"חרדתו של המלך סלומון"
מאת אמיל אז'אר
תרגום אביטל ענבר
עם עובד 1980, 243 עמ'
בחרתי לרשימה זאת בכותרת "ממלא המקום", תואר המקובל לאפיפיור, שנחשב לממלא המקום של פטרוס, ובעצם של ישוע, הנחשב לבן האלוהים. בספר שלפנינו אנו מוצאים גיבור שלוקח על עצמו את התפקיד שהיה אמור למלא האל, ועל כך בהמשך.
נושא אחר שצריך להקדים בו הוא בעובדה שהשם "אמיל אז'אר" הוא בעצם שם עט של הסופר היהודי, ליטאי-צרפתי – רומן גארי, ובשם בדוי זה זכה בפרס גונקור, שבעצת עורך דינו סירב לקבל. מסתבר שרק לאחר עמל של חוקרת ספרות חרוצה התברר שהסופר מאחורי השם הבדוי הוא רומן גארי, שספריו, כגון "עפיפונים" "הבטחה עם שחר" היו לרבי-מכר שזכו בפרסים. שישה ספרים שלו ראו אור בשמות בדויים, ארבעה מתוכם בשם אמיל אז'אר, ביניהם "כל החיים לפניו", שהופקה ממנו גרסה קולנועית אשר זכתה בפרס אוסקר. במאי הסרט – משה מזרחי, בכיכובה של סימון סיניורה ומיכל בת אדם. גירסה קולנועית נוספת הופקה ב-2020 בכיכובה של סופיה לורן.
עוד מילים אחדות של הקדמה: רומן גארי היה יהודי שנולד בשם "רומן קצב" בווילנה, והיגר עם אימו לצרפת. אימו נספתה עם הכיבוש הנאצי של צרפת, ורומן התגייס לחיל האוויר הצרפתי כטייס קרב, חבר לצבא ההתנגדות של שארל דה-גול בבריטניה. הוא כיהן כקונסול צרפת בלוס-אנג'לס, ואף עסק בבימוי סרטי קולנוע. אשתו השנייה, השחקנית האמריקאית ג'ין סיברג, שהתגרש ממנה ב-1970, שמה קץ לחייה ב-1979. שנה אחריה התאבד גם רומן גארי.
בחרתי בתרגום של אביטל ענבר מ-1980 (סמוך להתאבדותו של גארי), הגם שיש תרגום עדכני יותר מ-2010 של ניר רצ'קובסקי.
לפני ביקורת על הספר הרי קצת פרטים על תוכנו: הגיבור הראשי הוא סלומון רובינשטיין, יהודי יליד רוסיה שחי בפולין, ועסק כמו אביו בחייטות, ליתר דיוק – קונפקציה. הוא מהגר לצרפת, בה נעשה לאיש עסקים מצליח החולש על אימפריה של הפקת ביגוד. ב"הווה" הוא בן 84, הדור בלבושו ובהתנהגותו, ונאבק באצילות כנגד הזקנה שמבקשת לקפוץ עליו. הוא נקלע למונית של ז'אן, נהג מונית החובר על בעלותה עם יוקו הכושי מחוף השנהב, טוונג מקמבודיה. כשנודע לסלומון שלשלושה אלה יש חוב ענק על רכישת המונית, הוא מציע להם הצעה: הוא יכסה את החוב (מיליון וחצי פרנקים), בתנאי שז'אן וחבריו ישמשו כשכיריו במעשי החסד שהוא עושה בעיקר כלפי זקנים ועלובי החיים.
סלומון פותח סוכנות של עזרה נפשית, שבה עונים למבקשי עזרה 24 שעות ביממה. סלומון טורח לענות בעצמו על שיחות טלפון כאלה, והוא גם פריק של עולם שחלף: הוא אוסף גלויות ישנות, תצלומים של אנשים שהלכו לעולמם, חותר אל מקומות פגישה של אנשים מלפני מאה שנה. הוא גם אוסף בולים של ישראל מתוך חשש שזה מה שיישאר ממדינת ישראל בעקבות השנאה התהומית של שכניה. בין מעשי החסד של סלומון – הוא שולח פרחים, פירות ובקבוקי שמפניה לזקנים עריריים, כאלה שהיה להם עבר מפואר, ועתה הם חיים בעליבות. בין השאר הוא שולח פירות מסוכרים לזמרת העבר קורה למנר בת ה-65. ז'אן, העובד כשכיר של סלומון, נדבק בהומניות של המעביד, ומנסה לעשות חסד עם קורה – הוא מזמין אותה לריקודים, וזה עושה אותה מאושרת. כדי לשמח אותה, הוא אף מתעלס עימה, למרות שלפי גילה יכלה להיות אימו.
הספר שם זרקור גם על ז'אן: הוא אמנם בעל שפה נמוכה, ואינו מקפיד על דקדוק, אבל הוא תולעת ספרים, בעיקר מילונים, ויש לו ידע לא מבוטל בספרות, היסטוריה ופילוסופיה. באחת מחנויות הספרים, בהן הוא מבקר, הוא פוגש זבנית בשם אלין, בלונדינית בת 26, ולאחר שהם קוראים יחד את הערך "אמור" במילון, הם הופכים לזוג, והוא אף עובר לגור אצלה (קודם גר בחדר אחד עם שותפו צ'אק). הוא נאלץ להתוודות בפני אלין על יחסיו עם קורה. אלין כועסת, אבל נדבקת באווירה של מעשי החסד של סלומון וז'אן, וסולחת. לז'אן נודע שקורה הזמרת היתה אהובתו של סלומון. כשהנאצים כבשו את צרפת, סלומון התחבא במרתף בשאנז אליזה, והיא מתאהבת בבריון בשם מוריס, ששיתף פעולה עם הנאצים (הוצא להורג אחרי השחרור). קורה משבחת את עצמה על כך שיכלה להלשין על סלומון המתחבא, ולא עשתה כן. סלומון כועס על קורה על קשריה עם מוריס, ועל כך שאי הלשנה נחשבת בעיניה למעשה חסד. אבל סלומון הוא איש חסד גם כלפי קורה, וז'אן, הדומה בחיצוניותו למוריס הנ"ל, היה עבור קורה תחליף שהעניק אושר. מסתבר שסלומון פגש את קורה אחרי השחרור מהנאצים, כאשר זמרת העבר שימשה כ"מאדאם פיפי", שגובה פרוטות מאלה הנזקקים לשירותים במסעדה. סלומון מעניק לה דירה וקצבה חודשית, אבל מסרב לדבר איתה במשך 35 שנים.
בשיט על אגם ביער בולון ז'אן מספר לקורה על יחסיו עם אלין, ועל כך שסלומון סולח לה, ומבקש לחזור אליה. ידיעה זאת גורמת אושר גדול לקורה, אבל סלומון מתמהמה, וכשהוא מגיע לגיל 85, הוא מבקש מתנה מיוחדת: מפגש עם זונה בלונדינית. ז'אן מתפלץ מהדרישה הזאת של אדם שהיה בעיניו מעין תחליף לאלוהים, ולא רק זאת, הרי בגיל מופלג זה הוא עלול להתפגר תוך כדי מעשה – אבל סלומון יוצא מהזונה עם חיוך על השפתיים, ואז, כשנודע לו על ניסיון ההתאבדות של קורה, הוא מתפייס עימה, מביא לה זר פרחים ומבלה עמה בשיט על האגם. סלומון וקורה יוצאים אל מעין ירח דבש לניצה, וז'אן עם אלין הופכים להיות הורים לילד.
העלילה של הספר מרתקת, אבל ללא ספק יש בה מסר: סלומון ממלא את מקומו של אלוהים, אבל מתפקד הרבה יותר טוב. גם כשהוא נוקם, הוא אינו מפסיק להעניק חסד. מעשי החסד של סלומון, המכונה "מלך" בפיו של ז'אן המתפעל מהדר לבושו ואופיו, מביישים את האל אשר תמיד איננו כשצריך אותו. סלומון רוצה לתקן עוול גדול של ההשגחה העליונה על האדם: הזיקנה על כל פגעיה היא בלתי נסלחת, וסלומון עושה ככל יכולתו כדי להתגבר על עוול זה. וכן, סלומון הוא ניצול שואה, וגם טוונג הקמבודי הוא ניצול השואה שהמיט פול פוט ו"החמר רוז'" על עמו. המאמין חייב להודות שגם אסונות מבהילים אלה הם מעשיו של האל, וברור שיחסית אליו סלומון הוא יותר ממלך.
באחת התמונות בספר מתואר איך אלין אוכלת בשר ארנב ביין, והקורא מתוודע לכך שכינויו של ז'אן, אהובה, הוא "ארנבון". יש כנראה כאן איזו כוונה מסותרת, ואני מודה שלא ירדתי לעומקה – אולי יעשה כן אחד מקוראי רשימה זאת.
הספר מבקש להצביע על כך שמדובר באירועים מהמציאות – מוזכרים דברי הבלע של דה-גול על העם היהודי, מוזכר רצח אלדו מורו בידי "הבריגדות האדומות", רצח ההמונים בקמבודיה, סאדאת הנוחת בישראל.
למותר לציין שאני ממליץ על ספר זה, של אחד מהגאונים היהודיים הרבים שהתברך בהם העולם, העולם שמעדיף את אלה החותרים בטרור מבהיל תחת אושיות התרבות המערבית.
משה גרנות