* קווים אדומים – על ישראל להבהיר שלא תיסוג שעל אחד מן הקו הצהוב ולא תאפשר התחלת עבודות השיקום, לפני שתקבל את החטוף האחרון. כמובן שאין לקבל כל טענה שקרית על חלל חטוף ש"נעלם". הם חטפו, הם רצחו, הם קברו ועליהם להחזיר.

בהמשך המו"מ, על ישראל לעמוד על הקווים האדומים הבאים:

א. החשוב מכל – חופש פעולה מוחלט לצה"ל וכוחות הביטחון בכל רחבי הרצועה.

ב. פירוז מלא של הרצועה ופירוק מוחלט של חמאס מנשקו, כולל נשק אישי. חמאסניק עם אקדח הוא הפרת ההסכם. הפירוז – תנאי לשיקום.

ג. השמדת כל מנהרות חמאס. לא יחל שיקום של תוואי שטח שלא הושמדו בו המנהרות.

ד. לא תהיה דריסת רגל לטורקיה וקטאר, הפטרוניות של חמאס, ברצועת עזה. עצם הקמתו של הכוח הרב לאומי מזיקה, אך זו תוצאה של מדיניותו קצרת הרואי של נתניהו, ואת הנעשה אין להשיב.

ה. לא תהיה נסיגה לקווי 7 באוקטובר. יש לעמוד על קיומו של פרימטר לכל אורך הגבול. עומק הפרימטר ייקבע על פי תוואי השטח וגודל האיום בכל מקום, ובכל מקרה – כל שטח החולש על יישוב ישראלי יהיה בידי צה"ל. ציר פילדלפי מורחב יהיה בשליטתנו. התוחמת הצפונית תהיה בשליטתנו.

ו. המצור על המחבלים הלכודים ברפיח לא יוסר. הברירה שלהם היא כניעה או מוות.

הקווים האדומים הללו פירושם – ניצחון במלחמה. ויתור עליהם יהיה פרס לחמאס על הטבח.

* אסור למצמץ – חמאס הודיע בשבת בצהרים שהוא "איתר" את גופתו של הדר גולדין. איתר עאלק. הרי 11 שנים וחצי הם יודעים בדיוק היכן הם טמנו את גופתו.

אם מצאו בשבת, היה עליהם להשיבו במוצאי שבת. מדוע הם לא עשו כן?

ראשית, זה המשך הטרור הפסיכולוגי נגד החברה הישראלית ונגד המשפחות, ובמקרה הזה נגד משפחה שכבר 11 שנים וחצי מצפה לבנה.

חוששני שלא רק בכך מדובר, אלא גם בסחיטה לשחרור המחבלים הלכודים ברפיח. ואולי האמריקאים הבטיחו להם שנתניהו ישחרר אותם.

ישראל שילמה מחיר כבד על החזרת כל החטופים עד לפני כחודש. אסור בשום אופן לשלם מחיר נוסף, בוודאי לא מחבלים חיים, כפרס על הפרת ההסכם.

אסור לשחרר את המחבלים הלכודים. יש להמשיך את המצור עליהם, עד שייכנעו ויסגירו את עצמם או עד שימותו ברעב. אסור למצמץ.

* מילה קטנה – נתניהו נשאל אם ישראל תאפשר מעבר בטוח למחבלים הלכודים ברפיח.

במקום להשיב את התשובה היחידה המתקבלת על הדעת: מילה אחת, שתי אותיות, הראשונה למ"ד והאחרונה אל"ף, הוא התחכם: "נעשה את מה שטוב למדינת ישראל."

ובמילים אחרות: אעשה מה שהנציב העליון טראמפ יורה לי.

* אסור לוותר על ריבונותנו – הקמת בסיס אמריקאי על גבול עזה תסכן את ביטחון ישראל. מצד אחד, היא תסרס את מלחמתנו בטרור. מצד שני, ברגע שחיילים אמריקאים יחזרו הביתה בארונות עוטי דגלים, הם יעוררו גלי אנטישמיות.

אסור לנו לוותר על ריבונותנו. אסור לנו להתפשר על עצמאותנו. רק צה"ל יגן על המדינה.

* מכור סדרתי – נתניהו ממיר את ההתמכרות לשקט, שהמיטה עלינו את טבח 7 באוקטובר, בהתמכרות לטראמפ, שמשמעותה – אובדן ריבונותנו ועצמאותנו.

שמריהו לוין צדק: יותר קל להוציא את היהודים מהגלות, מאשר להוציא את הגלות מהיהודים.

* הפרה בוטה – חלף חודש מאז שחמאס אמור היה להחזיר את כל החטופים, והוא ממשיך להחזיק בידיו ארבעה חטופים.

זו הפרה בוטה של ההסכם, ואסור לעבור עליה בשתיקה.

* ערכי ההדר – המסרים בכל ההספדים בהלוויית הדר גולדין הם של אחדות ישראל, אהבת העם והארץ, ערבות הדדית ומסירות נפש.

מן הראוי שנאמץ אותם כערכים המכוננים של החברה הישראלית.

הכרתי את שמחה גולדין שנים בטרם שכל את בנו, בקבוצת ירוחם, בראשותו של צביקה צמרת זצ"ל, ואלה ערכי הקבוצה.

* תפיסת האחריות – האם נתניהו אחראי לחזרתו של הדר גולדין?

ודאי. איזו שאלה? הוא עומד בראש המערכת, הוא קובע את המדיניות והוא האחראי על כל ההצלחות והכישלונות.

נתניהו אחראי להפקרתו של הדר גולדין במלחמת "צוק איתן", כשהורה לצה"ל לסגת בלי לדרוש את שחרור גופותיהם של הדר גולדין ואורון שאול. הוא אחראי על הפקרתם בשנים שבין "צוק איתן" ל-7 באוקטובר, כאשר ישראל לא ניסתה להחזיר אותם, לא השתמשה באף מנופי לחץ כדי להשיבם, כמו התניית מזוודות הכסף, אישורי העבודה בישראל, העברת הסיוע ההומניטרי וכד', בהשבתם של גולדין ושאול החללים ומנגיסטו וא-סייד החיים.

אך נתניהו אחראי גם למאמץ הביטחוני והמדיני האדיר להשבת גופתו של הדר מאז 7 באוקטובר ועד השבוע. ובימים האחרונים התפרסם עד כמה המאמצים היו כבירים.

מי שטוען שרק בזכות צה"ל הוא חזר, ומתעלם מהדרג המדיני, כמוהו כמי שטוען שרק צה"ל אשם במחדל 7 באוקטובר ולדרג המדיני אין אחריות. זו גישה בלתי מתקבלת על הדעת.

* שקט שקט – מנוסתו מוגת הלב של נתניהו מאחריותו למחדל, היא חרפה אנטי מנהיגותית שספק אם היתה כדוגמתה בהיסטוריה האנושית. התחמקותו וברחנותו הפחדנית מחקירה מעידה שהאיש אינו כשיר.

מר מחדל, במדיניותו הפייסנית, הצ'מברליינית, הרופסת, ה"מכילה", המבליגה, מדיניות ההתמכרות לשקט, מדיניות ה"שקט שקט בני נחרישה כאן צומחים קברים," המיט על עמנו את האסון הגדול ביותר מאז השואה; הצמיח כאן קברים בקנה מידה שלא העלינו על דעתנו.

איך הוא עוד מסוגל להראות את פניו ברבים? הרי אדם נורמטיבי, כבר ב-7 באוקטובר היה כורע ברך ומתנצל בפני עם ישראל, בפני המשפחות השכולות, בפני הפצועים, בפני החטופים, בפני המפונים ונמוג לפח האשפה של ההיסטוריה.

איזו ציניות. איזה ניהיליזם. אפס באחריות. אפס במנהיגות.

[אהוד: לא נמאס לך לכתוב את השטויות האלה?]

* לשנות את חוק ועדות החקירה – כאשר חוקק חוק ועדות חקירה ממלכתיות, הוא התבסס על הנחה שממשלות ישראל תהיינה נורמטיביות ויכהנו בהם אנשים נורמטיביים, ויובילו אותן מנהיגים אמיתיים, שיבינו את הצורך בחקירת כשליהם. לכן, החוק קובע שהממשלה היא זו שתחליט על הקמת ועדת חקירה ממלכתית ואף תנסח את כתב המינוי שלה.

השתמטותה הפחדנית של הממשלה מהחלטה על חקירה, מוכיחה שהתרבות הפוליטית השתנתה, ואנטי מנהיגים מאיישים את הממשלה.

יש לשנות את החוק, ובנוסף לממשלה להסמיך את הכנסת להחליט בהצבעה חשאית על ועדת חקירה ממלכתית ולהסמיך את נשיא המדינה להקים ועדת חקירה.

* טרוריסט בבית הלבן – הפעם הקודמת שבה איש אל-קעאדה ניסה להיכנס לבית הלבן, היתה באמצעות מטוס שנועד להתרסק לתוכו ב-11 בספטמבר 2001. הפעם טראמפ עצמו הכניס את הטרוריסט בדלת הראשית והרעיף עליו כבוד מלכים.

* ההווה של א-שרע – טראמפ נשאל על היותו של נשיא סוריה א-שרע (אל ג'ולאני) איש אל-קאעדה ואמר שהנושא לא נדון בפגישה ביניהם, כי "לכל אחד יש עבר בעייתי." עבר?! האם ההווה שלו מזהיר? הטבח בעלאווים שבו נרצחו 1,000 איש והטבח בדרוזים שבו נרצחו מאות אנשים נעשו תחת שלטונו באמצעות המיליציות שלו.

ציר ארדואן-סוריה-קטאר הוא איום על שלום המזה"ת ושלומה של ישראל, ועלול להיות מסוכן לא פחות מהציר האיראני. הטרור האיסלמיסטי הסוני אינו טוב יותר מהטרור השיעי. יש לזכור שחמאס וגא"פ הם ארגונים סוניים, ושלטונו של אל-ג'ולאני כמוהו כשלטון חמאס.

בורותו ושטחיותו של טראמפ הם סכנה לישראל. פנטזיות המזרח התיכון החדש שלו נראות מגוחכות וילדותיות, אבל טמונה בהן סכנה אמיתית לשלום האזור.

* האם אל-ג'ולאני השתנה? – כן ולא.

כן – היום הוא חולף חליפה ועונב עניבה.

לא – הוא נשאר אותו טרוריסט ג'יהאדיסט צמא דם.

* כל פרשה בפני עצמה – יפעת תומר ירושלמי חשודה בעבירות חמורות מאוד – הדלפה, שקר, תצהיר כוזב לבג"ץ, טיוח החקירה, שיבוש הליכי חקירה, מרמה והפרת אמונים. היא אינה חשודה ב"בישול" קלטת, בתפירת תיק, בעלילת דם. למה? כי התיק לא בושל והיא לא העלילה על אף אחד עלילה.

ההדלפה עצמה הוא עבירה חמורה מאוד. הדלפה מחקירה פוגעת בהליך המשפטי. העובדה שההליך נפגע בידי תעשיית השקרים, שהתייצבה לצד החשודים במסע הסתה פרוע ואלים נגד הפרקליטות וברצח אופי לפרקליטה, אינה מצדיקה פגיעה גם ממי שאמורים לתת דוגמה אישית בהקפדה על החוק. אין סיבה להיאבק על דעת הקהל, כי בסופו של דבר הזירה האמיתית היא בית המשפט.

עיתוי ההדלפה הופך אותה לחמורה אף יותר. הדלפת חומר סודי בזמן מלחמה. פרסום קלטת שעלולה לפגוע במעמדה הבינלאומי של ישראל, בתקופה של מצור מדיני. הדלפה כזו, כאשר יש לנו חטופים בידי חמאס, היא חסרת אחריות במיוחד. האם הם לא לקחו בחשבון שקלטת כזו, והצפת החשד על מעשה סדום, עלולה להביא למעשים דומים נגד החטופים?

חומרת ההדלפה, היא הצגתה על פי תמונת מצב החשדות בעת ההדלפה, אף שהחקירה היתה עדין בראשיתה. בהדלפה הוצג החשד למעשה סדום, כיוון שזה באמת היה החשד. והנה, החשד הופרך ואינו מופיע בכתב האישום. ועל פי תחקיר "זמן אמת", החשד הזה נבע מרשלנות בחקירה. רק כעבור שבועיים, כאשר קראו שוב את חוות הדעת הרפואית, התברר בעליל שכלל לא היה כל חשד להחדרת חפץ לרקטום, אלא לפציעת דקירה בקרבת מקום. פרסום פזיז ולא בדוק על עבירות מין, כאשר אנו נאבקים נגד הכחשת עבירות המין של חמאס, נותן נשק תעמולתי קטלני בידי אויבינו. מרוב רצון להיאבק על דעת הקהל בארץ, הפצ"רית שכחה את האחריות במאבק על דעת הקהל בעולם.

אך כתב האישום נגד החיילים חמור כשלעצמו גם בלי עבירת מעשה הסדום. מדובר בחשד להתעללות חמורה, במשך 18 דקות, בידי חמישה חיילים מלווים בכלב, באסיר כפות. זו האשמה חמורה מאוד, ואם תוכח ובית הדין ירשיע את הנאשמים, הם יהיו ראויים לעונש כבד.

כאשר יש חשד לעבירות חמורות כאלו, חובתה של הפרקליטות לפתוח בחקירה פלילית. זה תפקידה, זו אחריותה, זו שליחותה. המעשים שעליהם הם נחשדים פוגעים במוסר האנושי והיהודי, הם עבירה על החוק, והם נזק מדיני כבד. מדובר בפשע מלחמה, ואי אפשר אף לגלות כלפיו הבנה כמעשה שנעשה בסערת הקרב, או מצד חיילים שחששו לחייהם.

חומרת המעשים שבהם הלוחמים נאשמים, אינה מצדיקה בשום אופן את המעשים החמורים שבהם חשודה הפצ"רית. המעשים החמורים שבהם חשודה הפצ"רית אינם מכשירים בשום אופן את המעשים שבהם הלוחמים נאשמים. ובוודאי שאינה מצדיקה את הפלישה הברברית של האספסוף בראשות שר וח"כים לשני בסיסי צה"ל בזמן מלחמה ואת התקיפה האלימה של החיילים. זהו פשע חמור נגד ביטחון המדינה והרמת יד על הדמוקרטיה. ועל מה הפגינו הפורעים? על תמיכה בהתעללות באסירים.

פרשת הפצ"רית ופרשת ההתעללות הן שתי פרשות שונות וכך יש להתייחס אליהן. אסור שפרשה אחת תשפיע על האחרת. ומן הראוי שלא יתייצבו בפרשה הזאת המחנות האוטומטיים.

ובשתי הפרשות, לחשודים ולנאשמים עומדת חזקת החפות.

* הפשרה הראויה – יש להגיע להסכמה על ניהול החקירה.

מקצועית ועניינית, פרקליט המדינה צריך לנהל אותה, אבל ולו בשל החשש למראית עין, וכיוון שהצדק צריך לא רק להיעשות אלא גם להיראות, לא נכון שהוא יעשה זאת.

אסור לזהם את החקירה במעורבות פוליטית של עוכר המשפטים, במיוחד שברור מה מטרתו, ולכן אשר קולה, שמונה על ידו, פסול. הוא לא פסול אישית, אלא כיוון שלוין מינה אותו.

אני מציע להטיל את ניהול החקירה על המשנה לנשיאת בית המשפט העליון בדימוס אליקים רובינשטיין. אדם חכם ומנוסה, ישר ומקובל על כל חלקי החברה הישראלית, בעל ניסיון כיועמ"ש, ניסיון רב בביטחון וביחסי משפט וצבא. אין ראוי ומתאים ממנו.

* בן גביר צודק – כעסו של ראש הכנופייה על מפכ"ל המשטרה מוצדק. הוא מינה אותו לחניך תורן, ופתאום החוצפן מרשה לעצמו לנהוג כמפכ"ל משטרה.

* מחלק בקלאוות – כשחוק גזר דין מוות הפופוליסטי עבר בקריאה ראשונה, ראש הכנופייה במחווה אינפנטילית חילק בקלאוות, כמו תמונת הראי שלו בעזה אחרי פיגועים בישראל.

* נוער הזוועות – הטרור והפוגרומים נגד פלשתינאים ביו"ש הם מעשים הנוגדים את המוסר האנושי ואת המוסר היהודי, הם חילול השם ועבירה דתית, הם עבירה על חוק המדינה, הם פגיעה חמורה בביטחון המדינה ובמעמדה הבינלאומי. וכיוון שלא אחת הפורעים הללו תוקפים את חיילי צה"ל וכוחות הביטחון, מדובר גם בבגידה במולדת של גיס חמישי.

על מדינת ישראל וכל גופי הביטחון לנהל מערכה לחיסול הטרור הזה. זו משימה לאומית חשובה ביותר. הכישלון שלנו עד כה – חרוץ.

אותם פורעים חשים ביטחון רב, כיוון שהם מיוצגים בממשלה. הדוצ'ה שלהם הוא השר האחראי על המשטרה, והוא עושה הכול כדי שהמשטרה לא תפריע להם בפשעיהם. אך גם צה"ל והשב"כ מגלים אוזלת יד. אני מקווה שכניסתו של דוד זיני לתפקיד ראש השב"כ תחולל מפנה גם בנושא הזה.

הביטוי "אלימות המתנחלים" הוא ביטוי שקרי. רוב מוחלט של המתיישבים ביו"ש סולדים מהמעשים ומוקיעים אותם. כך גם רוב מוחלט של ההנהגה ושל רבני יש"ע. ולא אחת הפורעים נוקטים באלימות גם כלפיהם. מדובר בקבוצה קטנה וקיצונית, שרבים מתוכה כלל אינם תושבי יו"ש, ויש הטוענים שרובם אינם בני המקום.

עם זאת, יש אחריות מסוימת להתיישבות ביו"ש; נקרא לה אחריות "עגלה ערופה". על פי מצוות התורה, אם מתגלית גופה של נרצח בקרבת יישוב, על זקני היישוב לערוך טקס מסוים שבו הם מצהירים "ידינו לא שפכו את הדם הזה." למה? מי חשד בהם? אף אחד לא חשד בהם, אבל המטרה היא לחזק את תחושת האחריות של הנהגת האזור לפשפש במעשיה – האם היא עשתה כל שלאל ידה כדי למנוע את הרצח?

שמעתי בשבוע שעבר הקלטת ראיון עם חנן פורת, שבו אמר שהוא מכה על חטא על כך שלא עשה מספיק כדי למנוע את רצח רבין, כי לא העלה על דעתו שדבר כזה עלול לקרות. האם הנהגת יש"ע עושה הכול במאבק נגד נוער הזוועות? האם יצאה קריאה ברורה לכל תושב לגלות אזרחות טובה ולמסור מיוזמתו לשב"כ כל מידע שעשוי לסייע בחקירה? האם רבני יש"ע הוציאו פסק הלכה ברוח זו? מדוע אינם מנתקים מגע מהרב דב ליאור, שתומך במעשי הזוועה והטרור, עוד מאז הטבח במערת המכפלה?

נוער הזוועות הוא אויב ההתיישבות ביו"ש, ועל המתיישבים להחזיר מלחמה שערה.

* המשת"פ של תוקפי החיילים – המחבלים שנולדו לאימהות יהודיות, שיצאו לפוגרום בכפר בית ליד שממזרח לטול כרם, תקפו גם חיילי צה"ל.

כדי שלא אובן לא נכון, אבהיר – גם בלי שתקפו את חיילי צה"ל, עצם הפוגרום הטרוריסטי הוא פשע נתעב, שמחייב את מדינת ישראל לנהל מלחמה שערה עד לחיסול מוחלט של התופעה.

אבל אני מדגיש את תקיפת חיילי צה"ל, מה שמעיד שמדובר בבוגדים במולדת, בגיס חמישי, שצריכים לעמוד לדין על בגידה – כדי לדבר על אחריותו של מי שאמור להגן על חיילי צה"ל, פריימריסט הביטחון ישראל כ"ץ. אחת ההחלטות הפופוליסטיות הראשונות שלו, עם כניסתו לתפקיד, אולי ההחלטה הראשונה, היתה לא להטיל עוד מעצרים מנהליים על מחבלים יהודים. זאת, למרות שכל גורמי המקצוע מסבירים שמעצרים מנהליים הם הכרח במלחמה בטרור.

וכך, אותם מחבלים, שגם כך חשים שהממשלה איתם, כי הדוצ'ה שלהם הוא השר לביטחון פנים, וקיומה של הממשלה תלוי ברצונה הרע של הכנופייה הבן גבירית, מרגישים שהנה, גם שר הביטחון מסייע להם.

שר הביטחון, באפס המעשה שלו נגד הטרור הבן גבירי, הוא משת"פ שלו.

* מבחן האחריות של מערכת הביטחון – אם לרמטכ"ל, לראש המוסד, לראש השב"כ ולראש אמ"ן יש שמץ של אחריות לאומית, הם לא ידווחו לוועדת המשנה למודיעין של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, בנוכחותה של ח"כית ה[----]ת טלי גוטליב, שום מידע שאינו מופיע בעיתונים.

איך האמירה הזאת מתיישבת עם הטפתי לחיזוק הכנסת מול הממשלה ולהגברת הפיקוח הפרלמנטרי על הרשות המבצעת?

זו אכן בעייה, אך התשובה היהודית היא בשתי מילים: פיקוח נפש. פשוט מאוד, מסירת סודות ביטחוניים לח"כית ה[----]ת מסכנת את ביטחון המדינה.

ח"כית ה[----]ת חשודה בפשע נגד ביטחון המדינה, והיא עבריינית נמלטת בחסות "פרשנות" אנרכיסטית לחסינות חברי הכנסת. ח"כית ה[----]ת היא פגיעה בביטחון המדינה.

... ובינתיים, ח"כית ה[---]ת שוב התפרעה בבית המשפט. ואח"כ שוב השתלחה במשמר בתי המשפט. פ[----]ת ח[----]ת.

* אתם תלכו מפה – כשאיימן עודה ושכמותו מלהגים על "מדינת כל אזרחיה" וסיסמאות מסוג זה, למה הם מתכוונים?

אתמול הוא ביאר את כוונתו: "אתם תלכו מכאן והעם הפלשתינאי יישאר."

כלומר, לא רק ביטול המדינה היהודית, אלא סילוק כל היהודים מארץ ישראל. או כפי שכתב המשורר הלאומי שלהם – גם את מתיכם תיקחו אתכם.

עלינו להבהיר, קודם כל לעצמנו ולעולם כולו – ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, ושל העם היהודי בלבד. כזו היא מיום הקמתה וכזו היא תהיה לנצח. ישראל היא מדינתם של כל היהודים בכל העולם. כל יהודי הוא אזרח המדינה בפוטנציה, אם רק יבחר לממש את זכותו.

ישראל היא מדינה ציונית. הציונות הקימה אותה, וייעודה הוא הגשמת הציונות.

ישראל, המדינה היהודית, מעניקה ותעניק את כל הזכויות האזרחיות לכל אזרחיה, "ללא הבדל דת גזע ומין" כמובטח במגילת העצמאות. 100% זכויות הפרט. אפס זכויות לאומיות.

ומי שזה לא מתאים לו – מוזמן לשתות את מי הים של עזה.

* ניתוח מציל חיים – מעצר עריקים ומשתמטים מהמגזר החרדי אינו הפתרון. מדובר בהשתמטות קולקטיבית של מגזר שלם. אי אפשר להכניס מגזר שלם למחנות מעצר, אין לצה"ל כוח אדם לכך, ולכידת עריקים בפינצטה לא תשנה דבר.

הפתרון הוא סגירה הרמטית של השיבר. ניתוח חירום מציל חיים לניתוק החברה החרדית מפטמות תקציב המדינה, שמנוון אותם, מנוול אותם וגורם להמשך שקיעתם בביצה הטובענית החולה.

החרדים הם אחינו. הבראת החברה החרדית החולה היא חובתנו כלפיהם, חובת הערבות ההדדית. הם לא יוכלו למשוך בציציות ראשיהם ולחלץ את עצמם.

גם אם הניתוח כואב, ואיזה ניתוח אינו כואב?, בסוף הם יודו לנו.

לא תעמוד על דם רעך.

* להאריך את השירות הסדיר – אני שירתי בצה"ל שלוש שנים (האמת ששירתי יותר, בשל מסלול הנח"ל, אבל כל בני גילי שירתו שלוש שנים). בני הבכור עדין שירת שלוש שנים. רוב חיילי צה"ל לאורך שנות המדינה, במשך יותר מחמישים שנה, שירתו שלוש שנים. זו לא גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה.

ההחלטה הפופוליסטית על קיצור השירות, היתה חלק מהקונספציה של "צבא קטן", שהיא חלק מהקונספציה הכללית שקרסה ב-7 באוקטובר. כעת ברור שצה"ל קטן מדי ואינו מסוגל לתת מענה לצרכי הביטחון של ישראל, שנמצאת בעימות רב זירתי שאינו הולך לשום מקום בעתיד הנראה לעין.

חייל סדיר שווה ל-12 חיילי מילואים, בשיגרה של חודש מילואים בשנה (במצב החירום הנוכחי הוא שווה ל-6, שגם זה מספר גדול מאוד). ומאז 7 באוקטובר, חיילי מילואים רבים שירתו מאות ימים, וזו כבר גזירה שאיכשהו ניתן היה לחיות איתה שנתיים, אך אין אפשרות לקיים אותה בעתיד. מעבר למשמעות העומס הבלתי נסבל על לוחמי המילואים ובני משפחותיהם, יש לכך מחיר כלכלי כבד; הן המחיר הישיר של עלות המילואים, והן המחיר העקיף של הפגיעה בכלכלה מהעדרם של המילואימניקים מעבודה, והרי ציבור המילואימניקים הוא גם הציבור הפרודוקטיבי ביותר במשק הישראלי.

יש להחזיר לאלתר את השירות הסדיר לשלוש שנים, כחלק מצעדים נוספים להגדלת הצבא.

אני יודע שפוליטית קשה לקבל החלטה כזאת, כל עוד לא פותרים את בעיית השתמטות החרדים. איך אפשר להאריך את השירות ללוחמים שעה שמגזר שלם משתמט? זו אכן בעייה, אך מן הראוי שנפריד בין הדברים. את החרדים יש לגייס, אך אין להשתמש בסוגיית השתמטות החרדים כחסם למילוי הצרכים הביטחוניים של ישראל.

* ביד הלשון: שדה תימן – מקום בחדשות – מחנה שדה תימן. המחנה נמצא כ-5 ק"מ מצפון מערב לבאר שבע, ממזרח לנחל חצרים.

בבסיס שוכנים מפקדת חטיבת גבעתי, בסיס שיטור 392 ויחידה פיקודית 'האשל' של המשטרה הצבאית, מכלול שדה תימן (665) של פיקוד הדרום, יחידה פיקודית של חיל ההנדסה, מרכז הספקה מטכ"לי, מפקדת חטיבה 16, מפקדה חלופית של מנהלת התיאום והקישור (עזה), ויחידות נוספות. מאז מבצע "עופרת יצוקה", נמצא בבסיס גם מתקן כליאה למחבלים במבצעי צה"ל הגדולים וכך גם במלחמת "חרבות ברזל". שם אירעה ההתעללות בעציר, שחוללה את הפרשה המסעירה את הציבוריות הישראלית והביאה להתפטרות הפצ"רית לשעבר.

הבסיס הוקם בידי הבריטים ב-1942, במהלך מלחמת העולם השנייה. בשנות החמישים הוקם הבסיס הישראלי.

שמו של הבסיס מציין את מבצע "על כנפי נשרים" לעליית יהדות תימן.

אורי הייטנר

לתגובות: uriheitner@gmail.com