Arab revolt in Palestine 1936-1939
היישוב היהודי כינה אותו ""מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט, הערבים קראו לו "תַ'וּרַת פלסטין אלכֻּבְּרַה-המרד הגדול בפלסטין"
הערבים פתחו במרד בדרישת עצמאות משלטון המנדט הבריטי, עצירת העלייה היהודית שהיתה בעיצומה של העלייה החמישית, והתנגדות להקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל.
בספר בהוצאת "דבר" מ-1937, מופיע משה רוזנפלד, סמל המשטרה היהודי שנרצח על ידי חברי כנופיית עז א-דין אל-קסאם בנובמבר 1935, בראש רשימת הקורבנות של מאורעות תרצ"ו. חברי כנופיית עז א-דין אל-קסאם שחמקו ממעצר בנובמבר 1935, התמקמו בהרי שכם בהנהגת שיח' פרחאן אל-סעדי, והם אלה שככל הנראה הציתו את המאורעות האלימים בתחילת המרד.
המרד היה בעיקרו פעולות טרור של ערבים נגד מוסדות המנדט הבריטי וכוחות הביטחון שלו, ונגד ההתיישבות היהודית בערים ובכפרים נגד רכוש והחקלאות היהודית. לצד פעולות הטרור נערכו הפגנות, נערכה שביתה רחבת היקף בניסיון לפגוע במשק היהודי, ובוצעו פעולות מרי אזרחי כדוגמת סרבנות מיסים.
הכוחות לא היו שווים. במרד השתתפו בין 25,000 ל-50,000 חיילים בריטים. 20,000 שוטרים יהודים*, 15,000 לוחמי הגנה, 2283 שוטרים ממשטרת המנדט, 2000 אנשי אצ"ל. סה"כ כ- 89,000 לוחמים שלחמו כנגד 500 לוחמים ערבים בלבד. הנה דוגמה למה שקוראים היום מלחמה לא סימטרית.
במהלך המרד נהרגו בין 3,000 ל-6,000 ערבים (רובם במסגרת חיסולי חשבונות בחברה הערבית ותקיפת מתנגדים), 630 יהודים, וכן גם 262 בריטים.
במהלך המרד קהילות יהודיות ויישובים קטנים נחרבו באזורי ספר ובערים המעורבות ובהן משמר הכרמל, חוות משמר הכרמל, עין זיתים, פקיעין, רוחמה, שכונת שמעון הצדיק, חברון, כפר התימנים בשילוח, ביפו ובשכונות סביבה.
ההנהגה הציונית התנאתה בכך שהמרד לא השיג את מטרותיו: הדרישות הפוליטיות של הערבים לא התקבלו על ידי השלטון הבריטי, והיישוב היהודי לא נפגע באופן מהותי ממעשי הטרור ואף התחזק; הופחתה התלות בפועלים ערבים ובמשק הערבי, נפתח נמל-ים בתל אביב, ושיטת יישובי חומה ומגדל באה לעולם – באישור שלטונות המנדט עד 1938, תוך עקיפת גזרות הספר הלבן של פאספילד. לעומת זאת, הציבור הערבי הוכה מבחינה כלכלית וצבאית, והתדרדר למצב של אנרכיה פנימית עקב הטרור הפנימי.
אבל בראיה היסטורית רחבה המרד הערבי דווקא הצליח במידה רבה. הצלחה שיש לה השפעה רבה ומשמעות קשה עבורנו עד ימינו אלה.
ההצלחה התבטאה בשלושה מימדים:
אסלאמיזציה של המרד. המופתי הירושלמי מוחמד אל-חוסייני הפך את המרד למרד מוסלמי ג'יהאד, ואנשי הדת עוררו את תעמולת המרד בסיסמה סכנת הפגיעה במסגד אל-אקצא.
בינלאומיות של המרד, והעניין הערבי-פלסטיני. מוחמד אל-חוסייני הפך את המרד לעניין בינלאומי שהקיף את כל העולם המוסלמי מהודו ועד צפון אפריקה וטורקיה.
ההשפעה על בריטניה.
ההצלחה הכבירה ביותר של המרד היתה עם תחילת מלחמת העולם השנייה כאשר המרד הערבי בעצם גווע והפסיק. בגלל החשש ממרד ערבי נוסף ממשלת המנדט מנעה הגירה של פליטים יהודים לארץ. לולי הצלחת המרד ניתן היה להציל מהשמדה לפחות מיליון יהודים ע"י עלייה לארץ, עלייה שהיתה משנה את מצבנו מבחינה היסטורית. החמצה היסטורית זו בעקבות הצלחת המרד הערבי מטילה צל של ספק עד היום על קיומנו כאן.
כדאי שנלמד מזה משהו גם על מצבנו הנוכחי.
* מצ"ב בקובץ המצורף מכתב תודה ממשטרת המנדט לאבי חיים כהן ז"ל על שירותו ב"משטרת הישובים העבריים" שכונו "גאפירים". משטרה שקמה כדי להגן על הישובים היהודיים מהתקפות הערבים.
https://he.wikipedia.org/wiki/משטרת_היישובים_העבריים
"פלסטין 36" (Palestine 36),
השנה זכה לפרסום הסרט הבולט "פלסטין 36" (Palestine 36), דרמה היסטורית בבימויה של אן-מרי ג'אסיר. הסרט נבחר לייצג את הרשות הפלסטינית באוסקר 2026 ועוסק במרד הערבי הגדול (1936-1939) נגד המנדט הבריטי, תוך התמקדות בסיפורם של יוסוף ואפרה, נערים המנסים לנווט בין השינויים החברתיים והלאומיים בארץ ישראל המנדטורית.
עלילה: הסרט עוקב אחר דמויות פלסטיניות בתקופת המרד, כולל מאבקים פנימיים וחיצוניים, ומגיע לשיאו בטבח שביצע הצבא הבריטי בכפר אל-בסה.
הפקה ומשתתפים: מדובר בהפקה בינלאומית משותפת (ירדן, בריטניה, צרפת ועוד). מככבים בו היאם עבאס, סאלח בכרי, וג'רמי איירונס.
הקשר אקטואלי: למרות העיסוק בהיסטוריה, הסרט נתפס כמשקף את המאבק הפלסטיני הנוכחי, וזכה לתשבחות בפסטיבלים בינלאומיים כמו טורונטו.
https://he.wikipedia.org/wiki/פלסטין_36
עדיין קיים מצור על אילת
כולנו מאחלים הצלחה למצור הימי שהטילה ארה"ב על איראן במסגרת Operation Epic Fury – המתקפה האווירית והימית של ארצות הברית נגד איראן.
התקדים שעשתה ארה"ב כאשר הפסיקה לאחר זמן קצר את המתקפה שלה נגד החות'ים שחסמו את מיצר באב אל מנדב, והשאירה את ישראל לבדה כאשר החות'ים ממשיכים בהצלחה את המצור הימי על אילת מדאיג. נקווה שהפעם תלך ארה"ב עד הסוף. עד הניצחון.
נראה היום דמיוני שב-1967 ישראל פרצה את המצור הימי על אילת שהטיל עליה גמאל עבד אל נאצר בגלל התלות שלה בנפט האיראני שהגיע דרך מיצרי הורמוז לישראל.
לשמחתנו ישראל היום היא מעצמת גז ואת הנפט שלה היא מקבלת מהים התיכון.
הנפט המגיע לישראל מקורו באזרבייג'ן. ישראל נחשבת לאחת הלקוחות המרכזיות של הנפט האזרי, והתהליך מתבצע בדרך כלל בשלושה שלבים עיקריים:
1. צינור הנפט BTC (באקו-טיביליסי-ג'ייהאן)
זהו עורק החיים המרכזי של הפרויקט. הנפט נשאב מהשדות בים הכספי (בעיקר שדה "אזרי-צ'יראג-גונשלי") ומוזרם דרך צינור תת-קרקעי באורך של כ-1,768 קילומטרים.
באקו (אזרבייג'ן): נקודת המוצא. טיביליסי (גאורגיה): תחנת המעבר בדרך לים התיכון. ג'ייהאן (טורקיה): נקודת הסיום של הצינור לחופי הים התיכון.
2. נמל ג'ייהאן בטורקיה.
במסוף הימי בג'ייהאן, הנפט המגיע מהצינור מאוחסן במכלים גדולים ולאחר מכן מועמס על גבי מכליות נפט ומגיע לישראל . (למרות המורכבויות הפוליטיות המשתנות באזור, הזרם בצינור זה נחשב ליציב מבחינה אסטרטגית. בכל זאת התלות בטורקיה אינה טובה לנו).
3. ההובלה הימית לישראל
המכליות מפליגות מנמל ג'ייהאן דרומה דרך הים התיכון אל נמלי ישראל:
נמל חיפה: שם נמצאים בתי הזיקוק (בז"ן) המעבדים את הנפט הגולמי למוצרים כמו בנזין וסולר. נמל אשקלון: דרך התשתיות של חברת קצא"א (קו צינור אילת אשקלון).
נכון איננו עוד תלויים בנפט ממיצרי הורמוז, אבל עם זאת אסור לשכוח כי נמל אילת עדיין שובת בגלל המצור החות'י. מצור שיש לחסלו.
הכאה על חטא על איזה עוון?
"את עווני אני מזכיר היום," כותב יוסף גיסינוביץ-אחימאיר על המלצתו ליצחק יזרניצקי-שמיר לא לחתום לאהוד בן עזר על פרס ראש הממשלה בגלל שכתב ש"לולא עמדת בן גוריון בפרשת "אלטלנה" היינו במצבה של מדינת לבנון עם צבאות פרטיים שנלחמים זה בזה". ("חדשות בן עזר", 2150).
שאפו. יוסף גיסינוביץ-אחימאיר מכה על חטא היותו מויסר-מלשין לרשות על אהוד בן עזר. "מודה ועוזב ירוחם," אבל למרבה הצער על החטא האמיתי שלו האשמת יצחק רבין כרוצח אנשי אלטלנה הוא אינו מכה על חטא, אלא ממשיך לאחוז בו. (מזלי שלא מגיע לי שום פרס).
דיבה – מי משקר?
אורי הייטנר מאיים עלי בתביעת דיבה על שקר (אמנם בשטיק הפולני הקלאסי והשחוק (למרות שהוא רומני) של "איני נוהג לתבוע תביעות דיבה"...) על כך שבדיתי שאורי הייטנר בדה מליבו את דברי ההתפארות העצמית שלו ודברי ההכפשה על אהוד בן עזר, וזאת עוד לאחר שכתבתי: "נעזוב את דברי אותו 'קורא' אלמוני יהא אשר יהא. אשר אורי הייטנר מסתתר מאחורי דבריו."
אורי הייטנר, אל תסתתר מאחורי דבריו של קורא אלמוני. לאחר שהבאת את דבריו על מנת לרומם את עצמך ולהשפיל את בן עזר. האם אתה גם עומד מאחורי דבריו? אנא תן גילוי נאות. כמתנאה בעצמך כאדם "ללא מורא." האם אתה באמת מזדהה ועומד מאחורי דברי אותו "קורא" אלמוני שאתה משתמש בעיתון "חדשות בן עזר" רק כפלטפורמה (קטנה מדי) להפצת "הידע הרב שלך" ו"דבריך החשובים" שאין בכוחו (השכלי) של עורך העיתון, אהוד בן עזר – לענות לך. ואם היית מפסיק לכתוב ב"פלטפורמה "הקטנה מדי" של אהוד בן עזר, היה הקורא נאלץ להסתפק רק ב'חומריו הממוחזרים ועם סיפוריו הפורנוגרפיים חסרי הטעם' שלו? – אתה מזדהה איתם, או מסתייג מהם?"
הוא לא הסתייג מדבריו אלו, כלומר אישר אותם (שתיקה כהודאה דמיא), אבל כתב עכשיו שהעורך "אדם נחמד מאוד, נעים, לבבי וחם..."
בדבר אחד הייטנר צודק – הוא לא עובד אצלי. (מעולם גם לא הייתי מעסיק אותו כבעל סגנון מתנשא גס ואלים), אבל העורך אהוד בן עזר כן עובד אצלו, ומפרסם את דבריו, ודווקא אותו הוא מכפיש. (אין אגב דבר מעליב יותר לכתוב אחרי הכפשות כאלה עליו שהוא "אדם נחמד"). וזו סיבה נוספת להזכיר שוב את גדלות הנפש של בן עזר המפרסם את ההכפשות עליו.
התפלאתי מאד שמשה גרנות היודע לנתח טקסט שמסכם תמיד את דברי הייטנר לא התייחס כלל לדבריו המכפישים של הייטנר על בן עזר. אז אבקשו שישפוט אם אמרתי דבר שקר. אם לאו?
אני לא נוהג לתבוע דיבה למרות שהיו לי בעבר סיבות טובות לתבוע את הייטנר, וההבטחתי זאת גם לעורך שאסר עליי בגלל חששו מתביעה לענות ולהתייחס להייטנר. בכל מקרה לא אתבע אותו על השקר שלו כשאמר שאני משקר. אדרבא שיתבע אותי, אני רק דורש ממנו לומר לי איזה דבר שקר אמרתי?
נ.ב. אהוד בן עזר, אנא פרסם את המכתב השלם ששלחתי לך בתשובה, ולא רק משפט אחד מתוכו שפירסמת. תודה.
אגב, בניגוד להייטנר, למרות שאני גר לא רחוק מאהוד בן עזר, מעולם לא הכרתי אותו. מעולם לא נפגשתי איתו, ומעולם גם לא דיברתי איתו במישרין, או בטלפון. לכן לא אוכל לומר אם הוא "אדם נחמד מאוד, נעים, לבבי וחם..."
דווקא היו מרכזים לאומיים יהודיים שהאריכו ימים
לא עוד
במסגרת הדיון האנטי ציוני בעיתון "הארץ" רבים המדברים על ירידה מהארץ והקמת מרכזים עבריים בגולה, כתב ד"ר אליהו בורוכוב: "מיכה אבנימלך טוען במכתבו למערכת (3.4) כי "משך דורות ארוכים ניסו שוב ושוב ליצור מרכזים לאומיים שעלו ונפלו ללא אריכות ימים." זה לא נכון. המרכז הלאומי בבבל, שיצר את התלמוד הבבלי, התקיים יותר מ-500 שנה (מחורבן בית שני בשנת 70, עד אחרי הכיבוש המוסלמי בשנת 616). המרכז היהודי בספרד, שבו נוצרה הקבלה וחובר ספר הזוהר, שבו נולדו ויצרו הרמב"ן, יהודה הלוי ושלמה אבן גבירול, התקיים גם הוא יותר מ-500 שנה (מהכיבוש המוסלמי בשנת 711 עד הגירוש בשנת 1492).
כשדוד בן-גוריון ויצחק בן-צבי גורשו מארץ ישראל על ידי ג'מאל פחה, בתחילת מלחמת העולם הראשונה, היו בארץ פחות מ-25 אלף יהודים. הם מצאו בארצות הברית קהילה יהודית גדולה, שקיימה כבר אז מוסדות תרבות יהודיים והמשיכה מאז להתפתח.
https://www.haaretz.co.il/magazine/letters/2026-04-08/ty-article/.highlight/0000019d-6295-db3c-a3df-eb95f3ec0000
המרכז היהודי בארה"ב – השמדת ערך של העם היהודי
ד"ר בורוכוב מתעלם מהעובדה שמרכז יהודי חילוני אינו יכול להתקיים ולשרוד בגולה. בניגוד למרכז בבבל ובספרד שהיו מרכזים של יהודים אורתודוכסיים ארה"ב היא משמידת הערך הגדולה ביותר של העם היהודי (יותר מפולניה בזמן השואה) ב-1948 היו בארה"ב 6 מיליון יהודים, וכיום לאחר תוספת של כמיליון יהודים מבריה"מ לשעבר, וכמיליון יורדים מישראל, יהדות ארה"ב מונה כ-5 מיליון יהודים בלבד. והסיכוי שלה להתקיים כמרכז יהודי חילוני (ודתי) קלוש מאוד.
רק בארץ ישראל יש סיכוי קיום לתרבות היהודית.
הפרדוקס הפרוטסטנטי
שימו לב לפרדוקס הפרוטסטנטי. הפרוטסטנטים תבעו כל הזמן את סיום המלחמה והפגינו נגד מלחמה וברגע שהיא מפסיקה הם זועקים שהפסקתה היא אסון אסטרטגי...
נהדר היה לדידם לו האיראנים היו עושים לנו מה שעשינו להם...
ומיד החלה תרועת הפסטיבלים: הידד הפסדנו במלחמה!
וחזרה שוב הקריאה, כמלפני ה-7 באוקטובר:
הבה נלך כצאן לטבח! ובלבד שנתניהו ייפגע!
נראה שמחלת הנפש ה"ביביפוביה" הינה חשוכת מרפא.
הידד הפסדנו במלחמה! הבה נלך כצאן לטבח! ובלבד שנתניהו ייפגע! (1) טיל נפל ליד ביתי זו מלחמה מטומטמת
גוני ריסקין, המתנאה בעצמה כ"צלמת ואמנית, המתגוררת בתל אביב," כותבת: "כמה שעות לפני שנמצאו גופותיהם של בני המשפחה המתוקה שנהרגה מפגיעה ישירה של טיל בחיפה, נפל רסיס באזור מגוריי בתל אביב. בנס הוא פגע רק סנטימטרים אחדים מהבניין שלי וגרם לו נזק מינורי. הדירה שלי ניצלה אך בכל זאת נכנסתי לטראומה. ראיתי כתב של ערוץ i24News ופלטתי אני חושבת שזו מלחמה מטומטמת." "הדבר הכי חשוב שצריך לומר הוא לעצור את המלחמה." הוא לא הגיב והקטע לא צולם.
"בשבועות האחרונים אני שוהה אצל אבי ניצול השואה ועוזרת לו להגיע למקלט. לאורך היום הוא צופה במהדורות החדשות. לי אין טלוויזיה בבית, וכעת אני נאלצת להיחשף לשידורי הערוצים. באולפנים ובציבור מלהגים בלי סוף על 'המלחמה המוצדקת והמוסרית בהיסטוריה' ועל מטרותיה – כאילו אנחנו חיים ביקום מקביל, בלי הנהגה קיצונית שמשתמשת באזרחיה ובורחת מאחריות. לא מדובר רק במצב מטומטם ובמלחמה מטומטמת – זאת מלחמה אכזרית שבה לתושבים רבים מאוד אין מרחבים מוגנים או נגישות אליהם, ובני אדם מופקרים למוות אכזרי בזמן שחברי הממשלה יושבים בבונקר מפנק. מעליהם כולנו מגינים אנושיים.
"אי אפשר להתנגד לממשלה וגם לתמוך במלחמות שהיא מקדמת."
(גוני רסקין, "טיל נפל ליד ביתי ורציתי לומר בראיון שהמלחמה מטומטמת. הכתב קטע את דבריי", "אל-ארצ'", 11.4.26).
https://www.haaretz.co.il/opinions/2026-04-11/ty-article-opinion/.premium/0000019d-7ca5-da4e-a5df-7ebffb200000
הבנתם? המלחמה בחמאס, באיראן ובחיזבאללה היא מלחמה מטומטמת צריך לעצור אותה. הבה נלך כולנו כצאן לטבח, ונרגיש טוב כי זה יפגע בנתניהו.
אז מי מטומטמת? המלחמה או גוני רסקין?
הידד הפסדנו במלחמה!
הבה נלך כצאן לטבח ובלבד שנתניהו ייפגע (2)
המלחמה באיראן ובחיזבאללה נקמת נתניהו בישראלים
ד"ר שגיא אלבז המתנאה כמלמד בבית הספר למדע המדינה באוניברסיטת תל אביב, ועמית מחקר בכיר במכון למחשבה ישראלית," מעלה את מחשבתו הישראלית:
"הפסקת האש הזמנית בלבנון, שנכפתה כעת על ישראל, שוב מוכיחה כי קו ישיר עובר בין המהפכה המשטרית ובין המלחמות הרציפות בעזה, בלבנון ובאיראן – מיום השבעת הממשלה הנוכחית, ב-29 בדצמבר 2022, ועד היום. הקו הזה הוא רגש הנקמה שמפעיל את בנימין נתניהו כלפי מדינתו שלו.
"הנקמה שהובילה למלחמות הנצח בממשלת נתניהו השישית, היא לאומית. בעקבות מחדל 7 באוקטובר ותחושות ההשפלה והפגיעה בכבוד הלאומי שליוו את הטבח בתושבי יישובי העוטף וערי הדרום, הגיב נתניהו מהבטן ולא מהראש, בניסיון למחוק את חרפת ההפקרה של התושבים ואת מדיניות ההבלגה שנקט קודם לכן.
"הדרך של נתניהו להסרת כתם הבושה וההשפלה הלאומית על מתקפת הפתע של חמאס והפגיעה הקשה בעורף הישראלי מלבנון ומאיראן היתה ועודנה תגובה לא פרופורציונלית – כלומר להורות על הפצצות חסרות הבחנה מהאוויר, על השטחת מבני מגורים ועל פגיעה בתשתיות אזרחיות ובחפים מפשע. במדיניותו מימש נתניהו את קריאות הנקם של שרים ושל חברי קואליציה.
"במילים אחרות, בנימין נתניהו מתאים את האידיאולוגיה למציאות הפוליטית והמשפטית שלו. וככל שימנעו ממנו האויבים מבית (מוסדות המדינה הדמוקרטיים ומערכות אכיפת החוק) והאויבים מבחוץ את מימוש פרויקט חייו – הנצחת שלטונו וביטול משפטו – כך יגבר עליו רגש הנקמה, האישי והלאומי, והוא יוסיף לזרוע הרס, ארס, שנאה ופילוג בתוך החברה הישראלית. ואם חלילה ינצח בבחירות הקרובות, בהנחה שלא ידחה אותן לאחר מועדן הרשמי באוקטובר 2026, הוא לא יעצור עד שיפרק סופית את המדינה ואת מוסדותיה."
(שגיא אלבז, זו לא אידיאולוגיה. נתניהו מקדם מדיניות לפי המציאות הפוליטית והמשפטית שלו, "אל-ארצ'", 11.4.26)
https://www.haaretz.co.il/opinions/2026-04-11/ty-article-opinion/.premium/0000019d-7ca5-d81e-abdf-7ff7fd260000
הבנתם? "המחשבה הישראלית" של החוקר הבכיר במכון ל"מחשבה ישראלית" ד"ר אלבז, קובעת שהמלחמה באיראן ובחיזבאללה, אינה מלחמה קיומית, אלא רק נקמה של נתניהו בישראלים.
הידד הפסדנו במלחמה!
הבה נלך כצאן לטבח ובלבד שנתניהו ייפגע (3)
ניצחנו בקרב, הפסדנו במלחמה – כך נתניהו תימרן את כולנו
ההיסטוריון, ולשעבר השר לביטחון פנים שדיכא את פרעות 2000, שלמה בן-אבו-בן עמי, מנתח את המצב:
"נתניהו. סוכן מכירות ערמומי, שהצליח למכור לטראמפ ולציבור הישראלי את מטרות המלחמה ההזויות שלו. הפסקת האש שהוכרזה במלחמה עם איראן חותמת את התבוסה האסטרטגית של אדריכלי המלחמה, הצמד טראמפ-נתניהו.
"הפוליטיקה של סחטנות נגד כלכלת האנרגיה העולמית, שחשבנו שחלפה מן העולם מאז חרם הנפט שהן הטילו במלחמת יום כיפור ב-1973 – חזרה להיות מרכיב קבוע בגיאופוליטיקה הגלובלית. ושני המנצחים הגדולים הם, לעת עתה, אויבי המערב, איראן ורוסיה, שהוסרו הסנקציות על הסחר שלהן בנפט. ולדימיר פוטין זכה בהכנסות החיוניות להמשך מלחמתו באוקראינה. כעת, אפילו לעת שלום, לא נראה שאיראן תוותר על ההשפעה הגיאופוליטית שלה במצר הורמוז, ועל הבוננזה החדשה שגילתה: הכנסות של מיליארדים ממיסוי על מעבר מכליות נפט במצר.
"לסכסוך בין ישראל לאיראן היה נתיב דיפלומטי שאִפשר את מיתונו. אבל כפי שנתניהו הנציח את שלטון חמאס בעזה כדי לברוח מפתרון מדיני של הסוגייה הפלסטינית, כך הוא העצים את האיום האיראני כדרך ללכד את הישראלים סביב מנהיגותו המגוננת כביכול. לכן הוא פעל אישית להסתלקות ממשל טראמפ הראשון מהסכם הגרעין שנחתם עם איראן ב-2015, הסכם שטהראן עמדה בו באדיקות – כך קבעה גם מערכת הביטחון של ישראל.
"נתניהו קרע את החברה הישראלית, שכוחה היה בלכידותה, ואף הביא להידרדרות מעמדה של ישראל בארה"ב לכדי איום אסטרטגי ואף קיומי."
(שלמה בן עמי, "ניצחנו בקרב, הפסדנו במלחמה – כך נתניהו תימרן את כולנו", "אל-ארצ'", 9.4.26).
https://www.haaretz.co.il/opinions/2026-04-09/ty-article-opinion/.premium/0000019d-71f9-da4e-a5df-7bff5d7f0000
הבנתם? נהדר. ישראל הובסה. איראן ניצחה. העיקר שנתניהו ייפגע.
הידד הפסדנו במלחמה! (4)
סוכנות הידיעות האיראנית חוגגת על דברי יאיר למפל-לפיד: "אסון דיפלומטי שמעולם לא היה בכל ההיסטוריה של ישראל. נתניהו נכשל מדינית ואסטרטגית ולא השיג אף מטרה שלו."
https://x.com/GadiTaub1/status/2042180367352782896/photo/1
הבנתם? נהדר. ישראל הובסה. איראן ניצחה. העיקר שנתניהו ייפגע.
נמרוד שפר: הידד הפסדנו אבל יש פתרון! (5) סרבנות
נמרוד שפר, מראשי התנועה הפרוטסטנטית שקראה לסרבנות ול"הבה נלך כצאן לטבח ובלבד שנתניהו ייפגע," קורא לרוץ אחריו לבחירות.
נמרוד שפר מצא דרך חדשה לנצח את איראן והיא סרבנות...
https://x.com/GadiTaub1/status/2042813369074192523
צנזורה באינקוויזיציה הרל"בית
קשה לצאת נגד הצנזורה של האינקוויזיציה הרלב"ית. את ההוכחה לכך מביא לנו היועץ החצרוני חסר האופי אברהם ג'ג'טי-בניהו:
אבי בניהו: "לא יוצא לי בכל יום לומר דבר כזה. נתניהו צודק. הציבור בישראל לא יודע ולא מבין במידה הראויה את עוצמת, עומק ומשמעות הפגיעה בכלל המערכות באיראן. גם האיראנים עדיין לא. זה בקנה מידה בדיוני. צה״ל הפליא עשות, עמד בכל יעדיו והרבה מעבר לכך באופן שמעלה את רמת הניכסיות שלו בעיני בנות בריתנו ושמניח תשתית לבריתות צבאיות חדשות באזור. יש לנו במה ובמי להתגאות."
https://x.com/AviBenayahu/status/2042654904221864224
לא עובר זמן רב ואברהם ג'ג'טי-בניהו מצייץ שוב:
"בוקר טוב, בעקבות קצת נאצות והערות כאן ובפרטי ולבקשת חלק מהעוקבים, אני מבקש להכניס שינוי קטנטן לציוץ.
במקום 'נתניהו צדק' יש לומר 'הרמטכ״ל וצה״ל צודקים'. זה יהיה קל יותר לעיכול לחלק מהציבור שחושב שנחטפתי או שאני רוצה משרת פקיד ממשלתית או משואה... ובשום מקום לא נכתב שכל היעדים – "
https://x.com/AviBenayahu/status/2042848575130935429
הבנתם? לא חשוב ניצחון או הפסד לאיראן, החשוב הוא שנתניהו יפסיד וייפגע.
דומה שטורקמדה לא היה משיג תוצאות טובות יותר מהצנזורה הרלב"ית.
כן ולא... יאיר גולדנר גולן מחליף את שמעון פרסקי-פרס.
יאיר גולדנר-גולן:
28.2.26: "חיסול חמינאי הוא צעד דרמטי ומשמעותי."
8.4.26: "חיסול חמינאי היה טעות ולא תרם לביטחון ישראל."
https://x.com/bodkim2022/status/2041839981128257594
הנה כי כן יש מחליף לפרס שבכל דבר ועניין אמר "כן ולא..."
הבכיר הפקיסטני כינה את ישראל "קללה על האנושות",
בלשכת רה"מ הגיבו: "הצהרה מקוממת"
שר ההגנה הפקיסטני ח'וואג'ה אסיף פרסם ציוץ ברשת X בו טען ש"ישראל היא רשע וקללה על האנושות". והוסיף: "בעוד ששיחות שלום מתנהלות באיסלאמאבאד, מתבצע 'רצח עם' בלבנון ונהרגים אזרחים תמימים על ידי ישראל – תחילה בעזה, אחר כך באיראן וכעת בלבנון".
Israel is evil and a curse for humanity, while peace talks are underway in Islamabad, genocide is being committed in Lebanon. Innocent citizens are being killed by Israel, first Gaza, then Iran and now Lebanon, bloodletting continues unabated. I hope and pray people who created…
— Khawaja M. Asif (@KhawajaMAsif) April 9, 2026
הוא חתם את הדברים במילים בוטות ובנימה אנטישמית: "אני מקווה ומתפלל שאנשים שיצרו את המדינה הסרטנית הזו על אדמת פלסטין כדי להיפטר מיהודים אירופאים יישרפו בגיהינום."
שר החוץ גדעון סער הגיב גם הוא לדברים והגדיר אותם עלילת דם אנטישמית. סער ציין שישראל רואה אותם בחומרה רבה, והוסיף: "לקרוא למדינה היהודית 'סרטן' זה למעשה לקרוא להשמדתה."
לשכת נתניהו גינתה. "התבטאות שלא ניתן לקבל ממדינה הטוענת שהיא גורם ניטרלי המתווך לשלום."
https://www.mako.co.il/news-world/2026_q2/Article-387b4b29a047d91026.htm?utm_source=AndroidNews12&utm_medium=Share
כדאי לכל התמימים להקשיב. בדיוק ביום השואה זו תזכורת טובה לקיומה של אנטישמיות גזענית-מוסלמית התובעת את השמדת מדינת היהודים.
האוייב ארה"ב לא איראן. האיום נשקף דווקא מכיוון ארה"ב.
מחריד לחשוב אילו עוד אסונות מצפים לנו
כתב הארץ דימיטרי שומסקי כותב: "אין לכם היום בישראל אנלוגיה היסטורית מקובלת ומובנת מאליה יותר מאשר ההקבלה בין איראן האיסלאמיסטית השיעית לגרמניה הנאצית.
"אפשרות הסכם הגרעין עם איראן –העשוי אולי להתגבש בהמשך להפסקת האש שהושגה באחרונה בינה לבין ארצות הברית – מוצגים מניה וביה כבני דמותם של מנהיגי מדינות אירופה שהגיעו להסכמי שלום עם היטלר בריטניה וצרפת במינכן וברית המועצות בהסכם ריבנטרופ-מולוטוב – ובכך החמיצו, בתמימותם ובעיוורונם, את הסכנה הקטלנית שנשקפה לעולם מהמפלצת הנאצית.
"קשה לקבוע אם משטר האייתוללות אכן רואה באיסלאמיזציה בקנה מידה כלל-עולמי משימה ריאלית, כמו שאוהבים לספר לנו פרשנים אחדים בישראל ובמערב, או שמא מדובר בהערכות מוגזמות, כמו במקרה של התייחסות המערב לאיום הסובייטי במאה הקודמת.
"אולם בדבר אחד קיים דמיון ניכר בין סיטואציות בינלאומיות אז והיום: כשם שבשנות ה-30 האיום (הלא מבוטל) הסובייטי משך את עיקר תשומת הלב המערבית עד כדי הזנחת סכנה הרבה יותר קטלנית לשלום האנושות מצד היטלר, כך גם עתה ההתרכזות של העולם הדמוקרטי באיום האזורי והבינלאומי של משטר הטרור האיראני תורמת להתעלמות מאיום גלובלי הרבה יותר חמור מזה של משטר האייתוללות: האיום הפוטנציאלי הגיאופוליטי לשלום העולם מצד ארה"ב.
"נכון להיום, ארצות הברית היא המעצמה החזקה בתבל, בעלת עליונות צבאית וטכנולוגית מובהקת ובלתי מעורערת, לרבות בתחום של נשק לא קונבנציונלי. אין ספק שהיא מסוגלת להחריב ולמחות מעל פני האדמה ערים, מדינות וציוויליזציות שלמות. בה בעת, יש להכיר בכך שארה"ב זו מדינה שיש לה חברה חולה בחלקה המשמעותי, אינפנטילית ונטולת מצפן מוסרי. שכן רק חברה חולה, אינפנטילית ונטולת מצפן מוסרי, יכולה להעמיד בראש מדינתה נרקיסיסט ומגלומן מסוכן וחסר עכבות כמו דונלד טראמפ – פנומן שאין לו תקדים בהיסטוריה המערבית המודרנית, ושהמקבילה ההיסטורית ההולמת שלו היא, כמו שציין באחרונה במדויק רוגל אלפר, הקיסר הרומי הבלתי שפוי קליגולה. ("הארץ", 31.3).
"מחריד לדמיין מה טראמפ – שהספיק עד כה להורות על חטיפת ראש מדינה ריבונית ורעייתו, לאיים בהשתלטות אלימה על שטח אוטונומי של מדינה ידידותית אירופית, ולהבעיר את המזרח התיכון בלהבות של מלחמת נפט אימפריאליסטית – עלול עוד לעולל לעולם עד סוף הקדנציה שלו. מוטב שהעולם החופשי – שאינו כולל עוד היום את ארה"ב – יהיה לכל הפחות ער לכך שהאיום הקיומי לעתידו נשקף כיום מכיוון מערב."
(דימיטרי שומסקי, "האיום נשקף דווקא מכיוון ארה"ב. מחריד לחשוב אילו עוד אסונות מצפים לנו", "אל-ארצ'", 8.4.26).
https://www.haaretz.co.il/opinions/2026-04-08/ty-article-opinion/.premium/0000019d-62bf-d68a-a39d-63bfdc2c0000
"אין לכם היום בישראל אנאלוגיה היסטורית מקובלת ומובנת יותר מאשר ההקבלה בין איראן האיסלמיסטית לגרמניה הנאצית," כותב המהגר מאוקראינה דימיטרי שומסקי. ולכם באוקראינה יש אנאלוגיה מובנת יותר? נשאל. נכון, גרמניה הנאצית לא נשבעה להשמיד אוקראינים (ששיתפו איתה פעולה בהשמדת היהודים) אבל השמידה יהודים בדיוק כפי שאיראן מחויבת להשמיד את ישראל בנשק גרעיני. האם אוקראיני לא יכול להבין את ההקבלה?
הבנתם מי האוייב? האוייב אינו איראן הגרעינית המאיימת על העולם, אלא ארה"ב היא האוייב של העולם (וכמובן ישראל) למרבה הצער תפיסת האוייב המעוותת הזו היא נחלת רבים בעולם.
גם במפא"י
"מפא״י: מפלגת השלטון, ששלטה ביד רמה במדינה וביישוב היהודי במשך עשורים, ברחה מהסוגייה (התיישבות בשטחים שנכבשו ב-67) באופן מודע ומכוון. למה? בגלל הרצון של בכירי המפלגה לשמור על ערפל שייתן להם יותר חופש פעולה כלפי הקהילה הבינלאומית ומדינות ערב ויקטין התנגדות ונזקים מדיניים," (דניאל ראם, "חדשות בן עזר", 2150).
לא מדויק. היו במפא"י גם כאלו שתמכו בהתיישבות גם לאחר מלחמת ששת הימים עם שחרור יו"ש מהכיבוש העבר-ירדני. אברהם הרצפלד, אבי "ההתיישבות העובדת" שהיה מלווה כל הקמת יישוב בשירת "שורו הביטו וראו מה גדול היום הזה":
https://www.youtube.com/watch?v=2Qg3aON4IRs
אמר, מיד עם סיום מלחמת ששת הימים: "תכלית המאבק והניצחון היא, כי תוסר חרב-הדמים המתהפכת עלינו מאז קום המדינה, ותינתן לנו האפשרות להתנחל בכל אזורי הארץ. נוספו לנו שטחים עצומים שהיו מקום מחסה למרצחים ולזורעי-מוות בדרכים. כל שממה וכל שטח-הפקר, אינם אלא מרחב-מחייה למתנקש וסם-מוות לנו. וכל יישוב מוקם – תריס הוא בפניו. אמת זאת, אותה למדנו מניסיוננו בארץ, בעינה עומדת, כאז כן היום, וכוחה עתה ככוחה בימי חומה ומגדל ימי תל-עמל וחניתה. ההבדל הוא רק בכך כי אז מצווים היינו לעשות את הדבר מאחורי גבם של השליטים הזרים, בחשכת הלילה – ואילו היום השליטה בידינו היא, ואני חוזר ואומר כי על-אף הסייגים המדיניים, חייבים אנחנו לשוב ולעשות. כל אפס מעשה, לאחר ימים אלה, כישלון איום הוא, וכל מעשה של התנחלות חדשה, כמוהו כהמשך טבעי לשלל הגילויים המופלאים אותם הזכרתי לעיל. הברזל עודו מלובן, חייבים אנחנו לנַגדו ואוי לנו אם נחמיץ את השעה הגדולה."
(אברהם הרצפלד, "שורו הביטו וראו", "הרצפלד מספר", ת"א, תשכ"ט, עמ' 287)
ב-1981 הוציא חיים סוויטץ-גבתי, שר החקלאות מטעם מפא"י-לשעבר, את הספר "מאה שנות התיישבות", בו הוא סקר את תולדות ההתיישבות בארץ ישראל. בכהנו כשר חקלאות לאחר מלחמת ששת הימים פעל גבתי להמשך ההתיישבות בבקעת הירדן ובגולן, ואף הגה הקמת שכונה יהודית בעזה. ממשלת "הציונות הסוציאליסטית" – תנועת העבודה, הקימה את היישובים היהודים בקריית ארבע, בגוש עציון, בקעת הירדן, רמת הגולן, וכן, גם את "התנחלות" ירושלים המזרחית.
שר החקלאות חיים גבתי זימן ישיבה עם סגן מנהל תה"ל, רפי קורביץ, בה נדונה שאלת המים לבקעת הירדן. איש תה"ל קבע, שהאפשרות היחידה להשקיית שטחי הבקעה היא ע"י קידוחים במקום, כלומר ניצול מי התהום. שימוש זה יגרע אמנם ממאזן המים הארצי, אך למען התיישבות החדשה הוחלט ללכת בדרך זאת. נעשו מספר קידוחים בתוצאות טובות, ואז הוקמו מיספר ניכר של יכשובים מעמק בית שאן עד ים המלח, לאחר מכן התחילו לשאוב ישירות מן הירדן. למשקי דרום רמת הגולן הוזרמו מים בשאיבה מהכנרת, ואילו לגבי צפון הגולן כרו מאגרים.
חיים גבתי אף הרהר על התיישבות בעזה. ועדת השרים לענייני התיישבות קיימה דיון בנושא ההתיישבות בחבל עזה. ב-2.6.70, הציע שר-החקלאות חיים גבתי , שהיה "יונה צחורה" בתפיסתו הפוליטית, להקים שכונה יהודית בפאתי העיר עזה. "הממשלה החליטה שהיא מיישבת 250 משפחות בחברון" – אמר גבתי באותו דיון – "היא מקימה שם שכונה ותדאג למקורות תעסוקה בשבילם. מדוע אי אפשר לעשות דבר כזה ליד עזה? האפשרות ליצור שם מקום ל-250 משפחות קלה יותר מאשר בחברון."
גבתי לא היה איתן בהתמדתו לעמוד על רעיונותיו וההצעה להקים שכונה יהודית בפרברי עזה נגוזה. (חיים גבתי "סיפור חיי" הוצאת הקבוץ המאוחד, ת"א, 1985)
בזמן שמחנות ההשמדה פעלו בפולין,
גנרל נאצי רצה לשווק אותה כיעד נחשק לגרמנים
הנס פרנק, שהיה יועצו המשפטי האישי של היטלר, יזם מדריך טיולים לפולין שהציג אותה "יפה ועתיקה, נקייה מיהודים."
כאשר גרמניה וברית המועצות פלשו לפולין בספטמבר 1939, הן חילקו ביניהן את השלל. את האזור המערבי שכבשו הגרמנים הורה הפיהרר לחלק בשנית. כמחצית הטריטוריה סופחה לרייך השלישי, בעוד החצי השני הפך באופן זמני לשטחי גֵּנֵרָלגוּבֶרְנֶמַן –
(Generalgouvernement),
– אזור הממשל הכללי. הבחירה במשפטן ד"ר הנס פרנק למושל טריטוריה זו לא הפתיעה איש. פרנק היה יועצו המשפטי האישי של היטלר, ועם עליית הנאצים לשלטון ב-1933 כיהן בשורה של תפקידים חשובים. השטח חולק לארבעה מחוזות – ורשה, לובלין, ראדום וקרקוב, ואחר כך גליציה.
ראשית רוכזו בהם היהודים, בגטאות. עם זאת, פרנק התנגד להפיכת הגנרלגוברנמן למה שיוזף גבלס כינה, "פח האשפה של כל הטינופת התת-אנושית." הוא דמיין שם את ה"ממלכה" שלו, "התרחבות טבעית של המולדת" כפי שכינה את השטח ביומניו, ורקם תוכניות רבות כדי להפוך אותו למרחב מחיה חדש במזרח.
ואז, בוועידת ואנזה שהתקיימה בינואר של אותה שנה, הוחלט שדווקא בשטחיו של פרנק יבוצע השלב המאורגן והתעשייתי של הפתרון הסופי. והוקמו שלושה מחנות השמדה – בלזץ, סוביבור וטרבלינקה. פחות מ-50 ק"מ מעיר המחוז קרקוב הוקם קומפלקס עבדות-כליאה-השמדה אדיר בשם אושוויץ בירקנאו.
פרנק רתח. הוא היה בעד פתרון הבעייה היהודית, אבל למה אצלו? בסדרת הרצאות ברחבי גרמניה, ובמכתב ששלח להיטלר, הוא ניסה לשכנע שזה לא המקום ולא הדרך לנקות את אירופה. הוא הבין שאי אפשר לעצור את הרכבות ואת תהליך ההשמדה, אך לא נואש מהרצון לא רק לנרמל את השטח העצום עליו הופקד – אלא להפוך אותו ל"גן עדן גרמני." לשם כך הוא פנה להוצאת הספרים בדקר, שנחשבה למשובחת ביותר בתחום מדריכי הטיולים. בקשתו-דרישתו היתה ברורה: תכינו מדריך טיול לגנרלגוברנמן.
בספטמבר 1942 נפגש פרנק עם אוסקר שטיינהאל, מהכותבים הראשיים של הוצאת בדקר —פרנק העמיד לרשותו רכב, אישורים ומלווה. שטיינהאל נעזר רבות במידע שנצבר על ידי המחלקות השונות שהקים פרנק לצורכי הכתיבה, המיפוי והדירוג. תצלומים, תפריטים, שעות פעילות, מיפוי עירוני של כנסיות, אתרי תרבות ומורשת, ומוסדות כגון תחנות משטרה, רופאים מקומיים, מלונות, פונדקי דרכים – כל אלו נאספו בשלוש השנים שקדמו על ידי הרמן סטולברג, ראש מחלקת התיירות, ועל ידי מחלקת התעמולה.
הפרויקט היה כה חשוב לפרנק שלמרות מדיניות הרכש בתקופת המלחמה, הוא הצליח להשיג לבדקר נייר שאיפשר הדפסת 20 אלף עותקים. כדי להצדיק את ההוצאה, טען פרנק שהמדריך שייצא לאור בגרמנית לא רק ימשוך מעבר של "גרמנים טובים" למרחב המחיה החדש, אלא גם ישמש את אנשי זרועות הביטחון והממשל הרבים שהוצבו באזור, ושבעזרת המדריך יוכלו להכיר לעומק את מנעמי הארץ.
התוצר הסופי, שיצא בפברואר 1943 בלייפציג, נכרך בכריכה האדומה הקלאסית של מדריכי בדקר וכלל 234 עמודים – לא כולל חמש מפות אזוריות, ועוד שש מפות מפורטות של מרכזי ערים. "לאלה שבאים אל הרייך מן המזרח, הגנרלגוברנמן הוא מרחב שמעורר תחושות מוכרות. לאלו שמטיילים מתוך הרייך, זהו המפגש הראשון עם העולם המזרח," כתב פרנק בפתח הדבר הקצר. אף ששמו של קרל בדקר מתנוסס על עמוד הזכויות, את רוב הספר כתב שטיינהאל.
לפי המדריך, בכל מקום בגנרלגוברנמן חיכו למבקרים "הרעות הגרמנית, השפה הגרמנית, מוזיקה גרמנית והאירוח הגרמני המפורסם." לעיר לבוב למשל, עכשיו למברג, הוקדשו שמונה עמודים ומפה גדולה, והודגשו בה המבנים והעבר הגרמני מ-30 שנות כיבוש גרמני במאה ה-17. הרינגפלאץ, אחת הכיכרות העתיקות, הוצגה כ"גרמנית באופן מובהק," כשבכנסייה הדומיניקנית שבה, ובזו הקתולית, ניתן למצוא אמנות שציירו גרמנים. הקהילה היהודית בעיר, השלישית בגודלה בפולין, נעדרה כמובן מהספר – בעוד שהמדריך נכתב, כ-100 אלף היהודים שרוכזו בגטאות כבר הועלמו, רובם לבלזץ.
האריים ראויים גם למרגוע ומרפא, ואת אלו היה יכול המטייל למצוא במרחצאות המפורסמים של העיירה בוסקו־זדרוי, או בבריכות המינרלים של סולטש-זדרוי, ש"הכניסה אליהם לגרמנים בלבד". בנוגע לקרקוב – המדריך מדגיש את העובדה שיותר מ-120 רחובות בה נקראו בשם גרמני (כלומר שונו לשם גרמני, אך הדבר לא מצוין), ומציע לצאת לסיור בעיר משדרת אדולף היטלר.
המילה "יהודי" על נגזרותיה השונות מופיעה במדריך 36 פעמים – תמיד בהקשרים שליליים או לשם הדגשת היעדרם. כך צוין למשל שהעיר קזימיר "היפה והעתיקה, נקייה מיהודים." כמובן אין אזכור למחנות, לגטאות או לרכבות "מיוחדות" – בכל זאת, מדובר על מדריך לגן עדן, לא לגיהנום. לפעמים מצוין באופן פתלתל שפעם היו כאן יהודים – רק כדי להזכיר את היותם אלו ש"השתלטו על המסחר בעיר" והרסו "את אופיה הגרמני ההגון." אתרים ומבנים שהקימו הפולנים כן מוזכרים, כי קשה למשל להתעלם מהטירה של וואבל, אחת הגדולות באירופה. גם בהקשר אליה הודגשה תקופתה תחת הכיבוש הגרמני.
בנוגע לוורשה, בעת כתיבת המדריך היו בין כותלי הגטו שבשטחה קרוב ל-350 אלף יהודים. במדריך הוזכר דווקא כמה יפה הפארק הסקסוני (הסמוך לגטו), ומוזכרים ארמונות שמהם (אם ממש מתעקשים) אפשר להשקיף על הגטו – שכשלעצמו אינו מוזכר כלל.
אחרי תבוסת גרמניה, הנס פרנק נמצא אשם במשפטי נירנברג והוצא להורג בתלייה. בהוצאת בדקר המשיכו להוציא לאור מדריכי טיולים, ושטיינהאל ערך בה סדרה פופולרית במיוחד של מדריכי כיס.
(גלעד מלצר, "בזמן שמחנות ההשמדה פעלו בפולין, גנרל נאצי רצה לשווק אותה כיעד נחשק לגרמנים", "אל-ארצ'", 12.4.26).
https://www.haaretz.co.il/gallery/literature/2026-04-12/ty-article-magazine/.premium/0000019d-622a-d759-ab9d-7bbb6c250000
כואב הלב לומר. לא צריך מדריך גרמני-נאצי. כל אחד יכול לראות במו עיניו. פולניה היום יפה מאוד בלי יהודים.
לכבוד יום השואה:
יחסי קסטנר-אייכמן מתוך הווידוי של אייכמן
שהתפרסם ב-LIFE ב-1960
https://rotter.net/forum/scoops1/944869.shtml
נעמן כהן