מטרות המלחמה של החמאס במלחמת "מבול הקצה" (טופאן אל-אקצה) היו:
1. לרצוח יהודים.
2. לחטוף אזרחים וחיילים כדי להביא לשחרור אסירים.
3. לשרוד בשלטון בעזה. לקבל יוקרה כמשחררי אסירים ולהשתלט בעתיד על הרשות ביו"ש.
החמאס השיג את כל מטרות המלחמה. ודוק: המחיר אינו משנה כלל לגביו.
ישראל הובסה במלחמה ולא השיגה את מטרתה – חיסול הכוח הצבאי והשלטוני של החמאס ושחרור החטופים בלי שחרור אלפי מחבלים רוצחים, והיא הסכימה לסגת מכל עזה. שלטון החמאס יתבסס מחדש בעזה, וכוחו יגבר ביו"ש. המנהרות המובילות לסיני תשוקמנה במהירות, ונשק רב, חומרי נפץ, רקטות, אלפי כטב"מים ורחפנים המחכים בסיני יזרמו בתמיכת מצרים במהירות לרצועה. מ,ספר הנרצחים מהמחבלים המשוחררים יעלה כמה מונים על מספר של המשוחררים החיים.
מכיוון שלפי אמנת החמאס הוא ממשיך את שרשרת הג'יהאד נגד היהודים מאז מוחמד חיסל את יהודי ערב, והם מחויבים להמשיך את המלחמה עד חיסול כל היהודים כתנאי לגאולה, על ישראל לדאוג הניצחון הזה לא יישנה. שזה היה רק ניצחון בקרב ולא במלחמה.
איך עושים זאת?
יש להסתמך על הצהרת ביידן: "השלב השני בעסקה יכלול את סיום המלחמה לצמיתות, בלי שחמאס בשלטון או עם יכולת לפגוע בישראל."
https://www.mako.co.il/news-diplomatic/2025_q1/Article-a70ca22fb5f7491026.htm?utm_source=AndroidNews12&utm_medium=Share
ומיד אחרי השלמת העיסקה אפילו עם הבטחה להפסקת הלחימה, להשתלט מחדש על ציר פילדלפי והפרימטר, ולהבטיח את אי חימוש הרצועה מחדש.
בד בבד לעשות כמעשי גולדה מאיר ולרדוף אחרי כל המחבלים ששוחררו ולחסלם אלא אם כן יוחזרו לכלא לריצוי מאסרם ע"פ חוק מיוחד שיתקבל. אלמלא זאת ירבו חטיפות ישראלים במטרה להשיג הישגים מדיניים.

יהודה כהן – בני החטוף בעזה הוא פושע מלחמה!
יהודה, אביו של החטוף נמרוד כהן, ייפגש היום עם התובע הראשי בבית הדין הפלילי הבין-לאומי בהאג, האחמדי האנטישמי, כארים חאן, במטרה לשכנעו להשתמש בצווי המעצר נגד נתניהו וגלנט על מנת לקדם את עסקת החטופים.
בפנייתו לכרים חאן צפוי האב לבקש להשתמש בצווי המעצר שהוצאו נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו בחודש נובמבר כדי להביא למימוש העסקה, ולמעשה להשתמש בהם כאמצעי לחץ על הממשלה ועל נתניהו.
https://rotter.net/forum/scoops1/885196.shtml
בדרך כלל אין לענות דבר לכאבם של הורי החטופים, אך דומה שכאן חצה יהודה כהן את הגבול בתמיכתו בהכרזת בנו כפושע מלחמה.

חבר הכנסת איימן עאדל עודה עם המחבלת המשוחררת חאלדה ג'ראר
בין המחבלות ששוחררו היתה חאלדה כנעאן מוחמד ג'ראר בת 61 מרמאללה, בכירה בארגון החזית העממית – שעמדה בראש מפקדת הארגון ביהודה ושומרון ותיכננה פעילויות טרור במסגרת תפקידה. היא הייתה מעורבת ברצח רנה שנרב בפיגוע בשומרון באוגוסט 2019.
https://www.ynet.co.il/news/article/bylz0a5djl
חבר הכנסת איימן עאדל עודה נפגש עם חאלדה ג'ראר וחגג איתה את שחרורה.
https://rotter.net/forum/scoops1/885052.shtml
ישנם חברי כנסת המנסים להעביר החלטה להוציאו מהכנסת. מאמץ לבטלה. בית המשפט העליון ודאי יפסוק שהוא איננו תומך טרור.
העובדה שאיימן עאדל עודה המתנאה לקומוניסט, הוא אחמדי השייך לכת דתית הנחשבת לכופרת באיסלם שקיומה אינו לגיטימי בכל השטחים הכבושים ע"י הערבים וניתן להם לבנות בית תפילה רק במדינת היהודים – ולמרות זאת הוא תומך שנים בנסראללה ובחיזבאללה, וכעת בחמאס, שתי תנועות מוסלמיות שהיו רודפות אותו, מראה שהשנאה ליהודים מצידו היא עיקר בשבילו למרות התחזותו לקומוניסט.

תמר אלכופר-גוז'נסקה – ילדת חוץ
כשכתבתי על החינוך המשותף בקיבוץ, הזכרתי את "ילדי החוץ" שבאו להתחנך בקיבוץ. אחת מילדות החוץ שהגיעו לגבת היתה תמר אלכופר (לימים ג'וז'נסקה הקומוניסטית).
נתקלתי בה במקרה כאשר ילד חוץ אחר שהיה בגבת, אליהו ס"ט (ספרדי טהור למרות פולניותו) כתב באתר "זמרשת" שהיא לימדה אותו בגבת את שיר הנוער הווייטנאמי:

שיר הנוער הוויטנאמי
מֵהָרִים וִיעָרוֹת נְגָרֵשׁ
וְנִשְׁטֹף בַּמִּישׁוֹר כְּנָהָר,
כָּל כֹּחֵנוּ שְׁבוּעָה לָאָדָם הַחוֹרֵשׁ
עוֹד יָנוּבוּ שָׂדוֹת בַּבַּר.

עִם תִּקְוָה בְּהִירָה כְּכוֹכָב,
עִם חֲלוֹם בּוֹ אַחֵינוּ מֵתִים
עוֹד תִּפְרַח אֲדָמָה מִכֹּחוֹ שֶׁל אָדָם
לְכַתֵּת חַרְבוֹתָיו לָאִתִּים.

אֶל אַחִים בְּרַחֲבֵי הָעוֹלָם
תּוּשַׁר-נָא שִׁירַת וְיֶטְנָאם
עַל אַרְצֵנוּ יוֹם דְּרוֹר כִּי יִגַּהּ
וְיָד אָח בְּכַף רֵעַ תֵּרָגַע.
https://www.zemereshet.co.il/m/song.asp?id=3888
אלי סט: השיר הוא משירי בנק"י. מילותיו ושם מחברת הגרסה העברית נמסרו ע"י תמר גוז'נסקי ועל כך תודה. למרבה המזל המנגינה זכורה לי, כי השיר הושר גם בקיבוץ גבת באמצע שנות החמישים. מאחר ובאותן שנים, במשך כשנתיים, תמר למדה בגבת, ייתכן שהיא החולייה המקשרת.
המילים של השיר המקורי מיוחסות למייסד ומנהיג וייטנאם הצפונית, הו צ'י מין (1890-1969), שכיום נחשב ל"אבי האומה הווייטנאמית" כולה ועל שמו הבירה הו צ'י מין סיטי (לשעבר סייגון).
מעניין שמלבדו אף אחד מהכתבנים הרבים בקיבוץ לא הזכיר את שמה. שאלתי בארכיון גבת. שמה אינו מופיע. אפילו לא בעיתון חברת הילדים "חבריא". נעלמה לחלוטין. מעניין.
גם היא עצמה העלימה את זכר חייה בקיבוץ מכל הפרטים שמסרה על עברה. אולי קיבלה טראומה מהחינוך המשותף. למיטב ידיעתי בגבת היא היתה הקומוניסטית הראשונה ואחרונה.
השבוע נתנה תמר אלכופר ג'וז'נסקה ראיון ל"הארץ" בכותרת "הקומוניסטית האחרונה" ובעקבות זאת התבהר לי שהיא בעצם היתה תמיד "ילדת חוץ", לא רק בקיבוץ, ולא רק בפוליטיקה הישראלית, אלא אפילו גם במפלגה הקומוניסטית.
"גם עכשיו, 22 שנים מאז הפסיקה אלכופר-גוז'נסקה לכהן כחברת כנסת מטעם חד"ש, כשהיא בקושי יוצאת מביתה בגלל מצבו הרפואי של בן זוגה, יורם, היא בת 84, וכבר לא הולכת הרבה להפגנות בגלל הקושי לצאת מהבית, היא אומרת: "כדי לזעזע את נתניהו לא מספיקות רק הפגנות "צריך משהו כמו מרי. מרי זה אומר שאתה לא מתנגד רק לנתניהו אישית, אלא לשיטה בכללותה. מרי זה המקום שבו המוכה והמדוכא מצליח להגיב. לפעמים יעברו חיים שלמים ולא נגיע לזה. אבל לאנשים יש זכות למרוד. הפלסטינים והשמאל. בכל מקום, בכל גזרה." "אנחנו פועלים בתנאים שקיימים. אם התנאים לא יהיו של דמוקרטיה, אז נפעל במחתרת."
כל תהפוכות ההיסטוריה לא גרמו לה לפקפק בכך שהדרך הקומוניסטית זו הדרך, כשמו של כתב העת של המפלגה. "יורם בן זוגי ואני היינו ברוסיה בשנים 1961-1966", היא אומרת. "אז כבר חשפו את הרודנות ואת הזוועות של סטלין. אבל השקפת העולם שלי לא תלויה בזה שמישהו עושה משהו שאני לא מסכימה איתו, בשם הקומוניזם. זה כמו שבשם הדמוקרטיה עושים כיבוש. אפשר לנצל לרעה כל דבר."
תמר אלכופר-גוז'נסקה לא היתה חברת הכנסת היהודייה הראשונה מטעם המפלגה הקומוניסטית. קדמה לה אסתר נוביק-וילנסקה, שכיהנה כבר בכנסת השנייה והיתה נשואה לדב בער קובנר ששינה שמו למאיר וילנסקי-וילנר, שהיה אז מנהיג המפלגה הקומוניסטית. גם היא התחתנה בתוך המפלגה — עם יורם, בנו של אליהו גוז'נסקי, שהיה גם הוא ממנהיגי המפלגה ונהרג בגיל 34 בתאונת מטוס. תמר ויורם הכירו בנוער הקומוניסטי בגיל 14.
היא נכנסה לראשונה לכנסת ביולי 1990, וכיהנה בשלוש כנסות ברציפות – אז הכנסות עוד נטו למלא את ימיהן והתפזרו אחרי ארבע שנים –עד פיזור הכנסת ה-15 ב-2003. בבואה להציג מועמדות בפעם הרביעית, טענו במפלגה שאין לה זכות לרוץ פעם נוספת.
(המפלגה הקומוניסטית הישראלית מק"י, שקמה מהפ.ק.פ. ב-1948 היתה מפלגה יהודית, ממנה התפלגה ב-1965 מפלגה ערבית שנקראה רק"ח – "רשימה קומוניסטית חדשה", ששינתה את שמה בחזרה למק"י ב-1989. המפלגה הופיעה עם גורמים ערבים אחרים במפלגת חד"ש שלמרות היותה מפלגה ערבית הקפידה תמיד על נציגות יהודי בתוכה. נ.כ.)
חד"ש, רע"מ, בל"ד ותע"ל רצו יחד בבחירות ב-2015, (ב"רשימה הערבית המשותפת "בשנאת ישראל נ.כ) לאחר שהכנסת החליטה להעלות את אחוז החסימה.
בכל ההיסטוריה של המלחמות, לא כולל מלחמת העצמאות, למפלגה הקומוניסטית תמיד היה הכבוד להיות נגד ישראל (ולתמוך באוייב הערבי נ.כ.), ובגלל זה להיות די מוקעים.
"אנחנו," אומרת אלכופר-ג'וז'נסקה, "גינינו את טבח ה-7 באוקטובר מהרגע הראשון, אבל תמיד קשרנו את זה עם מציאות החיים בעזה. 7 באוקטובר מלמד למה יכולים להגיע אנשים שהם סגורים, כלואים, במצוקה, ברעב, בחוסר אונים במידה רבה. ברור שאפשר לנצל את זה, והיה מי שעשה זאת. רבים מהעזתים באו ב-7 באוקטובר פשוט לקחת דברים. היה מי שרצח באופן זוועתי, אבל היו גם שפשוט באו לבזוז, לקחת דברים, מתוך מצוקה איומה.
"ברמה הרגשית זה טירוף. את מתפלצת. אבל אני גם מתפלצת מזה שעושים טיהור אתני בצפון עזה. זה ההבדל ביני לבין אחרים. כמה פעמים כבשו את סג'אעיה וכמה פעמים כבשו את בית לאהיא? ההבדל ביני לבין מי שלא בתפיסה היהודית-ערבית, שאת 7 באוקטובר הוא מגנה, אבל את הטיהור האתני הוא לא מגנה. ככה אי אפשר לעשות שינוי חברתי."
(שני ליטמן, "הקומוניסטית האחרונה", "אל-ארצ'", 15.1.25).
https://www.haaretz.co.il/magazine/2025-01-15/ty-article-magazine/.highlight/00000194-6a10-ddc5-abd7-fad38e2b0000
מאז נעוריה היתה תמר אלכופר-גוז'נסקה קומוניסטית סטליניסטית (שהעריצה גם את הו צ'י מין). למרות היחשפות לפשעי הקומוניזם הסטלניסטי היא מעולם לא יצאה נגדו, קל וחומר לא נגד העיקרון הטוטליטרי הקומוניסטי של חיסול הדמוקרטיה ע"י מהפכה, ודיקטטורה של הפרולטריון. מתמיד היתה אנטי-ציונית, ומהיותה חברה במפלגה ערבית שנבחרת ע"י ערבים תמכה תמיד בפשיזם האיסלמו-נאצי-ג'יהאדיסטי של אויבי ישראל.
תמר אלכופר-גוז'נסקה, היתה ילדת חוץ בקיבוץ, ילדת חוץ במדינת היהודים, וילדת חוץ גם בקרב הערבים שזרקוה מייצוג מפלגתם בכנסת.

סיפור שהיה
לפני שנים רבות היה מאבק משפטי. אישה קומוניסטית נפטרה ובצוואתה היא כתבה שעל קברה ייכתב: "כאן נקברה שפרה הקומוניסטית" חברא קדישא סירבה. המקרה הובא בפני הכנסת: "מקרה של סירוב חברה קדישא לאשר נוסח כתובת על מצבה."
חבר-הכנסת ת. טובי שאל את שר הדתות ביום כ״ו בחשון תשכ״ז (9 בנובמבר 1966):
בחודש נובמבר 1965 נפטרה בתל-אביב שפרה איבנקו-ביצה שהיתה חברת המפלגה הקומוניסטית בארץ מאז 1927. בצוואתה ביקשה המנוחה לחרוט על המצבה שיקימו על קברה בין היתר – את המלים: ״כאן קבורה שפרה הקומוניסטית.״ המצבה הוקמה על-ידי המשפחה השכולה במלאת שלושים יום למותה ובטרם נקראה הצוואה. לאחרונה, לקראת יום השנה הראשון למותה של אם המשפחה, ביקשו בני משפחתה למלא אחרי בקשתה האחרונה ולהוסיף את המילים הנ"ל על המצבה בבית-העלמין. אך הנהלת חברה קדישא בתל-אביב סירבה להתיר את התוספת על הכתוב במצבה, בטענה שהיא לא מרשה ״כניסת מפלגות" לבית-העלמין."
(הישיבה המאה-ושמונה-עשרה של הכנסת השישית יום שני, כ"ב כסלו תשכ"ז 5 דצמבר 1966 ירושלים, הכנסת, שעה 16.04)
(מצאו את פרטי הישיבה בגוגל ״כאן קבורה שפרה הקומוניסטית״).
מייד נזעקו רבים נגד החלטת חברה קדישא כשאחד המתנגדים אמר: "אני לא מבין את החלטת חברה קדישא. הם הרי צריכים להיות מעוניינים שכל בית הקברות יהיה מלא בקברים שעליהם כתוב 'כאן נקבר קומוניסט'!..."
מוסר השכל. נאחל לתמר אלכופר-גוז'נסקה בריאות וחיים טובים בפנסיה, ובה בעת נאחל לכל רעיונותיה ואמונותיה שיעברו לבית הקברות. כדי שלא יביאו מיליונים לבתי הקברות כבעבר.

עדיין חרפה ודיבה?
"ברנר לא היה הומוסקסואל. קשים וקצרים היו ימי חייו והוא בער בתאווה לנשים, לרוב לשווא, ולכן אין דיבה קשה מזו עליו, ולצערי חטאו בהוצאתה, ללא שום בסיס, לא רק ידידי היקר לי חיים באר." אהוד בן עזר (חדשות בן עזר 2022).
כשבן עזר פירסם לפני 14 שנה את מאמרו זה על ברנר הגבתי לו:
("חדשות בן עזר", 693 מתאריך 24.11.2011)
https://benyehuda.org/lexicon/hbe/hbe00693.php
הומוסקסואליות אינה "חרפה" או "דיבה"
בשולי המאמר המרתק על ברנר, אהוד בן עזר יוצא לגולל את החרפה שטופלים לדעתו חיים באר, אניטה שפירא, ואחרים המוצאים ביצירתו ובחייו של הסופר חיים יוסף ברנר נטיות הומוסקסואליות ר"ל. ברצונו להגן על דמותו של ברנר (ממי בדיוק?) קובע בן עזר ש"לואידור לא היה, אפוא, האהוב הנעלם של אסתר ראב. וברנר לא היה הומוסקסואל. קשים וקצרים היו ימי חייו והוא בער בתאווה לנשים, לרוב לשווא, ולכן אין דיבה קשה מזו עליו." ("חדשות בן עזר", 689).
בעשור השני של המאה ה-21 כדאי לזכור כי הומוסקסואליות איננה פשע, חרפה, או קלון שיש להגן מפניו. הומוסקסואליות איננה בגדר "דיבה". בעשור השני של המאה ה-21 שקלול חייו של ברנר נשמע קצת מגוחך. אם ברנר היה מחזר אחרי אסתר ראב זה היה לגיטימי ואף מכובד, אך אם היה מחזר אחרי לואידור שומו שמיים! זה מוקצה! זכותו של ברנר הייתה להתאהב בלואידור וזה לא פוגע כהוא זה בדמותו, או ביצירתו הספרותית.
למזלו של חצב מן – נינו של ברנר, השתנו העיתים והנה הוא – הנין של ברנר, זכה ב-2004 בתואר גבר השנה של מגזין הקהילה הגאה "הזמן הוורוד" וזמן קצר לאחר מכן היה בצמד המנצח של תוכנית הריאליטי "סוף הדרך". נינו של ברנר זכה לחיות בעידן בו הומוסקסואליות אינה חרפה או דיבה, ואדם אינו חייב עוד לחיות בשקר ורשאי לחיות על פי נטייתו.
https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2881831,00.html
אהוד: "איני חוזר בי מאף מילה במאמר הנזכר. כאשר תולים בברנר נטיות שלא היו בו, אפשר גם פדופיליה (הנערה ב"עצבים") כמו גם חיבתו המזוכיסטית להירצח בידי ערבים  המובעת בכתביו – זה מוכיח על שטחיות ועל אי הבנת האווירה של התקופה, שבה סופרים צעירים מתייחסים לסופר הבכיר כמו חסידים שמעריצים את רבם (לא הרב מוטי אלון). לכן גם דבריך, המסיקים ממה שקורה היום, ומנינו של ברנר – על מה שהיה לפני יותר ממאה שנים, הם במחילה מכבודך טיפשות לא קטנה."
מעניין אם בחלוף השנים רואה עדיין בן עזר בהומוסקסואליות חרפה ודיבה?
ודוק: לא מדובר אם הפרשנות על ברנר נכונה או לא. ניתן לומר שאינה נכונה. השאלה אם הפרשנות הזו היא לדידו עדיין בגדר חרפה ודיבה, האשמה במעשה שלילי מבחינה מוסרית?
[אהוד: ליחס לברנר תכונות שלא היו בו, רק משום רדיפת סנסציה ספרותית, זוהי הוצאת דיבה. זהו שקר. באותן מילים הייתי מגיב גם אילו חוקרים נכבדים אלה היו מייחסים לברנר נטיות בודהיסטיות המסבירות את עולמו!]

כ"ט בנובמבר 1947
בשעה שכל העם היה רכון לעבר מכשירי רדיו והאנשים מנו במתח את מניין המדינות התומכות, שהה בן גוריון במלון "קליה" שבצפון ים המלח, לשם נסע לנוח בסוף השבוע עם אשתו, פולה. למרות ריחוקו מכל יישוב.
בזמן ההצבעה באו"ם בן גוריון כבר ישן, למרות שהיתה זו שעת ערב מוקדמת. "בסוף ההצבעה העירו אותו ומחלון חדרו הוא ראה את הפועלים של מפעל האשלג רוקדים ושרים." בן גוריון לא הצטרף לחוגגים.
כמי שעליו הוטלה המשימה להוביל את העם לקראת הריבונות המיוחלת, בן גוריון הבין טוב מאוד כי חלק מהחוגגים ברחבי הארץ גם ידעו בקרוב צער וכי בתום החגיגות הסוחפות מצפים ימים של מאבק עקוב מדם. "באותו ערב רקדו ההמונים ברחובות. אני לא יכולתי לרקוד, ידעתי שאנו ניצבים בפני מלחמה ושנאבד בה את מיטב בחורינו." ציטט בר-זוהר את בן גוריון בספרו "בן גוריון: ביוגרפיה."
נזכרתי בבן גוריון אז כשכל העם שמח בשחרור גלעד שליט וב-2025 המחבלים ששוחררו, כשחשבתי על הנרצחים העתידיים. ופעם שנייה בשעה שכולם שמחו על שחרור החטופות. אי אפשר היה שלא לחשוב על אלפי הנרצחים העתידיים.

ואלה שמות בנות ישראל החטופות
רומי גונן, אמילי דמארי, דורון שטיינברכר – ברוך שובן.
רק לאשכנזית דורון שטיינברכר יש שם פרטי עברי, אבל כנהוג שם של בן.
לרומי ואמילי שמות אשכנזיים כלומר גרמניים (גרמניה היא אשכנז).
לא סביר שהוריה של רומי קראו לה כך לזכר מלכות רומי רשעה.
אז מה זה אומר על העברית והחברה הישראלית?

עזרה לכורדים אינטרס ישראלי מובהק
מקור סורי מוסר כי הכורדים בצפון סוריה פנו לישראל כדי שזו תגן עליהם מפני טורקיה והאיסלמיסטים, אך היא סירבה. (כרמל ניוז).
https://rotter.net/forum/scoops1/884928.shtml
נפילת המובלעת הכורדית בסוריה בידי התורכים מסכנת את ישראל. לישראל יש אינטרס מובהק בקיומה של האוטונומיה הכורדית בסוריה ובעיראק ובעתיד אולי המדינה הכורדית.
גם אם אמנם אין לשלוח חיילים יש לעזור להם באספקה ובכוח אווירי.

עזרה לעלאווים בסוריה אינטרס ישראלי מובהק
העלאווים בסוריה מייחלים לחבל הצלה מישראל. רדיפת השלטון כלפי בני המיעוט הכולל את משפחת אסד – צפויה, אך במפתיע הם רואים שותפות גורל עם היהודים.
ההודעה הראשונה שהגיעה לידי צבי בראל עיתונאי "הארץ", היתה חדה וברורה: "אני פונה אליך בשם מיליוני בני המיעוט העלאווי. אנחנו זקוקים לעזרתכם ויודעים שאתם התקווה שלנו. בואו אלינו, מיליונים יחכו ויעמדו לצידכם. אנחנו צריכים את ההגנה שלכם, כי בדמשק שולטים טרוריסטים ויום אחד הם יתקפו את ישראל."
השולח ביקש שלא להזדהות בשמו. הוא ציין רק שהוא מהעיירה ג'בלה, ושתושביה חרדים מהשלטון החדש בסוריה, בהנהגת אחמד א-שרע. אחר כך ישלח עוד עשרות הודעות וואטסאפ נואשות, ובהן יתאר את האימה שחשים העלאווים ואת ההתנכלויות אליהם מידי מיליציות הטוענות שהן פועלות בשם המשטר.
סורי אחר, נדים, שחי כנראה בשוודיה, כתב ל"הארץ": "קבוצות ג'יהאדיסטיות השתלטו על סוריה ושחררו את לוחמיהן ואת כל הקיצונים כדי שיטבחו בבני המיעוטים. הם אינם מסתירים את שנאתם לישראל וליהודים. אתם העם היחיד שיכול להבין מה עובר עלינו היום, כי גם אתם סבלתם לאורך ההיסטוריה מרדיפות, מאפליה ומהשמדה."
כעבור כמה ימים התקבלו מפאדי ואסוף, ראש ארגון בשם "המצפה הסורי לזכויות מיעוטים" ומנהיג מפלגת "עצמאות החוף הסורי", סרטוני זוועה שמזכירים את ימי האימה והטבח של דאעש. קשה לדעת מתי צולמו הסרטונים, ולדברי ואסוף, המתגורר באנגליה, הם צולמו בערים חומס ולטקיה בשלושת השבועות האחרונים, זמן קצר אחרי שהופל משטר אסד בידי "רשות שחרור א-שאם."
באחד הסרטונים נראית הוצאה להורג של מי שכנראה נחשד בשיתוף פעולה עם משטר אסד. מפקד האירוע, חמוש רעול פנים, מכריח בו את "הנאשם" לכרוע על ברכיו. במצ'טה ארוכה הוא מכה אותו בפניו, ובתוך שניות הקורבן סופג מטח של עשרות קליעים — והם הורגים אותו.
בסרטון אחר נראה אדם קשור לעמוד לאחר שכבר נפח את נשמתו, אבל קבוצת בני אדם, בהם ילדים ונשים, מוסיפים להכותו במקלות ובאבנים. בסרטונים נוספים הניפו חמושים דגל סורי מעל גופת אזרח שנתלה דקות קודם לכן.
סרטון שצולם בעיירה ג'בלה מציג מופע אחר: בכינוס במקום מרכזי רוכזו, מאחורי אבטחה, מאות תושבים — בהם ילדים ונשים — לשמוע "דרשה" של חמושים שהציגו עצמם כמטיפים. אחד מהם הבטיח כי "לאט-לאט כל הנשים ילבשו רעלה," כי המדינה כולה תהיה "איסלאמית ומונהגת על פי ההלכה," וכי "עיננו האחת מופנית לדמשק והשנייה לעזה." אחר כך הוסיף: "ירושלים, אינשאללה, תחזור לידי המוסלמים." על פי לבושם של המטיפים והשפה הערבית שבפיהם נראה כי מדובר בלוחמים זרים שאינם סורים, כמה מאלפי לוחמים שהצטרפו בשנות המלחמה לכוחות "רשות שחרור א-שאם." כמה מהם חברו לכוחות עוד כשכונו "ג'בהת א-נוסרה", לאחר הניתוק מאל־קאעדה.

פאדי ואסוף, מנהיג מפלגת "עצמאות החוף הסורי"
חיסול החשבונות עם מי שעבד למען משטר אסד ועם מי ששיתף איתו פעולה היה צפוי. מדובר באלפי קצינים וחיילים, פקידים ואנשי עסקים שנהנו מן הקרבה לשלטון. אלפים מהם כבר נעצרו ורבים אחרים ייעצרו –אם לא הצליחו להימלט מן המדינה. ואולם במקרה של העדה העלאווית, שבניה הם 10%-12% מהאוכלוסייה ושעימה נמנית משפחת אסד, מדובר ברדיפה של "קהילה אשמה" שיש לרודפה ולבוא איתה חשבון.
א-שרע אומנם מיהר לפזר הבטחות על כך שהמשטר החדש בהקמתו ישמור על זכויות מיעוטים ונשים — הוא עצמו התנתק עוד ב-2016 מאל-קאעדה — אבל לא ברור אם לצד המעבר ללבוש "מערבי" במקום מדי מיליציה, הוא גם איפסן את האידאולוגיה הרדיקלית שעליה חונך.
הקשרים שא-שרע החל לרקום עם מדינות המערב עדיין אינם מסירים את החששות ואת החשדות בנוגע לכוונותיו. בין השאר נפגש עם נציגים ועם שרי חוץ ממדינות אירופה, מארצות הברית, מסעודיה, מקטאר ומאיחוד האמירויות. הוא אף פירסם הצהרות פייסניות, שקצתן נועדו להרגיע את ישראל ואף להזמין את יהודי סוריה לחזור למולדתם. את ההחלטה למנות לתפקידים בכירים, בדרגות גנרלים, כמה מראשי המיליציות שהרכיבו את "רשות שחרור א-שאם", מסבירים בהנהגה כחלק ממאמץ של א-שרע להכפפת המיליציות להנהגה מרכזית אחת כדי למנוע פעילות עצמאית העלולה להכשיל את שאיפתו לאיחוד השלטון.
האתגרים הצבאיים המונחים על שולחנו של א-שרע: בימים אלו הוא עסוק במציאת פתרון פוליטי וצבאי למעמד הכוחות הכורדיים בצפון סוריה ולמעמד הדרוזים בדרום המדינה. הדרוזים והכורדים מצהירים על תמיכתם ב"אחדות המדינה", אבל בה בעת כל אחד מן המיעוטים האלה דורש אוטונומיה מנהלית ותרבותית, ואף יצירת קנטונים נפרדים. בלא הבנה והסכמה עם המיעוטים האתניים האלה, א-שרע עלול לחזות בהתפרצות מלחמת אזרחים חדשה, הפעם נגדו.
עכשיו גם המיעוט העלאווי, שרובו מתגורר במחוזות החוף במערב סוריה, וחלקים ממנו בחומס, דורש להקים קנטון אוטונומי – אם אפשר, בסיוע ישראל. "אחרי שהשגתם את הסכם החזרת החטופים, שובו למחוץ את חמאס," כתב ל"הארץ" האזרח העאלווי מג'בלה. "אלו אותם טרוריסטים שלחמו בנו במחנה הפליטים ירמוך, ליד דמשק, ובשאר אזורי סוריה. הם החמושים של אבו מוחמד אל-ג'ולאני שמושל היום בסוריה. הם וחמאס עשויים עור אחד. רסקו את חמאס ואחר כך גם את אחיהם ששולטים בסוריה."
נראה שהכותב מכיר היטב את נקודת התורפה הישראלית, והוא מוסיף גם אזהרה: "אם תשאירו אותנו לבדנו, איראן היא שתושיט לנו יד. אבל כולנו שונאים את איראן. אל תניחו לה להפיץ כאן את השפעתה."
(צבי בראל, "העלאווים בסוריה מייחלים לחבל הצלה מישראל", "אל-ארצ'", 21.1.25).
https://www.haaretz.co.il/news/politics/2025-01-21/ty-article/.highlight/00000194-8593-dee1-aff7-e7dfd42a0000
תהיה זו טעות גדולה לא לעזור לעלאווים. האינטרס הישראלי הוא שבמקום שסוריה תתכונן כמדינה סונית ג'יהאדיסטית, יוקמו בה מדינות מיעוטים שונות כגון הכורדים, הדרוזים והעלאווים.

עוד סעיף מטריד משחרור המחבלים.
נקרא לו סעיף הבטחת עתיד למחבלים הכבדים שיוגלו לחו"ל.
במידה שמי מהם לא ייתפס עוסק בטרור שלוש שנים, רק שלוש שנים, הוא יוכל לחזור למקום מגוריו הראשוני ביהודה ושומרון (ושם לחזור בנחת לעסקים).
"אסיר ביטחוני שהועבר כאמור לרצועת עזה או לחו"ל לפרק זמן מוגבל של 3 שנים, יוכל לשוב בתום תקופה זו למקום התושבות הקבועה שלו – למדינת ישראל או לשטחי איו"ש, לפי העניין ובתנאים המצטברים הבאים: בתנאי שלא ביצע עבירה שהיא מעשה טרור בהתאם לדין הישראלי בפרק הזמן האמור ושניתן על כך אישור של שירות הביטחון הכללי וכן כפוף לאישור ועדת השרים לענייני ביטחון לאומי.
(שירית אביטן כהן, "ישראל היום"):
https://rotter.net/forum/scoops1/884880.shtml
הנה עוד דוגמא להכרח בחקיקת חוק להחזרה לכלא של כל המחבלים ששוחררו בעיסקת מיקוח.

עשרות מחבלי חמאס חמושים עם מדים
במחנה ג'באליה שבצפון הרצועה
בניגוד מוחלט לאמירות גורמים ישראלים: עשרות מחבלי חמאס חמושים עם מדים קיימו הלוויה ל-5 מחבלי הארגון במחנה ג'באליה שבצפון רצועת עזה.
אמרו לנו שלא תתור כניסת חמושים או אמל"ח לצפון הרצועה, אמרו לנו שיהיה פיקוח, אז אמרו. בפועל עשרות אלפי עזתיים בהם מחבלים נכנסו לצפון הרצועה ללא שום בידוק – אין מי שיעצר אותם.
אותו מחנה בו פעלו כוחות צה"ל 3 חודשים, מתמלא במחבלים מחדש, שלא פוחדים להסתובב בחופשיות חמושים לקראת קריאות לנקמה ולרצח יהודים.
זה קורה בימים הראשונים לשלב הראשון, ארגוני הטרור עם יד על העליונה, מנסים להחזיר את השגרה, להחזיר שליטה, ולשקם מחדש את התשתיות הצבאיות.
https://rotter.net/forum/scoops1/885238.shtml
זה היה צפוי ששום הסכם לא יקוים ע"י החמאס. את תשלו את עצמכם.

סילוק סטודנטים תומכי חמאס מהאוניברסיטאות בארה"ב
נשיא ארה"ב דונלנד ג'ון טראמפ חתם על צו שיאפשר גירוש סטודנטים תומכי חמאס, הנמצאים בארה''ב על ויזות לימודים מהאוניברסיטאות, ובכלל מארה''ב.
הצו מורה על כך שהאמונים על מתן ויזות סטודנט יוודאו שהסטודנטים אינם עוינים לארה"ב, אזרחיה, עקרונותיה, מוסדותיה ותרבותה, ואינם תומכים בארגוני טרור.
https://rotter.net/forum/scoops1/885183.shtml
מתי גם בארץ?

האימאם האנטישמי שהיה אמור לברך את טראמפ לרגל השבעתו
הוסר מהטקס
האימאם העיראקי חושאם אל חוסייני, ששמו עלה כמי שהיה אמור להעניק תפילה בטקס השבעתו של דונלד טראמפ, הודר מהטקס הוסר בגלל תמיכתו בחיזבאללה, ארגון טרור מוכר, ובכיבוש ירושלים ע"י החמאס.
https://rotter.net/forum/scoops1/885179.shtml
יש בהחלט גם מה ללמוד מטראמפ.

חנין זועבי כל העם הפלסטיני הוא חמאס
ח"כ כנסת לשעבר מבל"ד והיום בכירה בבל"ד, חנין זועבי מצהירה: ''אי אפשר להפריד בין חמאס לבין העם הפלסטיני, אלו שנכנסו בשביעי לאוקטובר לא נכנסו לישראל, הם נכנסו לארץ שלהם.''
https://x.com/Now14Israel/status/1881417870439338053
הנה נפתרה בעייה. רבים טענו שאין להכליל את כל הערבים. לא כל ערבי-פלישתי הוא חמאס, מסתבר דווקא שכן. לפי חנין חמאס הוא העם הערבי-פלישתי, והעם הערבי-פלישתי הוא חמאס. וכמובן שהחמאס לא פלש לישראל אלא לארץ שלהם.
אם כך מן הראוי להשיבה למולדתה. ודוק: שבט הזועביז בא לארץ ישראל מעיראק ולשם – בא מערב. תוחזר זועבי לארצה!
נעמן כהן