* מוזלמנים – שלושת החטופים השבים, הכחושים, השדופים, נראים כמו מוזלמנים, בצאתם מידי הנאצים האלה.
הפנקס פתוח והיד רושמת. יש להחזיר את כל החטופים, אבל החשבון עם הנאצים הללו לא נגמר. הוא בקושי התחיל.
אחרי שחרור החטופים, יש לחדש את המלחמה, הפעם בכל הכוח, בלי אזיקים, עד שנחסל את האויב הנאצי.

* מה אפשר לעשות? – אני שומע דיבורים על איך צריך להגיב על המחזות הנאציים בדיר אל בלאח. עצתי היא לא להגיב. עכשיו צריך להחזיר את כולם. בהקדם האפשרי. התגובה תהיה אח"כ. אחרי השחרור יהיה עלינו להפר כל הסכם שנחתום עליו, עם או בלי ערבויות בינלאומיות, כי אין שום תוקף להסכם שנעשה תחת סחיטה. יהיה עלינו לחדש את המלחמה; מלחמת חורמה להשמדת חמאס.

* בשעה שהאכלנו אותם – בחודשים הרבים שבהם תוך כדי מלחמה פיטמנו את חמאס והזרמנו לו מידי יום מאות משאיות עמוסי כל טוב, חמאס הרעיב את חטופינו.

* משמרת סולידריות – בשבת אחר הצהרים יעל ואני השתתפנו במשמרת למען שחרור החטופים בצומת מחניים. לא נישאו נאומים, לא נקראו קריאות. עמדנו בשקט משני צדי הצומת, הנפנו דגלי הלאום, דגלים צהובים וכרזות עם תמונות החטופים.
היתה תנועה ערה של כלי רכב, בעיקר חוזרים מטיולי שבת בגולן ובגליל העליון. רוב הנהגים צפרו לאות הזדהות. היה גם מנוול אחד שפתח את החלון כדי לגדף את האימהות שלנו.
יש להחזיר את החטופים כולם, מוקדם ככל האפשר. הם אינם צריכים לשלם את מחיר מלחמת הדשדוש וההימנעות מהפעלת לחץ צבאי עצים שהיה עשוי להביא לשחרורם, ולא את מחיר האספקה שהזרמנו לחמאס בלחץ הממשל האמריקאי הקודם. לכן, כעת יש להפריד את שחרורם מכל מטרה אחרת. לאחר מכן, יש לחדש את המלחמה כדי לממש גם את המטרה השנייה שלה – מיטוט שלטון חמאס וכוחו הצבאי.

* האם זה טרנספר? – גירוש המוני של אוכלוסייה הוא פשע נגד האנושות וזיהום מוסרי. טרנספר הוא גירוש המוני.
בהגירה של אנשים מרצונם החופשי לארצות המוכנות לקלוט אותם, אין כל פגם מוסרי.
טראמפ לא הציע טרנספר. החיילים האמריקאיים, שהוא לא ישלח למזה"ת, לא יגרשו פלשתינאים. גם לא חיילי צה"ל. טראמפ אינו חושב במונחים של "עידוד הגירה" א-לה ראש הכנופייה. טראמפ הציע הגירה מרצון.
השאלה היא – האם יש סיכוי לתוכנית? האם הפלשתינאים יהגרו מרצונם?
אני מציע לחזור ל"קיר הברזל" של ז'בוטינסקי (1923): "את ארץ-ישראל הם [הערבים] אוהבים לכל הפחות באהבה האינסטינקטיבית ובקנאות האורגנית, שהאצטקים אהבו את מקסיקו שלהם או האינדיאנים בני שבט הסו את הערבה שלהם. הפנטזיה, שהם יסכימו מרצון למימוש הציונות תמורת תועלת תרבותית או חומרית, שעתיד להביא להם הקולוניזטור היהודי, היא ילדותית. מקורה של הפנטזיה הזאת בבוז שרוחשים 'חובבי הערבים' שלנו כלפי העם הערבי; מקורו של הבוז בדעה קדומה או בתדמית בלתי-מבוססת שנוצרה אצלם בנוגע לגזע הזה: כביכול מדובר באספסוף רודף שלמונים, המוכן לוותר על מולדתו תמורת רשת טובה של מסילות ברזל. תדמית זו אין לה כל יסוד. אומרים שלעיתים קרובות ניתן לשחד ערבים בודדים, אך אין להסיק מכך שערביי ארץ ישראל כולם מסוגלים למכור את רגש הפטריוטיות הקנאית שלהם."
טראמפ הוא איש עסקים והוא מתקשה להבין שסכסוך לאומי אינו עסקת נדל"ן. אבל אנחנו אמורים לדעת שגם תשלום הון קטארי בחסותנו והענקת אלפי מקומות עבודה לעזתים, לא קנה אותם. אז נאמין שהם יהגרו בשל הבטחות טראמפ? או שמדינות ערב תשתפנה פעולה עם התוכנית?
גורלה של פנטזיית "הריביירה של המזה"ת" צפוי להיות כגורלה של פנטזיית "סינגפור של המזה"ת."
ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה לצאת נגד תוכנית טראמפ. גישתנו צריכה להיות: "שישחקו האמריקאים לפנינו." בינתיים צריך להכין ברצינות תוכניות ריאליות בנוגע לעזה.

* איפה היו המצקצקים – המילה המדוברת ביותר בימים האחרונים היא טרנספר.
תזכורת – לפני עשרים שנה היה טרנספר ברצועת עזה. כל התושבים היהודים בגוש קטיף, בתוחמת הצפונית ובכל היישובים ברצועה נעקרו. כל התושבים היהודים גורשו מבתיהם ונושלו מאדמתם.
לפני 43 שנים היה טרנספר דומה לתושבים היהודיים בחבל ימית ובמרחב שלמה.
ולפני 25 שנים, חבריי ואני, תושבי הגולן, היינו כחוט השערה מגורל דומה. אני, משפחתי, חבריי, הקיבוץ שלי, כל תושבי הגולן, היינו מועמדים לגירוש ועקירה.
לא, זה לא היה "מרצון". גם לא "בהסכמה". ממש לא. ממש ממש לא. היה מדובר בטרנספר אכזרי, בטיהור אתני. כמו בגוש קטיף. כמו בסיני.
אני מתעב צביעות. כשאני שומע את המצקצקים על טרנספר, ולא בכפייה, מעניין אותי, מאוד מעניין אותי, איפה הם היו אז ומה הם אמרו אז.

* כשמנהיגים זרים הציעו טרנספר – בבחירות הכלליות בבריטניה ב-1945, פרסמה מפלגת הלייבור בהנהגת אטלי מצע בחירות פרו ציוני מובהק, שכלל לא רק את ביטול הספר הלבן והקמת מדינה יהודית, אלא אף טרנספר של ערביי ארץ ישראל.
למרות שאטלי התמודד נגד צ'רצ'יל, המנהיג הדגול, שהנהיג את בעלות הברית לניצחון על היטלר ושהיה פרו ציוני מובהק, הציונים תמכו בהתלהבות בלייבור בזכות מצעם; לא רק תנועת העבודה, שבאופן טבעי הזדהתה עם הלייבור, אלא גם הימין הרוויזיוניסטי. ניצחון הלייבור עורר התלהבות גדולה וציפיות מרקיעות שחקים.
מנחם בגין, מפקד האצ"ל, לא היה שותף לאופוריה, הוא היה ספקן, אך גם הוא כתב בגילוי דעת: "בעמדנו מול ממשלה, שכל חבריה חתמו, בתור חברי מפלגתם, על תוכנית של שיבת ציון המונית והקמת המדינה העברית, הננו מוצאים לחובתנו, מתוך הרגשת האחריות ומרצוננו החופשי, לתת לה אפשרות להוכיח היש בדעתה ללכת בדרך כל הממשלות הבריטיות, בדרך ההתכחשות והבגידה – או האם יש את רצונה להגשים, ללא דחוי, את דבר ההתחייבות הפומבית."
ההמשך ידוע. אטלי התמקד כל כולו בענייני השיקום הכלכלי של בריטניה. שר החוץ שלו, בווין, היה למעשה ראש הממשלה של ענייני החוץ. הוא היה אנטישמי ואנטי ציוני קיצוני. מצע מפלגתו ננטש. הוא הוביל קו חסר תקדים בקיצוניותו נגד הציונות ונגד היישוב היהודי בארץ ישראל.
זאת היתה הפעם האחרונה שמנהיגים זרים הביעו תמיכה בטרנספר.
טראמפ אינו בווין. ממש לא. אבל אני ממליץ לאלה שנכנסו לאופוריה ולאקסטזת טרנספר, לשתות כוס מים קרים, לנוח קצת על הכורסה. לאט לכם.

* מן היושר – ב-1936 הקימה ממשלת בריטניה ועדת חקירה מלכותית לחקר הסיבות לפרוץ מאורעות תרצ"ו ("המרד הערבי"), ועדת פיל. ב-1937 הוגשו המלצותיה – חלוקת הארץ. הרוב הגדול של שטח ארץ ישראל המערבית יצורף לממלכה ההאשמית שבעבר הירדן כמדינה ערבית גדולה. תקום מדינונת יהודית פצפונת על שטח קטנטן של כ-17% מא"י המערבית ומסדרון בין יפו לירושלים יישאר בשלטון בריטי.
המלצות הוועדה עוררו התנגדות עזה בתנועה הציונית וביישוב היהודי. גם בתנועת העבודה הייתה התנגדות של בכירים, ובראשם ברל כצנלסון וטבנקין. אולם בן גוריון תמך והפעיל את כל כובד משקלו והתנועה הציונות השיבה בחיוב להחלטה. עמדת בן גוריון היתה, שאיננו מוותרים על חלק של ארץ ישראל שבידינו, כי היום איננו שולטים על שום חלק מהארץ, ועלינו להעדיף את התפוח שביד ולהקים מדינה יהודית עצמאית מיד, שתקלוט מיליוני יהודים, תביא פיתוח וקדמה כלכלית, תקים צבא חזק ובהמשך היא תתעצם ותרחיב את גבולותיה.
עוד סעיף בהמלצה, היה טרנספר וחילופי אוכלוסין, שבהם יועברו 1,250 יהודים משטח המדינה הערבית לשטח המדינה היהודית ו-225,000 ערבים יעברו לשטח המדינה הערבית.
בן גוריון כתב לבנו עמוס על הצעת הטרנספר: "אנו לא יכולים ורשאים להציע דבר כזה, כי מעולם לא רצינו לנשל את הערבים. אבל מכיוון שאנגליה מוסרת חלק של הארץ, אשר הובטח לנו, למדינה ערבית, אין זה אלא מן היושר שהערבים שבמדינתנו יועברו לחלק הערבי."
הערבים דחו את ההצעה מכל וכל. תחילה ערביי ארץ ישראל (הוועד הערבי העליון) דחו את ההצעה, וביוזמתם התקיימה ועידה כלל ערבית בעיר בלודאן בסוריה שהתנגדה אף היא. הסיבה להתנגדותם לא היתה הטרנספר לערבים, אלא המדינה ליהודים, אפילו מדינת כבשת הרש הזאת.
דבר לא השתנה מאז בעמדתם של הפלשתינאים, זולת העובדה שאז הם עוד לא כינו את עצמם פלשתינאים – "פרום ד'ה ריבר טו ד'ה סי, פלסטיין וויל בי פרי" – פרי מיהודים. לא תהיה בה דריסת רגל ליהודי.

* לא מקשה אחת – הנשיא טראמפ נשאל במסיבת העיתונאים המשותפת על אפשרות החלת ריבונות ישראלית על יו"ש ואמר שיודיע את עמדתו בנדון בתוך כחודש.
האם החלת ריבונות כזו טובה ליהודים או רעה ליהודים? תלוי.
אם מתייחסים ליהודה ושומרון כאל מקשה אחת, החלת הריבונות היא אסון. ייעודה של מדינת ישראל, להיות מדינת הלאום של העם היהודי, מחייב רוב יהודי מוצק לדורות. סיפוח מיליוני פלשתינאים יסכל זאת.
יש להבחין בין אזורים ביו"ש המאוכלסים בצפיפות בפלשתינאים לבין אזורים שאינם כאלה. את העיקרון הזה קבע יגאל אלון כבר בשבוע שלאחר מלחמת ששת הימים, עליו הוא ביסס את תוכניתו, וההיגיון הזה הוא ההיגיון הציוני שראוי להנחות אותנו גם היום. נכון להחיל את הריבונות הישראלית על בקעת הירדן רבתי ועל גושי ההתיישבות. זה הצעד הנכון מבחינה ציונית, שיממש את זכותנו על חבלי מולדת אלה ויסכל נסיגה לקווי 4.6.67 המסכנת את קיום המדינה, ומי שאינו מבין זאת לאחר 7 באוקטובר, הוא משיחיסט המנותק מן המציאות.
בקדנציה הקודמת של טראמפ ונתניהו, היתה לנתניהו הזדמנות פז להחיל את ריבונות ישראל על בקעת הירדן בתמיכה אמריקאית ועם רוב בממשלה ובכנסת. אבל נתניהו נבהל מאיומיו של אבו מאזן, קיבל רגליים קרות והחמיץ הזדמנות היסטורית. אם גם הפעם טראמפ יתמוך בכך – איך ינהג נתניהו?

* מלחמת חורמה באנטישמיות – הסנקציות שטראמפ הטיל על הטריבונל בהאג הן תרומה חשובה מאוד למלחמה באנטישמיות.
הטריבונל האנטישמי בהאג הפך לזרוע המשפטית של טבח 7 באוקטובר.

* להקים בית דין חדש – קנצלר גרמניה שולץ יצא נגד החלטתו של טראמפ להטיל סנקציות על הטריבונל האנטישמי בהאג, ואמר: "הן מסכנות מוסד שאמור להבטיח שדיקטטורים לא יוכלו פשוט לרדוף אנשים ולהתחיל מלחמות, וזה מאוד חשוב."
אכן, זהו מוסד שאמור להבטיח שדיקטטורים לא יוכלו לרדוף אנשים ולהתחיל מלחמות. אם הוא היה נוהג כך, זה באמת היה מאוד חשוב. אבל הוא הפך למוסד שפועל באלימות נגד דמוקרטיה שמפעילה את זכות ההגנה העצמית שלה נגד טרוריסטים נאצים ברברים, שטובחים, אונסים וחוטפים קשישים ותינוקות, נשים וגברים, רוצחים אותם בשבי, מתעללים, מענים ומרעיבים אותם.
צריך לפרק את הטריבונל הזה, ולהקים תחתיו בית דין חדש, בית דין של צדק, חירות ושלום, שיבטיח שדיקטטורים לא יוכלו לרדוף אנשים ולהתחיל מלחמות ושטרוריסטים לא יוכלו לטבוח ולחטוף ילדים.

* שמח לאידם – איני בקיא בנעשה בדרום אפריקה ואיני יודע אם אכן נעשות הפרות זכויות האדם שבעטיין טראמפ הטיל עליה עיצומים.
אבל האוייב הדרום אפריקאי הוא הגורם שמוביל את עלילת הדם על המדינה היהודית בפני הטריבונל האנטישמי בהאג, ולכן אם הם נפגעים – אני שמח לאידם.

* זו אינה נטילת אחריות – גלנט אינו ברחן מוג לב כמו נתניהו. הוא אינו מנסה לסכל חקירה, אלא קורא לוועדת חקירה ממלכתית ומתחייב לכבד את מסקנותיה. אך גם הוא בורח מאחריות. האחריות שלו פחותה לאין ערוך משל נתניהו ובריחתו הרבה פחות פחדנית, אבל זו אינה נטילת אחריות כראוי למנהיג.
הוא שירת כמעט שנה כשר הביטחון לפני 7 באוקטובר. אין לו אחריות לכשלי צה"ל? הוא מדבר על כך ששר הביטחון אינו אמור לרדת לפרטים אופרטיביים וזה נכון. אבל לא מדובר בפרט אופרטיבי, אלא במכלול, הגם שהוא מורכב מפרטים אופרטיביים, של תפקוד צה"ל לפני המלחמה וב-7 באוקטובר. שר הביטחון אינו אחראי למכלול הזה? הוא אינו צריך לדאוג שצה"ל יהיה במיטבו? הוא אינו אחראי להבטיח שצה"ל יהיה מוכן? הוא אינו נושא באחריות לכשלי המודיעין? הוא, שהתריע מפני מלחמה בשל הקרע שיצרה המהפכה המשטרית, דאג שצה"ל יהיה ערוך ומוכן למלחמה הזאת?
כשהוא נשאל על הכסף הקטארי, כלומר על הפרוטקשן שצ'מברליין הישראלי שילם באמצעות הקטארים לחמאס כדי להרוויח עוד קצת שקט, הוא אומר שזה החל עוד לפני שנכנס לתפקיד ו"זה זרם" גם כשהוא כבר היה בתפקיד. מה פירוש "זה זרם"? אתה שר הביטחון. נכון, ההחלטה היא של ראש הממשלה. ניסית לעצור את זה? התרעת? והיום, כאשר אנחנו יודעים שהכסף הזה מימן את הטבח, את המנהרות, את ארסנל הרקטות, זה מה שיש לך לומר? אינך יכול להודות בדיעבד, שטעית. ששתקת וטעית. שזרמת וטעית ובכך כשלת ובכך אתה אחראי?
בדומה לנתניהו, גם הוא מלין על שלא העירו אותו בלילה שבין 6 ל-7 באוקטובר. אמנם, שלא כנתניהו השרלטן, הוא אינו מאשים את צמרת צה"ל ב"הפיכה" או ב"הכשלה". הוא לא נמצא באזור החיוג הפרנואידי והקונספירטיבי הזה. ברור לו שלא העירו אותו, כי הם לא פירשו את המידע כחריג. לטענתו, אילו העירו אותו, הוא היה שואל אותם כך וכך. אבל אילו הם חשבו שצריך להעיר אותו, הם היו במצב תודעתי שבו הם עצמם היו שואלים את עצמם כך וכך. הבעייה אינה בכך שלא העירו את שר הביטחון ואת ראש הממשלה, אלא בכך שהקונספציה שהם היו שבויים בה, בדומה לגלנט ונתניהו, עיוורה את עיניהם והם לא היו מסוגלים לצאת מהקיבעון ולפרש את המידע כראוי.
גלנט תיאר בקולו את מה שנלחש מפה באוזן, על מצבו של נתניהו בראשית המלחמה. על הפחד שלו מפני התמרון. על ההפחדה העצמית שלו מאלפי הרוגים. הרי הוא הזמין את יצחק בריק לשש פגישות כדי שיפחיד אותו מפני התמרון. ועל הפחד שלו מפני פעולה בלבנון שתגרום לכך שכל הבניינים הגבוהים בת"א יקרסו. גלנט היה זהיר מאוד בלשונו ולכן הגדיר אותו כ"פסימי" ולא כחלש ופחדן, כמצב רוח "קודר" ולא כמי שאיבד את עשתונותיו. כנראה שהחלטתו להישאר בליכוד, גורמת לו להירתע מלהרגיז את מתפקדי הליכוד. אבל הדברים עוד ייחשפו וייצאו החוצה, ויתגלו גם בוועדת החקירה הממלכתית, שתקום כנראה בידי הממשלה הבאה.
מאז תחילת המלחמה, סברתי שנתניהו, גנץ ואיזנקוט צדקו כאשר דחו את הצעת גלנט וצה"ל לתקוף ב-11 באוקטובר את חיזבאללה. אחרי הצפייה בראיון, לראשונה עמדתי זאת נסדקה. אולי גלנט צדק. כך או כך, ודאי שצריך היה לתקוף את חיזבאללה הרבה יותר מוקדם מספטמבר 24'. לכל המאוחר בדצמבר 23'-ינואר 24'. אגב, כבר ב-8 או ב-9 באוקטובר שוחחתי עם צביקה האוזר והוא אמר לי שחייבים לתקוף תחילה בכל העוצמה בלבנון. אז לא הסכמתי איתו. אבל יכול להיות שהוא צדק.

[אהוד: לא נמאס לך מהספקולציות שמלכלכות כמובן בעיקר את ביבי?]

* אומץ לב אזרחי – אייל זמיר יודע, שביום שכאשר ייכנס לתפקיד הרמטכ"ל, הוא יהפוך אוטומטית לשעיר לעזאזל של נתניהו ועדרי הסוגדים לו. הוא יהיה האשם בכל כישלון, ויודר מכל אחריות להצלחה, אמיתית או מדומה, שכולה תהיה של נתניהו.
במצב הנוכחי, עצם הנכונות להיות רמטכ"ל מעידה על אומץ לב אזרחי.

* המען של שר ההשתמטות – המען האימתי ל"הנחיות", כלומר להשפלות המתוקשרות של שר ההשתמטות ישראל כץ, הוא הבייס. הכל מוטה פריימריז.

* צבא מובס – צבא שמפקדיו יהיו יסמנים, מפוחדים מתגרת ידו הרעה של הקומיסר, יהיה צבא מובס.

* אורו ארור – יש תקדים בתולדות עמנו לתופעה הנפסדת של ההשתמטות מצה"ל. החרדים יכולים להסתמך על כך שכבר בתנ"ך היו משתמטים.
כשדבורה הנביאה, מצביאת המלחמה בכנענים, בהנהגתו של סיסרא, גייסה את עם ישראל, הייתה חמולה גדולה, משפחת מרוז, שהשתמטה. היה זה בימים שאין מלך בישראל. לא היה גיוס חובה. הגיוס היה וולונטרי. אבל דבורה לא סלחה למשתמטים.
בשירת דבורה, שבה סיכמה את המלחמה, היא באה אתם חשבון:
"אוֹרוּ מֵרוֹז, אָמַר מַלְאַךְ יְהוָה, אֹרוּ אָרוֹר יֹשְׁבֶיהָ, כִּי לֹא-בָאוּ לְעֶזְרַת ה', לְעֶזְרַת ה' בַּגִּבּוֹרִים." דבורה מקללת אותם קללה נמרצת. אורו, כלומר תקוללו. שלוש פעמים היא מקללת אותם. אורו, אורו ארור. ארורים המשתמטים. ומעניינת הגדרת השתמטותם – לא באו לעזרת ה'. כלומר, האמונה שאלוהים יילחם לנו ואנחנו צריכים רק להתפלל וללמוד "תורה" (הם לא לומדים את תורת ישראל, אחרת לא היו משתמטים). להיפך, חובתנו להיחלץ ולהילחם, ובכך אנחנו עוזרים לו. כלומר, אלוהים אינו עוזר למי שאינו עוזר לעצמו. זו אמירה תיאולוגית חשובה בגנות הפאסיביות, הבטלנות, הטפילות וההשתמטות. ואפשר לומר שזו אמירה ציונית, כי הציונות מרדה בפאסיביות הגלותית של ציפייה לגאולה ניסית, למשיח צדקנו שיציל אותנו, וקראה לעם היהודי לקחת את גורלו בידיו.
אנו רואים במלחמת דבורה עוד מסרים משמעותיים לימינו. מצביאת המלחמה היא אישה. ועם ישראל כולו מאזין לשירתה, בלי הבלי "קול באישה ערווה." והגיבורה הראשית אף היא אישה – יעל, שביצעה סיכול ממוקד לסיסרא.
אתמול, בשבת שירה, קראנו בהפטרה את שירת דבורה.

* תיקון לאומי – בלי שישה באוקטובר, לא היה שבעה באוקטובר. איני מדבר על המחדל המדיני ביטחוני הקולוסלי, אלא על המצב החברתי, הקרע הנורא, השנאה, סף האנרכיה. והאשמה אינה רובצת רק על צד אחד. היא משותפת הן למחוללי המהפכה המשטרית והן למי שלקחו את המחאה נגדה למחוזות חסרי אחריות של סרבנות ופריעת חוק. החברה הישראלית הקרינה את התגשמות נרטיב "קורי העכביש" ודירבנה את האוייב להנחית את המכה, שהוא קיווה שתהיה מכת המחץ על ישראל.
ב-8 באוקטובר עם ישראל התנער, התלכד, הוציא את הטוב בתוכו ודומה היה שהוא עלה על נתיב התקומה. אך בהדרגה, מחנה 6 באוקטובר על שתי דפנותיו חזר לסורו והוא ממשיך לדרדר את החברה, עד כדי אנרכיה של ממש, כמו שר משפטים ש"אינו מכיר" בנשיא בית המשפט העליון.
מדינת ישראל חייבת תיקון לאומי ברוח 8 באוקטובר. לשם כך, חייבת להיות אלטרנטיבה למחנה 6 באוקטובר. יש לחדש את המיינסטרים הציוני, הממלכתי הדמוקרטי, שישבור את משטר השבטים והמחנות, הנגררים אחרי הקנאים הקיצונים בתוכם, שדוחפים להעמקת הקרע עד כדי סיכון קיומה של המדינה. יש צורך במרכז קיצוני, אקטיבי, שיאגד את הרוב הדומם ויוציא אותו מתרדמתו. יש ליצור מוקד חלופי לשני מוקדי 6 באוקטובר.
מאז המלחמה קמו עשרות גופים שיוצרים את החלופה הזאת. אני בין מייסדי אחד הגופים, התנועה לציונות ממלכתית, פעיל בתנועת הרבעון הרביעי, שקמה עוד לפני המהפכה המשטרית והזהירה מפני ההידרדרות וקשור לעוד כמה מאותן קבוצות. במהלך השנה האחרונה, יש הידברות בין הארגונים, הוקם מטה משותף והוא כולל עשרות קבוצות, שחלקן מתמקדות בנושא אחד, כמו הגיוס וההשתמטות (בעיקר ארגוני מילואימניקים ונשות מילואימניקים) וחלקן במכלול.
ביום חמישי היה מפגש שני של יוזמה, לחבר את הארגונים, או לפחות את חלקם, לכוח פוליטי, שיפעל גם בתוך המערכת הפוליטית, כדי לחולל תיקון לאומי. הזדהיתי במיוחד עם דבריו של חיים ילין, שדיבר על הצורך בחלופה ערכית למערכת הפוליטית הצינית הקיימת.

* ברית ייעוד קיבוצית – מועצת התנועה הקיבוצית ומועצת הקיבוץ הדתי קיבלו במקביל החלטה על תחילת תהליך של הקמת "בית משותף" של שתי התנועות. 85% בתק"צ תמכו בהצעה ובקבה"ד – 90%. מה פירוש "בית משותף"? כנראה שנזהרים עדין מהשימוש במושג איחוד מלא. לי זה מזכיר את המושג "בית לאומי ליהודים" בהצהרת בלפור, במקום מדינה. וכמו שהבית הלאומי הוא מדינה כך אני מאמין ששתי התנועות בדרך לאיחוד מלא.
אני שמח על כך. אני מצפה לכך שנים, ובמיוחד מאז 7 באוקטובר. כתבתי על כך בעיתונות הקיבוצית, דיברתי על כך בפורומים תנועתיים ועם מזכירי התנועות. ואני מאושר להיווכח שזה הכיוון.
ב-7 באוקטובר כשהותקפו כפר עזה ובארי, הותקפו גם עלומים וסעד. האם החיבור בינינו הוא רק גורל משותף? יש לחולל ברית ייעוד קיבוצית, שתגבש תנועה קיבוצית אחת, שאינה חילונית ואינה דתית, אלא היא יהודית וציונית, עם מגוון דעות והשקפות בתוכה.
זו בשורה לחברה הישראלית כולה.

* מבזה את הכנסת – יו"ר הכנסת הוא תפקיד ממלכתי. לא בכדי הוא מ"מ הנשיא. כל יו"רי הכנסת, משפרינצק ועד יולי אדלשטיין, נהגו בממלכתיות, בייצוגיות ובשמירה על מעמדה של הכנסת ועצמאותה כבית המחוקקים של ישראל; חלקם בצורה טובה יותר וחלקם בצורה טובה פחות. מאז שיריב לוין היה יו"ר הכנסת, ואחריו מיקי לוי וכעת אוחנה, הם רואים בעצמם שליחים של ראש הממשלה. בכך הם מחלישים את הכנסת שנרמסת תחת מגפי הממשלה. מעולם הכנסת לא היתה מוחלשת וחלשה כפי שהיא היום, מול ממשלה דורסנית ועם יו"ר מתמסר בקלות.
אוחנה מבזה את הכנסת בהתנהגותו האנטי ממלכתית – החרמת טקס ההשבעה של נשיא בית המשפט העליון. במכתבו היהיר לנשיא המדינה, הוא מאשים את בית המשפט העליון בפגיעה בכנסת. בית המשפט פוגע בכנסת? הממשלה רומסת את הכנסת. ומי שפוגע בכנסת יותר מכל הוא היו"ר בעצמו.

* רוגל אלפר מודאג – רוגל אלפר מודאג. הוא חושש שמא הדין הבינלאומי לא יקבע שישראל ביצעה בעזה פשעים נגד האנושות. ולכן בפשקווילו הוא דחף בכל מקום, בשטיפת מוח של ממש, את הביטוי "פשע נגד האנושות" וקבע: "זה פשע נגד האנושות, גם אם הדין הבינלאומי לא יקבע זאת."
מיותר לציין שבכל הפשקוויל הזה, מרוב "פשעים נגד האנושות" לא נותר מקום להזכיר איזה ביטוי שאלפר אולי לא שמע עליו, אולי שכח אותו וסביר יותר להניח שהוא רוצה להשכיח אותו: 7 באוקטובר. בעצם, הוא מזכיר את החטופים. לא, לא חמאס חטפו אותם בפשע נתעב נגד האנושות. "חמאס עודנו שולט בעזה, ובידיו החטופים שלא נהרגו או נרצחו ישירות או בעקיפין מפעולות צה"ל." כלומר, בידי חמאס יש חטופים, וזה בסדר, זה הסדר הטבעי. אבל צה"ל רוצח אותם ישירות או בעקיפין.
בפשקוויל אחר הוא מגדיר את גנץ "האגף הפשיסטי המרוכך."

* כמו ארגון פשע – מישהו מופתע לגלות שהמשרד ל"ביטחון" לאומני מתנהל כמו ארגון פשע? ככה זה כאשר עומד בראשו עבריין סדרתי מועד, ראש כנופיה.
אין לי ספק שהחקירה לא תיעצר אצל ראש המטה.

* שלולית דלוחה – יצר הרע השתלט עליי והצצתי בטוקבקים באתר ערוץ התעמולה 14. מה אומר ומה אגיד? שלולית כל כך דלוחה ומעופשת לא ראיתי מעודי. מוסתי ברדוגו וינון מגל במלוא כיעורם. אחד למשל תהה מדוע גלעד שליט עוד לא התאבד. הוא הראשון מקפלן שצריך להתאבד...
כי ברור, מי שאחראי לעסקת שליט המופקרת הוא שליט ולא מושא סגידתו של המוסת שטוף המוח.

[אהוד: כאשר תנקה את שפתיך מהטינופת שאתה שופך על ערוץ 14, תתפלא לגלות בו פרשנים כמו האלוף במיל. יפתח אור-טל שבהבנת המציאות הביטחונית שם אותך בכיס הקטן. ולגלות גם שעיקר הסיוע הדולרי לטרור החמאסי הגיע ישירות מארה"ב – באמצעותusaid – ולא רק מקטאר בברכת ישראל, וכי רק עכשיו טראמפ סוף-סוף פועל להפסיק אותו].

* מי עושה היסטוריה – הרציתי בפני חיילים על ההתיישבות בגולן. כתמיד סיפרתי על האנשים הצעירים שעשו היסטוריה בעלייה להתיישבות בגולן ובמאבקים הציבוריים על הגולן. האנשים שעיצבו בגופם את גבולה של המדינה. אני מספר זאת בהרבה גאווה.
אבל הפעם, מי שעושים היסטוריה אלה האנשים בקהל. מדובר בלוחמות ולוחמים ביחידת איסוף קרבי, שכבר חודשיים נמצאים בעיקר במזרח הגולן ובכתר החרמון, מעבר לגבול הקודם בין ישראל לסוריה. הם אלה שמעצבים מחדש את המציאות ומציירים מחדש את הגבול.
כמה הייתי שמח אם במקום תעודת הוקרה הייתי מקבל הזמנה לסיור במזרח הגולן.

* מיקי ושמואל שמאי – אני עצוב ומזועזע מאז קבלת הידיעה המרה על מותם הטרגי של שמואל ומיקי שמאי.
שמואל, חבר אהוב ויקר, שהתמודד בשנים האחרונות עם מחלת הפרקינסון ועם ההידרדרות במצבו, לא יכול עוד.
שמואל, פרופסור לחינוך, גיאוגרפיה וסוציולוגיה, אדם חכם מאוד, מעורב מאוד, איכפתניק מאוד, שתרומתו לקצרין, לגולן, למכון שמיר למחקר ולמכללת תל-חי לאורך עשרות שנים לא תסולא בפז. היה סגן נשיא המכללה האקדמית תל-חי.
שמואל צירף אותי למכון שמיר, הנחה אותי וסייע לי במחקריי, כאילו פרש עליי את כנפיו והיה מעין מנטור שלי ושל אחרים. הוא ייסד את ארכיון הגולן, שבמשך שנותיי כחוקר היה כמעט ביתי השני.
שמואל היה אוהד שרוף של הפועל ת"א בכדורגל ובכדורסל. כך גם ילדיי, וכשהם היו קטנים, הוא לקח אותם אתו למשחקים.
מיקי ושמואל, אנשים יקרים, אהובים. בחייהם ובמותם לא נפרדו. יהי זכרם ברוך!

* יגאל גלאי – הלך לעולמו הסופר והעיתונאי יגאל גלאי בגיל 72. בנעוריי אהבתי מאוד את ספריו. קראתי את "התרבעות", "סתיו 1969 היה גשום" ו"מים ביד" ואולי גם אחרים שאיני זוכר.
יהי זכרו ברוך!

* ביד הלשון: סוס ורוכבו רמה בים – בשבת שירה (אתמול) קראנו את פרשת "בשלח" ובליבה – שירת הים (ובהפטרה אנו קוראים את שירת דבורה).
שירת הים נפתחת במילים: "אָשִׁירָה לַה' כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם."
מה פירוש "רמה"?
השורש הוא רום, כלומר התרוממות, עליונות. איך זה בדיוק קשור לכאן? הרי אלוהים הטביע את צבא מצרים שרדף אחרי בני ישראל, כלומר דחף אותם כלפי מטה, לא הניף אותם אל על.
מילה נוספת באותו שורש היא רימון. לא עץ הרימון, אלא רימון יד, הרימון הצבאי. מדוע הוא נקרא כך? בשל צורת ההטלה שלו – מטילים אותו כלפי מעלה והוא נוחת ביעד.
הררנ"ט הוא "רומה רימונים נגד טנקים." היה זה מתקן שהולבש על הרובה והוא ירה את הרימון. אך השם לא היה "יורה רימונים", אלא "רומה רימונים", בשל צורת ההטלה כלפי רום.
מכאן, שהכוונה כאן היא לכך שהסוס ורוכבו הוטלו לים בדרך שבה אנו מטילים רימון – הושלכו כלפי מעלה ונחתו למצולות הים.
על פי רש"י ומפרשים אחרים, רמה הוא פשוט השליך.
אורי הייטנר
לתגובות: uriheitner@gmail.com