דו שיח עם עמוס שוקן:
עמוס שוקן: אין דרך אחרת – מאמר המערכת  של הארץ היום, כדאי לקרוא:
https://www.haaretz.co.il/opinions/editorial-articles/2025-04-14/ty-article-opinion/00000196-2fb5-d5cf-a3f6-2ff5d6430000?gift=75cfa10eeeb94533b7a022224721601c
נעמן כהן: מר שוקן, אולי "הארץ" (העיתון הערבי בעברית) יקדיש את מאמציו להמציא ולפתח פטנט טכנולוגי שאפשר יהיה להבדיל בין טרוריסטים לחפים מפשע. כזכור לך הנייה הכריז:  "אנחנו אוהבים את המוות ולכן ננצח את היהודים שאוהבים את החיים." "המנהרות מגינות על החמאס, והאו"ם (ושוקן) צריך לדאוג לאזרחים.""
עמוס שוקן: כל הציטוטים האלה לא מעניינים אותי. גם בקרב יהודים יש לצערי אנשים ונשים ש״גאים במוות״ ושמענו כמה מהם בהלוויות במלחמה. אז תפסיק עם בלבולי המוח. כמו עם מצרים אפשר וצריך לעשות שלום גם עם הפלסטינים. חיסול הכיבוש ומשטר האפרטהייד הישראלי יגן על אזרחי ישראל יותר טוב מכל דבר אחר.
נעמן כהן: כלומר אתה מודה באחריותך האישית (עם רונן ברזובסקי-בר ואהרון חליווה) להתעלמות מחוסר עניין בציטוטי החמאס שהביאה לאסון הגדול של טבח ה -7 באוקטובר. כדאי שאתה, ליאוניד נבזלין, ואלוף בומשטיין-בן תתנו דין וחשבון לעם ישראל על התעלמותכם "מחוסר עניין" מדברי החמאס והאסון שהבאתם בכך על ישראל.
עמוס שוקן: חוצפן וטיפש. לא ציטוטי החמאס הביאו לאסון הגדול ביותר אלא בנימין נתניהו ומדיניותו כלפי החמאס והרשות הפלסטינית. אם תמשיך בשקרים שלך אחסום אותך.
נעמן כהן: מר שוקן, דברי חכמים בנחת נשמעים. הכינויים חוצפן וטיפש אינם מעלים אותך. וגם האיומים לחסום אינם משנים את האמת. לגופו של עניין, לא הציטוטים של החמאס הביאו לאסון, אלא ההתעלמות מהם בגלל חוסר העניין וזלזול באיומיהם המפורשים ואי לקיחתם ברצינות. גם נתניהו אשם באי לקיחת איומיהם ברצינות.
נעמן כהן: מר שוקן, למרות שהחמאס נוסד ב1987 ובניגוד לנאצים הצהיר בגלוי שמטרתו חיסול ישראל והשמדת היהודים בעולם ע"פ דברי מוחמד:
https://www.youtube.com/watch?v=__6iZlzwcF8
לדבריך "נתניהו ומדיניותו כלפי החמאס הוא האשם באסון הגדול." ואני שואל איך?כמנוי עשרות שנים על "הארץ", כשהחמאס תפס את השלטון בעזה לא קראתי בעיתונך מילה שאתה תובע שצה"ל יכנס לעזה יחסל את שלטון החמאס, וימסור אותו בחזרה לאש"פ. מעולם גם לא דרשת את הפסקת מימון החמאס ע"י קטאר ואחרים. במה בעצם היתה מדיניותך כלפי החמאס שונה מזו של מנתניהו?
https://x.com/AmosSchocken1/status/1912409085477105795
עמוס שוקן: המדיניות הקבועה של הארץ היתה תמיד לנהל מו״מ עם הרשות הפלסטינית על הקמת מדינה פלסטינית. גם עכשיו זאת עמדתנו. הדרך לחסל את החמאס היתה לייצר אמון עם מחמוד עבאס ולהקים מדינה פלסטינית בשטחים הכבושים, בלי עזה שבה שלט החמאס לפני שנתניהו נבחר לראש ממשלה ב-2009 (ואחרי שראש הממשלה אולמרט ניהל מו״מ כזה עם עבאס). אם היה מספיק אינטליגנטי כדי לעשות את זה, הפלסטינים העזתים היו לוחצים על החמאס להשיג אותם הישגים שהשיגו הפלסטינים בגדה המערבית. אז החמאס היה מתיישר או שהם היו מחכים, אבל הבעייה בשטחים הכבושים היתה נפתרת ושני הצדדים היו מרוויחים מכך בהרבה תחומים.
נעמן כהן: לאחר שהחמאס ניצח בבחירות והשתלט על עזה, וזרק את אנשי אש"פ מהגגות האם מדיניות העיתון היתה לשלוח לעזה את צה"ל, לחסל את החמאס בעזה ולהחזיר לשלטון את אש"פ? ודוק: ללא צה"ל היה עבאס נזרק ע"י החמאס גם מהגג ברמאללה. האם העיתון התנגד למימון החמאס בעזה ע"י קטאר?
עמוס שוקן: ברור שלא אמרנו שצריך להפר תוצאות של בחירות. 2. אם ללא צה״ל עבאס היה נזרק מהגג ברמאללה זה רק בגלל אפס היחס וההשפלות שהוא קיבל מנתניהו, והפלסטינים הבינו שמעבאס לא יצא להם כלום. המעט שהוא יכול לעשות זה לתת לאסירים בישראל כסף.
נעמן כהן: לסיכום, אם נסכם את מדיניות "הארץ" כלפי מדינת עזה (מדינה זה ארגון שיש לו מונופול של שליטה בשטח מסוים) לא להפר את תוצאות הבחירות של הפלסטינים קרי בחירת החמאס. להכיר בהפיכה שעשה החמאס בעזה, לא לחסל את כוחו הצבאי של החמאס, ולאפשר את מימונו ע"י קטאר ואחרים. כלומר במדויק תורת ההכלה של נתניהו.
https://x.com/AmosSchocken1/status/1913325450379526446?t=4Z8cS0rpYzn0jyFnBj94xg&s=03
עמוס שוקן: מאיפה לקחת את זה? מתי תמכנו בהעברת כסף לחמאס? זאת תורת ההכלה של נתניהו? אתה חושב שכל האזהרות שהגיעו לנתניהו הגיעו גם אלינו? מה שגלנט אמר כן, מה שרונן בר אמר כנראה שלא. נתניהו קיבל אזהרות שהתעלם מהן. הוא גם קבע את מועד ההתקפה של החמאס כשב-23/9 אמר באו״מ שישראל עומדת לעשות הסכם עם סעודיה בלי ווטו של הפלסטינים. אז סינוואר הראה לו מה זה ווטו של הפלסטינים. ואגב, על הנאום הזה כתבתי מאמר בעיתון.
נעמן כהן: מעולם לא תבעתם את הפסקת מימון החמאס, ואת חיסול כוחו הצבאי. זו בדיוק מדיניות ההכלה. וחמור יותר בגלל שלדבריך ציטוטי דוברי החמאס "לא מעניינים אותי," העלמתם מהקוראים בכוונה פוליטית ומעולם לא פרסמתם את איומי החמאס שבניגוד להיטלר ששמר בסוד את תוכנית ההשמדה, החמאס (והמופתי של אש"פ) הצהירו בגלוי שמטרתם ע"פ דברי מוחמד היא חיסול ישראל והשמדת היהודים בעולם כתנאי לגאולה.
https://www.youtube.com/watch?v=__6iZlzwcF8
מניעת הידע הזה מהציבור הישראלי בכלל, ומציבור המתנחלים בהתנחלויות גבול עזה בפרט, מנע מכולם היערכות בהתאם והביאה לאסון. ידע הוא כוח. בורות היא אסון.
https://x.com/AmosSchocken1/status/1913657712220455422?t=PU6u9gj3KapiM8Pgnf1RLw&s=03
 
הבנתם? לפי התפיסה של שוקן לא החמאס הביא לאסון הגדול ביותר, "אלא בנימין נתניהו ומדיניותו כלפי החמאס והרשות הפלסטינית." מעניין על מה בדיוק נסובה הביקורת של שוקן על מדיניות נתניהו כלפי החמאס? האם תבע שוקן בעיתונו להתקיף את החמאס ולחסל את כוחו? האם מי בעיתונו תבע את הפסקת הזרמת הסיוע הכספי של קטאר לעזה? תפיסתו שאחרי הקמת מדינה פלסטינית ביו"ש עם אבא של מאזן (בחסות צה"ל מהחמאס) העזתים יסלקו מרצונם את החמאס מעזה היא תפיסה משיחית הזויה.
שוקן מודה שאיומי החמאס על חיסול ישראל והשמדת היהודים בעולם לא עניינו אותו הוא התעלם מהם, וכך גם עיתונו, לכן עליו לתת דין וחשבון לעם ישראל על התעלמות זאת מדברי החמאס הברורים שהביאו לאסון הגדול. הוא לא יינקה מאחריות ומאשמה.
 
היה חוזה או נביא לשואה?
בתגובה לגילוי שנאומו של ז'בוטינסקי בו הוא כביכול חזה את השואה שעליו התנאו חסידיו מזויף, כותב בנו של המשורר אצ"ג כי אביו היה זה שכן שחזה את השואה.
"בחינה מדוקדקת מגלה," כותב דוד יהונתן גרינברג, "שהיה גם היה מי שצפה והזהיר מפני הבאות. לא רק צפה, אלא ידע לתאר באופן פרוטוקולי את הזוועות והיקפן שנים לפני התרחשותן.
"אבי, המשורר אורי צבי גרינברג, תלמידו ורעו של זאב ז'בוטינסקי, כתב עוד בשנת תרע"ח-1918 בכתב העת "הקול היהודי": "...מה לכתוב, מה לומר, מה לעשות? מה לכתוב אודות עם נכחד, כחיית פרא במצוד..." ובשנת תרפ"א-1920 הוא פירסם בעיתון "טאגבלאט" סיפור קצר ושמו "גלגלתא" ושם כתב: "פעם נרדמתי עמוקות והיתה לי עליית נשמה... על המדרגות הרחבות, מתגוללות ידיים שבורות, ידי קדושים מבקשי רחמים – ראשי יהודים כרותים – המון המון."
בשנת תרפ"ג-1923, בכתב העת "אלבטראס" (יצא לאור בברלין), בפואמה "במלכות הצלב" הוא כתב: "אך אני אגידכם נבואה, – הנבואה השחורה: כשהגז המרעיל כבר יחדור אל-תוך היכלות," וכן "עשרה ייוותרו, יהודים של-פצעים שריד הפליטה של דמים, כדי להראות: שהיתה כאן אומה על ארץ-הדווי של נוצרים". ובשנת בתרפ"ג-1923, במסה "לעת נעילה, אורי צבי גרינברג: מולדת הדווי על אדמת הסלווים," הוא כתב, "צלצלה שעתנו השלוש-עשרה. הנוראה בשעות," וכן, "הזוועה אוכלת לתוך ראותי: – אני לבדי" (תירגם מיידיש פרופ' בנימין הרשב, "סימן קריאה" 9).
"יקומו נוצרי אירופה וערכו מטבח-חג לצלב ולשמיים שלהם ולחמישה-עשר מייונים מדוקרים לרגליהם... היש מגור איום ונורא מזה?"
בשנת תרפ"ה, דצמבר 1924, במאמרו "על אדרסת התאחדות הקתולים ברומא" שהתפרסם בכתב העת "סדן", כתב המשורר: "אני מאמין, שאפשר-אפשר שיהיה פוגרום נורא בכל עיר שיהודים בה ובכל עת," וכן, "הנצרות, בגילויה עכשיו, היא נגד קיומנו בעולם בכלל," ועוד, "עד עכשיו יכלה לטכס עצה בנחת, איך לעבד תוכנית לקעקע אוכלוסי יהודים ולהביא עליהם שואה." ובשנת תרפ"ד, ינואר 1924, במאמרו "במורד" (התפרסם בעיתון "הדואר" בניו יורק), כתב המשורר: "יקומו נוצרי אירופה וערכו מטבח-חג לצלב ולשמיים שלהם ולחמישה-עשר מיליונים מדוקרים לרגליהם," וכן, "היש מגור איום ונורא מזה?"
ספרו של אצ"ג "רחובות הנהר ספר האיליות והכח" יצא לאור לראשונה בהוצאת שוקן בשנת תשי"א-1951. בפתיח מובא מחזור בן ח' שירים בשם "באי במחתרת חזון ליל קיץ תרצ"א." מחזור זה פורסם לראשונה ב"מאזניים" שבעריכת ביאליק בקיץ 1931. מעת הפרסום ב"מאזניים" בחר המשורר מחמת החזון הקשה לא לכלול את המחזור בספר והמתין עד לצאת ספרו "רחובות הנהר ספר האיליות והכח" בתשי"א-1951. המיוחד הוא שהמשורר, לאחר כתיבת המחזור, הראה לביאליק את כתב היד של המחזור עת שנסעו יחד באונייה לאירופה.
ביאליק נדהם מהחזון המזעזע ושאל את המשורר, "אורי צבי, מאין זה בא לך?" המשורר ענה לו, "איני יודע." המשורר חשש מפרסום ברבים של החזון הקשה אך ביאליק החליט שחובה לפרסמו. והנה שורות הפתיחה בבית א' של המחזור המספר על פגישת שני יהודים במעבה האדמה: "והנה בא הפליט ופניו מפוכים ובם עין אחת איומה. / ובם פה מפולש, כמו בתק מחרב, / וזה מספר: טבח, דלקה, רק אני אניות גלמודה. / ואתה יהודי? עוד אחד יהודי בתבל? / ואני לא ידעתי כי יש עוד-אחד יהודי. / אני פה... והם שם: הרוגי ושרופי ונתחי. / בנעלי כה עברתי הדם, בגופי בגפי את האש."
כאן אפשר להיווכח שיש ואדם הינו בעל שאר-רוח ומרחיק-ראות אשר בכוחו לתאר מבעוד-זמן ובאופן מפורט את אשר יתרחש, לרבות ההיקף וחומרתו.
(דוד יהונתן גרינברג, "עוד אחד יהודי בתבל?" "אל-ארצ'", 15.4.25).
https://www.haaretz.co.il/literature/tarbut-sifrot/2025-04-15/ty-article/.premium/00000196-393d-daed-a3d7-7f3f639d0000
מובאות יפות מאוד, רבות כמותן רווחו אז בספרות היהודית, אבל אין בהן משום נבואת השואה. העובדה החשובה ביותר המוכיחה שאצ"ג לא חזה את השואה, היא העובדה שהוא עצמו ערב השואה בגד ברעיון הציוני וירד מהארץ חזרה לפולניה, וניצל בעור שיניו כשהצליח להימלט חזרה. נבואה-קללה נוספת שלו התבדתה "אל טל ואל מטר במשמר העמק". הפקר העמק. "אל טל בהרייך, אל עץ ואל טף". משמר העמק פורחת.
 
לאה ענבל אור – השנה, ביום השואה, אדבר גם על עזה
לאה ענבל אור (מישהו יודע את שמה המקורי?) היא כנראה אישה מאוד מוסרנית עם לב גדול ורחום משום שכך היא כותבת: "ביום השואה הזה החברה הישראלית חייבת לדבר על הסבל, על החורבן ועל הטבח שהיא עצמה אחראית להם. על סבלם הנורא של הוריי, שורדי שואה, אספר באירועי יום השואה שאשתתף בהם בשבוע הבא כבת דור שני לשואה. אלא שהפעם אעשה זאת בנשימה אחת עם דיבור על סבלם של הפלסטינים הנאנקים בצבת המלחמה בעזה.
"דווקא ביום זה, שבו החברה פותחת את ליבה לזיכרון כואב והיסטורי, עליה להבחין בפער הבלתי נסבל בין הזיכרון של העם היהודי ובין המציאות של העם הפלסטיני; בין ההבטחה 'לעולם לא עוד' ובין מה שקורה כאן בהווה, מעבר לגדר. אם כן, ביום השואה הזה החברה הישראלית חייבת לדבר על הסבל, על החורבן ועל הטבח שהיא עצמה אחראית להם.
"לכן השנה, כשיחול יום השואה נזכור איך עד התחתית הגענו, לשפל המדרגה. למטה מזה אי אפשר לרדת. את כל זאת אומר ביום השואה למאזינַי, גם אם אחר כך לא נעז להביט איש בעיני רעהו."
(לאה ענבל אור, "השנה, ביום השואה, אדבר גם על עזה", "אל-ארצ'", 16.4.25).
https://www.haaretz.co.il/opinions/2025-04-16/ty-article-opinion/.premium/00000196-39a6-daed-a3d7-7faf5c630000
בניגוד לדברי ענבל אור יש קשר ישיר "בין ההבטחה 'לעולם לא עוד' ובין מה שקורה כאן בהווה, מעבר לגדר." בניגוד לגרמנים ששמרו בסוד את תוכנית השמדת היהודים החמאס מצהיר זאת בגלוי, וחוזר ומצהיר שיעשה זאת תמיד. לכן החברה הישראלית צריכה לדבר על המשך חיסול הפשיזם האיסלמו-נאצי-ג'יהאדיסטי המאיים להשמידה (בו תומכת לאה ענבל אור במאבקה להצלת שלטון החמאס בעזה ושיקומו, כמו היתה תומכת בהמשך שלטון היטלר בשעתו). הדבר היחיד שמפליא הוא, למה במשך כל השנים שבהם ציינה לאה ענבל אור עם ליבה הרחום את יום השואה עד עתה, היא לא הזכירה גם את הסבל שעברו בזמן השואה בגרמניה הילדים הגרמנים בברלין ובדרזדן? איך לב רחום כשלה יכול היה להיות כל כך אדיש לסבלם?
לקראת יום השואה נראה יותר ויותר ישראלים המציינים במקומו את "יום השואה לעזה."
 
יום השואה 2025
שיר הפרטיזנים היהודיים גרסת הפרוטסטנטים
שיר הפרטיזנים היהודים "אל נא הנה דרכי האחרונה" שחובר ע"י הירש גליק ב-1943 לזכר מורדי גטו ורשה, זכה לעיבוד חדש כאשר במקום הנאצים באה ממשלת ישראל, והלוחמים בממשלה הנאצית הם "הפרטיזנים" הפרוטסטנטים, המפגינים נגדה.
הנה שמעו את השיר. שימו לב למילים:
https://www.youtube.com/watch?v=xkyPXmQIWGA
קשה פשוט להאמין לאיזה שפל מוסרי הגיעה התנועה הפרוטסטנטית. אפילו אבא של מאזן כמכחיש שואה קטן לעומתם.
 
בעקבות לחץ ישראלי:
בוטל נאום בבוכנוואלד של "פילוסוף" המשווה את השואה לנכבה
על עומרי בהם, הישראלי לשעבר שנולד בהתנחלות, וכעת באצטלה של פילוסוף הוא מטיף לחיסול מדינת היהודים כבר כתבתי. "בהם זה הזכר של הבהמה? עומרי בהם נאבק למען חיסול מדינת היהודים" (אהוד בן עזר: נא מצא את הקישור כי אינני מצליח למצוא).
והנה יש להודות לגרמנים שבכל זאת למדו משהו מהעבר, על שהעמידו אותו במקומו הנכון.
בהתערבות שגרירות ישראל בגרמניה בוטלה הזמנתו של הפילוסוף הגרמני-ישראלי (ישראלי לשעבר) עמרי בהם לנאום באירוע יום השואה במחנה הריכוז בוכנוואלד. בהם משווה את השואה לנכבה וטען ש"יד ושם" מלבין פוליטיקאים ישראלים גזענים.
מי שהזמין את בהם לנאום הוא פרופ' ד"ר ג'יינס-כריסטיאן וגנר, מנהל קרן הזיכרון לבוכנוואלד. ההזמנה עוררה את זעמה של שגרירות ישראל בברלין.
שגריר ישראל בגרמניה, רון פרושאור, אמר כי "ההחלטה להזמין את עמרי בהם, אדם שתיאר את יד ושם כמכשיר למניפולציה פוליטית, עשה זילות לשואה ואף השווה אותה לנכבה, היא לא רק מקוממת, אלא מהווה עלבון בוטה לזכר הקורבנות. האינסטרומנטליזציה של זיכרון השואה כבר בעיצומה, ובהם הוא רק אחד הדוברים הבוטים ביותר."
פרושאור הוסיף: "במסווה של מדע, בהם מנסה לדלל את הנצחת השואה בשיח שלו על ערכים אוניברסליים, ובכך לגזול ממנה את משמעותה ההיסטורית והמוסרית. אבל ההיסטוריה אינה ויכוח מופשט והשואה אינה מגרש משחקים אינטלקטואלי. שלא כמו אז, היום יש את מדינת ישראל שמרימה את קולה למי שלא היה אז קול. אם זכרם של הנרצחים יעוות וייטמא, לא נפנה את המבט."
בהם, משווה בין השואה לנכבה וטוען שישראל היא מדינת אפרטהייד. בראיונות בעבר אמר כי אם הישראלים לא ייקחו אחריות על פשע הטיהור האתני, אז הם יחזרו עליו.
עוד אמר כי במשך שנים עוסק מוסד יד ושם בהלבנת פוליטיקאים ימנים קיצונים ובהלבנת הפוליטיקה הישראלית הגזענית, לדבריו. למשל, נפתלי בנט היה אורח תדיר ביד ושם כשהיה שר החינוך הישראלי. "כמנהיג מפלגת המתנחלים הדתית-ציונית הבית היהודי, בנט היה הרבה יותר אלים וגזען מאשר אורבן או סלביני. כחבר קבינט, הוא הצהיר בפומבי: 'הרגתי הרבה ערבים בחיי, ואין בזה שום דבר רע'." עוד אמר בהם כי אם אין חלופה דמוקרטית, נכבה שנייה היא אפשרית ולא רק אפרטהייד.
בהזדמנות אחרת אמר על זכר השואה: "האם זה אומר שישראל חייבת לשכוח כדי שיהיה לה עתיד? זה בדיוק מה שזה אומר. מאז הנצחת השואה הפכה לכוח מרכזי בישראל שמערער את תפקודה ומעמדה של האזרחות, מנרמל גזענות ומונע מדיניות של פשרה, עתידה של המדינה תלוי בשינוי היחס להיסטוריה." הוא אמר כי "הנצחת השואה, כחובה קדושה כביכול, הפכה לעגל זהב – אין דרך אחרת לתאר את העליות הטקסיות לרגל של תלמידי תיכון ישראלים למחנות ריכוז או את הטיסה של מטוסי חיל האוויר הישראלי F-15 מעל אושוויץ."
https://www.ynet.co.il/judaism/article/hjiuww3a1x
מסתבר שאפילו לגרמנים יום השואה חשוב יותר מליהודים מסוימים, ישראלים לשעבר ואוטו-אנטישמים.
 
אקדמאים יהודים בעד אנטישמיות
יותר מ-200 אנשי אקדמיה ישראלים בארה"ב חתמו על מכתב פתוח המגנה את ממשל דונלד טראמפ, בטענה ל"שימוש ציני באנטישמיות" למען הצדקת מעצרים, איומי גירוש וקיצוצי תקציבים באוניברסיטאות – במיוחד נגד סטודנטים פלסטינים. לדבריהם, "המהלכים לא מגינים על יהודים, אלא מחזקים רגשות אנטי-יהודיים." בנוסף, ארגונים יהודיים בארה"ב ובהם האיגוד הרפורמי ו-J Street עתרו לבית המשפט במדינת וורמונט במחאה על מעצר סטודנטים בשל דעותיהם. הם כתבו כי "התשתית הערכית של האקדמיה והקהילה היהודית מתערערת, השימוש בנו להצדקת רדיפה פוליטית פוגע גם בנו."
https://rotter.net/forum/scoops1/895736.shtml
מה פירוש "המאבק נגד האנטישמיות פוגע גם בנו"? אותם אקדמאים כנראה מחפשים משרה בארה"ב וחרדים שמא מאבקם נגד האנטישמיות ימנע מהם לקבלה.
 
הבה נפיל את השלטון ונלך כצאן לטבח!
"מצבי הרוח הפשיסטיים" של זאבה גיסינוביץ'-אחימאיר-אבידב
"במאמרה החשוב 'אל תתנו לו חיילים', ("הארץ", 4.4) דנה עדית זרטל בסירוב למלא פקודה בלתי מוסרית ובלתי אנושית, למען קיום זכותם של כל בני האדם לחיות על־פי הערכים הבסיסיים ביותר של המוסר ההומני האוניברסלי. הכיבוש הישראלי העכשווי ברצועת עזה, בגדה המערבית ושל אזרחי ישראל הערבים, מייצג במודע ובכוונה את ההתנגדות הכוחנית למוסר האנושי.
"הנפנוף בדגלים ובדגלונים בהפגנות נגד הממשלה והעומד בראשה מחזק אזרחים קשי-לב ההולכים שולל בעיוורונם וברוע ליבם אחרי ראש הממשלה, חבר מרעיו, השרים וחברי הכנסת מהקואליציה.
"בימינו אלה בישראל משליכים ראש הממשלה וחבורתו את החטופים הישראלים למנהרות חשוכות, מעלים לעקדה את ה'יצחקים' במלחמת-שווא, ומתעללים בילדי עזה, מרעיבים אותם והורגים עם בני משפחותיהם.
"'וְאָרוּר הָאוֹמֵר: נְקֹם!' קרא ביאליק בשירו 'עַל הַשְּחִיטָה'. לקללתו של המשורר צריך להוסיף את אוזלת-ידם של אזרחי מדינת-ישראל – המביעים את התנגדותם לממשלת הרשע של ישראל בהפגנות. על כל המתנגדים לממשלתו של נתניהו לסרב באומץ למלא את פקודותיה, עלינו להציל את מדינת ישראל מטביעה בטיט המדמֵנה של כוחניות, רוע, אלימות ושקרים."
(זאבה אחימאיר-זבידוב, "עקדת היצחקים", "אל-ארצ'", 17.4.25).
https://www.haaretz.co.il/opinions/letters/2025-04-16/ty-article-opinion/.premium/00000196-3d9b-dc5b-af96-7dbfd8560000
למרות חינוכה ברוח תנועת העבודה ירשה בכל זאת זאבה גיסינוביץ'-אחימאיר-אבידב את מורשת "מצבי הרוח הפשיסטיים" של אביהּ אבא שאול גיסונוביץ'-אחימאיר.
"על כל המתנגדים לממשלת הרשע של נתניהו," היא אומרת, "לסרב לקבל את פקודותיה." זהו סירוב פשיסטי לקבל את הדמוקרטיה, נסרב ונלך למות כצאן לטבח! העיקר שנתניהו יילך.
למרות הרעיונות הפשיסטיים, בכל זאת יש הבדל גדול בינה לבין אביהּ. אבא שאול גיסונוביץ' אחימאיר, גם אם טעה, פעל מאהבת ישראל, בתו, פועלת משנאה. כפי שהגדיר זאת יפה בנימין גנץ, היא יותר שונאת את נתניהו מאשר אוהבת את המדינה.
 
דמוקרטיה לא צמחה בשום חברה אלילית
משה גרנות: "רון חולדאי הרואה בדת אוייב של הדמוקרטיה. בלי ספק צודק. לא פלא שדמוקרטיה צמחה ביוון האלילית, כי באלילות יש אינספור דעות איך לנהל את העולם." ("חדשות בן עזר", 2047). טעות היסטורית. הדמוקרטיה המודרנית המחלקת את השלטון בין כל העם (לא כמו ביוון בה השלטון חולק רק בין גברים חופשיים, לא נשים ולא עבדים) נוצרה רק בחברה דתית נוצרית. בשום חברה אלילית ("בה יש אינספור דעות איך לנהל את העולם". כדברי גרנות), באסיה, אפריקה, ואמריקה, לא נוצרה דמוקרטיה. על הסיבות לכך יקצר כאן המצע.
 
הדרישה לקבל את כל דרישות החמאס – "הכי רחוק מסרבנות"?
ישראל ברוך זילברשטיין-זיו המתנאה כקצין צה"ל במילואים בדרגת אלוף. שימש קצין החי"ר והצנחנים הראשי, מפקד אוגדת עזה וראש אגף המבצעים, קובע כי כל מכתבי הדורשים לקבל את כל דרישות החמאס הם "הכי רחוק מסרבנות." הם רק חוסר אמון בממשלה.
(ישראל זיו, הכי רחוק מ"סרבנות" האמת מאחורי מכתבי המילואים).
https://www.mako.co.il/news-columns/2025_q2/Article-2839dba9e033691026.htm?utm_source=AndroidNews12&utm_medium=Share
האומנם הכי רחוק? אז איך נגדיר את המכתבים למען אי קבלת דרישות החמאס? אולי הם יותר רחוקים מסרבנות מהמכתבים הדורשים לקבל את דרישותיו?
בכל מקרה מכתבים אלו ("הכי רחוק מסרבנות") הדורשים את קבלת כל דרישות החמאס, והתומכים הרבים, חיזקו את עמדת החמאס, והוא אינו מוכן עוד לעיסקה חלקית, ובלבד שיקבלו את כל דרישותיו. בכיר חמאס חליל אל-חיה, העומד בראש צוות המו"מ של ארגון הטרור, אמר כי הוא מוכן לדון מיד על עסקה לשחרור כל החטופים – וסיום המלחמה.
https://www.ynet.co.il/news/article/s1nv4jpryg
בינתיים שימו לב אף מרואיין בתקשורת הדורש את קבלת כל דרישות החמאס לא נשאל מהו מקבל מהן?
 
תקיפת הגרעין האיראני?
האם ארה"ב נסוגה מתקיפת הגרעין האיראני לטובת הסכם חדש?
בהתחלה מופיע רק רמז. הטלת ספק אם תקיפה בכלל יעילה. רויטרס: "מתקפה צבאית באיראן לא תחסל את תוכנית הגרעין, אלא רק תחזק אותה." מומחים ששוחחו עם רויטרס על הסיכוי שתקיפה צבאית תחסל את תוכנית הגרעין האיראנית חוששים מתוצאה הפוכה: הם מזהירים שלארה"ב ייקח ימים לפגוע בכל המטרות התת-קרקעיות, ושלישראל אין מספיק פצצות. לדעתם מתקפה רק תעכב את תוכנית הגרעין של טהרן, ואחריה היא תגרש את פקחי סבא"א ו"תדהר לפצצה."
https://www.ynet.co.il/news/article/sjb3n1130je
לאחר הטלת הספק בתועלת שבתקיפה, מודלפת ידיעה לניו יורק טיימס שישראל תיכננה לתקוף את אתרי הגרעין באיראן – ונבלמה על-ידי טראמפ. נתניהו ויתר על פשיטת קומנדו באיראן כדי למהר, ישראל הציעה מתקפה אווירית נרחבת שתימשך יותר משבוע – וטראמפ בלם את המבצע מחשש למלחמה רחבה.
https://www.ynet.co.il/news/article/bysadf6a1l#autoplay
מי הדליף את הידיעה ומה מטרת ההדלפה? שונאי נתניהו כבן זילברמן-כספית, העלה את הסברה שההדלפה הגיעה מנתניהו כדי ששוב אפשר יהיה להאשים מישהו אחר בזה שאין תקיפה, אבל נראה שההדלפה באה מאלו שמטרתם  היא לבטל את התקיפה. אולי בדומה למה שעשה בעבר מאיר הוברמן-דגן. לאחר פרישתו מתפקיד ראש המוסד קבע מאיר הוברמן-דגן, שאיראן לא תשיג יכולת גרעינית לפני שנת 2015, ושלל בתוקף את האפשרות שישראל תתקוף את איראן לשם מניעת השגתה של יכולת גרעינית.
במאי 2016 הוא הודה בראיון עם אילנה דיין שמסר מידע מדיונים שניהל עם ראש הממשלה מיליקובסקי-נתניהו ושר הביטחון ברוג-ברק למזכיר ההגנה האמריקאי, ליאון פאנטה, כדי לסכל תקיפה ישראלית נגד הכור האיראני, שהיתה לדעתו משגה חמור ומסוכן.
https://www.mako.co.il/tv-ilana_dayan/2016-9f8a229b9af74510/Article-026817cda618451006.htm
למותר לציין שהוא לא נחקר ע"י השב"כ או הואשם בבגידה.
(אמנון לורד, "הפוטש הפרטי של מאיר דגן. הראיון עם ראש המוסד המנוח בתוכנית מוכיח: בנושא הגרעין האיראני, מאיר דגן עשה מעשים שגבלו בעבירה על החוק והפך לנאמן של ממשל אמריקני עויין")
https://mida.org.il/2016/05/06/הפוטש-הפרטי-של-מאיר-דגן/
בדומה לעבר גם ההדלפה הנוכחית נראה שנעשתה ע"י מתנגדי התקיפה. בכל מקרה הסיכוי לביטול התקיפה והגעה להסכם שלא יפרק את הגרעין האיראני – מדאיג מאוד.
 
יועז הנדל: התיישבות וגאולת הארץ בפרימטר
יועז הנדל: כמה מילים על שטח ומלחמה: אחרי קום המדינה, צבא של טרקטורים נשלח מהקיבוצים כדי לחרוש את האדמות שמהן הערבים ברחו או גורשו. המבצע הלאומי הזה קבע את היכולת של מדינת ישראל לפרוח ולקדם התיישבות. המלחמה הנוכחית שוב החזירה אותנו לבסיס של הציונות. התיישבות, קליטת עלייה והגנה על המולדת.
על זה אנחנו נאבקים, הגנה על המולדת זה לא רק סיסמאות על כובעים, אלא גיוס לכולם. והתיישבות זה גם שטח וגם שליטה ביטחונית.
בשבוע שעבר כתבתי על הצורך לייצר חקלאות בפרימטר, ולהפוך את צפון הרצועה לשטח ישראלי. הרעיון המסדר הוא הרחקת הגבול וגביית מחיר. חקלאות של הקיבוצים בעוד 2 ק"מ וסיפוח האזורים הגבוהים לישראל יאפשרו שליטה והרחקת האיום. כך בסוריה (החרמון הסורי), כך בלבנון – שליטה על רכס ההרים הגבוה.
בין התגובות שקיבלתי על כך היו שקראו לזה "משיחיות", במיוחד לחלק של החזרה לאזור דוגית וניסנית – שטח גבוה ששולט על צפון הרצועה ועל שדרות ועל נתיב העשרה.
האמת הפוכה: מדובר בפרגמטיות מדינית, בציונות פשוטה ובביטחון בסיסי. כדי למנוע את האפשרות של טבח נוסף – צריך לשבת שם, לייצר חיץ ולגבות מחיר. כדי לצרוב בתודעת העזתים את מחיר הפגיעה בישראל – צריך לקחת שטח. כדי למנוע שליטה בתצפית ואש – צריך לשבת במקומות הגבוהים.
https://x.com/YoazHendel1/status/1913140458680692967?t=faCT98kZ59uJlt_IdOIzVA&s=03
אמת ציונית גדולה. יועז הנדל אכן חוזר למקורות הציונות הסוציאליסטית. הבעייה היא איך זה מתיישב עם דברי יועז הנדל: "חטופים עכשיו, מלחמה אחר כך"?
https://www.israelhayom.co.il/news/geopolitics/article/17405362
האם לוותר על הפרימטר תמורת החטופים?
יועז הנדל לא מצטיין תמיד בעקביות כדוגמת הצהרתו בעבר ש"טיבי לא תומך טרור," אבל כאן יועז הנדל בהחלט צודק בדבריו "אחרי קום המדינה, צבא של טרקטורים נשלח מהקיבוצים כדי לחרוש את האדמות שמהן הערבים ברחו או גורשו. המבצע הלאומי הזה קבע את היכולת של מדינת ישראל לפרוח ולקדם התיישבות, והנה ההוכחה:
 
ההשתלטות על אדמות העמק של הערבים לאחר מלחמת השחרור
הנה מה שכתבתי כאן בעבר על ההשתלטות על אדמות העמק של הערבים לאחר מלחמת השחרור ("חדשות בן עזר, 591. 15.11.10):
בחודש יוני 1948 כשנדם הירי בסביבת לג'ון (מגידו)-ג'נין, והוסכם על ההפוגה הראשונה, נמצאו שטחי קרקע גדולים שננטשו על-ידי הערבים. היצר הפלחי לעבד את האדמות הללו התעורר. אברהם קרמראז'-כנעני פנה ביוזמתו לוועד הגוש, ששכן בנהלל, וביקש שיעמידו לרשותו טנדר עם נהג, כדי לסייר בשטחים הכבושים מידי הערבים, ולהציע תוכנית לעיבודם.
המפקדה האזורית של צה"ל, בכפר גדעון, הובילה אותו לשטחים הנטושים הניתנים לעיבוד, שבין עפולה וג'נין. והעמידה לרשותו צוות חיילים עם שני טנקים לאבטחה. הם יצאו לשטח של אדמות לג'ון. השטח הנטוש, שעמד לאחר קציר החיטה, השתרע לאורך כביש הסרגל, עד תחנת המשטרה בלג'ון (מגידו). נציגי הצבא אמרו: "הנה השטח לפניכם, תקבעו את גבולותיו."
השטח סומן: במערב כביש הסרגל במזרח – כביש יזרעאל עד הכפר מוקיבלה. בדרום – כביש לג'ון-ג'נין באורך שני קילומטר. אותר שטח של כשישים אלף דונם. מערבית לכביש הסרגל היו נטושות אדמות הכפרים חרבת-ליד עד מנסי ואבו-שושה על-יד משמר העמק – גם שטח זה הגיע לשישים אלף דונם בקירוב. והיו גם שטחים נטושים צפונה לכביש חיפה-נצרת, מהכפרים מהלול, עילוט, והאדמות הגרמניות של ולדהים-בית לחם, ודרומה לכביש חיפה-עפולה אדמות הכפר אל מוג'דל – וגם שטחים אלה היו בשיעור של עשרות אלפי דונמים.
בשם ועד הגוש אברהם כינס את נציגי המשקים מהעמק המערבי והמזרחי, וסיפר להם מה ראה בסיור. שטחים גדולים הראויים לעיבוד חקלאי. הוצע לקיבוצי העמק המערבי לקבל על עצמם את עיבוד האדמות הנטושות, מערבית לכביש הסרגל ועל-יד כביש חיפה-נצרת-עפולה, כ-150 אלף דונם. לקיבוצי העמק המזרחי הוצע לעבד את שטחי לג'ון, והצטרפו אליהם גם חמישה משקים מעמק הירדן.
בעיבודים לקחו חלק הקיבוצים, מבית אלפא, עד שער העמקים, ויגור. נציגי המושבים הסתייגו מלקחת חלק בעיבוד השטחים, כולל המושבים שמכסת הקרקע שלהם היתה קטנה, כי באותה תקופה היה כדאי לעסוק בגידול עופות, והמושבים היו מרוכזים בבניית לולים גדולים. חלוקת השטחים בוצעה בעזרת מונה המרחקים של המכונית, וגלגליה סימנו את הקו למחרשה שבאה אחריה. במשך שנתיים נעשה מאמץ על-ידי המשקים, שבציוד שהיה בידיהם, ללא תוספת ציוד חדש, הצליחו להשתלט על עיבוד השטחים החדשים. האדמות קיבלו עיבוד נאות, למשקים היתה תוספת הכנסה, ולמדינה נפתרה בעייה. גם תוספת גרעיני חיטה היתה בבחינת סיוע בעיתו. בגבת הוכפל השטח המעובד. ל-5,000 דונם אדמת קבע, נוספו עוד 5,000 דונם אדמה.
החוויה של הגשמת חזון עצמאות ישראל, שאפפה את כולם ודחפה להיות בין כובשי קרקעות ישראל, עיבודם ויישובם – הבשילה באברהם את הרצון להקדיש עצמו לפעולה הזו במיוחד. הוא ראה בה מלאכת קודש, שיש להתמסר לה ולחזק באמצעותה את מדינת ישראל הצעירה.
לאחר הצלחת עיבוד האדמות הנטושות על-ידי מרבית קיבוצי עמק יזרעאל, התחדדה ההכרה שיש לחלק את הקרקעות לישובים הקיימים, להרחבת הפיתוח המשקי, וזאת בנוסף לצורך להקצות קרקעות לישובים חדשים. המחלקה להתיישבות של הסוכנות היהודית היא שעסקה בתכנון משבצות הקרקע של הישובים החדשים.
בשנת 1949 פנה אברהם ליוסף וייץ, שעמד בראש תכנון אדמות ישראל מטעם הקרן הקיימת לישראל והוענקה לו גם הסמכה של שר החקלאות במדינת ישראל הצעירה, והעלה בפניו את פרשת עיבוד האדמות הנטושות, שנעשתה באופן ישיר על ידי המשקים. וייץ הציע להקים ועדה של אנשי האזור – יהושע וידלר, שלמה רוזן ואברהם כנעני, שתציע תוכנית להגדלת משבצות הקרקע לכל יישובי העמק הוותיקים. את הקריטריונים לחלוקת האדמות היה לתאם עם מוסדות "המרכז החקלאי" והקק"ל. מחלקת ההתיישבות של הסוכנות בחיפה, העמידה צוות טכני עם מכשירי מדידה, ואלה מיפו את השטחים שברשות היישובים. עבודה זו הושלמה על-ידי מחלקת הקרקעות של הקק"ל.
בשנת 1950 בעקבות הצלחתו בחלוקת השטחים, התמנה אברהם למרכז החקלאי, כנציג "הקיבוץ המאוחד", ומאז עבודתו העיקרית היתה במחלקה להתיישבות של המרכז החקלאי. הוא לא עבד יותר את האדמה, הוא חילק אדמות.
לכל אורך חייו ניהל אברהם כנעני שיחות נפש עם נכדו. בזקנותו פירסם את מכתביו – אליו וממנו. אבל הנכד נטש את דרכם של החלוצים. הנכד – ספי רכלבסקי, פירסם ספר אחד נגד היהדות של הסבא רבא – הרב שמואל: "חמורו של משיח", וספר שני נגד כיבוש האדמה הערבית של סבא אברהם – "אין גבול". את הספר האחרון הקדיש ספי לסבא ולסבתא וכתב בהקדשה: "גם אם לא יהיה עולם, תהיה יהופיץ..."
הנכד האהוב – ספי, הפך להיות סרסור בורסה העוסק בסחורות עתידיות. עיסוק שסבתא חייצֶ'ה היתה מכנה בבוז: "לופט גישעפט" – עסקי אוויר. קויפן (לקנות) ופארקויפן (למכור). עסקי אוויר התאימו לטיפוס היהודי הגלותי ולא ל"אדם החדש הארצישראלי". דמות סרסור הבורסה מתאימה למנחם מנדל מיהופיץ (כך כינה שלום עליכם את קייב) ולא לדמות "החלוץ הארצישראלי" החדש. ההיסטוריה הפכה כיוון. סבא אברהם הפך מקרמראג' לכנעני. הנכד – ספי, חזר להיות קרמראג' (סוחר רוכל). הלא הרי גם מארקס אמר, ש"האלוהים של היהודי הוא הממון."
https://benyehuda.org/lexicon/hbe/hbe00591.php
 
עבודה עברית
שורת מחדלים בבסיס חיל האוויר תל נוף: הברחת עובדים ערבים לבסיס, זיוף תעודות, הכנסת אמצעי שמשבש בקרת כניסה, ניסיון קניית נשק מחייל והשיא – באישור מפקד הבסיס הוכנסו עובדים ערבים ללא סיווג, הסתובבו בו בחופשיות וקצין מסר להם בוואצאפ מפה מפורטת של הבסיס עם מיקומי דירות הטייסים ושמות המשפחה בכל דירה.
מדובר בביקורת פתע שנערכה בנובמבר 2024 וגילתה שורת מחדלים, אך בכך לא תם האירוע. בנוסף ב-27/1/25 בבסיס חיל האוויר בחצרים עובדים ערבים עם סיווג ניסו לשכנע חייל למכור להם את הנשק שלו תמורת 30 אלף ש"ח. החייל דיווח על כך.
התברר עוד כי עובדים ערבים נכנסו לבסיסי חיל האוויר עם תעודה מזויפת, הבריחו עובד ברכב, צילמו אמצעים מסווגים, הפקידו טלפון מזויף ללא סים והבריחו פנימה אחר במקומו. כמו כן זייפו מדבקות של "נבדק" על פלונים וכך הסתובבו עם פלאפונים ללא אישור.
אם לא די בכך הם הכניסו אמצעי שמשבש בקרת כניסה ואף גנבו ציוד צבאי ממכולה בבסיס. מדובר על מספר אירועים וכל זה כאמור בבסיסים רגישים של חיל האוויר.
כזכור לוחמי יחידות מיוחדות שחיסלו מחבלי נוח'בה בטבח בשמחת תורה נדהמו למצוא על גופם מפות מפורטות של בסיסי חיל האוויר, שכללו מיקומים של כל משפחה המתגוררת בבסיס ואף קודי כניסה. אולם מתברר כי בצה"ל לא למדו דבר.
(אלחנן גרונר)
https://t.me/realelchangr/2238
אולי גם כאן כדאי לחזור לערכי הציונות הסוציאליסטית של "עבודה עברית" לפחות בבסיסי הצבא?
 
שב"כ עצמאי או כפוף לממשלה הדמוקרטית?
ד"ר ערן שמיר-בורר ופרופ' עמיחי כהן מהמכון הישראלי לדמוקרטיה כותבים:
"ממלכתיות השב״כ קריטית לשמירה על ביטחון ישראל וחירויות אזרחיה. שב"כ רשאי לחדור מרחוק למחשבים שלנו, לעקוב אחר המיקום שלנו, לשלול סיווג ביטחוני מנבחרי ומשרתי ציבור, ועוד ועוד. הקביעה בחוק כי השב״כ יפעל באורח ממלכתי ולא יוטלו עליו משימות לקידום אינטרסים מפלגתיים-פוליטיים, נועדה למנוע מציאות שבה ייעשה שימוש לרעה בסמכויות מרחיקות הלכת האלה נגד אזרחי ישראל. הממלכתיות של השב"כ היא ההגנה שיש לנו מפני הפיכתו מארגון השומר על ביטחון המדינה ואזרחיה, למשטרה חשאית הפועלת נגדם.
"אם לא נשמור על העצמאות של השב"כ מהשפעות פוליטיות — הוא לא יוכל לשמור עלינו." (למאמר המלא שכתבו ד"ר ערן שמיר-בורר ופרופ' עמיחי כהן):
https://bit.ly/42jerEy
https://x.com/DemocracyIL/status/1909544945439908142?t=aFw3Zw5L5PsMEteZhF4hOw&s=03
הבנתם? השב"כ לדעת הכותבים צריך להיות עצמאי ולא כפוף לממשלה הנבחרת.
חיים וישניה-רמון: שני חוקרים של המכון הישראלי לדמוקרטיה, ד"ר ערן שמיר-בורר ופרופ' עמיחי כהן, פירסמו מאמר שכולו קריאה לעצמאות של השב"כ ממרות הממשלה. בין היתר הם כתבו כי למרות שצריכים לשרור יחסי עבודה מבוססי אמון מקצועי בין ראש הממשלה לבין ראש השב"כ, לראש השב"כ "מידה מסוימת של עצמאות אל מול ראש הממשלה" וכי "עצמאות זו היא המבטיחה כי השב"כ לא יהפוך למכשיר פוליטי נגד מתנגדי המשטר, דוגמת ה'משטרות החשאיות' של דיקטטורות." וכדי להבטיח שהמסר יועבר, הם הוסיפו כי "אכן, לממשלה סמכות לקצר את משך הכהונה, ולהעביר את ראש השב"כ מתפקידו. אך בסמכות זו בוודאי צריך לעשות שימוש מצומצם, ורק משיקולים ענייניים.
כלומר, דברים מאוד משכנעים, אבל פתאום נזכרתי בעמדתו המסורתית של המכון הישראלי לדמוקרטיה ביחס ליחסי שב"כ ודרג מדיני – עמדה שסותרת את העמדה הנוכחית של המכון. בשנת 1997, כשחוק השב"כ נידון בממשלת נתניהו הראשונה, עוד לפני הגעתו לכנסת, פירסם המכון מסמך הערות לחוק שבו קבע כי "סכנה חריפה – כך מגלה הניסיון במדינות אחרות – הינה כי הגורם המיניסטריאלי הממונה על השירות לא יהיה אלא אחראי 'פורמלי', כאשר בפועל מואצלות לראש השירות הסמכות לנהל את השירות כראות עיניו. בשנת 1998, אחרי שהחלה חקיקת החוק בכנסת, הוזמן פרופ' מרדכי קרמניצר מהמכון הישראלי לדמוקרטיה לישיבה של ועדת הכנסת שהוקמה לעניין חוק השב"כ, והסביר לחברי הכנסת כי "זה טוב שהשירות כפוף לשלטון האזרחי." אפילו כשראש הממשלה נפתלי בנט עמד לפני מינוי ראש השב"כ הנוכחי, פירסמו שני חוקרים של המכון קריאה לבצע חשיבה מוקפדת על אמצעי הפיקוח של הדרג המדיני, המשפטי והפרלמנטרי על השב"כ. השניים הזכיר כיצד בעבר ראש השב"כ העז "להמרות... את פיו של ראש הממשלה," עקב עוצמת השב"כ וחולשת מערכת הפיקוח המוסדית של הדרג המדיני על הארגון, וקבעו שהדרג המדיני חייב להפעיל פיקוח הדוק על השב"כ ודרכי פעולתו. אחד מאותם חוקרים שכתב את הקריאה הזו הוא לא אחר מאשר פרופ' עמיחי כהן שעכשיו מטיף לעצמאות ראש השב"כ ממרות הדרג המדיני. אבל זה לא מקרה שפרופ' כהן הנכבד, ויתר חוקרי המכון, שינו את עמדתם ב-180 מעלות בסוגיית כפיפות השב"כ לממשלה. בשנים האחרונות, כל עמדותיו של המכון הישראלי לדמוקרטיה נקבעות על פי עקרון היסוד "האם זה רע לנתניהו או טוב לנתניהו" – והאמת, היושרה וגם הדמוקרטיה יכולים ללכת לעזאזל.
https://x.com/ramonhaim/status/1912540942432710797?t=NpKLZQAzMrfaju6FXM5bKw&s=03
איך אמר בנימין גנץ, "יש אנשים ששנאת נתניהו גוברת אצלם על אהבת המדינה." הם יטהרו כל שרץ ויפגעו בדמוקרטיה ובלבד שיפגעו בנתניהו.
 
האם ייתכן "רב" חילוני?
הפיליסטיניזם המדהים של "הרב החילוני" ד"ר אורן יהי-שלום
מהו רב? במסורת היהודית המודרנית רב הוא פוסק הלכה או מורה הלכה.
רבי או רעבע (בהשפעה נוצרית של תורת "ממלא המקום" הקתולית שהאפיפיור הוא ממלא מקומו של פטרוס שהוא ממלא מקומו של ישו עלי אדמות, המתווך בין אלוהים לאדם) הוא "צדיק" המתווך בין אלוהים לחסידים ע"פ תורת הקבלה.
האם ייתכן "רב חילוני"?
ד"ר אורן יהי-שלום (מישהו יודע את שמו המקורי?) מתנאה בעצמו כרב חילוני מוסמך מטעם מכון "תמורה - יהדות חילונית", בעל MA מאוניברסיטת בר אילן ו- PHD באוניברסיטת חיפה. חבר AHR – האגודה הבינלאומית של רבנים הומניסטיים. וכן חבר ועד מועצת הרבנים החילוניים בישראל.
https://www.oren-yehishalom.com/oren-yehishalom
בעבר היה דובר "דור שלם רוצה שלום" והיום פעיל בתנועת "אנחנו היהדות של מגילת העצמאות."
כד"ר וכ"רב חילוני" הוא מורה את תורתו וקורא "לשלב בין המורשת לדמוקרטיה כדי להתמודד עם הקבוצות הקנאיות שהשתלטו על המדינה." וזו התורה שהוא מלמד:
"במשנה של הרמב"ם," מסביר הרב החילוני יהי-שלום, "יש לפחות שלושה יסודות שמובילים לתנועת ההשכלה המודרנית: יסוד אחד הוא האמונה שיש אחד שלם כלשהו. יש אלוהים שלא מדברים עליו כי הוא מושג גבולי בהכרה, לכן כל ניסיון לתאר אותו מצמצם אותו, ולכן המסקנה היא צניעות. היסוד השני הוא האמונה האופטימית בשכל של האדם – הרעיון שהאדם יכול להתחבר למהות התבונית של האל. והיסוד השלישי הוא שהשכל האנושי מוגבל ולא יכול להחזיק את כל האמת. ספק הוא ערך חשוב.
"הרבנים של ימי הביניים היו זרם רפורמיסטי – זה היה המאפיין המרכזי של תולדות ישראל, ולא הקנאות והשמרנות. הרמב"ם היה פתוח למה שהתרחש סביבו והביא בין היתר רעיונות נשגבים מהיוונים אל תוך הזרם הרבני.
"אנחנו רגע לפני חורבן," מוסיף הרב החילוני יהי-שלום, "צריך לראות את זה ולבלום את זה. זה חלק מתהליך שבו איבדנו את הערכים הרמב"מיים, את הגישה המשכילית."
(עופרה רודנר, בעיתון המודפס, "חילוניות יהודית", בדיגיטל, "העגלה כל הזמן צריכה להתמלא, לא לעמוד במקום," אל-ארצ'", 9.4.25).
https://www.haaretz.co.il/literature/fivebooks/2025-04-09/ty-article-magazine/.premium/00000196-0abc-d5e5-a5d7-5afe73740000
פשוט מדהים. האם "הרב החילוני" יהי-שלום לא קרא מעודו את הרמב"ם? האם אינו מבין כלל את תורתו? בשיעורו "הרב החילוני" יהי-שלום פשוט מטעה את כל קוראיו ושומעיו.
נכון, הרמב"ם ניסה להוכיח את עיקרי היהדות בעזרת תורת אריסטו, אבל בתורת המדינה הוא אימץ את אפלטון. את המלך הפילוסוף השולט שהוא המשיח (אולי הוא עצמו) ואפלטון כמובן הוא אבי אבות הרעיונות הפשיסטיים. מה לרמב"ם ולדמוקרטיה?
הרמב"ם (ממשה עד משה לא קם כמשה) ניסח תורה טוטליטרית רצחנית, שמעולם לא היתה קודם לכן, ומאז – ביהדות, קל וחומר בין הרבנים האשכנזים. בניגוד לתפיסה הנוהגת ביהדות שעבירות חלות רק על מעשים, החיל הרמב"ם את כללי ההלכה גם על "דוגמות" – עקרונות אמונה. כל מי שאינו מקבל את הדוגמה שניסח הרמב"ם (בדומה לנצרות הקתולית) נחשב על-ידי הרמב"ם לכופר שיש להרגו. הרמב"ם ניסח י"ג דוגמות (עיקרים) ליהדות שיש להאמין בהן ועל כל מי שאינו מקבלן אומר הרמב"ם: "ואם יתקלקל לאדם יסוד מאלה היסודות – הרי יצא מן הכלל וכפר בעיקר, ונקרא 'מין' ו'אפיקורוס' וקוצץ בנטיעות, וחייבים לשנאו ולהרגו." (הקדמת הרמב"ם למשנה, אחרי ניסוח י"ג היסודות. – עקרונות האמונה).
מעבר לעבירה על י"ג הדוגמות הללו, לגבי הרמב"ם, כל יהודי שאינו מאמין בתורה שבעל-פה, יש להורגו ואין צורך בבית דין לשם כך. כל ההורג אותו יעשה מצווה:
"[א] מי שאינו מאמין בתורה שבעל פה, אינו זקן ממרא האמור בתורה, אלא הרי הוא בכלל המינים, ומיתתו ביד כל אדם. [ב] מאחר שנתפרסם שהוא כופר בתורה שבעל פה – מורידין ולא מעלין, כשאר המינים והאפיקורוסין והאומרין אין תורה מן השמיים והמוסרים והמשומדים: כל אלו אינן בכלל ישראל, ואינן צריכין לא עדים ולא התראה ולא דיינין; אלא כל ההורג אחד מהן, עשה מצווה גדולה והסיר מכשול." (רמב"ם, משנה תורה, הלכות ממרים פרק ג הלכה א).
הרמב"ם אינו מסתפק בחיסול כופרים פשוטים, לתפישתו יש להרוג גם את הפילוסופים שטעו בעיונם: "כל איש מבני אדם שאין לו אמונת דת, לא מדרך עיון ולא מדרך הקבלה קבוצת התור"ך המשוטטים בצפון, והכושים המשוטטים בדרום, והדומים להם מאשר אתנו באקלימים האלה, ודין אלו כדין בעלי חיים שאינם מדברים ואינם אצלי במדרגת בני אדם ומדרגתם נמצאות למטה ממדרגת אדם ולמעלה ממדרגת הקוף. בני אדם בעלי אמונה ועיון אלא שעלו בידם דעות בלתי אמיתיות, אם מטעות גדולה שנפל ביום עיונם, או שקיבלו ממי שהטעם... ואלו הם אשר יביא הצורך בקצת העיתים להרגם ולמחות זכר דעותם שלא יתעו זולתם." (מורה נבוכים, משל הארמון, חלק שלישי, פרק נא, עמ' סה)
הרמב"ם, שסבל מהקיצוניות המוסלמית של כת האלמוחידין, שחיסלה את הקהילה היהודית בקורדובה, ובעטייה נאלץ לעזוב את עיר מולדתו ולחיות כאנוס מוסלמי כמה שנים – אימץ את תפיסתם הקיצונית, וקבע שיש לראות בנצרות עבודה זרה שיש להעביר מן העולם: "הנוצרים עובדי עבודה זרה הם (הלכות ע"ז פרק ט ד): ואם לא השלימו או שהשלימו ולא קבלו שבע מצוות, עושין עמהם מלחמה והורגין כל הזכרים הגדול ובוזזין כל ממונם וטפם, ואין הורגין אישה ולא קטן שנאמר והנשים והטף זה טף של זכרים." (הלכות מלכים פרק ו הלכה ד) 
לעומת היחס הקשה לגברים יהודים, יחסו של הרמב"ם לאישה חנון ורחום משהו. הסנקציה נגדה פחות קשה. האישה לפי הרמב"ם חייבת להישמע לבעלה: "כל אישה שתימנע מלעשות מלאכה מן המלאכות שהיא חייבת לעשותן כופין אותה ועושה אפילו בשוט." (הלכות אישות, פרק כ"א, הלכה י, בפסיקה זו הוא הושפע מהקוראן סורה 4 פסוק 24).
למזלו של העם היהודי לא התקבלו פסיקות אלו של הרמב"ם על-ידי כלל רבני ישראל הספרדים והאשכנזים. שכן קבלת פסיקותיו היתה מחייבת להוציא להורג גם את רוב היהודים האורתודוכסים של ימינו, שאינם מאמינים עוד באחדות האל (דוגמה מחייבת ע"פ דרישת הרמב"ם בי"ג העיקרים) אלא בשכינה ובתורת הספירות מיסודו של משה די ליאון. (רבי אליהו בן שלמה זלמן, "הגאון מווילנה", נלחם שנים נגד החסידות ותורת הקבלה, אבל לקראת סוף חייו שינה דעתו וקיבל את תורתו של משה די ליאון. לכן כיום, כל היהדות החרדית מלבד קבוצת ה"דרדעים" התימנים הנאמנים ל"ייחוד" של הרמב"ם, מאמינים בשכינה ובספירות).
"הרב החילוני" יהי-שלום מביע כמובן גם דעת תורה "רבנית"-חילונית בשאלת החטופים:
התשובה היהודית לסוגיית החטופים היא השכל שלנו, לא של קנאי הדת
האם ישנה תשובה "יהודית" להסכם השבת חטופים? תשובה "יהודית" היא התשובה של השכל הישר שלנו היום, לפי מיטב שיקול דעתנו, בשפה שלנו, בתוך הנורמות שלנו, בערכים שלנו ולאור המורשת שלנו. זו יהדות. זו תמיד היתה היהדות,  וזו היהדות שלנו.
בצד השני ניצבים קנאי דת, שיש להם דעה נטולת ספקות (דוגמטית) והם מתאמצים להציג אותה כ"דעת תורה", כלומר כפירוש מדויק של ההלכה, ואולי כדעת אלוהים עצמו.
ההלכה תמיד התפתחה בהתאם לזמן וההקשר התרבותי והנורמטיבי של המציאות מסביב. לכן עצם המחשבה שאנחנו נזקקים לסמכות קשיחה של "חכם" מלפני מאות שנים, היא סתירה במושג "הלכה", שהרי זו תרבות חיה ותוססת – מפרשת ומשתנה.
מאז ההשכלה אנחנו מניחים שיש לנו שכל, ולפיכך שיקול דעת אוטונומי באשר לטקסטים.
סוגיית החטופים היא הזדמנות או מבחן להתמודדות שלנו עם נורמות וערכים במציאות משתנה – ובעיקר מול מקורות השראה ושכל ישר.
בימי הביניים סיכם רמב"ם את עמדת החכמים בתלמוד (חז"ל) כי פדיון שבויים הוא מצווה נעלה. זאת משום: "שֶׁהַשָּׁבוּי הֲרֵי הוּא בִּכְלַל הָרְעֵבִים וְהַצְּמֵאִים וַעֲרוּמִּים וְעוֹמֵד בְּסַכָּנַת נְפָשׁוֹת."
ובכל זאת – ראוי לנו כיום לשמור על ביקורתיות ולזכור שיש הבדלים רבים בין שבויים בתקופות שונות.
אין ספק כי החטופים בעזה עשויים להיות בגדר "שבויים" ואכן מדובר ב"סכנת נפשות" – ומכאן ניתן לקבל השראה לערך העליון של הצלת חיים באופן מיידי וברור. לאור זאת ראוי לשקול ערכים וכמובן סיסמאות כמו "ניצחון מוחלט".
https://www.zman.co.il/568697/popup/
ואכן צודק "הרב החילוני" יהי-שלום, בכך שההלכה נתונה לפרשנות ומשתנה בהתאם לנסיבות, אבל שוב הוא מוכיח את בורותו ברמב"ם, ומשמיט את דבריו בנושא.
"אֵין פּוֹדִין אֶת הַשְּׁבוּיִין יוֹתֵר עַל כְּדֵי דְּמֵיהֶן, מִפְּנֵי תִּקּוּן הָעוֹלָם. וְאֵין מַבְרִיחִין אֶת הַשְּׁבוּיִין, מִפְּנֵי תִּקּוּן הָעוֹלָם; רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, מִפְּנֵי תַּקָּנַת הַשְּׁבוּיִין. (משנה, מסכת גיטין, פרק ד', משנה ו'). ומוסיף על זה  הרמב"ם: "אין פודין את השבויים ביתר על דמיהן, מפני תיקון העולם – שלא יהיו האויבים רודפין אחריהם לשבותם; ואין מבריחין את השבויים, מפני תיקון העולם – שלא יהיו האויבים מכבידין עליהן את העול ומרבים בשמירתן." (משנה תורה לרמב"ם, ספר זרעים, הלכות מתנות עניים, פרק ח', הלכה י"ב)
יתר על דמיהן: הפירוש של "יתר מכדי דמיהם" הוא: "יותר מהשווי הריאלי שלהם."
אחת ממטרותיו של סייג זה היא למנוע יצירת עידוד לחוטפים והשובים, כי אם יראו שדרישת כופר עבור שבויים מעם ישראל היא דרך מוצלחת לעשיית רווח כלכלי גדול כזה שמשלמים עבורם כל מחיר, יתאמצו לחטוף עוד ועוד ויקשה לשחררם. דעה נוספת באשר למטרת הסייג שמציגה הגמרא היא למנוע את דוחק הציבור, שיהיה עליו לשלם כסף רב על שבויים.
אחת הדוגמאות הבולטות למורכבות סוגיה זו היתה פרשת מאסרו של המהר"ם מרוטנבורג, גדול רבני אשכנז במאה ה-13, אשר על פי דברי המהרש"ל אסר המהר"ם לפדותו מהכלא, מפני התקנה הנ"ל, אף שעל פי ההלכה מאחר שהיה גדול הדור שכל ישראל היו זקוקים לפסיקותיו והדרכתו התורנית היה מותר לבזבז עליו כספים רבים, חשש המהר"ם מפני ההשלכות שיהיו אם ישלמו עליו מחיר מופרז כגון שדבר יזה יגרום לכליאתם של גדולי חכמי ישראל בכל מקום לאותה מטרה. והוא אכן מת בשבי (לפי אותה המסורת במהרש"ל, השלטון הגרמני סירבו גם לאחר פטירתו לאפשר את פדיון גופתו. רק ארבע עשרה שנה לאחר מותו נפדתה לבסוף גופתו על ידי יהודי עשיר שתרם למטרה זו את רוב רכושו למרות האיסור של המהר"ם לעשות כן. אך מאז לא כלאו יותר רבנים למטרת כופר).
יכול כל אדם לפרש את ההלכה ולפסוק בנושא החטופים כרצונו, אבל אל למורה הוראה לסלף את הכתוב או לא להביא אותו במלואו. ובכלל למה בכלל "רב חילוני" צריך להיעזר בהלכה הדתית לקביעת עמדה בנושא החטופים? כל אדם בשכלו יכול לעשות כן. אין צורך ב"רב חילוני".
לסיכום: נחזור לשאלה שפתחנו בה. האם ייתכן "רב חילוני"? עצם ההגדרה "רב חילוני" היא אבסורד מוחלט. האם הוא פוסק הלכה חילוני? אפשר להסתפק בתואר מורה. מורה דרך, אידיאולוג, המלמד את תורתו. אפשר במקרה דנן גם מורה חילוני ליהדות.
הבעיה של ד"ר אורן יהי-שלום היא שהוא מורה הטועה ומטעה את תלמידיו. כלל ראשון למורה הוא ידיעת חומר הלימוד, בורות אין טעם ללמד. קל וחומר שהוא מתחזה לרב.
 
עמירם לוין קבלו את כל דרישות החמאס להחזרת החטופים
 רגע לפני סירוב פקודה
הסכנה לחיי החטופים, לחיי חיילינו, להיגררות לפשעי מלחמה ולפגיעה אנושה באתוס הצה"לי והחברתי, לא מאפשרים לעמוד מנגד. אנחנו מתקרבים לסירוב פקודה.
כדי למנוע מאלפי לוחמות ולוחמים להגיע למצב שבו לא תהיה להם ברירה אלא לסרב, על המפקדים הבכירים הרמטכ"ל ואלופי המטה הכללי, להתנגד להמשיך במלחמה חסרת תוחלת שמטרתה העמומה, "לחץ על חמאס," אינה מושגת, ומטרתה האמיתית נראית כלחימה לשם לחימה. הרמטכ"ל ומפקדי צה"ל, עליכם להבהיר לציבור ולממשלה שסיום המלחמה בעבור החזרת כל החטופים איננו "מחיר", אלא השגת המטרה.
מעל המשך המלחמה ללא השבת כל החטופים מתנוסס "דגל שחור הדוקר את העין ומקומם את הלב, אם העין אינה עיוורת והלב אינו אטום או מושחת." אני בוטח בכם, הציבור בוטח בכם. כך תנצחו, וכך "תדע כל אם עברייה כי הפקידה גורל בניה בידי מפקדים הראויים לכך."
(עמירם לוין, בעיתון המודפס: "רגע לפני סירוב פקודה." בדיגיטל: "בידיים רועדות, ועל אף שלא האמנתי שאי פעם אכתוב זאת", "אל-ארצ'", 17.4.25).
https://www.haaretz.co.il/opinions/2025-04-17/ty-article-opinion/.premium/00000196-43df-ddef-a5df-dfff42a60000
הבנתם? אלוף פיקוד הצפון לשעבר, וכיום אחד ממנהיגי התנועה הפרוטסטנטית, קורא לחיילים לסרב פקודה אם לא יתקבלו כל דרישות החמאס להחזרת החטופים. מה לדעתכם לומד מזה החמאס?
 
הקריאה לג'יהאד נגד ישראל שהציתה קרב בין חכמי הדת:
"הרפתקאות שיביאו לעוד הרס ואסונות"
האיחוד העולמי של חכמי ההלכה המוסלמים שיושב בקטאר הוציא פסק הלכה שקורא לג'יהאד נגד ישראל, ולהתערבות צבאית מיידית של כל המדינות הערביות והמוסלמיות.
בתגובה חריפה, תקף מוסד המופתי המצרי, (הגוף רשמי של השלטון במצרים), את הפתוא וכינה אותה: "הרפתקה חסרת שיקול דעת שתביא לעוד הרס ולאסונות על הפלסטינים עצמם."
עימות תיאולוגי זה אינו מתרחש בחלל ריק, אלא על רקע המתיחות המדינית המתמשכת בין מצרים לקטאר, שהחריפה לאחרונה בעקבות פרשת קטארגייט. המחלוקת הדתית משקפת את הקרע העמוק בעולם הערבי בין המחנה הפרגמטי המבקש להימנע מהסלמה אזורית, לבין הגורמים הרדיקליים המקדמים עימות כולל עם ישראל.
האיחוד העולמי של חכמי ההלכה המוסלמים הוא ארגון סוני-קיצוני שמזוהה עם "האחים המוסלמים", אלא שהפתוא שהוציא עורר עימות. הוא כולל שורת קביעות הלכתיות נחרצות: "חובת ג'יהאד במלחמה נגד הכיבוש בפלסטין על כל מוסלמי," חובת התערבות צבאית מיידית מצד מדינות ערב והאסלאם; חובת הטלת מצור על "האויב הציוני" ביבשה, בים ובאוויר, וכן הקמת ברית צבאית אסלאמית להגנת האומה והרתעת התוקפים.
מוסד המופתי המצרי גינה את פסק ההלכה: "לשום גורם או קבוצה אין זכות לקחת סמכות בפרסום פסקי הלכה בנושאים רגישים אלו, באופן שמפר את כללי השריעה ומסכן את ביטחון החברה ואת יציבותן של מדינות האיסלם," הוא הדגיש.
"התמיכה בעם הפלסטיני ובזכויותיו הלגיטימיות היא חובה הלכתית, אנושית ומוסרית, אבל בתנאי שהתמיכה תהיה במסגרת מה שישיג את האינטרסים של העם הפלסטיני, ולא על מנת לשרת אג'נדות או הרפתקאות בלתי מחושבות, שיביאו לעוד הרס, עקירה ואסונות על הפלסטינים עצמם," הוסיף מוסד המופתי המצרי.
עוד ציינו כי "הקריאה לג'יהאד ללא התחשבות ביכולות האומה ובמציאות המדינית, הצבאית והכלכלית היא קריאה חסרת אחריות שמפרה את עקרונות השריעה המחייבים להתחשב בתוצאות. השריעה האסלאמית דורשת הערכת אינטרסים ונזקים, ומזהירה מפני החלטות נמהרות שאינן מתחשבות באינטרס הציבורי, ואף עלולות להביא להכפלת הפגיעה באומה ובחברה."
אנשי הדת במצרים, טוענים כי אין רשות לאף 'איחוד' או התארגנות להכריז על ג'יהאד, כיוון שמדובר בנושא רגיש ומדוקדק. העיקרון שעליו מסתמכים אנשי הדת במצרים, הוא המַצְלַחַה (תועלת), שבמקרה זה הוא האינטרס הציבורי ושלום הציבור. לשיטתם יציאה לג'יהאד מזויין כנגד ישראל תגרום כרגע נזק למדינות ערב ולפלסטינים, וכי הנזק (מַפְסַדַה) עולה על התועלת (מַצְלַחַה)". (ספיר ליפקין).
https://www.mako.co.il/special-politics/Article-a09c249ccf31691026.htm
עכשיו רק חשבו מה קורה כאשר חכמי הדת קוראים את אלוף עמירם לוין וכל הגנרלים הישראלים הדורשים מישראל להפסיק את המלחמה ולקבל את כל דרישות החמאס, האם הם יתמכו בג'יהאד או יתנגדו לו?
נעמן כהן