בתגובה להזמנתו לכינוס הנוער התימני על ידי ישראל ישעיהו-שרעבי, יושב ראש הכנסת השביעית והשמינית ושר הדואר בממשלת ישראל ה-13 וה-14, אליו לא יכול היה להגיע, כתב לו בן גוריון במכתב מ-21 ספטמבר 1954: "...ואני-עודני מצפה לנשיא ישראל או לרמטכ"ל מאחינו התימנים. מתי נזכה לכך?"
במכתב נוסף מ-28 אפריל 1972, כשברך את ישראל ישעיהו-שרעבי עם היבחרו ליושב ראש הכנסת, כתב לו: "...הרבה שנים קיוויתי לרמטכ"ל תימני-ולצערי הרב עוד לא זכיתי לראותו עד היום. אולם אם מסרו את הנהלת הכנסת ליהודי תימני – אני מאמין גם שבקרוב נזכה לראות גם רמטכ"ל תימני."
ב-1965 ראיינה סילבי חיה שניידר-קשת את ישראל ישעיהו-שרעבי למדורהּ "חץ מקשת". "אם תתמנה פעם שר, ההיית רואה את עצמך כנציג התימנים בממשלה?" שאלה אותו. "כשנגיע לגשר – נעבור אותו. זה אצלי לא תופס מקום בחלומותיי. בכלל לא צריך להקים ממשלה לפי עדות, אלא לפי אישים. זוהי תפיסה לא נכונה," אמר. קשת הקשתה: "כלום לא תרם בן גוריון לתפיסה זו"? שאלה. על כך השיב: "הוא רצה לדרבן, אבל היו תוצאות לא טובות. אדגים במקרים מן הצבא. סיפרו לי בחורים יוצאי תימן, שכאשר קיבלו העלאה בדרגה אמרו להם: 'כן, קיבלת מפני שבן גוריון רוצה רמטכ"ל תימני.'"
(עופר אדרת, "'אני-עודני מצפה לנשיא או לרמטכ"ל מאחינו התימנים. מתי נזכה לכך?' תהה בן גוריון. אולי הפעם?" "אל-ארצ'", 28.1.25).
https://www.haaretz.co.il/blogs/fromthearchives/2025-01-28/ty-article/00000194-a65d-d360-a1bc-f7df06890000
והנה לראשונה התגשם חלומו של דוד יוסף גרין-בן גוריון. בעצם למען האמת, כמו כל חלומותיו הוא התגשם רק בחצי.
ברכות לרמטכ"ל החדש איל זמיר. סבו של זמיר מצד האבא אהרון (לא פורסם שם משפחתו המקורי) עלה לארץ ישראל מתימן בשנות ה-20 של המאה ה-20, שירת כלוחם באצ"ל ונפצע פעמיים. אימו של זמיר נולדה בישראל והתגוררה בירושלים, והיא בת למשפחת עבאדי, שהגיעו מהעיר חלב.
נאחל לו לאיל זמיר שהגשים את חצי חלומו של בן גוריון, שיגשים את חלומותינו וינהיג את הצבא בדרך נכונה, יתקן את מחדלי העבר, ויביא לניצחון על אויבינו. אמן.

בין יהודים להינדים – ברית חדשה
בחורף 2014 ביקרתי בהודו, ובין השאר ביקרתי ב-ק"ק פושקאר, ונוכחתי שם בדמיון שיש בין הדת ההינדית ליהדות. הנה מה שכתבת אז:
פושקאר הינו כפר, או נכון יותר עיירה נחמדה ולא גדולה, הקדושה להינדים במדינת ראג'סטאן, המהווה אחד ממקומות העלייה לרגל המרכזיים והעתיקים בהודו. פושקר נודעת כאחד ממקומות הפולחן היחידים, אם לא היחיד, לאל ברהמה. העיירה בנויה סביב אגם קטן וקדוש שניתן להקיף אותו בנקל. האגם הקדוש בפושקאר מכונה לעתים בתואר טירטה-ראג', (מילולית: 'מלך המקומות הקדושים'). על פי האמונה האגם נוצר במקום שבו שמט בראהמה פרח לוטוס מידו. מכאן, שמה של פושקר – שפירושה המילולי 'לוטוס כחול'. טבילה באגם, באחת הגהאטות (מקומות טבילה, המדרגות המובילות אל האגם), מרפאת הן מחלות גופניות והן ממחלות נפשיות ואף יכולה לגאול אדם מאינספור הגלגולים ממעגל חיים אחד לשני.
בפושקר נמצא המקדש הידוע ביותר לאל ברהמה (האל היוצר). פעם בשנה, במהלך לילות הירח המלא של חודש הקאריטה (מקביל בערך לחודש נובמבר), נערכת בפושקר מלה (mela), פסטיבל ויריד, של גמלים. בפסטיבל לוקחים חלק כ-50 אלף גמלים ולמעלה מרבע מיליון אנשים. שיאה של החגיגה ביום הרביעי בליל הירח המלא, שבו עולי הרגל מבקרים במקדש ברהמה וטובלים באגם הקדוש. חשיבות המקום במקדש ברהמה. ההינדים עולים לרגל לכאן לפחות פעם בחיים.
ק"ק פושקאר הינה עיירה צמחונית טבעונית. אסור להכניס לתחומה בשר, או דברי חלב. ממש הגשמת חלומו של יורופסקי. בערב שבת ניסה מישהו לעשות קידוש על היין ומייד התערבו המלצרים ואמרו שהיין אסור. אני שואל למה? הרי יין מענבים? הם עונים: "ענבים מותר, יין אסור!" מסתבר שגם להינדים יש הלכות "שולחן ערוך". מעניין אגב אם נעשה פעם מחקר משווה, ותושבי העיירה התגלו גם כבריאים יותר.
העיירה כולה מלאה בפרות, חזירים, וקופים, שמסתובבים בכל מקום בחופשיות רבה.
בכל העיר כתובות בעברית. שמות חנויות, עסקים, ותפריטים במסעדות. דומה שהעברית הינה שפה שלישית אחרי ההינדו והאנגלית. מדוע הישראלים אינם נראים ברחובות? הם "מרחפים" בבתים הוסבר לנו.
ליד אחד הגהטות, השער לאגם, תופס אותי אחד, נותן לי פרח ואומר שאשליך אותו באגם והוא יסמן לי סימן בצבע על המצח. למרות שביקשתי חזור ובקש שיניח לי ויעזוב אותי במנוחה הוא לא עזב אותי, עד שצעקתי לו באידיש: "די, האק נישט קיין צ'ייניק" (אל תקשקש בקומקום!) למרבה הפלא רק אז הוא הניח לי.
ברהמה
ברהמה הוא האל היוצר של היקום לפי האמונה ההינדית. הוא מקור כל הדברים, נצחי, אינסופי ומצוי בכול. הוא אחד משלושת האלים הראשיים בפנתיאון האלים ההינדי. האלים האחרים הם וישנו (המשמר) ושיווה (המחריב). שלושת האלים הראשיים מסמלים היבטים שונים של אותה יישות: האל ברהמה מסמל את היוצר או המארגן (אין ממש בריאה באמונה ההינדית, הבריאה, כלומר יצירת יש מאין, קיימת רק בתפיסה היהודית. גם במיתוס היווני אין בריאה, ולפי אריסטו העולם "קדמון" כלומר, לא נברא, וזה גם מה שהביא את הרמב"ם שהלך לפי אריסטו לא להוסיף את הבריאה כיסוד ביהדות בין י"ג העיקרים שניסח).
עובדי ברהמה הם מעטים ביותר, ומקדשים לברהמה נדירים ביותר. הידוע שבהם נמצא בפושקאר. יש המסבירים את העובדה שאין רבים העובדים את ברהמה, משום שתפקידו הסתיים ביצירת היקום, הוא לא חזר והופיע בגלגולים נוספים, ולכן אינו נתפס כבעל השפעה רבה על המתרחש בחיי המאמינים כיום.
ביצירות אמנות ברהמה מוצג יושב על פרח לוטוס, בעל ארבעה ראשים המופנים לארבע רוחות השמים וארבע ידיים – כסמל לארבע הוודות (כתבי הקודש ההינדים), בת זוגו היא סרסווטי – אלת ההשכלה, היצירה, האמנות והמוזיקה. בציורים רבים ברהמה יושב במרכבה הנישאת על ידי שבעה ברבורים המיצגים את שבע היבשות, ולעתים רוכב על ברבור אחד – האנזא.
על פי האמונה ההינדית, היקום נוצר מצליל האום של הברהמן והעולם נוצר אחרי התייחדות של בראהמה עם אשתו סרסווטי.
קשרים לאמונה היהודית. יש הסבורים שישנו קשר היסטורי-רעיוני בין המיתולוגיה ההינדית לבין סיפורי הקודש היהודיים. על פי אמונה זו, קיים דמיון רעיוני (ואף מצלולי) בין דמויות ברהמה וסרסווטי לבין הדמויות של אברהם אבינו ואשתו שרה אימנו. יש הקושרים זאת גם לפסוק: וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ בְּעוֹדֶנּוּ חַי קֵדְמָה אֶל אֶרֶץ קֶדֶם (בראשית כ"ה ו').

פולחן האל ברהמה
אנחנו חולצים נעליים ומשאירים תיקים וחפצים (למרבה הצער גם מצלמות), ומטפסים במדרגות אל מקדש ברהמה. לפני העלייה לרגל למקדש, ההינדים קונים בדוכנים מיוחדים מנחה לאל. המנחה היא שקית ובתוכה גרעינים ופרחים.
הכהן הגדול צנום ורזה, חסר מקצת משיניו, מקבל את עולי הרגל למקדש בתפילה, נוטל את מהם את המנחה, לוקח לעצמו חלק מהגרעינים והפרחים, ואת השאר משיב למאמין כשהוא מברך אותו.
כמה יפה ושקט. אני מהרהר בהבדל בין הפולחן ההינדי ליהודי. אבותיי הכוהנים בבית המקדש עשו את אותה עבודה, אבל נאלצו לשחוט חיות שחלק לקחו לעצמם, וחלק חילקו. גרעינים ופרחים הרבה יותר משובב נפש.
https://benyehuda.org/lexicon/hbe/hbe00915.php
והנה כפי שחשבתי אז, מסתבר שהיום יש גם הינדים הרואים את הקירבה ליהדות.

"יש לנו אויבים משותפים": הוגה הדעות הודי שבטוח – שברית בין הינדים ליהודים היא צו השעה
רג'יב מלהוטרה, בן 74, נולד בניו דלהי ומתגורר בניו ג'רזי, ארה"ב. ייסד ב-1994 את קרן אינפיניטי, המתמקדת בחקר תרבויות הודיות. נחשב להוגה דעות מוביל, וכן חיבר מספר רבי מכר. בעברו ייסד וניהל מספר חברות IT שפעלו ביותר מ-20 מדינות.
ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי עוקב אחריו באדיקות, ואמר שהוא "ראוי להערכה על האדרת המורשת שלנו וטיהור הפרשנויות השגויות לגביה."
בראיון לגלובס הוא מתאר כיצד האנטישמיות בארה"ב ("הדומה הינדופוביה") יצאה מגבולות הקמפוסים ומספר מה גרם לו לעזוב את המחנה הדמוקרטי אחרי עשרות שנים, וגם: המפגשים החשאיים שקיים לפני 20 שנה עם הרב הראשי לישראל.
רג'יב מלהוטרה הוא אחד מהוגי הדעות והסופרים הבולטים בהודו ובעולם ההינדי כיום. הוא נחשב לאחד מההוגים שנותנים את התשתית האינטלקטואלית לימין ההודי, שכמובן מהווה בית לראש הממשלה נרנדרה מודי.
מלהוטרה הוא מייסד קרן אינפיניטי, ארגון ללא מטרות רווח בפרינסטון, ניו ג'רזי, המתמקד בחקר תרבויות הודיות. בנוסף, חיבר ספרים רבים שהפכו לרבי מכר בהודו ובעולם, כולל "Breaking India" ו-"Being Different", והוא מוביל קו רעיוני שמבקש להחזיר את השיח סביב ההיסטוריה והזהות ההודית למרכז הבמה, תוך קריאת תיגר על תפיסות מערביות לגבי החברה והתרבות של תת היבשת. ובקיצור, מלהוטרה מבקש מההינדים ומההודים להיות גאים במורשתם ובזהותם. והוא סבור שברית הינדית-יהודית היא צו השעה.
הנה מה שאמר בראיון עם אריאל ויטמן: "אני חי בארצות הברית כבר 55 שנה, אני רוצה שהציוויליזציה המערבית תהיה מוצלחת. אני כן מאמין שאמריקה צריכה להיות נהדרת שוב, כמו פעם," הוא אומר. "כל חיי, מלבד 10 השנים האחרונות, הייתי דמוקרט. אבל אני מאמין במריטוקרטיה (שלטון בעלי כישורים, א"ו), ואני גם תוצר של זה. ההצלחה שלי היא עדות לפתיחות בחברה המערבית."
אז מה קרה?
"אני מייחס את זה לעידן אובמה. זה ה-Woke שהתפשט והביא בסופו של דבר לעליית האנטי-מריטוקרטיה. כלומר, זה בעצם מרקסיזם: הכול בנוי על מדכא ומדוכא ואין לאינדיבידואל שום יכולת להשפיע על מצבו." "אחרי 11 בספטמבר המוסלמים היו בצרות. במשך זמן מה, אנשים בארה"ב תקפו מוסלמים בכל מקום. איך זה שהיום הם בחזית המהומות נגד יהודים ונגד הינדים? האנשים שהיו האנדרדוגים במלחמות התרבות הם עכשיו הדומיננטיים, לפחות בצד הדמוקרטי והליברלי של המפה. במידה רבה אנחנו רואים עכשיו תגובה נגדם בגל הטראמפיסטי.
"אחרי האירוע הטראגי של ג'ורג' פלויד היתה סוג של אשמה לבנה קולקטיבית והמון אשמה ליברלית. זה הרחיב את המדכא-מדוכא לתחום הגזע, והמוסלמים הצטרפו לשחורים ואמרו 'גם אנחנו מדוכאים.' והצוררים, שהצטרפו ללבנים, הם היהודים. עד אז סוגיית פלסטין היתה מתוחמת לקמפוסים האולטרה-ליברליים. לאמריקה תמיד היתה עוינות תרבותית מסוימת עם היהודים אבל היא הוכלה בתוך קמפוסים אקדמיים. הסרטן עדיין לא התפשט. אבל בעולם החדש שנוצר אחרי אירוע פלויד כולם רוצים להיות עם המדוכאים. גם אני תמכתי ב־BLM ונתתי להם הרבה כסף, לא הבנתי שהשמאל ישתלט על זה. והדבר הזה נוצל על ידי המוסלמים נגד היהודים וההינדים.
"אלה פסאודו-ליברליים, זה לא ליברליזם אמיתי. הליברליזם אמור לאפשר לך להטיל ספק בדברים, אבל הם מקדמים את תרבות הביטול. הם אנשים דוגמטיים, במובן שהמסקנה הושגה והם לא מאפשרים לשכנע אותם – כמו כת גדולה. אני מתמודד עם תרבות הביטול כבר 30 שנה, כי בתור הודי הייתי הולך לדבר על ההטיות באקדמיה. בעבר הקרן שלי נתנה מענקים של מיליוני דולרים למקומות כמו הרווארד, קולומביה, פרינסטון, אוניברסיטת קליפורניה, אוניברסיטת טקסס ועוד. מימנו את זה כדי לקיים דיון פתוח יותר, כדי שאנשים מתוך המסורת שלי יוכלו לבוא ולהסביר את נקודת המבט שלנו לאקדמאים שהיו מוטים. אבל גיליתי שהם רוצים את כל הכסף, אבל לא רוצים שיאתגרו אותם."
השפעתו של מלהוטרה ניכרת לא רק בהודו, אלא גם בקרב הקהילה ההינדית ברחבי העולם. הוא נחשב לדמות מובילה שמעצבת את הדיון על מקומה של הודו בזירה הבינלאומית ועל תפקידה של הדת ההינדית בעידן המודרני.
בשנים האחרונות ראינו מיספר רב של אנשים מרקע הינדי תופסים עמדות מפתח במערב. רישי סונאק כיהן כראש ממשלת בריטניה, טולסי גבארד הייה נציגת בית הנבחרים של ארה"ב, ויווק רמאסוואמי התמודד לנשיאות בפריימריז של הרפובליקאים (ופרש), קאש פאטל הוא ראש ה־FBI הנכנס.
"יש דבר אחד שמשותף לכל הדמויות האלה, והוא שאף אחד מהם לא נכנס לתפקיד בגלל פוליטיקת זהויות. כל אחד מהם נכנס בגלל הכישרון שלו. כולם נבחרו כיחידים, לא היתה חבורה הינדית או קבוצות פוליטיות שדחפו אותם. הקרדיט גם מגיע לטראמפ, על היותו אדם בעל אוריינטציה של מריטוקרטיה. יש לי כמה הסכמות ואי הסכמות איתו, אבל הניסיון שלי עד כה עם הצוות שלו הוא שהם פתוחים לדיון ולשמיעת התנגדות. הפתיחות שטראמפ הכניס למפלגה הרפובליקאית אפשרה להרבה הינדים להיכנס."

גאה בהודו: "זה הזמן לדה-קולוניזציה"
מלהוטרה סבור שההינדים בארה"ב צריכים ללמוד מהיהודים. "אחד ההבדלים בין הינדים ליהודים הוא שיהודים מאוד מאורגנים בארה"ב. הם מממנים באופן קולקטיבי, יש להם את הוועד היהודי-אמריקאי. כל הארגונים האלה מאוד חזקים. ההינדים לעומת זאת הם סוג של בודדים, כולם יוצאים בכוחות עצמם. הם מטפסים בסולם המריטוקרטיה די בהצלחה, אבל הם לא טוענים באופן קולקטיבי. יש בזה דברים טובים ודברים רעים: זה אומר שאתה לא צריך להיות אחראי לאף אחד אחר מלבד עצמך וללכת לעבוד קשה ולהיכנס ולטפס בסולם. אבל זה גם אומר שאנחנו לא מרוויחים אחד מהשני ביחד. ההינדים עדיין לא שם"
ואיך המצב בהודו עצמה?
"ובכן, הייתי אומר שבמובנים רבים אני מאוד גאה בהודו. לא ציפיתי שהיא תהפוך למדינה בצמיחה גבוהה ולמדינת יוזמה חופשית. אני חונכתי בתקופה שזה היה מקום מאוד סוציאליסטי, במחנה הסובייטי.
"הודו עברה ממערכת כלכלית סגורה ליוזמה חופשית. הרבה דברים מתרחשים בקצב מהיר יחד עם צמיחה גבוהה והרבה דגש טכנולוגי, דגש חינוכי. כשגדלתי, מערכות החינוך הטובות בהודו היו בבעלות מיסיונרים נוצרים, כי לפני 200 שנה הבריטים פירקו מערכת למידה הודית מאוד מוצלחת, לא ממש איפשרו ללמד את השפות המקומיות, הביאו אנגלית והכשירו דור אחר דור של הודים לשרת את האימפריה הבריטית. אז ההודים היו עובדי המדינה, הבחורים שנשאו רובים ועבדו עבור הצבא הבריטי. אז להודים יש סוג של חשיבה קולוניאלית.
"לפני הבריטים היו המוגולים, המוסלמים. בין השלטון המוסלמי לשלטון הבריטי, יש יותר מאלף שנות עבדות. ההודים לא ממש צמחו מזה," ממשיך מלהוטרה. "אבל עכשיו יש להם ביטחון שהילד שלהם הולך ללמוד, שהם יכולים להיות הבעלים של דברים, שהם מרוויחים כסף. הצלחה כלכלית שבמידה רבה מבוססת על הצלחה אינטלקטואלית, שזה גם מעצים מבחינה פסיכולוגית. אז עכשיו זה העיתוי המושלם שמישהו כמוני יגיד, היי, אנחנו צריכים לעשות דה-קולוניזציה של כל מערכת החינוך שלנו. עלינו לעשות דה-קולוניזציה של מה שכתוב עלינו, על ההיסטוריה שלנו, על ההינדופוביה שיש שם בחוץ. אנחנו צריכים ללכת מעבר לרק להצליח כלכלית. עלינו גם לתבוע את הזהות התרבותית שלנו. במילים אחרות, הודו עכשיו מתחילה לגלות מחדש את התרבות והמורשת שלה."
כשרמאסוואמי התמודד לנשיאות בפריימריז אנשים התחילו לומר שהוא עובד אלילים, שהוא לא אמריקאי, ועוד. זה כמעט נשמע כמו מה שאומרים על היהודים. והנה, הוא הולך להיות עם אילון מאסק בממשל טראמפ.
"כשהקמתי את הקרן שלי, אחד הדברים שלמדתי היה שיש כאן עליונות לבנה וקיצוניות נוצרית. כל הרעיון הוא שזו אומה נוצרית, ולא-נוצרים אינם רצויים – הם צריכים להיות סוג ב'. והטענות האלה על עבודת אלילים מזינות את זה. אבל אלה השוליים של החברה האמריקאית."
מלהוטרה אומר שהוא רואה שני מחנות שונים בקואליציה של טראמפ: "מצד אחד, יש את הטכנוקרטים, שהם מאסק ורמאסוואמי וכל החבר'ה שמתבססים על מריטוקרטיה ומחזיקים באג'נדה פרגמטית. הם לא מכוונים לדת או לגזע, הם רוצים לנצח את סין שהתחזקה בתחום הצבאי והטכנולוגי ויש חשש רציני שזה כבר מאוחר מדי. אבל יש גם את הצד השני של המפלגה הרפובליקאית, שהוא אנשים שהם תומכי עליונות לבנה ולאומיות נוצרית, ואמונתם שהלא-נוצרים ולא-לבנים לא שייכים והם רוצים אומה נוצרית לבנה. ההרגשה שלי היא שטראמפ הוא מישהו שעוסק במריטוקרטיה כי הוא עצמו תוצר שלה. הוא גם שחקן חכם מאוד, שיודע איך לשחק את המשחק ואת מי צריך לפייס ואיך."

ההינדים נפגעים ממדיניות הגיוון, שוויון והכלה (DEI) ומתנגדים לה. למה זה?
"ה־DEI בעצם לקח את מערכת מכסות הזהות והביא אותה למחלקות משאבי אנוש, בעיקר באוניברסיטאות. הם שמו מכסות על קבלה לבית הספר כמורים, תלמידים מסוגים שונים ופרופסורים וכן הלאה. ואז אפילו כתבי-עת כמו סיינטיפיק אמריקן שקלו שיקולים כאלה בפרסומים של מאמרי מחקר. משם זה עבר לממשלה, לצבא, למגזר התאגידי. אז עכשיו במחלקות משאבי אנוש במגזר העסקי יש להן מכסות. ההינדים מוצלחים מאוד בכלכלה ובחברה והם נדחקים לאחור בתוכניות כאלה, בדיוק כמו היהודים."

הגורל המשותף של ההינדים ושל היהודים
לאורך השנים, מלהוטרה הזכיר לא אחת בדבריו את הקשרים בין ההינדים ליהודים במערב, ובעיקר את המשותף ביניהם. "שתי הקהילות נוטות להיות הגיוניות, רציונליות, עם דגש רב על STEM (מדע, טכנולוגיה, הנדסה ומתמטיקה, א"ו) ועל חינוך. שתי הקהילות הללו עבדו קשה וזכו להצלחה בארה"ב בלי לשחק את משחק פוליטיקת הזהויות כדי להתקדם. ההורים דוחפים את הילדים שלהם חזק כי כך מתקדמים במריטוקרטיה. בנוסף, יש לשתי הקהילות גם אויבים משותפים, גם דתיים וגם מבחינת השמאל הפרוגרסיבי שרואה בנו מדכאים.
"לפני 15 או 20 שנה בערך, הרב הראשי לישראל וקבוצות יהודיות אחרות פנו להינדים כדי לקיים פסגה בין-דתית. לשני הצדדים היו מנהיגי דת ואנשי לימוד, והם רצו גם מספר חוקרים שיבצעו את המחקר ויספקו את העובדות, ואני הייתי המלומד ההינדי הראשי. הפגישה הראשונה הייתה בדלהי, ועשינו את זה במרתף של המלון כאילו יש ממה לפחד. זה היה לפני עידן מודי, והינדים שמתחזקים את עצמם ומשלבים ידיים עם יהודים היו סוג של אנומליה. בהמשך היו לנו פגישות בלונדון, ניו יורק ותל אביב. ארבע ישיבות נערכו והתקבלו החלטות רבות. אני חושב שזו היתה התחלה, עוד לפני שמודי יזם התקרבות בין המדינות. זו היתה יוזמה שהכשירה את הלבבות ובנתה מומנטום לקראת ההתקרבות הפוליטית.
"תראה", הוא מצהיר, "כשאתה מדבר עם הודים והינדים, וכשהם פתוחים לגבי דעותיהם, כנראה שהם יסכימו עם זה שאנחנו צריכים למצוא בסיס משותף ולשתף פעולה עם יהודים כי יש לנו בעיות משותפות ויהודים מאורגנים טוב יותר בארה"ב ובכלל בעולם. אז אני חושב שהינדים יכולים ללמוד מהיהודים בדרכים מסוימות, ולהיפך – היהודים יכולים להפיק תועלת רבה כי מבחינה מיספרית האוכלוסייה ההינדית הולכת להיות מאוד גדולה בעולם המערבי."
אחד הדברים שהרבה הודים אמרו לי על 7 באוקטובר הוא שהם מיד חשבו על הפיגועים במומביי על ידי מחבלים מפקיסטן.
"כן, אני גם חושב שאחד הדברים שכדאי לקחת בחשבון הוא שהיהדות וההינדואיזם אינן דתות מיסיונריות. מבחינתנו האל לא מבקש מאיתנו להכניס את הבחור השני לדת שלנו כי זו הבעייה שלו. אני צריך לדאוג לעצמי. זו הדרך הרוחנית. אני צריך לדאוג האם אני עושה את הדבר הנכון לפי האמונה שלי. אבל ישנן דתות מיסיונריות, המובילות הן הנצרות והאסלאם. ואנחנו יחד נמצאים בסוג של גורל משותף וסובלים מהעניין הזה."
אילו תחושות היו לך ב-7 באוקטובר?
"האירוע כמובן היה נוראי ומיד חשתי שהיה כאן כשל ענק. הרגשתי שהעולם צריך להוקיע את זה, שכולם צריכים להוקיע את זה. ונראה היה שבמשך זמן מה העולם עשה זאת, אבל אז הופעל ציר האסלאם והשמאל בקמפוסים, שם יש גם פרופסורים שתומכים בהם. לאנשים האלה יש טינה כלפי יהודים, והינדים הם סוג של סוגריים יחד עם היהודים. הכרתי והזהרתי מהאנשים האלה במשך שנים, וכשזה קרה היה בי גם צד שהרגיש 'אמרתי לכם ולא הקשבתם לי.' זה הוציא לציבור דברים שהיו ניתנים להכחשה בעבר."
(אריאל ויטמן, "הברית הזו היא צו השעה", גלובס, 1.2.25)
https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001500953
אין ספק הדיכוי של ההודים ע"י המוסלמים תקופה ארוכה כל כך, והעוינות של המוסלמים בעולם כלפיהם גם היום תורמים ליחסים הטובים עם הודו וממשלתה בעלת האוריינטציה הדתית ההינדית. וודאי שהדברים השתנו ביחס לעבר האנטי ישראלי כאשר גנדי שהיה אנטישמי-ואנטי ציוני התנגד לעצמאות העם היהודי, וטען כי אם היהודים ילכו כצאן לטבח הגרמנים לא ירצחו אותם, והצביע באו"ם נגד הקמת מדינת ישראל, וכן יורשיו נהרו ויורשיו.
יש לנצל את הברית החדשה והחשובה הזו. יש לנו מעט בני ברית בעולם.

המדרום תיפתח הרעה?
מאות טנקים מצריים ערוכים. רוה"מ ישן על האף, שר הבטחון בובה מרוקנת תוכן, שותק, הצבא לא מדבר. הפרה פרועה של הסכם השלום.
https://rotter.net/forum/scoops1/886455.shtml
הלל ביטון רוזן: ההתארגנות הצבאית המצרית סמוך לגבול: האמריקנים פתחו בבדיקת הפרת ההסכם עם ישראל ודרשו מהמצרים הסברים – במקביל, ישראל מגבירה איסוף מודיעין במרחב ולא מחכה לאמריקנים
https://rotter.net/forum/scoops1/886593.shtml
שורות ארוכות של טנקים ואימונים בסיני: התיעודים ממצרים שעוררו בהלה בישראל.
בימים האחרונים הופצו ברשתות החברתיות סרטונים שבהם נראים לכאורה כוחות גדולים של הצבא המצרי מבצעים אימונים, כשבחלק מהם נטען כי מדובר בתיעודים מסיני. בין היתר ניתן לראות עשרות טנקים וחיילים שמתרגלים יציאה ממנהרה. הסרטונים עוררו בהלה בקרב ישראלים רבים ובמערכת הביטחון מבהירים: "אין שינוי בפריסת הכוחות של צבא מצרים בגבול ישראל ואין סיבה לחשש."
במערכת הביטחון מכירים את התיעודים האלו שמופצים ברשתות ושם הסבירו כי אכן יש כוחות מצריים בסיני כחלק מהסכם השלום עם ישראל. עם זאת, הודגש שאין כל תגבור של הכוחות המצריים שנותרו בהתאם להסכמים.
למרות תגובת מערכת הביטחון, נראה כי התיעודים שהופצו גרמו לגולשים רבים ברחבי הרשתות החברתיות לחשוש ולהביע דאגה. אחד מהם כתב: "הם רק 'מתאמנים', ככה פרצה מלחמת יום הכיפורים." גולש אחר הזהיר: "חובה להעלות כוננות בצד שלנו מהר! לא ליפול לקונספציה שוב!"
גולש נוסף כתב: "מצרים מתחמשת כבר יותר מעשור, צוללות, מטוסי קרב, אבל אנחנו רדומים עם שלום מדומיין והבטחות שווא. שיחליטו הם יפתחו במתקפה!"
(ניצן שפירא 3.6.25)
https://www.mako.co.il/news-military/2025_q1/Article-c15f3d5d61cc491027.htm?utm_source=AndroidNews12&utm_medium=Share
האם חוזרת הקונספציה של אוקטובר 73'? האם מדרום יפתח הרעה?

תיקון טעות
"אהוד: אני הגבתי רק לטענתך ששם-המשפחה העברי נצר ניתן לו כבר ברוסיה!" ("חדשות בן עזר ", 2026).
[נעמן:] מעולם לא כתבתי זאת. כתבתי רק על שמו הפרטי העברי "שרגא" שניתן לו באימפריה הרוסית, לעומת שמו הפרטי הלועזי של צאצאו "תיאו".
"אהוד: אם איני טועה שמו המקורי (של ד"ר יהודה שנהב) שבו חזר להשתמש בשנים האחרונות  הוא  – ד"ר יהודה שנהב-שהרבני-נוסוביצקי. ("חדשות בן עזר", 2026)
הנה עוד הוכחה לחשיבות ציון השם המקורי. הבאתי את דבריו של ד"ר יהודה שנהב (לא מצאתי את שמו המקורי) הכלכלן והטייקון, שאיננו פרופסור יהודה שהרבני-שנהב הסוציולוג "אנחנו יהודים-ערבים" ששם משפחתו מגלה את מוצאו העיראקי. מעניין מדוע הוספת לו את שם המשפחה המקורי של שרגא "נוסוביצקי" האם טעות פרוידיאנית?
[אהוד: חשבתי שיש לך חוש הומור].

נשמח לקרוא
"משה גרנות: באשר לטענת נעמן כהן (שהוא חוזר עליה!) שכביכול אתה מוקיע הומוסכסואליות, באמת לא ברור לי איך החליט על כך. נעמן כהן הוא ידען גדול, אבל לפעמים הוא נטפל לעניינים מוזרים, כמו החובה להזכיר שמות קודמים של בני אדם, וכמו הטענה חסרת השחר שאני שונא את התנ"ך. ("חדשות בן עזר", 2026).
לגבי הטענה הראשונה לא ברור לי מה לא ברור? האם אתה משה גרנות כמבקר ספרותי רואה בהומוסקסואליות חרפה עד כדי שלילת כל פרשנות ספרותית כזו וראייתה כהטלת דיבה? נזכיר בהקשר זה למשל את תומס מאן שעליו כתבת.
לגבי "העניינים המוזרים" לדבריך שאני נטפל אליהם, על חשיבות ציון השם המקורי לא נחזור ההוכחה למעלה. לגבי "שנאת התנ"ך" הגבתי לדבריך בעקבות ספרך (ופרשנים אנטישמים לדורותיהם) שלפיהם התנ"ך הביא אסון לאנושות כולה. על דברי הקטרוג דומים על התנ"ך אתה חוזר שוב ושוב. כתבתי לך אז שאם לדבריך אתה אוהב את התנ"ך נשמח לקרוא על כך. לכן יתכן שטעיתי, אנא הפנה אותי למאמרים שלך כאן המראים את אהבתך לתנ"ך תוך גישה חיובית ולא של קיטרוג. אשמח לקרא, ואשמח להודות בטעותי.

חמאס: 7 באוקטובר 2023, "מודל מוקטן" של המלחמה "הסופית".
תנועת חמאס מציגה את הסכם הפסקת האש עם ישראל כ"ניצחון עצום", ורואה במלחמה שבה פתחה ב-7 באוקטובר 2023, כ"מודל מוקטן" של המלחמה "הסופית", שבאמצעותה ישראל תחוסל, וכל צאצאי הפליטים הפלסטינים יממשו את "זכות השיבה" לשטחה.
במסגרת זו, בכירים בחמאס השוו בין חזרת תושבים לצפון רצועת עזה – תהליך שהחל ב-27.1.25 במסגרת הסכם הפסקת האש – לבין "השיבה הגדולה" של הפליטים הפלסטינים וצאצאיהם לבתיהם בשטחי מדינת ישראל. הללו טענו כי חזרת שיבת העזתים בהמוניהם לצפון הרצועה היא אירוע היסטורי חשוב בתולדות הסכסוך עם ישראל, המבטא את יכולת העם הפלסטיני וההתנגדות שלו לממש את "חלום השיבה הגדול".
ב-27.1.25, עם תחילתו של תהליך חזרת עזתים לצפון רצועת עזה בהתאם להסכם הפסקת האש, פירסמה חמאס הודעה: "שובם של מאות אלפים מבני עמנו (לצפון רצועת עזה) על אפו וחמתו של הכיבוש, מגלמת את היכולת של עמנו לסלקו, ולממש את חלום השיבה הגדול לבתינו (בשטחי מדינת ישראל)... האירוע חסר התקדים הזה בהיסטוריה של הסכסוך, עם שובם של מאות אלפים מאנשינו המהגרים לאזורים בצפון רצועת עזה, למורת רוחם של הכיבוש וממשלתו הקיצונית ביותר, הוא ביטוי ליכולת של עמנו ושל ההתנגדות שלו, לשחרר את אדמתנו ואת מקומותינו הקדושים ולממש את חלום השיבה הגדול לבתינו, שמהם גורשנו לפני 77 שנים תחת לחץ הטרור והפשיזם הציוני."
בכיר חמאס עזת אל-רשק, פירסם הודעה עם מסר דומה בפוסט בחשבון הטלגרם שלו: "שיבת עמנו ברצועת עזה מדרום לצפון, היא האירוע החשוב ביותר בעולם וניצחון היסטורי גדול. היום נרשמה שמחת שיבת אנשינו המכובדים ומשפחותינו העקורות האצילות ברצועת עזה לבתיהם לאחר 471 ימים, ומחר תתממש השמחה הגדולה, עם שיבת הפליטים שגורשו מעריהם וכפריהם (בתוך ישראל) לפני יותר משבעה עשורים, בעזרת אללה. התעקשות ההתנגדות והלחץ שהופעל על הכיבוש לממש את סעיף שיבת העקורים (לצפון הרצועה), מדגישים את הקשר והלכידות של ההתנגדות עם עמה באותה השוחה, לקראת מימוש שאיפותיו לשחרור ושיבה."
באירוע שהתקיים בקהיר ב-26.1.25 לכבוד מחבלים ששוחררו מהכלא הישראלי במסגרת הסכם הפסקת האש ברצועת עזה, בכיר חמאס ח'אלד משעל, תיאר את "מבול אל-אקצא" (הכינוי שנתנה חמאס למלחמה) כ"רעידת אדמה שסחפה את האזור והפיחה רוח באנושות." הוא אמר כי "עזה שינתה תפיסות רבות והפיחה רוח של תקווה בדרך לשחרור." לדבריו, "שיבת אנשים מדרום (הרצועה) לצפונה, היא צעד בדרך להשגת זכות השיבה במלואה" ו"מבול השבים" מדרום לצפון בעזה, מגלם אפוס גדול של גבורה והקרבות, שהעניק תקווה לשיבה לכל ערינו וכפרינו (בתוך ישראל) מהם היגרנו..."
https://rotter.net/forum/scoops1/886633.shtml
האם כל הנאבקים להצלת שלטון החמאס ושיקומו בעזה מודעים לכך?

פרופסור אורי יוסלזון-בר-יוסף: החלטת משרד החינוך מחזקת את עמדת המיליטנטים שלפיה אין עם מי לדבר
בספרו המפורסם "מהי היסטוריה" קובע ההיסטוריון הבריטי אדוארד הלט קאר, כי בהיסטוריה יש שני דברים: עובדות ופרשנות, אך עצם בחירת העובדות היא כבר פרשנות. דומה שאצל הפרופסור להיסטוריה אורי יוסלזון-בר-יוסף אין לא עובדות, ולא פרשנות, אלא פוליטיקה בלבד.
"החלטת משרד החינוך לאמץ את מסקנותיו של פרופ' יואב גלבר בדבר אחריותה הבלעדית של מצרים למלחמת יום הכיפורים," כותב יוסלזון-בר-יוסף, "ולפסול תשובות תלמידים שלפיהן גם למדיניות ישראל היה חלק בכך, היא החלטה שערורייתית. היא מצביעה, במקרה הטוב, על כך שגורמי המקצוע במשרד החינוך אינם מבינים את החומר. במקרה הרע היא מצביעה על הטיות המיועדות לשרת אג'נדה פוליטית ברורה שגם כיום אין עם מי לדבר ולכן לנצח תאכל החרב. תלמידי ישראל ילמדו שיכול להיות שהיה פרטנר וניתן היה למנוע את המלחמה, הם עלולים עוד לחשוב שגם היום יש עם מי לדבר ומדיניותה של ממשלת הימין היא המונעת זאת.
"ראשית, אין ויכוח על כך שמצרים לא הגישה לישראל הצעת שלום פורמלית. אבל מגוחך לראות בכך משום הוכחה לסירוב מצרי לסיום הקונפליקט. משא ומתן, כמו שיודע כל מי שקנה או מכר מכונית משומשת, מתחיל בהצעות פתיחה ונמשך עד ששני הצדדים מגיעים (או לא מגיעים) לעמק השווה. במקרה הזה המצרים הציעו הצעות מפורטות להסדר בשיחות חשאיות שניהל שליחו של אנואר סאדאת עם הנרי קיסינג'ר בסוף פברואר 1973. התשובה השלילית שקיבלו – מבלי שישראל הגישה הצעה נגדית – היתה, כפי שתיאר זאת שליחו של סאדאת בזיכרונותיו, הנקודה שבה הבין נשיא מצרים שאין ברירה זולת מלחמה.
"שנית, גם קביעת משרד החינוך שלפיה 'העמדה המצרית דרשה נסיגה מלאה של ישראל מכל השטחים כתנאי מקדים לכל משא ומתן, ללא התחייבות לשלום מלא או להסדרי ביטחון מספקים,' אינה מחזיקה מים. היא היתה מקבלת ציון נמוך מאוד בכל קורס רציני בהיסטוריה.
"בינואר 2019 קיימנו, רונן ברגמן ואני, ריאיון איתו על המלחמה (שזמין לצפייה באתר המרכז למלחמת יום הכיפורים). אחת השאלות המרכזיות ששאלנו עסקה באפשרות למנוע את המלחמה, ובאחריות לכך שלא נמנעה. תשובתו של קיסינג'ר היתה ברורה: 'ישראל לא היתה מוכנה לחזור לגבולות 1967, ולכן לא ניתן היה להשיג הסכם.' רוב ההיסטוריונים, כולל לא מעט פרופסורים מכובדים אחרים שחקרו את הנושא, מקבלים עמדה זו, גם אם אינה עולה בקנה אחד עם מסקנתו של גלבר."
(אורי יוסלזון-בר יוסף, בעיתון המודפס: "כך מצנזרים היסטוריה", בדיגיטל: "החלטת משרד החינוך מחזקת את עמדת המיליטנטים שלפיה אין עם מי לדבר," "אל-ארצ'", 2.2.25).
https://www.haaretz.co.il/opinions/2025-02-01/ty-article-opinion/.premium/00000194-b7de-d69b-a3b7-b7fe6c1b0000
האמת שתלמידי ישראל יכולים ללמוד גם את גרסתו של יוסלזון-בר-יוסף (שבעצם רק מחזקת את פרופסור יואב גלבר). יוסלזון-בר-יוסף מסביר כי מצרים לא הסכימה להסכם שלום, אלא שהוא משער שאולי בהמשך היא היתה מסכימה להסכם שלום. רק על זה הוא היה מקבל ציון נמוך מאוד בכל קורס רציני בהיסטוריה.
גם הציטוט של אורי יוסלזון-בר יוסף מהראיון שנתן לו אלפרד הנרי קיסינג'ר בנוגע לאפשרות למנוע את מלחמת יום הכיפורים: "ישראל לא היתה מוכנה לחזור לגבולות 1967, ולכן לא ניתן היה להשיג הסכם." אינו נכון.
הנה הריאיון:
https://kippur-center.org/ללא-קטגוריה/ראיון-בלעדי-עם-דר-הנרי-קיסינגר/
תשובתו של קיסינג'ר הפוכה בתכלית.
(דקה 08:59) קיסינג'ר: "חאפז יסמעאיל היה מעוניין בפתרון כולל בלבד שיהיה צריך לכפות על ישראל."
(דקה 16:40) ברגמן: "הרבה אומרים שהמלחמה היתה נמנעת אילו הגיבה ישראל באופן שונה להצעות המצריות. האם אתה מסכים עם טענה זו?
קיסינג'ר: "ודאי שלא. ראשית לא היתה כל הצעה ספציפית שאפשר היה להסכים לה. היה בסך הכול רעיון של מה צריכה היה להיות התוצאה. מה היה קורה אם ישראל היתה פונה אלינו ואומרת שהיא מעוניינת בקווי 67' ושהיא רוצה שנתמוך בחזרה לקווי 67'? זה לא קרה ולדעתי גם לא היה יכול לקרות בנסיבות של הימים ההם. לכן אני לא מאמין שניתן היה למנוע את המלחמה. אלא אם ישראל היתה מקבלת את תוכנית השלום הערבית, אך זו לא היתה באמת קיימת.

וכן, קביעת משרד החינוך שלפיה "העמדה המצרית דרשה נסיגה מלאה של ישראל מכל השטחים (כולל ירושלים ויו"ש נ.כ.) כתנאי מקדים לכל משא ומתן, נכונה.
אם יוסלזון-בר-יוסף תומך כיום בהחזרת "כל השטחים" לחמאס תמורת "הודנה" שיכתוב את עמדתו הפוליטית, אין לא כל צורך בעיוות ההיסטוריה.

הָאֲשֵׁמָה במלחמת יום הכפורים אינה מצרים, אלא ישראל.
כמובן ששוקן, נבזלין, ובומשטיין-בן מפרסמים במאמר מערכת בעיתונם כי אשמת מלחמת יום הכפורים אינה על מצרים שהתקיפה את ישראל בהפתעה, אלא על ישראל:
"משרד החינוך משכתב את ההיסטוריה: מלחמת יום כיפור – באשמת המצרים בלבד. עכשיו נותר רק לראות אם מי מהתלמידים שיכתבו שגולדה דחתה את הצעת השלום יקבלו אפס במבחן...
"ההפיכה המשטרית של בנימין נתניהו, שעד עתה התמקדה בעיקר בשינוי פני המדינה לעתיד, הרחיבה את שאיפותיה וחותרת גם לשינוי העבר. משרד החינוך, בראשות הפוליטרוק הביביסטי יואב קיש, הנחה את המורים להיסטוריה ללמד שמלחמת יום הכיפורים ב-1973 פרצה רק באשמת מצרים, ולא מפני שישראל בהנהגת גולדה מאיר דחתה א'מלחמת יום הכיפורים פרצה לא בגלל התעקשות ישראלית להחזיק בכל חצי האי סיני, אלא בשל עמידת מצרים על נסיגת ישראל מכולו ומשאר השטחים.'
"משרד החינוך משעין את שכתוב ההיסטוריה על ספרו של ההיסטוריון יואב גלבר, 'רהב, מ-2021. גלבר כתב, שמצרים לא גיבשה הצעת שלום שהוצגה לישראל או לארה"ב, וממילא ישראל לא דחתה אותה. "מדובר בשלום מומצא," סיכם את ממצאיו, הדומים לטענות שהשמיעו בעבר עוזריה ותומכיה של גולדה מאיר, שביקשו לגונן עליה מאשמת המחדל.
"לצידו של גלבר עומדת כמובן חירות המחקר האקדמי. אבל הצבתו כפוסק אחרון ויחיד מבטלת תיעוד נרחב, ספרי זיכרונות של האישים המעורבים ומחקרים מקיפים של היסטוריונים אחרים, כמו אורי בר-יוסף ויגאל קיפניס, שהראו כיצד מאיר סירבה לדון בהצעה המפורטת להסדר שסאדאת מסר לממשל האמריקאי בראשית 1973. מאיר, שעמדה לפני בחירות, העדיפה להסתכן במלחמה ולא להיכנס למשא ומתן על נסיגה ישראלית מסיני. סאדאת הבין שהנתיב הדיפלומטי להחזרת סיני סגור בפניו, והחליט לצאת למלחמה, שהובילה לנסיגת ישראל מסיני.
"עד היום, הניתוח הביקורתי של הגורמים למלחמת יום הכיפורים הוצג גם בשיעורי ההיסטוריה בתיכון. אבל בעידן נתניהו וקיש הצגת ישראל כסרבנית שלום חותרת תחת דימוי הקורבן הנצחי שצודק תמיד. התלמידים הרי עלולים לתהות אם כל המלחמות היו צודקות ונחוצות, ואם אכן כל הקורבנות נפלו על הגנת המדינה ולא כדי להחזיק בשטחים הכבושים. עכשיו נותר רק לראות אם מי מהם שיכתבו שגולדה דחתה את הצעת השלום יקבלו אפס במבחן."
(מאמר מערכת "אל-ארצ'", 3.2.25)
https://www.haaretz.co.il/opinions/editorial-articles/2025-02-03/ty-article-opinion/00000194-c772-da9a-abbf-ff7386fa0000
הבנתם? לפי "הפוליטרוקים" שוקן, נבזלין, ובומשטיין-בן כל המלחמות נגד ישראל צודקות ונחוצות ע"פ התפישה הערבית, וישראל אשמה בכולן, כי היא נמצאת על שטח כבוש מהערבים. (מדהים עד כמה זה זהה לנאראטיב של החמאס. (ראו למעלה)

היש הבדל בין תוכנית הטרנספר של רם בן-ברק ודן דנון
לתוכנית הטרנספר של טראמפ?
בנובמבר 2023, זמן קצר לאחר התקפת ה-7 באוקטובר, יצאו ח"כ מ"יש עתיד" רם ברקו-בן ברק, ודן בן יוסף-דנון מהליכוד, בתוכנית טרנספר מרצון לערבים בעזה, אותה פרסמו בעיתון הוול סטריט. הם העלו הצעה חדשה לעתיד רצועת עזה, וקראו לגבש תוכנית שתאפשר מעבר מסיבי של פליטים מהרצועה למדינות שיסכימו לקלוט אותם.
https://www.ynet.co.il/news/article/ryu1113en6
דונלד טראמפ אימץ את תוכניתם, וקרא גם הוא לטרנספר עזתים מעזה כדי לבנותה מחדש. (לזה כמובן לא התכוונו ברקו-בן-ברק ובן-יוסף-דנון).
בינתיים הליגה הערבית מתנגדת לכל תוכנית כזו שעל פניה נראית בלתי אפשרית במיוחד לא למצרים ולעבר הירדן. ישנם פרשנים הטוענים שתוכנית זו של טראמפ נועדה רק להכניס עז למשא ומתן. טראמפ כסוחר ממולח רוצה לקדם הסכם עם סעודיה על ידי שיציג את סעודיה ככוח שמנע ממנו לבצע טרנספר בעזה בלי שתתנה הסכם עם ישראל במדינה פלסטינית. נחכה ונראה מה יתפתח מתוכנית הטרנספר לעזתים.

הדרך המהירה והקלה להגירה מעזה
אזרח עזתי מסביר איך אפשר להגר מעזה בלי רצון טוב של אף מדינה לקלוט עזתים.
אין צורך בנתניהו וטראמפ, אין צורך בהסכמת סעודיה וירדן. פשוט לתת לעזתים לצאת מעזה וכולם יצאו...
הנה ראו:
https://rotter.net/forum/scoops1/886713.shtml
איך לא חשבו על זה קודם?

האווילות הבלתי נתפסת של הממשלה
מסתבר שאין גבול לאיוולת של ישראל המעוניינת ביציאת העזתים.
לפי העיסקה עם החמאס ישראל תאפשר לחמאס להוציא בכל יום 50 בני אדם לטיפול רפואי במצרים, מהיום ה-14 להפסקת האש ועד תום השלב הראשון – ביום ה-42. על פי ההסכם, לכל אחד מהפצועים יוכלו להצטרף עד שלושה מלווים. לפיכך, במשך 28 ימים ישראל אמורה להתיר ל-200 פלסטינים לצאת דרך המעבר בכל יום, ובסך הכול צפויים לצאת למצרים כ-5,500 פלסטינים לאורך השלב הראשון של העסקה.
https://www.haaretz.co.il/news/politics/2025-02-03/ty-article/.premium/00000194-cc28-da9a-abbf-fd6bf0240000
למה הטיפשות הזו? יש לפתוח את הגבול באופן מוחלט כדי שיצאו כולם בדיוק כמו שתובע העזתי. למה להשאיר אותם בעזה?

ה"חטא" ועונשו: אליס נדריטו, לא קבעה שיש ג'נוסייד בעזה –
והודחה מהאו"ם
ב-2020 מינה אנטוֹניוּ מנואל דה אוליביירה גוטרש, מזכ"ל האו"ם את אליס נדריטו ליועצת המיוחדת שלו למניעת ג'נוסייד. במסגרת תפקידה הוא סיירה במחנות פליטים שמתגוררים בהם קורבנות אלימות ורצח בעיראק, באפגניסטאן, בבנגלדש, בסודאן ובמדינות אחרות.
בהודעה שפירסמה כשבוע לאחר 7 באוקטובר 2023 קראה נדריטו להשבת כל החטופים ולהפסקת אש בעזה. היא גם תיארה את מעשי הרצח שחולל חמאס בתוך ישראל. כבר בלילה שבו פירסמה את ההודעה היא קיבלה הודעות גינוי, אנונימיות ופומביות, מארגונים לזכויות אדם ומעמיתיה במטה האו"ם. "מאותו הרגע נהפכתי לאויבת," אמרה בריאיון. במשך שנה ספגה עלבונות והתנכלויות, ולדבריה זו גם הסיבה להחלטתו של גוטרש שלא להאריך את החוזה שלה. היא ציינה שההחלטה התקבלה אף על פי שהזהירה שפעולות צה"ל עלולות להביא לידי פתיחת חקירות בשל מעשי זוועה.
"הם רצו שאומר שישראל חוללה ג'נוסייד, אף על פי שהם יודעים שאיני בית משפט ושרק בית משפט יכול לקבוע אם היה ג'נוסייד," אמרה נדריטו לשבועון הניו־יורקי המקוון "אייר מייל".
"היתה מלחמה. פלסטינים הרגו ישראלים. ישראלים הרגו פלסטינים. יש להידרש לכך כמו אל כל המלחמות האחרות. במלחמות אחרות איננו רצים ומאמצים עמדה של צד אחד וממשיכים בקו הזה פעם אחר פעם אחר פעם... כאשר מגנים צד אחד בלבד, מאבדים לחלוטין את המהות שלשמה הוקם האו"ם.
"הראיה ליחס המפלה של האו"ם לישראל, היא הסבירה, "היא "שזה לא קרה מעולם בשום מלחמה אחרת. לא באוקראינה, לא בסודאן, לא ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו ולא במיאנמר. הפוקוס תמיד היה על ישראל." להשקפתה, בעזה "היתה מלחמה. פלסטינים הרגו ישראלים. ישראלים הרגו פלסטינים. יש להידרש לכך כמו אל כל המלחמות האחרות. במלחמות אחרות איננו רצים ומאמצים עמדה של צד אחד וממשיכים בקו הזה פעם אחר פעם אחר פעם... כאשר מגנים צד אחד בלבד, מאבדים לחלוטין את המהות שלשמה הוקם האו"ם."
(יוסף מלמן, "ה'חטא' ועונשו: לא קבעה שיש ג'נוסייד בעזה – והודחה," "אל-ארצ'", 3.2.25)
https://www.haaretz.co.il/opinions/2025-02-02/ty-article-opinion/.premium/00000194-c678-d533-a3b6-cf7fd7960000
הנה עוד הוכחה שהאו"ם איננו שמום, אלא מוסד אנטישמי בראשות מזכ"ל פורטוגזי אנטישמי.

הנכלוליות של אהוד רולניצקי-אלוני מחליפה אצלו את התבונה
פרופסור רולניצקי-אלוני מתנאה בעצמו לא רק כאיש הומני, אלא גם כאדם בעל תבונה וצדק.
"כעת," הוא מלין, "לא מדברים על שלום. השיח החדש פטר עצמו מהיגיון, הגינות, שלום וצדק, ומציג מדיניות תחמנית של מיני תמרונים, עסקאות, איומים, הכנעות, השמדות ויראת כבוד למאפיונר החזק והאלים ביותר, שיכפה הסדרים כרצונו. כל מחשבה סדורה על פתרון הוגן, אפשרי וארוך טווח של הסכסוך בינינו לבין הפלסטינים מוסרת אוטומטית מסדר היום, שלא תשבש שאיפות לאומניות מגלומניות ומשיחיות.
"והתוצאה היא שמחדל רודף מחדל ואסון רודף אסון. כך, הסירוב לגבש מדיניות לסיום הסכסוך הבנויה על תבונה וצדק והדבקות במקום זאת בקונספציה של ניהול הסכסוך, כולל עיבוי האפרטהייד בגדה המערבית ומימון חמאס בעזה, הובילו לאסון הנורא של 7 באוקטובר ולמלחמת ההשמדה (של היהודים בערבים נ.כ.) שטרם הסתיימה.
"כעת אנחנו בעיצומו של המחדל השני: הסירוב להעמיד מטרות למלחמה ולאחריה. חיילינו ממשיכים להיהרג בגין יוהרת האשלייה של ניצחון מוחלט, ישראל מואשמת בפשעי מלחמה בגין ההרג הבלתי מובחן והטיהור האתני, רוב החטופים טרם חזרו וחמאס משתקם במהירות ויישאר כוח צבאי דומיננטי בעזה. והנה כבר מחדל שלישי מתבשל: הסלמת העימותים הצבאיים בגדה, קריאות לחיסולים, השמדת תשתיות והרג חסר הבחנה.
"אי אפשר לומר על נתניהו, טראמפ, ארדואן או פוטין שהם לא אינטליגנטים. ובכל זאת, הם ויתרו על התבונה במובן שהיה מקובל בתרבות משך אלפי שנים: עד לשליש האחרון של המאה ה-20 אידיאל התבוניות לא נקשר בפיקחות יתרה, כזו שמצליחה להונות רבים, אלא בהבאת ברכה לפרט ולכלל. (בניגוד להם, לפי רולניצקי-אלוני סינואר וחמינאי הם בעלי תבונה, יושר, וצדק).
"גם מסורת הנאורות המודרנית דיברה על שימוש תבוני וצודק בשכל להרחבת הדעת, לחשיפת דעות קדומות, להקטנת האומללות ולביסוס צדק חברתי, משטר דמוקרטי ומוסר הומניסטי. ברוח זו כתב ז'אן ז'אק רוסו את 'האמנה החברתית', שהציגה את עמדתו שלפיה שיא בשלותה של התבונה הוא כשהיא מביאה אדם להרמוניה בין הרצון האישי לרצון הכללי.
"סוכני הכאוס העכשוויים, תוך הפגנת יכולות אינטליגנטיות גבוהות, חברו יחד לכוח השפעה מונוליטי כמעט כל-יכול והצליחו לערער את כלל היסודות האוניברסליים של הטוב המשותף. אצלנו האסון הוא במונחים של 'השמדת הערך הגדולה ביותר מאז ראשית הציונות'. והרע ביותר עוד לפנינו."
(נמרוד רולניצקי-אלוני, "הנכלוליות מחליפה את התבונה, והמחדלים נערמים", אל-ארצ'", 2.2.25).
https://www.haaretz.co.il/opinions/2025-02-01/ty-article-opinion/.premium/00000194-b784-d69b-a3b7-b7e6c9750000
פרופסור רולניצקי-אלוני מתנאה בעצמו כיצור תבוני הדורש צדק ושלום לעומת כל האחרים. לא ברור רק איך כהומניסט ואיש צדק הוא נאבק להצלת שלטון החמאס בעזה ושיקומו? נכון החמאס דורש גם הוא שלום עולמי תחת האיסלם, וגם היטלר הכריז על עצמו שהוא הומניסט גדול, אבל המתמיה ביותר שרולניצקי המתנאה בעצמו כאיש בעל תבונה בעצם פיליסטיני גמור כשהוא מביא דוגמה מז'אן ז'אק רוסו שב"האמנה החברתית" שלו קבע את המושג "הרצון הכללי" שפרופסור יעקב טלמון הראה שהוא אבי אבות הרעיונות של "הדמוקרטיה הטוטליטרית" של סטלין והיטלר. שהרי אין דבר כזה "רצון כללי" יש רק דיקטטור שיכול לכפות את רצונו הפרטי על הכלל. האם זה גם רצון הפרטי של פרופסור רולניצקי-אלוני?
[אהוד: אדם שכותב שטויות כאלה הוא פרופסור בישראל?]

מקיבוץ מנרה יֵצֵאוּ מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִבַיִךְ
נדב תמיר (מישהו יודע את שמו המקורי?) מנכ"ל ארגון ג'יי סטריט ישראל, נציגו של הארגון היהודי האמריקאי העויין את ישראל, מתנאה בעצמו ומספר כיצד שיתף פעולה עם סנאטורים אמריקאים שונאי ישראל על מנת למנוע מישראל קבלת חימושים בעיצומה של המלחמה בחיזבאללה ובחמאס.
https://x.com/naaman_c/status/1886014639491678226?t=ULwjel-Qwu1JqJDcT2kMvg&s=03
קשה להבין איך בשעה שקיבוץ מנרה נהרס מדי יום ע"י חיזבאללה, משכנע נדב תמיר, בן הקיבוץ שנולד גדל והתחנך במנרה, סנטורים אמריקאים למנוע אספקת חימוש לצה"ל בנימוק שצה"ל עושה פשעי מלחמה נגד אזרחים ערביים. מה היה לקוי בחינוך שנתנה לו המורה והמחנכת האגדית רחל רבין-יעקב החלוצה בת המאה שייסדה עם חבריה את קיבוץ מנרה על גבול לבנון?
הפסוק מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ" (ישעיהו מ"ט, י"ז) מדבר על יציאת האויבים מהארץ, נדב תמיר נשאר בה.
נעמן כהן