיךָ יִשְׂרָאֵל
רוצים גישה מלאה לכל הגיליונות?
הצטרפו לאתר וקבלו גישה לארכיון של למעלה מ-2,100 גיליונות עם אלפי מאמרים, שירים ויצירות ספרותיות.
הצטרפו לאתר