המציאות הקשה שאליה דרדרה הממשלה הרעה הנוכחית את מדינת ישראל, מעוררת בנו געגוע לימיה היפים, גם אם הקצרים מדי, של ממשלת השינוי, וייחול להקמתה של ממשלת תקווה ברוחה, שתתקן את קלקולי החברה הישראלית.
אולם בנושא אחד, אין הבדל משמעותי בין הממשלה הנוכחית לקודמתה, ואם יש הבדל, הוא דווקא לרעתה של ממשלת השינוי – היחס לחקלאות.
בממשלת השינוי הובילו שר החקלאות פורר ושר האוצר ליברמן רפורמה הרסנית בחקלאות, שאילו מומשה, היא עלולה היתה להביא למכת מוות למפעל ההתיישבות החקלאית הציונית בארץ ישראל. בממשלת "על מלא" הוביל שר האוצר סמוטריץ', בגיבוי של ראש הממשלה, רפורמה בענף החלב, באותה רוח "קֹהלתית", שאיימה על קיומו של הענף. לזכותה של הממשלה הנוכחית ניתן לציין ששר החקלאות בה, אבי דיכטר, לחם נגד הרפורמה והצליח לבלום אותה, בעוד קודמו הוביל אותה בעצמו.
יש לנו כל הסיבות שבעולם לפעול למהפך שלטוני, אך כבר עכשיו יש לפעול בקרב ראשי האופוזיציה ולהשפיע על דרכם ועל מחויבותם לעתיד החקלאות. יש לעבוד חזק מול בנט ואיזנקוט, ולמרות הניסיון הלא מוצלח, גם מול ליברמן, על מנת לחבר אותם להבנת חשיבותה הלאומית של החקלאות ולתוכניות לאומיות להבטחתה.
תנועת "ארצי" – התנועה לחיזוק החקלאות, ערי השדה והמרחב הכפרי, שאותה יזם וייסד משה הר ציון, חקלאי מאחוזת שושנה, החליטה לא להמתין לכנסת הבאה, ובעיקר – לא לשבת בחיבוק ידיים ולהמתין למדיניות הממשלה הבאה, תהיה אשר תהיה, אלא להוביל וליזום.
התנועה ניסחה הצעת חוק מפורטת – חוק קידום החקלאות תשפ"ו 2026, וכבר הניחה אותו על שולחן הכנסת. ספק אם ניתן להביא את החוק בזמן שנותר עד הבחירות אפילו לקריאה ראשונה, אך ראוי לעשות את המאמץ, ובמקרה הגרוע, לחדש את המהלך מתחילתו בכנסת הבאה, לאחר שנוצרה תשתית של בשלות לקבלתו.
השיטה הפוליטית לקידום החוק מעניינת. הכוונה היא לחקיקת חוק חוצה גושים, ולגבש סביבו קונצנזוס לאומי רחב, של הקואליציה והאופוזיציה, בכל הרכב אפשרי של הכנסת הבאה. הדבר המעניין הוא, שהח"כים החתומים על החוק, שכבר הונח על שולחן הכנסת, הם ח"כים חרדיים – ינון אזולאי מש"ס ואורי מקלב מדגל התורה. אני משער שהפנייה דווקא אל הרחוקים ביותר מאורח חיים חקלאי, נועדה להסיר כל טענת "ניגוד עניינים" המוטחת לרוב נגד השדולה החקלאית בכנסת, המורכבת מחקלאים ומאנשי ההתיישבות העובדת. הכוונה היא להחתים על החוק שורה של ח"כים מכל סיעות הבית, קואליציה ואופוזיציה כאחד.
אלה עיקרי הצעת החוק:
1. הגדרת החקלאות כתשתית לאומית: הצעת החוק מגדירה את החקלאות הישראלית כתשתית לאומית ומרכיב מרכזי בחוסן הלאומי של המדינה.
2. החזרת סמכויות לשר החקלאות: החוק מבקש להחזיר לשר החקלאות וביטחון המזון סמכויות בתחומי הקרקע, המים והעובדים הזרים, אשר נלקחו ממנו לאורך השנים.
3. קידום חדשנות וקידמה: הצעת החוק כוללת נושאים שמטרתם להצעיד את החקלאות לעבר חדשנות, למען הדורות הבאים.
4. התמודדות עם יוקר המזון: החוק נועד להוות בסיס להתמודדות עם יוקר המזון הטרי בישראל, לטובת הצרכנים והמדינה.
5. מתן מענה לאתגרי הענף: דברי ההסבר לחוק מציינים כי הוא נועד לסייע לחקלאים מול אתגרים כמו ירידה בכדאיות הכלכלית, תחרות מול ייבוא, רגולציה כבדה, עליית מחירי תשומות ושינויי אקלים.
6. ביטחון מזון: החוק שואף לקבוע אמצעים לתמיכה בענף ולחיזוק יציבותו כדי להבטיח את ביטחון המזון של ישראל.
אסיים בציטוט מתוך דברי ההסבר לחוק: "החקלאות מהווה יסוד מרכזי בתולדותיה, בכלכלתה ובזהותה של מדינת ישראל והיא הבסיס לחגי ישראל ולתרבות הישראלית. מאז הקמת המדינה, החקלאות הישראלית התפתחה והפכה למרכיב משמעותי בביטחון המזון, בכלכלה, בהתיישבות ובשמירה על השטחים הפתוחים. לצד זאת, חקלאים ניצבים בפני אתגרים משמעותיים, ובהם ירידת כדאיות לעבודה בענף, תחרות מול ייבוא תוצרת חקלאית, ריכוזיות בענף, התמודדות עם רגולציה כבדה, עלייה במחיר תשומות – קרקע, מים ועובדים, השלכות שינוי אקלים, חוסר ודאות בשל שינויי מדיניות ועוד. לאור האמור עלה צורך להגדיר את החקלאות כתשתית לאומית במדינת ישראל וכמרכיב מרכזי בחוסנה הלאומי, להגביר את מעורבות שר החקלאות וביטחון המזון בגורמי הייצור בחקלאות וכן לקבוע אמצעים לתמיכה בענף ולחזק את יציבותו, למען ביטחון המזון של ישראל והדורות הבאים."