* לא עמדו בהסכם – על פי הסכם הפסקת האש, חמאס אמור היה להחזיר את כל החטופים ב-13 באוקטובר. דובר על כך שיוכלו לקבל עוד שלושה ימים ל"חיפוש" החללים החטופים.
חמאס לא החזירו את כל החטופים. הם לא החזירו את רן גואילי. צה"ל החזיר אותו. ואת החזרת שאר החטופים החללים הם משכו על פני כמעט חודשיים.
לפיכך, יש לקבוע באופן חד-משמעי: חמאס לא עמד במחויבותו בהסכם.
* טקס הסרת הסיכה –אחרי שנתיים, הסרתי סוף סוף את סיכת החטופים, ואני מניח אותה אחר כבוד בארכיון הסיכות.
ומה עם מגנט הלולאה הצהוב שעל הרכב?
...הרכב במוסך. נאלץ להמתין יום יומיים.
* המטרה שלא הושגה – שתי מטרות מרכזיות הציבה הממשלה למלחמה בעזה – שחרור החטופים ומיטוט חמאס.
עתה, משהשלמנו את השגת המטרה הראשונה, חובתנו למוטט את חמאס.
שתי סיסמאות הושמעו במאבק למען החטופים. האחת, היא שאין ניצחון בלי החזרת החטופים. השנייה היא שהחזרת החטופים היא הניצחון. הסיסמה הראשונה נכונה. השנייה – שגויה.
אין ניצחון בלי מיטוט חמאס והשבת החטופים. ומה שרלוונטי כעת – אין ניצחון בלי מיטוט חמאס. אסור לנו לוותר על היעד הזה. אסור לנו לוותר על הדרישה הזאת מהממשלה.
הוויכוח אילו משתי המטרות חשובה יותר, הוא נחלת ההיסטוריה. על כולנו להתלכד בדרישה למוטט את חמאס. אחרת, יהיה זה ניצחון הטבח.
* אף שעל – אם התוצאה של טבח 7 באוקטובר תהיה, שחמאס על הרגליים, חמוש, מתחזק ומתעצם, והוא הכוח הדומיננטי במחצית רצועת עזה, והפטרוניות שלו – טורקיה וקטאר, מנהלות את הרצועה, זה ניצחון רבתי של הטבח, תבוסה לישראל, והזמנה לטבח הבא.
ומדוע אני כותב "אם", על המצב הקיים בפועל? כי איני חושב שנכון להשלים עם זה כעובדה. ואני רוצה לתת קרדיט לראש הממשלה ולממשלה שיתעשתו ולא יתנו לתוצאה הזאת לקרות.
לשם כך, עלינו להשתחרר משגעון הקטנות שלנו ומהאקסיומה שעל פיה אי אפשר לומר "לא" לטראמפ. איני מזלזל בקושי בעימות עם טראמפ, אך כאשר מדובר באינטרסים הלאומיים הביטחוניים הבסיסיים שלנו, יש מקום גם לעימות, אם הדבר יידרש. טראמפ הוא אמנם ידיד ישראל והוא הוכיח זאת פעמים רבות, אך הוא אינו ישראלי, האינטרס שלו אינו האינטרס שלנו, ודומה שהוא הולך ונשבה בקסמן של טורקיה וקטאר, ברית האחים המוסלמים הסונים הקיצונים. האם נפקיר את ביטחון המדינה למען האינטרס של ארדואן?
יש בידינו קלף חזק מאוד – הקו הצהוב, כלומר העובדה שמחצית רצועת עזה בידינו. בקלף הזה עלינו לשחק בקשיחות כדי להשיג את יעדינו.
על הממשלה להבהיר שלא נזוז אף שעל מהקו הצהוב בלי שחמאס מתפרק מנשקו, וישראל היא זו שתאשר את הפירוק מהנשק. שלא נאפשר שום צעד של שיקום ברצועה, בלי פירוק חמאס מנשקו והשמדת המנהרות. שלא יהיה שום שיתוף פעולה בינינו לבין גוף שטורקיה וקטאר חברות בו.
עלינו להבהיר שיש גבול לסבלנות שלנו, ואם ארה"ב לא תצליח לכפות על חמאס להתפרק מנשקו בדרכים דיפלומטיות, צה"ל יעשה זאת בכוח, והפעם ללא עכבות מחשש לפגיעה בחטופים, כמו בשנתיים הראשונות למלחמה.
ובאשר ל"יום שאחרי": עלינו לעמוד על פרימטר בשליטתנו, כולל כל הנקודות השולטות על יישובינו בנגב המערבי, כולל התוחמת הצפונית וכמובן שליטה בציר פילדלפי, ועל חופש פעולה לצה"ל ול כוחות הביטחון בכל רחבי הרצועה.
* מתי הביקורת עניינית – רבים מותחים ביקורת על האופן שבו הסתיימה (?) המלחמה – העובדה שחמאס שולט על מחצית רצועת עזה, מתעצם, מתחמש ומתחזק. ניתן לחלק את מותחי הביקורת לשניים – אלה שביקורתם עניינית ואלה שביקורתם מתוך פוזיציה, לרדת על נתניהו. איך להבחין ביניהם? לפי מה שהם מציעים לעתיד.
מי שטוענים שאסור לסיים את המלחמה ללא מיטוט חמאס, ושאם אי אפשר יהיה לפרק את חמאס מנשקו בדרכים דיפלומטיות (אי אפשר יהיה לפרק את חמאס מנשקו בדרכים דיפלומטיות), יש לחדש את המלחמה ולהשלים את השגת מטרתה, ויתנו גיבוי להחלטה ברוח זו של הממשלה ושל ראש הממשלה – ביקורתם עניינית. מי שאינם מציעים מה לעשות כדי לתקן את המעוות, ואם הממשלה וראש הממשלה יחליטו על חידוש המלחמה, הם יפגינו ויטענו שזאת "מלחמת ברירה", "מלחמת שולל" וכל הארסנל הבלה-בלהאיסטי הזה – ביקורתם אינה עניינית.
* עלילת דם ארורה – כל עלילות הדם האנטישמיות על עמנו לאורך ההיסטוריה, מתגמדות ליד עלילת הדם השפלה, הארורה, על צמרת צה"ל והשב"כ, כאילו היתה בתוכם בגידה ושיתוף פעולה עם חמאס ב-7 באוקטובר.
מקור עלילת הדם הוא ה[--]ש שעלילת הדם נועדה לכסת"ח ולאתרג אותו על אחריותו למחדל.
ארור כל בן עוולה שבדה את עלילות הדם, ארור כל מנוול שמפיץ אותן, ארור כל מי שידו במעל.
* הרהור ביום השואה הבינלאומי - 28,000 חסידי אומות העולם הוכרו בידי יד ושם.
בהם 700 גרמנים.
בעזה לא היה אפילו אחד.
* לא יוצלחים – ההמונים שהפגינו נגד ישראל, כשיצאה להגן על עצמה ועל חיי אזרחיה אחרי הטבח הנורא ב-7 באוקטובר, לא הנידו עפעף כאשר איראן טבחה את אזרחיה בהמוניהם. מילא שלא אכפת להם מכך שטובחים ביהודים, אבל גם לא כשטובחים במוסלמים?! מסתבר שלא. כלומר, כאשר מדובר באיראן, התשובה היא לא. למה? כי איראן נמצאת בצד הנכון של הפרוגרס.
האיראנים רצחו במשך יומיים 36,000 איש.
איזה לא יוצלחים הישראלים. במשך שנתיים של ג'נוסייד, הם הצליחו להרוג 70,000 איש, כשהם משתמשים בחיל האוויר ובכל היכולות של צבאם המתקדם, כשבין שליש לחצי מהם מחבלים חמושים. אפילו ג'נוסייד אנחנו לא יודעים לעשות כמו שצריך.
אל דאגה, הם ימשיכו להעליל עלינו ג'נוסייד, ויש בתוכנו מי שיהדהדו את העלילה, בשביל הכיף.
* פרשנות – השבוע טראמפ יתקוף באיראן. או לא.
תקיפה תהיה, בטוח. השאלה היא מתי. מצד שני אולי לא תהיה תקיפה בכלל. וגם אז השאלה היא מתי. לדעתי השבוע. אולי לא.
מה דעתכם? אני יכול להצטרף לסוללות הפרשנים?
* כי לא באו לעזרת ה' – השבת הבאה עלינו לטובה היא שבת שירה. היא נקראת כך, כיוון שבפרשת השבוע – "בשלח", אנו קוראים את שירת הים, לאחר קריעת ים סוף בצאת ישראל ממצרים, ובהפטרה – את שירת דבורה. ההפטרה מתארת את מלחמת ישראל בסיסרא, שר צבא יבין, מלך כנען, שלחץ את בני ישראל בחזקה עשרים שנה. דבורה הנביאה, המנהיגה והשופטת של העם, מגייסת את ברק בן אבינועם לפקד על העם במלחמה. המלחמה מסתיימת בניצחון. בשירת הניצחון, דבורה אינה מטייחת את העובדה המבישה שהיו משתמטים ואין היא חוסכת במילים קשות כדי לבטא את סלידתה מהתופעה.
"אוֹרוּ מֵרוֹז, אָמַר מַלְאַךְ יְהוָה, אֹרוּ אָרור יֹשְׁבֶיהָ. כִּי לֹא-באוּ לְעֶזְרַת יְהוָה, לְעֶזְרַת יְהוָה בַּגִּבּוֹרִים."
מוזר. אלוהים זקוק לעזרה? המסר של דבורה היא שאלוהים עוזר למי שעוזר לעצמו. הוא זקוק לעזרה הזאת. ומי שמשתמט ממנה מקולל: אורו ארור.
על בסיס הפסוק הזה משירת דבורה, אמרו חז"ל שמי שמסרב להחלטות בית דין, כלומר להחלטות הגורמים המוסמכים של המדינה, ומשתמט מהמלחמה – מחרימים, מנדים ופורטים ברבים את חטאיו. ועל כך כותב "ערוך השולחן": "שבזמן שסיסרא דחק את ישראל, ונתעוררו דבורה הנביאה וברק בן אבינועם, וגזרו על כל ישראל שיתעוררו למלחמת מצווה זו להילחם עם סיסרא; והיה שם אחד, שמו מרוז, אדם גדול [כלומר חשוב, בעל מעמד, מפורסם, עשיר, חזק], והוא וכל אנשי מקומו לא רצו לבוא."
זוהי תופעה ארורה, מצהירה דבורה. וכמה חבל, שהיא קיימת בתוכנו עד היום, ללמדנו שעדין לא השלמנו את היציאה ממצרים, מבית עבדים.
* בעד זכויות החרדים – אנו מרבים לעסוק בחובות החרדים. גם אני. השתמטותם מהחובות הלאומיות הבסיסיות מקוממת, בוודאי כאשר הצרכים הלאומיים והביטחוניים גדולים כל כך.
אני רוצה לכתוב הפעם על זכויות החרדים. זכויותיהם נרמסות. חובתנו כחברה להגן עליהם.
בראש ובראשונה, זכותו של כל ילד לחינוך ולהשכלה וזכותו של כל הורה לחינוך ולהשכלה של ילדיו.
שלילת זכותם של הילדים החרדים ללימודי ליבה, היא פגיעה אנושה ביכולתם כבוגרים להשתלב בכבוד בחברה, בכלכלה, בתעסוקה ובזכותם לפרנס בכבוד את משפחותיהם.
למה זה עניינינו? כי "כל ישראל ערבין זה בזה." כי "לא תעמוד על דם רעך," המדינה דורשת מהאזרח, ובוודאי שהיא מחויבת לו. היא מחויבת לספק לו את התנאים הבסיסיים לקיום הוגן בימינו.
הציבור החרדי הוא תינוק שנשבה. אין החבוש מתיר עצמו מבית האסורים. אם אנחנו לא נתערב, החברה החרדית רק תלך ותשקע.
מעבר לכך, מדובר באינטרס לאומי. כולנו בסירה אחת. קבוצה מתוכנו, הולכת וגדלה, שחלקה באוכלוסייה הולך וגדל, שהיא מנותקת, מנוכרת, ענייה, מתבטלת, חסרת השכלה – מפילה את כולנו. כולנו נשקע עימה במדמנה.
אי השוויון במילוי החובות ואי השוויון בקבלת הזכויות נובעים מאותו כשל – האוטונומיה החרדית. מדינת ישראל מאפשרת קיום גלותי, טפילי, לשבט שלם בתוכה – זו רעה חולה.
חובתנו להושיט יד לאחינו החרדים ולרפא אותם.
* ללשכותיהם אנו רצים – המפלגות החרדיות סיכלו את העברת התקציב בקריאה ראשונה, כיוון שחוק הגיוס עוד לא עבר.
ונשאלת השאלה – מה כל כך חשוב להם חוק הגיוס? למה הם מתאבדים עליו?
פשיטא. הרי נתניהו אמר את הדברים בבירור. החוק הזה הוא מיפנה היסטורי, שיביא לגיוס משמעותי של החרדים.
ולכן המפלגות החרדיות כל כך רוצות בחוק. הרי כבר 78 שנים הם כל כך רוצים להתגייס לצה"ל ולא מצליחים. והנה, סוף סוף יש הזדמנות למפנה היסטורי, שיאפשר את גיוסם, והם לא יתנו לכנסת הנוכחית להחמיץ אותו.
ולמה אגודת ישראל מתנגדת? מה, הם לא רוצים להתגייס?
נו נו, מתנגדת... הנה, אייכלר כל כך התנגד, ומרוב שהוא התנגד, כיוון שהוא אמור להצביע נגד וחסר כנראה קול אחד לחוק, הוא הסכים להתמנות לסגן שר בממשלה שעה שמפלגתו ב"אופוזיציה", במעשה הקרבה עילאי, כדי להכניס לכנסת במסגרת החוק הנורווגי את פינדרוס שיצביע בעד.
נמות ולא נשתמט! ללשכותיהם אנו רצים! לפקודה תמיד אנחנו!
* פראייר – איזה פראייר משה קצב. היה צריך לקדם חוק לביטול עבירת האונס.
* צנזורה – אדוני הצנזור. האם מותר לכתוב ב"חדשות בן עזר" שאהוד אולמרט הוא אסיר משוחרר? האם מותר לכתוב שהוא עבריין מורשע? אם הצנזורה היא, כביכול, כדי לגונן על העיתון מתביעת דיבה, האם גם ציטוט פסקי הדין שהרשיעו אותו וגזרי הדין ששלחו אותו למקום שאליו שולחים עבריינים, הם עילה לתביעת דיבה?
אני ממליץ לקוראיי שרוצים לקרוא את מאמריי ללא צנזורה, לכתוב לי למייל, ואשמח לצרפם לרשימת התפוצה של מאמריי. אני מבטיח שאיני מצנזר את מאמריי, כי אני כותב אך ורק אמת, ומי שכותב רק אמת – אין לו שום חשש מתביעות דיבה.
[אהוד: אתה כתבת על אהוד אולמרט דברים מתועבים שבעטיים היה יכול לתבוע אותי כעורך על עשרות אלפי שקלים על פי חוק לשון הרע ובמשפט שנמשך שנים רבות. אני מחקתי דברים אחרים מאלה שציטטת כאן, צדיק יפה נפש בעל לשון מלכלכת ומוכה שיגעון גדלות שכמוך!]
* ביד הלשון: יגרטו – כותרת בוויינט: "'עשו את העבודה': בצה"ל יגרטו נגמ"שי אכזרית – שבשימוש כבר יותר מ-40 שנה."
מה זה יִגְרְטוּ? השורש גרט הוא להפוך דבר מה לגרוטאה. הפועל הוא בבניין קל. בגוף שלישי עתיד רבים – יגרטו. יהפכו את הנגמ"שים לגרוטאות.
אורי הייטנר
לתגובות: uriheitner@gmail.com
אורי הייטנר
צרור הערות 28.1.26
רוצים גישה מלאה לכל הגיליונות?
הצטרפו לאתר וקבלו גישה לארכיון של למעלה מ-2,100 גיליונות עם אלפי מאמרים, שירים ויצירות ספרותיות.
הצטרפו לאתר