* 7 באוקטובר – 7 באוקטובר 7 באוקטובר 7 באוקטובר 7 באוקטובר 7 באוקטובר 7 באוקטובר 7 באוקטובר 7 באוקטובר 7 באוקטובר 7 באוקטובר 7 באוקטובר 7 באוקטובר 7 באוקטובר 7 באוקטובר 7 באוקטובר 7 באוקטובר 7 באוקטובר 7 באוקטובר 7 באוקטובר 7 באוקטובר 7 באוקטובר 7 באוקטובר 7 באוקטובר 7 באוקטובר 7 באוקטובר 7 באוקטובר
לאנשי השותפות המוזרה של המכחישים, המשכיחים והמגמדים: זה לא יעזור לכם.

* אתה אשם – כוחות צה"ל השתלטו בלב ים על המשט האנטישמי וסיכלו את הפרובוקציה, אך המשט האנטישמי ניצח. מי שהעניק לו את הניצחון הוא ראש הכנופייה.
בן גביר והמשט ניצחו את מדינת ישראל, השפילו את ישראל. גם אילו המשט היה פורץ את המצור ומגיע לחמאס, הנזק שלו היה קטן יותר מהנזק שראש הכנופייה גרם לו, בעבור חופן לייקים.
נתניהו מנסה לנקות אחריו ולהתנער מהמעשה המחפיר. זה לא יעזור לו.
נתניהו, כמו ב-7 באוקטובר – אתה אשם. אתה הפקרת את ביטחון ישראל בידי ראש הכנופייה. אתה ידעת היטב מיהו ומהו. אתה ידעת שהפקרת-ביטחון-הפנים בידיו היא הרס ביטחון הפנים. עשית זאת למען שלטון בכל מחיר. זה לא ייסלח לך!

* המחבל – אחרי ההשתלטות בלב ים על המשט האנטישמי הקודם, כתבתי שמגיע לממשלה צל"ש על האופן המושלם שבו טיפלה בפרובוקציה, ובין השאר בכך שלא כלאה את האנשים, אלא שחררה אותם מיד. בין השאר נימקתי זאת בכך, שנחסך מאתנו מופע האימים המזיק שראש הכנופייה היה עושה אילו הגיעו.
חבל מאוד, שהפעם הממשלה נהגה אחרת. ואכן, ראש הכנופייה מיד קם וחיבל במזיד באינטרס הלאומי של מדינת ישראל, חיבל ביודעין במעמדה הבינלאומי של ישראל, חיבל במזיד בביטחון הלאומי, במופע פופוליסטי מבחיל ומעורר קבס של השפלת העצורים לעיני המצלמות. האיש הזה הוא מחבל, לא רק בהיותו טרוריסט מנעוריו, אלא גם כי הוא מחבל במדינת ישראל. הוא יודע שהוא מחבל באינטרס הלאומי, אך הוא עושה זאת כדי לקבל עוד כמה לייקים מהבייס. וכאשר ראש הכנופייה נתקל בדילמה בין האינטרס הלאומי של ישראל לבין איזה לייק עלוב – אין דילמה.
שר החוץ גדעון סער התעלה מעל שיקולי פריימריז והגיב: "גרמת ביודעין נזק למדינה במופע המחפיר הזה ולא בפעם הראשונה. הורדת לטמיון מאמצים אדירים מקצועיים ומוצלחים שנעשו על ידי רבים רבים – מחיילי צה״ל ועד עובדי משרד החוץ ועוד רבים וטובים. לא, אתה לא הפנים של ישראל."
אבל אתה שר החוץ של ממשלת הפיגולים שהפקירה את ביטחון ישראל בידי ראש כנופייה פשיסט, גזען, טרוריסט וקרימינל. מי שנותן לפירומן גפרור ומציב אותו ליד חבית אבק שריפה – על מה הוא מלין?
כל יום שבו ראש הכנופייה הוא שר בממשלת ישראל, הוא כתם על ההיסטוריה של העם היהודי, והוא נזק נורא למדינת ישראל.
אם לא נחסל את הבן גביריזם, הבן גביריזם יחסל אותנו.

* לא פיטר אותו – 3 ימים אחרי שראש הכנופייה פירסם את סרטונו שחיבל במדינת ישראל, שבו העניק למשט האנטישמי ניצחון, שאנשיו לא חלמו עליו בחלומותיהם הוורודים ביותר, ונתניהו עוד לא פיטר אותו.
אפס במנהיגות.

* האיש שנולד עם חבל תלייה ביד.

* אישיות בלתי רצויה – מדינות שונות מגדירות את ראש הכנופייה – פרסונה נון גרטה.
מי שצריכה הייתה לעשות זאת ראשונה, היא המדינה שראש הכנופייה פוגע בה ומחבל בה יותר מכול. ישראל.

* הפגנה בוגדנית - בעיצומה של מלחמה קשה ועקובה מדם, שעה שחיילי צה"ל מגינים בגופם על המולדת, ורק היום הותר לפרסום על נפילתו של חייל נוסף, מפגינים אנשי הימין הבן גביריסטי הפגנה בוגדנית ליד ביתו של הרמטכ"ל, מגדפים אותו ובעזות מצח מכנים אותו בוגד.
ארורה הממשלה שהאספסוף הנחות הזה הוא הבייס שלה.

* מי אשמים בבןגבירוקרטיה – ביביסטים, שמצפונם מעיק עליהם בשל שלטון כנופיית בן גביר, אך אינם מסוגלים להטיל ספק בכל מה שנתניהו עושה, כותבים בימים האחרונים פוסטים של נזיפה במפלגות "אסמול" (כלומר מי שלא ב"גוש") שהם אשמים בשלטון בן גביר, בגלל ה"חרם" על נתניהו.
אתייחס לטיעון הזה ממספר כיוונים.
א. השלטון אינו מטרת-על שמצדיקה כל תועבה. הקמת ממשלה עם הכנופייה פסולה באופן מוחלט, וכמובן שרדיפת שלטון בכל מחיר אינה מטהרת את השרץ. שלטון אינו מטרה אלא אמצעי, ואינו מקדש את כל האמצעים.
ב. נתניהו של היום בשום אופן אינו מוכן לוותר על ה"גוש" ועל הברית עם הכנופייה ועם המשתמטים, כי הוא יודע שהם ילכו אתו לכל מהלך שנועד לחלץ אותו מאימת הדין, ובעיקר בניסיונו להשתלט לשם כך על הרשות השופטת.
הוא מוכן לצרף עוד מפלגות, אך רק כגלגל חמישי בנוסף ל"גוש".
ג. אגדת החרם שקרית. לפיד ולבני היו בממשלתו וערב בהיר אחד הוא הדיח אותם בשידור חי בנאום משפיל, תוך שהוא בדה מליבו "פוטש" שלא היה ולא נברא, שזכה לכינוי ההולם "פוטש בננה".
לאחר מכן גנץ ויתר על מחצית כוחו הפוליטי כדי להיכנס תחת האלונקה בקורונה, ואיתו מפלגת העבודה ודרך ארץ. הנוכל תקע סכין רעילה בגבו של גנץ וגנב את הרוטציה, בתרגיל הנוכלות המבאיש בתולדות המדינה, ועל הדרך ביצע פשע נגד כלכלת ישראל כשלא הגיש תקציב.
ד. חרף הבגידה הנכלולית, אותו גנץ שב ונכנס תחת האלונקה במלחמת חרבות ברזל. אגב, גם לפיד היה מוכן להצטרף אך התנה זאת בסילוק הכנופייה. נתניהו העדיף את בן גביר.
ה. נגד חרמות? אדרבא. שנתניהו יודיע שהוא מוכן לשבת בממשלה תחת בנט, איזנקוט או ליברמן.
ו. התירוץ הזה הוא התגלמות תרבות האנטי מנהיגות הביביסטית. נתניהו אינו אחראי לשום כישלון ולשום חטא. תמיד יש שעירים לעזאזל והם האשמים.

* זרזיר אצל עורב – מאי גולן שכרה כיועץ פוליטי את העבריין רפי קדושים.
לא לחינם הלך זרזיר אצל עורב, אלא מפני שהוא מינו.

* אפילו אני יכול – את מה שעשתה ח"כית ה[---]ות טלי גוטליב, כל אחד יכול לעשות. זו לא בעיה. אפילו אני יכול, התאמינו?
הנה, אני יושב כעת בחדרי, מול מסך המחשב וכותב: טלי גוטליב היתה שותפה בתיכנון טבח 7 באוקטובר. ב-6 באוקטובר סינוואר נפגש איתה, והיא אישרה את התוכניות.
הנה, כתבתי. אמנם כתבתי שקר גס ומתועב. עלילת דם מרושעת, בזויה ונאלחת. הכול בדיתי מליבי, ללא שום ראייה, סתם כי בא לי.
בדיוק כפי שעשתה גוטליב.
אלא שאני משלם לגוטליב משכורת כדי שתעשה מעשה חולני כזה. ואני לא יכול לאחוז כמוה בקרנות החסינות.

* הנחת דביל – אז אני רוצה להבין. אתה טוען שצריך לתת לניסים ואטורי הנחת דביל? כלומר, לדעתך אני צריך למתן את ביקורתי עליו, כיוון שהוא מטומטם?
יש בזה משהו. בדבוקת הסְחְלֶה של הגוטליביאדה יש הרבה חוליגנים, רשעים ושקרנים. ואטורי גם טיפש. אתה יודע מה? אשקול את בקשתך.
אבל האם הסברת את זה גם למצביעי הפריימריז? או שהם שוב ישלחו קדימה את האהבל.
מצד שני... תגיד אחי, אתה מכיר את שירו של ויסוצקי "טמבל"? תקשיב, ונדבר שוב.

* שיטה חולנית – ראשי ערים מהליכוד הציעו לנתניהו להכריז על "הוראת שעה" של ביטול הפריימריז והקמת ועדה מסדרת לקביעת הרשימה. הצעה אחרת היא שנתניהו יוכל לשריין עשרה ח"כים ברשימה.
גם בליכוד מתחילים להבין שהפריימריז הוא אסון לדמוקרטיה – שיטה חולנית, שיוצרת אוכלוקרטיה; מגרדת את תחתית החבית של הסחלה האנושי ומעלה אותם לדרגת שרים וח"כים. הגוטליביאדה היא תוצאה ישירה של הפריימריטיס.

* מה הפריע לי – שני דברים הפריעו לי בתוכנית "עובדה" על גדי איזנקוט.
האחד, הוא שאיזנקוט לא אמר מילה וחצי מילה על עמדותיו ותוכניותיו בתחום המדיני ביטחוני, בתחום החברתי כלכלי, בתחום המשטרי משפטי, בתחום דת ומדינה, בתחום החינוך.
השני, הוא שאיזנקוט לא נשאל ולו שאלה אחת על הנושאים הללו.

* על-תנאי-לנד – בתוכנית "עובדה" על איזנקוט צולם חוג בית שלו בחצר של טייקון, שזימן את המילייה שלו. אחת המשתתפות איימה, שאם לא יחול שינוי, 50% מהילדים של היושבים כאן לא יחיו בארץ. ואיש מהיושבים לא פצה פה וציפצף.
על ישראל לשאוף תמיד להיות טובה יותר, להיות הטובה ביותר, להיות מדינת מופת. יש להבטיח עתיד טוב ככל הניתן לדורות הבאים.
אולם אין לקבל בשום אופן את התרבות הזאת של ישראלים-על-תנאי. אינכם מרוצים ממה שקורה במדינה? קחו אחריות על תיקונה. 50% מהילדים שלכם חושבים לרדת מהארץ? זה כישלון חינוכי חרוץ שלכם. גם של מערכת החינוך, אך קודם כל שלכם.
איזו מין אליטה אתם? במקום להיות אליטה משרתת ללא תנאי, לוקחת אחריות ללא תנאי ובכל מקרה דבקה בארץ ישראל, במדינת ישראל, אתם אליטה מפונקת של ישראלים על תנאי.
המרתם את אלטנוילנד בעל-תנאי-לנד.
חבל שלא הוצגה תגובתו של איזנקוט. אני מקווה מאוד שהוא אמר להם דברים ברוח זו.

* סיפור מופרע – הסיפור, שלפיו ארה"ב וישראל בנו על אחמדינג'אד כשליט החלופי של איראן כל כך מופרע, שאני מתקשה מאוד להאמין שהוא אמיתי.
אחמדינג'אד אינו רק בשר מבשרו של משטר האייאתולות. הוא אחד הקנאים הפונדמנטליסטיים ביותר בתוכו.
מבחינתו, השמדת ישראל, הג'יהאד ופיתוח הנשק הגרעיני האיראני, הם עיקרי אמונתו הדתית. זה טעם חייו. לשם כך הוא קם בכל בוקר. לכך הוא מתפלל חמש פעמים ביום. המחשבה, שסכסוך עם חמינאי יגרום לו להתהפך על דתו ועל דעתו – הזויה.
כאמור, אני מתקשה להאמין שזה נכון.

* ארץ ישראל בטרם ציונות – בספרו "מסע תענוגות לארץ הקודש" תיאר מארק טווין את רשמיו המדכאים מביקורו בארץ ישראל ב-1867. סיורו היה מסע של קבוצת צליינים עשירים מארה"ב בא"י. עם משתתפי המסע נמנה ספרי ביץ', בעל העיתון הפופולארי, באותם ימים, "ניו יורק סאן". את רשמיו הוא פרסם בכתבות בעיתון. ההיסטוריון מנחם בלונדהיים וקבוצה מתלמידיו חקרו את המסע ותרגמו את כתביו של ביץ' והם פורסמו בשני מאמרים בכתב העת "הָיֹה הָיָה" של האוניברסיטה העברית. עופר אדרת, הכתב המצוין לענייני היסטוריה של "הארץ", פרסם כתבה על המחקר המרתק.
רשמיו של ביץ' דומים מאוד לרשמיו של חברו למסע טווין. הוא מתאר את א"י כארץ ריקה, נטושה, פרימיטיבית, מוזנחת, מזוהמת ומסריחה.
זו ארץ ישראל בתקופה הטרום ציונית, בטרם עלו הציונים לחונן את עפרה ולהחזיר אותה להיותה ארץ זבת חלב ודבש.

* פרקטיקה אנטישמית – מאז מסע האונס וההתקפות המיניות בטבח 7 באוקטובר וההד הציבורי לפשע הנתעב, הארגונים האנטישמיים מצאו שיטה חדשה -– להעליל על ישראל תקיפות מיניות ואונס. וכעת עושים זאת משתתפי המשט האנטישמי.
הפרקטיקה האנטישמית שלהם, היא להפיץ את עלילות הדם, כמובן ללא כל ראיות, ואז לדרוש מישראל "ראיות" להפרכתן.

* הגל האנטישמי באירלנד - פיליפ סאטקליף, חבר מועצת העיר דבלין, מתאגרף אולימפי ומאמן איגרוף מוביל, פרסם בסטטוס הווטסאפ שלו סרטון אנטישמי נאצי, המשתף קטעי נאומים של היטלר, תיאור קונספירציות נאציות על היהודים וקריאה לפתרון הסופי ליהודים.
הפרסום הזה הוא המשך לגל אנטישמי קיצוני באירלנד, בהובלת הממשלה. רק השבוע אמרה נשיאת אירלנד שהיא גאה מאוד באחותה, שהשתתפה במשט האנטישמי.
הארגונים היהודיים באירלנד הביעו זעזוע מהפרסום ומהעובדה שהוא עבר ללא גינוי ציבורי משמעותי ואמרו שהוא חלק מן הגל האנטישמי השוטף את המדינה.
יהודי אירלנד – שובו הביתה, למולדתכם ההיסטורית, לישראל; מדינת הלאום של העם היהודי, המדינה היחידה שבה לא תהיו זרים ונרדפים, אלא בני בית ובעלי הבית.

* אחדות-הקצוות האנטישמית – מזמן לא נראתה זהות מוחלטת כל כך בין השמאל הרדיקלי האנטישמי והימין הרדיקלי האנטישמי, כמו פשקוויל ההערצה והליקוק של גדעון האו האו לוי למטיף האנטישמי הימני הרדיקלי הפשיסטי טאקר קרלסון, בגיליון החג של "הארץ".
היה חסר שם רק אנטישמי איסלמיסט ג'יהאדיסט רדיקלי כדי להשלים את הטריקולור האנטישמי – אדום שחור ירוק.

* מתכנן החלופה לקצרין – לפני כעשור, כתבתי מחקר על הנושא "קצרין בירת הגולן". המחקר עסק באופן שבו קצרין, יישוב עירוני, הוקם ביוזמה ובהובלה של קיבוצים ומושבים, כדי שיהיה המטרופולין האזורי, ועל מערכת היחסים הייחודית בין קצרין והיישובים בעשרים + שנותיה הראשונות. אך למעשה, המחקר חרג מן השאלות עצמן, ועסק בהרחבה בהקמת קצרין (אני מקווה שאזכה פעם לפרסם את המחקר כולו, מלבד מאמר תמציתי על אודותיו שפירסמתי בזמנו בכתב העת "אופקים בגיאוגרפיה").
במהלך המחקר עברתי על כל החומר הארכיוני של הקמת קצרין, ומצאתי שם פנינה – תכנון חלופי לקצרין, של האדריכל ישראל גודוביץ'. מסתבר שבפני מקבלי ההחלטות עמדו שתי תוכניות אב, האחת של האדריכל חנן מרטנס, המתכנן הראשי והאחראי על התכנון העירוני במשרד השיכון, שבסופו של דבר התקבלה ועל פיה נבנתה קצרין, והשנייה, של האחראי על התכנון הכפרי במשרד השיכון, גודוביץ'. דחיית הצעתו, שהאמין בה מאוד, בידי שר השיכון אברהם עופר, ובחירת התוכנית האחרת, שגודוביץ' ראה בה תוכנית שגרתית ואפורה, פגעה בו מאוד, והביאה להתפטרותו מהתפקיד ולפרישתו בסערה ממשרד השיכון.
ב-2013 התראיין גודוביץ' ל"הארץ", וסיפר את סיפור תוכניתו היצירתית לקצרין: "השאלה היתה איך מתכננים עיר חדשה, ואסור לשכוח: זו עיר גבול, ספר, תחת הפגזות של הסורים – זו היתה מלחמה." נזכר גודוביץ'. את תוכניתו הוא הגדיר "דבר שאף אחד לא ראה קודם ולא הבין."
מיקומה של קצרין נקבע בין שני כבישים עולים לגולן והיא יושבת בשיפוע קל שיורד לכנרת. גודוביץ' הציע לרכז את כל שטחי הציבור שלה תחת כיכר מרובעת בשטח של עשרה דונם, שתשמש מקלט אדיר ממדים. התקציב שהגדירה המחלקה הפרוגרמטית למקלט היה כמעט שווה ערך למחצית התקציב להקמת היישוב כולו, לדבריו. המגורים בתוכנית זו היו אמורים להיבנות בשני אופנים – כשיכון אורכי מדורג בן שלוש־ארבע קומות שמקיף את הכיכר מצפון־מזרח, ומצידה השני צבר של בתים צמודי קרקע: כך, מכל הבתים אפשר יהיה להשקיף על הכנרת. אפילו גורדי שחקים היו אמורים לקום שם, מאחורי הבתים הטוריים. התוכנית נמצאת בארכיון הגולן.
בשבועות הלך לעולמו, בגיל 92, ישראל גודוביץ', מגדולי האדריכלים בישראל ובעל שם עולמי. גודוביץ' ידוע כאדריכל יצירתי, מקורי, דעתן וצבעוני. עיקר פרסומו הציבורי היה כמהנדס העיר תל-אביב, וכן בזכות מיזמים אדריכליים יצירתיים כמו בית ספר שדה חצבה, שזיכה אותו בפרסי בינלאומיים. גודוביץ' תיכנן את יישובינו בסיני.
יהי זכרו ברוך!

* ביד הלשון: רצוא ושוב – קריאת התורה בשבועות, חג מתן תורה, היא תיאור מעמד הר סיני; ההתגלות האלוהית הפומבית לעיני כל עם ישראל ומתן התורה. ההפטרה היא תיאור מעמד ההתגלות האלוהית האישית לנביא יחזקאל בן בוזי – אנו קוראים בספר יחזקאל את פרק א' ואת פסוק י"ב בפרק ג'.
פסוק יד נאמר: וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב כְּמַרְאֵה הַבָּזָק.
רצוא ושוב היא תנועה תזזיתית מכאן לשם ומשם לכאן וחוזר חלילה. הביטוי קיבל משמעויות רוחניות לאורך הדורות ובפרט בקבלה ובחסידות.
הפשט של הפסוק, הוא שחיות הקודש, המלאכים, רצות בתשוקה לעבר האלוהים אך מסתנוורות מן האור ובורחות ממנו, אך שוב משתוקקות ורצות לכיוונו וחוזר חלילה.
צירוף המילים היה לביטוי המתאר תנועת נפש של האדם בין התעוררות, תשוקה והתעלות רוחנית לבין ירידה לקרקע המציאות, לחיים הגשמיים האפורים.
בקבלה ובחסידות ה"רצוא" מבטא את רצון הנשמה להתנתק מן הגוף ולדבוק בבורא, וה"שוב", מתאר את החובה שלה לחזור לקרקע המציאות, כדי לפעול מתוך המציאות לתיקונה.
בתורת ר' נחמן מברסלב ה"רצוא ושוב" הוא הנגדה בין שתי עמדות רוחניות של האדם כלפי עצמו וכלפי האחר. ה"רצוא" הוא תביעה וה"שוב" הוא קבלה. ה"רצוא" הוא העמדת דרישות גבוהות וחמורות כלפי עצמך וכלפי החברה שבה אתה חי, ודרישה למתיחות רוחנית ומעשית גבוהה, אינסופית. ה"שוב" הוא היכולת של האדם לקבל את עצמו ואת זולתו, על החולשות שבהם, ולהשלים עם חוסר השלמות.
בעברית המודרנית משתמשים בביטוי לתיאור פעולה החוזרת על עצמה, כמו הליכה הלוך ושוב. אני נוהג להשתמש בביטוי לתיאור העמקה שיטתית בטקסט – קריאתו רצוא ושוב.
אורי הייטנר
לתגובות: uriheitner@gmail.com