הפסיקו לרצוח אחד את השני (ויהודים)
לאור הרציחות הרבות במגזר הערבי, ח״כ איימן עאדל עודה בישיבת סיעת חד״ש-תע״ל: "הנהגת האוכלוסייה הערבית בוחנת את האפשרות להכריז על מרי אזרחי בדרכי שלום. מה לא עשינו בשביל לחיות בחברה ללא נשק? פתאום כולם מדברים על הפשיעה בחברה הערבית. שרים, חברי כנסת, אפילו השר לביטחון לאומי כן, מדבר על הפשיעה בקרב האוכלוסייה הערבית. אבל לא בגלל שהוא נגד הפשיעה, אלא מפני שהוא יוצא נגד המאבק נגד הפשיעה. ועדת המעקב בוחנת את האפשרות למרי אזרחי בדרכי שלום. גנדי מימש זאת, מרטין לותר קינג מימש זאת, וכולם מעלים על נס את המאבקים שהם הובילו. אפילו המאבק נגד ההפיכה המשטרית הוא חלק ממרי אזרחי בדרכי שלום.
"מה לא עשינו כדי לחיות בחברה ללא נשק, ללא פשיעה? נאמנו, דיברנו מדם ליבנו, נפגשנו עם ראשי ממשלה ועם שרים, חסמנו כבישים. ומה התוצאה?
"במקום לקחת אחריות, תוקפים אותנו ואומרים שזו 'התרבות של האוכלוסייה הערבית,' אבל לא שואלים את עצמם: איך ייתכן שמ-1948 ועד שנת 2000 נרצחו פחות מ-250 אזרחים ערבים, ואילו אחרי שנת 2000, בשנה אחת בלבד, נרצחים כ-250?
"(היהודים) לא שואלים את עצמם מדוע שיעור הפשיעה הפלילית בקרב הערבים בישראל גבוה יותר מזה של כל קבוצה ערבית אחרת במדינות ערב. אין מדינה ערבית אחת שבה מיספר ואחוז הנרצחים על רקע פלילי גבוהים יותר מאשר בקרב האזרחים הערבים בתוך מדינת ישראל.
"אגיש הצעה לסדר על הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא הפשיעה. חשוב שכל חברי האופוזיציה, כולם, יהיו נוכחים ויצביעו בעד. זהו מבחן לכולנו. מכאן אנחנו מחדשים את המאבק נגד הפשיעה בחברה הערבית.״
https://rotter.net/forum/scoops1/928562.shtml
https://x.com/AyOdeh/status/2010721502052925774
הבנתם? האשמה על כך שערבים רוצחים ערבים מוטלת על היהודים. זו לא התרבות הערבית אשמה, אלא התרבות היהודית, ולכן צריך לצאת למרי אזרחי נגד היהודים!
אדרבא ערבים, עשו מרי אזרחי, עשו שביתת רצח. הפסיקו לרצוח אחד את השני (ויהודים) בהצלחה לשביתה האי רצח.
נ.ב. אחד האשמים ברצח הערבים ע"י ערבים הוא ח"כ עודה הגזען האחמדי, הפועל שנים נגד גיוס ערבים למשטרה.

האם יועז הנדל ישלול את זכות הבחירה של שבות הלפרין-רענן?
מי שהפכה לסמל של מאבק הציונות הדתית נגד ההשתמטות משירות צבאי של החרדים היא שבות הלפרין-רענן. דתיה, ציונית, ימנית, מתנחלת, אם לחמישה ילדים, עם כיסוי ראש שהובילה את מאבק נשות המילואימניקים, והיום היא ממנהיגי מאבק המילואימניקים וגם שותפה למפלגת המילואימניקים בהנהגת יועז הנדל.
דא עקא "הסמל" של המאבק בהשתמטות מהצבא – שבות הלפרין-רענן עצמה, לא שירתה בצבא. "לא עשיתי צבא. הייתי קומונרית בבני עקיבא. גם הבת שלי שתבחר מה שטוב לה."
https://kula.co.il/news/72091
האם מי שלא שירתה בצבא יכולה לשמש "סמל" למאבק למען שירות צבאי?
ושאלה קשה יותר. האם מנהיגהּ – יועז הנדל ("טיבי לא תומך טרור"), שהכריז כפשיסט שהוא ישלול את זכות הבחירה מכל מי שלא משרת בצבא, ישלול גם את זכות הבחירה שלה כאחת שלא שירתה?
המאבק למען שרות צבאי ראוי, הסמל לא.

פרס ישראל לירידה מן הארץ?
יעקב גיבשטיין-אגם הוא אמן חשוב. אני אישית גם אוהב את המזרקה היפה שלו המשלבת בין מים לאש ומוסיקה בכיכר צינה חיה ברנר-דיזנהוף (בושה וחרפה שרון אובז'נסקי-חולדאי בכוונת מכוון משאיר אותה הרוסה), אבל לא נראה לי ראוי לכבדו בפרס ישראל. הסיבה פשוטה. הוא יורד שעזב את הארץ. הוא כמובן ראוי לכל פרס אמנותי בארץ ובעולם, אבל יורד מהארץ אינו זכאי לפרס ישראל.
יעקב גיבשטיין-אגם בהחלט ראוי כצרפתי לקבל את פרס צרפת.

הסרט "אני, אחימאיר"
תודה ליוסף גיסינוביץ-אחימאיר על פרסום מועדי הקרנת הסרט על אביו "אני אחימאיר", בגבעת עדה, ובפתח תקווה ("חדשות בן עזר", 2124). סרט מעניין. נקווה שיגיע גם לטלוויזיה.
אני סקרן לדעת אולי בסרט יש תשובה לשאלה ששאלתי, ולא קיבלתי תשובה. איך התייחס אבא שאול גיסינוביץ-אחימאיר מ"הציונות המקסימליסטית" לחברו לחבורת "הסכינאים" (סיקרקין ביוונית) אורי צבי גרינברג, שהחליט לבגוד ברעיון הציוני, ולרדת לפולניה ערב השואה?

תודה לאהוד בן עזר על שהביא את הראיון עם שמואל הוגו ברגמן
הריאיון ("חדשות בן עזר", 2124) היה מרתק ומאד רלוונטי לזמננו.

ועדת ואנזה
"משה גרנות: נעמן כהן מביא את הדיון על השואה – האם יצאה פקודה מפורשת מאת היטלר. אבל ועדת ואנזה מתועדת לפרטיה, כולל החלטותיה ומשתתפיה. צריך עוד הוכחות?" ("חדשות בן עזר", 2123).
ועדת ואנזה, שנמצא הפרוטוקול שלה, אינה מביאה הוכחה שהשמדת היהודים באה בפקודה ישירה של היטלר כי לא נמצא בפרוטוקול הוכחה לכך. לכן צריך היה לבסס את אשמת היטלר על הוכחות נוספות.

איך שומרים על איכות חיים בזיקנה?
שאלו את פרופ' ברונו לוננפלד, רק בן 99
ברונו לוננפלד הניח את הבסיס לכל טיפולי הפוריות המודרניים, ואז פנה לחקור איך ניתן לשפר את חייהם של גברים מזדקנים. כשרואים ושומעים אותו, אין שום ספק: הוא ההשראה הגדולה ביותר למחקר של עצמו.
ב-1982 נערך בווינה כינוס גדול של האו"ם בנושא הזדקנות. פרופ' ברונו לוננפלד היה אז בן 55, וכבר עטור תהילה בזכות התגליות שלו שהביאו לפיתוח תרופת הפרגונל והיוו בסיס לכל טיפולי הפוריות מהמחצית השנייה של המאה ה-20 ועד ימינו. "התחלתי לחשוב, הרי לא רק לנשים יש אייג'ינג, גם לגברים יש אייג'ינג," נזכר השבוע לוננפלד. "התחלתי לחקור את הדבר הזה."
כמו כל דבר בחייו, לוננפלד ניגש למשימה ביסודיות, בקפדנות ועם מידה בריאה של אופטימיות. הוא התחיל להקדיש מחשבה לנושא הזדקנות הגבר וב–1997 הקים את ארגון "ISSAM — International Society For The Study of the Aging Male". בחודש הבא לוננפלד יחגוג 99. הוא עדיין משמש בוועד המנהל של הארגון לחקר הזדקנות הגבר ועד לפני שנתיים עוד היה העורך הראשי של כתב העת "Aging Male". מעבר לזה הוא חי את החיים במרץ, מה שהופך אותו לפרזנטור הטוב ביותר של הארגון שהוא עצמו הקים. "המחשבה שלי היתה לאפשר לגברים להזדקן בבריאות ובכבוד," הוא אומר.
הוא נולד בווינה ב-1927 למשפחה יהודית מבוססת. ולדבריו סיפור חייו רצוף ניסים. עד גיל 11 היו לו חיים נהדרים. "אבא שלי היה עורך דין מאוד ידוע באוסטריה. ב-1919 הוא עזר למושל בוקובינה, הגרף אטסדורף, להגיע לווינה, והיה להם משרד ביחד. המשרד הזה גם טיפל בכספים של שושלת הבסבורג.
"אבא שלי היה חכם. ב-1936 הוא לקח אותי לאולימפיאדה בברלין, אני לא זוכר מזה כלום אבל הוא ראה מה קורה שם והבין לאיזה כיוון זה הולך. באותה שנה הוא נסע לארץ וקנה בית בתל אביב, ברחוב גורדון 4," בכל זאת הוא חזר לווינה. אני חושב שהוא רצה למכור את הרכוש ונתקע שם.
"הייתי בגימנסיה, וכל פעם שמורה היה נכנס היינו צריכים לעמוד ולהגיד 'הייל היטלר'. באחד הימים יצאתי החוצה וההיטלר יוגנד תפסו אותי, נתנו לי מכות, לקחו כל מה שהיה לי וחתכו לי את השרוכים של הנעליים. הייתי צריך ללכת ברגל שישה קילומטרים עד הבית. לא רציתי יותר ללכת לבית ספר. אבל היה לנו נהג, לאו, שהיה באמת לויאלי, והוא לקח אותי עם האופנוע שלו לבית ספר. זה היה נהדר בשבילי."
לאחר שאוסטריה סופחה לרייך השלישי אביו ודודו של לוננפלד נעצרו על ידי הנאצים. לא משום שהיו יהודים, אלא משום שנחשדו במונרכיות בשל קשריהם להבסבורגים. הדוד נורה למוות בדרך לדכאו, ואילו האב נאסר ובהמשך נשלח לבוכנוואלד. "מצאתי בארכיון פתק של החשבונות שלו וגיליתי שהוא שילם 38 רייכסמארק על הנסיעה מדכאו לבוכנוואלד," אומר לוננפלד. באותה שנה לוננפלד בן ה-11 נשלח על ידי אימו לאנגליה באמצעות הקינדר-טרנספורט (משלוחי הצלה משטחי גרמניה הנאצית לבריטניה). ראיתי את ההורים שלי שוב רק ב-1940 בארץ. אין לי מושג איך אבא השתחרר מבוכנוואלד.
"ההורים הגיעו לארץ ב-28 באוגוסט 1939, יומיים לפני שהתחילה המלחמה. יומיים אחר כך כבר היה מאוחר מדי. אני הגעתי לארץ בפברואר 1940 וביוני התחילה מלחמה עם איטליה וסגרו את הים התיכון לתנועה. אז אני חי על מירקלס, וזהו.
"יותר מדי דברים קרו לי, גם אחר כך בעבודה שלי, שאני אומר שזה לא יכול להיות מקריות." לכן "אני חייב להחזיר לעולם. אני מקווה שבאיזושהי צורה החזרתי לעולם בכך שעזרתי למיליוני נשים להקים משפחות בעזרת טיפולי הפריה, חשבתי על כל הנשים שאיבדו את הילדים שלהן במלחמה. רציתי לעזור להן. ואחר כך עזרתי לגברים מבוגרים להזדקן בבריאות ובכבוד. בכל הדברים האלה אני משתדל להחזיר מה שקיבלתי."
את לימודי התיכון הוא עשה בפנימיית סנט ג'ורג' בירושלים. לא היה אז בית ספר לרפואה בישראל, אז לוננפלד נסע ללמוד בז'נבה. כשפרצה מלחמת השחרור, לוננפלד, שהיה אחראי על האצ"ל בשווייצריה, נשלח לצ'כיה.
"אירגנו יהודים, עזרנו להם להגיע לארץ עם עלייה ב' וקנינו נשק. הנה, עוד מירקל אחד: הגעתי לפראג ונכנסתי למעלית, נכנסה איתי למעלית בחורה יפה מאוד, ופתאום היא עוצרת את המעלית ואומרת, 'כאן יש לך חמישים פרנקים שווייצריים וכרטיס טיסה לשווייצריה. אתה יוצא החוצה, אתה לוקח טקסי ונוסע לשדה התעופה. כל דבר אחר – אתה מת.'"
"לא הכרתי אותה. יצאתי החוצה, עשיתי בדיוק כמו שהיא אמרה לי. הגעתי לז'נבה, נסעתי משם מיד לפריז, כדי לדבר עם החברים במטה של האצ"ל בפריז. שלושה ימים אחרי זה הרגו ועצרו כמעט את כל החבר'ה של האצ"ל וההגנה בצ'כיה, אז זה עוד פעם מירקל שלי. ככה אני חי ממירקל למירקל. אני מאמין שיש משהו עליון שעוזר לי ושומר עליי. עשיתי הסכם עם הקדוש ברוך הוא, שאם אבא שלי ייצא בחיים מבוכנוואלד אני אניח תפילין. עד היום אני מניח תפילין כל יום. ואני אוכל שרימפס ולובסטר."
בז'נבה הוא גם הכיר את אשתו הראשונה שושנה, אם שני בניו. במקביל להקמת המשפחה, לוננפלד הקדיש את ימיו למחקר. בתחום הפריון. הפריה מלאכותית.
לאורך השנים לוננפלד פירסם 20 ספרים וכ-400 מאמרים. בשנות ה-80 הוא היה המדען הראשי של משרד הבריאות, ובמשך שמונה שנים היה האחראי על קשרי החוץ של המשרד. לוננפלד היה גם מדען אורח במכון ויצמן, ובמשך 36 שנים (בין 1959 ל-1995) שימש כמנהל המכון האנדוקריני בתל השומר. כאמור, מאז סוף שנות ה-90 לוננפלד מקדיש את תשומת ליבו המקצועית לחקר הזדקנות הגבר דרך ארגון ISSAM שהקים. בשנת 2000 התקיים בז'נבה הכנס הבינלאומי הראשון של ISSAM, בשיתוף ארגון הבריאות העולמי. מאז הארגון מקיים כינוסים קבועים, מוציא לאור כתב עת מדעי, משתף פעולה עם מכוני מחקר ומפרסם המלצות.
"הייתי רוצה שכל גבר בגיל 45 יעשה בדיקת טסטוסטרון כדי שיידע מה הרמה שבה הוא מרגיש טוב. ההמלצה שלנו היא שמגיל 60 צריכים לעשות בדיקת טסטוסטרון, ויטמין D, בדיקת דם כללית, PSA (אנטיגן ספציפי לערמונית) וקולונוסקופיה. אם עושים את הדברים האלה, ואם הכול תקין, לחזור על זה כל שלוש שנים, ואחרי גיל 70 כל שנה. קולונוסקופיה כל חמש שנים, ואחר כך כל שלוש שנים. בזכות זה כבר יש אחוז רציני מאוד של גברים שחיים בבריאות ובכבוד.
"אתה חייב פעילות גופנית מגיל צעיר. צריך אירובי ואנאירובי עד גיל 70, 75, 80. אולי אחרי 80 לעשות שחייה במקום הליכה.
"עשיתי קולונוסקופיה בגיל 70, מצאו אצלי טרום סרטן במעי. כשעשו את זה עם ביופסיה ראו שאני מתחיל סרטן. ילד שהייתי אצלו בבר מצווה ניתח אותי וניצלתי מסרטן המעי. אבא שלי, מת מסרטן המעי בגיל 65.
"גיליתי בגיל 96 שה-PSA שלי פתאום גבוה. מיד בדקתי, היה לי סרטן של הערמונית. קיבלתי הקרנה לא על ידי חומר ריאקטיבי, אלא על ידי פרוטונים. אין כזה טיפול בארץ. אצלי בפלורידה זה בדיוק 12 דקות מהבית שלנו. שישה חודשים אחרי הטיפול חזרתי לקחת טסטוסטרון ואני חי טוב מאוד עם זה. הטסטוסטרון נותן לך המון אפשרויות אבל תמיד עם פעילות גופנית. הוא עושה סינטוז של שריר, אבל אתה צריך פעילות גופנית כדי שהשריר הזה יעבוד. הטסטוסטרון עושה המון בשביל לייצר דם וגם עוזר מבחינה קוגניטיבית. אבל גם פה, אתה חייב להפעיל את הראש. זה אחד מהמוטואים שלנו: use it or lose it.
"פנינה ואני קמים נורא מאוחר בבוקר. אוכלים ארוחת בוקר בין שתיים לארבע ומאוחר יותר ארוחת ערב, בערך בשמונה. שתי ארוחות ליום. אני לא יודע אם זה טוב או לא.
"אנחנו משתדלים לאכול פעם אחת בשבוע בשר. רוב הזמן דגים. הרבה פעמים אוכל אסיאתי, שרימפס ודברים כאלה.
"אני שותה כוס יין בלילה, אני כבר לא שותה אחר הצהריים. אני מכין לפנינה מרגריטה כל יום בחמש וכאן אני מגיש לה פרוסקו.
"סקס זה דבר מאוד חשוב לחיים. use it or lose it זה בכל דבר. כל מה שיש בגוף צריך לעבוד כל הזמן.
"אני חייב לראות את הנינים ואת הנכדים שלי. בגלל זה אנחנו צריכים להגיע הנה מינימום שלוש פעמים בשנה. הילדים זה משהו שאני לא יכול לחיות בלעדיו."
לפרופ' לוננפלד עשרה נינים (ומיספר 11 בדרך) משמונה נכדים. יש לו שני בנים: פרופ' איתן לוננפלד הוא גינקולוג שניהל את היחידה להפריה חוץ-גופית בבית החולים סורוקה; ויורם לוננפלד מטפל בנכסי המשפחה באירופה. אשתו הראשונה של ברונו, שושנה, נפטרה מסרטן.
בשנים האחרונות לוננפלד ואשתו ביקרו באיי הפסחא, ושטו על סירות גומי באנטארקטיקה ובחוג הארקטי. השנה הם הפליגו סביב אנגליה וביקרו באיים הקטנים שבאזור. "אם אחיה עד יום ההולדת הקרוב," הוא אומר, "אחגוג אותו על אונייה ליד מלבורן."
כשהם בפלורידה הלוננפלדים גרים בדלריי ביץ', עיירת חוף הסמוכה לבוקה ראטון. ברונו מספר שהוא עדיין נוהג מדי פעם: "באמריקה יש לי רישיון בתוקף עד גיל 102 אז אני בסדר."
לוננפלד מדבר בצער כשהוא רואה מה קורה בישראל ובעולם, לדבריו זה מחזיר אותו לילדות שלו. "כואב לי הלב שזו לא המדינה שאני חלמתי ועזרתי להקים. בעיניי זו מתחילה להיות מדינה תיאו-פשיסטית, וזה מאוד מזכיר לי את 1938.
"אני לא יכול לקבל את זה שפועלים מתוך נקמה. מה שקרה בעזה, וזה שנתניהו רצה להמשיך להילחם בשביל לשרת את עצמו, ומה שקורה בגדה המערבית – זה נורא. רציתי להקים את המדינה הזאת יחד עם ערבים. עכשיו מה שקורה בגדה המערבית מאוד כואב לי. זה לא אמור לקרות. אבל זה לא רק כאן. גם בארצות הברית. כאן אנחנו הורסים את המדינה, וטראמפ הורס את העולם. אז זה כואב. בשבילי זה חזרה למה שראיתי בילדות. 1938 באוסטריה, ועכשיו כאן."
למה עברתם לגור בפלורידה?
"רבין היה שכן שלי בישראל, בניין אחד לידינו. אחרי שרצחו אותו, פנינה ואני אמרנו שאנחנו לא יכולים לחיות כאן יותר.
"הייתי אופטימי עד שרצחו את רבין. שם נגמרה האופטימיות שלי."
(מורן שריר, "איך שומרים על איכות חיים בזיקנה? שאלו את פרופ' ברונו לוננפלד, רק בן 99", "אל-ארצ'", 25.12.25).
https://www.haaretz.co.il/magazine/2025-12-25/ty-article-magazine/.highlight/0000019b-5078-d7a5-abbb-5afd8b8f0000
קינאה בפרופסור לוננפלד על בריאותו בגיל 99 ואורח חייו. נשתדל למלא את עצותיו.
צער גדול על כי אדם ברמתו עם סיפור חיים כל כך מיוחד, ירד מהארץ. עם זאת התירוץ שירד לאמריקה בגלל רצח רבין, (לאמריקה, שרצחה ארבעה נשיאים לינקולן, גארפילד, מקינלי, וקנדי), קצת מאולץ. מוטב היה בגילו להודות כי זה בגלל הכסף. כפי שהגדיר זאת קארל הלוי-מרקס "הממון".

ממדאני ניסה לבלום עסקת נדל"ן של חברה ישראלית בברוקלין – ונכשל
שעות ספורות לאחר שהושבע לתפקידו ראש עיריית ניו יורק החדש ניסה לעצור באופן חריג עסקה של חברת סאמיט אחזקות הישראלית, לאחר שזכתה במכרז לרכישת כ-5,000 דירות מתפוררות להשכרה בניו יורק ב-451 מיליון דולר. בחסות קמפיין לדיור בר השגה, טען כי אין לה יכולת או רצון לשקם את הבניינים הישנים. ביהמ"ש קבע אחרת.
הרוכשת המיועדת, שממדאני סימן כמטרה עוד לפני שנכנס ללשכה, היא חברת נדל"ן ישראלית, כזאת שנסחרת בבורסה בתל אביב. היא שלוחתה בארה"ב של סאמיט אחזקות נדל"ן שבשליטת זוהר לוי, לשעבר בעלת המניות הגדולה בפז. בסביבתו של ממדאני אומרים כי עובדה זו לא נעלמה מעיני ראש העיר.
המאבק בסאמיט איפשר לו לאותת לבייס הפוליטי שלו שהוא אינו מהסס להתעמת עם "הון זר" ישראלי. לאחר שביטל את ההגבלות על ה-BDS בעיר ועורר סערה, הקרב מול סאמיט נראה כפשרה פוליטית מדויקת: מיקוד בחברה ישראלית בשם הדיירים, מבלי להיגרר לקריאה פומבית לחרם.
אולם השופט הפדרלי דייוויד ג'ונס דחה את בקשת העירייה – ואיפשר למכירה להתקיים כמתוכנן.
(דניאל אדלסון)
https://www.ynet.co.il/economy/article/ryhxooes11g
כן ייכשל גם בעתיד.

אידיוטים שימושיים
לורן בות' גיסתו של ראש ממשלת בריטניה לשעבר טוני בלייר, שהתאסלמה: ״7 באוק היה יום אגדי בהיסטוריה של האומה המוסלמית, שחררו את פלסטין מהנהר ועד הים!"
https://rotter.net/forum/scoops1/928190.shtml
קווינס, ניו יורק: מפגינים חרדים מניפים דגלי ''פלסטין'' ושרים ''כאן אנחנו תומכים בחמאס''
https://rotter.net/forum/scoops1/928186.shtml
מסתבר שבניו יורק לא חסרים אידיוטים שימושיים.

מייקל וולצר – המלחמה של ישראל בפשיזם האיסלמו-נאצי-ג'יהאדיסטי של הערבים היא מלחמה צודקת!
באביב של 1967 נדד הפילוסוף הצעיר מייקל וולצר (90) ברחבי ארה"ב ונאם בלהט נגד המלחמה בווייטנאם, ואז פרצה מלחמת ששת הימים והמרצה מהרווארד הגן באותו להט על המתקפה הישראלית. "היו מי שחשבו שזה לא עקבי, ואני רציתי להסביר להם שיש מלחמות צודקות ומלחמות לא צודקות," הוא מספר. "אבל גיליתי שאין שום ספרות בנושא. האחרונים שעסקו בשאלת המלחמה הצודקת היו פילוסופים נוצרים מימי הביניים, ואת התיאוריות שלהם לימדו רק באוניברסיטאות קתוליות."
וולצר החל לעבוד על גירסה חילונית שתבחן מתי מלחמות הן מוצדקות ומתי אינן.
הספר שלו, "מלחמות צודקות ולא צודקות", ראה אור ב-1977 (בעברית הוא פורסם בהוצאת עם עובד בתרגום יורם ברונובסקי). "הייתי איש שמאל צעיר, ולתדהמתי בתוך כמה חודשים מפירסומו הספר נכנס לרשימת קריאת חובה באקדמיה הצבאית האמריקאית וסט פוינט. מאז הזמינו אותי לשם הרבה פעמים."
מה הופך מלחמה לצודקת? "הדבר הכי חשוב הוא הגנה עצמית. זה עקרון היסוד שמצדיק יציאה למלחמה. לכך אפשר להוסיף התערבות כדי להפסיק טבח. לדוגמה, כאשר הווייטנאמים פלשו לקמבודיה כדי לעצור את הקמר רוז' זה היה מוצדק. הבחנה חשובה היא בין מלחמה מונעת (preventive) למלחמה מקדימה (pre־emptive). את הראשונה אתה יוזם כשאתה חושב שמתקפה עליך עומדת להתרחש, זה יותר ספקולטיבי. הסוג השני הוא כאשר אתה יודע שמתקפה עליך עומדת להתרחש, אין לך שום שאלה ואתה מכה ראשון. זה מה שהיה ב-1967."
האם המלחמה מול חמאס היתה צודקת על סמך העקרונות שלך?
"יש לזכור שהמלחמה היתה גם עם ציר ההתנגדות של איראן. מבחינת רוב הישראלים, המוקד של המלחמה היה בעזה, אבל זאת היתה מלחמה רב-זירתית, שכללה תקיפה של איראן. וזה היה מוצדק, כי איראן היתה חלק מהמתקפה המאוחדת על ישראל. ישראל היתה בת מזל שהמתקפה לא היתה מתואמת, אולי כי חמאס חשש מדליפת הסוד. אם היא היתה מגיעה בו-זמנית משלושה כיוונים, עם הנשק שאיראן סיפקה, זה היה מאוד מסוכן לישראל. וחשוב לזכור את זה."
וולצר קובע חד-משמעית שהמלחמה שאליה יצאה ישראל אחרי מתקפת 7 באוקטובר היתה צודקת לגמרי. "כל מדינה בעולם היתה יוצאת למלחמה אחרי מתקפה כזאת," הוא אומר. אבל ככל שחלף הזמן החלו עולות שאלות. "יש הבחנה אתית חשובה בין המוּצדקוּת של ההחלטה לצאת למלחמה, מה שנקרא בלטינית jus ad bellum, ובין המוּצדקוּת המוסרית של האופן שבו המלחמה מתנהלת – jus in bello. היציאה למלחמה היתה צודקת, אחר כך דברים הסתבכו.
"אני מניח שצה"ל נלחם בתחילת המלחמה בצורה הגונה," הוא אומר. "אבל זה לא קל להילחם נגד מיליציה שמתחבאת בתוך אוכלוסייה ומשתמשת במגינים אנושיים. הכללים המקובלים אומרים שאחרי זיהוי של מטרה צבאית, הצד התוקף צריך לעשות הערכה של חשיבותה ושל מיספר האנשים הלא מעורבים שתקיפה כזאת תפגע בהם – ואז לקבוע אם הערך של המטרה מצדיק הרג של מספר כזה.
"היחס תלוי בקביעת הערך של המטרה. לכן זה מאוד בעייתי. עם זאת, צבאות כן נוטים ליצור כללים לגבי יחס הרג שהוא מוצדק. במבצעים קודמים בעזה היה יחס כזה, ולפי דיווחים בתקשורת קצינים ישראלים בכירים אמרו שבמלחמה הנוכחית ישראל שינתה את היחס כדי להצדיק הרג של יותר אזרחים. קשה לי לומר על זה משהו מדויק כשאני חי בניו יורק, אבל בהפצצות בשלב האחרון של המלחמה נראה היה כאילו לא עושים הערכה בכלל. מה שראו בטלוויזיה בארה"ב היה, למשל, בניין של שש-שבע קומות שקורס כולו בעקבות הפצצה. ואז הופיע דובר מטעם מצה"ל ואמר שעל הגג היתה יחידת תצפית של חמאס. כל מי שראה את זה חשב – זה לא מצדיק הריסה של 40 דירות. ההתקפות נראו חסרות פרופורציה, כאילו הן נועדו להפוך את עזה לבלתי ניתנת לחיים."
וולצר מדגיש שהשימוש במגינים אזרחיים בעזה היה חסר תקדים. אחת השאלות החשובות בדיון על מוסריות של מלחמה נוגע למידת הסיכון שמוצדק להטיל על חיילים, כדי לצמצם פגיעה באזרחים. "כשמדברים עם חיילים הם לעיתים קרובות מספרים על לקיחת סיכון כלשהו כדי לצמצם מוות של אזרחים. אבל בעזה היה שימוש כפול באזרחים, שזה משהו שלא ראינו לפני כן. קודם כל, חמאס שילב את אנשיו בתוך האוכלוסייה, בתוך בתי חולים, בבתי ספר, בתוך דירות של משפחות. אבל מעבר לכך, היתה גם העיר התת-קרקעית. אני יודע שקראו לזה 'מנהרות', אבל זו למעשה עיר. היו שם שלוש קומות, חלק עם אוורור, שדורש משאבות, אנרגיה. וכל זה מוגן על ידי העיר מעל. לא מצאתי בהיסטוריה הצבאית משהו דומה לזה. זו מלחמה מסוג חדש, וקשה לי לקבוע מה הכללים שלה ואילו סיכונים חיילים צריכים לקחת."
במקרה כזה מי שנושאים באחריות הכי גדולה הם לפעמים לא המנהיגים, הטייסים או הפרקליטים שמאשרים את התקיפות. "בצבאות שונים בזמנים שונים חיילים רבים ניסו להילחם לפי עקרונות מוסריים, והכי חשובים הם הקצינים שנמצאים בשטח," אומר וולצר. "יש יחידות שנלחמות היטב, ויש כאלה שנלחמות בברבריות, והרבה תלוי בקצין הזוטר. לא רק במוסר שלו, אלא גם בקור רוחו. בווייטנאם, כשהיו מעשי טבח, זו היתה לרוב תוצאה של קצינים זוטרים שנכנסו לפאניקה. שוחחתי עם קצין ישראלי שבמבצע קודם בעזה היחידה שלו חיפשה כניסות למנהרות. הוא סיפר שהכניסות האלה תמיד כוללות סוג של מלכודת, מארב, ואמר לי, 'אם המפקד שקול, קר רוח, הוא יכול בדרך כלל להוציא את אנשיו מהמלכודת בלי סיוע של ארטילריה או חיל אוויר – שמביאים להרג של אזרחים רבים.'
"לישראל לא היתה ברירה אלא לצעוד לתוך המלכודת של חמאס, אבל כשאתה הולך לתוך מלכודת עליך לחשוב איך לצאת ממנה. ברגע שהיתה דרך פוליטית לנצח ולשחרר את החטופים, המלחמה הפכה ללא צודקת. המאמץ לנצח, כשלא היתה דרך לנצח בלי להרוס את עזה, היה מאמץ קרימינלי."
המלכודת הגדולה יותר במלחמה לא היתה ליחידות בשטח, אלא לצה"ל ולישראל כולה. "חמאס למעשה תיכנן מתקפה שישראל לא תוכל להגיב עליה בלי להרוג אזרחים, להרוס בתים ולעקור אנשים," אומר וולצר. "זה מאפיין מקובל של מלחמות לא סימטריות, כלומר מלחמות בין צבא היי-טק לארגון לואו-טק. הארגון מסתתר בין אזרחים, והצבא הורג רבים מהם. היתה סדרה של מלחמות א־סימטריות, שהחלה בצרפתים באלג'יריה. כולן היו אסונות. הצבא עושה את רוב ההרג והוא מפסיד במלחמה, אלא אם כן הוא משמיד את האוכלוסייה – כמו שעשו הרוסים בצ'צ'ניה או הסרי לנקים מול הטמילים. אבל אפשר לעשות את זה רק אם לאף אחד לא איכפת. הצרפתים, האמריקאים, הישראלים לא יכולים לפעול ככה, כי העולם מתבונן. חמאס היה טוב במיוחד בהיטמעות בתוך אוכלוסייה אזרחית, והמוות וההרס היו חלק מהתוכנית שלו. לישראל לא היתה ברירה אלא לצעוד לתוך המלכודת הזאת, אבל כשאתה הולך לתוך מלכודת עליך לחשוב היטב איך לצאת ממנה. אפשר לשנות את המלכודת באמצעות מדיניות ודיפלומטיה, כמו שהמליצו אנשים בצה"ל ובממשל האמריקאי, ואפשר לפוצץ את דרכך החוצה – שזה מה שבחרה ממשלת ישראל."
הבעייה האתית החמורה ביותר לפי וולצר היתה המצור שהוטל על עזה: "זה היה מצור חלקי, עם הפסקות, אבל עדיין זה היה חלק משמעותי מהמאמץ הצבאי של ישראל וזה עשוי להיות החלק הכי קריטי בדיון על מוצדקות המלחמה – איזו אחריות היתה לישראל על המצב הרפואי והתזונתי של תושבי עזה. אחרי המתקפה של 7 באוקטובר רבים מהישראלים, וגם מהיהודים בעולם, חשבו שאין שום אחריות כזאת לאור גילויי השמחה בעזה על המתקפה. אבל זאת היתה טעות.
"תחשוב על המבנה של מצור. מקיפים עיר, עוצרים אספקה ואז מחכים. התושבים נעשים רעבים, הם לוחצים על המנהיגים, ולאורך ההיסטוריה זה מה שהביא לכך שהמנהיגים הסכימו למו"מ או נכנעו. אבל הסיפור הזה מניח חיבור מוסרי או פוליטי בין תושבי העיר ומנהיגיה. לא היה קשר כזה בין חמאס ותושבי עזה, ומקבלי ההחלטות בישראל ידעו זאת. זו אחת הסיבות המרכזיות שחמאס ספג גינויים כה נרחבים. מנהיגיו רצו להרוג יהודים, אבל הם גם רצו שיהודים יהרגו פלסטינים. המוות הנרחב בעזה היה חלק מהתוכנית שלהם. לכן המצור היה טעות פוליטית, וחמור יותר – שגוי מוסרית. אי אפשר לתאר אותו כבעל ערך מבחינה צבאית.
"ככל שזה יישמע מוזר, במלחמה א-סימטרית הרווחה של האוכלוסייה האזרחית היא באחריות צבא ההיי-טק. קודם כל, כי המוות של האזרחים הוא נכס לצד השני. גם אם חמאס גנב חלק מהדלק והמזון והרוויח מזה, הוא הרוויח יותר מההרס שיצר המצור. ישראל התכוונה לכך שלא תהיה הקלה בסבל עד שיהיה ניצחון מוחלט. ניצחון שלא היה אפשרי ושאף אחד, כולל צה"ל, לא באמת האמין בו.
"כאשר ג'ו ביידן ויועציו הגיעו לבנימין נתניהו ואמרו – גרמתם מספיק נזק, עכשיו אפשר להמשיך במאבק נגד חמאס בצורה דיפלומטית. כמומחה למלחמות ולמוסר אני יכול לומר שברגע שבו היתה דרך פוליטית להביס את חמאס ולשחרר את החטופים, המלחמה הפכה ללא צודקת. המאמץ לנצח כשלא היתה דרך לנצח בלי להרוס את עזה היה מאמץ קרימינלי. מלחמות הן לעיתים הכרחיות, אבל חייבים להיות להן סיום ומטרה. הממשלה שלכם סירבה להתחייב לסיום ומטרה כלשהם, מלבד כיבוש הרצועה וגירוש כל תושביה או מרביתם, אבל היה סיום טוב יותר. אני מדבר עכשיו כאמריקאי שהצביע לביידן והעריץ אותו. ב-8 באוקטובר, עם בהירות מנטלית ומוסרית, ביידן עמד לצד ישראל והיהודים כפי ששום נשיא אמריקאי לא עשה מעולם. הוא שלח נושאות מטוסים ויצר קואליציה להגן על ישראל מטילים. והיתה לו תוכנית לסיים את המלחמה, לפחות שנה לפני שדונלד טראמפ העתיק את אותה תוכנית. כמובן, התוכנית של ביידן לא היתה מושלמת, וכך גם התוכנית של טראמפ. שתיהן כרוכות בסיכונים."
בבחירות האחרונות בניו יורק הצביע וולצר לזוהרן ממדאני. "הוא סוציאל-דמוקרט טוב, ואנטי-ציוני", הוא אומר. "הקמפיין נגדו בימין היהודי היה היסטרי, דיברו על פוגרום ברחובות אם הוא ייבחר. ומה הדבר הראשון שהוא עשה? למנות אישה יהודייה לראש המשטרה."
וולצר סיפר שהוא עובד כעת על ממואר. במבט לאחור על החיים, במה אתה הכי גאה?
"שיש לי נכדים יהודים. כל הארבעה."
איזה עתיד אתה רואה עבורם?
"המצב נראה לא טוב, אבל צריך לזכור שדברים תמיד יכולים להשתנות. אני חושב על כמה מהשינויים הפוליטיים שראיתי בימי חיי, כמו נפילת הנאציזם או נפילת ברית המועצות. בפוליטיקה אתה חייב להיות מוכן להיות מופתע. אולי לא אחיה לראות את השינוי, אבל הוא יגיע."
(גדעון לב, "הפילוסוף מייקל וולצר, ציוני ברמ"ח איבריו, מצטרף בזהירות למבקרי ישראל", "אל-ארצ'", 25.12.26).
https://www.haaretz.co.il/magazine/2025-12-25/ty-article-magazine/.highlight/0000019b-5026-d7a5-abbb-5af770360000
מייקל וולצר טועה ומטעה.
המלחמה בעזה, קובע וולצר, היתה בתחילתה מוצדקת. המאס תקף במטרה לרצוח יהודים, וקיווה שישראל תתקוף וייהרגו הרבה עזתים. אמנם הוא אינו מביא את הציטוט מראשי החמאס: "אנחנו ננצח כי אנחנו אוהבים את המוות והיהודים את החיים," אבל, מעלה את העיקרון.
https://palwatch.org/page/6705
ראוי לציין שיש שני הבדלים בין הגרמנים הנאצים לערביי עזה. מעבר לעובדה שמטרת שני הצדדים היתה להשמיד את היהודים:
1. הנאצים שמרו בסוד את תוכנית ההשמדה, והערבים-הפלשתינים הצהירו על כך בגלוי.
2. הנאצים חסו על חיי ילדיהם ושמרו על ילדיהם במקלטים, העזתים בנו מקלטים למחבלים, והשתמשו בילדיהם כמגינים אנושיים בכוונת מכוון שייהרגו.
שני הטיעונים של וולצר על אי צדקת המלחמה הם:
1. המצור על עזה.
2. "כאשר ג'ו ביידן ויועציו הגיעו לבנימין נתניהו ואמרו – גרמתם מספיק נזק, עכשיו אפשר להמשיך במאבק נגד חמאס בצורה דיפלומטית. כמומחה למלחמות ולמוסר אני יכול לומר ברגע שבו היתה דרך פוליטית להביס את חמאס ולשחרר את החטופים, המלחמה הפכה ללא צודקת. המאמץ לנצח כשלא היתה דרך לנצח בלי להרוס את עזה, היה מאמץ קרימינלי."
שני הטיעונים מוטעים. בלי המצור על עזה לא היה ניתן להביס את העזתים (החמאס, הג'יהאד, ואש"פ), מה גם שישראל עשתה תקדים בהיסטוריה של המין האנושי. בפעם האשונה בהיסטוריה של האנושות, ישראל סיפקה לאוייב שהתקיף אותה בזמן מלחמה מזון, תרופות, ודלק. ארה"ב ובריטניה לא העלו על הדעת לספק זאת לנאצים וליפנים.
הטיעון השני מופרך לחלוטין. לא היתה שום דרך פוליטית להביס את החמאס, ולהביא לשחרור החטופים מלבד הלחימה בהם. זה מוכח גם היום.
אם היו הולכים לפי שיטתו של וולצר גרמניה הנאצית ויפן לא היו מובסות.
לכן יש לראות במלחמה של ישראל נגד הפשיזם האיסלמו-נאצי-ג'יהאדיסטי של הערבים, והאיראנים מלחמה צודקת לעילא ולעילא!
נ.ב. קביעתו של וולצר שמדיניותו של המוסלמי-שיעי אנטישמי, ממדאני מוצדקת. מעוררת דאגה. האם איבד את שיקול דעתו?
[אהוד: האם וולצר לא נראה לך קצת אידיוט?]

בהמשך להכרזת יאיר גולדנר-גולן כי יסגור את ערוץ 14 ממשיך עיתון "הארץ" המתנאה בדמוקרטיותו ובליברליותו לערוך קמפיין לסגירת ערוץ 14 – הקמפיין לסגירת ערוץ 14 (1)
את ערוץ 14 צריך לסגור, אבל לא בגלל הדעות. בגלל השקרים
נבו שפיגל המתנאה להיות "דוקטורנט לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב ועמית במכון מולד". כותב כך: "הליברלים צריכים להבין: במלחמה על האמת יש קולות שפשוט לא ראויים להישמע. יותר מעשור חלף מאז שערוץ 14 הפציע בחיינו, והיום אפשר לומר בעצב שהזילול בו, בראשית דרכו, התגלה כטעות. מדי ערב הוא מעניק לקהל עירוי מזוקק של שנאה, גזענות ובורות. ערוץ 14 הוא לא ערוץ תקשורת, אלא כלי להפצת תעמולה ושקרים, ובכך הוא מכרסם ביכולת לקיים דמוקרטיה ליברלית. חברה ליברלית זקוקה לאמת, ובלעדיה היא לא תשרוד.
"תרבות השקר בערוץ 14 אינה נספח של שיח השנאה, אלא תנאי מקדים לו.
"חופש הביטוי צריך להיות רחב דיו כדי לאפשר לאנטי-ליברלים לתלות את עצמם, אך לא רחב עד כדי כך שהם יתלו אותנו."
(נבו שפיגל, "את ערוץ 14 צריך לסגור, אבל לא בגלל הדעות. בגלל השקרים", "אל-ארצ", 7.1.26).
https://www.haaretz.co.il/magazine/the-edge/2026-01-07/ty-article/.highlight/0000019b-9859-dd39-a7ff-fb7b7f100000
הבנתם? נבו שפיגל המתנאה כפילוסוף "ליברל" ודמוקרט" שואף כנראה להיות המלך הפילוסוף הטוטליטרי של אפלטון שיקבע לכולם מה יחשבו. כד"ר גבלס, וכז'דנוב הוא יעמוד בראש משטרת המחשבות, ויקבע לנו מה לחשוב.
אגב במאמרו הוא לא הביא לנו אפילו דוגמה אחת של שקר. אבל גם אם יש, באיזה ערוץ תקשורת אין שקרים? בדיוק בשל כך נחוץ פלורליזם תקשורתי.
זהירות מפשיזם בכיסוי "ליברליות"...

איך מדינה יכולה לתפקד כאשר לכל ממונה יש את "האמת שלו"? (2)
זיווה שטרנהל: ברדוגו אצל קובן. כשברדוגו (שדר בערוץ 14) מכריז שהוא פועל לפי "האמת שלי", הוא מבטא בדיעבד את פירוק מערכת הערכים האוניברסלית שאמורה להוות בסיס גם להתנהלות המדינה ולחוקיה.
"הריאיון שערך רוני קובן עם יעקב ברדוגו ב("כאן 11") העיד עד כמה איש אמונו של בנימין נתניהו מייצג את ישראל של אחרי 7 באוקטובר. במידה רבה הוא מייצג לא רק את מהלכי נתניהו אלא גם את תהליך ההידרדרות של החברה הישראלית, שבה האמת חדלה להיות ערך מחייב והשחיתות הסירה את מסכותיה. כשברדוגו מכריז שהוא פועל לפי 'האמת שלי', הוא מבטא בדיעבד את פירוק מערכת הערכים האוניברסלית שאמורה להוות בסיס גם להתנהלות המדינה ולחוקיה. בסופו של דבר, לא מדובר רק בערעור החיים הפוליטיים; התפשטות השחיתות פוגעת במישרין ובעקיפין בחיי היום־יום של כל אזרח במדינה.
"אמנם מאז ומתמיד ההתנהלות של פוליטיקאים לא הצטיינה בשמירה על מוסר. בספר הנודע 'הנסיך', מעניק ניקולו מקיאוולי עצות איך לחפות על מהלכים מושחתים. אבל המציאות בממשלת נתניהו הנוכחית מוכיחה שהוא איננו זקוק עוד לעצותיו של מקיאוולי. נתניהו, שריו ושופרות כמו ברדוגו גם אם הם לא התעמקו מעולם בתיאוריות הביקורת המהפכניות שגובשו בשנות ה-60 – אשר פירקו את מערכת הערכים שהתבססה על קיומה של אמת אוניברסלית ועל חוקי מוסר על-זמניים – הם יודעים לנצל היטב את התיאוריות הפוסט-מודרניסטיות, שתורגמו לחיים הפוליטיים ונהפכו לגורם המשפיע על חיינו.
"אחרי 7 באוקטובר עולה ביתר שאת השאלה האם מדינת ישראל תוכל להתקיים לאורך זמן כשרמת התפקוד שלה הולכת ומידרדרת, ולכל מי שאחראי לגורלה יש את 'האמת שלו' או של השר הממונה עליו. וזאת שעה שהשחיתות חוגגת ומערכת הערכים המוסרית האוניברסלית מתפרקת לנגד עינינו. אפשר אולי להתעודד מריאיון אחר שערך קובן לפני שנה עם ד"ר אבישי בן חיים, מהדוברים המרכזיים שייבאו לארץ את 'פוליטיקת הזהויות', שתורגמה לאידיאולוגיה של מאבק בין 'ישראל הראשונה' ו'ישראל השנייה'. לתיאוריה זו היה תפקיד משמעותי בפירוק החברה הישראלית לשבטים, כאשר מרכז הכובד של הדיון הציבורי עבר מבעיות חומריות אובייקטיביות לשאלות של זהות תרבותית.
"כשקובן שאל את בן חיים אם הוא מצטער על משהו שהוא כתב או אמר, שתק בן חיים כמה רגעים וסירב לענות. שתיקתו מעוררת תקווה שההתפכחות מהמהפכה הפוסט-מודרניסטית המתרחשת בארץ ובעולם, שבן חיים כנראה מודע לה, תחלחל בעתיד הן לזירה הפוליטית והן למערכת הבירוקרטית הכושלת. כך אפשר יהיה להחזיר לאמת ולאמות המידה האובייקטיביות את כבודן, ואולי גם להציל את מדינת ישראל מהאסון הבא, ומשקיעתה והפיכתה לחלק מהעולם השלישי."
(זיווה שטרנהל, "איך מדינה יכולה לתפקד כאשר לכל ממונה יש את 'האמת שלו'?" "אל-ארצ'", 8.1.26).
https://www.haaretz.co.il/opinions/2026-01-08/ty-article-opinion/.premium/0000019b-9dc1-d01b-a7db-9ddda3170000
בלי קשר לתוכן המאמר, הפיליסטיניות של זיווה שטרנהל בהצגת תורת מוסר תמוהה.
בניגוד לדבריה אין בנמצא "מערכת ערכים אוניברסלית וחוקי מוסר על זמניים." כל הערכים הם סובייקטיבים ויחסיים. אין שום ערך משותף אוניברסלי בין בני האדם.
מה מוסרי? האם הערכים של חוקי נירנברג, או הערכים של משפטי נירנברג?
הימלר בנאומו המפורסם בפוזנן אמר שאין דבר מוסרי יותר מהשמדת היהודים, אבל אם מישהו יגנוב זהב מהגופות הוא יוצא להורג. לרצוח יהודים זה מוסרי לגנוב לא.
מה מוסרי? חוק השבות, או זכות השיבה?
האם עצתו של זאב שטרנהל לערפאת שפורסמה ב"הארץ" לרצוח יהודים רק מעבר הקו הירוק היא מוסרית, או אינה מוסרית?
לסיכום. אין ערכים אוניברסליים ואין ערכים על זמניים. כל הערכים הם סובייקטיבים ויחסיים. גם השימוש של ברדוגו במשפט "האמת שלי" בניגוד ל"אמת שלך" מראה על פיליסטיניות ובלבול. יש להבדיל בין משפטי ערך למשפטי עובדה. אמת ניתן להוכיח אמפירית ואובייקטיבית. האמת אינה ערך סובייקטיבי ויחסי. האמת משותפת לברדוגו ולשטרנהל, הערכים שלהם שונים.
לסיכום: מעולם לא היו במדינה ערכים אוניברסליים שכן אין כאלו בנמצא. יש לדאוג כמובן שערכי הדמוקרטיה מדינה יישמרו.

הצביעות הגזענית של אחמד טיבי
אחמד טיבי חבר כנסת, ויו"ר מפלגת תע"ל כותב כך: ההחלטה של בית הדין של ההתאחדות לכדורגל בעניין בני סכנין היא כתב אישום חריף נגד המוסר הישראלי המידרדר. העמדת הקבוצה לדין בגין קריאות "כהנא מת" חושפות את העיוות שפשה במערכת: הניסיון המאולץ לייצר סימטריה בין הקורבן לתוקף, בין המקודש לנתעב. בלב ההחלטה עומדת השוואה נואלת בין הקריאה "מוחמד מת" לקריאה "כהנא מת". אבל כל ניסיון להציב את שתי האמירות על אותה סקאלה ערכית הוא עיוות היסטורי, משפטי ומוסרי.
הקריאה "מוחמד מת" אינה עמדה פוליטית אלא קריאה גזענית, אנטי-דתית, שנועדה לרסק את כבודם של כ-1.5 מיליארד מוסלמים בעולם ולבזות את אמונתם. "כהנא מת" היא קריאה פוליטית לגיטימית נגד אידיאולוגיה שישראל עצמה הגדירה כגזענית ומסוכנת.
(אחמד טיבי, "ההתאחדות לכדורגל מלבינה את הכהניזם במגרשים", "אל-ארצ'", 8.1.26).
https://www.haaretz.co.il/opinions/2026-01-08/ty-article-opinion/.premium/0000019b-9dc9-dd39-a7ff-fffbfa670000
אין גבול לצביעותו של אחמד טיבי. מבחינתו לומר "מוחמד מת זו גזענות" וכשמוחמד אומר שיש לרצוח את כל היהודים כתנאי לגאולה –זו אינה גזענות. הנה ראו:
https://youtu.be/__6iZlzwcF8?si=aFCwLs6GPwswlh12
למרות פניות רבות טיבי מסרב לראות בדברי מוחמד המובאים באמנת החמאס ובדברי המופתי של אש"פ גזענות שהוא מגנה ולא מופת מוסרי.
מסתבר שאין גבול גם לצביעות עיתון "הארץ". את התגובה למעלה כתבתי בעיתון הדיגיטלי, וקורא בשם גלעד (שהתבייש לפרסם את שם משפחתו) "הוכיח" כאילו בעזרת צ'אט Gpt כי מוחמד לא אמר את זה... (אותו גלעד התעצל כנראה לקרוא את הנאמר בקישור)
בתגובה ביקשתי ממנו לשכנע בכך את החמאס ואש"פ, ובכך הוא יתרום לשלום. ואז עיתון "הארץ" מחק את שתי התגובות. התגובות נמחקו מן הסתם במסגרת מאבקו של העיתון למען "ליברליזם" וחופש דעות. אחר כך הם עוד יכתבו על שקרים.
נעמן כהן