על "הר החילבה" מאת שמחה סיאני,

שיח ירושלים 2024, 65 עמ'

עטיפה – נפתלי מזעקי, ציורים – טניה גישפלינג,

צילומים – בלפור חקק

כל מה שיוצא מתחת ידיה של שמחה סיאני זוכה לחופנים של אסתטיות – בספרון קטן המידה הזה אנו מוצאים עטיפה יפיפייה, ציורים וצילומים מרהיבי עין, כתב ידה הקליגרפי הנפלא, וקישוט בכל עמוד.

ובאשר לתוכן – יש בספר זה חמישה סיפורים קצרים, ולסיום שיר – כולם מתייחסים לילדותה של המחברת בנחלת צבי, שכונת עולי תימן בירושלים. האירועים המתוארים הם על הרוב מדכאים, ואפילו טרגיים: אביה של המספרת נפטר בגיל 45, רומיה הערירית הזקנה המקמצת על פרי עץ הרימונים שלה נספית בשריפה, אם משכלת את בתה ש"נחטפה" לבית החולים, ילד בן שנתיים נופל לבור מים, שתיין מועד בשכונה מתפרנס משבירת בקבוקים על ראשו, ילדים גונבים ענבים ורימונים, כי להוריהם אין אמצעים להעניק להם "מותרות" כאלו.

ואף על פי כן, חוט של אופטימיות נשזר לכל אורכו של הספר: אביה של המספרת אמנם חלה מאוד, וכאמור, נפטר בגיל צעיר, אבל הוא מספיק לספר לבתו סיפור על תושייה וגבורה מימי צעירותו, שהצילו את שלטונו של האימאם יחיא שהעניק חסות ליהודים. האב ידע שלא יחיה זמן רב, ועל ערש דווי מפיח תקווה ועוז בבתו כדי שתוכל להתמודד עם החיים הקשים שלפניה כיתומה מאב, כאשר האם האלמנה תיאלץ לאחר לחזור הביתה מעבודת יומה כדי לפרנס את שתי בנותיה. שמחה הילדה חשה שאביה הגיבור עומד מאחוריה, ומעניק לה אומץ.

ילדי השכונה "סוחבים" אשכולות ענבים המובאים בארגזים ליקב של אשכנזים, למרות שהם יודעים תנ"ך יותר טוב מ"הווזווזים", הם שכחו שבעשרת הדיברות כתוב "לא תגנוב!" וזה כולל רכושם של האשכנזים. את התובנה הפשוטה הזאת מבינה האם, והיא מייסרת את הבת שנהנתה מהגניבה.

 רומיה, הזקנה הערירית, אמנם נספית בשריפה, שהיא עצמה גרמה לה, אבל את ביתה ורכושה היא מורישה לוועד עדת התימנים, שלא התקבלו במאור פנים על ידי האשכנזים והספרדים הוותיקים. מרת גרוו'אני הזקנה נאלצת להיעזר במספרת שלנו, אז ילדה קטנה, ולמרות שהילדה לבושה במכנסיים קצרים, בניגוד למקובל בעדה, היא זוכה לפרס מבורך: גרעיני דלעת וגרעיני אבטיח.

 הספר מסתיים בשיר "זלביה לשבת", בו מתואר כיצד האם מכינה לביבות תימניות לקראת השבת, מדליקה נרות ומשרה על הבית אווירת קדושה.

מיספר מילים מוקדשות לשכונת נחלת צבי ולחמשת בתי הכנסת שבה, שהגדול מביניהם נושא את שמו של הברון מוריס הירש (=צבי).

על הכריכה האחורית מספרת ד"ר דורית אורגד את תמצית קורותיה של שמחה סיאני, ואת יצירותיה שראו אור.

הספרון הזה מעוצב בטוב טעם, אסתטי מאוד, ואני מניח שאנשים יהיו שמחים לקבל אותו כמתנה מאהובי ליבם.