מוכרת התופעה המעוררת חלחלה כאשר אישה מוכה דבקה בגבר האלים, למרות האזהרות של רוצי טובתה, מצב המוביל לא פעם לאסון. נראה לי כי בתופעה הבלתי מתקבלת על הדעת הזאת לקה עם ישראל: לאורך מאות דורות הוא אינו חדל להצהיר בתפילות ובברכות כי האל בחר בעם ישראל ואהב אותו: "אתה בחרתנו מכל העמים," "אהבת אותנו ובחרת בנו," "ברוך אתה ה' הבוחר בעמו ישראל באהבה," "אתה בחרתנו מכל העמים, אהבת אותנו ורצית בנו."

כל כך פשוט לבחון את דרך "אהבתו" של האל לעמו: שתי גלויות – האחרונה לאורך כ-1800 שנים, אינספור גירושים, אינספור עלילות דם שהסתיימו בשריפת יהודים חיים, אינספור פוגרומים, השואה שבה נרצחו במיתות משונות שישה מיליון מאחינו, וביניהם מיליון וחצי ילדים, כשרוב עמי אירופה, וארצות האסלאם מסייעות בהתלהבות בהשמדה. וגם לאחר שבדם ואש ו-6000 קורבנות זכינו לקוממיות בארצנו – לא זכינו לשנה אחת של ביטחון – אינספור התנכלויות מזעזעות מצד אלה שמאמינים כי אין לנו זכות להתקיים בעולם, אינספור טרור ורציחות, לא עובר עשור שבו היישוב בארץ לא נקרא למלחמת מגן, או למלחמת מנע, שבהן נשפך דם הטובים שבינינו.

עד כמה שהאל אוהב אותנו ניתן להתרשם מהאירועים של ה-7.10.2023, ומה שקרה בעקבותיהם: מתוך כוונה לרצות את הפלסטינאים פינינו את כל היישובים מרצועת עזה, ולא נשאר שם אף חייל ישראלי, ולא רק זאת, אפשרנו לעשרות אלפי עזתים לעבוד בישראל ולהתפרנס, חולים עזתים אושפזו בבתי חולים ישראליים, אפשרנו הזרמת כסף קאטארי לרצועה – כל זה מתוך ציפייה לשכנות טובה, והתוצאה הייתה מזוויעה: בשבת שמחת תורה פלשו אלפי נוח'בות רצחו גברים, נשים זקנים, ילדים ותינוקות, שרפו בתים, והפכו מאות רכבים לגרוטאות, ובעקבות הנוח'בות הגיעו ליישובי עוטף עזה "בלתי מעורבים", אלה שהתפרנסו אצל ביישובים אלה – כדי לשדוד את הרכוש שלא עלה באש.

ומה קרה בעקבות הזוועה הזאת? רוב העולם, כולל "העולם הנאור", מצדיק את הטבח הנורא ומאשים את ישראל בג'נוסייד. אנו עדים לחזרה מבהילה של האנטישמיות הרצחנית בעולם, והפיכת ישראל למדינה מצורעת, כשיהודים מוקעים ברחבי העולם, בתי כנסת נשרפים, רצח יהודים הפך לאופנה "מובנת", והיהודים נזהרים לשאת סממנים יהודיים (כיפה, מגן דויד על הצוואר וכד')

לזאת ייקרא אהבת האל?!

אם יש אל בשמיים (השואה רמזה לנו משהו?) הוא בוודאי שונא אותנו מכל העמים. אף עם בעולם לא עבר את המוראות שעבר עם ישראל. אדרבה, הרושם הוא שהאל הזה (אם קיים?) אוהב את העמים האליליים: הסינים וההינדים הם עמים אליליים – הם רבים כחול אשר על שפת הים (מיליארד ורבע תושבים לכל אחד מהשניים!) מעולם לא חוו גלות, וגם אף אחת מהזוועות שעם ישראל חווה.

שלומי אמוני ישראל ממשיכים לקרוא בקולי קולות כי האל בחר בנו ואהב אותנו – סימפטום האישה המוכה – אין הסבר אחר.

מי שעיניים בראשו, אינו יכול אלא להצביע על התורה כסיבה העיקרית לאינספור אסונות שפקדו את עמנו: לא ניתן לקיים מדינה לפי חוקי התורה – כאשר בשבת אינך רשאי אפילו לחתוך נייר טואלט; אין סיכוי לקיום נורמלי כאשר בשנת שמיטה השדה הוא הפקר לא רק לאדם, אלא גם לחיית השדה; אין סיכוי לכלכלה נורמלית כאשר הכהונה עושקת עד תום את עובד האדמה באינספור דרישותיה. לכן מוטב לנטוש את המולדת ולצאת לגלות, שם לפחות אין חובה לקיים את מצוות העושק הקשורות בארץ, ובאשר לשמירת השבת – יש אפילו הקלה בגולה – יש גוי של שבת.

תביטו על המגזר החרדי על יחסו לעבודה ולכוח המגן, בטענה שלימוד התורה שלהם מציל את עם ישראל, ובעצם את כל העולם. האם בדרך שלהם ניתן לקיים מדינה?! עולי העלייה השנייה והשלישית היו ממש נפילים: מרדו בהורים ובמסורת, עבדו בשבת וגם ביום כיפור, כי אי אפשר אחרת – הם היו מסורים לעם ולאדמה, הקימו התיישבות לתפארת, ואתוס מדיני למופת. אבל מהר מדיי חזרנו להיות מה שהיינו במשך מאות דורות – עם הוזה באמונות חסרות שחר, מתנחם באשליה שהאל בחר בנו ואוהב אותנו.

משה גרנות