במוסף "ספרים" של "הארץ" מיום 9 בפברואר 2005 התפרסמה ביקורת של מר סמי מיכאל על ספרו האחרון של מר בני ציפר. חלקה האחרון מוקדש להווי ההומוסקסואלי, גם היהודי, בבגדאד של שנות ילדותו ונעוריו. קטע סיפור מרתק כשלעצמו, שהקורא העברי יכול לקוות שיוליד בבוא היום "ויקטוריה" חדש.
לפני שלוש שנים הוציא סופר בשם א. סודאי (מר אלברט סודאי) רומאן בשם "נוּרִי והפרופסור האנגלי" ("אסטרולוג", 2002, בעריכת אהוד בן עזר) שלא רק שהוא ספר קריאה מרתק אלא היה יכול להיות יסוד לסרט או לסדרת טלוויזיה המתרחשת בעיראק, ישראל ובריטניה. במרכזו נער יהודי בגדאדי בשם נורי, שנעשה שפחת-מין לפקיד בריטי רם-מעלה. לימים עולה נורי לישראל, הבריטי נעשה פרופסור מכובד באנגליה, אבל הקשר הפרובלמאטי נמשך ביניהם כל ימי חיי שניהם.
כמובן שלא היתה אף ביקורת על הספר, שהרי מחברו אינו עורך מדור ספרות באחת ההוצאות הגדולות או באחד העיתונים, אינו מנחה תוכנית טלוויזיה ספרותית, אינו עיתונאי או פוליטיקאי כוחני, אינו הומו, אינו שמאלני, אינו ערבי, אינו פלשתינאי, אינו אנטי-ישראלי, אינו פלילי, אינו אישה צעירה, ואינו נותן מודעות ענק בעיתונים – הוא רק כתב רומאן מקורי יותר טוב משל המפורסמים באותו חודש-חודשיים, אז מדוע שיתייחסו אליו? מדוע יחפשו מטבע מחוץ לאור הפנס אפילו יש  בו חור?
לא עמדה למר סודאי אפילו זכות "עיראקיותו" – ל"פליאדה" (מטבע לשון חביב על מר ג. מוקד בשנים בהן בחש בספרות העברית, ואילו הבוחשים עתה אומרים "קאנון") של סופרי העברית והערבית היהודים יוצאי עיראק – לא הכניסו את מר סודאי. קורא העברית אינו יודע דבר עליו ועל ספרו.
בעקבות קטע הזיכרונות המרתקים של מר סמי מיכאל היתה למר בן עזר התכתבות אי-מיילית עם ידידו הרופא ד"ר יעקב זמיר, ידידות שהחלה כאשר נפגשו בערב ספרותי לצאת רומאן חדש של מר סמי מיכאל. סופר נידח לא הצליח להשיג את הטקסטים שהוחלפו בין השניים (הם שומרים עליהם בקנאות מפני זר) גם לא את הסיפורים הבגדאדיים שכתב ד"ר זמיר, אלא רק קטע סיפור אשר למרבה הצער נערך וקוצר בידי מר בן עזר.