הַבֵּן אֶל בֵּית אִמּוֹ הוּא שָׁב,
צָמֵא הוֹלֵךְ אֶל מַיִּם,
וְֹהַיְּהוּדִי, בְּכָל יָמָיו –
הוֹלֵךְ לִירוּשָלַּיִּם.

וִירוּשָלַיִּם בְּלִבּוֹ
מַצְמַחַת לוֹ כָּנָף,
וְהִיא נוֹטַעַת בְּקִרְבֹּו
גַּם גֶּזָע גַּם עָנָף
וְהִיא אַרְצִית וְהִיא חֲלוֹם,
הִיא סֶלָּע גַּם רִיחוּף,
וְהִיא שְׂדֵה-קְרָב וְהִיא שָׁלוֹם,
הִיא עוֹז וְהִיא כִּיסוּף.

זו עִיר דָּוִד עוֹטָה מָּגֵן
עַל בְּנָהּ הַמְּיַיחֵל
אֶת אֲבָנֵיהָּ לְחוֹנֵן
עִםִ פַּעֲמֵי גוֹאֵל.
כָּך עִיר שָׁלֵם מָגֶּשֶׁת יָד
אֶל בְּנהּ המִתְיַסֵּר,
הַמְּצַפֶּה מֵאָז לָעַד
לְבוֹא המְּבַשֵׁר.

זוֹ עִיר נוֹקֶבֶת פֶּצַע חַד
בִּבְנָהּ הַמְסוֹעָר,
הַמְּבַקֵשׁ אֶת הַנּוֹעָד
בֵּין רוּחַ לְבָּשָר,
וּמַעֲלָה בְּרֶכֶב אֵשׁ
אָדָם אֶל רוֹם שְׁחָקִים,
הוּא לְעוֹלַם לא יִוָואֵשׁ
מַלְכוּת בָּה לְהָקִים.