בין 2006 ל-2024?
חופש פעולה לחיל האוויר
אפשר כבר לעשות סיכום:
מלחמת לבנון השנייה: (12 יולי 2006 – 14 באוגוסט 2006 ) נהרגו 121 חיילים ו-44 אזרחים.
מלחמת לבנון השלישית: (8 לאוקטובר 2023 – 27 נובמבר 2024) נהרגו 73 חיילים ו-42 אזרחים.
הסכם הפסקת האש עם לבנון (כלומר עם חיזבאללה) שנחתם עתה זהה לחלוטין להסכם 1701 שנחתם ב-12 אוגוסט 2006 כולל אזכור חסר משמעות שהוא כולל את 1559 הקורא לפרק את כל המיליציות החמושות בלבנון.
וכך נכתב אז:
איך השתנו ''מטרות הלחימה'' בלבנון
הממשלה אישרה אתמול ברוב גדול את הסכם הפסקת האש שגיבשה מועצת הביטחון. באישור ההסכם תמכו 24 שרים. שר התחבורה שהרם מופזזקר-שאול מופז היה היחיד שנמנע והטיח ביקורת חריפה על כך שראש הממשלה (אולמרט) לא עמד על כך שהמחויבות להחזרת החטופים תהיה חלק אינטגרלי מההסכם. ראש אמ"ן הזהיר את השרים מעימות עתידי צפוי עם חיזבאללה.
שרת החוץ ציפורה מלכה בז'ז'וביץ-לבני-שפיצר אמרה כי הפעולה הצבאית לא הייתה מסוגלת להשיג את מרבית היעדים שישראל קבעה לעצמה, אלא רק "להחליש את כוחו של החיזבאללה ולהכין את הרקע לתהליכים המדיניים." לדבריה, החלטת מועצת הביטחון 1701 היא הצעה טובה וכי "יש סיכוי שההחלטה הזו תגרום לשינוי בלבנון ובלבד שהקהילה הבינלאומית לא תסתפק בה ולא תשאיר אותה כפי שהיא"
ראש הממשלה אהוד אולמרט אמר כי החלטת מועצת הביטחון יוצרת תנאים ממשיים ליישום ההחלטה 1559 של המועצה הקוראת לפירוק החיזבאללה מנשקו. הוא הוסיף כי החיזבאללה לא ימשיך להיות מדינה בתוך מדינה וממשלת לבנון הופכת להיות הכתובת מול ישראל.
שר הביטחון ארמנד-עמיר פרץ אמר כי השאלה המרכזית בהחלטה היא כיצד יישם אותה החיזבאללה. לדבריו ישראל נערכת לכל תגובה אפשרית, בין אם יכבדו את ההסכם ובין אם לאו. לדבריו המלחמה חשפה נושאים רבים גם בלחימה וגם בעורף שמחייבים בחינה והסקת מסקנות אך אין זו העת לעסוק בכך.
שר התחבורה שהרם מופזזקר-שאול מופז היה תקיף בדבריו. "אני בעד הפסקת האש אך ההסכם הזה רחוק מלספק. אין בו שום אמירה מפורשת לפירוק החזיבאללה מנשקו ולכן הוא גם לא יפורק. (...) אני שואל כאן: איך יפרקו את החיזבאללה מנשקו ומי יבצע זאת? יוניפ"ל? הם לא יודעים מי זה חיזבאללה," אמר. מופז ביקר בחריפות את העובדה שהממשלה איננה ממלאת את מחויבותה להחזיר ללא תנאי את שני החיילים החטופים.
ראש אמ"ן האלוף עמוס ידלין, אמר לשרים כי "אנחנו צופים בסבירות גבוהה ביותר עימות עתידי נוסף עם ארגון חיזבאללה." האלוף ציין כי להערכתו איראן תנסה לשקם את החיזבאללה לקראת העימות הבא והאירגון יתוגבר גם בעתיד בנשק מסוריה ומאיראן. להערכת האלוף ידלין החיזבאללה ינסה לגבש עתה כללי משחק דומים לאלה שהושגו לאחר מבצע "ענבי זעם". הם יתירו לאנשיהם לפגוע בחיילי צה"ל ואם צה"ל יגיב בפגיעה בחיזבאללה, הארגון יורשה לחזור לירי קטיושות.
במסיבת העיתונאים טענה לבני כי ההישג העיקרי של ההחלטה הוא בפריסת כוחות צבא לבנון – דבר שישראל דרשה אותו מאז נסיגתה מלבנון ב-2000 – ובתוספת כוח בינלאומי משמעותי. לבני ציינה כהישג את הטלת אמברגו הנשק על החיזבאללה. הישג נוסף לדבריה הוא בכך שההחלטה מאפשרת לישראל לפנות את כוחותיה מלבנון במקביל לפריסת כוחות צבא לבנון והכוח הבינלאומי. היא ציינה כי ההחלטה מאפשרת להוסיף כוח גדול ואפקטיווי יותר במידה שיתברר כי הכוח שנקבע אינו יעיל מספיק.
לבני ציינה כי במישור הדקלרטיווי השיגה ההחלטה הכרה בכך כי "פרובוקציה של חיזבאללה" הביאה לפרוץ המלחמה ומצד שני לא נעשתה כריכה בין החיילים הישראלים החטופים והאסירים הלבנונים הכלואים בישראל ונושא חוות שבעא נדחק לשולי ההחלטה.
"להעביר נשק ולשקמו," "הפעולה הצבאית לא היתה מסוגלת להשיג את מרבית היעדים; ההישג העיקרי בהחלטת מועה"ב הוא בפריסת צבא לבנון בדרום."
(עמירם ברקת וגדעון אלון, "הממשלה אישרה ההסכם: הפסקת אש מ-8 בבוקר", "אל-ארצ'", 14.8.2006).
https://www.haaretz.co.il/misc/2006-08-14/ty-article/0000017f-e81b-d62c-a1ff-fc7b63300000
הניצחון על חיזבאללה במלחמה הנוכחית גדול לאין שיעור מהמערכה ב-2006, למרות זאת, ההסכם נשאר זהה. לא נקבע פירוק חיזבאללה מנשקו, ולא הוקם פרימטר ביטחוני שיגן על יישובי הגבול. את ההכרזות שישראל תגיב על כל הפרה שמענו כבר מאז אוסלו (ביילין: "מבחן הדם") מאז הנסיגה מרצועת הביטחון מלבנון (אהוד ברוג-ברק: "נגיב על כל הפרה בכוח", וכמובן מאז מלחמת לבנון השנייה ב- 2006).
ההבדל היחידי המהותי בין שני ההסכמים שעשוי אולי לשנות את העתיד הוא שלפי ההסכם החדש בהסכמת ארה"ב יש לישראל חופש פעולה אווירי מוחלט בשמי לבנון (מלבד האיסור לעשות בומים) חופש פעולה מוחלט זה שלא היה קודם, יאפשר לצה"ל להגיב מהר ויעיל על כל הפרה. עכשיו הכול תלוי בדרג המדיני.
הדיל עם צרפת
שעות אחרי הפסקת האש – צרפת בהודעה רשמית: נתניהו וגלנט זכאים לחסינות מפני צו המעצר של בית הדין בהאג ״ישראל היא לא צד לבית הדין.״
https://rotter.net/forum/scoops1/879250.shtml
כמובן שמוכי מחלת הנפש "הביביפוביה" מיד הודיעו כי נתניהו חתם על הסכם הפסד רק להציל את עורו ממאסר בהאג. אם היה מתנגד לחתימת הסכם היו כמובן מאשימים אותו באותה האשמה.
בהיפוך מהם מגנים אותו גם מוכי מחלת הנפש "הביביפיליה". אבוי עלינו.
אנחנו יוצאים להילחם אתכם להילחם אתכם
ומי מאתנו יצא הגיבור? יוסף ביילין או גלנט?
כשהיינו ילדים וזה היה מזמן, (שנים רבות אחרי יוסי בנאי, מואיז, וסימון הקטן) היה לנו משחק ממקור אנגלי שנקרא "אנחנו יוצאים להילחם אתכם להילחם אתכם." שתי קבוצות הבוחרות שני ילדים על רגל אחת והמטרה להפיל אחד את השני. הנופל מפסיד.
הנה המנגינה מאתר זמרשת:
אֲנַחְנוּ יוֹצְאִים לְהִלָּחֵם אִתְּכֶם
מִי מִכֶּם יֵצֵא הָרִאשׁוֹן
מֵאִתָּנוּ יֵצֵא יוסי הַגִּבּוֹר יוסי הַגִּבּוֹר...
https://www.zemereshet.co.il/m/song.asp?id=2743
והנה יוסף ביילין הגיבור שולח למלחמה את יואב גלנט: "גלנט, קח את הסיכון ותתייצב בבית הדין הבינלאומי!" וכך הוא כותב:
"דווקא עכשיו, כשהוא כבר לא חלק מהממשלה, מצא עצמו שר הביטחון לשעבר תחת צו מעצר יחד עם ראש הממשלה נתניהו עליו להתייצב על הדוכן ולהגיד את האמת על המערכה מהצד הישראלי.
"המראות המוצגים בתקשורת העולמית הם של תינוקות פלשתינים נשרפים בעזה, ובתי חולים המופצצים על ידינו, ואילו ההסברים הנשמעים מפי הגורמים הישראליים, הרשמיים והלא רשמיים, הם, בדרך כלל, פתטיים. לזה נוספים דברי רהב של שרים ישראלים המעלים הצעות גזעניות, אכזריות, המנוגדות בעליל לדין הבינלאומי, הצובעים את כולנו בצבעי אפרטהייד. ראש הממשלה כבר מזמן אינו מנסה להתמודד עם ההידרדרות המהירה. הוא נמצא בעיצומם של מאמציו לדחות את הבשורה, בשורת משפטו.
"גלנט, אתה מוצא עצמך לצידו של נתניהו, שנוא נפשך, מנוע מלנוע ברוב מדינות העולם כל עוד צווי בית הדין הבינלאומי הפלילי בתוקף. אבל אין מדובר רק בך. מדינה שראש ממשלתה ושר הביטחון שלה מקבלים צווי מעצר המגבילים את תנועתם, מאבדת לא מעט מיוקרתה במועדון הבינלאומי שאנחנו משתייכים אליו, ואשר אנחנו רוצים להמשיך להיות חברים בו. רק בשנה האחרונה ירדנו בשבעה מקומות באינדקס השנתי של המדינות הדמוקרטיות, והחלטת ה־ICC תדרדר אותנו מטה, מבלי שיש בידינו הכלים להסביר, להבהיר או אפילו להתנצל על דיבורים מיותרים ומפלילים (לצערי, גם מפיך, בעיקר תחת ההלם המיידי של אירועי 7 באוקטובר).
"לכן אני מציע לך לשקול ברצינות את האפשרות להתייצב מרצונך וביוזמתך בפני בית הדין הבינלאומי הפלילי בהאג. אני יודע שיש בכך סיכון, אבל כבר הוכחת יכולת לקחת סיכונים במהלך חייך. התייצבות שלך, כשלעצמה, תעניק לך נקודות יתרון, וזאת בתנאי שהמדינה תעמיד לרשותך את הסיוע הנדרש להגנתך המשפטית ולהגנת כולנו. זו תהא הזדמנות נדירה להציג בפני העולם את הטיעון הישראלי במלואו. במקום להתחמק ממנו, חשוב שנעמוד בו בקומה זקופה וננצל את הבמה הזו כדי לספר את הסיפור האמיתי, כולל טעויותינו. ייתכן שלא תהיה לנו במה יעילה מזו."
יוסי ביילין, "גלנט, קח את הסיכון ותתייצב בבית הדין הבינלאומי", ישראל היום, 28.11*
https://www.israelhayom.co.il/magazine/hashavua/article/16865924?amp=1
הבנתם? יוסף ביילין הגיבור שהצהיר לאחר הסכם אוסלו שאותו הגה, שמבחנו יהיה "מבחן הדם", ונגיב בעוצמה על הפרתו, מה שלא מנע ממנו מאבק נגד כל תגובה להפרתו, מנדב עתה בגבורתו את יואב גלנט שיסגיר עצמו למאסר בידי בית דין מוסלמי אנטישמי.
איזו גבורה!
יוסף ביילין, גם אתה חייב לקחת אחריות על מעשיך ולא לדרוש לקיחת אחריות רק מאחרים.
היהודים אינם אסון העולם והתנ"ך ספר נפלא
ראשית אני מתנצל בכל הלב אם פגעתי במשהו בד"ר משה גרנות. ("חדשות בן עזר", 2007)
אני מעריץ את הידע הפנומנלי שלו בתנ"ך, ואני שותף לכל דברי ביקורתו על החרדים, בייחוד על ההשתמטות משירות צבאי (המנוגד לתורה) חבל רק שהוא כלל לא התייחס לשתי הטענות שהבאתי.
קביעתו שעם ישראל נטש את אדמתו בזמן הכיבוש הערבי-מוסלמי במאה השביעית בגלל חוקי התורה שהתקבלו 1400 שנה קודם לכן. קביעה שפשוט אינה נכונה מבחינה עובדתית. עם ישראל נטש את האדמה לאחר הכיבוש הערבי-מוסלמי בגלל חוקי ההשפלה הגזעניים של האיסלם של "בני החסות" לפיהם חויבו היהודים לשלם מס גולגולת ג'יזיה, ובעיקר חראז' מס על אדמה מה שהפך את עיסוק היהודים בחקלאות לבלתי אפשרי.
קביעתו כי היהודים הרמאים "בהונאה הגדולה" שלהם הביאו אסון לעולם. זו קביעה קלסית של הספרות האנטישמית לדורותיה.
אני שמח לקרוא (ולא היה לי ספק בכך) שד"ר גרנות חש כדבריו "אהבה עמוקה לעם ישראל" ושהוא "אוהב את סיפורי שאול ודויד, שהם ברמה שייקספירית ממש. אוהב את שיר הטבע והארוס – שיר השירים. ומעריץ את המאבק המוסרי-סוציאלי של הנביאים". ("חדשות בן עזר", 2007) נשמח לקרוא על כך.
ודוק: יש להיזהר שהתנגדות פוליטית מוצדקת לחרדים לא תיהפך למפגן שנאה לתנ"ך וליהדות, וכלי ניגוח בידי האנטישמים בעולם. הרי בלי התנ"ך אין יהדות וגם אין ציונות.
(הערה לעורך, אהוד בן עזר, לא כתבתי קודם את שתי הערותיי אלו).
ולבסוף הערה מתודולוגית. אם דוד המלך לא קיים את מצוות התורה זה לא סימן או הוכחה שלא היו בזמנו מצוות כאלו, בדיוק כפי שאם אריה מכלוף דרעי לא מקיים את מצוות התורה זו לא הוכחה שאין כאלה, או אם החרדים לא מתגייסים לצבא, זו לא הוכחה שאין מצוות גיוס בתורה.
British Bullshit Corporation
Sir Tatton Benvenuto Mark Sykes, 6th Baronet and Philistines flag
עובדי רשות השידור הבריטית BBC (British Bullshit Corporation) קיבלו הוראה להתלבש בצבעי פלסטין ולחבוש כאפייה.
לפי ידיעה שעלתה ב-Jewish News, צוות של רשת החדשות קיבל הוראה להתלבש בצבעי הדגל הפלסטיני ולחבוש כאפייה כחלק מאירוע למען פלסטין, שלאחריה פרשו מהאיגוד. ״האיגוד הפך לסביבה עוינת ליהודים, ואני לא יכולה להיות חלק מזה,״ כתבה עיתונאית. איגוד העובדים הבהיר כי מדובר בהבעת ״סולידריות ברשת החברתית,״ ולא במקום העבודה
איגוד העיתונאים הלאומי הבריטי אישר כי כמה מעיתונאי BBC פרשו מהאיגוד לאחר שקיבלו הוראה ללבוש בגדים בצבעים פלסטיניים, או לחבוש כאפייה, כחלק מיום פעולה למען פלסטין. כך דיווח העיתון היהודי הבריטי Jewish News.
לפי הדיווח, איגודי העובדים (TUC) בבריטניה, פדרציה של איגודים מקצועיים המייצגים את רוב העובדים המאוגדים באנגליה ובוויילס (בדומה להסתדרות בישראל), קראו להפסקת אש קבועה בעזה – "הפסקת האלימות בעזה ושחרור כל החטופים," אבל המליצו על לבוש פלסטיני כחלק מאירוע למען פלסטין, שאמור להתקיים מחר (חמישי). כמה עיתונאים שחברים באיגוד העיתונאים ועובדים ב-BBC הרגישו שהאיחוד חצה גבול.
אחד מעובדי BBC אמר שהבקשה היא הפרה ברורה של הכללים של רשת החדשות לדיווח אובייקטיבי, ואמר ל"טיימס" הלונדוני: "עיתונאים מ-BBC, שמתגאים בחוסר משוא פנים ואשר נלחמו כדי לשמור על איגוד העיתונאים נקי מפוליטיקה, נמצאים תחת לחץ לתמוך במטרה פוליטית." עוד הם הוסיפו כי הם שוקלים מחדש את חברותם באיגוד העיתונאים לאחר הפעולה "הצבועה והאנטישמית."
יהודים שעובדים ב-BBC אמרו שנייג'ל לואיס, מנהל משאבי אנוש של חברת השידור, התריע על המצב ושוחח לגבי המצב עם מחלקת משאבי אנוש בתאגיד. העיתון דיווח כי באיגוד נבהלו מהתגובה ומההתפטרות. ככל הנראה יש עוד לפחות 12 אנשים שיגישו את התפטרותם מאיגוד העיתונאים.
שרלוט הנרי, עיתונאית עצמאית שהתפטרה אף היא מהאיגוד, כתבה בניוזלטר שלה The Addition: "אני בדרך כלל לא נוהגת לפרסם עליי בניוזלטר, אבל היום אני חייבת. התפטרתי מאיגוד העיתונאים הלאומי. זה הפך לסביבה עוינת ליהודים, ואני כבר לא יכולה להיות חלק מזה. למרבה הצער, זו לא הפעם הראשונה שנאלצתי לעזוב."
העיתון היהודי Jewish News מדווח כי איגוד העובדים לא ביקש מעובדים אי פעם ללבוש צבעים לאומיים של צד זה או אחר במהלך סכסוך. האיגוד מעולם לא ביקש מהחברים ללבוש בגדים בצבע אוקראינה בגלל המלחמה עם רוסיה.
איגוד העובדים מסר בתגובה: "בכל הנוגע לעניין הפלסטיני, האיגוד אינו מבקש ללבוש משהו אדום, ירוק, שחור או כאפייה פלסטינית במקום עבודתם, אלא 'להראות סולידריות באופן גלוי על ידי פרסום תמונות שלהם בלבוש כזה במדיה החברתית'."
https://www.ynet.co.il/entertainment/article/bk7t3cnq1l?utm_source=Taboola_internal
ובאמת בלי קשר לבולשיט של רשות השידור הבריטית, הדגל הפיליסטיני כשלעצמו הוא המצאת הבריטים.
אדום, שחור, לבן וירוק הנחשבים ל"צבעי הלאומיות הכלל-ערבית" עוצבו על ידי הדיפלומט הבריטי סר טאטון בנוונוטו מארק סייקס, הברון השישי מסלֶדמֶר.
הצבעים מסמלים תקופות שונות בהיסטוריה של האימפריאליזם והקולוניאליזם הערבי-מוסלמי מימי מוחמד נביאם וימי הח'ליפות המוסלמית: הלבן את בית אומיה, השחור את הדגל השחור וראשידון ומאוחר יותר אומץ על ידי בית עבאס, הירוק את השושלת הפאטמית והאדום את השושלת ההאשמית והח'וארג'.
https://he.wikipedia.org/wiki/צבעי_הלאומיות_הכלל-ערבית
דגל סייקס המשומש ע"י הפיליסטינים מסמל בצבעי החליפויות המוסלמיות את האימפריאליזם והקולוניאליזם הערבי-מוסלמי, דגל שבקרוב מאוד יחליף גם דגל "היוניון ג'ק" הבריטי. רק שהפיליסטינים הבריטים טרם הבינו זאת (מלבד דגלאס מארי).
אירלנד – האנטישמיות ממשיכה
במהלך טקס זיכרון לחיילים שנפלו במלחמות העולם השנייה, שנערך בדבלין, (מלחמה בה תמכה אירלנד בגרמניה הנאצית, והטקס היה גם לזכרם של חיילי הוארמכט והס.ס.) נשא כומר אירלנדי אנטישמי נאום ארסי מחריד נגד היהודים. הכומר קאנון דיוויד אוקסלי טען שישראל פועלת לחיסול אחרים "כי הם לא נחשבים." בטקס השתתף בין היתר נשיא אירלנד, מייקל היגינס, שאינו מתומכי ישראל.
שגרירות ישראל באירלנד גינתה את הדברים, השגרירות הגיבה בחשבון ה-X כי דבריו של הכומר אוקסלי הם "עלילה נגד מדינת ישראל" והאשימה אותו ב"חטיפת טקס הזיכרון החגיגי," מהשגרירות נמסר כי הכומר "התעלם במזיד מהמורכבות של המזרח התיכון."
הכומר אוקסלי טען שלישראלים וליהודים יש "אידיאולוגיה של עליונות". אוקסלי טען כי חיילים שהונצחו "היו אכזריים וגם גיבורים" ו"מלחמות היו מכוערות." הוא טען כי צה"ל ביצע מעשים אלימים, והוסיף כי היתה "מדיניות של התמקדות בבתי ספר ובתי חולים ומסגדים" בעזה. בנוסף הוא טען שישראל מרעיבה בכוונה את העזתים.
"לחזור שוב ושוב להפציץ אנשים שכבר בלי בית וכל השאר – האם יש צורך באכזריות כזו?" שאל הכומר את הקהל. הוא אמר שישראל סירבה באופן עקבי לקחת אחריות על מעשיה וטען כי צה"ל מאשים את חמאס. "אבל הידיים של הישראלים הן שלחצו על ההדק," אמר. הכומר ציין שהמתקפה ב-7 באוקטובר שביצע חמאס הייתה "אכזריות מכוונת," אך הוא גם שאל: "האם זה בלתי נמנע שהקורבנות יהפכו למתעללים?"
מלשכתו של הנשיא האירי נמסר לתקשורת בארצו: "באירוע הזה משתתף נשיא אירלנד מדי שנה. הנשיא מניח זר לזכר כל אלה שמתו במלחמה. נוכחותו של הנשיא באירוע השנתי הזה היא בעלת חשיבות מיוחדת בהקשר של המסורות הפוליטיות השונות באירלנד."
הכומר אוקסלי הגיב על דבריו האנטי-ישראלים לעיתון היהודי הבריטי "ג'ואיש כרוניקל": "בנאום שלי, אני מדבר רק בשם עצמי. אני לא מדבר בשם הכנסייה של אירלנד, או של קתדרלת סנט פטריק, זה בהחלט מתקבל על הדעת שאני טועה. אף אחד לא חייב להסכים איתי. עם זאת, אני מוכן לעמוד על דבריי. לא היתה שנאה בדרשה שלי, מלבד שנאה לכל התיאוריות שהופכות קבוצה אחת של אנשים ליותר ערכיים מאחרים, ועם שנאה ואכזריות חסרת רחמים, בלי קשר למי שעושה את זה."
הדברים עוררו זעם רב בקהילה היהודית באירלנד. רבה הראשי של אירלנד, הרב יוני וידר, שלח מכתב לכומר, שבו נכתב: "הרגשתי חובה לכתוב לך בעקבות הדרשה שלך. מצאתי שהרבה ממה שאמרת לא רק גס, לא מדויק ומטעה, אבל גם מתלהם ופוגעני בצורה יוצאת דופן. העלית האשמה מזעזעת, במונחים מחרידים, שישראל מאמינה שהיא 'הגזע העליון', ולכן היא 'בעלת ערך מהותי מכל קבוצה אחרת של אנשים'."
הרב וידר הוסיף: "הגישה הזו, אמרת, היא שמובילה את ישראל ל'חיסול של אחרים.' הדברים מתעלמים לחלוטין מהמציאות של מלחמה נגד טרוריסטים ג'יהאדיסטים, ארגונים שרוצים להשמיד את ישראל. בשום שלב בנאום שלך לא היה אזכור של חמאס וחיזבאללה במלחמתם נגד ישראל. שניהם אמרו מפורש שהם מחויבים להשמדת ישראל ולרצח יהודים, ושניהם שלוחים של הרפובליקה האסלאמית של איראן, שבעצמה קוראת בגלוי לחיסול ישראל."
הרב הוסיף כי דבריו של הכומר עלולים לגרום לפגיעה ביהודים באירלנד: "יתרה מכך, התברר יותר ויותר שרטוריקה מלהיבה כזו נגד ישראל, תרמה לשנאה נגד יהודים במדינה הזו בחודשים האחרונים. זה כמובן לגיטימי לחלוטין להיות ביקורתי על ישראל ועל פעולות צה"ל. אבל הנרטיב האנטי-ישראלי באירלנד הפך לשנוא כל כך, וכל כך מלא בדיסאינפורמציה ועיוות, שהוא יוצר אנטישמיות רבה."
עוד כתב הרב וידר: "אתה טוען שלישראל יש מדיניות של התמקדות בבתי ספר, בתי חולים ומסגדים, אבל אתה לא מזכיר שחמאס הציב את עצמו בכוונה בתוך ומתחת לאזרחים, והם עושים זאת בדיוק בגלל שהם יודעים שזה ימנע התקפות נגדם. חמאס הצהיר בגלוי כי זו האסטרטגיה שלהם להעמיד אזרחים בסכנה. גם כאן, בחרת בגרסה מאוד סלקטיבית ומעוותת של אירועים, שמכפישה את ישראל ומתארת שישראל תוקפת בכוונה אזרחים וילדים."
הרב ציין כי הכומר הודה שהוא לא מבין בנושאים פוליטיים: "הודת שאינך בקיא בנושאים עליהם דיברת. ובכל זאת היית בעמדה מוטה וחסרת ידע באופן קיצוני." לסיום כתב הרב: "אשמח לפגוש אותך בהקדם האפשרי כדי לדון בנושאים אלו. אולי ביחד נוכל לעשות צעד קטן לעבר הדברים אותם הזכרנו בטקס לחיות בשלום ובצדק."
https://rotter.net/forum/scoops1/879285.shtml
אירלנד בין היטלר למוחמד אל חוסייני
בגלל העוינות הקשה של האירים הקתוליים לאנגלים, עוינות שהתפתחה במהלך מלחמתם לעצמאות, תמכה אירלנד הקתולית בגרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה.
ב-30 באפריל 1945, יום התאבדותו של היטלר, הגיע ראש ממשלת אירלנד דה-ואלירה לשגרירות הנאצית בדבלין, והביע את תנחומיו לעם הגרמני "על מות אדולף היטלר" המנהיג הנערץ על ידו.
למזלנו אירלנד לא השתתפה בהחלטת החלוקה של האו"ם מכיוון שהוכרה כמדינה ריבונית – רפובליקה, רק ב-1948, והתקבלה לאו"ם רק ב-1955. (ישראל ב-1949)
באפריל 2018 הגיע ראש עיריית דבלין, הלורד מישל מק דונצ'ה, לרמאללה לכנס הזדהות עם כיבוש ערבי-מוסלמי של ירושלים, כנס שעמד בסימן של הזדהות עם אישיותו של המופתי הירושלמי, גנרל ה-ס.ס. חברו של היטלר, מוחמד אל חוסייני שמיזג באידיאולוגיה שלו את הגזענות המוסלמית עם הגזענות הנאצית.
הלורד האירי, האקטיביסט הפרו-איסלמי התומך באימפריאליזם הערבי-מוסלמי ובכיבוש ערבי-מוסלמי, וכמובן בתנועת החרם נגד ישראל, הוכיח את ה"פיליסטיניות" שלו כאשר אמר ברמאללה ש"שני העמים, האירי והפלסטיני, היו קורבנות של אימפריאליזם.
https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5226677,00.html
https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5227449,00.html
וזאת בשעה שהם, הערבים-המוסלמים, היו נושאי האימפריאליזם. (עד היום בידיהם שטחים כבושים של כ-13 מיליון קמ"ר, יותר מכל אירופה).
הזדהותם המוחלטת של האירים עם הגזענות הערבית-מוסלמית הנאבקת לחיסול מדינת היהודים, ורצח כל היהודים – ניתנת לשינוי. יש להילחם נגד הגזענות האירית הרווחת בדעת הקהל האירי, וכמובן שיש לאסור על הגזען האירי, ראש עירית דבלין, להיכנס לשטח ישראל.
האנטישמיות והאקטיביזם הפרו-איסלמי של האירים הקתולים השפיעו אף על הפוליטיקה הפנימית של אירלנד. דיויד נוריס, סנטור אירי, רץ בבחירות לנשיאות אירלנד ב-1911.[?].
בדעת הקהל עמדה לזכותו העובדה שכאקטיסיבט פרו-איסלמי התומך בכיבוש ערבי-מוסלמי, הוא שהה תקופה ביו"ש בעזרה לערבים. אבל בסופו של דבר דווקא העובדה הזו עמדה לו לרועץ.
מתנגדיו גילו את העובדה שבתקופת היותו בארץ היה לו רומן עם האקטיביסט הפרו-איסלמי, עזרא נאווי (שהתפרסם בכך שהוא מתנאה בהלשנה על ערבים שמוכרים אדמות ליהודים כדי שיעשו להם זובור וגזנגה). זה כשלעצמו גם לא פגע בו, אלא העובדה שאותו עזרא נאווי כפדופיל – אנס נער ערפלישתי, ודיויד נוריס כתב מכתב בקשה לבית המשפט שיחונו אותו. פרסום הרומן שלו עם הפדופיל האנס הביא אותו לוויתור על מועמדותו.
https://en.wikipedia.org/wiki/David_Norris_(politician)
מסתבר שהאנטישמיות האירית ממשיכה.
סטפן צוויג על היהודים
הסופר היהודי-אוסטרי סטפן צווייג, אחד הסופרים המפורסמים והנקראים ביותר בתקופתו שזכה לכבוד מלכים בטרקליני אירופה. ראה עצמו בראש ובראשונה אדם אירופי, כלומר יהודי (לא גרמני) אדם שתרבותו אירופית. אבל זהותו היהודית לא היתה בראש מעייניו. למרות זאת הוא החליט להעביר את אוסף המכתבים הגדול שלו לבית הספרים העברי בירושלים שנוהל ע"י שמואל הוגו ברגמן. כך שמכתביו החשובים ביותר שמורים בספרייה הלאומית. שטפן ליט, המומחה לצווייג האמון על האוסף, הוציא ספר ובו מקצת ממכתביו עם הערות.
(מכתבים על יהודים ויהדות / שטפן צווייג. תירגמה מגרמנית: קטיה מנור. הוצאת כרמל, 286 עמודים)
https://www.carmelph.co.il/product/briefe-zum-judentum/
בספרייה הלאומית בירושלים שמור גם מכתב הפרידה שחיבר שטפן צווייג בסמוך להתאבדותו, יחד עם אשתו, בברזיל בפברואר 1942. (שלא נמצא בספר) "עולמה של לשוני שלי שקע ואבד לי ומולדתי הרוחנית, אירופה, איבדה את עצמה לדעת." "מעדיף אני לסיים את חיי בזמן הנכון ובקומה זקופה... אני מברך את כל ידידיי: ולוואי ויזכו הם לראות את עלות השחר אחרי הלילה הארוך. אני, שחסר סבלנות הנני ביותר, מקדים ללכת לפניהם."
הנאצים כמובן ראו בתרבות "אירופה" של צוייג, את תרבות היהודי הקוסמופוליט הנדבק כפרזיט לפולק הגרמני ותרבותו.
כפי שסיפר בספרו "העולם של אתמול" מי שטיפח את צווייג בתחילת דרכו היה העיתונאי תיאודור הרצל. עורך המדור הספרותי של העיתון הווינאי "נויה פרייה פרסה", שבו פרסם הסופר את יצירותיו הראשונות. הרצל לקח את העניין היהודי ברצינות צווייג כתב ש"לא היה כוח לזה" (במכתב מוקדם מ-1913 הודה צווייג, "איני רוצה לגעת בנושא הזה." הוא הסביר כי את היהדות "אני מבין רק כעניין רגשי, נטול צורה וגבולות, שאין להציב לו סייגים והגדרות."
בדומה לנאצים צוויג האשים את היהודים באנטישמיות נגדם. אחרי התבוסה של גרמניה ואוסטריה במלחמת העולם הראשונה הוא ניבא: "בגרמניה יתלו את האשם בקריסה במנהיגים היהודים. יהודים רבים מדי בחשו בענייניה של הרפובליקה שקמה בגרמניה אחרי המלחמה. היהודים היו צריכים להתרחק מאור הזרקורים, ובוודאי לא להנהיג מהפכות רדיקליות, כפי שקרה במינכן ובברלין לאחר המפלה. "מראה היהודים המסתערים על הכול – על המהפכה, המשמר האדום, משרדי הממשלה – הפורקן העכשווי של תאוות כוח טמאה של אנשים טמאים מעורר בי חלחלה," כתב למרטין בובר ב-1918.
צווייג ביקר את רוזה לוקסמבורג ומהפכנים יהודים אחרים. וראה בהם אידיאליסטים נאיבים, שניסו להוביל את העם הגרמני לאור האידיאלים הנעלים שלהם, אבל למעשה לא הבינו עם מי יש להם עסק. "הם לא הרפו מן המחשבה שאפשר להפוך עם צבאי באופיו, המכיר רק הנאה אחת – לציית לפקודות או לפקד – לעם דמוקרטי," כתב.
צווייג אהד את הציונות לאחרים לא לעצמו. אם היה בוחר בה אולי לא היה מתאבד.
בהם זה הזכר של הבהמה?
עומרי בהם נאבק למען חיסול מדינת היהודים
פירוש השם בהם (בגרמנית: Böhm) הוא שם משפחה ממקור גרמני שפירושו "יוצא צ'כיה" בכלל או "יוצא בוהמיה" בפרט.
עומרי בֹּהם נולד בישראל וגדל בהתנחלות גילון בגליל לשני הורים שהם מרצים לעבודה סוציאלית. הוא למד בתוכנית הבינתחומית לסטודנטים מצטיינים באוניברסיטת תל אביב. את הדוקטורט בפילוסופיה כתב באוניברסיטת ייל ואת הפוסט-דוקטורט עשה באוניברסיטת מינכן. הוא מכהן כיום כפרופסור באוניברסיטת ניו סקול בניו יורק, שם הוא מתגורר עם אשתו הישראלית בין לבין הוא כותב בעיתונים הגרמניים "דר שפיגל" ו"די צייט", כמו גם ב"ניו יורק טיימס" וב"וושינגטון פוסט", ומתראיין תדיר בכלי תקשורת ברחבי העולם.
הפופולריות שלו בעולם היא תוצאה של אימוץ תורתו הישנה של מוחמד יאסר ערפאת משנות השבעים של המאה הקודמת על חיסול מדינת היהודים והחלפתה במה שהוא כינה אז "מדינה חילונית דמוקרטית."
בספרו " רפובליקת חיפה: עתיד דמוקרטי לישראל." הוא שולל את פתרון השמאל, שתי מדינות לשני העמים. וקורא להקמת מדינה אחת, קונפדרציה משותפת ליהודים וערבים בין הירדן לים, שבה יחיו בשוויון מלא פלסטינים ויהודים.
אוטופיה יפה בכיסוי פסבדו אינטלקטואלי-פילוסופי ע"פ הפילוסופיה של קאנט על אוניברסליזם, אבל למעשה פתרון שיביא לחיסול מדינת היהודים הדמוקרטית והחלפתה בדיקטטורה פשיסטית ערבית-מוסלמית כלל שאר המדינות הערביות.
כעת הוא נאבק למען הצלת שלטון החמאס בעזה ושיקומו, באמצעות האשמת ישראל בפשעי מלחמה בעזה. מובן אם כן שהוא זוכה לתשואות בעולם. סביר שאם בהם היה חי בתקופת מלחמת העולם השנייה היה נאבק להצלת היטלר בנימוק של האשמת בנות הברית בפשעי מלחמה בדרזדן.
בנאום סמלי מאוד "הנאום השנתי לאירופה" לשנת 2024", פלטפורמה יוקרתית עבור אינטלקטואלים הוא פרש את תורתו לחיסול מדינת היהודים במקום סמלי מאד – רחבת ה–Judenplatz, כיכר שמסמלת את קיומה השוקק ואז את השמדתה האכזרית של הקהילה היהודית באוסטריה. מאחורי בֹּהם ניצבה אנדרטה עצומה לזכר קורבנות השואה, המדמה את ארון הספרים היהודי. בדבריו התייחס בֹּהם לעובדת היותו יהודי הנואם בכיכר הזאת.
(נטע אחיטוב, "הפילוסוף עמרי בהם הפך לכוכב עולמי. למה בישראל רק מעטים שמעו עליו?: "אל-ארצ'", 27.11.24)
https://www.haaretz.co.il/magazine/2024-11-27/ty-article-magazine/.highlight/00000193-6ca7-d334-a1f3-eeb75fb70000
ומה יותר משמח גרמנים ואוסטרים מאשר שחרור מרגשי האשמה שלהם ע"י האשמת יהודים בפשעי מלחמה ע"פ ההומניזם של קאנט.
ודוק: לפי "הפילוסוף" בהם, האוניברסליזם במשנתו של קאנט מחייב רק את התפישה הגזענית אנטישמית שרק יהודים אינם יכולים להיות ריבונים בארצם, לעומת 57 מדינות מוסלמיות בתוכן 22 מדינות ערביות על שטחים כבושים של 13 מיליון קמ"ר שהאוניבסליזם של קאנט אינו חל עליהם.
הטפתו המוסרית למען אוניבסליזם והומניזם" מזכירה את הצהרתו של היטלר שהסתמך על קאנט בהכרזתו שהוא הומניסט גדול. "אני הומניסט גדול"– Ich bin so colossal human – "היהודי לבדו אשם בכול" (פרידלנדר שאול, שנות ההשמדה 1945-1939 ת"א 2009 עמ' 330-326), והפתרון שלו פתרון המדינה האחת דומה לפתרון "המקלחות" של היטלר.
אולי בכל זאת עקב גזענותו האוטו-אנטישמית בהם הוא שם הזכר של הבהמה.
עקידת יצחק לפי בהם
בעולם דובר הגרמנית בֹּהם עשה לו שם בגלל פרשנותו לסיפור עקידת יצחק. שיצאה בספר בגרמנית ובאנגלית. על פי בֹּהם, הסיפור על המלאך שמורה לאברהם לא להקריב את בנו הוא למעשה תוספת מאוחרת שהוכנסה לסיפור המקראי, משום שאין היגיון בכך שהמלאך יסתור את דעתו של אלוהים. לטענתו, בסיפור המקורי אברהם החליט בעצמו לא להרוג את בנו.
דווקא אי-הציות ולא הציות הוא לפי התיאולוג בהם הבסיס לאמונה היהודית. "מוסר מונותיאיסטי," מסביר בֹּהם, "הוא שיש אמנם אלוהים אחד, אבל המוסר הוא החוק האבסולוטי, מעל אלוהים. בני אדם רשאים, אפילו חייבים, לענות לאלוהים, להתווכח איתו, לא לציית. בזכות העובדה שאברהם היה פנאט של צדק, לא של אמונה, הוא הפך לאבי המונותיאיזם. קריאה כזאת מזקקת את השאלה של האוניברסליזם, כפי שקאנט הבין אותה – האם יש סמכות מוסרית שרשאית לעמוד מעל המחויבות האישית שלנו לצדק, כמו למשל ציווי אלוהי. התשובה שלו היא 'לא', כי אם הצדק הוא אוניברסלי, אז אפילו לאלוהים אין אוטוריטה מעליו. לא לאלוהים, לא לנציגיו על פני האדמה, וגם לא למדינה שמתיימרת להחליף את אלוהים כריבון."
בזה בהם יוצא נגד מה שהוא מגדיר "פרשנות של היהדות המשיחית לסיפור העקידה, הרואה בנכונות של אברהם להקריב את בנו מעשה גדול של אמונה. כך, למשל, כותב הרב שלמה ריסקין מההתנחלות אפרת באתר של רשת החינוך שייסד, "אור תורה סטון": "הפרדוקס של ההיסטוריה היהודית הוא שאם לא היינו נכונים להקריב את בנינו לאלוהים, לעולם לא היינו שורדים כאומה בעלת השראה אלוהית, ומחויבות לאל."
מהפרשנות הזאת נובעת תפיסת עולם שלפיה הקרבה למען גאולת העם היהודי והתיישבות בארץ התנ"ך היא ערך מוביל. בניגוד לערך ההקרבה של היהדות המשיחית, הפרשנות של בֹּהם רואה בצדק ובחמלה ערכים חשובים יותר מציות דתי עיוור, דרך חשיבה זו קנתה לו אוהדים רבים. בעיקר שונאי היהדות (כמובן שלא מוסלמים).
מבחינה פוליטית זה נשמע אולי התנגחות יפה, שאפשר להסיק ממנה את הרציונל של חיסול מדינת היהודים כפי שמטיף בהם, אבל מבחינה תיאולוגית פחות. זה כמובן מנוגד לתורתו של הפילוסוף והתיאולוג החשוב פרופסור ישעיהו ליבוביץ.
ליבוביץ הלוחם הגדול ביותר נגד המשיחיות ביהדות טען שסמלה העליון של האמונה ביהדות היא עקדת יצחק. בעקדה מתגלה אברהם אבינו כמי שמוכן להקריב את בנו יחידו, ובכך גם לוותר על כל ההבטחות שניתנו לו על ריבוי זרעו וירושת הארץ, מפני יראת ה' ואהבת ה'. לדעת ליבוביץ, זהו האידיאל שהאדם המאמין אמור לשאוף אליו, וזהו הניצחון של האדם על טבעו. זו היפוכה של הנצרות. בעוד בסיפור העקדה האדם מקריב עצמו – את מאווייו הראשוניים ומה שנוח לו – לאלוהים, הרי מסר הצליבה הוא בדיוק הפוך – אלוהים מקריב עצמו עבור האדם. מסר העקדה הוא עשייה דתית "לשמה", כלומר ללא חישובי תועלת.
ליבוביץ טוען שבשביל קאנט אלוהים הוא רק גאראנט של מוסר.
נראה את בהם מטיף את תורתו למוסלמים ומשכנע אותם לחסל את מדינותיהם.
דאגלס מורי – "רבים באירופה רוצים לזרוק את ישראל לתנינים,
ולא מבינים שהם הבאים בתור."
בניגוד ליהודי-ישראלי-אמריקאי בהם, גוי אנגלי רציונלי יותר. כשהסופר הבריטי (אם אנגליה, אבא סקוטי דובר גאלית) דאגלס מארי נלחם למען ישראל בעולם, הוא עושה זאת אחרי שהכיר מקרוב את המציאות הישראלית מאז 7 באוקטובר. בביקוריו הרבים בארץ, בעורף ובחזית, הוא ראה במו עיניו את בסיסי הטרור של חמאס וחיזבאללה, את הגבורה של הלוחמים, ואת העובדות שהתקשורת והדיפלומטיה האנטי-ישראליות מתעקשות להסתיר ולעוות – אלא שבניגוד לעבר, הוא אומר, לממסדים הישנים כבר אין מונופול על הידע
מארי "מפציץ" בתקשורת העולמית: משיב על טענות שווא, מנפץ עלילות דם, מגן על צדקתנו וחושף את ערוותם של אלה ששואפים להציג את ישראל המותקפת והנלחמת על קיומה כמקור הצרות והבעיות.
מארי נכנס ללבנון עם כוחות צה"ל כמה פעמים, וראה מקרוב את ההכנות של חיזבאללה לתקוף את יישובי צפון ישראל. ברור לו שמה שקרה בעוטף עזה, עלול היה להתרגש בגליל, רק בעוצמה מזוויעה פי כמה וכמה. "המנהרות של חיזבאללה כל כך קרוב לגבול היו הדבר המחריד ביותר שראיתי", נזכר מארי. "עמדתי באחד המתחמים של חיזבאללה, הסתכלתי לעבר הערים והכפרים בישראל, שאותם אני מכיר היטב, וחשבתי כמה מזל היה שישראל הצליחה למנוע התקפה כזאת. נראה מה יקרה בעקבות כניסת הפסקת האש לתוקף, אבל ברור שהסכנה האיומה של טבח בצפון נמנעה."
בשנת 2017 פרסם מארי את הספר "המוות המוזר של אירופה: הגירה, זהות, אסלאם", אשר התברג אל רשימת רבי-המכר של "סאנדיי טיימס" למשך 20 שבועות, ותורגם לעשרות שפות. מארי טען בספר שיבשת אירופה מתאבדת בכך שהיא מאפשרת הגירה זרה ועוינת מבחינה תרבותית לשטחה, ומאבדת את "אמונתה בדתה." בימים שבהם העילית השלטת באירופה, ובראשה קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל, הובילה מדיניות של שערים פתוחים והציפה את המדינות העשירות של מערב אירופה במיליוני מוסלמים מן המזרח התיכון, האמירות של מארי נתפסו כחתרניות. במקום להתמודד עימן, השמאל – כדרכו – מיהר להדביק לו תווית של אסלאמופוב, לשלול ולבטל אותו כלאחר יד כקיצוני, ולהציג את חששותיו לגורל המערב לנוכח הכיבוש השקט של אירופה בידי מוסלמים כפרנויה.
ממרחק שבע שנים, גם מבקריו של מארי יתקשו להתכחש למציאות האירופית החדשה, אשר מוכיחה בכל יום מחדש שמרקל ודומיה טעו, ודווקא הוא צדק לאורך כל הדרך. אם בשנת 2017 המבקרים עוד העזו ללגלג על "התמונה האפוקליפטית" של אירופה העתידית בספר של מארי, כעת התמונה הזאת אינה תחומה לעמודי הספר. היא השתלטה על הסמטאות של אמסטרדם, התבססה בכיכרות פריז ואינה פוסחת על רחובות ברלין, בריסל או לונדון. האפוקליפסה הגיעה, ומי שעדיין אינו מבחין בנוכחותה מוזמן להתהלך בשכונות המוסלמיות של ערי אירופה עם מגן דוד או עם צלב נראה לעין.
בשנת 2022 פרסם מארי ספר נוסף – "הקרב על המערב: כך ינצחו האומות החופשיות את עידן הטירוף", הוא קונן על גל עכור של שנאה עצמית ששטף את המערב, וביקש להזהיר שמי שירוויחו ממנו הם רק משטרי הרשע והדיקטטורות ברחבי העולם. מארי הראה כיצד אחרי שהמערב התגבר על האויבים החיצוניים, אויביו הגדולים ביותר של המערב התפתחו בעשורים האחרונים דווקא בשורות העילית שלו עצמו, וכיצד נוצרה המציאות שכל מי שמנסה לעמוד מולם – מושחר ומושתק מיד בידי הטרור הפסיאודו-אינטלקטואלי. אם המערב רוצה לשרוד, סיכם, יש לנצח בקרב שנכפה עליו: להצביע על הצביעות והכחש שבטיעונים האנטי-מערביים ולפתח מחדש את הביטחון העצמי בציוויליזציה שהביאה לעולם את בשורת החירות והצדק.
"חשוב שישראל תחזיק את הראש למעלה. אחרי 7 באוקטובר הישראלים היו בהלם ובאבל, וגם בייאוש. במהלך החודשים שחלפו מאז זה התהפך. אני מרגיש שישראלים מכל חלקי החברה שוב הרימו את הראש בגאווה בעקבות ההצלחות, שהושגו במידה רבה הודות למנהיגות הפוליטית של המדינה. צווי המעצר שהוצאו נגד נתניהו וגלנט מחדדים את הברירה: האם המדינות הדמוקרטיות יוכלו להגן על עצמן, או שמא נהיה תלויים בחסדים של גופים בינלאומיים? המנהיגים האירופאים שמצהירים כי יאכפו את הצווים פשוט טיפשים. אם הם לא מבינים שאותם כוחות הרוע יתקפו גם אותם – הם אידיוטים. צ'רצ'יל אמר שפייסן הוא אדם שמאכיל תנין ומקווה שהתנין יאכל אותו אחרון. רבים באירופה רוצים לזרוק את ישראל כמאכל לתנינים, ולא מבינים שהם הבאים בתור."
מארי מודע לטרוניה הקבועה שישראל מפסידה לאויביה במלחמת המידע והתדמית, אף שהטענה הזאת משעשעת אותו במקצת. "הרבה יותר חשוב לנצח במלחמה אמיתית, מאשר במלחמה אשר מתנהלת באולפני הטלוויזיה – אבל עדיף כמובן לנצח בשתיהן," הוא מעיר בחיוך.
"במבט רחב יותר, צריך להודות שהתמונה התקשורתית לעולם לא תהיה מאוזנת, בדיוק כפי שיש חוסר איזון מובנה במוסדות הבינלאומיים כמו ארגון האומות המאוחדות. יש הרבה מדינות מוסלמיות, ורק מדינה יהודית אחת – והעדיפות המספרית משתקפת במאזן הכוחות במסגרות הבינלאומיות. באופן דומה, האוכלוסיות המוסלמיות והלא-מוסלמיות, אשר עוינות את היהודים, מרובות ברחבי העולם, ושיעורן עולה על אלה שתומכות בישראל. כך נוצר חוסר איזון, והוא ככל הנראה בלתי נמנע."
בדומה לאוניברסיטאות, גם אמצעי תקשורת בעלי עבר מפואר נחטפו על ידי אג'נדות אנטי-מערביות שמאלניות, שהן בהכרח גם אנטי-ישראליות.
"נכון, וגם בתחום הזה התיקון יכול לקחת זמן, אבל בימינו התיקון יכול לקרות מהר יותר מאשר אי־פעם. פעם תיקון של טעות או של הטייה בתקשורת הצריך המון זמן. היום, לעומת זאת, כבר אין צורך לארגן קבוצת אנשים שיכתבו מכתב למערכת 'טיימס' ויחכו לפרסומו כשבוע, כדי לחשוף מיצג שגוי שהופיע בשידורי BBC לפני חודש. היום חשיפת ההטיות נעשית בזמן אמת באופן מקוון, וזה בריא מאוד. במקביל, לאמצעי תקשורת החדשים יש השפעה גדולה והולכת: הם לא פחות טובים, ולפעמים יותר טובים מאמצעי התקשורת שהצטיינו בעבר."
העידן הנוכחי מעניק עוצמה גדולה יותר לחברה בכללותה, ולא רק לקבוצה סגורה של אליטה מטעם עצמה. היו ימים שבהם מה שנאמר ב־BBC היה החשוב מכל – הם נגמרו. היו ימים שבהם לאנשים היה אכפת מה כתוב ב'הארץ' – הם נגמרו. היו ימים שבהם כאשר CNN או MSNBC פירסמו משהו חלקי או מטעה יכולת רק לרתוח מכעס. היום אתה יכול פשוט להעביר לערוץ אחר."
מצד שני, גם אויבי המערב למדו לארוז את הרעל התעמולתי בעטיפה של תקשורת לגיטימית, כפי שעושה "אל־ג'זירה".
"'אל־ג'זירה' היא פשוט אגף יחסי הציבור של חמאס, ולעיתים, כפי שאנחנו יודעים, הם-הם חמאס. קטאר עושה שימוש ב'אל־ג'זירה' כדי להפיץ תעמולה אנטי-ישראלית ואנטי-מערבית, ואני לא חושב שהם צריכים לזכות בחסינות. הם מנוגדים לכל ערכי הדמוקרטיה, ומסמלים רשעות ושחיתות של המדינה הזאת. "אל־ג'זירה" מעולם לא עסקה, למשל, בחשיבה על כל המוני העבדים בקטאר, והאופן המחפיר והנצלני שבו מתייחסים שם לעובדים זרים. 'אל־ג'זירה' לא תעז לסקר את זה. אנשים אחרים חייבים לעשות זאת.
"צריך להפסיק לחוס על קטאר, להעביר את הבסיס האמריקני ממנה אל איחוד האמירויות, אם האמירותים חפצים בכך, ולטפל בקטארים באמצעות חרם וכיו"ב. שנית, צריך לשנות את היחס לטורקיה: ארדואן צריך לבחור אם הוא בצד של נאט"ו או בצד של חמאס, כי לא ניתן להיות בשניהם. שלישית, צריך להביא את האייתוללות באיראן למצב של 2020, לפני שביידן הציל אותם מפשיטת רגל. אני מקווה שטראמפ יחנוק אותם כלכלית, ונראה מה יקרה. זה לבטח יהיה מזרח תיכון הרבה יותר טוב."
(אריאל בולשטיין, "רבים באירופה רוצים לזרוק את ישראל לתנינים, ולא מבינים שהם הבאים בתור," "ישראל היום", 28.11.24)
https://www.israelhayom.co.il/magazine/hashavua/article/16868657
מזלנו שיש עוד אוהדי ישראל בעולם.
הפורטוגזי סרנה נגד ישראל
לא די לנו בהתערבותו של מזכיר האו"ם הפורטוגזי האנטישמי אנטוֹניוּ מנואל דה אוליביירה גוטרש מנעוריו תומך בטרוריסטים הערבים במדיניות ישראל – והנה קפץ עלינו גם פורטוגלי נוסף, יגאל סרנה.
הפורטוגלי סרנה עוד משווה עצמו לקפקא.
"כשהתעורר גריגור סמסא בוקר אחד מחלומות טרופים, גילה שנהפך בשנתו לפושע מלחמה," מלהג סרנה, "מוטל היה על גבו הקשה כשריון, וכשהרים קצת את ראשו ראה את חורבות עזה, את העשן העולה מהעוטף ומהגליל, את הרס לבנון. הוא ראה חיילים בוזזים, גנרלים מחריבים אוניברסיטה או מבצעים נוהל חניבעל באחיהם. ומעל הכול הזדקר הר עצום של גופות. רגליו הרבות, העלובות בדקיקותן יחסית לשאר מידותיו, ריצדו חסרות ישע מול עיניו. "אבל אני דרייפוס," לחש. "אולי צ'רצ'יל?"
"ציונות היא לא רק בניין ארץ ישראל," כתב לפני 96 שנים האיש שהקים לימים את המדינה הזאת, על כל ניסיה ומגרעותיה, פלאיה ופגמיה. "אפשר לבנות את ארץ ישראל ותקוות ישראל תכזב. אפשר להקים חברה שתהא לקלון. אין קסם בארץ ישראל. גם שם אפשר להתנוון. יש גם שם סוחרי נשים. אפשר ליצור קיני עבדות ערבית שיהיו לזוועה לעם היהודי ולאנושות. כדי לבנות עם יהודי ולחדשו... נחוצה אידיאה מוסרית גדולה." עם מחיקתה הסופית של האידיאה היתה מדינת ישראל לממלכת יהודה. חברה הנושאת עימה קלון, אפלה ופשעי מלחמה.
"בהרב־מיארה מצביעה על הדרך להיחלץ. לעמוד בלי לכוף ראש, כאילו את או אתה המגדלור האחרון. האם יהיו נוספים שילכו בדרכה, או שמא הנס של ישראל מסתיים פה?
בן־גוריון האמין גם בניסים. חילוניים."
(יגאל סרנה, "גלי בהרב־מיארה ניצבת כמגדלור אחרון, האם יהיו עוד אמיצים שילכו בדרכה?" "אל-ארצ'", 28.11.24)
https://www.haaretz.co.il/opinions/2024-11-28/ty-article-opinion/.premium/00000193-72b7-d09a-ab9f-ffff6ae00000
האמת, מספיקה לנו הביקורת של הפורטוגזי אנטיניו גוטרש. שהפורטוגזי סרנה יעזוב אותנו ויכתוב על מולדתו החדשה, שיכתוב על גיבור ארצו אנריקה הספן שכבש שטחים מהערבים והתחיל את הקולוניאליזם הפורטוגלי, וסחר העבדים.
שיכתוב על הטבלת יהודי פורטוגל בכוח לנצרות. הגליית כ-2,000 ילדים יהודים עד גיל 10 לאיי סאו טומה ופרינסיפה כחלק מתהליך הקולוניאליזם של מערב אפריקה.
ההטבלה הכפויה לנצרות של ילדים מגיל שלוש עד 14 הבאת היהודים למרכזי הערים, בתואנה כי ספינות מחכות להם בנמלים. אך שם, הותזו עליהם טיפות מים ש"קודשו". כך הוכרו יהודי פורטוגל על ידי המדינה כנוצרים. וטופלו באכזריות ע"י האינקוויזיציה.
מבחינה חוקית, לא נותרו בפורטוגל יהודים מאז שנת 1497.
כעשר שנים לאחר ההטבלה בכפייה, בין ה-19 לבין ה-21 בחודש אפריל 1506, נרצחו כארבעת אלפים יהודים שהוטבלו לנצרות, בפוגרום ליסבון.
שיכתוב סרנה על מולדתו החדשה. עלינו הוא נמאס.
הגזענות כלפי הערבים
עם פתיחתו של מושב הכנסת החלה הקואליציה לקדם במרץ תיקון לחוק יסוד: הכנסת, שיקשה על ערבים להתמודד בבחירות. הצעת החוק, שיזם יו"ר הקואליציה אופיר כץ, מבקשת להרחיב במידה ניכרת את העילות לפסילת מועמד או מפלגה לכנסת ולצמצם את כוחו של בית המשפט העליון מול ועדת הבחירות המרכזית. בחודש שעבר היא עברה בקריאה טרומית; 61 חברי כנסת תמכו בהצעה לעומת 35 מתנגדים.
כיום החוק קובע שעל בית המשפט העליון לאשר או לדחות כל החלטה של ועדת הבחירות המרכזית בעניין פסילה של מועמד בבחירות לכנסת. אף שהצעת החוק עדיין נותנת בידי העליון את "זכות המילה האחרונה" בנוגע לפסילת מועמד, היא מצמצמת את סמכויותיו. למשל, היא קובעת כי הדחת מועמד לא תהיה עוד טעונת אישור של בית המשפט. ואולם המועמד יוכל לערער לעליון על החלטת ועדת הבחירות המרכזית.
כך, הלכה למעשה, יצטמצם חופש הפעולה של בית המשפט. מלבד זאת, שופטים שמרנים כנראה ייטו שלא להתערב בהחלטה מטעם רשות אחרת – במקרה הזה ועדת הבחירות המרכזית. זאת בשונה מהמצב הקיים שבו החלטת בית המשפט עומדת בפני עצמה.
כיום החוק קובע שכדי לפסול מועמד יש להוכיח כי קיימת מאסה קריטית של קריאות, מהעת הזאת, שתומכות במאבק מזוין נגד המדינה. הצעת החוק החדשה מבקשת לשנות סעיף זה באופן שבו ייפסלו מועמדים שהביעו תמיכה במאבק מזוין נגד המדינה, "אף אם לא נעשו באופן מתמשך." כך החוק מבקש להחיל רף מקל בהרבה לפסילת מועמדים. יש להניח כי מועמדים שאושרו בעבר היו נפסלים על פי החוק החדש.
כך למשל ב-2020 ביטל בית המשפט העליון את פסילת מועמדותה של ח"כ לשעבר היבא יזבק ממפלגת בל"ד. בהחלטתו קבע בית המשפט כי "בהיעדר ביסוס בדבר פעולה חוזרת ונשנית ובעיקר נוכח הבהרותיה והצהרותיה של יזבק המגובות בתצהירים אישיים וכן בהבעת חרטה מצידה ביחס לחלק מהפרסומים – לא הצטברה בעניינה 'מאסה קריטית' של ראיות ברורות המצדיקות את פסילתה לפי אמות המידה שנקבעו בהלכה הפסוקה."
מקרה דומה נרשם גם בבחירות 2022, כאשר הפך העליון את ההחלטה לפסול את מפלגת בל"ד. נשיאת העליון לשעבר אסתר חיות כתבה אז כי "אין בראיות שהוגשו כדי לגבש את 'המאסה הקריטית' הראייתית הנדרשת כדי לפסול את המפלגה." דה-פקטו, ברוב הפעמים שבהן הפך העליון את החלטת ועדת הבחירות המרכזית, נימקו השופטים את החלטתם בהיעדר "מאסה קריטית" של ראיות שיוכלו לבסס את הפסילה.
ב-2019 בית המשפט העליון פסל את מועמדותו של מיכאל בן-ארי לפי הסעיף "הסתה לגזענות," בניגוד להחלטת ועדת הבחירות. זו היתה הפעם הראשונה שבג"ץ פסל מועמד, ולא רשימה, מהשתתפות בבחירות. "עולה תמונה ברורה, חד משמעית ומשכנעת לפיה בן ארי מלבה באופן שיטתי יצרים של שנאה כלפי הציבור הערבי בכללותו, תוך ביזוי מתמשך," כתבו השופטים. בית המשפט העליון פסל אז גם את מועמדותם של שניים ממועמדי רשימת "עוצמה יהודית" – בנצי גופשטיין וברוך מרזל – בגין הסתה לגזענות. על גופשטיין כתבו השופטים כי הוא "מסית באופן שיטתי לגזענות נגד הציבור הערבי, מציג את הציבור הערבי בהכללה כאוייב וכמי שאין לקיים עימו כל מגע העשוי להתפרש כדו-קיום." התבטאויותיו, פסקו, "מגלות נקודת שפל חדשה בשיח הגזעני אשר כמותה לא ידענו בעבר." ביחס למרזל נכתב כי "התמיד בהתנהלות שיש בה משום הסתה לגזענות."
(מיכאל האוזר טוב, נעה שפיגל ועופר אדרת, "החוק שיקל על פסילת ערבים נועד להבטיח את ניצחון הקואליציה בבחירות", "אל-ארצ'", 28.11.24).
https://www.haaretz.co.il/news/politi/2024-11-28/ty-article-magazine/.premium/00000193-6f51-db73-afff-ff59c8220000
בניגוד לכתוב מטרת החוק אינה להקשות על ערבים להתמודד בבחירות, אלא רק להקשות על תומכי טרור להתמודד בבחירות. ודוק: עד היום הפר בית המשפט פעם אחרי פעם את חוקי המדינה. חבר הכנסת אחמד טיבי, לדוגמה, שתומך כל ימי כהונתו בטרור, ומזדהה עם אמנת החמאס, קיבל הכשר מבית המשפט להיבחר לכנסת בניגוד לחוק באמתלה שלא קיימת אצלו "מאסה קריטית של קריאות לטובת הטרור, ולחיסול מדינת היהודים." נו באמת.
אבל החמור יותר – מתנגדי החוק משקפים גזענות כלפי הערבים. לפי תפישתם לא ייתכן קיומו של ערבי המתנגד לטרור. מטבע הערבי לתפישתם הוא תמיכה בטרור הפלסטיני.
זו גזענות שיש לשרש ובעיקר לטובת הערבים.
נעמן כהן
נעמן כהן
מה השתנה בהסכם עם חיזבאללה
רוצים גישה מלאה לכל הגיליונות?
הצטרפו לאתר וקבלו גישה לארכיון של למעלה מ-2,100 גיליונות עם אלפי מאמרים, שירים ויצירות ספרותיות.
הצטרפו לאתר