על "תעלוליה של ילדה רעה"

מאת מריו ורגס יוסה

מספרדית – טל ניצן

אחוזת בית 2007, 375 עמודים

בחרתי ככותרת לרשימה שלי על ספרו של מריו ורגס יוסה בשם השיר המפורסם של חיים חפר, שהולחן על ידי סשה ארגוב, וכל כך למה? ובכן, בספר הנדון יש שני גיבורים ראשיים – ריקרדו סומוקורסיו, שכינויו "הרזון", הדובר בגוף ראשון, ואהובתו הבלתי אפשרית, ששמה האמיתי נודע לקורא וגם לדובר רק ממש לקראת סוף הספר (עמ' 317), והכינוי הקבוע שלה הוא "ילדה רעה". לאורך הספר היא מציגה עצמה בשמות רבים: לילי "הצ'יליאנית", חברת המחתרת הפרואנית ארלט, מדאם רובר ארנו, גברת דייוויד ריצר'רדסון, קוריקו, מדאם ריקרדו סומוקורסיו.

עניינו של הספר הוא אהבה בלתי אפשרית של הדובר ריקרדו אל אותה אישה המחליפה שמות שלה, וגברים של נשים אחרות, עם פאוזות של קירבה אל הדובר, המסתיימות תמיד בבגידה ובמפח נפש. כל זה מתרחש לאורך ארבעים שנה מנעוריו של ריקרדו עד בגרותו מאוחרת, ומשתרע על פני אינספור אתרים בגלובוס: פרו, קובה, צרפת, ספרד, גרמניה, בלגיה, פינלנד, מצרים, רוסיה, יפן (אני משוכנע שלא מניתי את כל האתרים שהדובר ואהובתו הבלתי אפשרית חיים בהם או מבקרים בהם).

עברתי על הביוגרפיה של יוסה, ומסתבר שנדודיו בין הארצות היו הרבה יותר צנועים: פרו, בוליביה, מדריד, צרפת, ישראל (ביקר שבע פעמים, ואף קיבל את פרס ירושלים). לכן היכולת הבלתי רגילה של יוסה לתאר אתרים ברחבי הגלובוס מעוררת התפעלות. בכלל התיאורים שלו – מלונות, בתי קפה, בתי זימה, רחובות, פארקים, תיאורי הבעות של הגיבורים הראשיים והמשניים, הלבוש, בעיקר של "הילדה הרעה" – הם כל כך חיים עד כי הקורא שוכח שמדובר בקונסטרוקציות דמיוניות. וכן, לאורך כל הספר הקורא חווה הפתעות, ונוכח כל פעם מחדש במעברים מרתקים.

קשה לסכם את העלילה הבנויה לתלפיות, אביא ,אם כן, את הקווים הנראים לי עיקריים: הנער ריקרדו, המכונה "הרזון", מתאהב נואשות בנערה בשם לילי, שיש לה אחות בשם לוסי, המצהירות על עצמן שהגיעו ללימה מסנטיאגו דה צ'ילה, מתנהגות בחופשיות ביחס לבנים, שלא כמו הבנות "ההגונות" מהרובע. כל הבנים מתאהבים בלילי, וריקרדו מציע לה שלוש פעמים חברות, והיא "צריכה לחשוב", ולמרות זאת, יש ביניהם נשיקות וגיפופים. בדיעבד אנו יודעים ש"לילי" הוא לא שמה, וכי היא ילדת עוני מפרוור בלימה, ולא הגיעה לכאן מצ'ילה. כשהשקר נחשף, טונות של בוז מופנות אליה.

ריקרדו, שקרא בילדותו ספרות צרפתית, ואף למד צרפתית – מחליט שייעוד חייו הוא לחיות בפאריז. אנו פוגשים בריקרדו כעבור עשר שנים, כשהוא מגשים את חלומו לגור בפאריז, אבל בינתיים בלי מסמכים נחוצים ובלי פרנסה. הוא מקבל אוכל בדלת האחורית של מסעדה מסו שף בשם פאול, חבר ילדות שמרחם עליו. פאול הוא פעיל מרכזי במחתרת הפרואנית, של המבקשים לערוך בה הפיכה שלטונית כמו בקובה. באמצעותו הוא פוגש את ארלט, היא לילי לשעבר, שמיועדת לנסוע מפאריז לקובה להתאמן לקראת ההפיכה המתוכננת בפרו. לפני הפרידה ריקרדו מתוודה בפני ארלט שהוא מאוהב בה כבר עשר שנים, מציע לה נישואין, אבל בעטיה של ההתחייבות למחתרת, היא חייבת לטוס לקובה. לפני זה היא נענית להתייחד עימו בבית מלון, אבל בשל חסרון כיס (המלון הזול לא התאים לה), הם מתייחדים בחדר העלוב שלו, וכאן מביא הסופר תיאור מדהים ביופיו על גופה הערום המושלם של ארלט (עמ' 40).

שני אירועים חיוביים פוקדים את ריקרדו: הוא מתקבל כמתרגם (מספרדית לצרפתית ואנגלית), וגם דודתו, אלברטה, רווקה שגידלה אותו (הוריו נהרגו בתאונה), מורישה לו רכוש (אחרי מיסים והוצאות נותרים שישים אלף דולר). בכסף שירש והלוואה במשכנתא, מצליח ריקרדו לקנות דירה קטנה. בינתיים אלרט מנהלת רומן סוער עם המפקד שלה במחתרת בקובה, ומצליחה לפתות דיפלומט צרפתי שיישא אותה לאישה וישחרר אותה ממחויבותה למחתרת. עכשיו שמה מדאם רובר ארנו. בעלה כפול ממנה בגיל, נמוך וקירח, ורעייתו, "הילדה הרעה" שלנו, מתגמלת את עצמה בהתעלסות עם ריקרדו, התעלסות שהתיאור שלה הוא מלאכת מחשבת, ומאחר שאוזניי מסמיקות, אמנע מלתאר, ורק אפנה את הקורא למקום (עמ' 71-68).

בשל מעמדו של בעלה היא מתערבת בחברה הכי גבוהה בפאריז, פוגשת את דה גול ואת פארה דיבה, רעיית השאה הפרסי. ריקרדו חושד שיש לה מאהב מיליונר, אחרת אין להסביר את הלבוש האקסטרה-אלגנטי שלה (עמ' 74). באחת ההתעלסויות שואל ריקרדו כמה מאהבים היו לה, והיא עונה מניה וביה שהיא גרועה במתמטיקה... (עמ' 80); וראו תיאור מדהים של התעלסות בעמ' 81-80). היא מבהירה לריקרדו שלא יהיה לעולם בן זוג שלה משום שהוא לא שאפתן, איננו עשיר, ולא יהיה עשיר אף פעם. היא נוסעת לבדה לשווייץ, גרמניה ובלגיה, והסיבה מתבהרת כאשר ארנו מודיע לריקרדו, כי אשתו נטשה אותו, ורוקנה את חשבון הבנק שלו בשווייץ. הוא אינו יכול להתלונן על כך במשטרה, כי על הכסף הזה לא דווח לשלטונות המס.

בין הערים הרבות בהן מתקיימים כנסים של אונסקו, אליהם מוזמן ריקרדו כמתורגמן, נמצאת גם לונדון, שם הוא פוגש את חואן גרטי, חבר ילדות, שהחליט, למרות דרישתו של אביו, להישאר בלונדון לאחר סיום לימודיו. בהיעדר מימון מאביו בפרו, הוא מתקיים בדוחק מציור דיוקנאות בפתח מוזיאון "ויקטוריה ואלברט". אלמנה חשוכת ילדים בשם גברת סטברד מבקשת ממנו לצייר את הכלבלבה שלה, ולימים הופכת להיות נותנת החסות שלו. האחיין שלה מבקש ממנו לצייר את הסוסה הגזעית שלו תמורת סכום נכבד, ובעקבותיו כל עשירי ניומרקט, המכורים להימורי סוסים, מבקשים ממנו דיוקנאות של סוסיהם. חואן מתעשר וקונה לעצמו דירה.

בחוג האקסקלוסיבי של ניומרקט, ריקרדו פוגש את גברת דייוויד ריצ'רדסון, שהיא לא אחרת מ"הילדה הרעה", עם סיפור חדש שנולדה כביכול במקסיקו וביקרה עם אביה בקונצרטים. היא מבקשת להתעלם מריקרדו, אבל הוא מאיים עליה שאם לא תטלפן אליו, הוא ילשין לבעל שהיא ביגמיסטית, נשואה לארנו בפאריז. היא מזמינה אותו להגיע למלון ראסל עם מזוודה, ומתקיימת ביניהם התעלסות סוערת (עמ' 129-138). היא מתוודה בפניו שהיא מתעבת את ההווי בניומרקט שכל שיחותיהם סובבות סביב סוסים והימורים בסכומים אסטרונומיים. היא נהנית רק מהנסיעות עם בעלה בכל רחבי העולם לרגל עסקיו.

הקשר החשאי הרומנטי הזה נמשך כשנתיים (ריקרדו מוותר על חוזים כדי להישאר בלונדון). היא מבקשת להתגרש מדייוויד ריצ'רדסון, אבל נודע לו מפי בלשים ששכר כי היא בעצם נשואה בצרפת, לכן מגיע לה כלא, ולא חלק מהרכוש כמקובל בגירושים. ממתורגמן חבר בשם סלומון טולדנו, נודע לריקרדו כי הילדה הרעה נמצאת כבר בטוקיו אצל איש בעל עסקים מפוקפקים בשם פוקודה (היו לו קשרים עם בעלה מלונדון). כאן קוראים לה קוריקו. מסתבר שלמרות העובדה שזה מתעלל בה, היא מכורה לו, אבל נענית ברצון להיות המאהבת של ריקרדו. (191-180). לתדהמתו של ריקרדו, היא יוצאת עמו לסיורים באתרים המעניינים בטוקיו, למסעדות, ואף לשאטו מגירו, בית זימה מפורסם בטוקיו. היא מזמינה את ריקרדו למעון העשיר של פוקודה, כביכול הוא יבלה את הלילה אצל אחת המאהבות שלו, וכשהם מתעלסים, ריקרדו רואה לנגד עיניו את פוקודה נהנה להציץ בהתעלסות. הוא מבין שמדובר בתוכנית מראש של פוקודה ושל "הילדה הרעה", קוריקו, ומחליט בו ברגע לברוח מהמקום, כשהיא מגדפת אותו על היותו מוגבל, תפרן עלוב, פחדן. ריקרדו נשבע לנתק כל קשר עימה, ואינו עונה על הטלפונים ממנה. לבסוף הוא עונה לטלפון, ובפגישה ביניהם מסתבר שפוקודה סילק אותה, כי נאסרה בלאגוס שבניגריה על הברחת סחורה אסורה, ושם נאנסה באלימות על ידי הסוהרים, ונדבקה בעגבת ובכיני ערווה. פוקודה התעלם ממנה כי היא "שרופה" באינרפול. היא במצב נורא, ובעזרתה של שכנה רופאה, היא מאושפזת בבית חולים, עוברת ניתוחים, וגם הליך הבראה במכון פסיכולוגי שריקרדו נאלץ להיכנס לחובות כדי לממן את השהייה בו. היא משתקמת, וחוזרת להיות חיונית ויפה, ויש בין השניים מעין ירח דבש. במכון מבקשים פגישה עם ריקרדו, ומספרים לו שבהיפנוזה הסתבר להם שהאונס בלאגוס לא היה ולא נברא, היא פשוט ברחה מפוקודה שהתעלל בה, הצליף בה והחריב את איבריה הצנועים, ואף השאיל אותה לחבריו.

מסתבר שכל אשפוז מחייב תעודות, ואילו הדרכונים של הילדה הרעה מזויפים. הפתרון: נישואין, וזה היה כרוך בפרוטקציה בפרו, ברצון טוב של הקונסול הפרואני בבריסל וכו'. היא דורשת שהוא יכרע ברך ויבקש את ידה כמו שכתוב בספר, והוא נענה לקפריזה זאת ומצהיר שהיא יותר נחשקת בעיניו מקלאודיה קרדינלה, בריג'יט ברדו וקתרין דנב. היא גם החלה לעבוד בסוכנות נסיעות, וריקרדו סבר ש"הילדה הרעה" התרפאה, והנה, הוא חוזר מכנס בלונדון, ומוצא פתק, בו היא מצהירה שהיא עוזבת אותו כי היא לא מסוגלת לחיות חיים בורגניים, וכמובן לקחה גם את כל הכסף שהיה בכספת. בייאושו הוא מתכוון להתאבד מגשר מירבו, וקלושאר אחד מושך אותו ברגליו, ודורש ממנו לא לעשות שטויות. כשהיא חוזרת אליו, הוא מתמלא חימה, ומוכן להרוג אותה במכות, שתחפש מישהו כמו פוקודה שיענה אותה ויצליף בה, ותהיה מאושרת.

בביקור בפרו פוגש ריקרדו איש זקן שמכנים אותו "ארכימדס", מעין מכשף שמהנדסי שוברי הגלים בוחרים את האתרים הנכונים לכך רק לפי פסק הדין שלו. כיוון שזקן זה (מסמורטט, חסר שיניים), טוען שיש לו בת בפאריז שמתכחשת לו, ריקרדו מזמין אותו לארוחת צהריים, ומסתבר שללא ספק הילדה הרעה היא בתו, אחת מ-12 ילדיו לשלוש נשים, ושמה האמיתי הוא אוטיליה, אוטיליטה (עמ' 317). אימה עבדה כמבשלת אצל משפחה מבוססת, והיא עם בת המשפחה לוסי, הציגו עצמן כצ'יליאניות עד שנחשפה תרמיתן. ריקרדו מעניק לזקן שטר של מאה דולר ומחליט לא לספר לה את מה שנודע לו. שוב יש ביניהם ירח דבש, עד שמוצא אותה לבושה בחליפת מסע עם מזוודה: אל תעשה סצנות, אלה לא חיים בשבילי, הסכמתי להינשא לך רק כדי להשיג תעודות כחוק. ריקרדו נשאר חייב הון בעטיה, וגם בריאותו מתחילה להתערער. בתור למרפאה הוא מכיר אמנית מומחית לתפאורות ולתאורת במות בשם מרסלה, והם מתחילים לחיות יחד. כדי לשלם את החובות, הוא מוכר את הדירה, ועובר לגור איתה במדריד. הוא בן חמישים וארבע, והיא בעשרים שנה קטנה ממנו. היא מסורה לו, וממש מתייסרת עם העובדה שהתאהבה ברקדן בן גילה בשם ויקטור אלמדה. מסתבר ש"הילדה הרעה" שילמה הון לבלש שיברר איפה אפשר למצוא את ריקרדו, והיא מוצאת אותו בקפה "ברביירו" במדריד, שם נהג לעבוד על תרגומיו. היא מצהירה שהיא אוהבת אותו – זאת הפעם הראשונה שהיא מודה בכך לאחר אינספור גילויי אהבה מצד ריקרדו. מסתבר שגילו אצלה סרטן מתקדם, ניתחו אותה ברחם ובחזה, והיא שלד עצמות מלאה בצלקות, וימיה ספורים. היא מבקשת להעביר אליו ירושה של בית בדרום צרפת ומניות בחברת החשמל של צרפת, שקיבלה מנדיבותו של המאהב האחרון שלה, בעלה של מרטין, המנהלת שלה בסוכנות הנסיעות.

הבאתי כאן את שלד העלילה, וגם מעט מהמשתמע לגבי דמותה של "הילדה הרעה", אבל היצירה הזאת חושפת ידע חובק עולם של יוסה: אנחנו מתוודעים לקורותיה של פרו משנות החמישים ואילך, את הירקמות המחתרת נוסח ההפיכה בקובה, וסופה המר (מנהיגיה נזרקו חיים אל יערות אמזונס מהליקופטרים). הקשר עם מרסלה התפאורנית מוביל את הסופר אל סקירה תרבותית מרתקת: היא מכינה תפאורה ותאורה ל"גם הוא באצילים", "גן הדובדבנים", "מחכים לגודו", "ארלקינו", "משרתם של שני אדונים", "לה סלסטינה", "אורפאוס בשאול", "מטמורפוזות" של בורחס ועוד. המעבר של ריקרדו ללונדון מלמד אותו כיצד עבר מרכז התרבות מפאריז ללונדון, שנציגיו – הביטלס, קליף ריצ'רד, הצלליות, האבנים המתגלגלות עם מיק ג'אגר, אופנת השיער הארוך, המיני, סגידה להינדואיזם, בודהיזם, אהבה חופשית, הפגנות נגד המלחמה בווייטנאם, ואילו בצרפת במקום הדור של מוריאק, קאמי וסארטר, עולים הסטרוקטורליסטים מישל פוקו, רולאן בארת.

ריקרדו פוגש, כאמור, בפאול, חבר ילדות בלונדון, היפי, וזאת הזדמנות של המחבר לתאר את התופעה החברתית הזאת: הלבוש, הפציפיזם, הטבעונות, כמיהה לרוחניות וכו'

הסופר משבץ את הידע האדיר שלו בעלילה כך שללא ספק הוא נחוץ להבנת המתרחש. וכן, איך אפשר בלי היהודים וישראל. כאמור, הוא ביקר בישראל שבע פעמים, אוהד את המדינה ומבקר אותה קשות על "הכיבוש". הוא מספר שהשתתף כמתורגמן בכנס של מדינות הים התיכון באלכסנדריה שבמצרים – הוזמנו כל המדינות שעל חוף הים התיכון – כצפוי, חוץ מישראל. מוזכרים ברומן מיספר יהודים: סלומון טולדנו, יהודי ספרדי מסמירנה שבטורקיה, מתורגמן השולט בשתים-עשרה שפות, שאינו מאמין באהבה, אבל התאהב נואשות ביפנית, התאהבות שהובילה להתאבדותו. מריו מוצ'ניק היהודי הוא עורך ומו"ל רציני ואידיאליסט המעניק לריקרדו עבודה בתרגום יצירות מופת. הזוג גרבוסקי, שכניו של ריקרדו, הם אנשים מלאי נתינה (אימצו ילד ויאטנאמי אשר בעקבות טראומה מהפצצות האמריקאים, אינו מסוגל לדבר. הבעל, סימון הוא יהודי בלגי, מדען מבוקש באמריקה. אשתו, אלנה היא רופאה, נשמה טובה שגרמה לריפויה של "הילדה הרעה", פליטת העינויים אצל המאהב היפני שלה.

אני אהבתי מאוד את הרומן זה הבנוי לתלפיות, עיצוב הדמויות, בעיקר דמותה של "הילדה הרעה", שלא פגשתי כדוגמתה בספרות – הוא ממש מופתי, וערך מוסף לקורא: ידע נרחב בהיסטוריה ובנכסי התרבות.

משה גרנות