התורה לא היתה ידועה לפני מלוך המלך יאשיהו (620 לפני הספירה בקירוב). ברגע שהיא "נמצאה" על ידי הכוהן חלקיהו, כל הצווים הבלתי אפשריים שבה הפכו להיות חובה על כל עם ישראל, ומי שאינו מקיימם, נדון לקללות הנוראות המופיעות בדברים כ"ח, ומאוחר יותר בספר ויקרא (פרק כ"ו). על כן העדיף עם ישראל את הגולה על פני מולדתו, כי בגולה הוא פטור מכל הצווים הדרקוניים הקשורים בארץ.

גם בימינו ל"משרתי האל" יש תיאבון גדול – ספק אם למדנו את לקח הגלות על מוראותיה.

נושא זה נדון בספר התמציתי –

"התיאבון הגדול של משרתי האל"

מאת

ד"ר משה גרנות

המעוניין בחיבור זה ללא עלות!

יציין שם וכתובת בדוא"ל: granotmoshe@walla.co.il