בידוע יש ע"פ ההלכה שלושה מעמדות בעם ישראל: כהן, לוי, וישראל. חלוקה זו נובעת ממצוות קידוש שבט לוי וקידוש זרעו של אהרן מתוך שבט הלוי, המעניקות ללויים ולכוהנים חובות וזכויות המיוחדות להם. חלוקה זו התבטאה בעבר במעמדות בית המקדש ונשמרת עד היום בסדר קריאת התורה בבתי הכנסת.
והנה בבית הכנסת הגדול בירושלים: אבנר נתניהו עלה לתורה לרגל חתונתו. משפחת מיליקובסקי-נתניהו הגיעה בהרכב כמעט מלא. (בלי הבת וחמשת הנכדים) יאיר פתח את הארון ועלה לעליית לוי. רה"מ כובד בשביעי ואבנר עלה מפטיר. בזריקת הסוכריות – אחת פגעה בנתניהו. הוא ניסה לזרוק אותה לשרה בעזרת נשים.
מסתבר שמשפחת מיליקובסקי-נתניהו היא משפחת לוויים, ושמו המלא של ראש הממשלה הוא בנימין זאב הלוי-מיליקובסקי-נתניהו.
https://rotter.net/forum/scoops1/902088.shtml
מזל טוב למשפת הלוויים הלוי-מיליקובסקי-נתניהו.

המינוי לתפקיד חוקר היהדות המודרנית בהרווארד –
אוטו-אנטישמי אנטי-ציוני מעורר אנטישמיות
אוניברסיטת הרווארד מינתה את פרופ' שאול מגיד – מהבולטים בהוגי ה"ציונות הנגדית" – לחוקר היהדות המודרנית הקבוע הראשון בבית הספר לתיאולוגיה. בעיצומו של משבר אמון עם הקהילה היהודית סביב אוזלת יד בטיפול באנטישמיות, ההחלטה עוררה ביקורת חריפה בקהילה היהודית בארה"ב.
בעיצומו של העימות בין אוניברסיטת הרווארד לממשל טראמפ סביב טענות לאוזלת יד בטיפול באנטישמיות, החליטה האוניברסיטה לקדם מינוי שעלול להחריף את הביקורת: פרופ' שאול מגיד, מההוגים היהודים הבולטים המזוהים עם עמדות של "ציונות נגדית" (Counter-Zionism) – גישה המבקשת להציע לציונות חלופה רוחנית – מונה לחוקר היהדות המודרנית הראשון בתפקיד קבוע בבית הספר לתיאולוגיה של האוניברסיטה.
המינוי הנחשק הוא לתקופה של חמש שנים עם אופציה להארכה. המינוי הוצג כהבעת מחויבות להרחבת תחום לימודי היהדות במוסד – אך הצליח לעורר תגובות נוקבות מצד חברים בקהילה היהודית בארה"ב ובישראל.
לטענת אוניברסיטת הרווארד, המינוי דווקא נועד להיאבק באנטישמיות במוסד. צוות בדיקה שמונה בעקבות אירועי 7 באוקטובר קבע כי ״הוראה פוליטית״ בארבע פקולטות "מנרמלת אנטישמיות" ויוצרת תחושת הדרה בקרב סטודנטים יהודים וישראלים. בדוח נכתב בין היתר כי מרצים מאשימים את היהודים בנכבה ובשיתוף פעולה עם עליונות לבנה בארה"ב, ומקדמים גישות של "דה-ציוניזציה" המזהות את ישראל כמפעל קולוניאלי.
מגיד, בן 66, גדל כחילוני בניו יורק, עלה לישראל בשנות ה-20 לחייו, למד בישיבות חרדיות בירושלים והוסמך לרבנות ב-1984. בהמשך "התפכח מהאורתודוקסיה" אך נותר בעולמה הרוחני של היהדות. הוא לימד באוניברסיטאות מובילות בארה"ב, היה עמית בכיר במכון שלום הרטמן בניו יורק, ופרסם שמונה ספרים ומאות מאמרים – בהם גם ביוגרפיה שנויה במחלוקת של הרב מאיר כהנא.
מרכז הגותו של מגיד עוסק בביקורת על ציונות, אותה הוא רואה כ״פרוייקט כוחני״ שהרחיק את היהדות ממקורותיה המוסריים.
בעוד הפוסט-ציונות מבקשת לעדכן או לבקר את הפרויקט הציוני מתוך מחויבות מסוימת אליו, והאנטי-ציונות שוללת את עצם קיומה של מדינת ישראל, "הציונות-הנגדית" של מגיד שואפת להחליף את הציונות בזהות יהודית שונה לחלוטין – כזו שמושתתת על אתיקה גלותית ולא על לאומיות ריבונית.
לשיטתו, ישראל הפכה ל"מפעל של מחיקה תרבותית ופוליטית," שמייצר עליונות יהודית, שליטה בפלסטינים ואי-שוויון אזרחי. "זה אפילו לא שהערבי נתפש כאוייב," הוא כתב, "אלא שיש תחושה שהוא לא אמור להיות בכלל. כאילו לא קיים."
במקום מדינת ישראל, מציע מגיד לשוב למושג הגלות כמסגרת אוניברסלית ליהדות מוסרית וביקורתית. הגלות, מבחינתו, היא המרחב שבו היהדות פורחת. ברכה, לא קללה: תנאי ליצירת עומק תרבותי, ביקורתיות והימנעות מהלאומנות. "הציונות עשתה את שלה," כתב בספרו האחרון ״נחיצותה של הגלות", ״וכעת ניתן להניח אותה בצד – כמו קולוניאליזם ודוקטרינות שוביניסטיות ואתנוצנטריות אחרות של העבר." הוא תומך במדינה דו-לאומית לשני העמים, אך טוען שאין זה פתרון טכני לסכסוך – אלא תהליך של התמרה רעיונית בזהות היהודית עצמה.
הנהלת בית הספר לתיאולוגיה הציגה את מגיד בהודעת המינוי כ"מלומד פורץ דרך", אך מחוץ לקמפוס נשמעו גם קולות אחרים. הרב ד"ר דוד וולפה, שכיהן כחוקר אורח בהרווארד וכחבר בוועדה המייעצת למאבק באנטישמיות, הביע הסתייגות: "אני מעריך את מגיד כחוקר וכאדם," צייץ, "אבל אני חולק עליו באופן יסודי בנוגע לישראל. דעותיו שוליות מאוד, וחבל לי שהאוניברסיטה לא בחרה למנות מישהו שמשקף את עמדות הזרם המרכזי של הקהילה היהודית."
וולפה התפטר מתפקידו בהרווארד בסוף 2023, בטענה שהאוניברסיטה אימצה אידיאולוגיה המזהה יהודים כמדכאים. לדבריו, סביבת הלימודים הפכה עוינת כלפי קולות יהודיים פרו-ישראליים.
גם לאחר מתקפת 7 באוקטובר עורר מגיד ביקורת. "אני לא מצדיק טבח," הוא כתב, "אבל גם לא את ההתייחסות אליו כאילו התרחש בוואקום. עשרות שנים של השפלה, שליטה ומותם של רבים – גברים, נשים וילדים – חייבים להיות חלק ממשוואת האבל." לדבריו, חלק מההפגנות בקמפוסים חוצות את גבול האנטישמיות, אך אין לראות בהן תופעה חד-משמעית: "זה לא אומר שכל ההפגנות פרו-חמאס או אנטישמיות בהגדרה."
מגיד חי בישראל עשור, שירת בצה"ל ושקל להתגורר בגוש קטיף. את המפגש עם ההתנחלויות תיאר כנקודת מפנה שגרמה לו להרהר מחדש בתפקיד המפעל הציוני. "הכול היה פסטורלי ויפה," הוא כתב, "אבל כששמענו את הקריאה לתפילה מהמואזין וראינו את העגלות מחאן יונס, הבנתי שאנחנו לא באמת רואים את הפלסטינים. הם היו רקע." הוא מתאר את אהבת הארץ כ"קולוניאליזם רומנטי," שראה בפלסטינים חלק מהנוף – "כמו עצים וגבעו ולא כמי שחיים איתנו.״
פרופ' מגיד דוחה את הטענה שמינויו נועד לרצות את הביקורת על הרווארד: "הטענה שצריך לשכור עוד פרו-ציונים היא מגוחכת," הוא אמר. "רוצים לשכור חוקר? תשכרו את האדם הטוב ביותר."
(דניאל אדלסון)
https://www.ynet.co.il/judaism/article/bknq6owmxl?utm_source=Taboola_internal
ייאמר ברורות. אנטי-ציוני השולל רק מהעם היהודי זכות לריבונות הוא גזען אנטישמי. אדם הנאבק למען חיסול מדינת היהודים, כיבוש ארץ ישראל ע"י הערבים, והליכת היהודים לגלות הוא סופר אנטישמי. הנה עוד מהלך אנטישמי של אוניברסיטת הרווארד.

משיחיות
מינויו המתוכנן של האלוף דוד זיני לראש השב"כ החזיר לקידמת הבמה הציבורית את העיסוק במונח "משיחיות". האלוף זיני "מואשם" על ידי מתנגדי המינוי בתפיסה "משיחית". הוא מנגד קבע שמשיחיות אינה מילת גנאי.
לאחרונה יצא לאור ספרו של חגי סגל "משיח בשדה-בוקר", על הקשר בין ראש-הממשלה הראשון לתפיסה המשיחית. שוחחנו איתו על יחסו של בן-גוריון למונח ולתופעה.
"הפרק המרכזי בספר עוסק בנגיעות של בן-גוריון למשיחיות. אחרי מחקר מקיף אני כותב שמשיחיות היתה בעיני בן-גוריון האנרגיה שביסוד הציונות. בלעדי האמונה שהחזיקה את אבותינו בגלות שיום אחד נחזור לארץ ישראל, לא היתה התנועה הציונית," אומר חגי סגל, ומציין כי מאחר ובן-גוריון חזר על תפיסתו זו במיספר רב של מקרים התחזקה אצל אנשים רבים התחושה שייתכן והוא עצמו רואה את עצמו כמשיח. מחשבה זו זכתה לביקורת מצידם של גורמים בסביבתו האידיאולוגית.
בהקשר זה מזכיר סגל כי בן-גוריון אכן הוביל מיספר צעדים שבעיני הרמב"ם הם מטלותיו של המשיח, כמו קיבוץ נידחי ישראל, ניצחונות ישראל במלחמותיו והקמת מלכות ישראל מחדש. "בן-גוריון לא האמין במשיח הנאיבי, כלומר משיח שמופיע יש מאין על גבי חמור לבן, אבל עצם הרעיון שהעם ייגאל יום אחד וישוב לארצו זה הרעיון המשיחי, ובן-גוריון אימץ אותו."
מדוע להערכתו ממשיכיו של בן-גוריון לא ספגו ממנו את התפיסה הזו והגיעו עד כדי תיעוב ה"משיחיות". סגל מעלה השערה לפיה מה שמרתיע את מחרפי המשיחיות הוא, אולי, העובדה שגם הם עצמם מדמיינים את המשיח כדמות של אדם חרדי מבני-ברק או מתנחל מסבסטיה, ומול אדם כזה הם מביעים את התיעוב וההתנגדות שלהם. לעומת זאת, לו היו רואים במשיח אדם כבר-כוכבא, הלוחם ומנצח, היו מתייחסים אחרת למושג זה.
עוד מוסיף סגל ומציין כי באחד הימים הופיע בן-גוריון בטכניון, ושם הקניט את שומעיו ואמר "אין חלקי עם המתחכמים הרואים בכיסופים המשיחיים ובייעודי הנבואה העברית דברי מסתורין שאינם הולמים אדם מודרני." המשמעות היא, שבעיניו של בן-גוריון ניתן להיות אדם מודרני הרואה בכיסופים משיחיים גורם מנחה. בן-גוריון גם קבע כי מדינת ישראל קמה בעזרת שני ממניעים שפעלו בדורנו, הכיסופים המשיחיים והמצוקה.
האם ייתכן והגישה הזו תחזור, אומר סגל, כי מהתגובות שהוא מקבל מקוראים שאינם חובשי כיפה ונחשפו לספר ולתוכנו, נראה שקיימת הבנה שהרעיון המשיחי מורכב יותר מכפי שחשבו תחילה. זאת, לצד טענות של מי מהקוראים שסגל ניסה "לגייס" את בן-גוריון לאידיאולוגיה הימנית-דתית.
https://rotter.net/forum/scoops1/902311.shtml
https://www.inn.co.il/news/670963

פרופסור דניאל גוטווין: המשיחיות כרעיון אנטי-ציוני:
"התנועה הציונית חתרה לשחרר את היהודים מכבלי המשיחיות. מי שהבינו זאת היו החרדים, שלכן הגדירו את עצמם כאנטי-ציונים. החרד"לים, כתופעה פוסט-ציונית כהמשך של גוש-אמונים, חותרים להחליף את הציונות במשיחיות, כלומר לבטל את הציונות באמצעות המשיחיות. על זה המאבק."
https://x.com/gutweind/status/1931089857155080673
בניגוד לדבריו דוד יוסף גרין-בן גוריון, היה משיחי והאמין באלוהים. "צור ישראל וגואלו" כלומר באלוהי ישראל. הנה עדותו מפיו:
https://www.hidabroot.org/article/211997
אהוד ברוג-ברק בהיותו יו"ר מפלגת "העצמאות", ושר הביטחון, התייחס לדבריו של ראש השב"כ לשעבר, יובל דיסקין, שאמר כי ראש הממשלה ושר הביטחון רואים עצמם "משיחים" בנושא האיראני. ברוג-ברק הצביע על ציטוט של דוד בן גוריון שאמר כי "הציונית היא תנועה משיחית" ואמר: "נסיר את הציטוט מבן גוריון ונפנה את השטח."
https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4222684,00.html
יש להבדיל בין משיחיות פסיבית הציפייה למשיח שיבוא באחרית הימים למשיחיות אקטיבית. המשיח לפי הרמב"ם הוא דמות אקטיבית ריאלית. מלך המביא לשלטון ישראל. הציונות אימצה את הדגם הזה כתנועה פוליטית חילונית.
כמובן אין סכנה גדולה יותר ממשיחיות אקטיבית שאינה ריאלית. משיחיות דתית קיצונית, ומשיחיות שלום קיצונית. שתיהן מסוכנות באותה מידה.

נשיא קולומביה זורה מוות
ארצות הברית מאשימה את הנשיא האנטישמי והפרוגרסיבי (למעשה רגרסיבי) של מדינת קולומביה, גוסטבו פטרו, שהוא עומד מאחורי הירי על מועמד הימין לנשיאות, שנפצע הלילה קשה, בתמונה.
הנשיא האנטישמי עמד להפסיד, אז הוא התנקש בחיי המועמד המתנגד.
אותו נשיא ניתק את היחסים עם ישראל, תמך באופן פרוע בחמאס, והחריב את ארצו. פרוגרסיביות ואנטישמיות = מוות.
https://t.me/MyGPLANET/29481
אם החמאס מחסל את יריביו, למה שתומכו נשיא קולומביה לא ילך בעקבותיו?

אמנון לוי: הפגנת הילדים המתים בעזה היא הפגנת המוסר היהודי
השדרן בפנסיה, אמנון לוי, מתנאה בעצמו שהוא הפגין עם תמונה של ילד מת בעזה והפגין בכך את המוסר היהודי:
https://x.com/amnon_levy/status/1931765012655120534
אמנון לוי, התנשאת, ורוממת את עצמך כאדם מוסרי טוב לב ורחום "הומניסט" למופת. מה בעצם רצית לומר? שבגלל הרג ילדים בעזה אסור להילחם בפשיזם האיסלמו-נאצי-ג'יהאדיסטי של החמאס, ועלינו ללכת כולנו כצאן לטבח? האם זה הומניזם? להבדיל אלפי הבדלות גם היטלר הכריז על עצמו "אני הומניסט גדול..." למזלה של האנושות לא חיית בזמן מלחמת העולם השנייה כי אז היית מפגין עם תמונות של ילדים גרמנים בתביעה להפסיק את המלחמה בנאצים, כדי להציל את המשטר הנאצי.
אהבת האוייב ונתינת הלחי השנייה אינו מוסר יהודי. אלא נוצרי (מתי, ה') מעולם בהיסטוריה לא הגיש נוצרי את הלחי השנייה, יהודים כן.

אבו מאזן משבח את הטבח ב-7 באוקטובר
לקראת הפסגה הפרו-פלסטינית
אבו מאזן, יו"ר הרשות הפלסטינית, בירך על הפיגוע ב-7 באוקטובר כמשיג "מטרות חשובות". בראיון שפורסם ביום ראשון האחרון בעיתון הרשמי של הרשות הפלסטינית, אל-חיאת אל-ג'דידה, ונחשף על ידי מכון "מבט לתקשורת פלסטינית", תיאר עבאס את התקיפה במונחים שהתמקדו ב"השפעתה האסטרטגית" על ישראל, תוך התעלמות מההרוגים ומבני הערובה.
"ב-7 באוקטובר 2023, חמאס פתח במתקפה פתאומית... הרג 1,200 ישראלים, חטף 250 אחרים ולקח אותם כבני ערובה. הפיגוע הזה זעזע את יסודות הישות הישראלית," אמר אבו מאזן בראיון, שהתקיים במקור לפני כמה חודשים, אך מתפרסם כעת במסגרת סדרת כתבות, המספקת הצצה לספר חדש שיראה אור על חייו ופועלו של אבו מאזן.
עבאס הדגיש את מה שהגדיר כהישגי חמאס ואמר כי המבצע "חשף את הטענות שלפי... יש לו צבא בלתי מנוצח" וחשף את "הכישלון הבולט של מרכיבי היישות הזו, במיוחד הצבא וכוחות הביטחון השונים."
אבו מאזן גם הדגיש את כישלונה של ישראל "לגלות מה חמאס מתכנן ולבלום את הפיגוע ולמנוע אבידות כבדות," ומיסגר את הכישלון המודיעיני כניצחון אסטרטגי לעניין הפלסטיני.
הביקורת היחידה של יו"ר הרשות הפלסטינית על ההתקפה ב-7 באוקטובר לא התמקדה באכזריות שלה, אלא בהשלכותיה על תושבי הרצועה. ככל שהיו חשובות המטרות שחמאס ניסה להשיג באמצעות ההתקפה הזו, הן אינן משתוות לנזקים ולאבידות הכבדות שנגרמו לתושבי הרצועה... סבלו," אמר עבאס.
יועצו הבכיר של עבאס, מחמוד אל-הבאש, הגן לאחרונה על הפיגוע ב-7 באוקטובר כ"התנגדות לגיטימית" בראיון למארס, הצהיר חמש פעמים כי "ההתנגדות לגיטימית" והצהיר כי "מה שקרה ב-7 באוקטובר הוא דבר לגיטימי," והתמקד גם בהשלכותיה – ולא בפעולות הטרור האלימות.
"אבו מאזן הזכיר לנו שוב שאם הרשות הפלסטינית תהפוך למדינה, היא תהיה מדינת טרור."
https://www.jpost.com/middle-east/article-856960
https://rotter.net/forum/scoops1/902172.shtml
למרבה הצער אבא של מאזן צודק. "הפיגוע של ה-7 באוקטובר באמת "זעזע את יסודות היישות הישראלית."

אבא של מאזן נחרד מתוכנית מקרון למדינה פלסטינית
כדי לפתור את סכנת התחזקות "האחים המוסלמים" בצרפת, הגה נשיא צרפת אימם-אללה מקרון, ועידה להקמת מדינה פלסטינית. לא ברור עדיין אם יכיר במדינה פלסטינית, (ישראל מאיימת בתגובה לספח שטחים ולסלק את הקונסוליה הצרפתית מירושלים) אבל מי שעוד אינו מרוצה מתוכניתו הוא אבא של מאזן.
הלם ברשות הטרור ברמאללה, מרשימת הדרישות של צרפת, אנגליה וקנדה, כתנאי להכרה שלהן ב"מדינה פלשתינאית תיאורטית", ומהסיבה הזו הרשות תחרים ועידה שהצרפתים והסעודים יערכו בקרוב. ואלה הדרישות המקדמיות:
רשות רמאללה תצטרך לעבור רפורמות פוליטיות, כלכליות ומנהליות "משמעותיות" (מחמוד עבאס מסרב לכל רפורמה).
חמאס יצטרך להתפרק מהנשק שלו, ולהפוך למפלגה פוליטית ("בכיף, הוא מיד מסכים. איפה חותמים?")
יהיה פירוז מוחלט של רצועת עזה מנשק ("בטח.., בכלל איזי נשק, איזי.. זה מבלסטיק זה.,. הדול אוולאד.,.")
יתקיימו בחירות "חופשיות והוגנות" לנשיאות ולפרלמנט, בהשתתפות חמאס, אחרי שיהפוך למפלגה פוליטית (מחמוד עבאס יעדיף להתאבד קודם).
חמאס יסכים להעביר את השלטון, לאחר שיתפרק מהנשק, לגוף פלשתינאי עצמאי, ואז לממשלה נבחרת ("בטח, שנוכל לזרוק את הממשלה זה מקומה חמש, כאל-עאדה יעני... די חוכומת טיארה, איך אומרים אצלכם... מתעופפת... לא ככה?")
(גיא בכור)
https://t.me/MyGPLANET/29523
נחכה בסבלנות ונראה מה ייצא מהוועידה.

אחווה יהודית ערבית
בימים קשים אלו של מלחמה, מתגלה נושא אחד של אחווה בין יהודים לערבים.
יו"ר ועדת הבריאות בכנסת, ח"כ יונתן מישרקי ממפלגת ש"ס, ויו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה, ח"כ יאסר חוג'יראת ממפלגת רע"ם, מסרבים לקיים דיונים בנושא הקהילה הגאה במסגרת יום הקהילה הגאה שיתקיים בכנסת.
יום הקהילה הגאה הוא אירוע שיזם חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, שהפך בשנים האחרונות למסורת ומופיע באופן רשמי באתר מזכירות הכנסת. לציון המאורע יתקיימו דיונים בוועדות הכנסת השונות. כך לדוגמה, הוועדה לביטחון לאומי תדון בשעות הבוקר בביטחון האישי של חברי קהילת הלהט"ב, ועדת הפנים בשירותים המוניציפליים, ובוועדה לביקורת המדינה יעסקו בנושא אימוץ על ידי זוגות חד מיניים.
אולם, יושבי הראש של שתי הוועדות מסרבים לקיים דיון בנושאים אלה, גם בהובלה של יושב ראש חלופי.
מטעם חבר הכנסת מרע"ם לא נמסרה תגובה, אך מוזמנים לדיון, שכבר היה קבוע ופורסם, קיבלו הודעה כי הדיון בוטל. בכל הקשור לוועדת הבריאות, התקיים שיח עם היו"ר שדרש לשנות את שם הדיון אך בסופו של דבר החליט שלא לקיימו.
https://rotter.net/forum/scoops1/902373.shtml
אם אחווה יהודית ערבית מתבטאת בשנאת להט"בים, עדיף לוותר עליה.

בזכות השקר
הטיעון הנפוץ ביותר של מתנגדי נתניהו הוא שהוא שקרן ואינו דובר אמת. האם אמירת שקר היא חסרון של מנהיג פוליטי?
ניקולו מקיאבלי (1469-1527) מייסד "מדע המדינה" כותב כך בספר העצות שלו לפוליטיקאי "הנסיך": (נסיך כינוי לפוליטיקאי) בו הוא מנתח מהי מדינה, איך עולים לשלטון, ואיך מחזיקים בו.
"גלוי וידוע, כי נסיך (פוליטיקאי) שומר אמונים ואינו מערים על הבריות בזדון ראוי לתהילה, ואין הדבר צריך ראיה. אולם הניסיון מלמד, שהנסיכים. שפעלו גדולות בימינו, הקלו דעתם מאוד בנאמנות והשכילו להערים על הבריות ולהונות אותם ולסוף התגברו כל אלה, שהלכו בדרכי היושר וקיימו את כל הבטחותיהם.
"אין חובתו של מושל חכם לשמור את הבטחתו, כשזו עשויה לגרום לו נזק, וכשבטלים הטעמים והנימוקים, שהניעוהו להבטיח מה שהבטיח.
"אלמלי היו כל בני אדם טובים וישרים, בוודאי שהוראה זו לא היתה טובה, אבל כיון שהם רעים ומושחתים ואינם מקיימים מה שהבטיחו לך, אין גם אתה מצווה ועומד לקיים את הבטחתך. לעולם לא יהא נסיך חסר טעמי-חוק ומשפט ליפות בהם את הפרת דברו.
"דעה זו אפשר לחזק במשלים רבים לאין שיעור. כולם מקרוב. מן הזמן האחרון. ולהראות בעליל כמה בריתות שלום וכמה הבטחות הופרו ובטלו על שום בגידתם של הנסיכים; ומי שהשכיל יותר לעשות כמעשי השועל הצליח יותר. אבל הכרח הוא להלביש טבע זה אצטלה יפה מאד ולעשות גדולות בגניבת דעת ובהעלמת דברים, כאמן גדול במשחק, תמימותם של בני אדם רבה מאוד והם נשמעים תמיד לצורכי השעה בלבד, עד שכל הבא לרמות, ימצא תמיד אדם שאפשר לרמותו.
"חייב נסיך להיזהר מאד ולהשתדל הרבה. שלא יוציא מפיו דבר עבירה על חמש המידות ולעיני כל הרואה והשומע יתראה כולו רחמן, מקיים דברו באמונה, טוב ומיטיב, ישר לב וירא שמיים ואין לך מידה שהוא צריך לה יותר מזו האחרונה. כי כך דרכם של בני אדם, שהם רואים לעיניים ולא לידיים, על פי מראה עיניהם ולא על פי המגע בעליל. כי הכול רואים אותך ורק מעטים באים עימך במגע מקרוב. הכול רואים אותך כמות שאתה מתראה להיות, אבל מעטים יודעים מי אתה לאמיתך, וגם הללו, מעטים אלה, אינם מעיזים להתנגד לדעתו של ההמון, שהרי גם כבוד השלטון במדינה מגן עליה ועומד לימינה לתמכה בכל שעה. ויתירה מזו: הכול דנים את מעשי בני אדם על פי הצלחתם וביחוד את מעשי הנסיכים, שאין שופט לשית עליהם את ידו.
"כל מעשה ממעשיהם נדון על סופו." (הנסיך: פרק 18)
אנשים חושבים שמנהיג ישר ונאמן ראוי לתהילה, אבל, מסביר מקיאבלי, אדם טוב לב, ישר, ונאמן, אינו יכול להיות פוליטיקאי. הוא ייפול בהכרח. המצליחים הם השקרנים. פוליטיקאי חכם אינו צריך לקיים את הבטחתו אם זו מביאה לו נזק, אבל חייב לייפות את הפרת דברו בנימוקי חוק שהוא בעצם קיים את הבטחתו, והשני לא. עליו להיות שחקן גדול.
כדי לשלוט חייב פוליטיקאי ליצור לעצמו דימוי של טוב, ישר, נאמן, ירא שמיים. אבל הוא חייב לדעת שהדימוי הוא שקר, ורק הנשלטים רואים אותו כאמת. ככל שתשקר טוב יותר יראו אותך כדובר אמת. לא תדע לשקר טוב, יאמרו שאתה שקרן. זה אפשרי כי האנשים הם טיפשים, ומכירים את המנהיג רק לפי הדימוי (בטלוויזיה היום) ולא כמות שהוא באמת.
לענייננו, תכונת השקר היא מהותית למנהיג, כמובן גם לנתניהו. בלעדיה אין מנהיגות. השאלה היא רק אם הוא משקר מספיק טוב כדי שיותר אנשים יראו בו דובר אמת, וילכו אחריו.

בין ברל למוחמד דרוויש
תלמידות בית הספר הדו לשוני ב"בית ברל" מקריאות את שירו של מוחמד דרוויש על האדמה הזאת יש מי שראוי לחיות "היתה נקראת פלסטין, וכבר נקראת פלסטין."
https://x.com/meiretingr/status/1932335720519393436?t=qnBySWf46D7psT6EbSjifw&s=03
ברל: "היש בעמים אשר מבניו הגיעו לידי סילוף כזה, שכלי ונפשי, שכל מה שעושה עמם, כל יצירתו וכל ייסוריו הם בזויים ושנואים, וכל מה שעושה אוייב-עמם, כל שוד וכל רצח וכל אונס ממלא את לבם רגש הערצה והתמכרות?"
יש לשנות מיידית את שם בית הספר מבית ברל לבית מוחמד דרוויש הקניבל, החולם לאכול בשר יהודים וגם מכחיש העם הפלסטיני (תרשמו אני ערבי לא פלסטיני).

שוב הושכחו חיילי צה"ל שנהרגו בניסיון הפוטש של אלטלנה
ושוב כמדי שנה חוזר בנימין זאב הלוי מילקובסקי-נתניהו על אותם דברים בטקס הזיכרון לחללי אלטלנה: "עלינו להתייצב נגד מי שמנסים לקרוע אותנו מבפנים עם זמבורות ושקרים. האלטלנה היא פצע שותת דם, לא היתה אז שום סובלנות לאחר – מוכר, נכון?"
https://x.com/kann_news/status/1932087008572084622?t=0dKdkhTcokhruH4XNn6KeQ&s=03
ושוב הוא אינו מזכיר את שלושת חיילי צה"ל שנהרגו ע"י האצ"ל בניסיון הפוטש של אלטלנה: חיים-משה כץ (נהרג בכפר ויתקין), יעקב פריד (נהרג בכפר ויתקין), פסח וולודינגר (נהרג בתל אביב), ומסרב להנציחם על האנדרטה בשעה שמונצחים בה אנשי האצ"ל, שערקו מצה"ל כשצבא הכיבוש המצרי נמצא 30 ק"מ מתל אביב, להשתתף בניסיון הפוטש של מייצ'סלב בגון-מנחם בגין.

משה מיכאל רוזנטל: הייתי חונק ילד (איש חב''ד) עם תפילין
משה מיכאל רוזנטל, לשעבר ח"כ מטעם העבודה, הוא כיום משתתף פאנל בערוץ 13, אחרי שהציגו בשידור פרסומת שנויה במחלוקת לתפילין של עמותת "חיוכו של ילד" דן הפאנל של התוכנית "אזור מלחמה" בערוץ 13 באותה פרסומת.
משה מיכאל רוזנטל אמר: "הייתי חונק אותו (את הילד) עם תפילין."
https://rotter.net/forum/scoops1/902245.shtml
חברי הפאנל והמגיש ברוך קרא הסתייגו אמנם מדבריו, אך בכל ערוץ זהה בארה"ב הוא היה מפוטר לאלתר. אדם המטיף לרצח ילד בחניקה בתפילין אינו ראוי להיות שדר טלוויזיה.
שאול גוטמנוביץ' טְשֶׁרְנִיחוֹבְסְקִי כתב על פסל אפולו: "אֵל אֱלֹהֵי כּוֹבְשֵׁי כְּנַעַן בְּסוּפָה, – וַיַאַסְרוּהוּ בִרְצוּעוֹת שֶׁל תְּפִילִין." משה מיכאל רוזנטל רוצה לחנוק ילד ברצועות של תפילין.
נעמן כהן