יואל הופמן, סיפורים

פרדס-כתר, 2022, 63 עמ'

הספרון הקטן הזה מכיל 10 סיפורים, "סיפורונים" כדברי העורך יגאל שוורץ, ומה שמעניין, לא פחות מהסיפורים עצמם הוא קורותיהם של סיפורים אלה: אחיינו של יואל הופמן, ירמי הופמן, מצא קבוצת דפים המכילים שלושים סיפורים קצרים בשפה האנגלית של דודו – שכידוע, יואל הופמן היה פוליגלוט, ושלט לא רק באנגלית, אלא גם ביפנית וסינית. האחיין מבקש רשות לתרגם לעברית, תוך כדי השגחה ודיוקים בידי המחבר, ותוך התנייה שיוצאו לדפוס רק עשרה מתוך שלושים הסיפורים, כשהוא פוסל את העשרים משום שיש בהם "התנשאות". חלק לא מבוטל מעמודי הספר מוקדש ל"פתח דבר" של ירמי הופמן, ו"אחרית דבר" של יגאל שוורץ (18 עמ'), שמצביע בדבריו על מוטיבים הופמניים בסיפורים אלה, כמו ביצירותיו הקודמות של המחבר.

גיבורי ארבעת הסיפורים הראשונים הם בני משפחה: "אבי", "אימי", "הקרקס", "סבי". האב "מפצה" את בנו על כך שאינו מרשה לו לגדל כלב בדירה – בספר על כלבים. וכן, כשפורץ שיטפון בדירה, הוא משתמט מלסייע, ונעלם עד שהתקלה נפתרת.

שני זיכרונות מרים יש לילד הופמן מאימו: תחפושת חייל סקוטי שהכינה לו והיתה טובה אולי לגיל שש, אבל ממש מגוחכת כשגדל, וכן העובדה שהוא נאלץ לזרוק את הסנדוויץ' שהיא היתה מכינה לו לבית הספר כי היה עטוף בנייר שעווה שהדיף ריח מחליא, כשהוא מקפיד להחזיר לאימו את הנייר שהיה חשוב לה.

בסיפור "הקרקס" יש תקווה ואכזבה, ואין ביקור בקרקס – מסתבר שהדוד המסתגר בבית השימוש עם ספרים כשבאים אליו אורחים, הבטיח במפתיע לקחת את אחיינו לקרקס, אלא שהדוד נשען על מעקה המרפסת, וצנח למרפסת של השכן בקומה התחתונה. ברור שהילד בכה על החמצת הקרקס, ולא על הדוד ששבר את צלעותיו.

את הסב בסיפור "סבי" אהב הילד משום שגילה לו שני סודות – שהוא אינו חירש, ושומע רק מה שנוח לו, ועל כך שבמלחמת העולם הראשונה הוא נשלח בענייני אספקה לאיטליה, ומאז אינו מפסיק להתפעל מיופיין של בנות ונציה.

בסיפורים הבאים מוחשת רתיעתו מעולם הפדגוגיה – ב"גן הילדים" הגננת סוציאליסטית שרופה, שאחד במאי הוא בעיניה החג הכי חשוב, ובהתאם היא מפעילה את הילדים הרכים. הדובר נדרש להתכסות בנייר אדום ולנוע כמו בוכנה בידי פועל, כראוי לחג הפועלים.

ב"המורה לכימיה" מובעת קורת רוח שהמורה השנוא מגיע לכיתה לבוש במכנסיים מוכתמים בחלמון של ביצה. את המורה לספרות דווקא אהב, אבל איכזב אותו כשהחליט "לתקן" שיר של בודליר, ולא הספיק להתנצל על המעשה הלא ראוי, כי מורה זה נדרס בתאונת דרכם ("המורה לספרות").

בסיפור "אבק" מופיע פדגוג נלעג, המנהל "שטאוב", שפירוש שמו בעברית הוא אבק. שטאוב נואם נאומים משמימים בפני התלמידים, וכלב "מביע" את דעתו על הנאומים בכך שהוא משתין על נעליו.

הסיפורים אם קצרים מאוד, "סיפורונים", עדינים, נוגים ומינוריים – טעימה לעולמו הפנימי של המחבר.

משה גרנות

אהוד: מה מצב הדפים הריקים רבי המשמעות בספרון הזה?