* מחיר הקיום – המאבק על קיומנו ועל זכותנו לחיות בארצנו, גובה מאיתנו מחיר דמים כבד, כמעט כבד מנשוא. הכאב על כל חלל קורע את הלב.
אך כאשר הפחד מפני המחיר משתק אותנו, התוצאה הישירה היא 7 באוקטובר. זאת, אסור לנו לשכוח לעולם.

* האיום האסטרטגי על חמאס – מכונת התעמולה של חמאס מוכשרת ומיומנת וחסרת עכבות ביכולת לשקר, להעליל עלילות דם ולהכחיש את זוועותיה, ואנו רואים שהיא מצליחה להנחיל את שקריה בעולם.
אך עלילת הדם על הטבח, שלא היה ולא נברא, בחלוקת המזון ברפיח, אינו עוד עלילה רגילה בסדרת העלילות. במקרה הזה, מדובר בניסיון לשבש ולהכשיל את האיום הגדול ביותר על חמאס – האספקה ההומניטרית לתושבי רצועת עזה, שלא באמצעות חמאס.
בטמטומנו וטמטום ממשלתנו ובחסות טמטומו של נשיא ארה"ב הקודם, במשך שנה תחזקנו ותדלקנו את האוייב ואת שלטונו, באמצעות מאות משאיות אספקה שהעברנו לרצועת עזה וחמאס השתלט עליהן, בזז אותן, מילא את כל צרכיו, סיפסר והפקיע מחירים וחמס את התושבים והגדיל את תלותם הקיומית, במובן הכי פשוט של המושג, בשלטונו. וכך הוא גייס עשרות אלפי מחבלים חדשים ופירנס אותם. וכך היה לו אורך נשימה לא להיכנע, לא לשחרר את החטופים ולהאריך את המלחמה. ובדרך הזאת הוא היה מאריך אותה לאין קץ.
בחודשיים שבהם הפסקנו את האספקה, המחסנים של חמאס טרם התרוקנו, אך מצב האוכלוסייה הידרדר אל סף משבר הומניטרי, שמונף היטב למלחמת התודעה של חמאס נגדנו, בהצלחה מסחררת ב"הארץ" ובעולם. וכעת, כאשר אנו מעבירים את האספקה ישירות לידי התושבים, מונעים משבר הומניטרי ומבטלים את התלות של האוכלוסייה בשלטון חמאס, זה איום אסטרטגי על שלטונו ועל קיומו של חמאס. הוא יעשה הכול כדי לסכל זאת.
עלילת הטבח נועדה להרתיע את התושבים מלהגיע לנקודות החלוקה, ולפגוע בלגיטימיות של החלוקה בדעת הקהל העולמית, מתוך תקווה לחזור לשיטת החלוקה הקודמת.
ואל מול תעמולת הזוועה של חמאס, ההסברה הישראלית משותקת. עשרים חודשים ממשלת השיתוק והמחדל לא יצאה מההלם ולא החלה לתפקד, גם בתחום ההסברה. כידוע, "מר ביטחון" הוא גם "מר הסברה", וככה זה נראה.

* למה מזיזים אוכלוסיה – אחד הטיעונים האבסורדיים ביותר של מעלילי עלילת הדם על "פשעי מלחמה" של ישראל בעזה, הוא נגד "הזזת האוכלוסייה". למה ישראל מזיזה את האוכלוסיה? כדי להגן עליה. כדי לא לפגוע בה. כדי למזער את הפגיעה באזרחים. כדי להפריד בין המחבלים לאוכלוסייה.
הטיעון הזה הוא עדות לצביעות המתחסדת של התעמולה האנטי ישראלית מחוץ ומבית.

* סוף לציונים – הפיגוע האנטישמי נגד הצועדים למען שחרור החטופים בקולוראדו הוא המשך ישיר לרצח הכפול בפיגוע האנטישמי ליד המוזיאון היהודי. עשרים חודשים של מתקפה אנטישמית באוניברסיטאות בארה"ב ומחוצה להן, מאז 7 באוקטובר ובהשראתו, ביוזמה ומימון של האוייב הקטארי "המורכב", הובילו ישירות לפיגועים הללו.
לא בכדי המתקפה היא על צעדה למען החטופים. המפגינים האנטישמים בארה"ב ובאירופה הם המשך ישיר לטבח, לאונס ולחטיפה ההמוניים ב-7 באוקטובר. הם תומכים בחטיפה ולכן צעדה למען החטופים היא יעד מובן מאליו שלהם.
המחבל צעק בין השאר "סוף לציונים". הציונות היא תנועת הלאום של העם היהודי. המאבק נגד הציונות הוא מאבק נגד מימוש הלאומיות היהודית, שכן לדידם לכל עם זכות להגדרה עצמית זולת העם היהודי. לא בכדי הוא לא צעק "סוף לציונות" אלא "סוף לציונים", כי את מימוש מאווייהם ראינו ב-7 באוקטובר – רצח המוני של יהודים. כאשר הם צווחים "פרום ד'ה ריבר טו ד'ה סי, פלסטיין וויל בי פרי", הם רוצים בשחרור קבע של "פלסטיין", שאת מהותו ומשמעותו ראינו ב"שחרור" פיסה מ"פלסטיין" בנגב המערב לאורך פחות מיממה. זו מלחמתם. זה מאבקם. את זאת אנחנו חייבים להבין.
ומי שזאת מטרתם, משתמשים בתעמולת זוועה נגד ישראל, המציגה את מימוש זכותה להגנה עצמית כ"ג'נוסייד" ו"פשע נגד האנושות". וכך, אותו מחבל שצרח "סוף לציונים", כלומר קריאה לג'נוסייד של מיליונים, גם צווח לעבר הצועדים, ברוח תעלומת הזוועה: "רוצחים, כמה ילדים רצחתם?" עלילת הדם נגד מדינת ישראל משרתת את מי שחלומם הוא ג'נוסייד שלנו. לידיעת האידיוטים השימושיים בתוכנו של אותם אנטישמים, שמתוך מניעים פוליטיים ציניים שותפים להפצת העלילה, מאשימים את ישראל ב"ג'נוסייד", ב"פשעים נגד האנושות", ב"פשעי מלחמה", ב"הריגת תינוקות כתחביב" וכן הלאה, ומטיפים לעריקה ממלחמת המגן.

* אחריותו של מקרון – הנשיא מקרון אינו יכול לרחוץ בניקיון כפיו ולהתנער מאחריותו לגל פשעי השנאה האנטישמיים בצרפת.
כאשר התעמולה האנטישמית מציגה את מימוש זכותה של המדינה היהודית להגנה עצמית כ"ג'נוסייד", "פשעים נגד האנושות" ו"פשעי מלחמה", ונשיא צרפת מהדהד את העלילה ופועל אקטיבית נגד ישראל ובעד האוייב הפלשתינאי, שחולל את טבח שבעה באוקטובר, הוא מוסיף שמן למדורה האנטישמית, ואלה התוצאות. ואם צרפת לא תתעשת, הגל הזה יעבור למעשי רצח.

* המבחן של אחינועם ניני – אחינועם ניני כותבת שחמאס וישראל מבצעות פשעים נגד האנושות.
היא משווה את ישראל, המממשת את זכותה להגנה עצמית, לארגון הטרור ולטבח, האונס והחטיפה ההמוניים, ומציבה אותם בשורה אחת. היא מעלילה עלילת דם אנטישמית נוראית על ישראל, כאילו היא מבצעת פשעים נגד האנושות.
עכשיו יקפצו כמה אנשים ו"יתקנו" אותי ו"יסבירו" לי שהיא לא דיברה על ישראל וצה"ל אלא על ממשלת ישראל. כלומר, את האפולוגטיקה-בדיעבד של יאיר גולן בעקבות הביקורת על דברי הבלע שלו, היא מאמצת מראש.
אבל ממשלה אינה יכולה לבצע פשעים נגד האנושות. היא יכולה אולי להורות עליהם, אך רק צבא יכול לבצע אותם. פקודה לבצע פשע נגד האנושות היא בלתי חוקית בעליל, כלומר אסור לבצע אותה ומי שמבצע אותה הוא עבריין פלילי. כלומר, עלילת הדם האנטישמית אינה רק על הממשלה, אלא גם על כל שרשרת הפיקוד בצה"ל, עד החייל האחרון.
אחרי הטבח, ניני הסבירה בעולם את ישראל. כל עוד זיכרון הטבח היה טרי וריחמו עלינו כי נשחטנו, היא הסבירה אותנו. היום, כאשר ההכחשה וההשכחה עשו את שלהם, כאשר תוקפים אותנו בארסיות רעילה ומעלילים עלינו, זה המבחן של ישראלים שיש להם נגישות לציבור בעולם, להסביר את צדקתנו. וכאן, בחרה ניני להתייצב לצד הצדקנים הצבועים התוקפים אותנו, להוסיף עוד קיסם למדורת השנאה ולהצטרף למעלילים.
אחינועם ניני היא זמרת מעולה, אחת הטובות שיש לנו. היא גם יוצרת מוכשרת מאוד, כמלחינה וכתמלילנית. אולם לצד הכישרון, ניתן לצפות ממנה גם להיות בן אדם. במבחן הזה היא אינה עומדת. מנוולת.

* הגול של 7 באוקטובר – הלינץ' שערכו אוהדים של בית"ר ירושלים בנהגי אוטובוס ערבים, אך ורק בשל היותם ערבים, וכדי לפרוק את תסכולם על הפסד קבוצתם, מזעזע כל אדם וכל יהודי בעל מצפון. זו התרבות הבן-גבירית בהתגלמותה, ומי שהעלה את ראש הכנופייה לגדולה ומסר לידיו העברייניות את האחריות על אכיפת החוק, נושא באחריות לכך.
מי שקפצו על האירוע המזעזע כמוצאי שלל רב, הם אנשי דבוקת שוקן איריס לעאל וגדעון לוי, שמבחינתם הלינץ' הוא בבואה של מלחמתנו בעזה, המכונה בפיהם "ג'נוסייד". ובהשוואה הזאת, כותב גדעון האו האו, שכמובן הטבח ההמוני שאנו עורכים בעזה חמור לאין ערוך.
המסר המרכזי שרוצה לוי להעביר, בזהות שהוא יוצר בין האירועים, הוא הצגתם כמתקפות ללא כל סיבה וללא כל הצדקה. הצידוק של אוהדי בית"ר הוא שערבי הבקיע גול ולכן יש להיפרע מהערבים. והצידוק, או התירוץ, של ישראל הוא טבח 7 באוקטובר.
מבחינת גדעון לוי טבח 7 באוקטובר, כמוהו כשער שהבקיע ערבי לרשתנו, ועלינו להיות ספורטיביים ולקבל את הגול בכבוד, כחלק מכללי המשחק, ולהשלים עם ההפסד, ולא להסתער סתם על עזה, רק בגלל שבמקרה עזתי הבקיע את הגול.

* נפל –רצח ועוד רצח ועוד רצח ועוד רצח ועוד רצח. רצח רודף רצח. פשע רודף פשע. גל כזה של פשע ואלימות לא ידענו מעולם.
לא היו ימים טובים לפשע בישראל כמו אלה שמאז מונה ראש הכנופייה לתפקיד השר ל"ביטחון" לאומני. ביטחון הפנים והביטחון האישי של אזרחי ישראל לא ידעו שפל כמו השנתיים וחצי מאז מינויו לתפקיד.
כלומניק. אפס מאופס. לא עשה דבר בתפקיד מלבד מופעי יחצנות ותעלולי ראווה פופוליסטיים מסוג רפורמת הפיתות האינפנטילית.
ממשלת השינוי החלה להילחם בפשיעה המגזר הערבי וכבר בשנה הראשונה שינתה באופן דרמטי את הכיוון. בא הפרחח הזה, והדבר הראשון שעשה היה לגנוז את כל התוכניות. סביר להניח שמבחינתו עקומת הרצח הגואה במגזר הערבי היא הישג. אבל כאשר המשילות אובדת ומשתררת אנרכיה, היא לא נעצרת במגזר אחד, אלא מכלה כל חלקה טובה.
יש להקיף את בן גביר בסרט סימון לבן ולתלות שלט: נֶפֶל. אבל האחריות רובצת לפתחו של מי שמינה את המופקר הזה לתפקיד.

* דבר הקקיטוסקרטיה – חסידיו השוטים של ראש הכנופייה מפיצים דף מסרים לנוכח כישלונו המוחלט בתחום הפשיעה, שמגלגל את הכישלון ל... החזיקו טוב... היועמ"שית ש..."לא נותנת לו לעבוד." אלא מה?
ככה זה בקקיטוסקרטיה הביביסטית. האנשים הגרועים ביותר בחברה הישראלית ממונים לתפקידים שהם הכי לא מתאימים להם, ויש להם תירוץ מובנה לכישלונותיהם הידועים מראש – השעירה לעזאזל.
עלובי נפש.

* תחזקנה ידי חמינאי – כיוון שעל טראמפ איני סומך, אין לי אלא לייחל לכך שחמינאי יתעקש לא לוותר על מאומה, ולא יזיק אם התעקשותו תלווה בפגיעה פומבית בכבודו של טראמפ. יש לקוות שיקוים בו הכתוב: "ויחזק ה' את לב פרעה."
הסכם גרעין עם איראן הוא איום חמור על ישראל. אין לנו על מי לסמוך אלא על חמינאי שבטהרן.

* מיהו האוייב – האויבים שלנו אינם יושבים בקיסריה ולא בקפלן, לא בבלפור ולא בצלאח א-דין. אפילו לא בחוות רונית. האויבים שלנו יושבים בטהרן ובעזה, בביירות ובדמשק, בצנעא ובדוחה. מול האויבים הללו שומה עלינו לעמוד מאוחדים ומלוכדים.
העובדה שיש צורך לומר את האמת המובנת מאליה הזאת, מצביעה על חולי חברתי עמוק. אין לי ספק שהרוב המוחלט של הישראלים שותפים לתובנה המובנת מאליה הזאת, אלא שבשיח הציבורי, הפוליטי והתקשורתי קולם כמעט אינו נשמע.
רק מי שהאמת הזו היא נר לרגליהם ראויים להנהגה לאומית.

* אחוסלים – את הביטוי אחוס"לים – אשכנזים, חילונים, ותיקים, סוציאליסטיים ולאומיים (או ציונים), המציא הפוסט-סוציולוג האנטי ציוני פרופ' ברוך קימרלינג המנוח, כדי לנגח את הציונות ולהציג אותה כקולוניאליזם דורסני שדרס את הילידים הערבים, את המזרחים ואת החרדים.
את הביטוי אימץ הימין הביביסטי במלחמתו באליטות. השנאה החולנית של האנטי-ציונים ושל הימין הביביסטי לתנועת העבודה הציונית ולכל מה שהיא מייצגת, היא עוד ביטוי לחוק הרדיקלים השלובים. חבל שמנחם רהט מכניס את עצמו לפינה הזאת.

* שפל של גסות רוח – ההסתה לשבש את מסיבת החתונה של אבנר נתניהו עם בחירת לבו, מגעילה, דוחה ושוברת את שפלי גסות הרוח וסרות הטעם.
איני מדבר רק מהמקום של מי שיודע שזה מחזק את נתניהו, מצופף את השורות סביבו מחזק את מיתוס הנרדפות שלו ושל משפחתו וזה מה שעלול להשאיר אותו בשלטון. גם בלי זה הייתי סולד מהתופעה המכוערת.
גם ראש ממשלה, וגם אם הוא הגרוע ביריבים הפוליטיים שלי או של כל אחד אחר, הוא גם אדם פרטי, יש לו חיים משפחתיים, יש למשפחתו חיים פרטיים, ושום דבר אינו מצדיק הפגנה נגד נישואין שלו. על אחת כמה וכמה, שזו אינה החתונה שלו אלא של בנו, שלו בוודאי יש חיים פרטיים, ושל הכלה, שהיא בוודאי ובוודאי אדם פרטי, ושל משפחתה שלבטח אין לה שום קשר לסיבות המחאה, ומי יודע אם היא עצמה או חלק מאנשים אינם ממתנגדי נתניהו ואולי אף חלק מן המחאה? יתר על כן, אבנר נתניהו הוא אדם צנוע, בורח כמו מאש מהכותרות והתקשורת, חף לחלוטין מכל מעורבות ציבורית ושומר על פרטיותו בקיצוניות. גם אילו היה מדובר ביאיר הילדז, לא היתה להתנהגות כזו הצדקה. אבל כשמדובר באבנר?!
ראיתי את אייל ברקוביץ' הערס, פתאום כצדקן, טוען שעצם קיום חתונה בזמן מלחמה מבטאת אטימות לחטופים, למשפחות השכולות וכו'. קשקוש. ההיפך הוא הנכון. הרי כל הזמן אנו מציגים את החתונות ואת הלידות כניצחון שלנו על הטרור. כבר בימים הראשונים של המלחמה נערכו חתונות בשטח לחיילים, שהכלות הובאו אליהן. אנו, באורטל, אירחנו חתונה כזאת לחייל מילואימניק ששירת בסביבתנו בחודש הראשון למלחמה. כל הזמן אנו מציגים כניצחון חתונות של פצועי צה"ל, של שכולים, של אנשים בקיבוצי העוטף. וגם לבנו של ראש הממשלה מותר להתחתן.
ביקורת אחרת היא על החתונה הראוותנית. אני לא אוהב את הסגנון הזה, אבל הוא לא הראשון ולא האחרון וזו בעייה שלו. אין לכך עניין ציבורי, ובטח לא סיבה לפגוע בחתונה.
פעם בחיים האיש הפרטי אבנר נתניהו ואהובתו מתחתנים, והמוחים באים לחרב את שמחתם ביומם הגדול. גועל נפש.

[אהוד: מי שמכנה בגסות את ראש הממשלה "סמרטוט" בל יתפלא אם פראי, מטורפי ומופרעי "הפגנות המחאה" ישבשו את חתונת בנו של ראש הממשלה. וגם אתה, כמו שקמה ברסלר, תהיה בין האחראים לגועל נפש הזה!]

* מאבק מסוג אחר – בראשית המאבק על הגולן, בקיץ 1992,ערכנו הפגנה ליד בתיהם של רבין ופרס ברמת אביב. שרקנו במשרוקיות, קראנו קריאות, עשינו רעש. לא היה לנו מושג האם רבין ופרס היו בבית.
לאחר מכן, בישיבת סיכום של הנהלת הוועד, ניסינו לראות מה הרווחנו. המסקנה שלנו היתה שבעיקר הפרענו לשכנים. ומי יודע, אולי יום אחד נזדקק להם, לאהדתם ולקולם. ומאז, עד סוף המאבק לא חזרנו להפגין ליד בתים פרטיים.
אף שהמאבק שלנו היה באמת ובתמים על עצם הקיום, במובן הבסיסי ביותר של המושג, ניהלנו מאבק אחראי, דמוקרטי, פטריוטי ומכובד. דווקא לכן היינו צריכים להיות יצירתיים יותר. ולכן גם חכמים יותר. ובדרך המאבק שלנו – ניצחנו.
כמובן שמעשה פרברסי כמו שיבוש חתונה לא היה עולה על דעתנו.
אילו היינו מנהלים מאבק כמו המטורפים האלה, היינו מפסידים, הגולן היה נמסר לסוריה והיה זה אסון לאומי.

* הפטנט של בנט – ראש הממשלה לשעתיד נפתלי בנט סייר אמש בגליל. אחה"צ השתתפתי בפגישה איתו עם קרוב לשישים פעילים חברתיים בגליל, רובם צעירים, רובם מתנועות והתארגנויות חשובות שקמו בגליל במלחמה, כמו "מצפינים", "הביתה" ועוד, שלקחו על עצמם להוביל שינוי עומק בצפון, בכל התחומים, ובנוסף אליהם מיספר אנשים, כמוני, מהגליל והגולן, שהוזמנו באופן אישי.
בדומה למפגש קודם עם בנט באורטל, גם הפגישה הזאת היתה באותו קונספט – הוא בא בעיקר כדי להקשיב. לאורך רוב הפגישה דיברו הפעילים. העלו את הקשיים והבעיות בגליל, ומה שמאפיין את סוג האנשים שהשתתפו – בעיקר רעיונות לפתרונות. בנט הקשיב ברוב קשב, שאל שאלות, הקשה, גילה עניין וסקרנות ובקיאות בתחומים השונים – חינוך, בריאות, השכלה, תחבורה, תעסוקה וכו'.
בנט דיבר על משימה לאומית עליונה לגרום למעבר של כמיליון ישראלים מהמרכז לפריפריה ובעיקר לצפון. התקומה לא תהיה מחזרה למציאות של לפני המלחמה, אלא למציאות משופרת לאין ערוך בכל התחומים. בין השאר יש לפנות ליהדות התפוצות ולקרוא לעליה לארץ ובעיקר לגליל.
הוא אמר שיקים ממשלת אחדות לאומית ציונית של ברית המשרתים – מי שמשרתים יחד על אותו טנק ברפיח, יכולים גם לשבת יחד בממשלה, ויש כ-90 מנדטים כאלה. הוא יידע לשתף פעולה גם עם מי שדעתם שונה משלו. הוא איש א"י השלמה, מתנגד למדינה פלשתינאית, אבל יוכל לשבת עם אנשים שדעתם אחרת משלו, ויחד לקדם את מדינת ישראל. יש לשנות את שיח שמאל-ימין, לשיח של ציונות וניהול המדינה. הוא מתכוון לרשום פטנט – בחירת שרים שמתאימים לתפקידם.
הוא סיפר כיצד ממשלתו לקחה כמשימה לאומית התמודדות עם הפשיעה במגזר הערבי, ובשיתוף פעולה רב מערכתי הביאה לירידה משמעותית בתוך שנה. בא בן גביר, ביטל הכול והוא לא עובד, אינו עושה כלום חוץ מהודעות בטיקטוק.
הוא האמין שניתן להביא בתוך שנים ספורות לגיוס המוני של החרדים. הדרך לכך היא סגירה הרמטית של התקציבים למגזר החרדי, ובמקביל – חיבוק חם לאחינו החרדים, פיתוח של מערכת החינוך הממלכתית חרדית המלמדת לימודי ליבה ועוד.
השיחה היתה מצוינת. בנט הרשים מאוד. הוא באמת ובתמים מייצג תרבות הפוכה לתרבות השלטון של ממשלת המחדל שדרדרה אותנו עד הלום.

[אהוד: אתה היית קונה מבנט מכונית משומשת?]

* מהות קיומן של המפלגות החרדיות – מלחמה... חטופים... תקומת הגליל והנגב... כן, יש כמה נושאים חשובים על סדר יומנו.
את החרדים זה לא מעניין. על כך הם לא יפילו ממשלה.
אבל על ההשתמטות – הם יפילו בלי למצמץ כל ממשלה. זו מהות קיומן של המפלגות החרדיות – הבטחת ההשתמטות. זה המחנה ה"לאומי".

* מימד חדש במלחמה – מתקפת הרחפנים המזהירה של אוקראינה, שהפתיעה את רוסיה והסבה נזק כבד למטוסי חיל האוויר הרוסי בעומק רוסיה, היא קפיצת מדרגה משמעותית בשימוש ברחפנים במלחמה, והופכת את הרחפנים למימד חדש במלחמה המודרנית.
על ישראל להיערך למהפכת הרחפנים בהגנה ובהתקפה. בהגנה, יש להיערך למתקפות רחפנים נוסח אוקראינה בידי האוייב, במיוחד לנוכח עלותם הנמוכה של הרחפנים. בהתקפה, יש להקים חיל רחפנים, ולהעצים את השימוש ברחפנים בשדה הקרב, במסגרת הצק"חים (צוותי קרב חטיבתיים), כדי להפתיע את האוייב ולהכות בו. חובתנו להבטיח יתרון משמעותי שלנו על האויב בשטח הזה.

* משימתו של שבט לוי – אחד הטיעונים המקוממים של האפולוגטיקה החרדית להצדקת ההשתמטות מצה"ל ומהגנת המולדת והעריקה ממלחמת המצווה, היא שהם בני לוי, הפטורים מגיוס (ומעבודה) כי הם העוסקים בקודש.
האמירה הזאת מקוממת קודם כל כיוון שמי שמם? אדרבא, אם אנו רוצים להיות פונדמנטליסטים, אז עד הסוף, נשחרר לעיסוק בקודש את בני שבט לוי; את מי ששם משפחתם לוי ואת מי שמיוחסים לשבט לוי גם אם אין זה שם משפחתם.
אבל האם שבט לוי המית את עצמו באוהלה של תורה ולא יצא למלחמה?
בפרשת "במדבר" שאותה קראנו השבת, מתואר המפקד של בני ישראל לקראת צאתם למלחמה. כל הגברים בני עשרים שנה ומעלה מכל השבטים מגויסים לצבא. ומי לא גויס? שבט לוי. לכאורה, שבט משתמט.
אולם בסוף הפרשה ובראשית הפרשה שנקרא השבוע, פרשת "נשא", הדברים מתבהרים, וזה נראה קצת אחרת.
אכן, שבט לוי נבדל משאר השבטים ואינו נספר במניין הצבא, אבל מסיבה הפוכה מהפרשנות החרדית. שבט לוי הוא הסיירת המובחרת של בני ישראל. בפרשת "נשא" יש מפקד מיוחד של שבט לוי למשפחותם, והם מוגדרים בפירוש, במילה המפורשת – צבא.
תפקידו של שבט לוי הוא האבטחה והנשיאה של המשכן. זו המשימה הביטחונית המסוכנת ביותר, בשל הנגיעה בקודש שעלולה להמית את כל מי שאינו מדייק בפרטי הפרטים של תכנית ההפעלה. זו המשימה הקרבית ביותר, כיוון שמדובר באבטחת הנשק הסודי של ישראל. בעתיד עוד ניפגש עם הארון וניווכח בכך, כאשר הארון יובא לשדה הקרב כדי לסייע לניצחון ישראל. נקרא על האסון הנורא של נפילתו בשבי פלישתים. נלמד על רבבות ההרוגים כתוצאה מדליפת חומרי הקדושה שבארון, מה שהביא את הפלישתים להחזירו לישראל ללא תנאי כעבור שבעה חודשי שבי. מלאכתם של הלוויים היא הקשה ביותר מבחינה פיזית – נשיאת המשכן לאורך המסע במדבר. באף יחידה אחרת לא נשאו הלוחמים פק"לים כבדים כל כך. חִשבו רק על נשיאת המנורה העשויה זהב טהור. ומלאכתם של הלוויים היא העבודה הקשה ביותר, וכולה מלאכת כפיים – הפירוק וההרכבה מחדש של המשכן לאורך המסע כולו.
הלוויים המשרתים ביחידת העילית הם רק בני 30 עד 50. למה רק מגיל 30? יש צורך בשלושים שנות הכשרה למשימה, ויש צורך בבשלות, אחריות וקור רוח, שספק אם יש לצעירים יותר. ומדוע עד גיל 50, בניגוד לשירות הצבאי של שאר העם, שהוא עד גיל 60? בשל הקושי הפיזי.
ומה עשו בוגרי הסיירת בצאתם לפנסיה מוקדמת בגיל 50? בפרקי אבות נאמר: "בן חמישים לעצה." הם הפכו ליועצים, כרבים מיוצאי היחידות המובחרות.

* ביד הלשון: מבואות חרמון – ראיתי כותרת באחד האתרים, על כך שהממשלה החליטה על הקמת שני יישובים, בגולן ובגליל. יישוב בגולן, ואני לא ידעתי?! הייתכן?!
בגוף הידיעה נכתב שהיישוב "בגולן" יקום בסמוך לצומת אגמון החולה. כלומר, בעמק החולה ולא בגולן. איך הם הגיעו לכך שזה בגולן? כנראה שהעורך ראה שהיישוב ישתייך למועצה האזורית מבואות חרמון. החרמון הוא בגולן, ומכאן הכותרת. כמו העורך שכתב לפני שבועות אחדים על מסתנן מירדן שהגיע לקיבוץ בגולן, אחרי שקרא שהוא הגיע לקיבוץ שער הגולן, שנמצא בכלל בעמק הירדן.
מילא, הבורות של העורכים; אבל העצלות והזלזול. הרי אפשר בנקל לשאול את גוגל או את צ'אט ג'י.פי.טי. ולהימנע ממבוכה. אבל אולי זה לא מביך אותם.
המועצה האזורית מבואות חרמון, נמצאת בגליל העליון ואצבע הגליל. היא חופפת בשטחה למועצה האזורית הגליל העליון. מדוע הן חופפות? כי במהלך שנות השבעים ותחילת שנות השמונים פרשו המושבים מהמועצה האזורית הגליל העליון והוכרו כמועצה עצמאית.
איני יודע מדוע הם פרשו והאם הם צדקו, אולם זו אנומליה שאין כל סיבה שתימשך. אין שום סיבה שקיבוצים, מושבים ויישובים קהילתיים לא יוכלו לחיות יחד באותה מועצה בשיתוף פעולה פורה, כמו בגולן וברוב חלקי הארץ.
המועצה האזורית מבואות חרמון מונה 13 יישובים, מתוכם 11 מושבים ושני יישובים קהילתיים. היישוב החדש מיועד להיות יישוב קהילתי. משמעות השם – עמק החולה ואצבע הגליל הם המבואות לחרמון מצד מערב.
אורי הייטנר
לתגובות: uriheitner@gmail.com