יש לפנות כל ישוב יהודי הנמצא בסכנה ולמסרו לאוייב!
מסתבר ש"לרבי זשאבאטינסקי" (בלשונו של יוסף גיסינוביץ-אחימאיר) יש עוד חסידים הרואים בדבריו קדושה.
יוסף סוויד, המתנאה בהיותו "מנהל פיתוח התוכן במרכז מורשת מנחם בגין בירושלים" (1) מציג את תורתו של רבו שלדבריו רלבנטית גם לזמננו במאמרו: "על פינוי וקדושה: בין קרב תל-חי לחיצי הצפון."
"לתפיסת ז'בוטינסקי," כותב סוויד, "במקרה של סדק שנתגלה ב'קיר הברזל', יש לבצע נסיגה טקטית ולשוב רק לאחר שהסדק יתוקן.
"ב-1920, כשהתפתח מתח בין המתיישבים היהודים בגליל לשיעים הלבנונים (2), דרש זאב ז'בוטינסקי לבחור: תגבור משמעותי של הכוח הצבאי בתל-חי, או פינוי המתיישבים. דעתו נדחתה על ידי הנהגת היישוב, שדגלה בהיצמדות לקרקע בכל מחיר, ותל-חי נשרפה תוך אובדן חיי לוחמים, ביניהם ידידו הקרוב יוסף טרומפלדור.
"במרד גטו ורשה, 1943, ניכר הבדל דומה בין הגישות: אנשי אי"ל (הסוציאליסטים) תכננו קרב "מצדה" חסר סיכוי – עד המוות, בעוד אנשי אצ"י (הרוויזיוניסטים) הכינו מראש דרכי מילוט להמשך הלחימה ביערות, לאחר מיצוי אפשרויות הלחימה בגטו. (קשקוש שלא כאן המקום לדבר עליו. נ.כ.).
"במלחמת העצמאות, בניגוד להוראת בן-גוריון שלא לסגת משום נקודה בשום מקרה, חתם מפקד האצ"ל ברובע היהודי על כניעה מול מפקד הלגיון הירדני עבדאללה אל-תל, שהצילה את חיי כ־2,000 תושבי הרובע. (3)
"כל זאת אינו מקרה," מסביר סוויד, "ז'בוטינסקי האמין כי 'כל יחיד הוא מלך.' לתפיסתו, אין להקריב את הפרט על מזבח הכלל, מתוך אמונה כי קדושת החיים של הפרט היא ערך עליון. בשמאל (המקורי) האדם הוא בורג קטן במכונה ענקית, ובימין האדם הוא היהלום שבכתר. משום כך הורה בן-גוריון לא לעזוב אף נקודה, ואילו ז'בוטינסקי – ההפך,"
ומה אנו למדים משמעות תורת רבי זשאבאטינסקי לימינו אלה?
סוויד מסביר: "בעקבות מתקפת חיזבאללה ב-8 באוקטובר 2023, למחרת טבח עוטף עזה, החליטה הממשלה באופן מיידי על פינוי תושבי הצפון שבטווח 5 ק"מ מהגבול. האשימו את החלטת הפינוי לכאורה ב'תבוסתנות' הסותרת את מדיניותה המתבקשת של 'ממשלת ימין על-מלא.
"המחדל הגדול הוא הסדק שנפער בקיר הברזל הישראלי במהלך 20 השנים האחרונות, בעת התעצמות חיזבאללה, מלבד הצדקת ההחלטה ברמה האסטרטגית, במבט היסטורי ההחלטה לא רק שאינה סותרת את תפיסת הימין, אלא מגלמת את מדיניותו מימי ראשיתו.
לתפיסתו של ז'בוטינסקי – אם לא ניתן להגן על יישוב באופן יעיל, זהו בעצמו כבר ההפסד והכישלון. במקרה כזה של סדק שנתגלה ב'קיר הברזל' אין להעמיד פנים שהסדק איננו, אלא יש לבצע נסיגה טקטית ולשוב רק לאחר שהסדק יתוקן.
"דברים אלו אנו רואים לנגד עינינו שוב, 104 שנים לאחר קרב תל-חי. אלה אותם השיעים הלבנונים, רק שהפעם – התקפתם עוקרה מיסודה בזכות אותה מדיניות של ז'בוטינסקי, שהפעם יושמה בזמן.
"המחדל הגדול הוא הסדק שנפער בקיר הברזל הישראלי במהלך 20 השנים האחרונות, בעת התעצמות חיזבאללה, אך אסור היה לתת לתושבים לשלם את מחירו. כעת יש לתקן את קיר הברזל, בכל האמצעים הנדרשים, לוודא היטב ובכל הרמות שלא ייסדק שוב, ורק אז – לשוב, ובגדול."
(יוסי סוויד, "על פינוי וקדושה: בין קרב תל-חי לחיצי הצפון", "ישראל היום", 8.12.24)
https://www.israelhayom.co.il/opinions/article/16920355
הבנתם? לפי סוויד, תורתו של רבי זשאבאטינסקי אומרת שאם יישוב יהודי נמצא בסכנה יש לעזוב אותו ולמסרו לאוייב כי "כל יחיד הוא מלך. אין להקריב את הפרט על מזבח הכלל, כי קדושת החיים של הפרט היא ערך עליון."
כאשר החלוצים בצפון ביקשו עזרה ממנהיגי היישוב העברי בשל המצב הביטחוני הקשה. עניין זה הובא לדיון בפני הוועד הזמני ליהודי ארץ ישראל בין 21 ל-25 בפברואר 1920. בדיון התגלעה מחלוקת בשאלה, האם לפנות את האזור מהמתיישבים, או לשלוח עזרה בצורת אנשים, ציוד ומזון. לפי תורת ז'בוטינסקי "קיר הברזל" (תורה שניסח מאוחר יותר) הוא הצבא הבריטי, ואם הצבא הבריטי אינו מגן כקיר ברזל על הישובים היהודיים בצפון יש פשוט לנטוש אותם ולמסור אותם לאוייב. לכן זאב ז'בוטינסקי טען בעד פינויים, ואילו חברי מפלגות הציונות הסוציאליסטית, בהם דוד יוסף גרין-בן-גוריון, יצחק טבנקין, יצחק שימשלביץ-בן צבי, ואחרים, התנגדו לפינוי ודרשו תגבור האזור ושליחת סיוע לתושבים.
עוד קודם לכן עם נפילתו מאש הבדווים של שניאור שפושניק, אחד מחלוצי תל חי, ביקש ישראל שוחט, מנהיג ארגון השומר, מיוסף טרומפלדור לעלות לגליל, לבחון את מצבן של ארבע נקודות ההתיישבות ולדווח לו. בשלהי 1919 עלה טרומפלדור למקום ונותר שם עד נפילתו בקרב.
לא ארחיב כאן בפרטי קרב תל חי. הוא יכול היה להימנע כי היתה בו שרשרת של אי הבנות, אבל העיקר הוא הסמל, אין נוטשים ישוב יהודי (גם אם הוא קיבוץ) לאויב בגלל סכנה. האלגוריה שעושה סוויד בין דרישת ז'בוטינסקי לפינוי יישובי הצפון ומסירתם לאוייב, לפינוי יישובי הצפון עתה, היא פשוט הפוכה לתורת ז'בוטינסקי. עתה אף ישוב יהודי לא ננטש ונמסר לאוייב בגלל הסכנה "ליחיד המלך". בכולם נשאר ועמד כוח צבאי יהודי להגנתו.
לסיכום: על רקע תורת ז'בוטינסקי שמציג סוויד, כמה עלובות נשמעות הפרזות הריקות של ז'בוטינסקי בשכתב בהימנון בית"ר: "לָמוּת אוֹ לִכְבֹּשׁ אֶת הָהָר – יוֹדֶפֶת, מַסָּדָה, בֵּיתָר."
לעומת זאת השורות בה הביע את שנאתו לחלוצי העמק השרון והעמק מתאימות לתורתו:
https://www.zemereshet.co.il/m/song.asp?id=2334
הערות:
(1) למרבה הצער יש "מורשת בגון-בגין" שאינה מוצגת ונלמדת ב"מרכז מורשת בגין": לקיחת הקופה והימלטות מוורשה בנטישת חברי תנועתו להשמדה, השכחת זכרו של פבל פרנקל שנלחם בנאצים, ניסיון ביצוע פוטש מזויין כשצבא הכיבוש המצרי נמצא 30 ק"מ מתל אביב בנימוק שירושלים לא שייכת למדינה, ניסיון להשתלט על הכנסת עם אופנוענים וכו'.
(2) כמאל חוסיין אפנדי שנכנס לתל חי היה בדואי סוני ולא שיעי, המוכתר של אל-חלסה, שעזר ליהודים בקניית אדמות.
https://he.wikipedia.org/wiki/כאמל_חוסיין_אפנדי
(3) מי שחתם על הסכם הכניעה של העיר העתיקה לא היה מפקד האצ"ל, אלא מפקד הרובע היהודי מטעם ההגנה משה רוסנק.
https://he.wikipedia.org/wiki/משה_רוסנק
כמה אירונית העובדה שמייצ'סלב בגון-מנם בגין יצא לניסיון פוטש מזויין בנימוק שירושלים אינה שייכת למדינת ישראל, ולכן שלטון צה"ל בה אינו חוקי.

הקרב על תל חי הצית גם קרב פוליטי על אימוץ דמותו של טרומפלדור
במשך שנים נאבקו הימין והשמאל על מיתוס טרומפלדור ותל חי – מאבק שאף הגיע לפסים אלימים.
י"א באדר, התאריך העברי שבו התחולל הקרב המפורסם על תל חי ב-1920, נקבע כיום חג ציוני. תנועות נוער עולות למקום מדי שנה. 14 שנים לאחר אותו קרב, שבו הגן כוח בהובלת יוסף טרומפלדור על תל חי מפני מתקפה בדואית, הוצב פסל האריה השואג במקום. אולם עוד קודם לכן כבר החל להתפתח קרב חדש – על עיצוב הזיכרון של המיתוס.
יוסף אוסיה טרומפלדור, היה ציוני-סוציאליסט לאחר עלייתו הראשונה ארצה ב-1912 כחלוץ סוציאליסט, השתלב טרומפלדור בקבוצת דגניה והקים קומונה שיתופית במגדל.
זאב ז'בוטינסקי, ניכס לעצמו את דמותו ההיסטורית של טרומפלדור כשהקים ב-1923 את תנועת הנוער שלו קרא לה "בית"ר". ראשי תיבות "ברית הנוער העברי על שם יוסף תרומפלדור". הוא כתב ת' במקום ט' כדי להתאים למצודת ביתר של בר כוכבא. שינוי הכתיב נהפך לחלק מצורת הכתיבה בכתבי הימין. כך, לדוגמה, בכתביו של אב"א גייסינוביץ'-אחימאיר, מהמנהיגים הרוחניים של התנועה הרוויזיוניסטית.
במסגרת הפולמוס שהתפתח על הזיכרון הזכירו דוד גרין-בן גוריון וברל כצנלסון לז'בוטינסקי את עמדתו בעניין ההתיישבות בגליל העליון לפני פרשת תל חי. ז'בוטינסקי אז, בניגוד לשמאל, חשב שאין מה להיאחז בחבל ארץ זה שהיה תחת שליטה צרפתית, וקרא למתיישבים לסגת, בעוד מנהיגי מפלגת הפועלים רצו לשלוח להם סיוע. "ז'בוטינסקי לא מצא בכל ארץ ישראל... שם שיעורר כבוד והערצה... בא וגנב את שם תל חי שלנו," אמר בן גוריון באחד מנאומיו.
בתגובה הדגיש ז'בוטינסקי שהניתוח שלו על מושבות הגליל היה ריאלי, וכי הנוער אוהב את טרומפלדור משום שהוא היה חייל, "לא את פטישו, לא את אתו, לא את מחרשתו, אלא דווקא את חרבו." אב"א גיסינוביץ'-אחימאיר, (בעל טורו של פשיסטן) שעמד בראש עליית הבית"רים לתל חי בתחילת שנות ה-30, כתב ש"אולי שייך חלק מחייו של טרומפלדור להם, למרקסיסטיים. אבל המוות כולו שלנו."
החיים של טרומפלדור לציונות הסוציאליסטית המוות לרוויזיוניסטים...
בית"ר היא זו שיזמה את העלייה התנועתית הראשונה לתל חי ב-1928 ואף הציעה עלייה משותפת לרגל, אולם בן גוריון לא הסכים ונקבעה עלייה מקבילה של תנועות הנוער הציוניות-סוציאליסטיות. בתחילת שנות ה-30, התעוררו בכל פעם מהומות וקטטות, על סף אלימות. "על הרקע הזה, המפגש בתל חי התחיל להיות סוער." ב-1933, כאשר כינה אחימאיר את הדגל האדום שהוצב בתל חי "סמרטוט אדום," חברי כפר גלעדי שהיו במקום הגיבו בקריאות בוז לעברו והודיעו: "הקבר הוא קברנו, אתם אורחים כאן." הצעקות הגיעו לסף קטטה.
העיתונאי יעקב גיסינוביץ'-אחימאיר, בנו של אבא שאול גיסינוביץ'-אחימאיר זוכר בהחלט עד כמה תל חי היתה חשובה לאביו. "יש מאמרים של אבי שהוא חתם עליהם עם המלה תל חי עם סימן קריאה. מאמרים שהוא כתב בעת שישב בבית הסוהר בירושלים." מספר אחימאיר, ומוסיף כי ברכת השלום התנועתית היתה השם תל חי.
"בכתביו, הוא כותב, "הסביר אבא שאול גיסינוביץ'-אחימאיר את שורשי הבעייה בצורה שונה לחלוטין. במאמר שפרסם ב-1936 האשים את ועד הצירים הציוני בהפקרת תל חי בכך שלא שלחו תגבורת: "אכן דבר הפקרתם של תרומפלדור וחבריו לאנרכיה הערבית המשתוללת, לא היה בו משום מקרה. ביסודו של דבר כרוך יום תל חי בשגיאה הרת אסונות ששגו קברניטי הציונות מאז המלחמה." בהמשך, האשים את קברניטי הציונות שדאגו "למושבה דלה אחת" (כוונתו למטולה ושלושת היישובים בגליל העליון שנשארו תחת שלטון צרפתי – תל חי, כפר גלעדי וחמארה), ולא לשטח המזרחי – הגולן. "המאמר הזה ואחרים מוכיחים שהוא היה בנאי חשוב של מיתוס תל חי ומה שהוא מסמל, ובעיניו של אבא שלי, הסמל של תל חי או הלקח של תל חי הוא הגבורה שבהקרבת חיים," אומר אחימאיר. "כך נוכל להתקיים בארץ ישראל." (משום מה נשוא הביקורת ז'בוטינסקי לא מוזכר בשמו. נ.כ.)
(נעה שפיגל, "הקרב על תל חי לפני מאה שנה הצית גם קרב פוליטי על דמותו של טרומפלדור", "אל-ארצ'", 6.3.2020)
https://www.haaretz.co.il/news/education/2020-03-06/ty-article-magazine/.premium/0000017f-ebd0-d3be-ad7f-fbfbf5cc0000
אני מנחש שאבא שאול גיסינוביץ'-אחימאיר לא היה מקבל את הסברו של סוויד לתורת "רבי זשאבאטינסקי" לגבי יישובי הצפון.

טוֹב לָמוּת?
תֵּל חַי, י"א בְּאֲדָר, 1920, תָּרְפָּ"א.
כָּאֲשֵׁר יוֹרִים הָעֲרָבִים בְּטְרוּמְפֶּלְדוֹר,
יוֹרִים וְגַם פּוֹגְעִים,
מִיָּד מְקַלֵּל הוּא בְּרוּסִית
קְלָלָה שֶׁכָּל אֶחָד מֵבִין,
(קְלָלוֹת לֹא הָיוּ אָז בְּעִבְרִית).
כָּאֲשֵׁר מֵבִין הוּא כִּי חַייָו עוֹמְדִים לְהִסְתַּיֵּם,
מַבִּיט טְרוּמְפֶּלְדוֹר אֲחוֹרָה,
מְנַסֶּה לָתֵת מַשְׁמָעוּת לְכָל חַייָו,
לְכָל מַה שֶׁפָּעַל, לְכָל מַה שֶׁהִקְרִיב,
"אֵין דָּבָר," אוֹמֵר הוּא, "אִם כְּבָר צָרִיךְ לָמוּת":
"אֵין דָּבָר, טוֹב לָמוּת בְּעַד אֲרְצֵנוּ."

הֶבְדֵּל מַהוִּתי הוּא, אֵין סָפֵק
מְטֵרוּף פַאשִׁיסִטי-נִיהִילִיסְטִי,
שֶׁל גִּבּוֹר אַחֵר, יָאִיר שְׁטֶרְן.
מַה שׁוֹנָה הִיא הָאִמְרָה שֶׁל גִּבּוֹר תֵּל חַי,
מְחֲלוֹמוֹ שֶׁל מְיָסֵּד הָלֶחִ"י:
"חֲלוֹמֵנוּ לָמוּת בְּעַד עַמֵנוּ,"
הַחֲלוֹם הַמּוֹפִיעַ בָּהִמְנוֹן. (1)
(1) ההימנון "חיילים אלמונים" מאת אברהם שטרן, בתחילה המנון האצ"ל ואחר כך המנון הלח"י.

פרופסור יגיל לוי – נכשלת במוסריות
כתב "הארץ" פרופסור יגיל לוי מתנאה במוסריותו. כאקטיביסט פרו-איסלמי התומך בפשיזם האיסלמו-נאצי-ג'יהאדיסטי הוא נאבק בשתי דרכים להצלת משטר החמאס בעזה ושיקומו.
הדרך הראשונה היא חתימה על קריאה להטיל חרם על ישראל בעיקר אמברגו נשק שישראל לא תוכל להגן על עצמה ולהילחם בחמאס, והדרך השנייה היא להציג את צה"ל כצבא "ג'נוסייד" העושה פשעי מלחמה, ולמנוע על ידי כך את המשך המלחמה בחמאס כי להצילו. מובן אם כן שהוא מתנאה בעצמו במוסריותו כאשר הוא כאילו מרחם על הקורבנות האזרחיים של שלטון החמאס בעזה.
לאחר שבן דרור-ימיני סתר את כל המיספרים שהוא הביא בין צה"ל לצבאות אחרים. הוא עונה במאמר תשובה: "מוסריות הצבא נמדדת במדד בולט אחד. במבחן הזה, צה"ל נכשל. ניתן היה לצפות שאחרי מותם של עשרות אלפים במלחמה, החברה הישראלית תתכנס לחשבון נפש ותבחן ברצינות את מעשיה. ההפך מזה קרה.
"הביקורת," עליי הוא כותב, "מתעלמת מליבת הטיעון שלי: ישראל היתה נרתעת כבעבר מביצוע פעולה קרקעית בעזה אלמלא היה ביכולתה למנף את הלגיטימציה הבינלאומית לפגוע באוכלוסייה האזרחית של עזה, ובכך להקטין את הסיכון של חיילי צה"ל.
"טענתי היא שעל הממשלה להימנע מפעולות שגוזרות סיכון-יתר של החיילים ולחפש להן חלופות, אך לא לסכן בשיעור מוגזם את אזרחי האוייב. אלא שהתפיסה הישראלית של הרג שיטתי של אנשי חמאס, לצד סיכון מינימלי לחיילינו, הובילה באופן בלתי נמנע להרג מסיבי של לפחות 24 אלף נשים, ילדים ומבוגרים בעזה. זוהי דמגוגיה לייחס לי את הטיעון שמוסריות הצבא נבחנת במיספר חייליו ההרוגים. המוסריות נבחנת בהיקף ההרג של חפים מפשע כתוצאה משיטות פעולה צבאיות. במבחן זה, הצבא נכשל בשמנו."
(יגיל לוי, "מוסריות הצבא נמדדת במדד בולט אחד. במבחן הזה, צה"ל נכשל", "אל-ארצ'", 4.12.24).
https://www.haaretz.co.il/magazine/the-edge/2024-12-04/ty-article/.highlight/00000193-91d7-d408-a7d3-bbdfac7c0000
אדרבא, פרופסור יגיל לוי המוסרי והצדיק, תן לנו בגאוניותך חלופות – איך אפשר להילחם בחמאס ובג'יהאד בעזה בלי לפגוע באוכלוסייה אזרחית המשמשת להם מגן. מהו הפנטנט החליפי שלך? אם תמצא חלופה כזו תזכה בתהילת עולם. אם אין לך פשוט שתוק. עליך לדעת כי מאבקך להצלת שלטון החמאס ושיקומו אינו מוסרי לא רק לגבי היהודים, אלא לא פחות כלפי הערבים. לא הצבא נכשל, הוא עושה כמיטב יכולתו, אלא אתה נכשלת במוסריות.
והערה לסיום: "האוחזים בחרם בחרם יאבדו"! את יגיל לוי "שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי עושה חרם הוא" לטובת החמאס.

מהגולן לתחריר א-שאם ולגולני
אנשים רבים קרויים על שם הרים. למשל מוחמד יאסר עבד א-רחמן עבד א-ראוף ערפאת אל-קודווה אל-חוסייני, נקרא בין שאר שמותיו על שם ההר הקדוש ערפאת במכה. 
שם חטיבת גולני נובע מחטיבת הגולן והעמקים שנולדה עקב פיצול חטיבת לבנוני (לכרמלי וחטיבת הגולן והעמקים) של ה"הגנה". חטיבת הגולן והעמקים הופקדה על האזור הצפון מזרחי של המדינה ולאחר מכן עקב לחימתה בגולן שונה שמה ל"חטיבת גולני" מפקדה בימי מלחמת השחרור היה נחום שפיגל ששינה שמו לא מפתיע לגולן.
אחמד חוסיין א-שרע, (42) אימץ לעצמו את הכינוי אַבּוּ מֻחַמַּד אלְ-ג'וּלַאנִיּ כלומר הגולני. הוא עצמו יליד ריאד בסוריה אבל משפתו מוצאה מהגולן ומכאן בחר את שמו.
אחמד חוסיין א-שרע-אַבּוּ מֻחַמַּד אלְ-ג'וּלַאנִיּ-הגולני, הוא מנהיג איסלמיסטי-ג'יהאדיסטי. בתחילת הקריירה שלו היה "אמיר ג'בהת א-נוסרה" מאז הקמתה בינואר 2012 כארגון מקושר לאל-קאעדה. הוא נשבע אמונים לאיימן זוהרי, וארה"ב הציעה 10 מיליון דולר פרס על ראשו. (נראה אם תשלם?)
ב-28 ביולי 2016 הכריז על ניתוק מהארגון ושינוי שמו ל"ג'בהת פתח א-שאם". ב-28 בינואר 2017, הוביל איחוד של ארגוני ג'יהאדיסטים סורים תחת השם "היאת תחריר א-שאם" בו הוא משמש כמפקד הצבאי. ב-8 בדצמבר 2024, לאחר שכוחות המורדים בהנהגתו הפילו את משטר אסד והשתלטו על דמשק, נהפך אלְ-ג'וּלַאנִיּ, למנהיג סוריה. הנה תולדות חייו:
https://he.m.wikipedia.org/wiki/אבו_מוחמד_אל-ג'ולאני
גולני עומד כאמור בראש הארגון הג'יהאדיסטי-סוני "היאת תחריר א-שאם". כלומר הארגון לשחרור א-שאם.
"שאם" בערבית זה שמאל בהשאלה צפון. הכוונה לכל השטחים שכבשו הערבים מצפון לדמשק. השטחים מדרום לערב נקראי יאמאן – ימין כלומר דרום. בעברית תימן.
ארגון הג'יהאד ששמו "תחריר א-שאם", כלומר שחרור כל השטחים מצפון לערב הכוללים כמובן גם כל השטחים שהוגדרו בקוראן "ארץ בני ישראל" הכוללים את שתי גדות הירדן. (הארגון תובע לשחררם מכיבוש יהודי למרות האמור בקוראן שהם שייכים לעם ישראל). מחייב את הארגון להמשיך ולהילחם בישראל. זו מחויבות הנובעת מעצם שם הארגון. לכן על ישראל להתכונן להמשך המלחמה מצידו. על חטיבת גולני להיות בכוננות נגד מזימות הגולני הג'יהאדיסט.

סימנים מדאיגים – מורדים סורים בדמשק מצהירים:
היעד הבא – היהודים ואל קודס
קריאות להקמת החליפות ומלחמה ביהודים מלווה בתכבירים (התַּכְּבִּיר הוא המונח הערבי לביטוי "אַללָּהֻ אַכְּבַּר" "האל גדול" "האל הוא כביר" או "האל הוא הגדול" ביותר ושלהוב ההמון.
https://x.com/Alaa2pasha/status/1865903160604426446?t=dNwb23XJaa5L39zogH4njQ&s=19
קבוצה עם דגל ג'בהאת אל נוסרה במסגד אומיה בדמשק –
היעד הבא אל קודס ושחרור עזה:
https://x.com/DilshadKhalaf/status/1865881902126694724?t=Z6_aZzNBDlek2EJeel7gHA&s=19
סרטון של ג'וליאני מנהיג המורדים, אומר לפני מספר שנים, קודם דמשק אחר כך אל קודס:
https://x.com/BrotherRasheed/status/1865916506556510240?t=myetJP06YgHGksHVPokNoQ&s=19

האם חופש לדרוזים?
הכתבת הדרוזית-סורית של עיתון "הארץ" שירין פלאח סעב מאושרת מהחופש בסוריה.
"אתמול לפנות בוקר," היא כותבת, "קיבלתי הודעה מקרובת משפחה – סורית במקור, שעזבה את המדינה לאוסטריה בעת מלחמת האזרחים, עם בעלה וילדיה. 'אין אסד יותר. אנחנו חופשיים,' כתבה.
"צריך להיות סורי כדי להבין את התחושות המעורבות– הלם, אושר, ניצחון, ציפייה לתחילתו של עידן חדש, שבו אין עוד דיקטטור רצחני ואכזר.
"סבא שלי, גם הוא סורי, יליד דמשק היקרה, היה ממתנגדי משטר אסד האב וגם חלם על סוריה חופשית. אבל זה לא קרה בחייו. להיפך, הוא ראה כיצד חאפז אל־אסד טובח בבני עמו, עוצר, מענה ומחזיק מתנגדי משטר בבתי כלא וגורלם לא ידוע.
"סוריה היתה נוכחת בחיי כל הזמן. בילדות, בסיפורים שסיפר לי סבא על 'א־שאם', השם הנוסף של הבירה הסורית. על הספריות הגדולות, על השירה הסורית והשווקים המלאים כל טוב. תבלינים, חומרי גלם לאוכל, בדי משי ומשקה ושמו 'ערק סוס' (אקשוש) שצבעו שחור וטעמו מתוק.
"לבתי הגדולה קראתי 'שאם'. בחירה משונה לקרוא לילדה בשם כזה בישראל. אבל רציתי שיישאר משהו מסבא שלי, מההיסטוריה שעבר, בתוך החיים שלי. אתמול בבוקר, אחרי שהבנתי שמשטר אסד הופל ודמשק נכבשה בידי המורדים, הסתכלתי על הבת שלי, ליטפתי את פניה ובכיתי. לא אמרתי דבר – כי היא כבר תדע לבד שדמשק חופשית.
"קשה לדעת מה יהיה עתיד הסורים וסוריה בידי המורדים. אי אפשר לצפות מראש איזו ממשלה תקום ואם תצמח במזרח התיכון סוריה חדשה. דבר אחד אני יודעת: זה רגע ניצחון היסטורי, לא רק מבחינה חדשותית, אלא גם ברמה האישית. אם סבא שלי היה בחיים, הוא היה חוגג את הנפילה של אסד. אבל הוא לא כאן. והדבר היחיד שברצוני לעשות זה לקנות זר פרחים, לבקר בקבר שלו ולהגיד לו: 'סבא. דמשק חופשית. ניצחנו.'"
(שיריו פלאח סעב, "סבא, אסד נפל, דמשק חופשית. ניצחנו", "אל-ארצ'", 8.12.24)
https://www.haaretz.co.il/opinions/2024-12-08/ty-article-opinion/.premium/00000193-a606-d7a0-a7ff-f6ff87cf0000
מטעמים השמורים עימו מסתיר עיתון "הארץ" את עובדת היותה של הכתבת דרוזית, ועתה בגלוי היא מזדהה כסורית. מעניין יהיה לשמוע את נסיבות הגעתה לישראל והפיכתה לסורית אזרחית ישראל. הדרוזים תמיד תמכו בשלטון משפחת אל-וואחש-אסאד שמפאת היותו שייך למיעוט העלאויי הגן על המיעוט הדרוזי מארגוני הג'יהאד האיסלמי הרואים בדרוזים כופרים סוג א' שאינם זכאים אפילו לחיות בתנאי ההשפלה של האיסלם כ"בני חסות" כיהודים, נוצרים, ושומרונים, ויש להשמידם. מעולם היא לא כתבה ביקורת על משטר האימים של וואחש-אסאד.
לפי השם שהיא נתנה לבתה, שירין פלאח-סעב היא עדיין לאומנית סורית. "שאם" בערבית זה שמאל בהשאלה צפון. הכוונה לכל השטחים שכבשו הערבים מצפון לדמשק. השטחים מדרום נקראי יאמאן – ימין כלומר דרום. בעברית תימן.
ארגון הג'יהאד שתפס את השלטון בסוריה נקרא "תחריר א-שאם". כלומר שחרור כל השטחים מצפון לערב הכוללים כמובן גם שטחי "ארץ בני ישראל" שהוגדרו בקוראן ככוללים את שתי גדות הירדן. (הארגון תובע לשחררם מכיבוש יהודי למרות האמור בקוראן שהם שייכים לעם ישראל).
הארגון הג'יהאדסטי ששיחרר את סוריה נקרא קודם לכן ג'בהת אל נוסרא, ארגון שרצח כופרים דרוזים וכזכור דרוזים ממג'דל שמס רצחו בלינץ' פצוע שלהם שהובא לטיפול בישראל.
למרות שמחת השחרור של שירין פלאח שעב, שעון העצר של הדרוזים בסוריה החל מתקתק.
ישראל כמובן הוא המקום היחיד המבטיח לכתבת הדרוזית-סורית לחיות בחופש.
נ.ב. הערבי-סורי-סוני ח"כ אחמד כמאל א-טיבי תמך כל השנים בדיקטטורה הסורית ובמשטרו של אסאד. משם מה הוא שותק. כמוהו גם עמיתו מחד"ש איימן עאדל עודה האחמדי תמך כמוהו בדיקטטורה הסורית ובמשטרו של אסאד, וגם הוא שותק. שניהם מוגנים רק בדמוקרטיה הישראלית.

מועדון הוויכוחים של אוקסופורד אז והיום
חודש אחרי עלית היטלר לשלטון, בפברואר 1933, קיבל מועדון הוויכוחים של אוקספורד את ההחלטה שנודעה בשם The King and Country debate ש''אנחנו לעולם לא נילחם למען אנגליה והמלך בשום נסיבות שהן.''
https://en.wikipedia.org/wiki/Oxford_Oath
שבועת אוקספורד, או הבטחת אוקספורד, הוא השם שניתן להצעת החלטה שאושרה על ידי סטודנטים באיגוד אוקספורד, ובה נאמר כי "בית זה לא יילחם בשום נסיבות עבור מלכו ומולדתו.". ההחלטה התקבלה ברוב של 275 קולות נגד 153 במהלך הדיון בנושא "מלך ומולדת" ב-9 בפברואר 1933.
האם גילויי פייסנות יכולים להוביל למלחמה? בספרו של ר.ו. ג'ונס, "מלחמה סודית ביותר" על המודיעין הבריטי בימי המלחמה, מסופר על מכתב ששלח אריך פון ריכטהופן, קצין לשעבר בוורמאכט, ששירת במטה הכללי הגרמני בזמן קבלת החלטת אוקספורד.
המכתב פורסם ב-4 במאי 1965 ב"דיילי טלגרף": "אני יכול להבטיחכם, מידיעתי האישית, ששום גורם אחר לא השפיע על היטלר ועל הדרך שבה בחר, יותר מאשר אותו סירוב ולהילחם למען המלך והמדינה', מפני שההחלטה התקבלה בקרב מה שנחשב כאליטה האינטלקטואלית של ארצכם." מוסוליני חשב ש"ההחלטה היא הוכחה לכך שבריטניה חלושה, רכרוכית, כמו אישה זקנה."
שלושה שבועות לאחר אותה הצבעה הועלתה הצעה לבטל את ההחלטה. שוב התכנסו הסטודנטים, והפעם התברר שהרוב שאישר את ההצעה המקורית הפך להרבה יותר גדול: 750 תומכים מול 138 מתנגדים. מוסוליני והיטלר היו שבעי רצון. המערב, הם חשבו, הוא לא יותר מקורי עכביש.
למרות זאת בספטמבר 1939 קרא משרד המלחמה לסטודנטים של אוקספורד להתגייס בהתנדבות. 2,632 מתוך 3,000 נענו לקריאה והתגייסו. הדיקטטורים טעו. אבל המלחמה פרצה. אבל הפייסנות היא שהביאה למלחמה. איך אמרו הרומאים:
Si vis pacem, para bellum "הרוצה שלום ייכון למלחמה".

הוויכוח על ישראל באוקספורד יוניון
בתאריך 28.11.24 התנהל ויכוח מטעם אוקספורד יוניון על ישראל. כבר כתבתי עליו, אבל הנה האפשרות לראותו.
Oxford Union הוא אגודת דיבייטים בעיר אוקספורד, באנגליה, נוסדה בשנת 1823, החברות בה נלקחת בעיקר מאוניברסיטת אוקספורד. נוסדה בשנת 1823, והיא אחת מאיגודי האוניברסיטה הוותיקים בבריטניה ואחת מאגודות הסטודנטים הפרטיות היוקרתיות בעולם. איגוד אוקספורד קיים באופן עצמאי מהאוניברסיטה והוא נבדל מאגודת הסטודנטים של אוניברסיטת אוקספורד.
את הדיבייט יזם איברהים אוסמה Ebrahim Osman-Mowafy ערבי-מוסלמי-מצרי-אנטישמי, המשמש כנשיא הארגון. בדיבייט השתתפו שמונה נואמים, ארבעה מהם ייצגו את הצד הישראלי.
הנואמים לטובת ישראל היו:
* מסעב חסן יוסף – סוכן שב"כ לשעבר, פעיל הסברה ובנו של השייח' חסן יוסף ח'ליל, ממנהיגי תנועת חמאס ביהודה ושומרון. בשב"כ כונה "הנסיך הירוק" ובשם זה נקרא הספר שכתב והסרטים שיצאו בעקבותיו.
* יוסף חדד – ערבי-ישראלי נוצרי, שירת בצה"ל ונכה צה"ל, פעיל הסברה ישראלית, עיתונאי, פעיל חברתי במגזר הערבי בישראל, אושיית רשת ומנכ"ל עמותת "ביחד – ערבים זה לזה" הפועלת לחיבור החברה הערבית לחברה הישראלית.
* נטשה האוסדורף – עורכת דין ומנהלת משפטית של UKLFI Charitable Trust
* ו-ג'ונתן סרקדוטי (שדרן, עיתונאי ומפיק טלוויזיה בריטי ממוצא יהודי.)
בצד המתנגד לישראל היו מדען המדינה האמריקני והאנטי ישראלי נורמן פינקלשטיין, והאקטיביסט הפרו-איסלמי האנטי ציוני, פעיל BDS, האמריקני ממוצא ישראלי מיקו איפלנד-פלד, (בנו של האלוף מתי איפלנד-פלד, שהפך לאקטיביסט פרו איסלמי אנטי ציוני שנטען כי ריגל לטובת בריה"מ, וסבו, אברהם קצנלסון, היה מחותמי מגילת העצמאות), והסופרת הפלשתינית-אמריקנית סוזן אבו-להווה, ומוחמד אל-כורד, סופר פלשתיני.
(ודוק: שני ערבים בעד ישראל, שני הודים נגד ישראל).
נטשה האוסדורף ל-GBnews תיארה בראיון לאן הידרדרה Oxford Union, וכיצד האיגוד הנ"ל סייע ואיפשר לצד האנטי-ישראלי להלך אימים על משתתפים, הן על נואמים והן על קהל תומך ישראל שבשל כך נמנע מלהשתתף. בראיון היא מפרטת כיצד נעשה כל ניסיון למנוע מהם להשתתף, להפריע להם לנאום ואף להוציא אותם החוצה. לדבריה גם בנאומים שכן הועלו עברו עריכה בה השמיטו את האלימות המילולית של הקהל האנטי ישראלי כלפי חלק מהנואמים. בהמשך הריאיון היא מציינת אודות אירועים שהתרחשו לאחר שהאירוע הסתיים. הנה ראו:
https://rotter.net/forum/scoops1/880532.shtml
הנה הנאום של נטאשה האוסדורף:
https://www.youtube.com/watch?v=WBllM8M-sko
בשלב מסוים לאחר האירוע כתוצאה מההסלמה, אחד הנואמים היהודים (ג'ונתן סרקדוטי) ביקש מנשיא האיגוד להזמין משטרה – אשר סירב לעשות זאת.
אפשר לראות קטע מהבלגן בתחילת הדיון (דקה 8:08) בנאום של ג'ונתן סרקדוטי שם בשלב מסוים חדד ומסעב מאיימים שכל הנואמים יעזבו מייד אם לא יוציאו כמה מהקהל שלא הפסיקו לקלל.
https://www.youtube.com/watch?v=Pw736rNEJx4
כמה משפטים מסוף הנאום של מסאב יוסף:
"...ערבים ויהודים יכולים להסתדר. יש לי אמונה בכך. אנו הערבים קבוצה אתנית, היינו הרבה לפני שהאסלאם בה לאזור, היינו הרבה לפני שהפלסטינים באו לאיזור. ודרך אגב ההיסטוריה הפלסטינית התחילה ב-1964 עם הכפייה ודגל פלסטין. ... ואנו לא פלסטינים אנו ערבים, זה השפה שלנו, זה התרבות שלנו ואנו נמשיך הרבה אחרי שהפלסיטינים הבריונים שבאו לחטוף את החברה שלנו עם האינדוקטרינה החולנית שלהם ועם נרטיב הקורבן. זה לא מייצג מי אנחנו. יש לנו חוסן אנו לא נקבל את ההתקרבנות.
"ישראל תהיה הידידה האסטרטגית שלנו, ואנו נסתדר ביחד: כורדים יהודים ערבים דרוזים וכל שאר האזור. ואני מקווה שהפלסטינים ידעו את מקומם בהיסטוריה ולא על ידי זהות בדויה."
מסעב יוסף שאל את הקהל שאלה מוסרית: אם הייתם (כתושבי עזה) יכולים למנוע את הטבח של ה 7 באוקטובר – כמה מכם היה מדווח על ההכנות לאירוע?
רק 5% בקהל הרימו ידיים.
הנה הנאום של מסעב יוסף:
https://www.youtube.com/watch?v=sGGyltraWBg
מפחד, האיגוד צינזר והשמיט את נאומו של חסאן מסעב יוסף אך קטע גדול של הנאום הוקלט בכל זאת וניתן להאזנה.
בשלב מסוים ניסה הנשיא (איברהים אוסמה) להפסיק את מסעב ולהוציא אותו ואז קמה כמו לביאה נטשה האסדורף לעשות לנשיא האיגוד בית ספר והוא נאלץ להשאיר את מסעב לנאום.
הנאום של יוסף חדד עם תרגום. חובת ראייה לכל ישראלי:
https://www.youtube.com/watch?v=QcATzU09Kiw
היה ברור שעם כל כך הרבה ערבים-מוסלמים ומוסלמים מעמים אחרים תוצאות הדיון לא תהיינה קשורות לעובדות, אלא לגזענות האנטישמית הטבועה בהם. כצפוי הדיון הסתיים בהחלטה:
This House Believes Israel is an Apartheid State Responsible for Genocide
בית זה סבור שישראל היא מדינת אפרטהייד ואחראית לרצח עם.
אם נחזור לדיון ב-1933 בו התנגדו הבריטים לכל מלחמה למען המלך והמדינה נגד היטלר החלטה שתרמה להחלטת היטלר לפתוח במלחמה, והמציאות הביאה אותם למלחמה בעל כורחם, גם ההזדהות שלהם עם החמאס ואי הרצון להילחם בו יתפוגג מהר מאד כשהמציאות תכריח את הבריטים להגן על עצמם מהפשיזם האיסלמו-נאצי-ג'יהאדיסטי המנסה להשתלט על ארצם.
https://rotter.net/forum/scoops1/880532.shtml
נעמן כהן