"אהוד בן עזר: איחולי שנה אזרחית טובה 2026 לכולנו!
ובריאות לכל הנושאים את עמם עלי שכם!" ("חדשות בן עזר", 2121)
למה לאחל שנה טובה רק לאזרחים הנושאים את עמם על שכם, ולא בראש ובראשונה לחיילים?
הביטוי שנה "אזרחית" מוטעה ומטעה. מדובר בשנה נוצרית. 2026 שנה לברית המילה של ישו. אין לזה שום קשר לאזרחים או לחסרי אזרחות או לחיילים.

אולמרט: ''מעולם לא אמרתי ולא כתבתי שצה''ל ביצע פשעי מלחמה, אמרתי שמדינת ישראל מבצעת פשעים''
רוני בר און: "אתה אמרת שהמדינה באמצעות הצבא, מבצעת פשעי מלחמה בשטחים. אני נעלבתי באופן אישי, אתה יודע הבן שלי שירת במילואים מאז ה-7 באוק'"
רה"מ לשעבר אולמרט: "מעולם לא אמרתי ולא כתבתי שצה"ל ביצע פשעי מלחמה, אמרתי שמדינת ישראל מבצעת פשעים ואני לא משנה בי ממה שאמרתי. לא האשמתי את הצבא."
https://rotter.net/forum/scoops1/927277.shtml
העבריין השפל שאין גבול לשפלותו, אהוד אולמרט, שכל שונאי ישראל מצטטים את דבריו, חושב שכולנו מטומטמים. מה פירוש מדינת ישראל עשתה פשעי מלחמה ולא צה"ל? אז מי ביצע בשליחותה את הפשעים?

התנועה הפרוטסטנטית –– זהירות פשיזם
"מצור על הכנסת": קריאה לנפתלי בנט וגד איזנקוט לנקוט בהפיכה.
ראשי התנועה הפרוטסטנטית קוראים להחרפת המאבק: "זוהי שעת חירום – להשבית את המדינה והכנסת עד לנפילת הממשלה."
בכנס התנועה הפרוטסטנטית עלו על הבמה פרוטסטנטים בהם: ראש הממשלה לשעבר אהוד ברוג-ברק, שר הביטחון לשעבר משה סמולינסקי-יעלון, פרופ' שקמה שוורצמן-ברסלר-וינדמן, פרופ' יורם ליבוביץ-יובל, סגן ראש המל"ל לשעבר ערן עציון, הסופר והתסריטאי בני ברבש, פעילת המחאה נאווה רוזוליו, ועוד.
אהוד ברוג-ברק, קרא לראשי האופוזיציה לנקוט בצעד חסר תקדים: "ראוי שראשי האופוזיציה הציונית, יחד עם בנט ואיזנקוט, יעזבו את האולם ויכריזו על השבתת המליאה עד נפילת הממשלה. ראוי שיתמקמו עם כלל הח"כים שלהם במצור אוהלים על הכנסת, ומכוח הדוגמה האישית יקראו משם לציבור ולארגוני המחאה לכונן שליטת שבת של עשרות אלפי אוהלים מסביב לכנסת. משם ראוי שיקראו גם לראשי המשק, ההייטק, האקדמיה והרשויות – להשבית את המדינה, למעט שירותי חירום, עד נפילת הממשלה.
"עברנו את נקודת האל-חזור; שום טיפול שגרתי לא יבלום את הקריסה, ורק טיפול חירום מחוץ לקופסה יוכל לעצור את המפולת. אנחנו במצב אקוטי, וזה העת לזעם – לא למלנכוליה. אני משוכנע שאם נפעל כך, מיד ברגע הנכון, ללא פחד או רתיעה – אנחנו ננצח."
משה סמולינסקי-יעלון: "כשמדברים על בגידה בלשכת ראש הממשלה, אני מצטט כבר מזמן מ'מסמכי רייבן' שיירט המודיעין האמירתי, המראים כיצד קטאר לכאורה העבירה לראש הממשלה שלנו 15 מיליון דולר ב-2012 ו-50 מיליון דולר ב-2018. הוא תבע אותי, את ד"ר יגאל כרמון, את ד"ר אודי לוי לשעבר ראש יחידת 'צלצל' במוסד, את פרופ' שקמה ברסלר ויאיר גולן בתביעות השתקה, אך מתחמק מלהגיע לבית המשפט.
"להבנתי, קטאר הונתה אותו להאמין שמימון החמאס ימנע מלחמה – וזו הבגידה. ועד שהוא לא ייחקר באזהרה, אין די בהסתפקות בשלושה מקורבים שפגעו בביטחון ישראל וביחסים עם מצרים שהוא מגבה אותם ומחפה עליהם."
שקמה שוורצמן-ברסלר-וינדמן: "המתקפה שמתחוללת כאן על הבית היא בראש ובראשונה מתקפה שרוצה לקחת את מדינת ישראל ממדינה יהודית דמוקרטית ליברלית, לכיוון הג'יהאד היהודי. מדינה כזו היא מדינה שאף אחד לא יוכל לחיות בה. כי מדינה של ג'יהאד יהודי זו מדינה שלא מחזירה חטופים, כי יש דברים יותר חשובים מחיי אדם, וזו מדינה שלא עושה ועדת חקירה ממלכתית כי 'לא צריך לחקור'.
"כשהציבור יסתכל על המציאות דרך ההבנה שיש כאן אירוע של בגידה שלוקח את מדינת ישראל לאבדון, אנחנו נקבל את הפעילות הנדרשת. חטופים מחזירים לא כי 'צריך', אלא כי זה מי שאנחנו. מחדל חוקרים לא כי 'צריך להסיק מסקנות', אלא כי זה בבסיס של מי ומה שאנחנו. ואת מדינת ישראל נבנה כי זה מי שאנחנו."
https://www.maariv.co.il/news/politics/article-1268600
ממש בסגנון הנאצי בסיסמה "בגידה סכין בגב" – התנועה הפרוטסטנטית בראשות הפשיסטים אהוד ברוג-ברק, משה סמולינסקי-יעלון, ושקמה שוורצמן-ברסלר-וינדמן, מאיימים לעשות מצור על הכנסת ולתפוס בכוח את השלטון.
התנועה הפרוטסטנטית מראשיתה חוללה פרובוקציות כחלק מהשלב הפשיסטי של אי קבלת הדמוקרטיה בניסיון להפיכה באמצעות מרד הצבא ושלטון ההמון ברוח המצעד על רומא של מוסוליני.
יאיר גולדנר-גולן כבר מבטיח פשיזם בו יש צנזורה בנוסח ז'דנוב-גבלס על העיתונות, ובו קבלת עבודה תותנה בתמיכה פוליטית בו.
"יאיר גולדנר-גולן: כשנגיע לשלטון אסגור את ערוץ 14."
https://x.com/YairGolan1/status/2006339962258551055
מר יאיר גולדנר גולן, אתה מזהה סימנים של שנות השלושים? האם אתה רוצה לחקות את גבלס או את ז'דנוב? האם תיתן לפרסם רק את הפרבדה (אמת ברוסית) שלך? או בעצם לחקות את עולמם של "הדמוקרטים" של "האחים המוסלמים" של ידידך ושותפך מנצור עבאס?
ואחרי כל זאת ה"דמוקרטית" נעמה לזימי, ממפלגתו חושבת שהיא דמוקרטית.
נעמה לזימי: "אני חושבת שנתניהו לא ישראלי באמת. אין לו את ההבנה, הוא לא מבין את הד.נ.א. שאנחנו מדינה שהאתוס שלה הוא דמוקרטי ושל ערבות הדדית."
https://x.com/theshelterradio/status/2004936432880611802
היא – גברת לזימי, ישראלית על באמת. בייחוד כחסידת הכת הגזענית של עוזי אזולאי.

ערן רולניק – נתניהו הוא היטלר
על מחלת הנפש של פרופסור רולניק המשווה תמיד בין ישראל לגרמניה הנאצית כבר כתבתי ("חדשות בן עזר", גיליון 2099 16.10.25).
וגם המלצתי עליו בעבר: "אסור שפסיכיאטר בעל דעות נאציות יישאר אפילו דקה אחת בתפקידו. יש לשלול מיידית מד"ר ערן רולניק את רישיונו."
https://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/hbe01892.php
והנה פרופסור ערן רולניק המתנאה בעצמו כ"פסיכיאטר" ו"פסיכואנליטיקאי" נעשה גם היסטוריון והגיע שוב לתובנה היסטורית כמובן שבהשוואה עם גרמניה הנאצית:
"אחת המחלוקות המרכזיות בחקר השואה," כותב רולניק, "האם היטלר נתן הוראה ישירה להשמיד את יהודי אירופה?
"הוויכוח חצה במשך עשורים את חקר גרמניה הנאצית לשני מחנות מרכזיים: ה'אינטנציונליסטים' וה'פונקציונליסטים'. הראשונים טענו, כי כבר מראשית הדרך התקיימה כוונה ברורה ל'פתרון סופי' באמצעות השמדה שיטתית, וכי היעדר מסמך חתום אינו אלא ביטוי לשיטת הנהגה המבוססת על עמימות מכוונת. האחרונים הדגישו תהליך הדרגתי של רדיקליזציה: צעדים מקומיים, אילוצים לוגיסטיים, יוזמות של פקידים ומפקדים ותחרות בין זרועות השלטון — שיחד הובילו לרצח של מיליונים.
"עם השנים התחדדה בקרב חוקרי השואה ההבנה שעוצמתו של הפיהרר לא נבעה מריבוי פקודות מפורשות, אלא דווקא מהיעדרן. היטלר שלט באמצעות יצירת ציפייה ולא באמצעות הנחיות כתובות. תחת ה־Führerprinzip (עקרון הפיהרר) לא נדרש המנהיג לומר הכול; די היה שיסמן את האוייב, את כיוון התנועה ואת גבולות המותר. מנגנוני השלטון, הפקידות, מערכת המשפט והצבא למדו לפעול 'ברוח הפיהרר', לעתים תוך הקצנה יזומה, מתוך תחרות על נאמנות וקירבה למרכז הכוח. כך יכול היה הפיהרר להיות מקור הסמכות העליונה, ובו בזמן לשמר מרחק פורמלי מן הפשעים שבוצעו בשמו. הנהגה באמצעות עמימות אינה היעדר שליטה, אלא צורה מתוחכמת שלה כזו המטילה את מלוא האחריות כלפי מטה, אך שומרת את מלוא הכוח למעלה.
"בשנים האחרונות מתבהרת דרכו של בנימין נתניהו: לא כסטייה מקרית, אלא כאסטרטגיה שיטתית של שלטון באמצעות עמימות (כהיטלר). שוב ושוב עולה הטענה – מפי תומכיו ומבקריו כאחד, כי ראש הממשלה 'לא ידע', 'לא עודכן', 'לא נתן הוראה'. בין אם מדובר בכשלים ביטחוניים, בהסתה פוליטית, בפעולות של שרים, בפגיעה במוסדות שלטון החוק או ביוזמות חקיקה קיצוניות — דפוס ההכחשה חוזר בעקביות.
"האי-ידיעה אצל נתניהו אינה אפוא כשל, אלא צורת שלטון וצורה של הוויה פוליטית."
(ערן רולניק, "זה לא באג, זה פיצ'ר: אחרים יישאו באשמה, ונתניהו יכול לטעון שלא ידע:, "אל-ארצ'", 1.1.26).
https://www.haaretz.co.il/opinions/2026-01-01/ty-article-opinion/.premium/0000019b-79c6-d487-a3bf-f9cf85250000
הבנתם? נתניהו הוא כמובן היטלר ושולט על כולנו כמו היטלר. וערן רולניק הוא לוחם אנטי-נאצי הנאבק בשלטון היטלר.
נעזוב רגע את מחלת הנפש הקשה של "הביבפוביה" בה לוקה רולניק ונחזור להיסטוריה.
שאלת קיומה של הוראה ישירה ובכתב מאת אדולף היטלר להשמדת היהודים (הפתרון הסופי) היא אכן אחת הסוגיות המרכזיות והנחקרות ביותר בתולדות השואה.
נכון להיום, לא נמצא מסמך חתום על ידי היטלר המורה באופן מפורש על השמדת יהודי אירופה. בניגוד ל"פקודת האותנסיה" (מבצע T4 לרצח בעלי מוגבלויות), שעליה היטלר חתם בכתב ידו, בנושא היהודי הוא נקט בזהירות רבה והעדיף שלא להשאיר עקבות פורמליים.
הוויכוח בין (Intentionalists): הטוענים כי להיטלר היתה תוכנית מגובשת להשמדה כבר משלב מוקדם מאוד, לבין (Functionalists/Structuralists): הטוענים כי ההחלטה התגבשה תוך כדי המלחמה כתוצאה מהדינמיקה של הכיבושים במזרח והקושי לטפל במיליוני יהודים, כאשר היטלר נותן את ה"אור הירוק" להסלמה.
בתזה הזו השתמש כבר מזמן הפרופסור הגמור יגאל גולדשטיין-עילם בספרו "ממלאי הפקודות" בו הוא זיכה את היטלר מאשמת השואה כאשר ניסה להוכיח שפקודת השמדת היהודים לא היתה של היטלר, אלא נבעה מלמטה מהגרמנים שחשבו מה שהיטלר רוצה.
[גולדשטיין-עילם גם הגיע למסקנה המדהימה ש"ישראל של חוק הלאום החדש אינה מדינה כי אם פסאודו-מדינה. מדינה המתכחשת למהותה האזרחית אינה זכאית להכרה בה כמדינה." כמובן שלדידו 24 הדיקטטורות הערביות הפשיסטיות הן כן מדינות, ו-57 המדינות המוסלמיות הן כן מדינות. רק מדינת היהודים אינה מדינה].
(יגאל עילם, "פסאודו-מדינה", "הארץ" 25.4.19).
https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.7163131
הוויכוח הוכרע. רוב ההיסטוריונים (כמו איאן קרשו וכריסטופר בראונינג) סבורים כי הפקודה ניתנה בעל-פה או כסדרה של החלטות לאורך שנת 1941. היטלר נתן הנחיות ישירות להיינריך הימלר וריינהרד היידריך בשיחות סגורות.
למרות היעדר פקודה חתומה, קיימות ראיות מוצקות לכך שהיטלר היה המקור להחלטה:
יומנו של גבלס: ב-12 בדצמבר 1941 רשם יוזף גבלס ביומנו כי היטלר כינס את בכירי המפלגה והבהיר ש"השמדת היהודים חייבת להיות התוצאה ההכרחית" של המלחמה.
יומני הימלר: נמצאו איזכורים לשיחות עם היטלר שבהן נכתב בקיצור: "שאלת היהודים / להשמידם כפרטיזנים."
ועידת ואנזה: הפרוטוקולים של הוועידה (ינואר 1942) מציינים במפורש כי היידריך פועל לפי "אישור מוקדם של הפיהרר" לביצוע הפתרון הסופי.
נאום ה"נבואה": היטלר חזר פעמים רבות בנאומיו הפומביים על "נבואתו" מ-1939, לפיה אם תפרוץ מלחמת עולם, התוצאה תהיה השמדת הגזע היהודי באירופה.
צוואת היטלר: "יותר משלושים שנה עברו מאז שנדבתי בשנת 1914 את כוחי הצנוע במלחמת העולם הראשונה שנכפתה על הרייך. בשלוש עשרות השנים האלה הניעוני בכל מחשבותיי, מעשיי וחיי רק האהבה והנאמנות לעמי. הן שנתנו לי את הכוח להחליט את ההחלטות הקשות ביותר, שעמדו אי פעם בפני בן תמותה. את זמני, את כוח עבודתי ואת בריאותי כיליתי במשך עשרות שנים אלה.
"אין זו אמת שאני או מישהו אחר בגרמניה רצינו במלחמה בשנת 1939... גם לא השארתי שום ספק, שאם עמי אירופה שוב אינם נחשבים אלא צרורי מניות בידי הללו, קושרים בינלאומיים [בעסקי] כסף ופיננסים, הרי ייתבע לאחריות אותו עם, שהוא האשם הממשי במעגלי הרצח הללו: היהדות!
"לא השארתי איש בחוסר ודאות, כי הפעם לא רק יגוועו ברעב מיליוני ילדים אירופים מן העמים האריים, לא רק מיליוני גברים מבוגרים ימותו, ולא רק מאות אלפי נשים וילדים בערים יישרפו ויופצצו עד מוות, אלא שהאשם הממשי יצטרך לכפר על אשמתו, ולו תוך שימוש באמצעים הומניים יותר...
"מעל הכול אני מחייב את הנהגת האומה וההולכים אחריה בשמירה מדוקדקת על חוקי הגזע, ובהתנגדות חסרת רחמים למרעילי כל העמים – היהדות הבינלאומית."
ניתן בברלין, 29 באפריל, 1945 שעה 4.00
אדולף היטלר
כעדים: ד"ר יוזף גבלס וילהלם בורגדורף מארטין בורמאן האנס קרבס
https://wwv.yadvashem.org/odot_pdf/Microsoft Word - 719.pdf
לסיכום: המחקר קובע כי היטלר הוא האחראי והמקור להחלטה על השמדת היהודים.
רק לוקה בנפשו יכול להשוות את נתניהו להיטלר למרבה הצער רבים לוקים במחלת נפש זו בין היהודים. אצל שונאי ישראל יש תופעה מדהימה. מצד אחד הם מעריצים את היטלר על השמדת היהודים, ומצד שני הם קוראים לנתניהו היטלר.

אסף שרון – האוייב הוא "הציונות הדתית"
פרופ' אסף שרון (מישהו יודע את שמו המקורי?), מתנאה בעצמו כ"מומחה לפילוסופיה פוליטית", ויועץ פוליטי ליאיר גולדנר-גולן ולתנועה הפרוטסטנטית, ומעורב בפוליטיקה.
בנוסף הוא מתנאה בעברו כתלמיד ישיבה בגוש עציון לפני התפקרותו.
והנה הוא מפרסם את תמצית הפילוסופיה הפוליטית שלו:
"העמדה של השמאל מעולם לא היתה שאם נהיה נחמדים לפלסטינים, הם יהפכו לחובבי ציון. זו תעמולה ימנית. השמאל תמיד האמין שיש פה סכסוך עמוק, לאומי, דתי, שאי-אפשר לפתור אותו אלא אם כן תהיה פה הפרדה, בעוד שהימין פינטז על 'ניהול הסכסוך' או על 'הכרעה'. אז מי הנאיבי? למה אנחנו קונים את התעמולה של הימין על השמאל?"
"ולכן אנחנו צריכים להגיד להם, חברים – לא מעניין אותנו אחדות. אנחנו לא רוצים אחדות. אנחנו רוצים צדק. אנחנו רוצים שלא נהיה פושעי מלחמה. אנחנו רוצים שיהיה פה שלום. אל תגזלטו[?]. אנחנו לא רוצים אחדות איתכם. הגיע הזמן שהצד הליברלי בישראל יבין מי היריב שלו. לא החרדי, אפילו לא הביביסט. האוייב הוא הציונות הדתית ותנועת ההתנחלות. לא כמגזר או כפרטים, אלא כאידיאולוגיה ומערך מוסדי. זה היריב. זה מי שמנסה להחריב את ישראל כפי שאנחנו רוצים בה. עד שלא נזהה אותם כאויבים, ונמשיך לקשקש ולהתבלבל עם שטויות כמו 'ברית המשרתים', לא נצליח לצאת מהפלונטר הזה.
"אני צמחתי שם, אני מכיר את תפיסת העולם, ואני לוקח את המגזר הזה ברצינות רבה. בניגוד למה שהרבה אנשים במחנה הליברלי אולי חושבים, לא הכול זה כסף, כוח וכבוד. יש תפיסת עולם, משנה פוליטית ואידיאולוגיה סדורה. זה הדבר שעליו הם נלחמים, ובאמת, כל הכבוד להם על מסירות הנפש. לא על המטרה, אלא על עצם המלחמה. בעולם שבו גדלתי נלחמים בחירוף נפש על מה שאתה מאמין בו, ולא שואלים כל הזמן 'איך נקושש עוד מנדט?'
"בעניין הזה אני ממשיך של בית הגידול שלי. אני מאמין שצריך להגיד בפה מלא את מה שאתה חושב שהוא נכון ואמיתי, ולהילחם עליו, לטובת מדינת ישראל. זה מה שהם עושים כל השנים הללו. הם נלחמים על האידיאולוגיה שלהם, והאידיאולוגיה הזאת באופן עמוק, אינהרנטי ובלתי ניתן לשינוי רוצה להחריב את כל מה שיקר לליבנו כליברלים. אין לי רצון לפשרה או לאחדות, לא מפני שאני קיצוני, אלא מפני שאין דבר כזה במרחב הלוגי. אין אמצע. אין מרכז. יש או או. או שישראל תהיה מדינה ליברלית ודמוקרטית, או שהיא תהיה מדינת סמוטריץ'."
(איילת שני, "אל-ארצ'", "הגיע הזמן שהציבור הליברלי יבין מי היריב שלו: זה לא החרדי, ואפילו לא הביביסט, זו הציונות הדתית", 31.12.25).
https://www.haaretz.co.il/magazine/ayelet-shani/2025-12-31/ty-article-magazine/.highlight/0000019b-7491-dd15-a3fb-fdf30a510000
ועכשיו שיסביר לנו פרופסור אסף שרון (עדיין לא פרופסור גמור): אוקיי, האוייב אינם הערבים ואיראן, אלא הציונות הדתית, ונניח ונצא למלחמת אזרחים, נפר את האחדות, ונביס את הציונות הדתית. מה אז? אתה כבר לא מנהל את הסכסוך עם הערבים ואיראן, אלא, אתה מסיים אותו בהפרדה. איך תעשה זאת לפי שיטתך הפילוסופית?
אז אסף שרון כ"מומר להכעיס", יופי, באת בחשבון עם בית אביך, איך זה פותר את הבעייה?

ממדאני במסיבת ההשבעה:
"פלסטינים יכתבו את הסיפור החדש של ניו יורק"
עשרות אלפים הגיעו למסיבת הרחוב הענקית של ראש העיר ממדאני המוסלמי-שיעי, האנטי-ציוני. בטקס החגיגי הוא נשבע אמונים כשידו מונחת על הקוראן וברקע ברכתו של האימאם האישי שלו, חאלד לטיף. היהודי-הפולני, ברני גוטמן סנדר-סנדרס, מנהיג המחנה הפרוגרסיבי האמריקני והמנטור של ממדאני, השביע את ראש העיר החדש לתפקידו, רגע אחרי שחברת בית הנבחרים האמריקני מטעם מדינת ניו יורק אלכסנדרייה אוקסיו-קורטז (AOC), בעצמה מבכירי המחנה הפרוגרסיבי, נשאה את דברי הפתיחה.
הבחירה של ממדאני לתת בטקס מקום מרכזי כל כך לסנדרס ולאוקסיו-קורטז – הראשון דמות מפתח בשמאל האמריקני והשנייה מי שיש התופסים אותה כמועמדת עתידית לנשיאות – אינה מקרית, והיא מסמנת את השלמת ההשתלטות של האגף הסוציאליסטי במפלגה הדמוקרטית על ניו יורק, עיר שנחשבה עד לא מזמן למעוז של דמוקרטים מתונים.
השחקן היהודי מנדי פטינקין ("הנסיכה הקסומה"), תומך מושבע של ממדאני, ביצע את "Somewhere Over the Rainbow" בליווי מקהלת ילדים מסטטן איילנד. מלבדו נכחו ביציע גם המעריצות סינתיה ניקסון וסוזן סרנדון, הידועות לא רק כשחקניות מוכרות אלא גם כפעילות פרו-פלסטינית מושבעות; וכן הפעיל הפרו-פלסטיני מחמוד חליל, ששוחרר ממעצר אחרי שהיה ממובילי המחאות האנטי-ישראליות באוניברסיטת קולומביה.
מיימונה חסן, תושבת הברונקס שהגיעה לטקס עם כאפייה ודגלי פלסטין, הישירה מבט למצלמות ואמרה: "אל תשכח ממדאני, הבטחת לנו לשחרר את פלסטין. הבטחת לעצור את נתניהו. אל תשכח את ההבטחות שלך!"
ממדאני ענה לה ישירות וזכה לצהלות רמות כשהכריז שחלק מכותבי הסיפור החדש של העיר יהיו "פלסטינים תושבי שכונת ביי רידג', שלא יצטרכו עוד להתמודד עם פוליטיקה שמדברת בשם האוניברסליות, ואז עושה מהם את החריג."
(דניאל אדלסון)
https://www.ynet.co.il/news/article/ry21c8nebe#autoplay

עידן חדש בניו יורק: ממדאני ביטל את האיסור על החרמת ישראל
שעות ספורות בלבד לאחר שנשבע אמונים כראש העיר המוסלמי הראשון של ניו יורק, חתם זוהראן ממדאני על הצו המנהלי הראשון שלו, שביטל את האיסור העירוני על החרמת ישראל ומחק את אימוץ הגדרת האנטישמיות של הברית הבינלאומית לזיכרון השואה מספר החוקים העירוני. במשרד החוץ בירושלים הופתעו מהמהלך והעריכו כי הוא מצביע על כיוון ברור ליחסי העיר עם ישראל והקהילה היהודית בארבע השנים הקרובות.
מנכ"ל ועידת הנשיאים של הארגונים היהודיים הגדולים, ויליאם דארוף, מסר כי מדובר ב"סימן מטריד לכיוון שאליו ממדאני מוביל את העיר, אחרי יום אחד בלבד בתפקיד." בקהילה היהודית חוששים כי ביטול הצווים מהווה תחילתו של מימוש מצע אנטי ציוני, במיוחד לאור קריאות שנשמעו במהלך טקס ההשבעה, שבהן קראו תומכים ל"שחרור פלסטין" ולעצירת ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו.
המשמעות המיידית של ביטול הצו נגד החרם, שעליו חתם קודמו אריק אדמס רק בחודש שעבר, היא הסרת האיום בסנקציות כלכליות או משמעתיות מצד העירייה נגד עובדים וספקים המקדמים חרם על ישראל. עם זאת, מדינת ניו יורק עצמה פועלת מאז 2016 תחת צו מנהלי המחייב את רשויות המדינה שלא להשקיע או להתקשר עם חברות המחרימות את ישראל. צו זה, שיזם המושל דאז אנדרו קואומו, יצר רשימה שחורה של חברות וארגונים התומכים בחרם ואסר על סוכנויות מדינה לעבוד עימם.
המהלך של ממדאני מסיר את האכיפה ברמה העירונית, אך אינו יכול לגבור משפטית על הוראות המדינה בכל הנוגע לשימוש בכספי מדינה המועברים לעירייה. בפועל נוצר מצב שבו ניו יורק עלולה להפוך ל"עיר מקלט" לפעילות תנועת החרם, בעוד מדינת ניו יורק תנסה לחסום מימון לפרויקטים שבהם מעורבים גופים תומכי BDS. מצב זה עשוי להוביל להתנגשות משפטית בין העירייה למדינה ואף לקיצוץ תקציבי.
בנוסף לביטול הצו נגד החרם, ביטל ממדאני גם את הצו שאימץ את הגדרת האנטישמיות של IHRA ככלי עבודה עירוני לזיהוי פשעי שנאה. ההגדרה, שאומצה ביוני האחרון על ידי אדמס, כוללת גם ביטויים מסוימים של ביקורת על ישראל כאנטישמיות. ממדאני טען בעבר כי הגדרה זו משתיקה ביקורת פוליטית. ביטולה מותיר את גורמי האכיפה והחינוך בעיר ללא קריטריון מוסכם וברור להתמודדות עם תקריות אנטישמיות במסווה של אנטי ציונות, דווקא בתקופה של עלייה חדה בפשעי שנאה בעיר.
במסיבת עיתונאים שנערכה לאחר החתימה, הצהיר ממדאני כי הוא מותיר על כנו את המשרד למאבק באנטישמיות שהקים אדמס, אך הבהיר כי בכוונתו לבצע בו שינויים. בשלב זה לא ברור אם ראש המשרד, הרב משה דיוויס, יישאר בתפקידו או כיצד יפעל הגוף בהיעדר אימוץ רשמי של הגדרת IHRA.
(דניאל אדלסון)
https://www.ynet.co.il/news/article/rkeck1sezl
לראשונה בתולדותיה, מדינת ניו יורק האירה 16 אתרים לאומיים בירוק לציון חודש המורשת המוסלמית-אמריקנית, בהם גם מגדל מרכז הסחר העולמי. המחווה נערכה יום לאחר כניסתו של זוהראן ממדאני לתפקיד ראש העיר המוסלמי הראשון בעיר. המושלת קאת'י הוקול מסרה כי תרומת הקהילות המוסלמיות מחזקת את המדינה.
https://www.israelhayom.co.il/israelnow/article/19594098
פעם האנטישמים קראו לניו יורק בלעג במשחק מילים על New York → Jew York
השימוש האנטישמי בביטוי היה כדי לרמוז על "שליטה יהודית" בעיר. היום ניו יורק הפכה למוסלמית.
צפויות לנו שנים קשות.

ראש עיריית ניו יורק החדש, ממדני, קיבל לידיו את חשבון ה-X הרשמי של עיריית ניו יורק, וכבר מחק ממנו ציוצים שעסקו בנושא האנטישמיות.
https://rotter.net/forum/scoops1/927354.shtml
שלחתי לו את השאלה ששאלתי אותו כל מערכת הבחירות שלו:
"האם, כמוסלמי, אתה רואה באופן אישי את דבריו של מוחמד (המצוטטים במגילת חמאס, ובדברי המופתי של אש"ף) לפיהם יש לרצוח את כל היהודים בעולם כתנאי לגאולה, כגזענות או כדוגמה מוסרית?"
https://x.com/naaman_c/status/2007309172497625445
בינתיים הוא לא מחק?

הסופר הערבי-נוצרי גזעני רג'א שחאדה מפריד בין יהדות לציונות.
זה לא מנע מנדב איל להתגייס להסברה
חגי אלעד, (מישהו יודע את שמו המקורי?) האקטיביסט הפרו-איסלמי האוטו-אנטישמי והאנטי-ציוני, לשעבר מנכ"ל בצלם, תקף את העיתונאי נדב שטסל-איל.
"רג'א שחאדה," כותב אלעד, "אולי גדול הסופרים הפלסטינים החיים כיום – אינו זקוק למילותיי כאן כדי לגונן על עצמו: הרי ספריו, מאמריו והגותו מדברים בזכות עצמם. אבל הטקסט שנדב איל פרסם באחרונה על שחאדה ראוי לבחינה, לא בגלל מה שהוא מנסה לומר על שחאדה אלא בגלל מה שהוא מספר על איל עצמו ועל הליברליזם הישראלי שהוא כה מיטיב לייצג.
"שחאדה בן למשפחת פליטים פלסטינים מיפו סיפר כיצד היה מביט מרמאללה, אליה גלתה משפחתו, באורותיה המרצדים של תל אביב, וטועה לחשוב שהוא מביט באורותיה האבודים של יאפא. המבט הזה, מעבר לגבעות הארץ הזו וגבולותיה, דרך הזיכרון והאנושיות, הוא מהמאפיינים הבולטים בכתיבתו של שחאדה."
בקטע מהריאיון הוא אומר: "היו זמנים בפלסטין שבהם יהודים וערבים חיו יחדיו בחברות ובשלום, אלו היו זמנים חשובים." המראיין עונה, ש"התפישה הרווחת אצל רבים היא שהסכסוך בן אלפי שנים, בעוד שבפועל הוא נמשך קצת יותר ממאה שנה, ויש היסטוריה ארוכה למה שבדיוק תיארת."
ושחאדה משיב: "פלסטין תמיד היתה מקום לשלוש דתות, ושלוש הדתות חיו זו לצד זו והעשירו את החיים... ועכשיו דת אחת מנסה לשלוט ולומר שהיא היחידה שתהיה מותרת בארץ הזאת, וזה מעוות." המראיין עונה: "מה שאתה מתאר זו ציונות," ומבקש משחאדה לספר על ניסיונו האישי בהתמודדות עם הציונות כפרויקט פוליטי.
בטור נסער בפלטפורמת הניוזלטרים "סאבסטאק" (25.12.2025) איל מבטא זעזוע עמוק: "זו לא היתה פליטת פה. זו היתה אמירה ברורה. דת אחת. אשר שולטת באחרות. מחליטה מי תהיה 'מותרת'... שחאדה ניסח את טיעונו במונחים דתיים מפורשים – על יהודים כיהודים." ועל המראיין אומר איל שהוא "הגניב לתוך השיחה הגדרה של ציונות שאינה דומה כלל למציאות, כאילו הציונות עוסקת בשליטה דתית."
בטורו איל מעמיד את הדברים על דיוקם (לשיטתו): עליונות יהודית בין הים לנהר? מה פתאום. מדינת ישראל "מגיִנה על חופש הדת על פי חוק," והיא היחידה(!) בהיסטוריה של הארץ (חוץ מהמנדט הבריטי) שעשתה זאת. ציונות ושליטה דתית? מה פתאום. הציונות "נולדה כתנועה חילונית, לאומית וליברלית ברובה." ה"ניו יורק טיימס", על פי איל, "מכבס" ו"מנרמל" את ההאשמות (הכוזבות!) של שחאדה, כאילו יש איזשהו קשר בין חוויית החיים של פלסטינים כאן לבין "שליטה דתית" של יהודים בחייהם. למה הטיימס עושה זאת? כי זו "רוח התקופה".
מי לא מערבב בין ישראל לבין היהדות? רג'א שחאדה. הוא נשאל על כך מפורשות באותו ריאיון, והנה תשובתו, שממנה איל התעלם משום מה: "תמיד הרגשתי שיהודים הם רק חברים בדת, ואין בה שום דבר שלילי או עוין כלפיי. אבל הציונות, שמנסה להשתמש בדת כדי לקדם פרויקט פוליטי מסוים, היא אויבת בעבורי. השניים נפרדים לחלוטין בעיני. אני מוצא את זה מוזר מאוד כשאנשים אומרים שביקורת על הציונות היא אנטישמית. אני מבין שזהו אמצעי פוליטי שמטרתו להפחיד אנשים כדי שלא יתקפו את הציונות."
גם את כל זה איל יודע היטב. אז למה הוא בוחר להתגייס לשורות ההסברה? רוח התקופה, מן הסתם."(חגי אלעד, "הסופר רג'א שחאדה מפריד בין יהדות לציונות. זה לא מנע מנדב איל להתגייס להסברה", "אל-ארצ'", 1.1.26).
https://www.haaretz.co.il/opinions/2026-01-01/ty-article-opinion/.premium/0000019b-79c6-d487-a3bf-f9cfac960000
הבנתם? כמעט הפעם היחידה שאני מסכים עם הביקורת של נדב שטסל-איל. מעבר לשקרים שלו על המציאות – רג'א שחאדה הנוצרי משקף נאמנה את הגישה הערבית הגזענית המנוסחת באמנה הפלשתינאית (שלא בוטלה) שלפיה הערבים אינם מכירים בקיומו של העם היהודי, בזכות קיומו ובזכותו למדינה. כל זמן שלא יכירו בכך אין סיכוי לשלום.
הטעות הגדולה של שחאדה (בדומה לערבים-נוצרים) אחרים היא שיחס שלילי כלפי יהודים ישמור עליהם מרדיפות המוסלמים. זו טרגדיה גדולה עבורם.
כל השטחים הכבושים היום ע"י הערבים 13 מיליון קמ"ר, היו נוצריים וכיום לא נותרו בהם כמעט נוצרים, בלי קשר ליהודים. רק הצרפתים, הספרדים, הפורטוגזים, המלטזים, האיטלקים, היוונים, הגיאורגים, והארמנים, שהצליחו לסלק את הכיבוש הערבי ולפרק את כל ההתנחלויות הערביות בשטחן – הצליחו לשמור על הנצרות. המצרים האגיפטים לא הצליחו. הם נלחמו 300 שנה והפסידו.
זו גם הטרגדיה של הערבים-הנוצרים בארץ מסוגו של שחאדה שבמקום לעשות ברית עם היהודים נלחמו וממשיכים להילחם בהם.
ואגב מי שעובר מיפו לרמאללה אינו פליט.

דמוגרפיה דמוגרפיה דמוגרפיה
גם בקרב התודעתי הכוזב הזה ניצחנו, לאחר עשרות שנים של איומי "חיסול" בידי "דמוגרפים" למיניהם. רשמית, על פי הלמ"ס: שיעור הפריון של אם ערבייה בישראל (כולל מזרח ירושלים) צנח בשנת 2024 ל-2.52 ילדים לאם, זאת לעומת 3.06 לאם יהודייה באותו הזמן, כלומר כבר הבדל של חצי ילד. אלה הנתונים הרשמיים המעודכנים ביותר, והצפי: הערבים יקרסו לפחות משני ילדים. בפועל, הם כבר מחוץ למשחק.
ראו, "דמוגרפים", נמאס מ"תחזיות" מופרכות והטלת אימה מפוברקת, כמו ה"כלכלנים" וכמו ה"עלובים במיל". אין לכם באמת מושג מה יהיה, אפילו מה יקרה בשנה הבאה, ובפני איזה גל הגירה אפשרי אדיר לישראל אנחנו עומדים, ועדיף לכם לשתוק. (גיא בכור).
https://t.me/MyGPLANET/33973
לפחות לסיום קצת אופטימיות.
נעמן כהן