* תואם חמאס – מו"מ עם אל ג'ולאני, הוא כמו מו"מ עם חמאס. אל-ג'ולאני הוא טרוריסט אסלאמיסט ג'יהאדיסט קנאי. כמו חמאס. והוא פרוקסי של האוייב הטורקי.
ואם כבר דנים איתם על הסדר ביטחוני, יש לעמוד על פירוז של דרום סוריה מדמשק ודרומה, ביטחון מלא לאוטונומיה דרוזית ושליטה ישראלית בעתיד הנראה לעין בכתר החרמון ובאזור החיץ מזרח הגולן.
תנאי לנסיגה ישראלית מהאזורים במזרח הגולן, הוא חתימת חוזה שלום הכולל הצהרה על סיום הסכסוך והיעדר כל דרישות טריטוריאליות מישראל. במילים אחרות – הכרה בריבונות ישראל על הגולן.
* סדר הדברים הנכון – לפני פירוק חמאס מנשקו, אין לסגת אף שעל מן הקו הצהוב ברצועת עזה ואין לאפשר את תחילת השיקום.
* שלא יעבדו עליכם – מי שידעו לחטוף את גופתו של רן גואילי ולקבור אותה, יודעים בדיוק היכן הוא קבור.
* דורס את הרפתנים – בבוקר 8 באוקטובר, כאשר הקרבות ביישובי הנגב המערבי עוד לא הסתיימו, חזרו חלק מן הרפתנים ביישובים שפונו בלילה בבהילות, לחלוב את הפרות. ב-10 באוקטובר כל הרפתות בכל הקיבוצים חזרו לעבודה מלאה – שלוש חליבות ביום. וכך מדי יום לאורך כל המלחמה. וכך גם בצפון, במשך שנה וחצי של פינוי, הרפתנים מהמושבים והקיבוצים בקו העימות עם לבנון סיכנו את עצמם והמשיכו לחלוב בלי הפסקה של יום אחד.
הם עשו זאת מתוך אחריות למשק שלהם, לפרנסתם. אך גם מתוך הבנה שהם עושים מעשה ציוני רב חשיבות וממשיכים להחזיק את המשקים עד התלם האחרון. ומתוך הבנת אחריותם להבטיח את ביטחון המזון של ישראל, בוודאי בזמן מלחמה.
וכעת הם נאבקים על קיומם מול ממשלה אטומה ושר אוצר דורסני, שמובילים רפורמה הרסנית, שעלולה להביא לסגירת 400 רפתות ושבירת מטה לחמן של מאות משפחות, רובן הגדול באזורי הספר של המדינה.
הם יועלו קורבן למולך יוקר המחייה, כאשר בשנת בחירות שר האוצר הכושל צריך להפגין מעשים במלחמה ביוקר המחייה. הדרך הקלה – חיפוש המטבע מתחת הפנס, היא פתיחת שוק החלב לייבוא פרוע.
הוא עושה צעד דומה לצעדים מסוג זה שנעשו בשנים האחרונות, ולא הביאו להוזלת מחירים. כי הפער בין המחיר שמקבל החקלאי לזה שמשלם הצרכן גדול, והאחריות ליוקר המחייה הוא על פערי התיווך. וכך, תוצאות הרפורמות הן שהמחיר אותו מחיר, רק במקום שהכסף ילך לחקלאי הוא הולך ליבואן. החקלאי הישראלי מאבד את פרנסתו והחקלאי הטורקי חוגג.
באירופה, הממשלה מסבסדת את החקלאים, מחיר המים הוא כמעט חינם ולכן התחרות בין החקלאי הישראלי לחקלאי האירופי אינה הוגנת.
בעשרים השנים האחרונות היו רפורמות רבות במשק החלב ומאות רפתנים נאלצו לסגור את הרפתות שלהם. חמי, אריק שליין ז"ל מנהלל, נאלץ לסגור את הרפת שהקים אביו עוד בטרם נולד, ובה עבד כל חייו. מי שראה את הסרט "אדמה", שבה תועדה סגירת הרפת שלו, לא יכול היה שלא לראות את הכאב הנורא על פניהם של אריק ואחיו התאום יהודה, חקלאים קשוחים, כשמפעל חייהם נמוג.
ועכשיו עוד מאות רפתנים יעברו את החוויה הזאת, אם הרפורמה של סמוטריץ', דורס הרפתנים, תעבור, חלילה.
אני מברך את שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר, שמנהל מאבק עיקש נגד הרפורמה, על עמדתו הצודקת ומאבקו הנחרץ. קשה לי להידבק באופטימיות שלו, שהרפורמה לא תעבור, אך הלוואי שאתבדה.
* מוצב קידמי של איראן – ונצואלה של מדורו היא יצואנית סמים, דיקטטורה מושחתת, ומה שחשוב במיוחד לענייננו – היא מוצב קידמי של איראן באמריקה. והיא סייענית של חיזבאללה. היא מדינה תומכת טרור מובהקת.
סגניתו של מדורו, דלסי רודריגז, היתה לאורך שנים שותפתו לדרך, ולכן התמיכה שמביע בה טראמפ תמוהה. מן הראוי שאדמונדו גונזלס, מנהיג הימין ומועמד האופוזיציה בבחירות, שניצח בהן, אך מדורו זייף את התוצאות ומנע ממנו את מימוש הניצחון, יעמוד בראש המדינה. וראויה אף יותר היא מנהיגת האופוזיציה, לוחמת החירות, כלת פרס נובל לשלום מריה קורינה מצ'אדו, שמדורו אסר עליה להתמודד. האם טראמפ מתנכר לה כיוון שהסכימה לקבל את פרס נובל לשלום, שמבחינתו רשום על שמו בטאבו.
אם טראמפ מכיר בשלטונה של רודריגז, מן הראוי שיתנה זו בקיום בחירות חופשיות, בפיקוח בינלאומי, בתוך שלושה חודשים.
* יגבירו את הלחץ – העלייה בשיעור החרדים המתגייסים מלחיצה את ההנהגה החרדית. הם יגבירו את הלחץ להעביר את חוק ההשתמטות כדי לבלום את המהלך.
* הבחירה של ההורים החרדים – יש לבצע ניתוח חד ומיידי של ניתוק מוחלט בין המגזר המשתמט לבין תקציב המדינה. זאת, כדי להבריא את המגזר החולה, שעלול להטביע איתו גם אותנו. הדבר יביא לכך שהחרדים, גם אם לא מיד, יעלו לישראל מהגלות-מבחירה בתוך הארץ, ישתלבו במדינה ובכלכלה ויתגייסו לצה"ל.
במקביל, יש להעצים מאוד ולהשקיע מאוד בחינוך הממלכתי החרדי, שיחנך להשתלבות במדינה ולשירות משמעותי בצה"ל וילמד לימודי ליבה, ובמסגרות נוספות לריפוי המגזר החרדי.
יבחר כל הורה חרדי אם לשלוח את ילדיו חינם לחינוך הממלכתי חרדי, או לשלם מחיר מלא לחינוך העצמאי.
כבר זמן רב אני מציע זאת, ותמיד אני מקבל תגובות, שזה לא באמת יחולל שינוי כי תורמים מכל העולם יחזיקו אותם. אם כך, למה אנחנו, הציבור המשרת והמתפרנס והתורם למדינה, צריכים להחזיק אותם בפרי עמלנו? יש מספיק צרכים אמיתיים לחברה הישראלית, ולא חסר מה לעשות עם המיליארדים האלה.
אבל האם באמת תורמים מחו"ל יפרנסו אותם?
מעל 100 "נגידים" כלומר תורמים כבדים לישיבות החרדיות, מארה"ב ואירופה, פרסמו גילוי דעת, שבו התריעו מפני המשך הדה-לגיטימציה של ראשי הישיבות לצה"ל ומערכת הביטחון וההתנכרות למאמץ המלחמתי והצגת הלוחמים כמי שפועלים נגד ערכי התורה, והודיעו שיפסיקו לשלם אם התופעה לא תפסיק. על פי ההערכות, הסכומים שתורמים חותמי גילוי הדעת מסתכם בעשרות מיליוני דולרים בשנה. גם הם מתחילים להציב גבולות.
* תינוקות שנישבו – אני רוצה ללמד סניגוריה על המשתמטים המדברים על גיוס לצה"ל בהקשרים של השואה, ולפרחחים המשתמטים הצווחים בהתפרעויותיהם לעבר השוטרים: "נאצים".
מה רוצים מהם? הם לא למדו לימודי ליבה. הם לא למדו על השואה. הם לא למדו על הנאצים. אין להם מושג. הם בורים ועמי ארצות. תינוקות שנישבו.
* בהכרה צלולה – במבט ראשון, התנהגותו של לוין אינה רציונלית. היה לו ניצחון ענק, כאשר בג"ץ אישר לו לבחור את הפרקליט המלווה של חקירת פרשת הפצ"רית. בית המשפט קבע קריטריונים למינוי, ובמקום לבחור אדם שמתאים לקריטריונים, הוא בחר אדם שאינו עומד באף קריטריון. לאחר מכן אמר שלא מצא עוד אדם העומד בקריטריונים.
התנהגותו רציונלית בהחלט, לשיטתו. מטרתו היא התנגשות עם הרשות השופטת ומשבר חוקתי. מתחילת כהונתו הוא מכוון לכך.
כאשר הוא מינה את אשר קולה, הוא העריך שבג"ץ יפסול את עצם התערבותו, אבל השופטים הבריזו לו ואישרו לו לבחור. הוא התעשת, ובהכרה צלולה, קיבל החלטה רציונלית לבחור אדם שהוא בטוח שייפסל. בחירתו לא השאירה סדק לבג"ץ להבריז לו שוב.
עכשיו הוא כבר מוביל קמפיין דה-לגיטימציה לתוצאות החקירה, שמסתמן שאינן מספקות לו את ליטרת הבשר שהוא רוצה – ראשה של היועמ"שית.
החלטת בג"ץ שאיפשרה לו לבחור הייתה שגויה. ראשית, כיוון שאסור שתהיה מעורבות של פוליטיקאי בחקירות. שנית, כיוון שבמקרה הזה, אחרי שהוא סימן מה התוצאה המצופה מן החקירה, הוא לוקה בניגוד עניינים ברור, ולכן על אחת כמה וכמה שיש להרחיקו מכל מעורבות בחקירה.
* ה"ליברליזם" האוטו-אנטישמי של חגי אלעד – כתב הסופר הפלשתינאי רג'א שחאדה: "היו זמנים בפלסטין שבהם יהודים וערבים חיו יחדיו בחברות ובשלום. אלו היו זמנים חשובים... פלסטין תמיד היתה מקום לשלוש דתות ושלוש הדתות חיו זו לצד זו והעשירו את החיים... ועכשיו דת אחת מנסה לשלוט ולומר שהיא היחידה שתהיה מותרת בארץ הזאת, וזה מעוות."
נדב איל יצא נגד הדברים והגדיר אותם במדויק – אנטישמיים. חגי אלעד, האוטו-אנטישמי המנוול, שלפני שנים אחדות נאם במועצת הביטחון ודרש לעבור מדיבורים למעשים ולפעול באופן אקטיבי נגד ישראל, יצא בחריפות נגד איל, בפשקוויל ב"הארץ", תחת הכותרת: "הליברליזם של נדב איל", כמובן הציג אותו כלא ליברל, והצדיק ללא סייג את דברי שחאדה. הוא תקף, כמובן, את הציונות, שהיא פרויקט של נישול, והנכבה והשמכבה וכל ארסנל התעמולה האנטי ישראלית.
אבל באמת, מה אנטישמי בטקסט הזה?
המסר המרכזי של הטקסט הוא שאין עם יהודי. היהודים הם רק דת. הכחשת העם היהודי היא אנטישמיות מובהקת. כיוון שהיהודים אינם עם, אין להם זכות להגדרה עצמית ולמדינה. שלילת זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית ולמדינה היא אנטישמיות חד-משמעית. הצגת המציאות הפרה-ציונית בא"י כמציאות של אחווה בין "הדתות" היא שקר. אך השקר נתעב כאשר הוא מציג את הדת היהודית כדת שתלטנית שמנסה למחוק את הדתות האחרות. זו עלילה אנטישמית בזויה. אגב, אנו רואים היטב, בעולם כולו ובמזרח התיכון איזו דת מנסה למחוק את הדתות האחרות. ישראל היא המדינה היחידה במזרח התיכון שיש בה חופש דת אמיתי ומלא.
הצגת הדברים הזאת היא קריאת כיוון. אם נבטל את הציונות ונשמיד את מדינת ישראל, יהיה כאן שלום בין הדתות. זה טקסט אולטרה-אנטישמי המסית לג'נוסייד.
תמיכתו הנלהבת של חגי אלעד בטקסט הזה, מעידה על היותו אולטרה אוטו-אנטישמי התומך בג'נוסייד הזה.
ב-7 באוקטובר, למשך כמה שעות, בחבל ארץ קטן, מדינת ישראל לא היתה. ראינו בקליפת אגוז היטב מהו דו-קיום בפלשתין ללא מדינת ישראל. המשמעות של "פרום ד'ה ריבר טו ד'ה סי – פלסטיין וויל בי פרי," היא "פלסטיין וויל בי ניר עוז ובארי."
השמדת המדינה היהודית והצגתה כבלתי לגיטימית, זו ה"ליברליות" של חגי אלעד.
והוא לא לבד. נצא לסיור קצר במדור הדעות של השוקנייה. במאמר שמעליו, ערן רולניק עורך השוואה בין נתניהו להיטלר. בדף שלידו, מאמר ארוך של אילנה המרמן, מבריחת השב"חים, המאשימה את ישראל בהשמדת עם וטוענת שמלחמת "חרבות ברזל" לא היתה מלחמה, אלא השמדה. מבהירה שבעניין השמדת הרצועה אין הבדל בין הגושים המתחרים על השלטון, ומצטטת מהחוק הישראלי בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת עם, מאשימה אותנו בפשע הזה, ונוקבת בתג המחיר – "האשם בהשמדת עם, דינו מיתה." זו הסתה מפורשת לרצח של האשמים ב"השמדת העם", כלומר המנהיגים של שני הגושים המתחרים על השלטון ומפקדי צה"ל.
מתחתיו פשקוויל של השוקניסט הראשי, עמוס שוקן, הקורא להקמת מדינה פלשתינאית. גם הוא מאשים את ישראל בפשעי מלחמה, והוא אף מצדיק את טבח 7 באוקטובר: "עד 7 באוקטובר 2023 הפלסטינים חיו 56 שנים תחת משטר אפרטהייד ישראלי אכזרי, ולא פלא שהוא הביא לטרור."
ומתחתיו – פשקוויל של ניר חסון – גדעון לוי #2.0, שלאורך כל המלחמה שימש כדובר בפועל של חמאס בעברית וכשופר של עלילות הדם על ישראל, ממשיך לכתוב על "מחיקת עזה", מעלה השערה ש"הרצון למחוק את עזה הוא גם הרצון למחוק את הפשעים שלנו – להעלים ראיות, להשתיק את העדים שיכולים לספר." את 7 באוקטובר הוא מזכיר רק כדי ללעוג ל"קורבניות" של ישראל.
עד כאן סיור בחוות הפשקווילים האנטי-ישראלים ברח' שוקן בת"א.
* ההסתה – קווים לדמותה – בטרם התפרסם שמו של ההרוג בתאונת האופנוע, נשיא בית המשפט המחוזי בבאר שבע בני שגיא ז"ל, הותר לפרסום ש"בכיר מאוד במערכת המשפט נהרג בתאונה קטלנית."
ומיד החל פרץ הטוקבקים של המוסתים:
- "יאללה אבא תמשיך לתת בשמאל."
- "הלוואי יצחק עמית מת. אמן יהי רצון."
- "אם זאת לא היועמ"שית או עמית אז החלמה מהירה."
- "סופם של כל השמאלנים."
- "הלוואי ההוא מהעליון."
זה פרי הבאושים של ההסתה. "נדרוס אותו," כבר אמרנו?
* אל נשכח את הראשונים – קראתי בשקיקה את מוסף תרבות וספרות של "הארץ" שהוקדש בחלקו הגדול לציון יום הולדתו ה-90 של איש הרוח הדגול אברהם שפירא-פצ'י, חבר קיבוץ יזרעאל, תלמידם המובהק של מרטין בובר, גרשום שלום ושמואל הוגו ברגמן ואבי חבורת "שדמות". המוסף מרתק ומרגש, במיוחד חלקו הראשון של הממואר של פצ'י, אך גם שאר המאמרים.
יש לי רק דבר ביקורת אחד – הטענה שחבורת שדמות הם הראשונים בתנועה הקיבוצית שפתחו את ארון הספרים היהודי והביאו את היהדות לקיבוץ. עם כל הכבוד הרב שיש לי לחבורת שדמות ולמפעלה הגדול – אני עצמי למדתי בבית המדרש של המדרשה ב"אורנים" שהקימו תלמידיהם וממשיכי דרכם של מייסדי "שדמות" וברוח החבורה, התקרבתי ליריב בן אהרון בשנותיו האחרונות ואני קרוב למוקי צור, שני שותפיו המרכזיים לדרך של פצ'י, איני מקבל את המחיקה של מי שקדמו להם. היו בהם ענקי תרבות ובהם מתתיהו שלם, יהודה שרת, מאיר איילי, אברהם אדרת, צבי שוע, אריה בן גוריון, אבא קובנר, זכריה גורן ועוד רבים וטובים. נכון שחבורת "שדמות" היצירתית פיתחה אסכולה ייחודית פורצת דרך, אך אין הצדקה להשכחתם של מי שקדמו להם.
[אהוד: איני יודע אם שמת לב לשגיאה של מערכת המוסף בדברי הפתיחה: "סמוך למלחמת ששת הימים הוא [פצ'י] יזם וערך..." ובכן, לא "סמוך" אלא "אחרי"].
* ביד הלשון: אור איתן – מערכת ההגנה האווירית מבוססת הלייזר, שנכנסה לפעולה בשבוע שעבר, נקראת אור איתן.
בתחילת המיזם שמו הזמני היה קרן ברזל, ולאחר מכן נקבע שם קבוע – מגן אור. אור, כיוון שמדובר במערכת לייזר. לייזר (Laser) הוא ראשי תיבות באנגלית של Light Amplification by Stimulated Emission of Radiation – הגברת אור על ידי פליטה מאולצת של קרינה. מגן – כיוון שהשימוש במערכת היא להגנה מפני ירי רקטות, פצמ"רים, טילים (קצרי טווח), כטב"מים ורחפנים.
בתמרון הקרקעי בלבנון, במהלך מלחמת "חרבות ברזל", נפל סרן איתן אוסטר, קצין ביחידת אגוז. איתן היה בנו של דובי אוסטר, מהוגי המערכת ומפתחיה הראשיים. שם המערכת שונה לאור איתן, לזכרו של איתן אוסטר.
במודע או לא – השם מתכתב גם עם השיר "באנו חושך לגרש" – "כל אחד הוא אור קטן וכולנו אור איתן".
שמה המסחרי של המערכת - Iron Beam.
אורי הייטנר
לתגובות: uriheitner@gmail.com