פתאום חושך. שחור בעיניים לא רואים כלום. הכול נעלם. כל העבר נמחק כלא היה. סטרוק אירוע מוחי. למזלי הרב זה רק במחשב שקרס. ועכשיו לקנות מחשב חדש להתקינו לוקח זמן. לא הכול היה מגובה ואולי יאבדו לנצח חומרים והתכתבויות. חשבתי שלפחות מה שכתבתי בחדשות בן עזר קיים באינטנרט, הסתבר לי שמשום מה לא כל הגיליונות הועלו לרשת. מוזר.
לאט לאט נעבוד לחידוש הזיכרון.
[אהוד: כל גיליון שחסר לך אתה יכול לקבל מהמחשב שלי שבו נמצאים כולם].

תיאטרון האבסורד – משפט מוחמד דף
בשעה שישראל עשתה תקדים בלתי ייאמן בתולדות המין האנושי. כאשר בפעם הראשונה בהיסטוריה מדינה מספקת לאוייב שתקף אותה מזון תרופות ודלק, במקום להלל את ישראל ואת צה"ל לתהילת עולם, מכריז בית הדין בהאג "שנתניהו וגלנט מנעו בכוונה ובידיעה מהאוכלוסייה האזרחית בעזה אמצעים החיוניים להישרדותם, כולל מזון, מים, ותרופות וציוד רפואי, וכן דלק וחשמל."
ומהו בית המשפט? התובע הוא הגזען האנטישמי כרים אסד אחמד קאן, פקיסטני מוסלמי אחמדי אזרח בריטניה. (מעניין שהוא אינו רואה פשע מלחמה בעובדה שבכל השטחים הכבושים ע"י הערבים קיומם של האחמדים אינו חוקי, ורק בישראל הוא חוקי. כמוהו כאיימן עודה).
ובראש חבר השופטים עומד הגזען האנטישמי נוואף סלאם – לבנוני-מוסלמי-סוני ששימש נציג לבנון באו"ם. אין ספק שאם בעולם היו 57 מדינות יהודיות ורק מדינה אחת מוסלמית קטנה, וישראל היתה כובשת 13 מיליון קמ"ר (כגודל השטחים הכבושים ע"י הערבים) ההחלטה היתה שונה לחלוטין.
והנה תיאטרון האבסורד. כדי לאזן כאילו את ההחלטה, מאשים בית הדין לחוסר צדק בהאג שאינו מבדיל בין רוצחי ההמונים שיזמו את טבח 7 באוקטובר שבאמנתם התחייבות ברורה לרצח כל היהודים בעולם – לבין האנשים שניהלו את המערכה שבאה אחריה, מצורכי ביטחון ברורים, להעמיד לדין גם את המת מוחמד דיאב אבראהים אל־מצרי המוכר בכינוייו מוחמד דֵף ואבו ח'אלד.
עכשיו נחכה ונראה אם "מדינת פלסטין" חברת בית הדין בהאג המוכרת על ידו כמדינה, תתפוס את מוחמד דף, תקים אותו לתחייה, ותעמיד אותו לדין, הרי "מדינת פלסטין" חתומה על אמנת האג. תיאטרון האבסורד כבר אמרנו.

גד איזנקוט – הגורם לשורשי הקונספציה שהביאה ל-7 באוקטובר
בתאריך 17.2.16 נפגש הרמטכ"ל רב-אלוף גד איזנקוט עם תלמידי תיכון בהיכל התרבות העירוני של בת ים והתייחס שם לגל הטרור הערבי ולהתמודדות של צה''ל עימו וכך אמר:
"תופעת הטרור מלווה את החברה הישראלית לאורך שנים, והיתה סכינאות גם לפני שנים. זה יכול להיות בתל אביב, בעתניאל או באריאל. אנחנו רואים השפעות הדדיות בין מה שקורה במזרח התיכון עם דאעש, לבין מה שקורה אצלנו," אמר הרמטכ''ל.
אחד התלמידים שאל את הרמטכ''ל על הוראות הפתיחה באש שלדברי התלמיד הוחמרו וכעת הן מסכנות את הלוחמים בשטח. איזנקוט השיב כי ההוראות הקיימות הן נכונות, והוסיף "צה"ל לא יכול לדבר בסיסמאות, כמו 'הבא להורגך השכם להורגו,' או 'כל מי שמחזיק מספריים צריך להרוג אותו'."
בין יתר דבריו התייחס איזנקוט גם לתיאום הביטחוני עם הרשות הפלסטינית וסיפר לתלמידים כי "יש שיתוף פעולה עם מנגנוני הביטחון הפלסטינים, יש 40 אלף אנשי ביטחון כאלה."
הרמטכ"ל התייחס גם לאיומי נסראללה לפתוח במלחמה נגד ישראל. "אנחנו פוגשים פעם בשבוע בהופעה שבועית בטלוויזיה את חסן נסראללה," אמר איזנקוט, "את כל היכולת של חיזבאללה הוא בונה בסביבה כפרית, כדי לפתח מאזן אסטרטגי מול מדינת ישראל. יחד עם זה, צה"ל מצליח לממש הרתעה. בעשור האחרון חזית לבנון היא חזית שקטה."
https://www.inn.co.il/news/316391
לפי הקונספציה של הרמטכ"ל גד איזנקוט, חיזבאללה מורתע מישראל. לחמאס ולסכנה מעזה הוא בכלל לא התייחס. יוק.
אבל החמור ביותר היא הקונספציה של גד איזנקוט: "צה"ל לא יכול לדבר בסיסמאות, כמו 'הבא להורגך השכם להורגו.'" הנה הקונספציה שהביאה לאסון. נטישת צה"ל (לפחות לפי גנרליו) את העיקרון הבסיסי של "הבא להורגך השכם להורגו," היא שהביאה לאסון של ה-7 באוקטובר.

יעקב כהן ז"ל
בחודש מרץ 2020 ראיתי ב"הבימה את ההצגה "החולה המדומה" של מולייר –https://archive.habima.co.il/showPage/?itemId=1202
עם תחילת ההצגה עלה השחקן יעקב כהן ששיחק בתפקיד אַרְגַן, החולה המדומה, לקול תשואות הקהל לבמה ונתן מונולוג מאולתר על מחלת הקורונה וסכנותיה. הקהל שאג מצחוק. בסיום ההצגה הודיע כי זו הצגה האחרונה של "הבימה" שנסגרת בצו הממשלה עקב המחלה. הקהל הריע עוד ועוד.
לא ידעתי אז שיעקב כהן "החולה המדומה" הוא חולה אמיתי. הוא שמר את מחלתו לעצמו. והנה מחלתו גברה עליו והוא נפטר ממנה.
יעקב כהן (1958-2024) היה שחקן, קומיקאי, סטנדאפיסט, מנחה טלוויזיה ומדבב ישראלי, מהאמנים הבולטים בתיאטרון ובבידור הישראלי. נולד ב-1958 במקנס שבמרוקו למשפחה בת אחת עשרה נפשות. בשנת 1964, כאשר היה בן שש, עלה לישראל יחד עם משפחתו. הוא גדל בעיר מגדל העמק. בשנת 1977 סיים את לימודיו בבית הספר אורט רוגוזין אשר במגדל העמק. בשנת 1984 סיים את לימודיו במחזור כ"ב של בית הספר למשחק בית צבי. היה אחד משחקניו הגדולים של התיאטרון הישראלי. יהיה זכרו ברוך.

אלון ליאל – תעמולה פוליטית המוצגת כמחקר
אלון לבל-ליאל הוא אקטיביסט פרו-איסלמי ותיק התומך בב.ד.ס. בהטלת חרם כלכלי, חברתי, ופוליטי על מדינת ישראל, חבר בהנהלת עמותת "סיכוי", עמותת "עיר עמים", "בצלם", וחבר במפלגת "כל אזרחיה". בעברו כיהן לבל-ליאל כמנכ"ל משרד הכלכלה והתכנון בשנים 1994-1996, שימש כעיצעס גייבער-יועץ חצרוני של אהוד ברוג-ברק שמינה אותו למנכ"ל משרד החוץ במשך כחצי שנה, וכן כיהן כממונה על היחסים בשגרירות ישראל באנקרה, טורקיה, וכשגריר בדרום אפריקה. בספר שהוציא עם העיתונאי יהודה ליטני (שמת לפני שנה וחצי) הוא מתיימר להשיב על השאלה "כיצד נפתרו שלושה סכסוכים שנחשבו ללא מוצא. למה זה לא קורה אצלנו? איך הצליחו קפריסין, צפון אירלנד ודרום אפריקה להיחלץ ממעגל האלימות, ורק שלנו נותר בלתי פתיר? (אלון ליאל, יהודה ליטני, וְכִיתְתוּ, ת"א 2024)
https://www.kibutz-poalim.co.il/וכיתתו?srsltid=AfmBOorbQF-lVcrI84Tlk22NkgmDfKh-1fmTl9QLg_hCW0Shn2rUJvyU
מה שמאפשר שלום אצלנו (גם לאחר ה-7 באוקטובר), הוא אומר, זה הלקח "משלושת הסכסוכים שהוא ויהודה ליטני בדקו, הם גילו כי יסוד מרכזי שאיפשר פתרון של פיוס הוא עקרון ה"הדדיות של כבוד" (Parity of Esteem), עיקרון שחזר בכל שלושת המקרים. עקרון ה"הדדיות של כבוד" משמעו להכיר שסבלו של האוייב משתווה לזה שלו וששום נקמה לא תוכל למחוק אותו מופיע בניסוחים שונים בהסכמים הכתובים."
ואיך עושים זאת פרקטית? "אני בעד לדבר עם העם הפלסטיני – עם הנציגות הנבחרת שלו שהיא כרגע הרשות הפלסטינית.
"יש עמים שהתגברו על השנאה ועל רגש העליונות," מסביר לבל-ליאל, "התגברו על הפיתוי לרדוף אחרי הכוח ולהכות ולהכות. בממוצע, שלושת הסכסוכים האלה מחזיקים מעמד כבר 40 שנה בלי הרוגים. ובזמן הזה היו עשרות אלפי הרוגים בישראל ובעזה ובלבנון ובגדה – 1,700 הרוגים בישראל לבדה מאז 7 באוקטובר. איזו עוד הוכחה אתה צריך בשביל שיראו שאי אפשר רק בכוח. איזו עוד שנה צריך בשביל להמשיך להגיד לעם ישראל שהכוח פותר את כל הבעיות."
(רונן טל, "אלון ליאל, חקר כיצד נפתרו שלושה סכסוכים שנחשבו ללא מוצא. למה זה לא קורה אצלנו?, איך הצליחו קפריסין, צפון אירלנד ודרום אפריקה להיחלץ ממעגל האלימות, ורק שלנו נותר בלתי פתיר?" "אל-ארצ'", 17.10.24)
https://www.haaretz.co.il/gallery/galleryfriday/2024-10-17/ty-article-magazine/.highlight/00000192-8f4c-d953-afbe-9f5d4f800000
בואו נבחן איך למעשה "נפתרו" הסכסוכים בשלושת המקרים הללו, ומה ההבדל בין סכסוכים אלו לבין הסכסוך בין ישראל לערבים ולמוסלמים.
קפריסין – הסכסוך הלאומי בין היוונים לטורקים כלל לא נפתר. טורקיה השתלטה בכוח צבאה על 37 אחוז משטח קפריסין, והקימה שם מדינה טורקית כאילו עצמאית בשם "הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין", שאף מדינה מלבד טורקיה לא מכירה בה, ויישבה בה אלפי מתנחלים טורקים מטורקיה. הסיבה היחידה שהקונפליקט בקפריסין רדום, איננו בגלל שהסכסוך נפתר בגלל עיקרון "ה"הדדיות של כבוד" שמצא לבל-ליאל, אלא בגלל הכוח העודף של טורקיה על היוונים בקפריסין (וגם ביוון). היוונים אינם מעיזים לצאת נגד הטורקים. שבנו "קיר ברזל" שאין ליוונים כוח לצאת נגדו. (הלוואי "קיר ברזל" כזה אצלנו).
צפון אירלנד – בצפון אירלנד רב המשותף על המפריד. שני הצדדים הן הקתולים והן הפרוטסטנטים מדברים בשפה אחת – באנגלית. שני הצדדים מאמינים באל אחד – אל יהודי – ישו מנצרת. שני הצדדים מאמינים בקדוש אחד אנגלי – סנט פטריק. ההבדל היחידי בין הצדדים היא השאלה האם האפיפיור הוא ממלא מקומו של ישו עלי אדמות כפי שמאמינים הקתולים, או לא כפי שמאמינים הפרוטסטנטים. בעבר היה גם מימד כלכלי בין הצדדים כשהקתולים היו מופלים לרעה. כיום עם החילוניות של החברה, והשינוי הכלכלי אין שום סיבה הגיונית לקונפליקט בין הצדדים. השאלה אם האפיפיור הוא ממלא מקומו של ישו, או לא, אין בה שום סיבה למלחמה.
דרום אפריקה – הקונפליקט בדרום אפריקה היה קונפליקט אזרחי בין לבנים לשחורים ולא קונפליקט לאומי. הרוב השחור סבל ממשטר האפרטהייד, וקיבל זכויות פוליטיות שוות.
הסכסוך הישראלי-ערבי-מוסלמי, הוא סכסוך לאומי ודתי. (57 מדינות מוסלמיות מול מדינה יהודית קטנה אחת) היהודים והערבים דוברים שפות שונות, ובעלי דת שונה. ומכאן כאן חריפות הסכסוך. אין כל דמיון בין "פתרון" שלושת הסכסוכים ש"חקר" לבל-ליאל, לבין "פתרון" הקונפליקט היהודי-ערבי-מוסלמי, ומכאן גם אין להסיק מהם.
התובנה המעשית שלבל-ליאל הסיק מ"מחקרו" – "לדבר עם העם הפלסטיני – עם הנציגות הנבחרת שלו שהיא כרגע הרשות הפלסטינית" – הוא פשוט פתטי ומגוחך. ראשית כל לבל-ליאל משקר. בניגוד לדבריו הנציגות הנבחרת של הפלסטינים בבחירות חופשיות היא החמאס שזכה בבחירות כלליות (שאיתו גם לבל-ליאל אומר שאין מה לדבר) – ולא אבא של מאזן, ושנית לדבר? הרי מדברים כל כך הרבה וכל כך הרבה שנים. אז לשם מה המאמץ? למה להתאמץ כל כך ולהוציא ספר שלם על דיבורים לא רלוונטיים?
מוטב היה אם לבל-ליאל היה מקדיש קצת מאמץ למה שהוא מגדיר "ההדדיות של כבוד" ומשכנע (ואפילו ערבי-מוסלמי אחד) שדברי מוחמד באמנת החמאס, ובדברי המופתי של אש"פ (מינוי אישי של אבא של מאזן) לפיהם יש לרצוח את כל היהודים בעולם כתנאי לגאולה – הם גזענות ולא מופת מוסרי. אם יצליח בזה, או אז, באמת זו תהיה תחילת הדרך לשלום.

גויים הצילונו! והצילו את החמאס! הטילו עלינו סנקציות!
מאות אנשי אקדמיה, פוליטיקאים ופרוטסטנטים, חתמו על עצומה הקוראת להפעיל לחץ בינלאומי נגד ישראל, הטלת סנקציות על מנת להציל מדינת ישראל מהישראלים. כותבי העצומה כתבו כי הם "קוראים לקהילה הבינלאומית – לאו״ם ולמוסדותיו, לארצות הברית, לאיחוד האירופי, לליגה הערבית ולכל מדינות העולם – להתערב באופן מיידי ולהפעיל כל סנקציה אפשרית למען השגת הפסקת אש מיידית." (להצלת שלטון החמאס בעזה ולשיקומו). בהמשך הם כותבים: "לצערנו, רובם של הישראלים תומכים בהמשך המלחמה ומעשי הטבח, ושינוי מבפנים אינו אפשרי כרגע. אנא, למען עתידנו ועתידם של כל יושבי הארץ והאזור, הצילו אותנו מעצמנו, הפעילו לחץ אמיתי על ישראל למען הפסקת אש מיידית."
כלומר לשיטת אותם חותמים, מדינות העולם צריכות להציל את ישראל מעצמה – ומהעם הישראלי – המעוניין לטבוח בעזתים חפים מפשע.
בין החותמים אנשי אקדמיה רבים: פרופ' יגיל לוי מהאונ' הפתוחה, פרופ' עודד גולדרייך חתן פרס ישראל, פרופ' רחל אליאור, מיכאל בן יאיר היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, יולי נובק מנכ"לית ארגון בצלם, פעילים מארגון שלום עכשיו, וגם פעילי מחאה כמו קוסטה בלאק, ח"כ עופר כסיף, ועוד פעילים מארגונים כמו "בצלם", ו"שלום עכשיו".
זו עצומה שחתומים עליה בעיקר מרצים ומרצות, המקבלים משכורותיהם מהמדינה, המבקשים סנקציות על עצמם. בלי שתיפגע משכורתם.
https://www.now14.co.il/article/1043141
עליהם נאמר: "האוחזים בחרם בחרם יאבדו." יש להחרימם, כולל המשמעויות הכספיות על הנזק שהביאו.

חברי המילואימניקים, הגיעה העת לשקול הפסקת התנדבות –
הבה נלך כצאן לטבח!
אורי ערד המתנאה להיות אל"מ בדימוס, נווט קרב בטייסת 201 במלחמת יום הכיפורים, שבה נפל בשבי המצרי, קורא ללכת כצאן לטבח!
"ממשלת ישראל הנוכחית הכריזה מלחמה על מדינת ישראל הדמוקרטית," קובע ארד, ומציין כי "ניסיון זה נתקל בהתנגדות עממית חסרת תקדים, וסופו שנבלם." והוא מסביר: "אחד הצעדים המשמעותיים שסייעו בבלימת ההפיכה המשטרית היה הפסקת ההתנדבות של לוחמי חיל האוויר (ואחרים), לוחמים אלה סימנו גבול בהתנגדותם לשרת משטר בלתי דמוקרטי. זה נחזה בעיניהם כשינוי מהותי בחוזה הבסיסי בין האזרח והלוחם לבין המדינה, שינוי שמשמעותו היא שהאזרחים והלוחמים משרתים את המלך ולא את הממלכה. הפסקת ההתנדבות של לוחמי מילואים בכלל, ולוחמי האוויר בפרט, הצילה את ישראל מההפיכה המשטרית של 2023. היא היתה מוצדקת בעיניי, משום שאין שום הצדקה להתנדב לשרת משטר שאינו דמוקרטי ושלא ניתן לסמוך שהחלטותיו יקדמו את הטוב הכללי. מצבה של ישראל היום חמור שבעתיים מאשר בקיץ 2023, ולכן אך טבעי שתעלה שוב השאלה האם נכון שמשרתי מילואים, שנקטו צעד חריף של הפסקת התנדבות בטיעון שאינם מוכנים לשרת ממשלה המאיימת בהפיכה משטרית, ימשיכו להתנדב כשהממשלה מיישמת בפועל את תוכניותיה להפיכת ישראל למדינה דיקטטורית.
"אני ער לכך שההחלטה להפסיק להתנדב בשעת מלחמה היא קשה מנשוא. אין לנו ארץ אחרת, ואף על פי כן אני סבור, כי העמדה הגורסת שבזמן מלחמה אין שום הצדקה מוסרית להפסקת התנדבות מוטעית. עמדה זו מתעלמת מקיום האפשרות של 'פקודה שדגל שחור מתנוסס מעליה,' כפי שקבע בית המשפט העליון לגבי טבח כפר קאסם. היא מתעלמת מכך שייתכנו מצבים, גם בזמן מלחמה, שבהם פקודות ומהלכים של הממשלה הם בלתי לגיטימיים, ודגל שחור מתנוסס מעליהם ומחייב אי-שיתוף פעולה.
"דעתי הברורה היא שממשלת נתניהו אינה לגיטימית והורסת את ישראל. לכן, אף שאינני משרת בעצמי בשירות מילואים פעיל, חשוב לי להדגיש כי מדובר בהתלבטות מצפונית לגיטימית, וכל מתנדב לשירות מילואים רשאי וצריך להכריע בה על פי מיטב שיקול דעתו ומצפונו. אני סבור שניגוד העניינים המובהק שבו נמצא נתניהו והעובדה שהוא מעדיף בבירור את האינטרס האישי על פני האינטרס הלאומי, יעמידו את ישראל שוב ושוב במצבים מסוכנים שיאיימו על עצם קיומה כמדינה חופשית, ובכלל. יידע כל מתנדב, כי התארכות המלחמה משרתת אינטרסים זרים, אולי אף כאלה שנוגדים את ביטחון ישראל."
אל"מ בדימוס ערד לחם כנווט קרב בטייסת 201 במלחמת יום הכיפורים, שבה נפל בשבי המצרי.
(אל"מ אורי ערד, "חברי המילואימניקים, הגיעה העת לשקול הפסקת התנדבות", "אל ארצ'" 24.10.24)
(https://www.haaretz.co.il/opinions/2024-10-24/ty-article-opinion/.premium/00000192-b39b-d006-a5b3-ff9bede80000
מכיוון שארד מתנאה בעצמו כאיש מוסר, הנה השאלה המוסרית: ונניח רק נניח, שאכן היתה עוברת בכנסת החלטה על ביטול עילת הסבירות, (לקבוע האם זו אכן דיקטטורה זו שאלה נפרדת) – האם אז נראה לארד מוסרי לא להגן על אשתו ילדיו, נכדיו והוריו מפני רצח אונס שריפה וחטיפה של החמאס והג'יהאד האיסלמי? היה מוסרי היה להפקיר אז לאונס ורצח את שקמה שוורצמן-ברסלר-וינדמן? והיום כשעילת הסבירות לא בוטלה האם זה נראה לו מוסרי? האם אורי ארד (ודומיו) טוענים למשל שההקרבה העצומה של חילי הצבא האדום נגד גרמניה הנאצית היתה טעות כי לחמו מתוך משטר דיקטטורי?
יש לומר ברורות בכל תנאי ללכת כצאן לטבח אינו דבר מוסרי.

משה סמולנסקי-יעלון ממליץ על סרבנות – הבה נלך כצאן לטבח
הרמטכ"ל ושר הביטחון לשעבר, רא"ל במיל' משה סמולינסקי-יעלון. נשאל בראיון האם יאמר לצעירים לפני גיוס ולמשרתי מילואים לסרב לשרת.
בתשובה ענה יעלון: "כל אחד יחליט בהתאם לשיקול דעתו. אני בדברים האלה חושב שהגענו כבר לשוקת שבורה, עברנו כל כך הרבה קווים אדומים, כל אחד שיחליט מה הוא עושה."
https://roter.net/forum/scoops1/876358.shtml
מבחינת סמולינסקי-יעלון הכול ברור. הרי לדידו האוייב הוא לא החמאס וחיזבאללה, אלא נתניהו, אז מוטב לסרב לשרת בצבא נתניהו ולצאת לקרב נגדו.
מה שלא ברור הוא איך יכלו אנשים (ואפילו אויבי נתניהו) להמליץ עליו ולהתגייס למענו בקמפיין למינויו לראש הממשלה? כיצד אותם אנשים לא מתביישים בעצמם וממשיכים להביע את המלצתם על אחרים.

הקריאה בספר מ-1938 על חינוך בגרמניה הנאצית מציבה תמרור אזהרה לישראל של היום מפני החינוך האיסלמו-נאצי של אויביה
"הידיעות על הריגתו של חסן נסראללה והרמת כוסית לחגיגת מותו של נסראללה," כותבת נועה לימונה כתבת "הארץ, "כשתמונת גופתו המאובקת של יחיא סינוואר התנוססה ללא טשטוש בכל אולפני החדשות, גלויה לעיני ילדים ובנות נוער, הרבה הורים זעמו מכך. על מותם של רשעים אין אמנם מה להצטער – העולם טוב יותר בלעדיהם – אבל אווירת הבקלאוות, היין והוויסקי בעיצומה של מלחמה עקובה מדם, איומה ומתמשכת, כשהחטופים אינם כאן, כשמשפחות רבות כל כך מרוסקות – היא לכל הפחות צורמת. ודאי כשמדובר בשאלת הערכים ותפיסת העולם המונחלים דרך כך לילדים.
"השאלה איך לגדל כאן ילדים לא מרפה ממני בשנה האחרונה, ולא רק בגלל ההיבט הישיר של ביטחון וסכנת חיים; או בגלל השירות הצבאי העתידי, שהאיום שלו מרחף תמיד מעל הורים ישראלים, במיוחד בזמן מלחמה שאין קצה לה. יש לשאלה הזאת גם צדדים עמוקים יותר, שקשורים לחגיגות המוות האלה, להאדרתו, לכרסום המתמיד באמפתיה ובאנושיות, לאופן שבו הצבאיות חודרת יותר ויותר לכל נים בקיום האזרחי, לאופן שבו מתעצבת הגבריות הישראלית כמופע כמעט בלעדי של כוחנות ולחימה.
"עוד לפני מלחמת העולם השנייה, זיהתה הסופרת אריקה מאן שבתי הספר במולדתה הופכים לכלי בשירות המשטר. גם לנו יש מה ללמוד," קובעת לימונה.
אריקה מאן מתארת בספרה "בית ספר לברברים: החינוך ברייך השלישי", שנכתב ב-1938 כיצד חוויות ילדות נורמליות עברו מיליטריזציה. בשיעורי האמנות הילדים מציירים מקלטים ומסיכות גז, ושיעורי כימיה מוקדשים לרכיבי פצצות. זהו מסמך נוקב על תהליך ההידרדרות המוסרית של חינוך הילדים והנוער בגרמניה הנאצית. ב-200 עמודים קצרים, המחולקים לשלושה פרקים, המוקדשים לשלושה מעגלי חיים של ילדים – המשפחה, בית הספר ותנועות הנוער – מראה מאן איך המשטר הנאצי עיצב מחדש בשיטתיות את הנוער הגרמני דרך חינוך ותוכניות חברתיות, ומדגימה את האופנים השונים שבהם המיליטריזציה של החינוך פוגעת בילדים – ולא רק בילדים היהודים, אלא גם ב"ארים".
הספר משלב בין מסמכים אותנטיים מגוונים (מובאות מתוך "מיין קאמפף", צווים לבתי הספר והנחיות שר החינוך, חוברות למורים, מקראות וספרי ילדים) ובין חוויות אישיות, ומתעד איך פחד וטראומה יכולים לשנות באופן יסודי את יחסה של חברה לילדיה. מאן מתארת בו כיצד חוויות ילדות נורמליות – שיעורי אמנות, תרגילי מתמטיקה, משחקי חצר – עברו בהדרגה מיליטריזציה. בשיעורי האמנות, למשל, הילדים מתבקשים לצייר מקלטים ומסיכות גז כטבע דומם; שיעורי כימיה מוקדשים לרכיבי פצצות; ובעיות במתמטיקה עוסקות בעניינים צבאיים.
הוראה הזאת, מתארת מאן, עוסקת אך ורק בהפיכתו של הילד לחייל. חייל מלא שנאה לכל אויביה של גרמניה – כולם מקשה אחת. "בגרמניה מוכרחים לשנוא," היא כותבת, "שנאה יוקדת, מאכלת וחסרת מרפא... אפילו לשנוא ביטויים תמימים כמו 'שכל ישר', 'אהבת השלום'. והשנאה הזאת מלובה ומוזנת בקפידה, בשיטתיות ובנחישות," בשעה שגוזלים מהילדים "כל רגש של צדק ואנושיות... חסר להם החוש שכולנו חיים לפיו, החוש שנותן לנו שיווי משקל וזוקף את קומתנו בעולם הזה – חוש האמת."
(נועה לימונה, "הקריאה בספר מ-1938 על חינוך בגרמניה הנאצית מציבה תמרור אזהרה לישראל של היום", "אל-ארצ'", 30.10.24)
https://www.haaretz.co.il/gallery/galleryfriday/parenthood/2024-10-30/ty-article/.highlight/00000192-dc64-d956-a19f-fd7514790000
כאקטיביסטית פרו-איסלמית אומרת נועה לימונה כי "הקריאה בספר מ-1938 על חינוך בגרמניה הנאצית מציבה תמרור אזהרה לישראל של היום," כי "עוד לפני מלחמת העולם השנייה, זיהתה הסופרת אריקה מאן שבתי הספר במולדתה הופכים לכלי בשירות המשטר. גם לנו יש מה ללמוד" כלומר לימונה טוענת כי החינוך בישראל דומה לחינוך שניתן בגרמניה הנאצית. כתעמלנית וכאקטיביסטית פרו-איסלמית לימונה פשוט מתעלמת מן האמת. אכן הספר של אריקה מאן הוא ספר מרתק הנותן מקום למחשבה על החינוך של ילדי הערבים היום, חינוך הזהה לחלוטין לחינוך הילדים הנאצים בגרמניה בשנות השלושים בגרמניה הנאצית. בשעה שילדי ניר עוז חונכו ברוח "השומר הצעיר" לאחוות עמים, חונכו ילדי עזה לרצח יהודים שרק בו בהתאם לדברי מוחמד באמנת החמאס (סעיף7 7) תבוא הגאולה לעולם. הספר מראה לנו את הצורך הדחוף והמיידי להבטיח דה נאציפיקציה בחינוך הערבי בדיוק כפי שנעשה בגרמניה. מכל אלו מתעלמת לחלוטין לימונה. אכן כדברי לימונה בכותרת: "הקריאה בספר מ-1938 על חינוך בגרמניה הנאצית מציבה תמרור אזהרה לישראל של היום," אבל רק מפני החינוך האיסלמו-נאצי של אויביה.
נ.ב. הערה אחרונה. בכתבה לימונה אינה מזכירה כי אריקה מאן היתה בתו של הסופר תומס מאן שאשתו קטיה פרינגסהיים היתה יהודייה, ולכן גם אריקה נחשבה מישלינג חצי יהודייה, והיא אף ביקרה ב-1943 בארץ ישראל. היא ניהלה חיים לסביים בגלוי.
https://he.wikipedia.org/wiki/אריקה_מ

יהודית קרפ (קרפיון) – אין חלקי עם עדת ישראל
יהודית קרפ (קרפיון) המתנאה בעצמה שהיתה המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, ובמוסרניותה כותבת:
"ילדים, נשים, זקנים, חפים מפשע, שמצאו את מותם בחזקת 'נזק אגבי', שנטבחו ונחנקו ונשרפו ונקברו חיים, או נהפכו לאבק אדם מתחת להריסות בתיהם במבצע שריפת עזה והריסתה עד יסוד. איפה היה העולם כשנטבחו יהודים בשואה? איפה היה אלוהים? איפה היה אלוהים ב-7 באוקטובר, כשילדים, נשים, זקנים ואזרחים שלווים נטבחו ונחטפו לעזה בבגדי שנתם? ואיפה היו צבא ההגנה לישראל וממשלתה באותם ימים נוראים? דומה שהעולם ברובו הזדהה במשך ימים אחדים עם תחושת הזעזוע והזכות להגנה עצמית של ישראל; עד שהבין את משמעות מלחמת ההגנה העצמית שלנו. ובאשר לאלוהים, לדידם של אחדים מחברי הממשלה ואוהדיהם נס נעשה לנו שנטבחנו, והוא שיוביל לגאולתנו הסופית ולניצחוננו המוחלט.
"ועכשיו היכן הוא אלוהים ואיפה אומות העולם ובית הדין הבינלאומי בהאג, והיכן הם, הס מלהזכיר, המוסר היהודי וערכי ישראל סבא, שיזדעקו להצלת נטבחי עזה 2024 הפלסטינים – ילדים, נשים, זקנים ואחרים, חפים מפשע או 'בלתי מעורבים,' שמצאו את מותם בחזקת 'נזק אגבי,' שבינה מלאכותית קבעה את גורלם ואשר נהרגו ונטבחו ונחנקו ונשרפו ונקברו חיים, או נהפכו לאבק אדם מתחת להריסות בתיהם במבצע שריפת עזה והריסתה עד יסוד, במלחמת המגן שנהפכה למלחמת הנקם.
"היכן זעקת כולם והיכן אזרחי ישראל, שבשמם מורעבים ומוגלים חסרי בית וחסרי ישע, נודדים מ'מקום מבטחים' אחד למשנהו וחוזר חלילה, גורלם כמחבלים בני מוות נגזר מיכולתם או אי יכולתם לציית לפקודות ה'פינוי', שמכתיב צבא ההגנה. הם מתים בחרב, בשריפה, מרעב וצמא, מחניקה, מהפצצות שיטתיות של בתי החולים שלא התפנו למרות 'אזהרת' פינוי. אבל בין שגורלם נגזר להרעבה, לצמא ולשמד, לפי 'תוכנית האלופים' המוכחשת, המתחפשת לכללי המשפט הבינלאומי והפועלת במסווי השקרים וההכחשה שמציגה ממשלת ישראל – הרי שנאטמנו לקריאות הצילו.
"ואנחנו אומרים לעצמנו, 'אבל אנחנו אחרים.' הם מקדשים את המוות ואנחנו את החיים ומבטנו סומא מרוב צדקתנו. ואומרים לעצמנו, זו מלחמת קיום וקידוש נשמות חיילינו והשם אלוהי צבאות עימנו. ועוד אנו אומרים, שמאגרי האמפתיה והכאב שלנו מלאים בריבוא הרוגינו, בילדינו שנטבחו, ביתומינו, באלפי הפצועים ופגועי הנפש במלחמה. ולא אומרים מלחמת רשות, המתחפשת למלחמת מצווה. אזל מלאי הרחמים למי שאינם אנחנו.
"איננו יודעים ואיננו רוצים לדעת מה נעשה שם בגיא ההריגה. ואנו כישראלים איננו זועקים את הזעקה המרה שעלינו לזעוק על מה שנעשה בשמנו. לזעוק: הצילו את העזתים מהרג, אבל גם לזעוק הצילו אותנו הישראלים ממשא המצפון על טבח שאנו טובחים בזולתנו, על הרג ההמונים הנעשה בשמנו בעזה ובשטחים שבשליטתנו, על חרפת גזל זכויות וקרקעות ואדישות לגורל מי שאינו אנחנו. הצילו אותנו מממשלת זדון שבגללה אנו אחראים כולנו לפשעי מלחמה הנעשים בשמנו, למוסר היהודי ולערכי מדינת ישראל הנמחקים שם, במסווה של מלחמת קיום, שהכול מותר בה. והצילו את חיי חיילינו ממלחמת יש ברירה זו. ואני רוצה לצעוק כאן את צעקתי שלי האישית: כל עוד לא ישובו החטופים לבתיהם ומשפחותיהם ימשיכו להיות מרמס לערלי לב, וכל עוד נמשכת המלחמה ועימה הקטל, ההרס ואובדן צלם אנוש – אני מבדלת את עצמי ומכריזה קבל עם שאין חלקי עם עדת ישראל, זו שלדידה שאלות הנוגעות לערכי יסוד, לקדושת החיים ולאנושיות הן שאלות ארכאיות, שייכות לתקופה של מוסר שעבר זמנה. עתה הוא עידן ה'אתה בחרתנו', העליונות היהודית, האני ואפסי עוד, הפשיזם, המיליטריזם והחזון המשיחי, עידן היהירות והזחיחות ורמיסת החוק, שלא אליו נולדתי ואיני מוצאת בו עוד את מקומי. זהותי כישראלית גאה וכיהודייה הולכת ומיטשטשת ואחיזתי בה מתערערת. אני יכולה רק לזעוק הצילו."
הכותבת היתה המשנה ליועץ המשפטי לממשלה.
(יהודית קרפ, "אין חלקי עם עדת בני ישראל", "אל-ארצ'", 29.10.24)
https://www.haaretz.co.il/opinions/2024-10-29/ty-article-opinion/.premium/00000192-d29a-d4a2-ab97-dbbf4ae60000
המוסרנית קרפ (קרפיון) מזועזעת ובצדק ממות חפים מפשע בעזה ומסבלם של העזתים החפים מפשע. אכן מצבם מזעזע, אבל במקום להאשים במצב את הגורמים לסבלם, המשטר הפשיסטי האיסלמו-נאצי של החמאס והג'יהאד האיסלמי, היא תובעת דווקא להציל את שלטון החמאס ולשקמו, במקום להילחם בו ולהביסו כפי שנעשה לגרמניה הנאצית. ובכך היא תורמת למעשה להמשך ההרג והסבל. לדידה של המוסרנית קרפ (קרפיון) שנלך כולנו כצאן לטבח ובלבד שלא ייפגעו עזתים חפים מפשע. זו הרי בדיוק תוכנית החמאס בשימושו באזרחים כמגן אנושי. מזלנו שגברת קרפ לא חיתה בזמן מלחמת העולם השנייה כי אז היתה יוצאת נגד מלחמה בנאצים בגלל מות אזרחים גרמנים חפים מפשע.
נ.ב. יהודית קרפ (קרפיון) אם כבר בחרת לצאת מ"עדת ישראל" ולהזדהות עם "עדת ישמעאל" מן הראוי שתחליפי גם את שמך מיהודית לפטמה, ומקרפיון למושט.

גולדה זלטה שניפיציקי-זהבה גלאון – ארזו מגפות והרעבה בצלופן, הוסיפו את "החוק הבינלאומי" – והצבא מיישם
גולדה זלטה שניפיצקי-זהבה גלאון הידועה באהבת הזולת שלה מהיותה מנכ"לית "מכון זול" ומהמשכורת שהיא מקבלת ממנו, גם היא מזועזעת מסבל העזתים.
"אחד האנשים שיזוהו יותר מכל עם האסון הזה, של הפקרת החטופים למוות בצמא והרעבת מאות אלפי בני אדם בעזה. מלבד חברי ממשלת הדמים," כותבת שניפיצקי-גלאון, "הוא אלוף (במיל') גיורא איילנד. ה-7 באוקטובר הוציא מאנשים הרבה מאוד דברים. מאיילנד הוא הוציא את האכזריות וקהות הנפש. עכשיו הוא מדגמן לנו את 'תוכנית האלופים', זוועה מפלצתית שהוא נבחר לשמש כפרזנטור שלה, ופחות או יותר מאז תחילת המלחמה ניסה למכור לציבור הישראלי את עיקרה – הרעבה."
הוא קרא ליצור משבר הומניטרי ברצועת עזה, לתת למגפות להפיל חללים בקרב תושביה, ולהרעיב את האוכלוסייה כולה. "הדרך לנצח במלחמה מהר יותר ובמחיר קטן יותר בעבורנו מחייבת קריסת מערכות בצד השני ולא רק הרג של עוד לוחמי חמאס,", אמר איילנד לאחר פרוץ המלחמה. "הקהילה הבינלאומית מזהירה אותנו מפני אסון הומניטרי בעזה ומפני מגפות קשות. אסור לנו להירתע מכך, עם כל הקושי הכרוך בדבר. הרי מגפות קשות בדרום הרצועה יקרבו את הניצחון ויקטינו נפגעים בקרב חיילי צה"ל.
"אבל, פתאום, ארזו לנו את המפלצת בצלופן מרשרש, חירטטו שקר על החוק הבינלאומי, ועכשיו מוכרים לנו אותה שוב כחדשה. והתקשורת, כאילו היא לא היתה כאן כל הזמן הזה, אוכלת את זה בתיאבון. לא רק הממשלה אחראית לפשע ההרעבה של עזה, אלא גם הצבא, שמוכן להצדיע וליישם הוראה שדגל שחור ענקי מתנוסס מעליה
"החוק הבינלאומי צריך לעניין משפטנים. אני לא משפטנית. אבל יש לי עיניים ויש לי לב, וכשאני רואה כבר שנה איך המדינה שלי משחקת בהרעבת אוכלוסייה שלמה בעודה מתפלפלת מסביב לשולחן המשא ומתן – אני מאבדת את התיאבון. מטורללי 'צו 9' לא היו יכולים להפוך את זה למדיניות לבדם, וגם לא בעזרת איילנד. הם הצליחו כי זה מה שהממשלה רוצה. כי בממשלה הזו אוהבים כנראה לראות אנשים רעבים, ילדים עם בטן נפוחה, אימהות שאין להן חלב לתת. כך, למשל, מוקדם יותר השנה איתמר בן גביר העניק גב לפעילים האלימים שהיכו נהגי משאיות. רובם לא זכו לראות חדר חקירה מבפנים. כך, עכשיו, הם עושים עוד ניסוי כלים בצפון עזה.
"אבל האחראים הם לא רק נתניהו ובצלאל סמוטריץ' ובן גביר. זה גם הצבא, שמוכן להצדיע וליישם הוראה שדגל שחור ענקי מתנוסס מעליה, שהתקבלה מאנשים שמעל רבות מהוראותיהם מתנוססים אלפי דגלים אדומים. יש שלב שבו צריך לומר 'לא.' כי בינתיים לא תקומה אנחנו רואים, אלא חיילים שנשלחים לסכן את חייהם – לא בעבור ביטחון, לא בעבור החזרת החטופים, אלא בעבור פשע מלחמה מובהק וברור. נתניהו והאפסים שמקיפים אותנו כרו לנו כאן בור. אין סיבה שנקפוץ פנימה."
(זהבה גלאון, "ארזו מגפות והרעבה בצלופן, הוסיפו את 'החוק הבינלאומי' – והצבא מיישם, "אל-ארצ'", 31.10.2)
https://www.haaretz.co.il/opinions/2024-10-31/ty-article-opinion/.premium/00000192-e306-df50-a1bf-fbeeb45a0000
בשעה שישראל עשתה תקדים בלתי ייאמן בתולדות המין האנושי. כאשר בפעם הראשונה בהיסטוריה מדינה מספקת לאוייב שתקף אותה מזון תרופות ודלק, במקום להלל את ישראל ואת צה"ל תוקפת אותו שניפיצקי-גלאון ומאשימה את הצבא בפשעי מלחמה, תוך שהיא נאבקת להצלת שלטון החמאס בעזה ושיקומו. חבל שלא ראתה את שר ההגנה המיועד של ארה"ב פיט הגסת' שואל את שר ההגנה של ארה"ב לויד אוסטין, שאיים באי הספקת חימושים לצה"ל אם ישראל לא תגביר את הסיוע לעזה – אם ארה"ב שלחה סיוע לגרמניה הנאצית או ליפן בזמן המלחמה?

"דמעת החפים מחטא"
בפברואר 1944 בעיצומה של השואה, ראה אור ספרו של אלתרמן שִׁירֵי מַכּוֹת מִצְרַיִם. הספר כולל פואמה יחידה בת שלושה חלקים, שבמרכזה עשרה שירים שנושאם הוא עשר מכות מצרים הניתכות על העיר החוטאת נֹא אמון, המתוארות מנקודת מבטם של אב ובנו תושבי העיר. סיפור הגאולה היהודי של אירועי יציאת מצרים ולהגדה של פסח מסופר מנקודת מבט מצרית. עובדה זו, בפרט בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, עוררה בקרב הקוראים תימהון ומבוכה והזינה שלל פרשנויות.
השורה המפורסמת "כִּי צַדִּיק בְּדִינוֹ הַשֶּׁלַח, – / אַךְ תָּמִיד, בְּעָבְרוֹ שׁוֹתֵת, / הוּא מַשְאִיר, כְּמוֹ טַעַם מֶלַח, / אֶת דִּמְעַת הַחַפִּים מֵחֵטְא." כלומר שהשלח הצודק מביא למוות של חפים מחטא בייחוד בעיצומה של השואה זכתה לתמיהה ולגינוי שיפוטי ומוסרי מפי חלק מהקוראים בהם, למשל, מרדכי בסלבסקי-שלו, שראו בה הפניית עורף לגורל העם היהודי ואימוץ עמדה נייטרלית. עם זאת, איש לא חלק על שאיפתו של אלתרמן לתבוסת הפאשיזם, המובעת במפורש. בשיר החותם ביטא אלתרמן ביטחון מוחלט בתבוסתן של מדינות הציר (עוד בטרם תמה המלחמה) והביע תקווה לחיים חדשים שיצמחו מתוך ההריסות. קריאות פרשניות עמוקות בהמשך הציעו דרכים שונות להתמודד עם המסרים הגלומים בפואמה, עם כוונותיה, סמליה ומגמתה המוסרית.
וכך כתב הסופר אהרון גרינברג-מגד ב-8.12.03 "דמעת החפים מחטא":
"אם יש סיכוי כלשהו לחיים יחד עם בני העם הערבי בארץ הזאת, בעתיד הקרוב או הרחוק, הרי עלינו לחסל את שיטת הענישה הקיבוצית, "כי צדיק בדינו השלח, / אך תמיד בעוברו שותת, / הוא משאיר כמו טעם מלח, / את דמעת החפים מחטא" – כתב נתן אלתרמן ב"שירי מכות מצרים". ה"שלח" המשמש אותנו למלחמה בטרור הפלסטיני, שהוא המסוק המשגר טיל אל מחבל רוצח, או הפגז הנורה מטנק לעבר כנופיית מחבלים המסתתרת באחד הבניינים בעיר – הוא "צודק", אם לא "צדיק". אבל האזרחים הנהרגים בפעולות אלה משאירים אחריהם שכול ויגון וחירוק שיניים.
"במלחמה כמו במלחמה," אומר הפתגם הצרפתי, ובכל מלחמה רוב הנהרגים והנפגעים והנדונים לסבל נורא הם רבבות אזרחים. במלחמת המגן על חיינו, שאנחנו נתונים בה כבר יותר ממאה שנים – מספר הנפגעים מקרב האוייב קטן לאין שיעור מבכל מלחמת מגן אחרת בעולם. וסיבת הדבר – למרות כל המתפרסם על מעשי אכזריות של חיילים ישראלים – היא מציאותם הברורה של ערכים מוסריים מושרשים עמוק בתודעה של היהודי הישראלי. ההקפדה והזהירות הנהוגות בצה"ל במלחמתו בטרור הן ללא השוואה כלל לזוועות שחוללו הצרפתים באלג'יריה או הבריטים במושבותיהם באפריקה, או לדרך שבה נהג לאחרונה הצבא האמריקני באפגניסטן ובעיראק, לא כל שכן הצבא הרוסי במלחמתו בצ'צ'ניה.
"אבל הבעייה העיקרית שצריכה להזעיק אותנו באשר להתנהגותנו כלפי האוכלוסייה הפלסטינית היא שיטת הענישה הקיבוצית הנהוגה בשליטתנו. שיטה זו, המתבצעת כשגרה, יום-יום ושעה-שעה, בכל רחבי השטחים, היא קללה. לא רק עוול מתמשך, מנוגד לחוק ולצדק אלמנטרי – שהרי אין בה הבדל בין אשם לחף-מחטא – היא גם איוולת הגורמת לנו נזק שאין לו תקנה: אנו מקוממים עלינו את כל העם הפלסטיני כולו, עד האחרון שבו.
"כאשר אלפי פלסטינים נאלצים בכל יום להשתהות במשך שעות, בלהט השמש ובגשם, לפני המחסומים, עד שיותר להם לעבור דרכם, בחסד או בשבט הישראלים המפקחים והבוחנים אותם – הרי כולם הופכים לשוטמים אותנו, זוממי נקם, עד יומם האחרון.
"כאשר הצבא מפוצץ בית של מחבל, או את בית משפחתו, ועם זאת נחרבות גם כל דירות השכנים – הרי כל ילד ערבי שהוא עד לחיזיון הנורא הזה הופך לשהיד בליבו, וכל אישה ערבייה לשוחרת נקם. וכאשר דחפורים ישראליים מגלחים שדות חיטה, גני ירקות וכרמי זיתים עתיקים, שפלחים עיבדו אותם, הם ואבות-אבותיהם – אוי לנו מקללותיהם.
"בעידן התקשורת הטלוויזיונית העוול הזה מומחש ומתועד בתמונות חיות, ומופץ בכל יום ובכל ערב בכל רחבי העולם. קשה להישאר אדיש לו, ושום הסברה ישראלית – שבדרך כלל היא חסרת תחכום ודמיון – לא תוכל למחוק את רישומו על הצופים, שממילא רק מיעוט מתוכם אוהד את ישראל, או את היהודים בכלל, כפי שמלמדים הסקרים האחרונים.
"אם יש סיכוי כלשהו לחיים יחד עם בני העם הערבי בארץ הזאת, בעתיד הקרוב או הרחוק, הרי עלינו לחסל את שיטת הענישה הקיבוצית. להפסיק הריסת בתים, לחדול מעקירת מטעים, ולבחון מחדש מה תועלת יש במחסומים, הגורמים סבל כה רב לאוכלוסייה כה גדולה – קבל כל העולם – כאשר בין כה וכה מחבלים יחידים עוקפים אותם ללא קושי ומוצאים דרכם אל השטח הישראלי.
"'האף תספה צדיק עם רשע?' שאל אברהם את השופט כל הארץ."
https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2834343,00.html
אהרון גרינברג-מגד מת לפני אירועי ה-7 באוקטובר. מעניין מה היה אומר היום על הקורה בעזה? האם היה קורא ללכת כצאן לטבח, או להשמיד את כל הבתים ששימשו בסיסי צבא שבהם נאגרו נשק תחמושת ורקטות שנורו על ישראל, שממילא מביא גם להרג חפים מפשע.
מכל מקום בגאוניותו חזה אלתרמן ברוחו את תופעת האקטיביסטים הפרו-איסלמיים המזדהים עם "הצדק" של הפשיזם האיסלמו-נאציג'יהאדיסטי, אלו שמכרו נפשם לשטן.

אמר השטן / נתן אלתרמן
אז אמר השטן:
הנצור הזה איך אוכל לו.
איתו האומץ וכשרון המעשה
וכלי מלחמה ותושייה עצה לו.
ואמר: לא אטול את כוחו
ולא רסן אשים ומתג
ולא מורך אביא בתוכו,
ולא ידיו ארפה כמיקדם,
רק זאת אעשה: אכהה מוחו
ושכח שאיתו הצדק.

כך דיבר השטן וכמו
חוורו שמים מאימה
בראותם אותו בקומו
לבצע המזימה.

למרבה הצער נראה שלשטן יש הצלחות לא מעטות.

גזענות אנטי-אשכנזית כמניע אשכנזים
לבגידה במדינה ולריגול למען איראן
בידוע שמניע כספי אינו יחידי בהחלטת אדם לבגוד במדינתו ולרגל נגדה. המרגל מרדכי (מוטי) ממן הסביר לחוקרי השב"כ את הסיבה לבגידתו במדינה (מלבד הכסף) וכך הוא מסביר לחוקר השב"כ: "אני שונא את כולכם. שונא את המשטרה. שונא את בטחון המדינה, שונא את כולכם. לשב"כ חשוב יותר לעצור אדם כמוני (מרוקאי) שכל חייו תרם למדינה ולביטחון המדינה, במקום בוגדים כמו עמי איילון, אהוד ברק, ואהוד אולמרט. אבל הם נמצאים בצד הנכון של המפה גם מבחינת עדה וגם מבחינת פוליטיקה. הלבנים הרסו את המדינה."
("דיוקן של מרגל – בתוך הראש של מוטי ממן." צפו בקטע הקצר מתוך חדשות סוף השבוע ששודרו בתאריך 09.11.24 בערוץ 12. דקה 14:35).
https://www.mako.co.il/news-channel12?subChannelId=0632a81d1fa42910VgnVCM100000700a10acRCRD&vcmid=4e7b7c0ef7213910VgnVCM100000700a10acRCRD
דומה שאין גבול לגזענות האנטי-אשכנזית.

איריס פרומרמן-לעאל-מי – אשם בבחירת טראמפ?
כמובן הגברים האשכנזים
דומה שאין גבול לגזענות האנטי-אשכנזית. איריס פרומרמן-לעאל, עיתונאית "הארץ", הגזענית האנטי-אשכנזית והאקטיביסטית הפרו-איסלמית, נחרדה מבחירת טראמפ, ומיד היא מצאה את האשמים לבחירה וצייצה: "אני אשכרה מחפשת שעירים לעזאזל להאשים אותם בתוצאות הבחירות בארה"ב, ובמצב הנורא פה. בינתיים צימצמתי את זה לגברים לבנים או אשכנזים". (טוויטר. גילוי נאות היא חוסמת אותי).
פרומרמן-לעאל שהשמיטה משמה את שם משפחתה האשכנזי של אביה, ומתחזה למרוקאית שלמה, מצאה את האשמים. ושוב הגברים האשכנזים הלבנים הם האשמים בכל.

על תמיכה בטרור ובחרם על ישראל – השקרים של עמוס שוקן
בכנס של עיתון "הארץ" בלונדון אמר המו"ל והבעלים של העיתון עמוס שוקן: "לממשלת נתניהו לא אכפת להשליט שלטון אפרטהייד אכזרי על האוכלוסייה הפלשתינית, היא מתעלמת מהעלות של שני הצדדים על הגנת ההתנחלויות בעוד היא נלחמת בלוחמי החופש הפלשתינים שישראל קוראים להם מחבלים. במידה מסוימת, מה שמתרחש עכשיו בשטחים הכבושים ובחלק מעזה הוא נכבה שנייה." שוקן הוסיף: "יש להקים מדינה פלשתינית. והדרך היחידה להשיג זאת, לדעתי, היא באמצעות סנקציות על ישראל. נגד המנהיגים המתנגדים לכך ועל מתנחלים."
https://www.israelhayom.co.il/news/politics/article/16695487
לאחר ביקורת חריפה שקיבל ואיום בחרם נגדי, פירסם שוקן כאילו התנצלות: "בעקבות המהומה שנוצרה בעקבות דברים שאמרתי בכנס בלונדון, מהומה שכבר הצליחה גם להמציא דברים שלא אמרתי, אני רוצה לומר כאן כך: למען הסר ספק החמאס אינם לוחמי חופש. שבעה באוקטובר היה אירוע מזעזע ובמאמר בעיתון כתבתי שצריך להעניש קשה את היוזמים ואת המבצעים."
https://x.com/naaman_c/status/1852261036507709531?t=pR9kPvykxhr4b8oajCjz0g&s=09
הנה השאלה שהפניתי לו: מר שוקן, ומלבד החמאס, האם מחבלי הג'יהאד האיסלמי, "השהידים של הקצה" ("כתאאב שוהאדת אל-אקצה) ארגון הג'יהאד של אש"פ מייסודו של הרוצח הסדרתי מרואן ברגותי, ושאר ארגוני הטרור הערביים, כן נחשבים אצלך לוחמי חופש? תן גילוי נאות."
עמוס שוקן לא ענה.
לאחר הסערה ציבורית והפסקת מנויים ופרסומות, פירסם העורך אלוף בומשטיין-בן, כאילו התנצלות במאמר המערכת "הארץ", 4.11.24: "טרור איננו לוחמת חופש": "מו"ל 'הארץ', עמוס שוקן, לא כינה את מחבלי חמאס לוחמי חופש. בדברים שנשא בוועידת העיתון בלונדון בשבוע שעבר אמר שוקן בין היתר, כי 'לממשלת נתניהו לא איכפת להשליט שלטון אפרטהייד אכזרי על האוכלוסייה הפלסטינית. היא מתעלמת מהמחירים לשני הצדדים עבור הגנת ההתנחלויות, בעוד היא נלחמת בלוחמי החופש הפלסטינים שישראל מכנה מחבלים.' שוקן כיוון בדבריו לפלסטינים הנמצאים תחת כיבוש ודיכוי בגדה ולכן הבהיר, בעקבות הסערה, כי 'על חמאס יש לומר שהם אינם לוחמי חופש' ואף אמר שצריך להעניש קשות את יוזמי 7 באוקטובר ואת מבצעיו."
אלא שגם בהבהרתו טועה שוקן. העובדה שלא התייחס למחבלי חמאס אינה נותנת לגיטימציה לפעולות טרור אחרות, גם אם מטרתן להשתחרר מכיבוש. פגיעה מכוונת באזרחים היא לא לגיטימית; אלימות כלפי אזרחים, תוך כדי זריעת אימה בקרבם, כדי לקדם מטרות פוליטיות או אידיאולוגיות היא טרור. כל ארגון הדוגל ברצח של זקנים, נשים וטף הוא ארגון טרור, חבריו הם מחבלים, ובוודאי אינם 'לוחמי חופש'.
"לאורך ההיסטוריה ניהלו עמים מאבק מזוין נגד שלטונות כובשים ומדכאים במטרה להשתחרר ולקבל עצמאות; לא כל מאבק מזוין הוא טרור. אבל לביטוי 'לוחמי חופש' יש קונוטציה חיובית, אפילו רומנטית, שאפשר להסיק ממנה על תמיכה בפעולות אלימות לא לגיטימיות. את זה אין לקבל בשום אופן.
"פלסטינים רבים, ובראשם יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס, הדגישו שהטרור והאלימות אינם דרכם ואינם מקדמים את מטרתם: הקמת מדינה פלסטינית. ניסיונותיהם לפעול בדרכים לא אלימות, כגון פעולות דיפלומטיות וקריאה לחרמות, הותקפו בידי ממשלות בנימין נתניהו והוגדרו בין היתר כ'טרור דיפלומטי' ו'טרור כלכלי'. בכך טישטש נתניהו את ההבדלים הקריטיים בין טרור ממשי לבין פעולות, שגם אם אינן מוצאות חן בעיני ישראלים רבים הן לגיטימיות.
"שוקן אמנם שגה בהתבטאותו, אך במשך שנים תמך בעקביות ובדבקות בפתרון מדיני לא אלים, שבסופו תקום מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל. זה מפעל חיים שנתניהו ותומכיו רוצים להחריב, ולכן עטו על ההזדמנות לנהל קמפיין השתקה נגד 'הארץ' באמצעות חרם מודעות ומנויים של משרדי ממשלה וגופים ציבוריים אחרים.
"נתניהו יודע, שתקשורת עצמאית וביקורתית היא פוליסת הביטוח של הדמוקרטיה; במיוחד עיתונות המגינה על ערכים ליברליים שהוא רוצה להכחיד. אסור לתת לו ולסביבתו הרעילה להצליח בכך."
https://www.haaretz.co.il/opinions/editorial-articles/2024-11-04/ty-article-opinion/00000192-f30d-d51d-a5d3-f7bd6c600000
הכאילו "התנצלות" של מערכת "הארץ" מאוד מתוחכמת ומטרתה בעצם להטיל את האשמה על נתניהו כגורם האמיתי לטרור הלגיטימי בעיני "הארץ". קביעתו של בומשטיין-בן ש"יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס, "הדגיש שהטרור והאלימות אינו דרכו," פשוט מגוחכת. מחמוד עבאס לא רק תומך כספית בטרור (כולל זה של החמאס) ע"י תשלום מיליונים למחבלים ומשפחותיהם, אלא הוא עצמו עומד בראש ארגון טרור – ארגון הג'יהאד של אש"פ "השהידים של הקצה" (כתאאב שוהאדת אל-אקצא), המבצע פעולות טרור ורצח. ובו, ובמייסד אותו ארגון ג'יהאדיסטי, הרוצח הסדרתי מרואן ברגותי, תומך שוקן ובומשטיין בן עצמו.
לאור הסכנה הכלכלית גם שותפו העיסקי של שוקן בבעלות על עיתון "הארץ" האוליגרך ליאוניד נבזלין, יצא נגד שוקן: "אני מבקש להביע את אי הסכמתי המוחלטת לתפיסתו של עמוס שוקן כמו"ל העיתון בתגובה לאירועי ה-7 באוקטובר והמלחמה הנוכחית. הצהרותיו האחרונות בכנס 'הארץ' שהתקיים בלונדון הן מזעזעות, לא מקובלות ואף בלתי אנושיות, בהציגן חוסר רגישות כלפי קורבנות ונפגעי היום הנורא והמלחמה, החטופים ובני משפחותיהם, ועם ישראל כולו. הצטרפתי כשותף לעיתון 'הארץ' לפני כ-13 שנים, בכדי לסייע ולתמוך בעיתון עת שהיה שרוי בתקופה קשה. בעוד אני מאמין גדול בערכי ליברליזם ועיתונות חופשית, אני חש חובה לשתף אתכם בעמדתי. דבריו של עמוס מתנגשים עם ערכי העיתון, עם ערכיי שלי ועם ערכיהם של מרבית העיתונאים ועובדי העיתון. אני מצר על כך שעמוס ניצל במה של 'הארץ' והפיץ את דעותיו האישיות והקיצוניות, מבלי להדגיש שאלו הן דעותיו הפרטיות שלו, אשר אינן מייצגות את אלו של העיתון."
https://rotter.net/forum/scoops1/875563.shtml
נבזלין כמובן אינו אומר את האמת. אלו לא רק דעות של שוקן אלא קו העיתון כולו.
כדי להראות פתיחות ופלורליזם פרסם שוקן בעיתונו כמה כתבים בעיתון שכתבו נגדו. לפטר את שוקן!
כתב "הארץ", ישראל הזנפרנץ-הראל, מתרץ למאשימיו על עבודתו בעיתון כשכיר העט של שוקן, בתביעה לפטרו. וכך הוא כותב: "עמוס שוקן. מי שקרא להטיל סנקציות על מדינתו בשעת מלחמה צודקת מאין כמותה, ומי שכינה טרוריסטים אכזריים 'לוחמי חופש', אינו ראוי להיות מו"ל בישראל. לא רק במולדתו בעת צרה הוא פגע; הוא השפיל את מעמד עיתונו, ומסכן את המשך קיומו, בוודאי את השפעתו. ואם הוא אינו כשיר להבין את עוצמת חטאו ולפרוש מרצונו, הסובבים אותו – צמרת המערכת – חייבים לכפות זאת עליו. וָלא, הם מועלים בשליחותם ונותנים יד לפגיעה אנושה באחד מכלי התקשורת הוותיקים והחשובים (לשעבר?) בישראל."
(ישראל הראל, לפטר את עמוס שוקן, "אל-ארצ'י, 8.7.24)
https://www.haaretz.co.il/opinions/2024-11-08/ty-article-opinion/.premium/00000193-06ff-d599-a7f7-0eff9ce60000?lts=1731312848536?lts=1731312848536
יופי, הזנפרנץ-הראל צודק. "האוחזים בחרם בחרם יאבדו," אבל בקריאה הקלה לפטר את שוקן קונה לו ישראל הזנפרנץ-הראל כאילו לגיטימציה להמשיך לכתוב בעיתונו ולהמשיך להרוויח ממנו כסף, אבל זו תביעה קצת אינפנטילית. שכן איך יפוטר שוקן מהעיתון בשעה שהוא בעליו? סתם הצגה נבובה.
לסיכום: עמוס שוקן תומך בטרור נגד ישראל, ותומך בחרם על ישראל. ועליו נכתב: "שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי עושה חרם הוא."

ממחקר מדעי לשנאת ישראל
במאמרו "הגלות והפזורה של עם ישראל", ("חדשות בן עזר", 2002), מנסה ד"ר משה גרנות להסביר את "סיבותיה של תופעה היסטורית ייחודית זאת."
ד"ר גרנות כותב כי "הארץ התרוקנה מהיהודים רק בעת הכיבוש הערבי (644 לספירה) ומעלה את השאלה: "מה קרה בסוף המאה השביעית לפני הספירה (לא במאה השביעית לספירה עם הכיבוש הערבי) שגרם ליהודים לנטוש את המולדת ולהתפזר באומות, כשעדיין זיקה דתית-לאומית, ונפשית מחברת אותם אל ארץ ישראל?"
התשובה שלו היא "שהגורם העיקרי לנטישת המולדת מצוי בציוויי התורה, ששום מדינה בעולם לא היתה מסוגלת לתפקד על פיהם." כלומר ציווי התורה שניתנו במאה השביעית לפני הספירה הביאו לכך שאלף ארבע מאות שנים אחר כך יצאו היהודים לגלות. זו כמובן תיזה שמנוגדת לעובדות ההיסטוריות.
ד"ר גרנות מביא מובאות רבות מהתנ"ך המנסות לאשש את התיזה שלו, אך אינו מסביר איך בכל זאת אותה יהדות שנוצרה מחברה החקלאית יהודית נשאה את עצמה מאות בשנים ותפקדה בזמן ריבונות לאומית היהודית. הרי זו יהדות שהחגים שלה מובנים לאור לוח השנה החקלאי, ולצרכי החקלאות, ולקיום המשק החקלאי, ואף מצוות השמיטה באה לשרת את החקלאות בטיוב השדות, איך מצוות אלו הביאו לנטישת המולדת? והרי יהודים המשיכו להיאחז באדמתם גם לאחר התוצאות הקשות, של הטבח הגדול שבא מהמרידות ברומא.
הגורם לנטישת האדמות עם הכיבוש הערבי אינו נובע ממצוות הדת היהודית כפי שמסביר ד"ר גרנות, אלא ממצוות הדת המוסלמית כאשר המוסלמים הטילו מס ג'יזיה (מס גולגולת) ובעיקר מס חראז' (מס על בעלו על אדמות), כך שהיהודים נאלצו מבחינה כלכלית לנטוש את אדמתם.
https://he.wikipedia.org/wiki/ח'ראג'
ד"ר גרנות לעומת זאת צודק כאשר הוא מסביר כי בניגוד לעמים אחרים מצוות הדת היהודית הן הן שהביאו לשמור הזהות עם ארץ ישראל ולרצון לשוב אליה. "הגלות והפזורה היהודית שונה לחלוטין מהגירות שאר העמים בעולם. ניקח לשם הדגמה את ההגירה האירית, האיטלקית, הפולנית וכו' לארצות הברית – הם שומרים על מורשת מסוימת של עמם, ובוודאי של דתם (קתולית, פרוטסטנטית, אורתודוכסית), אבל לא נמצא בספרי התפילה שלהם פסוקים כמו: "תקע שופר גדול לחרותנו, ושא נס לקבץ גלויותינו, וקבצנו יחד מארבע כנפות הארץ. ברוך אתה ה' מקבץ נידחי ישראל," או "ולירושלים עירך ברחמים תשוב, ותשכון בתוכה כאשר דיברת, ובנה אותה בקרוב בימינו בניין עולם, וכיסא דויד מהרה לתוכה תיתן."
ומשהו נוסף על מחקר התנ"ך של ד"ר גרנות. כבר הבעתי בעבר את תמיהתי כיצד יכול אדם להורות תנ"ך בשעה שהוא כל כך שונא אותו ואת היהדות?
ממש עצוב לראות שד"ר גרנות הולך בדרכו של חוקר הדתות הרומני-אנטישמי, מירצ'ה אליאדה, ומשקיע את הידע הפנומנלי שלו בתנ"ך כדי לנאץ את היהודים, עד שהגיע לכדי אימוץ אמרתו של היינריך גוטהארד פון טרייצ'קה: "היהודים הם אסוננו!" – !Die Juden sind unser Unglück, כאשר בספרו "ההונאה שקבעה את גורל העולם" הוא קבע כמיטב הספרות האנטישמית לדורותיה, כי היהודים הרמאים "בהונאה הגדולה" שלהם הם הם שהביאו את האסונות לעולם.
בימים אלו אנו כל כך זקוקים לסנגורם של בני ישראל, ולא לקטגורם.

ח"כ נעמה לזימי כרוזה לוקסמבורג דה לה שמאטע
ח"כ נעמה לזימי, חסידת עוזי אזולאי, רואה עצמה הן הסתם כמחליפה של המהפכנית רוזה לוקמבורג, או קרלה צטקין (ספק אם שמעה עליהן) כאשר היא יוצאת בקריאה: "לצאת לרחובות. להעיף את הרודן והחבורה סביבו. להציל את האחים והאחיות שלנו שהופקרו בשבי!"
https://x.com/naamalazimi/status/1853862229281591609
כמובן שהפיליסטינית לזימי מוכיחה בקריאתה "להעיף את הרודן!" שבארץ יש דמוקרטיה והיא פשוט אינה מבינה מה זו רודנות. אבוי לתנועת העבודה שאווילה פיליסטינית כלזימי מייצגת אותה.

עיקרון ההכבדה – הקונסטרוקציה המורכבת והכבדה של מצנפות הראש של נשות הציונות הדתית
תמיד תמהתי מדוע נשות הציונות הדתית חובשות לראשן מבנה גבוה רעשני וכבד על הראש. מה המטרה לאותה קונסטרוקציה מורכבת על הראש? והנה נפל לי האסימון. הסיבה היא עקרון ההכבדה.
עֶקְרון ההכבדה הוא עִיקָרון שניסח הזואולוג הישראלי אמוץ זהבי, כדי להסביר אופני תקשורת בעולם החי. כשפרט רואה סימן שמכביד על בעליו, הוא מניח שפרט זה כשיר יותר מזולתו, שאינו מצויד בסימן זה.
https://he.wikipedia.org/wiki/עקרון_ההכבדה
בדיוק כמו בעולם החי. ככל שהקונסטרוקציה על הראש כבדה יותר זו הוכחה שפרט זה כשיר יותר מזולתו, שאינו מצויד בסימן זה.

שינוי העילית המשרתת – קיבוץ בית השיטה כסמל לשינוי חברתי
התנועה הקיבוצית היתה העילית המשרתת שעמדה בראש ייסוד היישוב והמדינה. נתן אלתרמן כתב כי הקיבוץ לציונות הוא: "אם לדם או ליזע. עומסת וכפופה לפניו ראשונה בכל סער חציתי. אם הייתה מימיו לו שפחה חרופה – אני שפחתו הייתי."
במלחמת יום כיפור נפלו 11 מחברי קיבוץ בית השיטה (מיספר הנופלים הגדול ביותר בארץ ביחס לאוכלוסייה). בעקבות האבל הכבד ששרר בקיבוץ, חיברה חברת הקיבוץ דורית צמרת את השיר "החיטה צומחת שוב". ב-1990 חיבר יאיר רוזנבלום, שהתגורר אז בקיבוץ, לחן מודרני לפיוט "ונתנה תוקף" לזכר הנופלים.
והנה חמישים שנה מאוחר יותר, במלחמה הנוכחית בקיבוץ בית השיטה אין נופלים.
העילית המשרתת עברה מהתנועה הקיבוצית ליישובי הציונות הדתית.

בינת ג'בייל – מהתנ"ך ל-Bible ועד ימינו
העיר גְּבַל בפיניקיה (היום בלבנון) היתה עיר נמל כנענית־פיניקית מרכזית לחוף הים התיכון. שרידיה של העיר הקדומה שוכנים כיום בעיירה ג'בייל (جبيل), כ-40 ק"מ צפונית לביירות. ביוונית נהגה השם "גּוּבְּלוֹס" כ"בִּיבְּלוֹס", ולכן הפפירוס שהיו סוחרי גבל מייצאים ליוון, קיבל ביוונית את שם העיר, ומכאן נגזרה המילה לספר, ולרשימת ספרים – "ביבליוגרפיה", ולשמו של ספר הספרים שנקרא ביוונית Bible.(כולל את התנ"ך והברית החדשה)
העיר גבל נזכרה במיספר מקומות בתנ"ך. בתיאור גבולות הארץ גבל נחשבת חלק מארץ ישראל: "מִתֵּימָן כָּל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי, וּמְעָרָה אֲשֶׁר לַצִּידֹנִים עַד אֲפֵקָה, עַד גְּבוּל הָאֱמֹרִי. וְהָאָרֶץ הַגִּבְלִי, וְכָל הַלְּבָנוֹן מִזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ, מִבַּעַל גָּד תַּחַת הַר חֶרְמוֹן, עַד לְבוֹא חֲמָת." (יהושע, י"ג, ד'-ה'). אנשי גבל השתתפו בבניית מקדש שלמה: "וַיִּפְסְלוּ בֹּנֵי שְׁלֹמֹה וּבֹנֵי חִירוֹם וְהַגִּבְלִים; וַיָּכִינוּ הָעֵצִים וְהָאֲבָנִים לִבְנוֹת הַבָּיִת." (מלכים א', ה', ל"א-ל"ב).
בקינת יחזקאל על צור מוזכרים הגבלים, בין בני ערים פיניקיות מרכזיות אחרות, בתיאור צור ותפארתה: "יֹשְׁבֵי צִידוֹן וְאַרְוַד, הָיוּ שָׁטִים לָךְ; חֲכָמַיִךְ צוֹר הָיוּ בָךְ, הֵמָּה חֹבְלָיִךְ. זִקְנֵי גְבַל וַחֲכָמֶיהָ הָיוּ בָךְ, מַחֲזִיקֵי בִּדְקֵךְ; כָּל-אֳנִיּוֹת הַיָּם וּמַלָּחֵיהֶם הָיוּ בָךְ, לַעֲרֹב מַעֲרָבֵךְ." (יחזקאל, כ"ז, ט'). גבל נזכרת בתהילים פ"ג בין אויבי ישראל: "אָהֳלֵי אֱדוֹם וְיִשְׁמְעֵאלִים מוֹאָב וְהַגְרִים, גְּבָל וְעַמּוֹן וַעֲמָלֵק פְּלֶשֶׁת עִם יֹשְׁבֵי צוֹר" (תהילים, פ"ג, ז'-ח').
העיר בִּנְת גְּ'בֵּיל. (בערבית: בת ההר) במחוז א-נבטיה בדרום לבנון, נוסדה לפי אחת התיאוריות ע"י בני העיר ג'בייל שהיגרו ובנו את העיר.
יש לציין שגם בינת ג'בייל (שבה נשא חסן נסראללה נשא את נאום ניצחון שלו שנודע כנאום "קורי העכביש"), ונכבשה ע"י צה"ל, וגם העיר ג'ביל 40 ק"מ צפון לביירות נכללות בגבולות ההבטחה של ארץ ישראל.
שמרו בסוד ואל תספרו. בצלאל יואל סמוטריץ', ואיתמר חאנן-בן-גביר עוד עלולים לתבוע להקים שם התנחלויות.

אחינו היהודים באמריקה (1)
המועמדת לנשיאות ארצות הברית מטעם המפלגה הירוקה, היהודייה האוטו-אנטישמית ג'יל שטיין, בחרה כמועמד לתפקיד הסגן את הגזען האנטישמי פרופ' רודולף "בוצ'" ואר – היסטוריון מוסלמי שחור מאוניברסיטת קליפורניה. בשעות היום ואר בן ה-50 עוסק בהיסטוריה של אימפריאליזם. בשעות הלילה הוא חצי מצמד ההיפ-הופ Slum Prophecy, ששיריו גדושים בביקורת פוליטית חריפה ונימה אנטי-ישראלית מובהקת.
ההרכב של ואר הוציא לאחרונה אלבום מחווה באורך מלא למתקפת 7 באוקטובר: "מבול אל-אקצא" – על שם המבצע שנתן חמאס לטבח בתושבי העוטף. האלבום כולל יצירות כגון "Free the People", "ענפי זית" ו"אינתיפאדה", שבהן המילים קוראות בין השאר לצאת ל"אינתיפאדה עולמית" ו"להילחם עד הרגע האחרון", ומעודדות את איראן לפגוע בכיפת ברזל: "לירוק כמו טילים איראניים / לפצח את כיפת ברזל / פינוי פקידים ישראלים / שלח אותם לטוס הביתה / הנפילה של רומא," הוא מרפרר.
ואר עצמו מרבה להביע עמדות אלה ברשתות החברתיות שלו. בין היתר, הוא משווה את פעולות ישראל בעזה למחנות הריכוז שהפעילו הנאצים ומרבה לפרסם פוסטים עם קריאות המצדיקות פעולות אלימות נגד אזרחים ישראלים.
פוסט אחד קרא "למחוק את ישראל מהמפה." הוא הוקיע את מדינת היהודים כ"מושבה מזויפת שמעולם לא היתה צריכה להתקיים, ובתקווה תחדל להתקיים בקרוב מאוד." ואר גם מקפיד להכחיש בפרסומיו הרבים את האלימות המינית שבוצעה נגד נשים ישראליות ב-7 באוקטובר. ב-7 באוקטובר 2023 שיתף ואר עצמו את הכיתוב "מהנהר לים, פלסטין בקרוב תהיה חופשית." ולכך הוסיף כותרת משל עצמו: "מדכאים, בני כל 'אמונה' שהם עשויים לטעון לה, נידונים בחיים האלה ובחיים הבאים."
שטיין בת ה-74, שזכתה לתמיכה רשמית ממנהיג ה-KKK לשעבר, דייוויד דיוק, תועדה מתעמתת עם השוטרים, כאשר הגיעה לקמפוס כדי להביע את תמיכתה בסטודנטים שדרשו שהאוניברסיטה תסיר השקעותיה מחברת בואינג בשל החוזים עם התעשייה הביטחונית הישראלית.
https://www.ynet.co.il/judaism/article/hjtantgz1x
מעניין אם היא נאהבת יותר ע"י חבריה האנטישמיים, והם הם סולחים לה על היותה יהודית?

אחינו היהודים באמריקה (2)
הסנטור היהודי ברנרד סנדר גוטמן (סנדרס) העלה הצעת החלטה בסנאט לחסום מכירת נשק התקפי מסוים לישראל במחאה על הפעולות הצבאיות המתמשכות שלה בעזה. שהיהודים בישראל יישארו ללא הגנה וילכו כצאן לטבח.
הסנאט הצביע ברוב מוחץ על דחיית ההצעה. 18 מול 79 כדי להביס את החלטה Res. 111, מה שהיה חוסם מכירה של פגזים לטנקים של 120 מילימטר. הוא הוצע בשילוב עם החלטות לחסום מכירה של פצצות מרגמה בגובה 120 מ"מ ומכירת ערכות להפיכת פצצות "טיפשיות" לכלי נשק מונחים מדויקים.
סנדר-גוטמן-סנדרס הדגיש כי ההחלטות נועדו ל"נשק התקפי ששימש להשפעות הרסניות נגד אזרחי עזה ולבנון." הוא טען שההגבלות לא ישפיעו על יכולתה של ישראל להתגונן מפני התקפות, אך עמיתים שהתנגדו להצעותיו חלקו על טענה זו. סנדרס אמר כי על פי חוק הסיוע לחוץ וחוק בקרת הנשק, ארצות הברית אינה יכולה לספק נשק למדינות המפרות זכויות אדם מוכרות פנימיות או חוסמות סיוע הומניטרי של ארה"ב, דבר שהוא האשים את ישראל בכך. "לפי האו"ם, חלק גדול מהקהילה הבינלאומית, וכל ארגון הומניטרי בשטח ב-עזה, ישראל מפרה בבירור את החוקים הללו," אמר סנדרס, "בנסיבות אלה, זה לא חוקי עבור ממשלת ארה"ב לספק לישראל נשק התקפי יותר."
סנדרס ציטט את מותם של יותר מ-40,000 בני אדם בעזה, מיספר שנערך על ידי משרד הבריאות הפלסטיני, סוכנות בממשלת חמאס, והרס רוב התשתיות של עזה. "ארצות הברית לא יכולה להיות שותפה לזוועות האלה," הכריז סנדרס. ההרס בעזה, אמר, חמור יותר ממה שהוטל על דרזדן, גרמניה, עיר שהופצצה במהלך מלחמת העולם השנייה.
https://rotter.net/forum/scoops1/878283.shtml
מן הסתם היה היהודי סנדר-גוטמן-סנדרס מתנגד למלחמה בנאצים ונאבק להמשך שלטונו של היטלר ובלבד שלא ייפגעו אזרחים גרמנים.
הסנאטור לינדזי גראהם השיב לברנרד גוטמן-סנדר-סנדרס כדאי להקשיב לנאומו:
https://x.com/haradar10/status/1859374138630209858?t=j3qmpsuecbjl1L-8GZ-jnw&s=03

נקווה לטוב – המינויים החדשים של טראמפ הם פרו ישראלים
המינויים החדשים שהציג טראמפ מבשרים טובות.
נציגת ארה"ב לאו"ם אליס סטפניק קנתה את עולמה בחקירה נגד האנטישמיות באוניברסיטה, תפעל ללא ספק לטובת ישראל באו"ם.
https://www.youtube.com/watch?v=Buzy-TVLw5w
שר ההגנה פיט האגסת' PETE HEGSETH חייל קרבי בעברו ומגיש בפוקס ניוז. תומך ישראל מובהק ומתנגד לאיראן. ואפילו תומך בהקמת בית המקדש:
https://x.com/avigrin10/status/1857005072485421379?t=W7WdGojTc4AwMBe7Lam0XA&s=03 &s=03
מזכיר המדינה מרקו רוביו תומך ישראל מובהק.
https://www.ynet.co.il/news/article/r1doc7efye
שליח למזרח התיכון נבחר טייקון נדל"ן יהודי תומך ישראל סטיב וייטקוף.
https://rotter.net/forum/scoops1/877114.shtml
השגריר בישראל מייק האקבי, הטוען כי אין דבר כזה גדה מערבית יש יהודה ושומרון, ואין דבר כזה כיבוש כי זה שטח ישראל.
https://www.youtube.com/shorts/lrsFvOLUZ3w
נקווה שלא נתאכזב.
נעמן כהן