ככל ילד רמת גני, קיבלתי בכיתה ב' ספרון קטן, בצבע ירוק – "במו ידיי", סיפור חייו של מייסד העיר ומי שעמד בראשה עשרות שנים, עד יומו האחרון, אברהם קריניצי. הכותרת של הספר מבטאת את המסר שלו – כל מה שקיים ברמת גן, הוא יציר כפיו של קריניצי. בעיני רוחי הילדותית, ראיתי בקריניצי מי שממש, פיזית, בנה כל בית ונטע כל גן. והאמת היא שזה היה כמעט נכון.
באותה מידה, ניתן לומר שאת קצרין בנה סמי בר לב במו ידיו. כן, כמעט יהיה נכון לומר שהוא אישית בנה כל בית ונטע כל עץ. כל מה שיש בקצרין, מן המסד ועד הטפחות, נזקף לזכותו של סמי. סמי הבנאי.
במיתולוגיה הרמת גנית נהוג היה לומר: למה הוקמה רמת גן? קריניצי רצה להיות ראש עיר אז הוא הקים עיר. במיתולוגיה הקצרינאית אמירה דומה: רמונה לא היתה מוכנה להיות קיבוצניקית. היא רצתה לגור בעיר, אז סמי בנה לה עיר.
סמי עלה לגולן אחרי מלחמת ששת הימים והצטרף לחלוצי מרום גולן. הוא עסק בארכיאולוגיה והיה שותף למפעל החשוב של חשיפת עברה היהודי של הגולן. כאשר חברי מרום גולן עברו מקוניטרה לנקודת הקבע שלהם, הוא נשאר בקוניטרה והגה את רעיון הקמת העיר הישראלית בגולן – בקוניטרה. סמי נאלץ להתפנות מקוניטרה במלחמת יום הכיפורים, ואחריה – ישראל נסוגה מן העיר. סמי עבר לראש פינה, המשיך לחפור בגולן, ובמקביל הקים את הגרעין המייסד של קצרין, עיר הגולן, בירת הגולן.
סמי הנהיג את הגרעין והוביל את מאבקו ופעולתו להקמת היישוב ולאחר מכן עמד בראש היישוב מיום הקמתו ועד פרישתו בשלהי 2013.
יש הרבה מה להתגאות בקצרין, במוסדות החינוך והתרבות שבה, במפעלי התעשיה המייחדים אותה כעיר המים והיין (והשמן והבירה), את התחברותה לקצרין העתיקה כתשתית הערכית של הקהילה, את מכון שמיר הפועל בקירבה ועוד. כל אלו ואחרות הן טביעות אצבעותיו של סמי.
תקצר היריעה לתאר את עשייתו, את תרומתו ואת הישגיו של סמי. אציין שני הישגים חשובים.
האחד הוא העלאת מכללת "אוהלו", שהיום היא חלק מהאוניברסיטה בהתהוות תל-חי, לקצרין, ושידרוגה המשמעותי לעומת מה שהיתה בעמק הירדן. המשימה הזאת נראתה בלתי אפשרית. איך אפשר לנצח את הלובי האדיר של עמק הירדן, שלעולם לא יסכים שהמכללה תעבור למקום אחר. ומי יסכים שהיא תעבור דווקא לגולן, בימים שבהם מתנהל מו"מ עם סוריה על נסיגה מהגולן.
הסיפור הבא עשוי להמחיש את גודל ה"חוצפה". משלחת של ועד יישובי הגולן, שכמדומני כללה את יהודה וולמן, יהודה הראל, אלי מלכה, עוזי קרן ואותי, נפגשה עם ראש המועצה האזורית עמק הירדן באותם ימים, ולוולה, כחלק מפעולותינו לרתום את יישובי הצפון לתמיכה במאבק. נכנסנו למשרדו של ולוולה, והוא היתנה את קיום הפגישה בכך שאני אסתלק מהמקום, כיוון שימים אחדים קודם לכן פרסמתי מאמר בעד העלאת "אוהלו" לקצרין. כדי שלא תיווצר תקרית והפגישה לא תתפוצץ, הסכמתי ללכת. אבל תגובתו של ולוולה ממחישה עד כמה היה חשוב לו, ומדובר היה בראש מועצה חזק מאוד ובעל קשרים הדוקים מאוד עם הממשלה, שהמכללה תישאר בעמק.
כחלק מן המאבק נגד העלאת המכללה לקצרין, הח"כ באותם ימים חגי מרום הצהיר שזו התגרות בסוריה, שעלולה להוביל למלחמה(!) לא פחות.
מול מכבש הלחצים הזה, העברת "אוהלו" לקצרין נראתה חלום באספמיה. אולם סמי היה ממוקד מטרה ונחוש להעלות את המכללה לקצרין, ויהי מה. הוא ראה בחזונו את התרומה הגדולה לקצרין ולגולן של מכללה כזאת שתקום בתוכה. יש עוד הרבה לאן לקדם את המכללה, אך עצם קיומה בקצרין היא הצלחה גדולה, הנזקפת כולה לזכותו של סמי.
ההישג הנוסף הוא קליטת העלייה מבריה"מ. כשהחלה העלייה הגדולה, סמי זיהה את הפוטנציאל הגדול שבה לקידומה של קצרין, לצד התרומה הציונית הגדולה של קליטת עלייה. גם כאן, היה צורך בהרבה אמונה, תעוזה וחזון כדי להאמין שהעולים יסכימו לעלות לקצה המדינה, סמוך לגבול עם סוריה, רחוק ממרכזי האוכלוסייה, באזור הנתון תחת איום של נסיגה. סמי סימן את היעד, השקיע את כל מאודו בשיכנוע עולים – כבר בנתב"ג, לעלות לקצרין. ולאחר שבאו הראשונים, התקבלו בחום ואהבה שהורעפה עליהם מן הקהילה וקיבלו כל סיוע אפשרי מהמועצה, השמועה פרשָׂה כנפיים. קצרין היתה ליעד מועדף לעולים רבים, שתרמו וממשיכים לתרום תרומה אדירה לקצרין, בתחומים רבים.
העלייה הזאת קידמה את החינוך, את התרבות, את המחקר המדעי ועוד ועוד. ציבור העולים בקצרין הוציא מתוכו כוחות משמעותיים כולל כאלו שפעלו ברמה הלאומית, ולא בכדי, ראש המועצה שהחליף את סמי, דימי אפרצב, היה בן העלייה הזאת.
עיקר העבודה המשותפת שלי עם סמי, היה בתקופת המאבק על הגולן, שבו שירתי כדובר ועד יישובי הגולן. אף שסמי לא אהב, בלשון המעטה, את הלבוש הקיבוצניקי שלי, שלדעתו לא הלם את תפקידי כדובר (בחתונה שלי הוא ראה אותי לראשונה עם חולצת כפתורים ואמר לי: "ככה אתה צריך ללכת לעבודה"), אך יצרנו בינינו קשרי עבודה וחברות טובים וחמים.
המאבק על הגולן היה קשה מאוד לסמי והשפיע עליו לרעה. סמי לא יכול היה לעכל את עצם העובדה שממשלה ישראלית מנסה להחריב את מפעל חיינו ולקח זאת כעלבון קשה, ברמה האישית ביותר. סמי השתתף בשביתת הרעב בת 19 הימים בגמלא, ואף התמוטט לקראת סופה אולם לאחר טיפול רפואי חזר בו ביום והמשיך לשבות.
סמי חלק על הקו של המאבק, שאותו התוותה הנהלת הוועד, שלא היה מספיק לוחמני, בעיניו. באחד המקרים, סמי הפר את החלטתנו (העקרונית וגם הנקודתית לאותו אירוע) ובתום הפגנה בצומת גולני חסם את הכביש הראשי ואף נעצר למיספר שעות.
האמת היא שמאבק סוער יותר, די מתאים לצד הבלתי ממוסד, הקונדסי משהו, באישיותו. צד, שהיה לו חלק בקידום הקמתה של קצרין, בין השאר בסיפור הבא, להלן – סיפור "אשרי הגפרור". אחרי תקופה ארוכה של חיפוש המקום המדויק להקמת קצרין, נבחר המקום. אלא... שאי אפשר היה לגשת למדידות בשל שדות הקוצים. במשרד השיכון נאמר שאי אפשר למדוד בלי לשרוף את הקוצים, אך כל הגורמים אינם מאשרים שריפה: קק"ל, רשות שמורות הטבע ומשרד החקלאות. וכך, המדידות נדחו ונדחו.
כך, עד שבאורח פלא, בבוקר בהיר אחד נגמרו התירוצים. שריפה מסתורית פרצה, וכעבור שעה קלה לא היו עוד קוצים בשטח וניתן היה לגשת למדידות. עד היום לא ידוע איך קרה הנס. מה שכן ידוע, הוא שמקופסת הגפרורים של סמי (שעוד עישן באותה תקופה) נפקד באורח מסתורי גפרור אחד, לא לפני שבעל הקופסה בדק היטב את כיוון הרוח.
בתקופת המאבק, כאשר יהודה הראל נדרש לפגישות רבות בכנסת, הנפיק לו סמי תעודה כנהג ראש המועצה, עם תמונה ומיספר הרכב, מה שאִפְשֵׁר לו לחנות בחניית הח"כים...
כשאנו רואים יישוב חדש בא"י, שאנו מבקרים בו לראשונה, אנו מברכים "מציב גבול אלמנה." העם היהודי שהתנתק מאדמתו, מארצו, מיישובו, היה כאלמנה, במצב של אובדן, של אבל. הקמת יישובים חדשים, הם הביטוי לשינוי המהותי במצבו של העם היהודי, העובר מגולה לגאולה.
אין ערוך לתרומה הגדולה של כל מעשה המחזק את ההתיישבות הציונית בארץ – כל בית שנבנה, כל תלם שנחרש, כל מפעל שנחנך, כל מוסד חינוכי שמוקם. לכל אחד מאתנו, מיישבי הגולן, סיבה לגאווה על תרומתו לאחד המפעלים הציוניים החשובים והמוצלחים בדורות האחרונים.
ומה ייאמר על מי שבמו ידיו הקים עיר ואם בישראל? קצרין, בירת הגולן, היא מפעל חייו של סמי בר לב. יש מעט אנשים היכולים להציג רקורד כזה, תרומה גדולה כל כך לא רק לגולן, אלא למדינת ישראל.
לאחרונה, נבחרתי ליו"ר ועדת הנצחה והוקרה של המועצה האזורית גולן. לישיבתה הראשונה של הוועדה, השבוע, התכוונתי להציע הצעת החלטה להעניק לסמי את עיטור יקיר הגולן (שעד כה ניתן רק לאישים מחוץ לגולן).
ידעתי שאנו במרוץ נגד הזמן. למרבה הצער, לא הספקנו.
אבל כבד ירד על הגולן בהיוודע דבר מותו של סמי.
איש משכמו ומעלה, מעמודי התווך של ההתיישבות בגולן.
בבניין הגולן וקצרין, בירת הגולן, ננוחם.
יהי זכרו ברוך!
אורי הייטנר
1. במו ידיו – סמי בר לב
רוצים גישה מלאה לכל הגיליונות?
הצטרפו לאתר וקבלו גישה לארכיון של למעלה מ-2,100 גיליונות עם אלפי מאמרים, שירים ויצירות ספרותיות.
הצטרפו לאתר