בתגובה למאמר של פרופסור יעקב סקגיו-שביט בו ניתח את תפיסתו המדינית של אצ"ג לפולניה, כתב בנו דוד, יהונתן גרינברג תגובה, בה מציג את אביו כבעל חזון לאומי ציוני שחזה את השואה, ואת הקמת המדינה. או בלשונו "חזה את כל האירועים הקשים כמו גם המשמחים שעברו על עמנו,"
(דוד יהונתן גרינברג, "הקול קול יעקב, והידיים ידי שביט" ,"אל-ארצ'", 21.10.25)
https://www.haaretz.co.il/literature/tarbut-sifrot/2025-10-21/ty-article/.premium/0000019a-06be-d956-a3bb-06ff8f050000
לאמיתו של דבר הוא לא חזה את השואה, בגד בציונות, וירד מהארץ בשביל בצע כסף.
אצ"ג עלה לארץ ישראל ב-1923 כחלק מהעלייה השלישית. שיריו התפרסמו בשבועונים המרכזיים של מפלגות הפועלים, "קונטרס" ו"הפועל הצעיר", וציבור הפועלים אימץ אותו בהתלהבות. עם מותו של לנין ב-1924, פירסם לו גרינברג ב"קונטרס" הספד פיוטי. ביוני 1925 הזמין אותו ברל כצנלסון, לכתוב בגיליון הראשון של "דבר".
לאחר מאורעות תרפ"ט העביר אצ"ג ביקורת חריפה על הדרך שבה התמודד היישוב העברי עם הערבים. בשנת 1930 הצטרף לתנועה הרוויזיוניסטית והתחבר ל"סיעה המקסימליסטית" עם יהושע ייבין ואב"א גיסינוביץ-אחימאיר.
לפני רצח ארלוזורוב אצ"ג שיבש את שמו בכוונה וקרא לו "ערלוזורוב" היינו, ערל. וקרא לו "סנבלט" – על שם המנהיג בימי הבית השני שניסה למנוע מנחמיה את בניית המקדש, ב-1932 כתב אורי צבי גרינברג לעורך חזית העם: "רק משפט מוות פעם אחת מספיק בשביל הסנבלטים? הם ראויים להיקרע לגזרים ולאכילת עכברים."
ב-9 ביוני כתב: הדיפלומט המפא"יי זומם לשבור את המלחמה בהיטלר [...] בה בשעה שעם ישראל כולו בגולה ובארץ נמצא במלחמת הגנה על כבודו וקיומו נגד גרמניה ההיטלרית – מלחמת החרם על תוצרתה – בא בא-כוח רשמי של הסוכנות היהודית ומציע לה לא רק לבטל חרם זה, אלא גם להבטיח שוק בשביל האקספורט הגרמני, שלא יבוא חס ושלום זעזוע במעמדה הכספי של המדינה ההיטלרית. בצעד זה יש לראות נעיצת סכין בגבו של העם היהודי בניסיון להושטת יד אחווה לממשלת היטלר."
בעיצומם של מאורעות תרצ"ו (1936), מביתו השקט והבטוח ברמת גן, הביאה שנאתו של אצ"ג לחלוצים שעמדו בחזית ההגשמה הציונית, בקו הראשון של המלחמה בפורעים הערבים לשיא, והוא חירף גידף וקילל אותם על ההבלגה בזו הלשון:

"למשמר העמק דבר הקלון:
נפלת בכבודך בתרפ"ט לערב
ונגעל בך מגן ישראל בתרצ"ו.
ויען בנייך עמדו בחלון
בוזים לצבא ו-בוטחים ברוביו,
היי ישימון במפת המדינה,
אל טל בהרייך, אל עץ ואל טף!
ואיש כי ישאל: לאן הדרך מוליך?
וענה העונה: להפקר העמק".
(במלחמת השחרור הצילו חברי הקיבוץ המקוללים על ידו את המדינה מכיליון).
והנה לאחר קללת המשורר הרוויזיוניסט-הלאומני קיצוני, על "הפקר העמק" בו הוכיח את "גבורתו" נגד הערבים, ולכאורה פטריוטיזם עילאי, ולאחר שכאילו חזה את השואה וניבא: "אך אני אגידכם נבואה, – הנבואה השחורה – כשהגז המרעיל כבר יחדור אל תוך היכלות..." וכן: "עשרה ייוותרו, יהודים של פצעים, שריד הפליטה של דמים, כדי להראות: שהיתה כאן אומה על ארץ הדווי של הנוצרים". (כתב העת "אלבטראס", בפואמה "במלכות הצלב" 1923) הוא לא האמין יותר בנבואתו. הוא הפקיר בעצמו לא רק את העמק, אלא את ציון כולה, בגד ברעיון הציוני ובשפה העברית, וירד מהארץ חזרה לפולניה בשביל בצע כסף כעורך העיתון האידי "דער מאָמענט". רק לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה הצליח אצ"ג לברוח בעור שיניו מפולניה תוך שהוא מפקיר למוות את משפחתו, והגיע לארץ. אלמלא המלחמה היה נשאר בגולה.

זהירות מדינה פלסטינית בראשות ברגותי
איומיו האחרונים של נשיא ארצות הברית טראמפ מדאיגים מאוד. בראיון למגזין "טיים" טראמפ אומר:
טראמפ: אם ישראל תספח את השטחים – היא תאבד את תמיכת ארה"ב. זה לא יקרה.
טראמפ: אני מחבב את אבו מאזן, ראש הרשות הפלסטינית, אך שזה לא סביר שהוא יהיה האדם הנכון להנהיג את עזה לאחר המלחמה. אפשרות אחרת היא לקרוא לישראל לשחרר את מרואן ברגותי, מנהיג פתח שנמצא בכלא בישראל. "התעמתי ממש עם השאלה הזו כ-15 דקות לפני שהתקשרת," אומר טראמפ. "אז אני אקבל החלטה."

כלומר, הסיכוי כעת לספח את יו"ש לא קיים יותר, אפילו לא את בקעת הירדן (בנימין גנץ ייזכר לדיראון על סיכול הסיפוח כשהיה אפשרי), והחמור מכל טראמפ מהרהר על הקמת מדינה פלסטינית הכוללת את עזה ויו"ש בהנהגת מרואן ברגותי.
עצם העובדה שטראמפ שוקל בכלל כנציב עליון של ישראל, לשחרר רוצח סדרתי שייסד ארגון ג'יהאדיסטי מאוד מדאיגה. אסור לישראל להסכים לכך יהא הלחץ אשר יהיה. מרואן ברגותי ראש ארגון הג'יהאד של אש"פ "השהידים של אל-אקצא", שהקדים את החמאס בטבח בקיבוץ מצר, אינו שונה במאומה מסינואר מלבד הדימוי השקרי שלו כתוצאת מיחסי הציבור שלו והתמיכה בו בקרב ישראלים מסוימים. עצם העובדה שטראמפ בכלל "שוקל" את מינויו היא כבר סכנה מוחשית.
על ישראל לעמוד על שלושה דברים (שברשלנות לא הוזכרו בהסכם עם החמאס):
ההסכם בעזה אינו כולל את יו"ש.
יש לפרז את כל רצועת עזה מנשק (לא רק את החמאס).
לא יותר לטרוריסטים מכל ארגון לתפקד בשום אגון אזרחי בעזה. קל וחומר שאין לשחרר את מרואן ברגותי.

מחבלי חמאס ששוחררו בעסקה מבלים במלון יוקרה במצרים
לפי הדיווח ב"דיילי מייל", יותר מ-150 מהמחבלים ששוחררו שוהים במלון חמישה כוכבים בקהיר לצד תיירים מערביים מלון "מריוט רנסנס מיראז' סיטי" היוקרתי עדיין פתוח להזמנות, מבלי לחשוף את האורחים לכך שבמלון מתארחים רוצחים מורשעים חלק מהמחבלים צפויים לעבר מהמלון היוקרתי לקטאר או טורקיה
הלינה במלון היוקרתי עולה כ-900 שקלים לילה, ובו ניתן למצוא מגוון רחב של שירותים כמו ספא, בריכות שחייה, חדרי כושר ומסעדות. על פי התחקיר, המחבלים נהנים מאוד מהשהות במלון: "בבוקר הם יושבים על כיסאות נוח ובוהים בתיירים על שפת הבריכה."
https://www.mako.co.il/news-world/2025_q4/Article-aeedf2b850a1a91026.htm?utm_source=AndroidNews12&utm_medium=Share
מן הסתם קטאר מממנת החמאס, ממנת גם את שהות המחבלים במלון הפאר.
על ישראל לדרוש ממנה את הפסקת המימון, ולהוקיע אותה בעולם על כך.

"משוואת הכוח" של ארדואן,
ומפגן ההסתה הטורקי: תלו בובה של נתניהו ממנוף
לפי ה"גרדיאן", בגלל וטו ישראלי טורקיה לא צפויה לשלוח כוחות לעזה כחלק מכוח ייצוב בינלאומי – אבל ארדואן מבטיח שארצו היא חלק בלתי נפרד מעתיד הרצועה: "מעזה ועד סוריה ועד אוקראינה – אין משוואה בלעדינו. הפכנו לכוח גלובלי." הוא דרש אמברגו נשק על ישראל, בארצו תלו בובה בדמות נתניהו עם שלט "עונש מוות" –
https://www.ynet.co.il/news/article/sj7i3hqrel#autoplay
יש להיזהר היטב מלתת לטורקיה וארדואן המתיימר להחיות את האימפריה העות'מנית דריסת רגל בעזה.

מעוז ינון: אני סולח לחמאס שרצח את הוריי
לכן החרימו את ישראל!
הוריו של עוז ינון נרצחו ב- 7 באוקטובר. למרות הטבח, ינון בחר להמשיך "בפעילויות שלום". גם "הקרן לישראל חדשה" מקדמת את יוזמותיו.
ינון אמר, בריאיון לעיתונאי האנטי-ישראלי מהדי חסאן, שהדרך לשלום עוברת בכך שהוא סולח לארגון הטרור חמאס על רצח הוריו. בנוסף לכך, הוא ביקש לקדם חרמות על מדינת ישראל והחברה הישראלית.
ינון הגיב על הסערה של דבריו:
"הסליחה איפשרה לי לצאת לחופשי מהגורל שהחמאס וממשלת ישראל בחרו עבורי – גורל של רצון לנקום, לשנוא ולפחד, גורל שהרס אותי פיזית ונפשית. בניגוד לסליחה שהיא בחירה אישית שלי, אנחנו כעמים יכולים לבחור בדרך של פיוס, כמו שהעמים היהודי והגרמני בחרו לאחר השואה. פיוס כזה הוא המפתח היחיד שנותר לשבירת מעגל הדמים ולשלום המיידי."
חשוב לי להבהיר: הוריי נרצחו על ידי חמאס בשבעה באוקטובר. הם הופקרו לגורלם על ידי ממשלת ישראל שהבטיחה להם שחמאס מורתע, הוא 'נכס' אסטרטגי, ושטח עזה נקי מכל תשתית מנהרות. האמירה שלי באה מתוך הכאב האישי של הקורבן, שמבין שהמשך אותה דרך שהובילה לרצח אינו אפשרי."
https://rotter.net/forum/scoops1/919216.shtml
"סליחה" ישועית כזו תוך "אהבת האוייב" מעולם לא נשמעה בקרב הנוצרים. מעוז ינון גם סולח לרוצחים על רצח הוריו, וגם פועל כפרוקסי שלהם בתביעתו לקיים חרם על ישראל והחברה הישראלית כדי שכולה כמו הוריו ילכו כצאן לטבח.
הבעייה היא שלא מעטים כמוהו מיישובי עוטף עזה שסבלו מהטבח סולחים לטובחים החמאס והג'יהאד, ואומרים "לא נשכח ולא נסלח" אבל לא לסינואר אלא לנתניהו, שביצע לדידם את "טבח נתניהו". מחלת נפש "הביביפוביה".
ואם ינון קורא "אשריי יתום אני". אני סולח לחמאס כי הוא צודק, וקורא לחרם עלינו כדי שנירצח גם כן, יש להכיל עליו את הכלל "שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי עושה חרם הוא," ו"האוחזים בחרם בחרם יאבדו!"

יכולת אינטלקטואלית
כשהיינו ילדים היינו שואלים: האם אלוהים יכול לברוא אבן כל כך כבדה שהוא אינו יכול להרים? "שאלה אם אלוהים יכול לברוא אבן שהוא לא יכול להרים" היא פרדוקס פילוסופי ידוע שנקרא "פרדוקס הכל-יכולת". השאלה מציגה סתירה לוגית: אם התשובה היא כן, אלוהים אינו כל-יכול כי הוא לא יכול להרים את האבן; אם התשובה היא לא, אלוהים אינו כל-יכול כי הוא לא יכול לברוא אבן כזו. פרדוקס זה מראה שלמושג "כל-יכולת" יש קשיים לוגיים.
כפראפראזה על השאלה הזו מוצגת השאלה: האם אהוד בן עזר יכול לפרסם אדם שהיכולת האינטלקטואליות שלו כל כך גבוהה שאהוד בן עזר עצמו לא יכול להבין אותה?
התשובה פשוטה. התנשאות ויוהרה ב"יכולת אינטלקטואלית" כל כך גבוהה שאחרים לא יכולים להבינה היא דווקא הוכחה על אפסותה.
כמובן שכדי לפרסם את דבריו של אותו מתנשא חייב אהוד בן עזר להיות בעל יכולת אינטלקטואלית גבוהה בהרבה ממנו, קל וחומר שהוא חייב לקבל קרדיט על הסובלנות, הסלחנות וההבנה, שיש לו לאותו מתנשא.

קורפוס דליקטי
משה גרנות הוא אמן הסיפור הקצר ממש כמופסן. קראתי בנשימה אחת את סיפורו "קורפוס דליקטי" ("חדשות בן עזר", 2101). האם הסיפור תורגם גם לרומנית? אם לא, חשוב שיתורגם.

התפטרות או פיטורין
צחי שטראוסברג-הנגבי התפטר מתפקיד ראש המל"ל, מטעמי בריאות. לזכותו יש לומר שהוא לקח אחריות על המחדל האישי שלו כראש המל"ל כאשר שישה ימים לפני הטבח אמר שהחמאס מורתע.
https://www.ynet.co.il/news/article/ryuk004dwa
מיד קפצו הפרוטסטנטים בהנאה גדולה וקבעו שהוא פוטר על ידי נתניהו רק בגלל שהעז לחלוק על נתניהו כי נתניהו אינו רוצה סביבו אנשים עצמאיים, אנשים שיאתגרו אותו. הוא רוצה משרתים. אמנם הוא צריך ללכת כמו כל האחראים למחדל – שר הביטחון, הרמטכ"ל, ראש השב"כ, ראש אמ"ן, אלוף פיקוד הדרום, מפקד אוגדת עזה ואחרים, שהלכו הביתה. רק האחראי המוחלט, נתניהו, דבק בקרנות השלטון.
הפרוטסטנטים מתעלמים בכוונת מכוון בין דרג ממונה לדרג נבחר. את הדרג הממונה האחראי למחדל יש לפטר מיידית. דרג נבחר רק העם יכול לפטר. את נתניהו יכול לפטר רק העם בבחירות כלליות, ולא חונטה של קצינים בכירים בדימוס, או פרשנים.
ההבדל המהותי בין היחס העויין שקיבל שר הביטחון משה דיין לאחר המחדל של מלחמת יום הכיפורים לעומת היחס האוהד שקיבל שר הביטחון יואב גלנט לאחר מחדל ה-7 באוקטובר. הסיבה פשוטה. גלנט יצא נגד נתניהו.

בגידת היהודים
מאות אנשי רוח יהודים: "להטיל סנקציות על ישראל בשל רצח העם בעזה" "התמיכה בחמאס היא מהות היהדות"
במכתב פומבי לאו"ם ולמנהיגי העולם, קראו אישים יהודים מתחומי התרבות, האקדמיה והפוליטיקה, בהם זוכי פרסי אוסקר ופוליצר, להעמיד את ישראל לדין בגין פשעים בעזה, בגדה ובמזרח ירושלים. "הסולידריות שלנו עם הפלסטינים היא אינה בגידה ביהדות, אלא הגשמתה," כתבו. מאות אנשי ציבור, רוח ותרבות יהודים מרחבי העולם פנו לאומות המאוחדות ולמנהיגי העולם במכתב פומבי בו קראו להטיל סנקציות על ישראל, בעקבות מה שהן מתארים מעשים "בלתי נתפסים" שמהווים רצח עם ברצועת עזה.
יותר מ-450 החותמים, ביניהם בכירים ישראלים לשעבר, זוכי אוסקר, סופרים ואינטלקטואלים, דרשו במכתב מתן דין וחשבון על "התנהלות ישראל בעזה, בגדה המערבית הכבושה ובמזרח ירושלים.
"לא שכחנו שכל כך הרבה חוקים, מגילות ואמנות שנוסדו כדי להגן על כל חיי אדם נוצרו בעקבות השואה," כתבו החותמים. "אמצעי הגנה אלה הופרו ללא הרף על ידי ישראל."
בין החותמים נמנים יו"ר הכנסת לשעבר אברום בורג, דניאל לוי, לשעבר ראש משלחת המשא ומתן לשלום מטעם ישראל, הסופר הבריטי מייקל רוזן, הסופרת הקנדית נעמי קליין, הבמאי זוכה האוסקר ג'ונתן גלייזר, השחקן האמריקני וולאס שון, השחקניות זוכות האמי אילנה גלייזר וחנה איינבינדר והסופר זוכה פרס הפוליצר בנג'מין מוזר.
החותמים קראו למנהיגי העולם לקיים את פסיקות בית הדין הבין-לאומי לצדק (ICJ) ובית הדין הפלילי הבין-לאומי, להימנע ממעורבות בהפרות החוק הבין-לאומי על ידי עצירת העברות נשק והטלת סנקציות ממוקדות, הבטחת סיוע הומניטרי הולם לעזה, ודחיית טענות שקריות על אנטישמיות נגד אלו שדוגלים בשלום וצדק.
"אנו מרכינים ראשינו בצער עצום ככל שמצטברות הראיות לכך שפעולותיה של ישראל יישפטו כעונות להגדרה המשפטית של רצח עם," נכתב במכתב.
הפנייה מגיעה בעקבות שינוי חד בדעת הקהל בקרב יהודי ארצות הברית ובציבור הבוחרים הרחב יותר בשנים האחרונות. סקר של "הוושינגטון פוסט" מצא כי 61% מיהודי ארצות הברית מאמינים שישראל ביצעה פשעי מלחמה בעזה, ו-39% אמרו שהיא מבצעת רצח עם. בקרב הציבור האמריקני הרחב, 45% אמרו למכון "ברוקינגס" שהם מאמינים שישראל מבצעת רצח עם, בעוד שסקר של "קוויניפיאק" באוגוסט מצא שמחצית מהמצביעים בארצות הברית שותפים לדעה זו, כולל 77% מהדמוקרטים.
חותמים נוספים על המכתב הם המנצח הישראלי אילן וולקוב, המחזאית איב אנסלר, הקומיקאי האמריקני אריק אנדרה, הסופר הדרום-אפריקני דיימון גלגוט, הבמאי הישראלי זוכה האוסקר יובל אברהם, המלחין זוכה הטוני טובי מארלו והפילוסוף הישראלי עמרי בוהם.
"הסולידריות שלנו עם הפלסטינים היא אינה בגידה ביהדות, אלא הגשמתה," כתבו החותמים. "כאשר חכמינו לימדו כי להרוס חיים פירושו להרוס עולם שלם, הם לא קבעו שהפלסטינים יוצאים מן הכלל. לא ננוח עד שהפסקת האש תתקדם לסיום הכיבוש והאפרטהייד."
במכתב הפומבי נכתב עוד כי הפסקת האש אינה מתייחסת לגדה המערבית, "שם נמשכת אלימות המתנחלים, ותנאי הכיבוש הבסיסיים נותרו ללא מענה."
https://www.kan.org.il/content/kan-news/culture/962708/
אותם המכנים עצמם "אנשי רוח" חושבים שבכך שהם מאשימים את ישראל הם יקבלו אינדולגנציה מהמוסלמים. אבל שום חנופה לא תעזור להם. בדיוק כפי שלא עזרה למקס נאומן היהודי הגרמני שתמך בהיטלר עם האנטישמיות שלו והאנטי-ציונות שלו. גם אם אותם אנשי רוח הם פשיסטים הם תומכי חמאס, הם עדיין יהודים שיש לרצוח אותם לפי דברי מוחמד כתנאי לגאולה כפי שהתחייב החמאס והמופתי של אש"פ.
https://youtu.be/__6iZlzwcF8?si=aFCwLs6GPwswlh12
לאותם "אנשי רוח" פציפיסטיים הקוראים לחרם על ישראל כדי שנלך כולנו כצאן לטבח יש לומר "שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי עושה חרם הוא" ו"האוחזים בחרם בחרם יאבדו".
ככלל על ישראל למנוע כניסה לארץ מכל אחד כולל יהודים הקוראים לחרם נגדה.

אריאל (ישעיהו) סטאצ'ל רוצה שיקראו לו
יהודי ערבי ישראלי תימני אמריקאי
כבר כתבתי על השמדת הערך הגדולה של העם ההודי בארה"ב שעולה הרבה על מספר היהודים שהושמדו בפולניה במשך השואה. כאשר ב-1948 חיו בארה"ב שישה מיליון יהודים והיום אחרי מיליון מהגרים מבריה"מ לשעבר, ומיליון יורדים מישראל, הם מונים אולי ארבעה מיליון יהודים, שכ-38 אחוז מתוך יהודי ניו יורק המתיימרת להיות העיר היהודית הגדולה בעולם הם תומכי ההודי-אוגנדי-שיעי-אנטישמי זוהרן ממדאני לראשות העיר ניו יורק.
הנה דוגמה קטנה. אריאל ישעיהו נולד בקליפורניה. אביו אהרון ישעיהו, יליד גבעת אולגה בחדרה שעבר בגיל 11 לקיבוץ שדות ים, הכיר בקיבוץ באירוע ריקודי עם את זוגתו לעתיד, לורה סטאצ'ל מניו יורק, שניהם ירדו לאמריקה. לימים אריאל ישעיהו אימץ את שם משפחת אימו האשכנזייה סטאצ'ל כדי "להישמע קליט יותר לאוזן האמריקאית," כדבריו, ובעיקר כדי להתרחק מהתיוג המזרח-תיכוני שנחת עליו אחרי 9/11.
לאחר פיגועי 11 בספטמבר החלו כמה מחבריו לכיתה של אריאל סטאצ'ל לכנות אותו "אוסמה בן לאדן." עבור נער מתבגר שניסה להשתלב, זו היתה הוכחה כואבת לכך שמראהו התימני ומוצאו נתפשים כזרים ומאיימים. הכינוי עורר אצלו התקפי חרדה ועיצב את תחושת ה"אחרות" שתרדוף אותו שנים רבות. במבוכתו, הוא ניסה להסתיר את המוצא של אביו ונמנע מלהזמין אותו לאירועים בבית הספר. היו ימים שסיפר לחבריו השחורים שהוא בכלל שחור. היה הרבה יותר קוּל להיות שחור מאשר להיות בן לישראלי-יהודי-תימני.
התקופה הזאת, במהלכה התמודד עם אכזריות החברים לכיתה והבושה במוצא של אביו, עומדת בלב הצגת היחיד ("אחר") שסטאצ'ל כתב ומשחק בה.
היום מגדיר סטאצ'ל את עצמו יהודי-ערבי-ישראלי-תימני, ובגרסה מקוצרת, יהודי-ערבי. "אני לא אוהב את המילה 'מזרחי' כי היא לא מספרת את כל הסיפור. יש לי ולאבי גנים שיש אותם גם לערבים בתימן. סבא שלי סיפר שהיו לו חיים טובים עם ערבים בתימן."
הבחירה הזאת כמובן איננה רק ביוגרפית, היא פוליטית-תרבותית. בעידן שבו המילה "ישראלי" הפכה בחוגים מסוימים למילת גנאי, והדיון הציבורי סביב המלחמה בעזה מייצר קיטוב חריף – מבקשת ההצגה להציג מורכבות. סטאצ'ל אינו דוחק הצדה את הכאב ואת הפחד, אבל מציע שפה שמחזיקה יחד את חלקי הזהות שלו. "תמיד הייתי התימני היחיד בסביבה מאוד יהודית-אשכנזית, ולא הרגשתי בנוח עם זה. בבית היה גם מרק תימני, ג'חנון ומלאווח, אצל אימא היה אוכל אשכנזי ובחוץ המבורגרים ונקניקיות."
(חיים הנדוורקר, "אריאל סטאצ'ל רוצה שיקראו לו יהודי ערבי ישראלי תימני אמריקאי", "אל-ארצ'", 19.10.25).
https://www.haaretz.co.il/gallery/theater/2025-10-19/ty-article-magazine/.premium/00000199-fc29-d582-a39f-fefdfc770000
הגענו לכך שכדי שיהודי יוכל להתקבל בניו יורק הוא יצטרך להגדיר את עצמו ערבי.
תארו לכם כמה חוסן היה ביהודי תימן ששמרו אלפי שנה על זהותם בגאווה למרות הרדיפות.

ישראלים יורדים למען ממדאני
כ-40% מהיהודים והישראלים בניו יורק הם תומכי המועמד הדמוקרטי, על אף עמדותיו כלפי ישראל המאשים אותה בג'נוסייד, המאיים לעצור את נתניהו ותומך בחרם על ישראל.
שי ווזנר (49), יורד ישראלי ממושב בצרה, פסנתרן ומורה בבית הספר לאומנויות הבמה "ג'וליארד", מתנאה בכך שהוא ואשתו הצביעו לממדאני.
"אני," אומר ווזנר, "לא מסכים עם כל מה שהוא אמר. חלק מההתבטאויות שלו, במיוחד כשהיה צעיר, בעייתיות. אבל צריך לשאול: עד כמה זה בכלל רלוונטי לתפקיד של ראש עירייה? אני לא צריך שהמנהיג של ניו יורק יהיה בלב המיינסטרים הציוני. אני צריך שהוא ינהל עיר. זה לא בחירות לנשיאות ולא לקונגרס."
הוא אמנם מבטיח לעצור את נתניהו, להסיר השקעות עירוניות באג"ח וחברות ישראליות, לבטל את המועצה הכלכלית ניו יורק-ישראל, לעדכן את ההגדרה לאנטישמיות כך שלא תכלול אנטי-ציונות, להקל אכיפה נגד מפגינים פרו-פלסטינים,
"עם כמה מהדברים אני מסכים איתו. למה צריך לעצור מפגינים? שיפגינו, זו מדינה דמוקרטית. כשאמר מה שאמר על מעצר נתניהו חשבתי שזה ילדותי. אין לו סמכות חוקית לזה. אבל הבנתי אותו. נתניהו צריך להיעצר על פשעי מלחמה. ככל שנתניהו נשאר בשלטון, עתיד מדינת ישראל בסכנה. אפשר לתמוך במדינת ישראל ולהתנגד לנתניהו באותו זמן. זאת לא סתירה.
"הוא אנטי-ישראלי אבל לא אנטישמי. אני בן לניצולי שואה ואני אומר שמשתמשים באנטישמיות כקמפיין געוואלד נגדו. הוא כרת ברית עם מנהיגים יהודים, יש לו יועצים יהודים, הוא עובד עם יהודים כמו החשב הכללי בראד לנדר וחבר הקונגרס ג'רי נדלר. הם ציונים, מתנגדים לכיבוש ותומכים בישראל."
גם שרה בר-חיים, מדריכת טיולים בת 36 המתגוררת בברוקלין, אומרת כי למרות שבתחילה נרתעה מהעמדות של ממדאני כלפי ישראל, "בסוף החלטתי לבחור בו כי הוא היחיד שמדבר באמת על יוקר המחיה, על תחבורה, על חינוך. אני לא מחפשת ראש עיר שייצג את ישראל, אני מחפשת אחד שיתקן את ניו יורק." לדבריה, בשכונות כמו פארק סלופ "יש יותר ויותר ישראלים שמדברים עליו בלי בושה. פעם זה היה טאבו, היום זה שיח רגיל לגמרי."
ג'וש רוזנטל, בן 27 מהאפר ווסט סייד, מספר כי "אצלנו בבית ההורים אוהבים את ביבי, אבל אני חושב שמדיניות הממשלה הנוכחית היא שגורמת ליותר יהודים להתרחק. ממדאני מבחינתי הוא מבחן: אם הוא יעמוד בהבטחה שלו לשמור על ביטחון הקהילה היהודית, זה יוכיח שאפשר לבקר את ישראל ולתמוך ביהודים באותה נשימה."
https://www.ynet.co.il/news/article/ry8xml9aee
אם ביהודים קל וחומר בישראלים היורדים אחזה שלהבת שנאת ישראל. אנחנו בבעייה.

גברת שולץ מסרבת להתגייס
"שמי דניאל שולץ, אני בת 19, וגדלתי בבית ליברלי בתל אביב. ביום ראשון אכנס לכלא הצבאי בשל סירובי להתגייס..." כותבת אותה בעלת החינוך "הליברלי" ומסבירה:
"מדינת ישראל, והרעיון הציוני שעליו היא הוקמה הם ביטוי של לאומניות אכזרית. כל מוסדותיה, מצה"ל ועד רשות הטבע והגנים נגועים ברצחנות ומעוצבים כדי להשמיד ולגרש את העם הפלסטיני. מקורו של הנגע הזה הוא לא ברצח העם בעזה, אלא ב-77 שנות כיבוש ואפרטהייד ובאידיאולוגיה שמובילה אותם. לחברה הישראלית אין סיכוי להחלים כל עוד הציונות היא חלק בלתי נפרד ממנה."
https://x.com/yonawallach6/status/1981322073814286432
כמובן שגברת שולץ כתבה את דבריה גם באנגלית כדי להתנאות בעצמה לפני שונאי ישראל בעולם, והיא כן זוכה לתמיכה שם.
https://x.com/DanielSchultz6/status/1981351366317449321?t=pk5OZgiYh0ue7mOkuAjyAg&s=03
את גברת שולץ לא מעניינת כלל הסתירה בדבריה. איך החברה הישראלית תחלים בלי ציונות בזמן שבלי ציונות אין חברה ישראלית אלא רק חברה ערבית-מוסלמית?
גברת דניאלה שולץ, את מתנאה כאשת מוסר, שהמוסר שלה הוא ללכת צאן לטבח, וגורלך וגורל אימך הוא להיאנס להירצח ולהישרף כוויוויאן סילבר שנשארו לה רק השיניים. האם זה ה"מוסר" הליברלי שחונכת לו על ידי הורייך?
גברת שולץ, כשקוראים את דבריך אי אפשר שלא להיזכר בסטאלג הידוע "הייתי כלבתו של קולונל שולץ..."
גברת דניאלה שולץ, בתמיכתך בפשיזם האיסלמו-נאצי-ג'יהאדיסטי הוכחת כי אינך ליברלית, אלא פשיסטית.
זה כמובן לא יעזור לך כמו שלא עזר ליהודי מקס נאומן שתמך בהיטלר. כי החמאס ואש"פ מחויבים לרצוח אותך כיהודייה על פי דברי מוחמד.
https://youtu.be/__6iZlzwcF8?si=aFCwLs6GPwswlh12
הבעייה שגבירות "צדיקות" בעיני עצמן מסוגה של גברת שולץ, נעשות גיבורות תרבות בחוגים מסוימים.

השלום כאוטופיה בין מארק גופין לישעיהו הנביא
"עמים רבים רצחו זה את זה במשך מאות שנים והיום לא מבינים למה. אתם לא שונים"
פרופ' מרק גופין, מתנאה כרב וכמומחה עולמי בהשכנת שלום. גופין, בן 68, נשוי ואב לשלושה, הוא חוקר תהליכי שלום ומנהל המרכז לדתות העולם, דיפלומטיה ויישוב סכסוכים באוניברסיטת ג'ורג' מייסון בווירג'יניה. הוא חיבר שמונה ספרים על יישוב סכסוכים והשכנת שלום, מהם שלושה על הסכסוך הישראלי-פלסטיני (כולם פורסמו בהוצאת אוניברסיטת אוקספורד). הוא פעל בין היתר באיראן, סוריה, אפגניסטן, בוסניה, צפון אירלנד וטורקיה וייעץ לפורום הכלכלי העולמי, משרד החוץ האמריקאי ומוסדות רבים ברחבי העולם.
"ב-7 באוקטובר," הוא אומר, "יזמה קבוצה מוסלמית פונדמנטליסטית טבח מפלצתי. התגובה לטבח היתה קטלנית להחריד – ומאחוריה עמדו במידה רבה כוחות יהודיים משיחיים. ברוב המלחמות לאורך ההיסטוריה שיחקו דתות תפקיד דומה. אבל גופין משוכנע שאסור לוותר על הדת בדרך להשכנת שלום. העמדה הזאת היא הסיבה שהוא כמעט אינו מוכר בישראל למרות פעילותו רבת השנים כאן. בימין התנגדו לעמדותיו היוניות, בשמאל התנכרו להצעתו לשלב את הדת בתהליך השלום.
גופין רואה בהסכם אוסלו "טרגדיה". אחד מהגורמים שהובילו לפיו לכישלון הוא התבססות התהליך על ברית שבה היו מעורבים רק החילונים – בישראל ובפלסטין. גופין מפריד בין ההיבט הממסדי של הדת לזה האישי. "דת מאורגנת היא מבנה כוח חילוני לגמרי, במובן המרקסיסטי," הוא אומר. "אבל דת היא גם מסורת, טקסים. החלקים בדת שהופכים ללוחמניים הם כמעט תמיד אלה הממוסדים."
בכל מקום בעולם שבו הושכן שלום, ממשיך גופין, הקהילות הדתיות והמסורת הדתית היו חלק מהתהליך. "כך זה היה בגואטמלה, בפיליפינים, בדרום אפריקה, בקולומביה, בסרי לנקה. אפילו הסכם השלום בין גרמניה וצרפת אחרי מלחמת העולם השנייה, שנחשב לתוצאה של כניעה, היה בעל היבטים מוסריים ורוחניים קריטיים, ולא רק מדיניים."
גופין מספר כי במהלך אותו משא ומתן נדרשו הצדדים לעבור טרנספורמציה מוסרית – בווידוי, בחרטה, בסליחה – כתנאי מקדים לבניית אמון. "כל צד הוזמן לבטא את כאבו, את אשמתו, את טינתו – ולהקשיב לצד השני. התהליך נעשה בקבוצות קטנות, אנשים מול אנשים, והעמדה היתה שעל כל צד לשנות את עצמו, כדי שתהיה אפשרות לשנות את היחסים."
התהליך בין גרמניה וצרפת לא הסתיים עם חתימת ההסכם בין המדינות, ונמשך בעוד עשרות שנים של דיאלוג. ואכן, מבחינת גופין היעד הסופי אינו הסכם, אלא השגת מה שהוא קורא לו "שלום עמוק." "יש הסכמי שלום שאינם ניתנים למשא ומתן, שהם בלתי הפיכים," הוא מסביר. "גרמניה וצרפת זו דוגמה טובה. אלה שתי מדינות שלאורך 1,000 שנים נלחמו זו בזו כמעט ללא הרף והיום אי אפשר לדמיין מלחמה ביניהן.
"כרגע הדבר הכי חשוב הוא לבנות קשרים בין פלסטינים וישראלים. לבנות חברויות, קשרים חוצי-קבוצות עם הפלסטינים שקרובים אליך. אפילו בחיפה, בנצרת, בירושלים. לבנות קשר אחד כל פעם, עם לב שהוא אמנם שבור, שאין בו אמון, שחושד – אבל שהוא גם פתוח, הוא גם מכבד."
גופין מכיר לא מעט יהודים וערבים בישראל שעשו בדיוק את זה. הוא אף כתב ספר על פעילי שלום יהודים וערבים כשבשיחה עולה שמה של ויויאן סילבר, קולו נשבר. "היא הקדישה עשרות שנים מחייה לבניית גשרים בין עזתים וישראלים, והגופה שלה זוהתה אחרי שבועות. היו עוד מאות, אולי אלפי אנשים כמו ויויאן, שבנו גשרים קטנים. עכשיו הם הרוסים, והאנשים מדוכאים כי הם מרגישים שכל עבודתם ירדה לטמיון. אבל ההיסטוריה לא לינארית, יש עליות וירידות, ואם ממשיכים לעבוד על רעיונות מופרעים כמו שלום או חירות או זכויות אדם – הם יכולים להתממש.
"אני משוכנע שהשלום אפשרי, כי אנחנו רואים שוב ושוב שציביליזציות שרצחו זו את זו לאורך מאות שנים הן היום כל כך קרובות שקשה להבין על מה נלחמו. אין שום סיבה לחשוב שיהודים ומוסלמים הם שונים. מה שהכי מפריע לגורמים הקיצוניים הם הקשרים בין הקבוצות. ככה זה בכל מקום. לכן חמאס פגע באנשים בקיבוצים שניסו לייצר גשרים – הם היו האיום הכי גדול על התפיסה שלו של חליפות איסלאמית טהורה. יש גם מקבילה יהודית, תפיסה שלפיה ביטחון יושג רק אם כל הערבים יגורשו או ייהרגו. אבל הפילוסופיה הזאת מוכרעת שוב ושוב לאורך ההיסטוריה על ידי דו-קיום.
"אפילו אברהם עשה הסכם עם הפלשתים," מזכיר גופין. "בעצמי קצת הופתעתי כשקראתי את זה לא מזמן בספר בראשית, אבל זה שם, הוא חתם על הסכם צבאי וכלכלי עם אבימלך ועם שר צבאו פִיכֹל. ואז, ככה כתוב, אתה יכול לבדוק, הוא עבר לגור בארץ פלשתים, בעזה, למשך 'ימים רבים'. ההסכם החזיק."
(גדעון לב, "מארק גופין, בניית שלום משלבת תקווה, דמיון והתמקדות בעתיד. זה אזור לגמרי אחר במוח מזה שמעורב במאבק", "אל-ארצ'" 22.10.25).
https://www.haaretz.co.il/magazine/2025-10-22/ty-article-magazine/.highlight/0000019a-0c55-d77b-a3ff-2ff5ae1d0000
אז תורת השלום האוטופית של פרופ' מרק גופין, כל כך יפה שהיא מאפשרת לו להתפרנס בכבוד ממנה ולממן לו מסעות טיול בכל העולם. כמובן שההשוואות ההיסטוריות שלו מופרכות. אפילו בשיא השנאה בין הצרפתים לגרמנים אף צד לא חשב להשמיד את הצד השני כמו שהערבים אומרים שיש לעשות ליהודים בריש גלי.
בדבר אחד הוא צודק רצוי לעודד שיחות בין ערבים ויהודים, ובלבד שהשיחות יובילו להתנגד לגזענות. בעוד שיש בצד הישראלי פעילי שלום רבים שאינם גזענים, למרבה הצער טרם נמצא ערבי-מוסלמי שאינו גזען הרואה בדברי מוחמד (המובאים באמנת החמאס ובדברי המופתי של אש"פ) לפיהם ע"פ דברי מוחמד יש לרצוח את כל היהודים בעולם כתנאי לגאולה גזענות ולא מופת מוסרי.
וזה כולל למשל לא רק את ערביי הדו-קיום של גבעת חביבה, אלא, גם את שדרני הטלוויזיה הערבים-מוסלמים בישראל המטיפים נגד גזענות וגזענים בעצמם.
הנה ראו:
מוחמד מג'אדלה
https://x.com/naaman_c/status/1981733666771374405?t=eRuGZbbPj4tQE4UogX8Ueg&s=03
לוסי אהריש:
https://x.com/naaman_c/status/1975929084128747983?t=MUZgTbQw5YQz2CzovGtPTA&s=03
סולימן מסוודה:
https://x.com/SuleimanMas1/status/1981380499600736335
נמליץ לפרופסור מארק גופין להתחיל בשיחות איתם.
הערה אחרונה: מוזר מאוד שפרופ' מרק גופין, המתנאה בעצמו כרב שקיבל הסמכה מהרב ד"ר יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק, מדבר על ההסכם בין אברהם לאבימלך הפלישתי, אינו מכיר את החזון האוטופי (הריאלי) של השלום של ישעיהו הנביא האומר מהו התנאי לאותו שלום נצחי. קראו אותו ישעיה פרק י"א פסוק 14.

ערבי-מוסלמי-ציוני
מסתבר שבכל זאת נמצא ערבי-מוסלמי-ציוני, ואפילו לא להאמין חבר "האחים המוסלמים" התנועה האיסלמית.
חברת הכנסת מירב כהן ממפלגת "יש עתיד" חושפת מידע מדהים. מנצור עבאס, היא אומרת הוא ציוני.
https://www.i24news.tv/he/news/news/local/artc-85640d4e-7
למנצור עבאס יש מזל שאף ערבי לא לוקח ברצינות את אווילותה של מירב כהן, שלולי כן כבר היו מחסלים אותו כציוני בוגד.
מסתבר שמירב כהן עולה עוד על רבהּ – יאיר למפל-לפיד.
נעמן כהן