21.9.04. יום שלישי. בערב עם המיסתורית להצגת "בגדי המלך" של ניסים אלוני בתיאטרון "הבימה". עריכת המחזה בידי דורי פרנס ומיכאל גורביץ, בימוי מיכאל גורביץ, ובתפקידים בולטים: אבי אוריה בתור המלך קספר השמיני. משה בקר בתור זום, ראש הממשלה. דביר בנדק בתור אדריאן קורבו, חייט. דב רייזר בתור אלכסנדר טורנו, חייט. אודי רוטשילד בתור הקטור באסונה, משורר. אברהם מור בתור דוקטור פיץ, הרופא המלכותי. בצד הנשי לא בלטה לטובה שום שחקנית. ההצגה נמשכה כשעתיים, עם הפסקה. חלק מהקהל הצביע ברגליו ולא נשאר לחלק השני. אלוני הוא אלוני. אין מחזה. יש הצגה. והבימוי המבריק של מיכאל גורביץ מפיח חיים בטקסט מאולץ ומלאכותי, שניתן לסכמו במשפט אחד: המלך היה ערום ולכן הצטנן ומת.

מה זה אומר? מצד אחד, הכול. מצד שני, שום דבר. תיאטרון. לא החיים. ולכן גם מה שמחזיק את ההצגה הוא לא הטקסט המבולבל-לעיתים וכאילו מבריק – אלא ההמצאות הבימתיות של גורביץ והמשחק המעולה של אוריה, בקר, בנדק ורייז. ציון כללי הייתי נותן – 8. ואילו למחזה – 7, הוא נשאר ברמה של מעשייה לילדים, ואילו היה מעובד לרמה שלהם, כמו "עוץ לי גוץ לי" הנהדר – היה אפשר להביא אליו את הקטינים. אבל ניסים אלוני ברח כל השנים מלכתוב מחזה ממש, והיתל בקהל התל-אביבי האנין שלו, שמייצגו הנאמן היה חסידו הנאמן משה נתן ז"ל, ואם יש לקח אחד אמיתי ב"המלך עירום" – הרי הוא שהמחזאי ניסים אלוני הוא כמו המלך, והמחזה הוא הבגד שאינו קיים.

התפאורה של פרידה קלפהולץ-אברהמי יפה מאוד, וכך גם התלבושות של נטע הקר.

במשך קדנציה של שלוש שנים, שנסתיימה בשנת 2004, שימש מר בן עזר בתור "שופט" ב"אקדמיה לתיאטרון"

.