* טרגדיה מזעזעת – דריסה של נער בהפגנה היא אירוע מזעזע, גם אם היתה זו תאונה, והיא מזעזעת שבעתיים אם היה זה פיגוע דריסה מכוון. מה היה שם נדע לאחר חקירת המשטרה [מאז שכתבתי את הדברים, מסתמן שזו היתה תאונה מצערת, כתוצאה מהתפרעות אלימה של המפגינים].
לחברה הישראלית האירוע המזעזע צריך להדליק זרקור אדום ענק. הקרעים בחברה, האלימות, הפרת החוק, הפיכת מחלוקות למלחמה, היא מתכון לשפיכות דמים. מותו של יוסף אייזנטל חייב לעורר חשבון נפש בחברה הישראלית. לא הכול מותר במאבק ציבורי.
המשטרה אישרה את ההפגנה וחסמה צירים, וקבוצת פראים סטתה ממנה ופעלה באלימות כלפי כלי הרכב שנסעו בכביש, אובדן השליטה הסתיים במוות.
הפגנות הן לחם חוקה של הדמוקרטיה, אולם הפיכתן לפריעת חוק היא התנקשות בדמוקרטיה.
זו קריאת השכמה גם למנהיגים מופקרים ומסיתים, כמו סמוטריץ' שהסית לדרוס את נשיא בית המשפט העליון.
הלוואי שמותו הטראגי של אייזנטל יהיה שעון מעורר לחברה הישראלית.
* לעקור משורש – טוקבקי השמחה על מותו של יוסף אייזנטל בהפגנה – מחפירים ומזעזעים.
אני זוכר את הזעזוע העמוק שלי, כשנתקלתי לראשונה, כנער, בכתובת המצמררת "דרוס כל דוס, השמד כל חרד." זו אחותה התאומה של הקריאה האיומה "מוות לערבים."
הרי אלו הקריאות שרדפו את אבותינו בגולה הדוויה. את התועבה הזאת עלינו לעקור משורש.
* אין להם ילדות? – כרזת האונס המתועבת שהניפו אוהדי מכבי חיפה אינה נותנת מנוח.
לא מדובר באיזה סוטה שצייר ציור. זו כרזת ענק, שאנשים רבים ציירו, אנשים רבים הניפו והמונים שרו ורקדו סביבה, ולא היה צדיק בסדום שקרע אותה או אפילו דרש להסיר אותה.
האם לכל אחד מאותם אנשים אין אישה, אין אימא, אין אחות, אין יְלדוֹת?!
הבנתי שהטענה, שהציור נועד לסמל את אוהדת הפועל חיפה, פדויית השבי רומי גונן, שהעידה על התקיפות המיניות שחוותה בשבי חמאס, אינה נכונה. אך גם כך מדובר בתועבה.
* א-דאולה מענה – אני צופה בסרטוני הזוועה של פורעים, בנים לאימהות יהודיות, שמשתוללים בתוך כפרים פלשתינאים, חמושים באלות, מכים בכל כוחם בקשיש שלא הצליח לברוח מפניהם. לזוועה הזאת קוראים פוגרום. הפורעים הגזענים האלה הם בני דמותם של הפורעים בפוגרומים נגד יהודים באירופה.
הם עושים זאת כי הם מרגישים שמותר, ש"א-דאולה מענה", הממשלה איתנו, כפי שצווחו פורעי תרפ"ט לצד צווחות "איטבח אל-יאהוד". הדוצ'ה שלהם, הוא השר ל"ביטחון" לאומני. ראש הממשלה, שהוא אפס במנהיגות, תלוי בראש הכנופייה, משקשק מולו ומצהיר שלא יפטר אותו. השר אוסר על המשטרה לבצע את תפקידה, וזאת התוצאה.
הפורעים החוליגנים הללו הם אויבי מדינת ישראל, אויבי העם היהודי, אויבי הציונות ואויבי ההתיישבות ביהודה ושומרון.
* שנוא נפשם של הבן גבירניקים – מרגע בחירתו של דוד זיני לראש השב"כ, כתבתי שהוא יהפוך מהר מאוד לשנוא נפשם של הבן גבירניקים ומושא הסתתם.
הנה, ציטוט של פשקוויל בן גבירניקי, על רקע תמונה של זיני: "זיני, תוריד מהם את האזיקים! שיטה חדשה לרדיפת נערים יהודים הומצאה ע״י ראש השב״כ ואלוף הפיקוד. הם החליטו להפוך נערים יהודים לאסירים אלקטרוניים. בלי משפט ובלי הוכחות פשוט מעקב צמוד 24/7 ע״י אזיק מעקב... נפלת לקונספציה של השמאל?? אל תיתן למערכת להפוך אותך למי שנלחם בחלוצים."
אני מקווה ומאמין שזיני יצליח היכן שנכשלו קודמיו במלחמה במגיפת הטרור הבן גבירי ביו"ש.
* הס פן תזיק – בימים שלהם נועדו דברי התבונה "והמשכיל בעת ההיא יידום," השר הכהניסט עמיחי אליהו קופץ בראש ומספר בגל"צ שבשעה זאת פועלים סוכנים ישראלים באיראן. טוב שהוא לא הצהיר שישראל תטיל פצצת אטום על טהרן.
* שלמות העם או שלמות הקואליציה – הציונות הדתית – לא מפלגת ההשתלטות העוינת על המותג, אלא הציבור הציוני הדתי – מובילה את המאבק נגד חוק ההשתמטות. זה גם הציבור האפקטיבי ביכולת להניא ח"כים מן הקואליציה לתת ידם למעל.
מולם עומדים גורמי ימין שדבקים בעסקה המושחתת והרקובה – השתמטות לנצח תמורת שלטון, ויוצאים למתקפת נגד, עם המסר של "הם מפילים את הימין... מעלים את השמאל..." וכו'. הרי בתפיסה העקומה שלהם בנט, ליברמן ויועז, לדוגמה, הם סססס0מול, ולעומת זאת המשתמטים מצה"ל, העורקים ממלחמת מצווה, הם המחנה ה... "לאומי". מה כל כך לאומי בסרטן ההשתמטות? מכל מקום, כל אלה הם כביכול "שמאל", ומי שנאבק בעד שירות בצה"ל של החרדים הוא שמאלן או משת"פ של השמאל.
מי שהפכה לסמל של מאבק הציונות הדתית נגד ההשתמטות הממארת היא שבות רענן. דתיה, ציונית, ימנית, מתנחלת, אם לחמישה ילדים, עם כיסוי ראש, רהוטה, סוחפת, מי שהובילה את מאבק נשות המילואימניקים והיום היא ממנהיגי מאבק המילואימניקים וגם שותפה למפלגת המילואימניקים בהנהגת יועז הנדל. והיא היתה למוקד של הסתה ושנאה של הימננים הקיצונים, שמרוב לאומיות הם השותפים הטבעיים של כת "נמות ולא נתגייס," או אם לדייק יותר: "תמותו ולא נתגייס."
שבות היא הפנים היפות, תרתי משמע, של הציונות הדתית.
ובעניין זה אצטט את דבריה הנכוחים של מיה אוחנה מורנו, אלמנתו של עמנואל מורנו: "שלמות העם חשובה יותר משלמות הקואליציה."
* מוחלת על חטאיו – המרגלת ענת קם תומכת ביאיר גולן וקוראת לאחרים לתמוך בו, אבל יש בעייה. הוא שירת שנים רבות בצה"ל, צבא האוייב. איך אפשר לתמוך בו? "שמאלנים טובים וותיקים יצביעו לגולן, אדם שלבש מדים עשרות שנים ואחראי אישית לכמה מעוולות הכיבוש, שהם מתנגדים לו בכל רמ"ח איבריהם ושס"ה גידיהם, כי בשעת החירום הנוכחית אפשר וצריך למחול על חטאי העבר."
סגן הרמטכ"ל, המרגלת מוחלת לך על חטאי העבר שלך: ההגנה על מדינת ישראל והשירות בצה"ל.
* מיהו מרגל – כמעט בכל פעם שאני מותח ביקורת על מאמריה של המרגלת ענת קם, קופץ איזה חוכמולוג ו"מתקן" אותי: "היא לא מרגלת."
מיהו מרגל? אפשר לתת יותר מהגדרה אחת, אבל אני חושב שעל הגדרת המינימום הבאה לא צריכה להיות מחלוקת כלשהי: "מרגל הוא מי שהורשע בבית המשפט הישראלי בריגול."
ענת קם הורשעה בריגול. לא סתם בריגול – בריגול חמור. ופסק הדין החמור הזה ניתן בעסקת טיעון, כלומר קם עצמה הודתה בריגול חמור והסכימה עם ההרשעה.
* נתניהו והחטופים – חרף התנגדותי הנחרצת לנתניהו וביקורתי החריפה עליו, במיוחד לאחר מחדל 7 באוקטובר, שהוא בראש ובראשונה מחדל שלו, ומנוסתו הפחדנית מאחריות – למרות זאת, אני מקפיד לשמור על עקרונותיי: להתנזר לחלוטין מכל פוזיציה, מכל פוליטיקת זהויות שבטית או מחנאית, להיות ענייני עד הסוף ולבחון כל עניין לגופו. וכאשר מגיעים לנתניהו שבחים, איני מהסס לשבח אותו, כפי שאיני מהסס לבקר מנהיגים שאני תומך בהם ואף כאלה שאני מצביע להם. ובוודאי שאיני מהדהד קמפיינים שקריים נגד נתניהו. יש מספיק סיבות טובות להתנגד לו, אין צורך להוסיף לכך שקרים.
שקר כזה הוא הטענה שנתניהו הפקיר את החטופים, הקריב אותם למען "מלחמת נצח" (טמבלים, הרי המחדל שלו הוא הפחד המשתק ממלחמה) וכל הבבל"ת הזה. לא. נתניהו לא הפקיר את החטופים.
בשלושת החודשים האחרונים, המסר המוביל של נרטיב "מפקיר החטופים", הוא שנתניהו יכול היה לחתום על אותו הסכם בדיוק הרבה קודם. זה שקר מוחלט. לאורך כל התקופה היה ברור, שהסכם לשחרור של כל החטופים הוא הפסקת המלחמה ונסיגה לקווי 7 באוקטובר ללא תנאי. לא זו בלבד שזה לא המצב היום (שהוא רחוק מלהשביע רצון), אלא שהמצב היום מוכיח עד כמה היה מסוכן להיכנע לעסקה שהוצעה אז.
היום ישראל שולטת על כמחצית רצועת עזה וחמאס שולט על המחצית השנייה. השלטון של חמאס בשטח שבידיו מתבסס והולך, בשיטותיו הרצחניות, והוא שב ומגייס אלפי מחבלים חדשים ומתעצם. אילו חלילה נכנענו לתכתיב, חמאס היה שולט ביד רמה בכל רצועת עזה, עד קווי 7 באוקטובר. כמה מתושבי הנגב המערבי היו חוזרים לבתיהם במצב הזה?
החזרת החטופים בלי נסיגת צה"ל היא הישג גדול, שהושג הודות ללחץ הצבאי על חמאס ובעיקר הודות לכך שצה"ל עמד לכבוש את העיר עזה ולחסל את מעוז התנגדותם האחרון. ישראל חתמה על הסכם, שכלל בתוכו דרישה לפירוק חמאס מנשקו ופירוז הרצועה.
מה יהיה הלאה? במקרה הגרוע, חמאס לא יתפרק מנשקו ויישאר בשלטון – שלטונו יצטמצם למחצית הרצועה כשצה"ל על גרונו ומחצית השטח בידינו. במקרה הטוב, חמאס יתפרק והרצועה תפורז וצה"ל יתבסס על הפרימטר. אני מקווה מאוד שלא נוותר על פירוק חמאס; שניתן צ'אנס למהלך המדיני של טראמפ (אף שאיני מאמין שייצא ממנו משהו) ואם הוא לא יצלח, צה"ל יפרק את חמאס בכוחו. אך גם התרחיש הגרוע רחוק ת"ק פרסה מהתרחיש של כניעה להסכמים שהוצעו אז. ובלחץ על חמאס, הן המדיני והן הצבאי, לא נותר בידיו הקלף הגדול שלו – החטופים ובעיקר החיים. אמנם הוא ממשיך להחזיק בידיו את החלל החטוף רני גואילי, אך אם לא נמצמץ, הוא ייאלץ להחזיר גם אותו.
כן, איני מהסס לקבוע שבמו"מ על החטופים נתניהו ראוי לשבח על עמידה איתנה (ולא אופיינית לו, ע"ע עסקת שליט המופקרת).
אך היה לנתניהו כישלון חמור בנושא החטופים, והוא הסכמתו להגדרת קטאר כ"מתווכת". קטאר היא הפטרון של חמאס ושל הטבח, וכל מטרתה במו"מ היתה להציל את חמאס. התיווך שלה היה ניסיון להכניע את ישראל ולהשאיר בידי חמאס את החטופים, כתעודת ביטוח, אלא אם ישראל תיכנע לחלוטין. הסכמתנו להיותה מתווכת היא כישלון מדיני מובהק של נתניהו.
* בירת הגליל המזרחי – אני גאה בשכניי, המועצה האזורית גליל עליון, שוויתרה מיוזמתה, ללא צורך בוועדת גבולות של משרד הפנים, על שטח מוניציפלי, והחליטה על העברת שטח הקמפוס המזרחי של אוניברסיטת תל-חי לקריית שמונה.
זה הרבה יותר מארנונה. הארנונה היא פיצוחים לעומת הצרכים של קריית שמונה. מדובר במיתוג, ביוקרה, במיצובה של קריית שמונה כבירת הגליל המזרחי. נכון שהאוניברסיטה תהיה בה, כי העצמתה של קריית שמונה, בוודאי בימים אלה, היא ברכה לגליל כולו.
לגבי שמה של האוניברסיטה – אני מקווה מאוד שהשם תל-חי לא יימחק, כי המשמעות של אתוס תל-חי היא לאומית ולא מקומית. אפשר למצוא נוסחה שתשמר את השם.
* לרצות את תיאבון הבייס – אילו הבעייה שלהם היתה האנומליה בתחנת שידור צבאית, הם היו מובילים מהלך של איזרוח גל"צ במסגרת השידור הציבורי, אולי במסגרת תאגיד השידור הציבורי. חלופה נוספת היא הפרטתה. נכון, אלה תהליכים ממושכים.
אבל הבעייה שלהם היא אחרת. הבייס הפנאטי, הקנאי, רוצה לרמוס, לדרוס ולהרוס. סגירת גל"צ היא מבחינתו חלק מהמלחמה בתקשורת החופשית, כדי שהכול כאן ייראה כמו ערוץ התעמולה 14. הבייס הזה הוא ציבור המצביעים בפריימריז במפלגת ביבי. הפריימריז האלה הם השיקול העליון בכל החלטה של מי שאמור להיות שר הביטחון של ישראל. המהלך נועד לרצות את הבייס הזה, כחלק מן הפריימריז. זה כל הסיפור.
סוגיית סגירת התחנה עלתה על סדר היום פעמים רבות בעבר. גם אני כתבתי פעמים רבות בעד איזרוחה או הפרטתה. הדילמה של שרי ביטחון קודמים שעסקו בכך, היתה בין האנומליה בתחנת שידור צבאית, לבין הרצון לשמר את הפנינה התרבותית גל"צ, שהיא הרבה מעבר לתחנת שידור. המטרה של הבייס שאותה מנסה כ"ץ לרצות, היא השמדת הפנינה התרבותית.
* בין ונצואלה לגרינלנד – מה משותף לוונצואלה, שאותה תקף טראמפ, לבין גרינלנד, שעליה הוא מאיים להשתלט?
בשני המקרים התשובה היא כלכלית. טראמפ פעל נגד ונצואלה כי הוא לוטש את עיניו לאוצרות הנפט שלה, והוא מאיים על גרינלנד, כי הוא לוטש את עיניו למרבצי המינרלים והנפט שלה. הוא קולוניאליסט שרוצה לנצל את אוצרות הטבע של אותן ארצות, למען האינטרס של ארצו. למה? כי הוא יכול. כי הוא חזק. כי הוא ביריון.
מה ההבדל בין ונצואלה וגרינלנד?
ונצואלה היא רודנות מושחתת, אנטי אמריקאית, אנטי מערבית, עם נשיא שזייף וגנב את הבחירות, היא מנהלת טרור סמים, משמשת מוצב קדמי של איראן בעורפה של ארה"ב ותומכת בטרור בכלל ובחיזבאללה בפרט.
גרינלנד היא אוטונומיה דנית דמוקרטית קטנטנה ושוחרת שלום, שאינה מאיימת על איש ואין לה שום סכסוך עם ארה"ב.
גם אם המוטיבציה של טראמפ לפעול נגד ונצואלה נובעת מאינטרס זר, צעדו נגדה קידם את שלום העולם. אם יפעל נגד גרינלנד, תהיה זו פגיעה בשלום העולם ומסר לרודנים כמו פוטין, שי וארדואן, שעכשיו מותר.
* מפלגת המחשבות – אני ממליץ על הסכת שאני מקפיד להאזין לכל פרקיו – "מפלגת המחשבות", בעריכה והגשה של ד"ר מיכה גודמן ואפרת רוזנברג שפירא, בסדרת ההסכתים של בית אביחי. ההסכת עוסק, כהגדרתו, "ברעיונות שמאחורי הפוליטיקה."
העונות הראשונות של ההסכת, שאותן לא שמעתי ואולי עוד אחזור אליהן, עסקו בפוליטיקה הישראלית. נחשפתי להסכת והתחברתי אליו בעונה שעסקה בפוליטיקה האמריקאית ולאחר מכן בעונה שעסקה באיראן. העונה הנוכחית עוסקת בבינה המלאכותית.
מיכה ואפרת הם שני אנשים חכמים, בקיאים, רהוטים ושיחתם קולחת. הם עוסקים במהפכת הבינה המלאכותית מכיוונים שונים, בוחנים את משמעותה לאנושות, בין הגישות האוטופיות בנוגע אליה לבין הגישות הדיסטופיות אליה, אך גם את הגישה האוטופית הם בוחנים ורואים שגם בה יש איום חמור על האנושות. מצד שני, הם בהחלט רואים גם את ההזדמנויות, ומדברים על הדרכים לנצל את ההזדמנויות ולהישמר מפני האיומים. השיח שלהם הוא שקלא וטריא שבו הם מעלים תזה ומציגים אותה בהתלהבות ולאחר מכן קוטלים אותה באנטיתזה באותה התלהבות. הם אינם עוסקים כלל בצדדים הטכנולוגיים שלה (ומטילים ספק אם נכון להגדיר אותה טכנולוגיה), אלא במשמעותה לעתיד האנושות. אין כל צורך להתמצא בעולם הבינה המלאכותית כדי להתחבר להסכת, וכאמור, אני ממליץ עליו בחום.
* האמן אגם – אחת התחפושות האהובות עליי בביוגרפיה הפורימית שלי, היתה ב-1988. התחפשתי אז לפסל "מים ואש" של יעקב אגם בכיכר דיזנגוף בת"א, שהיה אז בכותרות, בערך שנתיים לאחר הקמתו, וניטשה עליו מחלוקת ציבורית בקרב התל-אביבים. הלבשתי על עצמי מתקן מקרטון בצורת הפסל, צבוע בשלל הצבעים של הפסל, בידי האחת מתז עם מים ובידי השניה זיקוק – הסתובבתי על צירי כאשר הזיקוק דלק ולחצתי על השפריצר.
אני דווקא אהבתי את המיצג בכיכר, למרות שהבון טון היה ללעוג לו ולהציגו כקיטש. אני זוכר שהמוסף הסאטירי "דבר אחר" ירד על יעקב אגם תדיר, ונהג לכנותו "האגם יעקב אמן" (כפרודיה על כך שהגדרתו בתקשורת היתה "האמן יעקב אגם"). יש משהו קרתני בנטייה שלנו לרדת על ישראלים שזכו להכרה והצלחה רבתי בעולם, כמו אגם.
השבוע, בגיל 97, זכה אגם בפרס ישראל. הוא ראוי לפרס, והיה ראוי לו מזמן, על אפם וחמתם של הפלצנים.
* ביד הלשון: אל תיראו ואל תחתו – בהצהרה לתקשורת בנושא פרשת קטארגייט, קרא נפתלי בנט למשטרה ולשב"כ לחקור את הפרשה עד תום, וסיים במילים: "אל תיראו ואל תחתו."
אלו מילות החיזוק של יהושע בן נון ללוחמי ישראל במלחמה נגד חמשת מלכי האמורי: "וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יְהוֹשֻׁעַ אַל-תִּירְאוּ וְאַל-תֵּחָתּוּ, חִזְקוּ וְאִמְצוּ, כִּי כָכָה יַעֲשֶׂה יְהוָה לְכָל-אֹיְבֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם נִלְחָמִים אוֹתָם" (יהושע י', כ"ה).
בכך יהושע הדהד ללוחמיו את הדברים שאמר לו אלוהים לקראת המלחמה בעי: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-יְהוֹשֻׁעַ: אַל-תִּירָא וְאַל-תֵּחָת, קַח עִמְּךָ אֵת כָּל-עַם הַמִּלְחָמָה, וְקוּם עֲלֵה הָעָי. רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת-מֶלֶךְ הָעַי וְאֶת-עַמּוֹ וְאֶת-עִירוֹ וְאֶת-אַרְצוֹ" (יהושע ח', א').
באותן מילים פונה דוד לבנו שלמה, שאותו הוא מכשיר לתפקיד המלך: "וַיֹּאמֶר דָּוִיד לִשְׁלֹמֹה בְנוֹ: חֲזַק וֶאֱמַץ וַעֲשֵׂה, אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת, כִּי יְהֹוָה אֱלֹהִים אֱלֹהַי עִמָּךְ, לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ עַד לִכְלוֹת כׇּל מְלֶאכֶת עֲבוֹדַת בֵּית יְהֹוָה" (דבה"י א', כ"ח, כ').
משמעות הביטוי הוא "אל תפחדו". תיראו – מהמילה יראה = פחד. ומה מקור המילה תחתו?
אנו אומרים על אדם שהוא "עשוי לבלי חת". למה הכוונה? לאדם שאין בו פחד.
אנו אומרים "הטיל עליו חתתו". הכוונה להִפחיד אותו.
במלון אבן שושן, ההגדרה למלה חִתִּית הוא "מורא, פחד".
ובכן, הן אל תיראו והן אל תחתו פירושם אל תפחדו. הכפלה לשם הדגשה.
אורי הייטנר
לתגובות: uriheitner@gmail.com
אורי הייטנר
2. צרור הערות 11.1.26
רוצים גישה מלאה לכל הגיליונות?
הצטרפו לאתר וקבלו גישה לארכיון של למעלה מ-2,100 גיליונות עם אלפי מאמרים, שירים ויצירות ספרותיות.
הצטרפו לאתר