איגרות חשאיות של ראשי חמאס שנתפסו ברצועה מגלות כי לאחר מבצע "שומר החומות", חמאס החליט שהשמדת ישראל היא יעד בר-השגה בטווח הזמן הקרוב.• סינוואר ביקש מאיראן 500 מיליון דולר ל"עקירת הישות המדומיינת".• מחבלים מירדן ותסוריה היו אמורים להצטרף למתקפה.
מחקר חדש של מרכז המידע למודיעין ולטרור, על שם אלוף מאיר סלוצקי-עמית, חושף את המהפך שהתחולל בתפיסה האסטרטגית של חמאס בשנים שקדמו למתקפת 7 באוקטובר. המחקר, שנכתב על ידי ד"ר אורי רוסט, חוקר ומרצה במכללת ספיר, מתבסס על מסמכים רבים שנתפסו בעזה במהלך הלחימה ומראה כיצד תפיסת "השמדת ישראל" של ארגון הטרור עברה ממעמד של חזון דתי רחוק לתוכנית פעולה מעשית. המסמכים חושפים תכתובות פנימיות ואיגרות בין סינוואר לבכירי איראן וחיזבאללה, כשלתפיסתם "ישראל הפכה פגיעה יותר מבעבר" ו"ההתנגדות התחזקה".

"פלסטין אחרי השחרור": המהפך התודעתי אחרי 2021
לפי המחקר, עד מבצע "שומר החומות" (מאי 2021), חמאס היה מודע למגבלותיו הצבאיות והמדיניות, ולכן נושא "השמדת ישראל" נותר בגדר חזון לעתיד רחוק. העיקרון המנחה את הארגון היה "אי-הפסד הוא ניצחון" – התמקדות בהישרדות תוך גרימת נזק מוגבל לישראל.
בספר שיצא מטעם הזרוע הצבאית של חמאס לאחר המבצע נכתב: "הכנעת האוייב הפכה להיות כמטווח קשת או קרוב מזה. ההתנגדות והנהגתה הפוליטית והצבאית הניחו תוכנית כוללת למערכת 'הבטחת הפעם השנייה'." בוועידה שהתקיימה בספטמבר 2021 בחסות סינוואר בעזה, שכותרתה "הבטחת אחרית הימים – פלסטין אחרי השחרור," אמר מנהיג חמאס: "אנו מתקדמים לקראת ניצחון אסטרטגי אדיר שיהיו לו השלכות והשפעות אסטרטגיות על עתיד האזור, האומה (האיסלאמית) והעולם כולו... אנו רואים בעינינו את השחרור ולכן אנו נערכים למה שיהיה אחריו."
באיגרת ששלחו יחיא סינוואר, מוחמד דף ומרואן עיסא ביוני 2021 למפקד כוח קודס של משמרות המהפכה האיראנית, נכתב: "היישות המדומיינת הזו חלשה יותר ממה שנדמה לאנשים. בעזרת אללה, בעזרת הסיוע שלכם ובעזרת התמיכה של האומה שלנו אנו מסוגלים לעקור אותה ולהסיר אותה, ובזמן הקרוב ביותר... אנו בטוחים באללה שאנו קרובים למימוש ההבטחה האלוהית."
במסמך זה, ביקשו ראשי חמאס מאיראן סכום של 500 מיליון דולר לתקופה של שנתיים, כדי לממש את מטרתם. "כדי להשיג את המטרות הגדולות האלה שאיתן נשנה את פני היקום, בעזרת אללה."
במסמך מינואר 2019, שנכתב על ידי לשכת סינוואר, נבחנו היחסים בין חמאס לבין איראן, תוך זיהוי האינטרסים של כל צד והאינטרסים המשותפים. בקטע המודגש היחיד במסמך, תחת הסעיף "מה אנחנו רוצים מהם?" נכתב: "הגעה להסכם הגנה משותף שיכלול את כוח קודס, חיזבאללה וחמאס להכנה למלחמת שחרור אל-קודס והפעלת כל החזיתות נגד האוייב המשותף ישראל, והכנת תוכנית מעשית שתתממש בהתקפה על האויב מכל החזיתות."
1. התרחיש הראשון (המועדף)
מתקפה רחבה שבה כל מרכיבי "ציר ההתנגדות" (למעט איראן) יתקפו את ישראל במטרה "להפיל את מדינת הכיבוש ולהביא לקיצה."
לפי סינוואר, חיזבאללה הסכים להקצות שליש מיכולותיו למתקפה זו.
לפי המסמך, עיתוי המתקפה צריך להיות קשור לאחד החגים היהודיים, המועדף שבהם הוא פסח, מאחר שבחגים "היהודים מגבירים את הפלישות לאל-אקצא ואת מעשי התוקפנות והתפילות שלהם."
2. התרחיש השני (מערכת הביניים)
חמאס מוביל את המתקפה וחיזבאללה משתתף באופן חלקי יחד עם כוחות נוספים.
לפי התרחיש הזה, לישראל ייגרם נזק משמעותי, רבים מאזרחיה ירצו להגר, ויושג "שחרור הגדה המערבית והאסירים."
סינוואר ציין כי "בכך גם יונח המסד לחיסולה הסופי של ישראל בעתיד."
3. התרחיש השלישי (המינימלי)
חיזבאללה לא שותף ישיר, עיקר הנטל נופל על חמאס.
אליו יצטרפו כוחות מ"ציר ההתנגדות" ופדאיון מירדן ומסוריה.
לפי המסמך, "זה תרחיש המינימום שחמאס יכול להסתפק בו," והוא לא מצריך אישור של מנהיג איראן אלא של נסראללה וחיזבאללה בלבד.
"זה תרחיש של הכרח, שבו אנחנו נכנסים בכל כוחנו ו'מפוצצים' את המצב בגדה המערבית ובתוך הפנים (בתוך גבולות הקו הירוק)", כתב מנהיג חמאס.
בנוסף, צוין במסמך הצורך הדחוף להקים "כוח צבאי של אנשי חמאס" בלבנון שמונה כ-250 לוחמים, שיוכל להשתמש בתשתית המבצעית של חיזבאללה לצורך פשיטה מלבנון לשטח ישראל.
נסראללה אישר את התוכנית.
כעבור שבועיים, ב-1 ביולי 2022, עדכן הנייה את סינוואר על פגישה חשאית שארגן סעיד איזדי (ראש ענף פלסטין בכוח קודס) עם נסראללה, שבה הוצגו התרחישים למערכה נגד ישראל. לפי הנייה, נסראללה הביע תמיכה מפורשת בתרחיש הראשון – התרחיש המקיף ביותר – וציין כי מדובר בתוכנית מציאותית שניתן להוציאה לפועל. הנייה סיכם באיגרתו שהתרחיש הראשון, שבמסגרתו כל מרכיבי "ציר ההתנגדות" יתקפו את ישראל, הוסכם על השחקנים הראשיים – איראן וחיזבאללה – וכי הנושא יוצג בפני המנהיג העליון של איראן, עלי ח'אמנאי.
באפריל 2023, התגאה סינוואר בשיחה עם מחמד נצר (אבו עמר) כי "לאחים בעזה יש את היכולת לשנות את פני המזרח התיכון," וציין שמערכת "שומר החומות" הייתה "פיקניק" בהשוואה למה שמתוכנן בעתיד. הוא הוסיף שמתקפה עתידית תהיה "כה עוצמתית שתפוצץ את האויב לרסיסים" וכי "מערכת רמדאן משמעותה התפוצצות מקיפה, נפילת משטרים, מכה לכיבוש."
תמיכת איראן ב"הסרת ישראל מהמפה"
בביקור משלחת של חמאס באיראן ביוני 2023, בהובלת הנייה ואל-עארורי, שלושה חודשים בלבד לפני מתקפת הפתע, הנייה הדגיש בפני המארחים כי רצועת עזה היא "בסיס ההתנגדות" וכי חמאס ערוך למערכה החדשה נגד ישראל. הנשיא האיראני אבראהים ראיסי הצהיר בפגישה כי "ההתנגדות הפכה חזקה יותר מאי פעם, ואילו ישראל חלשה יותר מאי פעם." מפקד משמרות המהפכה, חסן סלאמי, הלך צעד נוסף וציין כי האיראנים רואים "סימנים ואפשרות להסרת ישראל מעל המפה" וטען שיכולות ההתנגדות "הולכות ומתעצמות באופן שידחק את ישראל לפינה בהדרגה."
https://www.mako.co.il/news-military/2025_q1/Article-f3e2fc239009591027.htm?pId=173113802
לא המוסד, שב"כ, אמ"ן התייחסו בכובד ראש לתוכניות. לתשומת לב הנאבקים להצלת שלטון החמאס בעזה ושיקומו.

כך הצליח חמאס לבנות אימפריה כלכלית בזמן מלחמה
מאות מיליונים משוד בנקים וכספומטים, עוד מאות מיליונים מהברחות ודמי חסות, ומעל לכול – מיליארדי שקלים מ"הסיוע ההומניטרי" המוזרם לעזה. כך מצליח חמאס לגרוף סכומי עתק, שמבטיחים את הישרדותו ושליטתו ברצועה. ישראל מודעת היטב למקורות המימון, אך בזמן שביד אחת היא נלחמת בארגון הטרור, ביד האחרת היא מעניקה לו כל מה שהוא צריך כדי לא להיכנע.
קראו את כל המאמר הארוך והמפורט:
(ריקי ממן, "כך הצליח חמאס לבנות אימפריה כלכלית בזמן מלחמה", "מקור ראשון", 15.2.25).
https://www.makorrishon.co.il/magazine/dyukan/816199/
"כשהחשיבה היא צבאית בלבד, לא מבינים את מה שקורה כאן. אנחנו נוטשים מערכה כלכלית, משפטית ותודעתית. חמאס, מנגד, מקיים נגדנו מלחמה תודעתית, אפילו בשחרור החטופים. הוא משדר שהוא גורם חזק שעומד על הרגליים, והוא מצליח להראות את זה לכל העולם, כי יש לו כסף."

משה סמולינסקי-יעלון מממן החמאס
לאחר שמשה סמולינסקי-יעלון קרא לנתניהו "מממן החמאס", הארכיון מזכיר כי דווקא סמולינסקי-יעלון הוא שהמליץ בכנס INSS לשלם את משכורות חמאס מכסף קטרי במשבר הכלכלי ברצועה ב-2018.
https://rotter.net/forum/scoops1/891053.shtml
כמממן החמאס הוא בחברה טובה של ממנים נוספים מבין חבריו. ליברמן, בנט, ולמפל-לפיד.

קטאר במתקפה יוצאת דופן נגד שב"כ, בצל תחקירי 7/10:
"ניסיון להפוך אותנו לשעיר לעזאזל"
משרד התקשורת הבינלאומי של קטאר טען כי דברי שב"כ שקשרו בין הסיוע שנתנה המדינה לטבח הם "האשמות שווא – והסתה מתוך אינטרס אישי." בהודעה החריפה הוסיפו: "הסיוע הקטארי כלל אספקה ​​חיונית, והיה בפיקוח מלא של ישראל – כולל שב"כ."
בהודעה מטעם משרד התקשורת הבינלאומי של קטאר נכתב בין היתר כי "מדינת קטאר היא תומכת נלהבת של העם הפלסטיני וסיפקה במשך שנים רבות תמיכה הומניטרית למשפחות בעזה. הסיוע הקטארי כלל אספקה ​​חיונית כמו מזון ותרופות, כמו גם אספקת חשמל לבתים. ידוע היטב בישראל ובעולם כי כל הסיוע שנשלח מקטאר לעזה הועבר עם הידע, התמיכה והפיקוח המלא של הממשלה בישראל וסוכנויות הביטחון שלה – כולל שב"כ."
בדוחא טוענים בהודעתם כי "מעולם לא נמסר סיוע לזרוע המדינית או הצבאית של חמאס," למרות שהתחקירים כולם עד כה מצביעים על קשר ישיר בין הוראת הדרג המדיני לאפשר את הזרמת מזוודות הדולרים לרצועה לחיזוק ארגון הטרור.
משרד התקשורת הקטארי התעקש והדגיש שוב כי "הטענות שסיוע קטארי הועבר לחמאס הן שקריות לחלוטין ומשמשות ראיה לכך שהמאשימים מתכוונים להאריך את המלחמה." לפי הודעת המשרד, "למרות ההתקפות הלא מוצדקות הללו, קטאר תמשיך לתווך לשלום בגלל אמונתה בדיפלומטיה כדרך היחידה קדימה לעתיד טוב יותר עבור הפלסטינים והישראלים כאחד."
בתחקיר שב"כ נכתב כי בין הסיבות המרכזיות לבניית כוחו של חמאס שאפשרו את היציאה למתקפה ב-7 באוקטובר: "הזרמת כספים קטאריים והעברתם לזרוע הצבאית להתעצמות." לאחר פרסום התחקיר תקפו בלשכת נתניהו את ראש השב"כ, וטענו כי הוא "כשל באופן מוחלט בכל הקשור להתמודדות מול חמאס."
בלשכה הוסיפו אמש: "בהערכות המודיעין השוטפות, כולל ימים בודדים לפני הטבח, התזה המרכזית בשב"כ הייתה שחמאס מעוניין לשמור על שקט ושלא תיפתח מערכה. כך היה בהערכת המצב ב-1 באוקטובר 2023, שבה המליץ ראש השב"כ על מתן הטבות אזרחיות לחמאס תמורת קניית שקט."
https://www.ynet.co.il/news/article/b120uhrijx
על טענת קטאר כי כל המימון שלהם היה רק לצרכים הומניטאריים נצטט את אמרתו של יאן הוס: "O sancta simplicitas" – "הוי תמימות קדושה."

האיום מתגשם
בטור הקודם שלי הבאתי את איומי ראשי השב"כ על נתניהו מפי סימה ברוש-קדמון:
ברזובסקי-בר כאדגר הובר
ג'ון אדגר הובר שימש כראש הלשכה הפדרלית לחקירות (FBI) משנת 1924 ועד מותו בשנת 1972. כהונתו הארוכה הוסברה בכך שהוא שמר סודות על כל הפוליטיקאים האמריקאים שחששו ממנו והאריכו עוד ועוד את כהונתו.
והנה סימה ברוש-קדמון מאיימת על נתניהו שיזהר מפיטורי ברזובסקי-בר: "כדאי שנתניהו יחשוב טוב לפני ששובר את הכלים ויקים עליו את ראשי השב"כ לדורותיהם מדובר באנשים שיודעים דבר או שניים עליו ועל משענת חייו ועל הבן היקיר לו. המידע האישי הרגיש הזה טמון בכספת וירטואלית מה שמגדיל את הסיכוי למאזן אימה גרעיני."
https://rotter.net/forum/scoops1/890597.shtml
אבוי לנו אם זה נכון והשב"כ יהפוך למוסד עצמאי הממנה את עצמו. זה באמת סוף הדמוקרטיה.
והנה התגשמה נבואתה של ברוש-קדמון והגיע איום נוסף:

דון קורלאונה נדב קרסניץ'-ארגמן:
"אם ראש הממשלה יפעל בניגוד לחוק, אומר כל מה שאני יודע"
ראש השב"כ לשעבר נדב קרסניץ-ארגמן מאיים בראיון עם יונית לוי: "יש חשיבות גדולה לאינטימיות שבין ראש השב"כ לבין ראש הממשלה, ואני לא חושב שנכון לפגוע באותה אינטימיות בשביל להבטיח את תקינות היחסים ואת קשרי העבודה ואת השקיפות שחייבת להתקיים בין ראש השב"כ לראש הממשלה. וזאת הסיבה שאני כרגע שומר את כל מה שקרה בארבע עיניים ביני לבין ראש הממשלה במקום הזה. ברור לגמרי שיש לי הרבה מאוד ידע, אני יכול לעשות בו שימוש ואני לא משתמש בו מאותן סיבות שציינתי.
"אם אני אחשוב שמדינת ישראל או אם אני אגיע למסקנה שראש הממשלה החליט שהוא פועל בניגוד לחוק, אז אם לא תהיה ברירה אני אומר את כל מה שאני יודע ומנעתי מבעדי עד היום בשביל לשמור על חשיבות הקשר בין ראש השב"כ לראש הממשלה."
תגובת ראש הממשלה נתניהו: "הערב נחצה עוד קו אדום מסוכן לדמוקרטיה הישראלית. מעולם, בכל תולדות ישראל ובכל תולדות הדמוקרטיות, לא ביצע ראש הארגון החשאי לשעבר סחיטה באיומים בשידור חי נגד ראש ממשלה מכהן.
"פשע זה מצטרף למסע שלם של סחיטה באיומים באמצעות תדרוכי תקשורת בימים האחרונים, שמנהל ראש השב״כ הנוכחי רונן בר. המטרה היחידה היא לנסות למנוע ממני מלקבל את ההחלטות הנדרשות לשיקום השב״כ אחרי כישלונו הצורב ב-7 באוקטובר. שיהיה ברור: האיומים העבריינים בנוסח המאפיה לא ירתיעו אותי. אני אעשה מה שדרוש כדי להבטיח את ביטחון ישראל.
"נדב ארגמן, שעודד סרבנות וקבע שחמאס מורתע, הוא כבר מזמן פעיל פוליטי בשורות קפלן והשמאל. הוא כנראה שכח שמי שמוסמך להחליט על מינוי ראש השב"כ זו ממשלת ישראל ולא אף אחד אחר. בניגוד לטענותיו, ראש הממשלה אישר לחסל את בכירי חמאס במבצע 'שומר חומות'. גורם צבאי צוטט אז: 'נתניהו אמר לנו להתקדם בתכנון, אבל די מהר גילינו שזה לא מבשיל מבחינה מבצעית.' על אף זאת, ראש הממשלה הורה לחסל את דף, אך הוא הצליח להימלט בזמן התקיפה. בסופו של יום, מי שהוביל לחיסול נסראללה, דף, הנייה וסינואר הוא ראש הממשלה נתניהו. דבריו של ארגמן הם חלק ממסע שקרים וסחיטה באיומים נגד ראש הממשלה שנועד למנוע ממנו מלקבל את ההחלטות הנדרשות לשיקום השב"כ, שכשל ב-7 באוקטובר."
(ראיון עם יונית לוי, 13.3.25)
https://www.mako.co.il/news-n12_magazine/2025_q1/Article-64f7a6b540f8591027.htm?utm_source=AndroidNews12&utm_medium=Share
קרסניץ'-ארגמן מהווה סכנה לדמוקרטיה הישראלית. מה פירוש פועל בניגוד לחוק? איזה חוק? אם קרסניץ-ארגמן יודע על הפרת חוק ילך מייד למשטרה ויתלונן ולא ישמור את זה אצלו כי בכך הוא שותף לעבירה. אם זה איום סרק עליו לעמוד לדין.
הרי בנאום הפרידה שלו אמר קרסניץ-ארגמן: (דקה 07:28)
"אני מבקש להודות בשמי ובשם כל עובדי השירות לכל אלה שאפשרו את העשייה וההישגים. לראש הממשלה נפתלי בנט, ולראש הממשלה הקודם בנימין נתניהו על האמון הגיבוי והתמיכה."
https://www.youtube.com/watch?v=Hx6lsRSyAVQ
צודק מיליקובסקי-נתניהו שהגיש תלונה במשטרה על ש''נדב ארגמן מאיים לפרסם ידיעות סודיות״:
ראש הממשלה בנימין נתניהו שלח "מכתב בהול" למפכ"ל דני לוי ובו התריע כי ראש השב"כ לשעבר נדב ארגמן מאיים לפרסם ידיעות סודיות. זאת אחר הריאיון של ארגמן אתמול ליונית לוי במהדורה המרכזית שעורר סערה.
https://rotter.net/forum/scoops1/891211.shtml
ושאפו בכל זאת לראש השב"כ רונן ברזובסקי-בר שהתנער מקודמו נדב קרסניץ'-ארגמן. במכתב ששלח ל"שובל" ארגון גמלאי השב"כ הוא כתב: "לאחר אירועי אמש ושלל הפרסומים בתקשורת, אני מבקש להבהיר את החשוב מכל – שב״כ הוא ארגון ממלכתי המבצע את משימותיו על פי חוק. עוצמתו וחוסנו של הארגון טמון בערכיו."
https://rotter.net/forum/scoops1/891260.shtml

נבדוק עוד שלושה דברים שאמר קרסניץ-ארגמן בראיון:

הבה נלך כצאן לטבח!
נדב קרסניץ-ארגמן תמך בסרבנות
שימו לב למעין הפלפול התלמודי של קרסניץ'-ארגמן התומך בסרבנות ובהליכה כצאן לטבח!
1. אני לא תמכתי בסרבנות של אף אחד.
2. אני חשבתי שעדיף לנו לחיות עם סרבנות.
3. אני לא חשבתי שצריך לפגוע בצבא המילואים.
4. אני חשבתי שהסרבנות היא כלי להניא את נתניהו.
https://www.mako.co.il/news-military/2025_q1/Article-f3e2fc239009591027.htm?pId=173113802
כלומר נדב קרסניץ-ארגמן היה שותף לאסכולה של הפרוטסטנטים הסרבנים: "הבה נלך כצאן לטבח!" ובכך פגע בכשירות הצבא, ובדימויו אצל האוייב.

הכספים הקטארים
יונית לוי: העברת הכסף לחמאס.
קרסניץ'-ארגמן: "נאמר רגע, איפה זה התחיל? זה התחיל ב-2018, בכך שאבו מאזן החליט להפסיק להעביר 30 מיליון דולר לחמאס ברצועת עזה. כתוצאה מכך נצורה מצוקה וכתוצאה מכך היה חשש שתתחיל תסיסה ברצועת עזה. מדינת ישראל רצתה שקט ברצועת עזה וחיפשה דרכים להביא את הכסף, ובחרו בקטאר כי קטאר היא זו שהסכימה לכך. אני חשבתי אז וחושב היום שלפנות לקטארים ולהעביר כסף קטארי לרצועת עזה היתה טעות חמורה ביותר. אמרתי את זה בכל פורום אפשרי, כולם ידעו את דעתי. ראש הממשלה היה בעד, ראש הממשלה אישר.
"התפיסה או האסטרטגיה של הממשלה בראשותו היתה שקט ברצועת עזה. קנינו שקט בכסף קטארי – היה ברור לכול שיום יבוא והדבר הזה עלול להתפוצץ עלינו. היה ברור שיש התעצמות כתוצאה מהעברת הכספים הללו. ראש הממשלה ידע, הקבינט ידע, הדברים הוצגו לא פעם ולא פעמיים."
יונית לוי: "אבל יאמרו בסביבת נתניהו את הדבר הבא – אנחנו כן העברנו כסף לפקידים, לנזקקים. מי שהיה צריך לדאוג שהכסף הזה לא יועבר לטרור ולהתעצמות של חמאס זה צה"ל והשב"כ, הם נכשלו.
קרסניץ'-ארגמן: "אחד, צה"ל והשב"כ היו צריכים לדאוג ועשו כל מה שרק ניתן בשביל לעצור את הכספים הקטאריים. צריך לומר, הכספים נכנסו בדרכים מאוד מתוחכמות – לעיתים לא נכנס כסף, אלא היו עסקאות קיזוז בין חלפנים בלבנון ובטורקיה ובמקומות נוספים."
ביבי – "מממן החמאס" זה כינוי הגנאי השגור בפי הפרוטסטנטים (למרות שגם ליברמן, בנט, ולמפל-לפיד, מימנו את החמאס) אבל שימו לב לדברי קרסניץ'-ארגמן. לדבריו הכספים הקטארים רק החליפו את הכספים שהעביר אבו מאזן לעזה וגם הם הרי באו מקטאר וממדינות אירופה, ואף מארה"ב. אז מה אם כן ההבדל? מבחינת מימון הטרור אין הבדל איזה סיבוב עשה הכסף אם הכסף הקטארי עבר סיבוב דרך אבא של מאזן, או שהגיע ישר מקטאר.
הכישלון של השב"כ היה באי גילוי דרכי הכנסת אמצעי הלחימה לעזה וסיכולם.

סיום המלחמה והצלת שלטון החמאס:
נדב קרסניץ'-ארגמן: "אנחנו צריכים לסגת מרצועת עזה ולהשאיר רק 'באפר זון' סביב רצועת עזה שייתן לנו את מרווח הביטחון שאנחנו צריכים בו. אנחנו צריכים לצאת מפילדלפי – אין שם כלום, לא היה שם כלום. זה שאנחנו יושבים מעל פילדלפי לא אומר שלא יהיו הברחות מתחת לפילדלפי, ומנהרות מתחת לפילדלפי אין מזמן. עיקר ההברחות היו דרך מעבר רפיח ובמעבר רפיח צריך לשלוט."
קשה להבין את קרסניץ'-ארגמן מדבר מבורות, או כתעמלן פוליטי מתוחכם.
הוא תובע את הפסקת הלחימה בעזה במטרה להציל את כל החטופים ועל ידי כך להציל את שלטון החמאס בעזה ושיקומו, אבל, האם אינו יודע שהחמאס דורש נסיגה מכל עזה כולל הפרימטר? מה שהוא קורא "באפר זון". האם הוא יקריב חטופים בהתעקשות על "באפר זון"? – אם כן שיאמר.
והחמור מכל. האם קרנסיץ'-ארגמן שתובע ויתור על ציר פילדלפי כי אין בו לדבריו צורך כי ההברחות לא היו ממנו, אלא ממעבר רפיח, אינו יודע (או משקר בכוונה פוליטית את הציבור) שמעבר רפיח נמצא בציר פילדלפי ושליטה עליו חיונית על מה שהוא מכנה "באפר זון"?
מפחיד.

חגי סגל:
בן גוריון לשלטון! מנחם בגין מוכר עיתון!
"אי אפשר להתווכח עם העובדות: הממשלה הזאת לא טובה"
לרגל צאת ספרו "משיח בשדה בוקר: לגלות מחדש את בן-גוריון," התראיין חגי סגל לעיתון "הארץ". אתייחס רק ליחסו לדוד יוסף גרין-בן-גוריון ולא לדעותיו הפוליטיות בראיון.
"יחסו המחודש של סגל לבן-גוריון, מעניין על רקע האקלים שבו גדל. אח של אביו, ידידיה סגל, היה חבר באצ"ל, נחטף על ידי ההגנה בינואר 1948 במסגרת חטיפות הדדיות שביצעו הארגונים בשיא האיבה ביניהם, וגופתו נמצאה לאחר זמן קצר ליד הכפר הערבי טירה. גרסת ההגנה היתה כי הוא הושאר בשטח ונרצח על ידי תושבי טירה, בעוד שבאצ"ל טענו כי הוא נחקר ועונה למוות על ידי אחיו היהודים מההגנה, ושגופתו הושלכה שם כדי לטשטש את הראיות ולהתנער מהרצח. לדברי המשפחה, כפי שהדברים הובאו בספר אחר של סגל, "רק לא מלחמת אחים", דרישת האם השכולה מראשי אצ"ל היתה לא להגיב, כדי לא להמשיך את שרשרת האלימות.
"היתה לי תבנית בראש לגבי בן-גוריון כשהייתי נער," אומר סגל. "הדעה הלא חיובית שלי על בן-גוריון התגבשה בגלל המדיניות שלו לפני הקמת המדינה, ההבלגה, זה שהוא הסכים לתוכניות החלוקה, זה שהוא נסוג מסיני ב-1957. מה שעיצב את היחס שלי אליו היה בעיקר היחס שלו לכאורה לענייני שלמות הארץ, ומה שקרה לפני הקמת המדינה, גם ביחס של הבריטים וגם כמובן ה'סזון'. היתה לו רטוריקה בלתי נסבלת ביחס לאצ"ל."
כל זה היה נכון עד שסגל חיפש פעם אתונות בארכיון "הארץ" ומצא אב אידיאולוגי חדש. "הודות לזה שעבדתי ברשת שוקן הרשו לי לשבת במערכת 'הארץ' בירושלים, ואז נתקלתי בקטע שאני מצטט אותו בספר, כותרת ראשית ב-1972: 'בן-גוריון שינה את דעתו בסוגיית השטחים'. זה היה שנה וחצי לפני מותו ושם נחשף שבניגוד למה שהוא אמר מיד אחרי מלחמת ששת הימים, הוא סבור כעת כי יש להחזיק בשטחים משום שהערבים לא רוצים בשלום, לפחות לא בעת הזאת. התחלתי לחפש וגיליתי שהוא התבצר בעמדתו. בארכיון שלו גם גיליתי את התשובות שלו למפא"יניקים ששלחו לו מכתבים בעניין. סרקתי את כל התכתובת שלו בענייני שטחים מששת הימים עד מותו ולאט לאט הבנתי את התפנית שחלה בו, והוא לא שינה את דעתו עד מותו. זה עניין מודחק בביוגרפיות שלו.
"ואז הלכתי אחורה עד שנות ה-30. פתאום ראיתי את המכתב שהוא כתב לבנו עמוס ב-1937 בעקבות דו"ח ועדת פיל, שהמליצה לחלק את הארץ, ובו הוא כותב שהוא בעד שלמות הארץ, אבל כשיבשילו ההזדמנויות. ואז הבנתי שישעיהו ליבוביץ צדק כשאמר שבעצם אין הבדל גדול בין בן-גוריון לז'בוטינסקי. שניהם היו אנשי שלמות הארץ, רק שבן-גוריון היה יותר פרגמטיסט. הוא אמר: מה שנותנים לי עכשיו אני אקח, ויום יבוא ואו שתיווצר הזדמנות או שאני אייצר הזדמנות."
בשורה התחתונה בן-גוריון קיבל את הצעת החלוקה של ועדת פיל באותה שנה, בניגוד לרבים בממסד הציוני שהתנגדו לה. במכתב לבנו הוא שולל ומתריע מפני גירוש ערבים ונישולם מהנגב ומעבר הירדן.
"אין ספק שהוא היה פרגמטיסט, גם ב-1947 כשקיבל את תוכנית החלוקה. אבל צריך לזכור שבשורה התחתונה הוא ויתר על משהו שלא היה שלנו. זה כמו שאוותר על מיליון דולר שאין לי."
רובן המכריע של התבטאויותיו היו נגד החזקת השטחים אחרי 1967, למעט רמת הגולן וירושלים. בהתחלה הוא אמר להחזיר את הכול. ההתבטאות הזאת שלו קרתה בסוף ימיו. שנה וחצי לפני מותו, כשנפתחו שערי בריה"מ והערבים עדיין החרימו את ישראל, הוא חשב: אולי נוצרה ההזדמנות שעליה כתבתי לבני. יכול להיות שאם היה מאריך שנים הוא היה מוסיף ומשנה את דעותיו.
"בכל הקשור לחלומות של בן-גוריון, אני משוכנע שהצדק איתי – הוא חלם על ארץ ישראל השלמה. בן-גוריון אמר כן ב-1947 לתוכנית החלוקה, אבל הוא לא חשב לרגע להסתפק בזה. במגילת העצמאות הוא לא הסכים בשום אופן להכליל את הגבולות. אנשים אמרו לו: בוא נאמץ את החלטת האו"ם, זה ייתן לנו תוקף מדיני, בינלאומי, והוא סירב. זה מוכיח כמעט מתמטית שהיתה לו פשוט יותר סבלנות מאשר לימין. אם עושים השלכה לימינו אנו, הפרגמטיזם של בן-גוריון היה מתבטא דווקא בניסיון לעוט על ההזדמנויות שיש לנו להרחיב את הארץ. במבצע קדש, כשנדמה היה לו שאפשר, הוא מיד רץ ודיבר על מלכות ישראל השלישית. אחר כך הוא היה קצת נבוך, אבל אלה היו האינסטינקטים שלו. לגבי היחס שלו לארץ ישראל השלמה אני משתמש בדימוי של נער שמאוהב בנערה, וכשהיא לא שמה עליו, הוא מסתיר את זה שהוא חושק בה ומתנכר אליה. כשבן-גוריון מבין שהוא לא יכול, הוא מדבר בלהט על כך שאסור לנו לשלוט, גם אם זה לא באמת מה שהוא חשב.
"אני מעדיף את בן-גוריון על בגין, ומסמן לימין ולציונות הדתית בפרט: זה בעצם המנהיג האב שלנו. יש שני בגינים: אחד לפני הקמת המדינה, שפעל באופן אמיץ, ובגין שלאחר הקמת המדינה. בסופו של דבר בגין היה ראש ממשלה כושל. הוא אמנם הקים הרבה אלוני מורה, אבל זה קרה בזכות גוש אמונים, לא בזכותו. הוא עשה כמה דברים טובים, סיפוח הגולן לדוגמה, אבל בסופו של דבר היה מפח נפש גדול ממנו. במשך שנות דור הוא הטיף נגד כל נסיגה, ופתאום כשאנואר סאדאת הגיע, ליבו נמס. אפשר היה להשיג את השלום עם מצרים במחיר מוקטן ולהתעקש על היישובים. וברור לי גם שב-1947, בוויכוח אם לאמץ את תוכנית האו"ם, בן-גוריון צדק ולא בגין. אם בגין היה יושב שם הוא היה אומר לא, ואז היה קורה ליהודים מה שקרה לפלסטינים. מה גם שלימים התברר שכאשר הימין בשלטון, הוא לא רק מחזיר שטחים, הוא גם עוקר יישובים – משהו שכמעט לא קרה בשלטון שמאל."
לא רק בעניין החזקת השטחים והיחס לערבים סגל מספח את בן-גוריון. לצד הדגשת בקיאותו החריגה של ראש הממשלה הראשון בתנ"ך, הוא גם מייחס לו לכל הפחות אהדה לאנרגיות ולמוטיבציות משיחיות. הוא דולה הוכחות שונות בעניין – מבחירת שמה של בתו הבכורה, גאולה, ועד ציטוטים שלו בהקשרים אחרים הנושאים אזכורים משיחיים או גאוליים – ואף מרחיק עד כדי דיון במעמדו של בן-גוריון עצמו כסוג של משיח.
"צריך לזכור שהמנהיגים של אז באו מבתים ספוגי אמונה. בן-גוריון התפלל כל בוקר עד גיל 13. אני חושב שזה דבר שנשאר באדם עד סוף חייו, גם אם הוא מתפקר. ואני גם מבין היטב את ההיגיון בהתפקרות שלו ושל בני דורו: אלמלא החבורה הזאת – שמצד אחד עלתה ארצה ומצד שני התפקרה מתוך זעם על ההורים שלהם והפסיביות המשיחית שלהם – המדינה כנראה לא היתה קמה. אבל הוא הכיר בתרומה העצומה של המשיחיות לעצם תופעת הציונות, לכיסופים לציון. הוא הכיר בעוצמתה של המשיחיות האורתודוקסית."
(רוית הכט, חגי סגל: "אי אפשר להתווכח עם העובדות: הממשלה הזאת לא טובה", "אל-ארצ'", 27.2.25).
https://www.haaretz.co.il/gallery/galleryfriday/2025-02-27/ty-article-magazine/.highlight/00000195-37f5-d56d-a7ff-3fff5d9f0000
כשהיה חגי סגל ילד היו הוא וחבריו צועקים במערכת הבחירות: "בגין לשלטון! בן- גוריון מוכר עיתון!" עתה הגיעה ההתפכחות, וההיפוך. והמעניין הוא שההתפכחות של סגל ממיצ'סלב בגון-מנחם בגין נעשתה כלל ללא אזכור שני המאורעות המכריעים מבחינתו. עת בגד ברבבות חניכי תנועתו בית"ר עת שימש כנציב התנועה בפולניה. כאשר כפשע לפני כניסת הנאצים לוורשה הוא נכנס לבנק הדואר, לקח את הקופה 150 אלף זלוטי סכום עתק, ברח ונטש את חניכיו למוות, ושנים אחר כך השכיח במכוון את פועלו של פאבל פרנקל מנהיג בית"ר במרד גטו ורשה. וכמובן את ניסיון הפוטש של אלטלנה שבוצע בעת שצבא הכיבוש המצרי נמצא כ-30 ק"מ מתל אביב, בנימוק שירושלים אינה נכללת בשטח המדינה.
אבל חשובה המסקנה.
ומה בקשר לתיאורו את דוד יוסף גרין-בן-גוריון כדתי משיחי?
בן גוריון היה דתי והאמין באלוהים בילדותו עד גיל 13 ומסתבר שגם בזקנתו. באמצע האמין בגאולת האדם ע"י הסוציאליזם. לקראת סוף ימיו הוא הסביר כי שורש אמונתו בשייכות ארץ ישראל לעם ישראל, היא האמונה באלוהים. ולאומר האמונה בעצמנו הוא אומר: "האמונה בעצמנו זו כפירה באלוהים." "אין דבר עצמנו בלי אלוהים... אין דבר בעולם בלי אלוהים."
https://www.youtube.com/watch?v=NO7JYkdzDdI
ודוק: בן גוריון האמין באלוהי ישראל שהבטיח את הארץ לעמו עם ישראל. (למרות שגם אללה – אלוהים הערבי הבטיח את א"י לעם ישראל. קוראן סורה 7:137).
נכון. זו אמונה באלוהים בנוסח שפינוזיסטי. בלי מצוות, אבל אמונה באלוהים אלוהי ישראל.
האם בן גוריון האמין כי הוא המשיח? ייתכן. גם הרמב"ם שנתן חזון משיחי אנושי של מלך-משיח שיביא לקיום מדינה יהודית במציאות, ולא מן השמיים, ראה עצמו כנראה משיח, אבל ללא ספק בן גוריון האמין בחזון המשיחי של נביאי ישראל:
בן גוריון: "אני יהודי תחילה, ורק אחר כך ישראלי. כי המדינה לפי הכרתי נוצרה למען העם היהודי כולו ובזכותו. הדבר שקיים את העם היהודי בכל הדורות והביא ליצירת המדינה היה החזון המשיחי של נביאי ישראל. חזון גאולה יהודית ואנושית. מדינת ישראל היא עכשיו מכשיר הגשמה. של חזון משיחי זה."
https://www.youtube.com/shorts/FhCokOPBIVM
ההבדל בין משיחיים אחרים הוא שדוד יוסף גרין-בן-גוריון היה תמיד ריאלי, ומעולם לא בעל דעות משיחיות הזויות.

קרולינה לנדסמן מותר לרצוח יהודים
כמה אנשים כמו ישראל פריי נותרו פה?
ישראל פריי הוא חסיד גור שהשתמט משירות צבאי, ונהפך לאקטיביבסט פרו-איסלמי התומך בפשיזם האיסלמו-נאצי-ג'יהאדיסטי שמטרתו רצח יהודים. בעקבות ציוציו התומכים ברצח יהודים הוא נעצר ע"י המשטרה.
כתבת "הארץ", קרולינה לנדסמן, נאבקת עבורו: "העיתונאי ישראל פריי," היא כותבת, "נרדף בשל עמדתו הפוליטית, המשמרת את כל ההבחנות שהעמדה הישראלית ריסקה בשיטתיות במשך שנים של אינדוקטרינציה: בין ישראל הריבונית לשטחים הכבושים, ובין התנגדות אלימה לגיטימית לכיבוש לבין טרור.
"המשטרה חקרה את פריי באזהרה השבוע על כמה פוסטים מהשנה האחרונה, בחשד להסתה לטרור. באחד הפוסטים כתב, כי 'פלסטיני שפוגע בחייל צה"ל או במתנחל בשטחי האפרטהייד הוא לא מחבל. וזה לא פיגוע. הוא גיבור שנאבק מול מדכא עבור צדק, שחרור וחופש.' זו אינה הפעם הראשונה. בדצמבר 2022 הוא נחקר בחשד לגילוי הזדהות עם ארגון טרור והסתה לטרור, בעקבות פוסטים שבהם אמר ש'פגיעה בכוחות ביטחון אינה טרור,' וכינה פלסטיני שתכנן פיגוע 'גיבור'.
"פריי לא תומך בטרור ואינו מסית לטרור. אי אפשר לומר שכל מאבק אלים בכיבוש הוא טרור. לו פריי היה תומך בפגיעה באזרחים בשטחה הריבוני של ישראל, כפי שעשה חמאס ב-7 באוקטובר, או בפיגועים נגד אזרחים בתוך ישראל כמו פיגועי ההתאבדות באוטובוסים ובתי קפה, אז ניתן היה לומר שהוא תומך בטרור.
(קרולינה לנדסמן, "כמה אנשים כמו ישראל פריי נותרו פה?" "אל-ארצ'", 13.3.25).
https://www.haaretz.co.il/opinions/2025-03-14/ty-article-opinion/.premium/00000195-9054-d6a4-a79d-f2776df50000
הבנתם? קרולינה לנדסמן מזדהה עם החמאס כאשר הצדיק את רצח המתנחלים היהודיים בניר עוז. יהודים כובשים יש לרצוח. נכון שהם רואים מתנחלים בכל היהודים בארץ (כולל את קרולינה לנדסמן ילידת ארגנטינה), ואילו היא קובעת שמותר לרצוח יהודים רק מכיבושי 67' כלומר לדידה רצח הילדה שלהבת פס בחברון היה מוסרי ומוצדק. וכך גם מוצדק ומוסרי לרצוח את כל שמונה מאות אלף היהודים היושבים ביו"ש. כולם דינם להירצח.
גילוי נאות. מערכת הארץ צינזרה את התגובה שלי. אין פלא.
הפלא הוא איך מרשים לעצמם שוקן, נבזלין, ובומשטיין-בן לפרסם בעיתונם התרת דמם של כל כך הרבה יהודים?
לא פלא שגם גם "ההומניסטית" "אוהבת הזולת" "נשיאת" "מכון זולת", גולדה זלטה שניפיצקי-זהבה גלאון תומכת בהסתה של פריי לרצח יהודים:
"לא אכפת לי אם אתם חושבים על ישראל פריי," כותבת שניפיצקי-גלאון, "האמירה שלו שיש הבדל בין פגיעה באזרחים לבין פגיעה בחיילים. לטעון שיש הבדל כזה גם אתם חושבים שזה חמור, זו לא הסתה לטרור, ולזמן בנאדם לחקירה על זה זו חרפה שמסוכנת לכולנו, גם לאלו מכם ששונאים את ישראל.
"אף אחד לא באמת חושב ברצינות שמישהו קורא את מה שכתב ישראל פריי ומוסת לטרור. גם לא המשטרה, גם לא פרקליט המדינה שכנראה אישר את החקירה ההזויה הזו. פרקליט המדינה, אגב, בדיוק מנע הגשת ערעור על זיכוי צעיר מעבירת טרור יהודי. לחקור הסתה מדומיינת – כן, לחקור טרור ממשי – לא.
"מה שקורה כאן הוא שבמשטרה החליטו שהם הממונים על מה מותר ואסור לומר. יושב איזה פקד בשקל שמונה על ידי בן גביר, והוא עכשיו הקומיסר של חופש הביטוי בישראל. הוא יחליט איזה שלטים מותר לשאת בהפגנות, איזה ספרים מותר למכור ואיזה דברים מותר לומר.
"החקירה של ישראל פריי היא חקירה פוליטית, שנעשית על ידי משטרה שהפכה לזרוע הצבאית של כהנא. מי שזימן את פריי לחקירה לא צריך להיות שוטר. הוא צריך להישלח מחדש לעבור בחינת בגרות באזרחות. וכולנו צריכים לעמוד עכשיו לצד פריי. כי האנשים שעצרו אותו הם גם האנשים שיעצרו אתכם על הקראת שמות חטופים."
https://x.com/zehavagalon/status/1899836208831725616?t=b5VOq2cb2CcOHhSfyELB5g&s=03
גם ה"הומניסטית" "אוהבת הזולת" "נשיאת" "מכון זולת", גולדה זלטה שיפיצקי-זהבה גלאון תומכת ברצח יהודים.

אראסמוס הומניסט אנטישמי
שנים טוענים כמה מחוקרי יצירתו של "נסיך ההומניסטים" חֶרִיט חֵרִיטְזוֹן דסידריוס ארסמוס רוטרדמוס, "ארסמוס מרוטרדם", מחבר "בשבח הטיפשות", שלצד הטפתו לסובלנות הוא היה אנטישמי גדול ושונא זרים שחרד לגורל גרמניה מפני "חלאת אדם שתציף אותה," ובכלל זה היהודים. חיזוק לכך התקבל בימים אלה, כשבית המשפט הפדרלי לענייני חוקה בגרמניה פסק שמפלגת הימין הקיצוני "אלטרנטיבה לגרמניה" זכאית לאמץ אל חיקה את ארסמוס וכי המכון מטעמה הנושא את שמו זכאי לתמיכה מהמדינה.
מכון ארסמוס מצהיר על דאגתו "לגרמניה כאומה" ועל מחויבותו "לזהות התרבותית של ארצנו ולערכיה השמרניים", ובמלים פשוטות, לפעול נגד ההגירה לגרמניה.
ארסמוס סלד ממהגרים וזרים. במכתב ממארס 1531 הוא צפה כי עקב הפרישה הלותרנית תפרוץ מלחמה "והעולם יוצף ביהודים ובמינים." במכתב נוסף כתב כי ככל שהטורקים ומגפת הדֶבֶר מהווים איום, יורע המצב בגרמניה אף יותר כשתפרוץ מלחמת אזרחים, כי "ספרד מטפחת מיספר רב של יהודים נסתרים, רבים מהם נמצאים בגרמניה ונוטים למלחמה והוכשרו לבצע שוד. כל הזוהמה הזו תציף תחילה את גרמניה ואחר-כך את שאר העולם. לאחר שהם יקבלו נשק הם לא יניחוהו. פעמיים בעבר, ברומא ובווינה, כבר חזינו עד כמה עלולים הם להרחיק לכת במעלליהם."
כעבור ימים אחדים הוסיף וכתב, "בתואנה של מלחמה זאת תציף חלאת אדם את גרמניה, יהודים שנאסר עליהם להיות בספרד, פושעים האמונים על מעשי שוד וביזה מכל רחבי גרמניה. לכל אלה יש להוסיף סוג נוסף שנוטה לכיתות שונות או שבעצמו אינו מחזיק בכל דת."
בחיבורו הסטירי המפורסם "השבח לטיפשות" לועג ארסמוס לעמים המייחסים לעצמם על-פי טבעם סגולות עילאיות, ייחוס אצילי, למדנות ועוד. הבריטים מתהדרים ביפי תוארם, בכישרונם המוסיקלי ובמזונם המשובח, הסקוטים מתרברבים באצילות מוצאם ובהצטיינות בדיאלקטיקה, הצרפתים מתגאים בגינונים מעודנים, והרשימה כוללת גם את הפאריסאים, האיטלקים, הרומאים, הוונציאנים, היוונים, הגרמנים והספרדים. שתי קבוצות אתניות חורגות מהכלל: הטורקים, אספסוף ברברי המתייהר בדתו ובז לנוצרים על אמונתם הטפלה, והיהודים שעדיין ממתינים למשיח השקר שלהם ודבקים במשה נביאם עד עצם היום הזה. הטורקים והיהודים הם היחידים שלא התברכו בסגולה או מעלה כלשהי ומוגדרים אך ורק על־פי דתם, כלומר על-ידי התנשאותם הדתית.
אמנם ארסמוס לא הגיע למדרגת האנטישמיות הארסית והמסיתה של מרטין לותר, אך גם נסיך ההומניסטים לא חף מגילויי שנאת יהודים בוטה. לבד מהניאוצים שהטיח במכתביו במומר הידוע יוהנס פפרקורן על מוצאו היהודי בולט השימוש שעשה ארסמוס בתואר "יהודי" כשהתקוטט עם תיאולוגים בכירים ורבי-כנסייה כדייגו לופז זוניגה, ג'ירולמו אלאנדרו ולודוביקו קרווחל.
המקרה של אלאנדרו מעניין במיוחד. הוא נשלח לגרמניה מטעם האפיפיור להחזיר למוטב את מרטין לותר, אלא שלותר הכריז באוזני אלאנדרו, הקיסר קרל החמישי ואחרים (בוורמס 1521), "כאן אני עומד, איני יכול אחרת." יותר מעשור קודם לכן, בוונציה, חלקו אלאנדרו וארסמוס חדר בבית חמיו של הדפס אלדו מנוציו. הקשר בין השניים נמשך עד שנקרע ביניהם קרע. לכך נוסף חשדו, המופרך, של ארסמוס כאילו אלאנדרו, שבינתיים התמנה לקרדינל, פועל להבאיש את ריחו בחצר האפיפיור. או-אז שיחרר ארסמוס, לא בפעם הראשונה, את השד האנטי־-יהודי הכלוא בתוכו, ומכיוון שאין כתם נורא יותר לאדם מאשר מוצא יהודי טפל על אלאנדרו (בפרסום אנונימי) את המלים הבאות: "הוא נולד למשפחה יהודית שהתגאתה לאין-שיעור באילן יוחסין שהוביל עד לאברהם. האם באמת הוטבל לנצרות? [...] אין הוא נמנע מכל גילוי חיבה לא מכובד. הוא נהג לכעוס עד טירוף, ולעתים מתלהב באופן קיצוני. הוא מפגין יהירות חסרת כל רסן, תאוות בצע ללא גבול, ליבידו מפלצתי ובלתי-נשלט [...] בדרכים שאינן ידועות לנו עלה בידו לערוק [מבין היהודים] כשהוא מתחזה לנוצרי ולחיות בין נוצרים. כך הגדיל את תפארתו של משה שלו והקטין את זאת של ישו [...] אלאנדרו, יהודי מלידה, ששפת אימו היתה עברית, הסווה את עצמו כנוצרי, סוס טרויאני בקרב הנוצרים [...] שמועות, באופן כללי, וכל מראהו החיצוני של אלאנדרו, וכן אופן דיבורו, בנוסף לאמונתו, כל אלה מעידים בבירור שהוא יהודי [...] זה אלאנדרו, בן משפחתו של יהודה איש קריות, העולה על אבותיו ומוכן אף תמורת שלוש דרכמות לבגוד בבשורה הנוצרית."
אלאנדרו למד עברית ממשה פרץ, פליט יהודי מספרד שלימים נטבל לנצרות בשם ג'ירולמו. אולי זה היה מקור השמועה המופרכת על יהדותו. אלא שבולטת כאן התייחסותו של ארסמוס למאפיינים יהודיים פיסיים של אלאנדרו, לדרך הדיבור שלו ובמיוחד למראהו היהודי. זוהי אנטישמיות, גם היא גם אינה מושתת על תורת גזע סדורה.
חזונו של ארסמוס הוא אכן אוניברסלי, במונחים של אוניברסליזם יְמֵיבֵּינַיְמִי: "צירוף כל האנשים לקהילה הנוצרית באמצעות הטבלתם, מבלי להתחשב בהבדלי צבע עור, מוצא אתני, מקום מגורים, או אמונות קודמות, זה היה היסוד המרכזי של האידיאולוגיה והמטרות של הכנסייה הקתולית." לא פלורליזם ולא סובלנות דתית אלא מונוליטיות נוצרית (קתולית), ובהתאם לכך התייחסותו לכל מי שאינו נוצרי, "אחר".
(נתן רון, "העולם (הנוצרי) כולו הוא מולדתי", "אל-ארצ'", 4.3.25).
https://www.haaretz.co.il/literature/tarbut-sifrot/2025-03-04/ty-article/.premium/00000195-60a7-da23-a99d-77bfd6e60000
אחרי "ההומניזם", ו"אוהבת הזולת" בהם מתנאה גולדה זלטה שיפיצקי-זהבה גלאון התומכת ברצח יהודים, איננו מתפלאים על ההומניסט אראסמוס. כמובן שאיננו שוכחים לרגע כי גם היטלר התנאה בהומניזם שלו כשהצהיר: "אני הומניסט גדול" – Ich bin so colossal human "היהודי לבדו אשם בכול" (פרידלנדר שאול, שנות ההשמדה 1945 – 1939 ת"א 2009 עמ' 330 -326).

טראמפ מתנקם בשנואי נפשו בכסות צינית של מאבק באנטישמיות
"לאחר שסיימו לחתוך בבשר החי של הממשל הפדרלי, התפנו הנשיא דונלד טראמפ ואנשיו לטפל במטרה הבאה שסימנו לעצמם עוד בזמן הקמפיין: אוניברסיטאות העילית. המוסד שנבחר לשמש דוגמה, למען יראו וייראו, הוא אוניברסיטת קולומביה שבשנה שעברה היה המוקד המדובר ביותר של המחאה נגד בעד החמאס בעזה. בצעד חסר תקדים באו סוכנים של המשרד לביטחון לאומי לעצור את אחד ממנהיגי המחאה, מחמוד חליל, סטודנט ממוצא פלסטיני שלומד לתואר שני במנהל ציבורי.
"את המעצר ביצע סוכן ושמו אמיל הרננדז, שהתפרסם כשהוזמן בתור אורח כבוד לנאומו של טראמפ לאומה ב-2019. הסוכנים הודיעו לו שתושבות הקבע שלו נשללה. שופט מחוזי בניו יורק מנע את גירושו עד ההכרעה בשאלה אם פעילותו בקמפוס מוגנת מכוח הזכות לחופש הביטוי ואם עורכי הדין של הממשלה יצליחו להמציא הוכחות שהוא תומך בחמאס. השופט הוא ג'סי פורמן, יהודי אורתודוקסי שאשתו היתה בעבר פרופסורית למשפטים בקולומביה, וכיום היא מנהלת את אחד מבתי הספר היהודיים הידועים בעיר. להחלטתו תהיה משמעות רבה לא רק לגורלו של חליל, אלא גם לשאלה אם פעילות ציבורית נגד מלחמתה של ישראל בעזה היא כשלעצמה תמיכה בחמאס.
"קשה להאמין שמי שמבלה עם נאו-נאצים חרד לגורל היהודים. מאבקו באוניברסיטאות הוא חלק מסגירת חשבונות עם אנשים ומוסדות המטפחים לכאורה את הרעיונות השמאלניים שהוא מתעב.
"צריך לזכור כי טראמפ מבלה בחברת אנשים המזדהים כנאו-נאצים, וכי שותפו הנאמן אלון מאסק מצדיע במועל יד ומעודד את מפלגת הימין הקיצוני בגרמניה שתפסיק לחוש אשמה על פשעי העבר. בנסיבות האלה קשה לקבל באמת את הטענה שטראמפ ואנשיו חרדים לגורל היהודים כמיעוט מופלה. גם כשישתנה האקלים הפוליטי בארה"ב, הזדהות עם ישראל ועמדה תקיפה נגד אנטישמיות יישארו מזוהות עם הטראמפיזם ועם ההתנכלות לאוניברסיטאות. מה יקרה אז לישראלים ולמי שתומכים בהם בקמפוסים בארה"ב?"
(יעל שטרנהל, "טראמפ מתנקם בשנואי נפשו בכסות צינית של מאבק באנטישמיות", "אל-ארצ'", 13.4.25).
https://www.haaretz.co.il/news/world/america/2025-03-13/ty-article/.premium/00000195-8c14-de2e-a195-9c7e584a0000
יעל שטרנהל היא בתו של זביגנייב אורלובסקי-זאב שטרנהל שכזכור מינה את עצמו וולונטרית ליועץ לענייני טרור של מוחמד יעסר ערפאת, ויעץ לו לרצוח יהודים רק מעבר לקו הירוק. (הוא הקדים בכך את ישראל פריי, קרולינה לנדסמן, ושניפיצקי-גלאון).
כאקטיביסטית פרו-איסלמית היא נאבקת להפסקת המלחמה בחמאס שתוביל להצלת שלטון החמאס ושיקומו בעזה, ולכן היא מזדהה עם ההפגנות נגד המלחמה בעזה בנימוק שיש הבדל בין עזה לחמאס, ומי שמפגין בעד עזה אינו בעד החמאס. נשאלת השאלה מדוע הוא מפגין רק בעד עזה, ולא נגד החמאס, מכל מקום דאגתה שמא המאבק באנטישמיות יהיה רק מזוהה עם טראמפ, ולא עם הדמוקרטים הוא אכן דאגה אמיתית, הבעייה היא שהיא אחת מהתורמות לכך.

בזכות מו"מ עם לבנון
באחדות נדירה של קיצונים רל"ביסטים מימין ומשמאל תוקפים את מיליקובסקי-נתניהו על שהסכים למו"מ עם לבנון על הגבול. דווקא יש לשבח אותו. המו"מ לו התחייבה ישראל לארה"ב ולצרפת אין פירושו רק תן כפי שעשה יאיר למפל-לפיד, אלא גם לקבל. (יש לדרוש למשל את אדמות חקלאי מטולה בעמק עיון). והחשוב יותר הוא עצם המעשה של ניהול מו"מ עם מדינה ריבונית (אם לבנון תצליח להיות כזו) במטרה להגיע להסכם שלום יציב. (כזכור הסכם השלום שנחתם בזמנו בין ישראל עם לבנון הופר בגלל התערבות סוריה).
כעת כשסוריה וחיזבאללה חלשים יש ללכת למו"מ ולהשיג הישגים טריטוריאליים.
עצם מו"מ שבו אין לישראל סייגים לסיכול טרור הוא חיובי.
נעמן כהן