* פרס ירושלים לאחדות ישראל למדרשת השילוב – פרס ירושלים לאחדות ישראל הוא פרס ישראלי לזכרם של שלשת הנערים שנחטפו ונרצחו ביוני 2014. הפרס מוענק מידי שנה, מאז 2015, ליוזמות וארגונים המקדמים את האחדות בישראל.
ביום ראשון נערך בבית הנשיא טקס הענקת הפרסים לשנת 2026. למעלה מ-250 ארגונים היו מועמדים לחמש הקטגוריות שבהן מוענק הפרס. בקטגוריית החינוך ניתן הפרס למדרשת השילוב, שיש לי הזכות הגדולה להיות היו"ר שלה. ראש המדרשה הרב אביה רוזן ואני קיבלנו את הפרס בטקס. בנוסף לארגונים ניתן הפרס גם לשני אישים. ועדת הפרס כתבה בנימוקי הבחירה: "מדרשת השילוב מפעילה בית מדרש המשלב דתיים וחילונים בלימודי קודש וחול ובמפגש אנושי מעמיק, ומטפחת זהות יהודית ישראלית משותפת המבוססת על הקשבה וכבוד לריבוי דעות."
מדרשת השילוב מצמיחה תלמידות ותלמידי חכמים – אנשי רוח, בדגש על זהות יהודית וישראלית משותפת לכל הזרמים יחד.
מדרשת השילוב הינה מכינה קדם צבאית שבמרכזה מתנהל בית מדרש להתחדשות יהודית וציונית, המשלב בוגרי כיתות י"ב דתיים, מסורתיים וחילונים, בנים ובנות מכל רחבי הארץ, וכולל תוכנית לימודי יהדות וציונות לצד הכנה לשירות משמעותי בצה"ל. רוב החניכים ממשיכים לשנה ב' במדרשה. השותפות מתקיימת על בסיס המשותף – הזהות היהודית, תיקון עולם והאמון בטוב וביפה שבאדם. החיים במדרשה יוצרים זהות יהודית מגוונת. כך, למשל, מתקיים בכל יום "מניין עשרים" – עשרה גברים ועשר נשים לפחות, המאפשר גם לאדם הדתי להיות שותף בבית מדרש זה, וגם לחילוניות וחילונים להיות בו בני בית שווים.
מדרשת השילוב הוקמה מתוך תפיסה שהיהדות והציונות שייכות לכלל האוכלוסייה, ולא רק לקבוצות נבחרות. "החזון הוא לייצר מרכז לפיתוח תודעה יהודית ישראלית רלוונטית ודור של אנשי רוח יוצרים ואנשי חינוך," אומר הרב אביה רוזן, ראש המדרשה. רוזן הקים יחד עם איתמר לפיד את המדרשה בשנת 2012 במושב נטור שברמת הגולן, יחד עם עמותת חברים מהגולן והמועצה האזורית גולן. אני שותף לרעיון עוד משלבי החלימה הראשונים שלו, לאחר מכן בצוות ההקמה ובהנהלה, ובשמונה השנים האחרונות, אני יו"ר העמותה. אנחנו פועלים ליצירת שיח משותף בין דתיים לחילוניים, מתוך ההבנה שיש משותף שהוא גדול מהמפריד, והלימודים מתמקדים בתכנים שרלוונטיים לכל זרמי העם והחברה בישראל.
לאחר 14 שנות פעילות מדרשת השילוב עוברת לקמפוס הקבע שהולך ונבנה בימים אלו בסמוך לצומת אליעד, בשיתוף עם המועצה האזורית גולן וארגון השומר החדש. הרב אביה: "הרעיון המרכזי הוא להקים מרכז שיהווה בית לחיבורים בין מגזרים, ויצמיח מנהיגות רוחנית שתוביל בדרך זו. הפעילות של מדרשת השילוב כיום פונה גם לבוגרי שירות צבאי, לקבוצות חיילים ומנהיגי קהילות ואף לקבוצות מהקהל הרחב המגיעות לבית המדרש של מדרשת השילוב מתוך הרצון לשלב כוחות ולקדם את עם ישראל יחד – גם בחזית הערכית והרוחנית. לעיתים נדמה שאנו יודעים לשלב זרועות רק אל מול האתגרים הפיזיים והביטחוניים, ומדרשת השילוב מובילה דרך של שליחות לתיקון עולם יחד – גם באתגרים הרוחניים והחינוכיים של עם ישראל."
בחברה הישראלית פועלים כוחות בעלי עוצמה הדוחפים לפילוג ולקרע בעם, ומולם כוחות הפועלים לאחדות ולהסכמה לאומית. הכוחות המפלגים הרסניים ומסכנים את עצם קיום המדינה. הכוחות המאחדים הם התקווה לתיקון חברתי ולאומי ולתחיית המפעל הציוני. הגולן, לאורך כל שנות ההתיישבות, הוא מופת לאומי לאחדות. אין זה פלא שדווקא מהגולן יוצאת הבשורה הזאת. בקרב הארגונים והיוזמות המחויבים לאחדות ישראל ולהתחדשות יהודית ישראלית וציונית, בולטת מדרשת השילוב בהעמקה בתוכן, לצורך בניית המנהיגות הרוחנית של עם ישראל בדור הבא. זה המקום להוקיר את הרב אביה רוזן, הוגה הרעיון, מייסד המדרשה העומד בראשה מיום הקמתה. אביה הוא מופת של מנהיג חינוכי ורוחני, איש של חזון ומעש, המיטיב לבטא את רוח הגולן כבשורה לחברה הישראלית כולה.
* ברית הנגב וההר – מבין עמיתינו, הזוכים בפרס ירושלים לאחדות ישראל, ריגשה אותי במיוחד הענקת הפרס, בקטגוריית מיזמים מקומיים, לברית הנגב וההר. מדובר במיזם בן שנתיים וחצי של קירוב לבבות, הידברות, ניסוח אמנה ופעילות משותפת רבה ואינטנסיבית, בין תושבי גוש עציון וקיבוצי הנגב המערבי. אחד מראשי הברית, ומשני מקבלי הפרס מטעמו, הוא ההיסטוריון ד"ר אלון פאוקר. אלון ואני משתייכים לפורום חוקרי הקיבוץ ותנועת העבודה, ואנו חברים ובני פלוגתא זה שנים רבות. פעמים אחדות הופענו משני צדי המתרס בפאנלים בנושא התיישבות.
אלון, חבר קיבוץ בארי, שרד את הטבח. עד 7 באוקטובר, כף רגלו לא חצתה את הקו הירוק, מתוך עיקרון. כוח אלחנן – אותה משפחה מעתניאל שהגיעה בצו 8 של מצפונה לבארי, חילצה למעלה ממאה איש ואלחנן קלמנזון נפל, הזיזה משהו אצלו. לאחר הטבח הוא הגיע לעתניאל לביקור תנחומים והודיה. ובביקור הזה נזרע הזרע למפעל המופלא הזה. פתאום נראה לי כל כך טבעי לראות אותו מחובק עם מתנחלים.
אלון מקפיד לציין שדעותיו הבסיסיות לא השתנו. בעיניי, המהפכה מהחרמה ואי חציית הקו הירוק לברית אחים עם מתנחלים, היא שינוי משמעותי ביותר, וחשוב יותר מכל שינוי בעמדות הפוליטיות.
שאר מקבלי הפרס: בקטגוריה הארצית – עדת הצופים, שבטי הצופים הדתיים שבתוך תנועת הצופים. בקטגוריית הרשויות המקומיות, העיר אילת על האירוח המופתי של עקורי הנגב המערבי. בקטגוריה הבינלאומית מכון שטראוס עמיאל, הפועל לאחדות עם יהדות התפוצות בתוכניות רבות ומגוונות. וכאמור, בתחום החינוך אנחנו, מדרשת השילוב. שני האישים שזכו בפרס הוקרה הם השייח' מואפק טריף, המנהיג הרוחני של העדה הדרוזית בישראל והרב יונתן וייס, מייסד ישיבות ההסדר החרדיות, שחניכיהן משרתים בצה"ל.
זכינו, ואת הפרס בקטגוריית החינוך העניקו רחל ועמי פרנקל, הוריו של הנער נפתלי שנחטף ונרצח לפני 12 שנים, וחילי טרופר. פרסים אחרים העניקו השרים ואסרלוף וסטרוק. הרבה יותר נעים לקבל אותו מחילי.
האירוע היה מרגש מאוד. הנשיא הרצוג נשא דברי תוכחה קשים אך חשובים ביותר על תופעות מזיקות ורעות בחברה הישראלית. רביב כנר ליווה את הטקס בשירה.
* נאום ההתבהמות – בנאומו בטקס, הנשיא הרצוג התריע מפני ההתבהמות והאלימות בשולי החברה ובין השאר הזכיר את האנרכיסטים העבריינים ביו"ש, את האלימות הבלתי מוסרית כלפי נוצרים ומוסלמים ואת ההתעללות באסירים.
הזדהיתי עם כל מילה. זה מסר מוסרי חשוב של נשיא המדינה.
* ועשיתי אותם לגוי אחד – בכל ביקור שלי בבית הנשיא, אני מקפיד לגשת לכתובת החקוקה על הקיר באולם קבלת הפנים, הציטוט מיחזקאל: "כה אמר ה': הנה אני לוקח את בני ישראל מבין הגויים אשר הלכו שם, וקיבצתי אותם מסביב והבאתי אותם אל אדמתם ועשיתי אותם לגוי אחד בארץ." הפסוק הזה, המדבר על אחדות ישראל מתוך השיבה של היהודים לציון, הוא בעיניי תמצית מהותה של מדינת ישראל, ואין פסוק ראוי ממנו להיחקק בבית הנשיא.
הפסוק הזה מופיע בהפטרת בר המצווה שלי, ההפטרה לפרשת "ויגש". הפסוקים הללו מן ההפטרה ומספר פסוקים מן הפרשה (בבר המצווה קראתי את הפרשה כולה ואת ההפטרה) הם מוטו חיי, ואני חש מחויב אליהם.
היתה זו התרגשות גדולה בעבורי לקבל מידי נשיא המדינה את פרס אחדות ישראל, כיו"ר מדרשת השילוב, שהיא מופת לאומי לאחדות ישראל ולשבירת מחיצות בין חילונים ודתיים, סביב מורשת ישראל, השייכת לכולנו, ברוח פלורליסטית, פתוחה, מרחיבה ומכילה.
אני רואה בקרע בעם בכלל, ובקרע בין חילונים ודתיים בפרט, את האיום הגדול ביותר על החברה הישראלית. והקרע הזה הוא קרע מובנה, מכוון, בזדון, מצד אנשים משני צדי המתרס, שנבנים פוליטית מהקרע.
כל חיי הבוגרים ובכל התפקידים שמילאתי, עסקתי בחיבור בין חילונים ודתיים. כך בוועד יישובי הגולן, כשניהלתי כמעט עשור את מתנ"ס הגולן, כמנהל מרכז "יובלים" לתרבות וזהות יהודית פלורליסטית ובשאר תפקידיי.
גם היום, בנוסף לתפקידי במדרשת השילוב, אני מנחה של הקהילה הלומדת "מעגלים", שגם בה לומדים יחד חילונים ודתיים מיישובי הגליל והגולן, מקריית שמונה, חצור, ראש פינה, קצרין, קיבוצניקים ומושבניקים. אני חבר במנהלת היישוב החלוצי החדש רמת הנשיא טראמפ, שאף הוא משותף לחילונים ודתיים. הפנימיה החקלאית "אדם ואדמה" של השומר החדש באורטל, משותפת לחילונים ודתיים. אני עובד איתם בכרם, עושה איתם קבלות שבת, סדרי ט"ו בשבט ועוד ובעבר גם לימדתי שם פרשת השבוע. הייתי בין הראשונים שקראו לאיחוד התנועה הקיבוצית עם הקיבוץ הדתי ואני מאמין שהבשורה הגדולה ביותר שתצא מן האיחוד הזה היא קיבוצים משותפים של חילונים ודתיים, והראשון שבהם כבר עומד לקום באזור ערד. אילו הייתי צעיר בכמה עשורים, הייתי רוצה להקים בגולן קיבוץ שיתופי משותף לחילונים ודתיים.
מול הכוחות המושכים בכוח את החברה הישראלית לקרע ופילוג הרסניים, מחנה 6 באוקטובר, אני גאה להיות שותף לכוחות היוצרים, הבונים, המחשקים את החברה, מחנה 8 באוקטובר. אנו משקמים את המיינסטרים הציוני הדמוקרטי הממלכתי של ישראל.
נעמה לי חברתם של אנשי כל הגופים שקיבלו יחד אתנו את פרס ירושלים לאחדות ישראל.
* ביקור בנט במדרשת השילוב – ראש הממשלה לשעבר ולשעתיד נפתלי בנט ביקר אמש בגולן. במסגרת ביקורו, הוא נפגש עם מדרשת השילוב. המפגש נערך בבית הכנסת העתיק בעין קשתות. בתחילת הביקור אלי מלכה, ראש המועצה האזורית גולן לשעבר, הסביר לאורח על בית הכנסת ועל תהליך השחזור שלו.
לבקשתו של בנט, את המפגש הובילו החניכים עצמם. הם התבטאו ושאלו והוא השיב. הם משכו את רוב המפגש לנושא החברתי כלכלי. בנושא הזה עמדותיו הימניות של בנט שונות משלי. אומר זאת כך – אילו זה היה נושא הבחירות, לא הייתי תומך בו. אך אין זה נושא הבחירות. הוא הציג דיכוטומיה בין קומוניזם נוסח בריה"מ לבין שוק חופשי ללא הגבלה, וכדי להמחיש את דבריו הוא הציג את ההבדל בין מזרח ברלין למערב ברלין לאחר שלושים שנות חלוקה, כשבמזרח שלט קומוניזם ובמערב – שוק חופשי. הזכרתי לו, שמערב גרמניה היתה מופת של מדינת רווחה דמוקרטית עם שוק חופשי, וזה המודל הראוי.
בנט נשאל האם יילך עד הסוף ולא יילך עם החרדים גם במחיר ויתור על ראשות הממשלה. הוא לא השיב ב"מי לא", כלומר לא אמר שהוא פוסל את החרדים, אלא ב"מה כן". הוא הבהיר שעל שני עקרונות יילך עד הסוף, ללא פשרות. האחד הוא גיוס לכולם, כולל החרדים והערבים, אם לא לצה"ל, לפחות לשירות לאומי, והשני הוא מימון ממלכתי רק לחינוך שיעמוד בקריטריונים של דרישות ליבת הידע הנחוצה ושל ערכי הציונות והממלכתיות. "לא ניתן אגורה למערכת חינוך שמחנכת נגד מדינת ישראל."
בסיום המפגש אמרתי שהאיום הגדול ביותר על המדינה הוא פנימי – הקרע והפילוג, ושהציפייה שלי מכל מנהיג לאומי הוא להוביל פוליטיקה של הסכמות, החותרת לאחדות לאומית. בנט השיב שלכל זמן ועת לכל חפץ – יש תקופות שיש לחדד בהן עמדות, ללא פשרות, ויש תקופות שנכון להתפשר על עמדות כדי ללכד את העם, והיום אנו בתקופה כזו. הוא אמר שעמדותיו ימניות מאוד ואחרי 7 באוקטובר הן התחזקו, אך הוא יידע להנהיג ממשלה עם מגוון דעות רחב, ולהגיע להסכמות.
* עוד ארבע שנים כאלו – מאות מתושבי הגולן השתתפו בכנס בחירות עם נפתלי בנט בקדמת צבי.
בנט דיבר על המדינה שנעלמה בשבועות שאחרי 7 באוקטובר, בכל התחומים, ולעומת זאת על ההתעוררות העממית הגדולה באותם שבועות. "יש לנו עם נפלא וממשלה על הפנים. אנחנו נתקן את המדינה. אביא את האנשים הטובים ביותר במדינה כדי לתקן. אני יודע לעבוד עם בעלי דעות שונות משלי.
"מיד אחרי ההשבעה נחליט על הקמת ועדת חקירה ממלכתית על כשלי 7 באוקטובר וגם אחריה, כולל מחדל הרחפנים. נקצוב את כהונת רוה"מ לשמונה שנים. נעביר חוקה על בסיס עקרונות מגילת העצמאות. נכניס את החברה החרדית למדינת ישראל – בחינוך, בגיוס ובתעסוקה. משלם המיסים לא יממן עוד חינוך ל'נמות ולא נתגייס.' אם נסתום את הצינורות ובמקביל נחזק את החינוך הממלכתי-חרדי ונוסיף מסלולי גיוס לחרדים, נפתור את הבעייה. לא בכוח, לא מעצרים. פשוט – מי שלא ישרת לא יקבל אגורה מהמדינה."
בנט הודה שעד 7 באוקטובר הוא לא הבין את חשיבות גיוס החרדים, אולם דעתו השתנתה בעקבות 7 באוקטובר. הוא הקדיש חלק ניכר מנאומו לקריסת המשילות, החוק והסדר במדינת ישראל. הוא הזכיר את ההישגים של ממשלתו במלחמה בפשיעה, והתחייב שזה יהיה אחד הנושאים המרכזיים של ממשלתו הבאה. "יש תופעה של ירידה מהארץ של אנשים מהמקצועות החשובים ביותר. אני קורא לכולם לחזור. אבל אין די בכך. עלינו לעשות את המדינה לכזו שתמשוך אותם. אין סיבה שישראל לא תהיה מדינה עם חינוך מצוין, כלכלה מצוינת, תחבורה מצוינת. אנחנו, כהנהגה, נפתח את הפקק."
בנט נשאל איך מבטיחים שהממשלה לא תתפרק כמו הקודמת, שהיתה ממשלה מצוינת, אך לא החזיקה מעמד. הוא השיב, שלמד את הלקח. "לא עשיתי מספיק פוליטיקה. זאת שגיאה. לצד ניהול המדינה, הפעם אפעל לתחזוק הפוליטי של הממשלה. שגיתי, אבל למדתי את הלקח."
שגב ירבעם, חברי מקיבוץ אורטל, יו"ר החברה לפיתוח הגליל והיו"ר העסקי של אורטל, הזכיר שלצד הישגיה של ממשלת בנט, היא גם הובילה מהלך שכמעט החריב את החקלאות בישראל. "הצטערתי שהממשלה נפלה, אך אילו נשארה, ייתכן שהיינו על סף הרס החקלאות." שגב מנה את כל ענפי החקלאות שבהם הורדו המכסים – בכולם, ללא יוצא מן הכלל, עלו המחירים. "אין שום קשר בין החקלאות ליוקר המחייה. יוקר המחייה הוא תוצאה אך ורק של פערי התיווך." הוא קרא להתנתק מהתאוריות של "קהלת", שהן ההיפך מציונות.
בנט השיב לו, שהוא מודע לחיוניות של החקלאות וההתיישבות לביטחון ולהחזקת הגבולות עד התלם האחרון ולחשיבות של ביטחון המזון. "אני בעד תחרות, אבל בתנאים שווים. אי אפשר לאפשר יבוא בלי לתת לחקלאים את מה שבמדינות המתחרות מקבלים החקלאים מן הממשלה." גם בנט אמר שהפקק אינו אצל החקלאים אלא אצל הקמעונאים, והתחייב לשמור על החקלאות.
הוא סיים את דבריו באמירה: "עוד ארבע שנים של ממשלה כמו הנוכחית – לא תהיה לנו מדינה."
* הפסול שהם מצאו בגדי מוזס – בעקבות איחוד התנועה הקיבוצית והקיבוץ הדתי, יצאה התנועה המשותפת לקמפיין הקורא לאחדות לאומית. שיתפתי את סרטון הקמפיין, וכצפוי אנשי השמאלימין הרדיקלי, מחנה 6 באוקטובר, יצאו בהסתערות משותפת נגד האיום.
אלה תקפו את פנחס ולרשטיין, מגדולי מיישבי הארץ ולכן הוא שנוא עליהם, ואלה על גדי מוזס. איזה פסול הם מצאו בגדי מוזס? הוא הנחה את טקס הביכורים בקיבוצו ניר עוז, שבו הופרחו יונים בתקווה לשלום. אוי אוי אוי.
כך השבתי לאחד התוקפים: אתה סוגד למי ששלח לחמאס מזוודות מלאות דולרים שמימנו את טבח 7 באוקטובר והיום מעביר לחמאס 600 משאיות ביום, פי ארבעה מהצורך ההומניטרי, שהולכים ישירות לביצור שלטונו של חמאס ולהתעצמותו. ומה שיש לך לדבר הוא על אקט סמלי של תקווה לשלום? איזו עליבות נפש ביביסטית חולנית.
מי זה גדי מוזס? האיש שאחרי שובו משבי ממושך, בגיל 81, הדבר הראשון שאמר היה "אני אשקם את ניר עוז," ותוך ימים אחדים חזר לעבודה בחקלאות. הוא התגלמות הציונות המעשית, המגשימה, המעצבת את גבולות הארץ ומגנה עליהם. וכאן הוא שותף לקמפיין למען אחדות ישראל, בניגוד לקמפיין של ראש ממשלת פילוג ישראל ופירוק המדינה.
* הפניית עורף אנטי ציונית – לפני למעלה מ-15 שנה התפרסמה תמונה עם ידיעה קטנה על אירוע בר מצווה לכלב, בקהילה רפורמית בארה"ב. מתברר שהיה טרנד הומוריסטי כזה בשולי השוליים של התנועה. הוא לא נעשה בבית כנסת רפורמי והתנועה הרפורמית מתנגדת לכך. אגב, הזרם הרפורמי הוא מסגרת של מגוון קבוצות, בדומה לזרם האורתודוקסי. ברור שהתופעה הביזארית הזאת אינה מייצגת את התנועה.
אבל מאז, שונאי הרפורמים משתמשים בכך להסתה והפצת שנאה נגד התנועה הרפורמית. עד לאחרונה זה היה בעיקר בתעלות הביבים של הרשת, אבל דבוקת הסחלה בכנסת הופכת את דוכן הכנסת לבמה לכל רפש. וכך, השרה – אוי לבושה – מאי גולן, עוד נמושה מנבחרת הקקיסטוקרטיה הפריימריסטית של פוסט-ליכוד, עמדה על הדוכן, ובלי בושה צווחה לעבר ח"כ הרב גלעד קריב שליט"א "אתם מחתנים כלבים בבתי הכנסת ההזויים שלכם." אלמלא מצוות צער בעלי חיים והחיבה שלי לכלב, ידידו הטוב של האדם, הייתי מכנה אותה "כלבה". אסתפק בשקרנית, בורה ומסיתה.
העובדה שאחרי דברי ההסתה הללו ראש הממשלה לא פיטר אותה מיד, חמורה כמו העובדה שהוא בכלל מינה אותה לשרה בממשלה.
אחרי דברי הבלע שלה, נתלו שלטי חוצות מסיתים בזו הלשון: "סולברג, תוריד את הידיים הרפורמיות שלך מהרבנות הראשית!" ומתחת לכיתוב תמונה של כבוד השופט סולברג, כבוד הרב קריב וכלב עם טלית.
על מה ולמה המהומה? כיוון שהשופט סולברג, שופט דתי, שמרן, מתנחל וימני, אך שופט ולא שפוט, פסק שיש לאפשר לנשים להשתתף בבחינות לרבנות. אגב, כל הנבחנות הן נשים אורתודוקסיות לעילא ולעילא, ואין בכך שום בעייה הלכתית. בשלט המסית המילה "רפורמי" היא גידוף, והוא מופנה כלפי שופט אורתודוקסי כיוון שאינו מתיישר אחרי הקנאים, והרפורמים מוצגים כמחתני כלבים.
איזו הסתה מזוהמת.
כמה מילים על הרפורמים. מדובר בזרם גדול ביהדות, שקיים מראשית המאה ה-19, והוא מונה מיליוני יהודים. זה הזרם הגדול ביותר בתפוצות הגולה, והוא מאגר העלייה-לישראל הגדול ביותר. היהדות הרפורמית בארה"ב עומדת בראש המאבק למען ישראל, ורוב ראשי אייפא"ק משתייכים אליה. נכון, יש גם רפורמים שפועלים נגד ישראל ובעד אויביה, כפי שיש כאלה בקרב האורתודוקסים, כדוגמת חסידות סאטמר, שהיא מהגרועים באויבינו. כן, עלינו להיאבק על נפשם של יהודי הגולה, ובהם של היהודים הרפורמים. בטוח שהדרך לכך אינה גילויי הסתה, שנאה ובורות, ובטח לא מצד ממשלת ישראל.
ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי. היא שייכת לעם היהודי כולו, על כל הזרמים שבו. אם מדינת ישראל מפנה עורף לזרמים הרפורמי והקונסרבטיבי היא מפנה עורף לייעודה כמדינת הלאום של העם היהודי, היא מפנה עורף לציונות, היא מפנה עורף למגילת העצמאות והיא מפנה עורף לחוק הלאום. מדיניות של הפניית עורף לרפורמים היא אנטי ציונית. ממשלה שמפנה עורף לרפורמים היא ממשלה אנטי ציונית.
* שבוע החינוך בגולן – השבוע הוא שבוע החינוך בגולן (שנדחה ממרץ בשל המלחמה); שבוע שבו המוסדות והקהילות בגולן עוסקים בשאלות החינוך ומעלים על נס את הצוותים החינוכיים.
השבוע נפתח ברב שיח בנושא החינוך בגולן, בפורום מנהלי האגפים במועצה האזורית גולן, ובהשתתפות רבים ממובילי החינוך בגולן. אני הנחיתי בהתנדבות את רב השיח, שהתחלק לשני פאנלים עם מגוון של אנשי חינוך. הפאנל הראשון עסק במתח בין החינוך כהנחלת מורשת, מסורת וערכים; ערכי יהדות, ציונות וגולניות, לבין חינוך לחדשנות טכנולוגית ומדעית. השני עסק ברצף החינוכי, מלידה עד סוף י"ב ובין החינוך הפורמלי לחינוך החברתי-קהילתי.
הייתי מנחה משתתף, כלומר הבעתי גם את דעתי בנושאים השונים. בעיקר הצגתי את תפיסת הגם וגם שלי, להבדיל מהתפיסה הבינארית דיכוטומית של או:או.
* לומר "לא" לטראמפ – ההסכם המסתמן בין ארה"ב לאיראן, אם הפרטים המתפרסמים על אודותיו נכונים, הוא הסכם כניעה. טראמפ נכנע למשטר האייאתולות.
בין שאר סעיפי הכניעה, על פי הפרסומים, החלתו על לבנון.
אחד מיעדי המלחמה היה ניתוק איראן מהפרוקסיז שלה. וכך, מאחורי גבה של ישראל, ארה"ב ניהלה עם איראן מו"מ על הצלת חיזבאללה, הפרוקסי שלה בלבנון. ישראל היא כביכול פרוקסי של טראמפ – "נתניהו יעשה כל מה שאומר לו" – וארה"ב תכתיב לה תנאי הפסקת אש בלבנון.
על נתניהו לומר "לא" לטראמפ. ישראל לא תכבד הסכם שנעשה מאחורי גבה. ישראל לא תיתן לחיזבאללה לשוב ולהתעצם בחסות הפסקת אש. ישראל לא תשב בחיבוק ידיים עד 7 באוקטובר מלבנון.
זה מבחן גדול של נתניהו. האם הוא ינהג כמנהיג לאומי של מדינה ריבונית, או כפקיד ממונה מטעם הנציב העליון טראמפ, ויפקיר את ריבונות ישראל, את ביטחונה ואת שלום אזרחיה?
מרגע שנתניהו רמס את ריבונות ישראל כשעירב את טראמפ בניסיון לחלץ אותו מאימת הדין, הוא הפך כלי משחק של הפריץ, על חשבון האינטרסים הלאומיים של ישראל.
* תן לצה"ל לנצח את חיזבאללה!
* נתניהו צודק – אני מזדהה עם כל מילה של נתניהו, כראש האופוזיציה, אם ממשלה אחרת היתה מעבירה מדי יום 600 משאיות לחמאס, פי ארבעה יותר מהצורך ההומניטרי, כאילו לא היה 7 באוקטובר.
* התנהלות עיתונאית שפלה – נתניהו מספק לנו מידי יום סיבות טובות להתנגד לו ולפעול להחלפתו. אין שום צורך להוסיף על כך שקרים. ובטח לא עלילות דם. התחמושת הטובה במאבק נגד נתניהו היא העובדות, ולא המצאות הנובעות משנאה תהומית.
יוסי ורטר במופע שנאה קיצוני, אפילו בקנה המידה שלו, מאשים את נתניהו בשאיפה למלחמות עקובות מדם וככל שתהינה עקובות יותר מדם הרי זה משובח, משיקולים אלקטורליים. "בנימין נתניהו מוכרח מלחמה. עכשיו. ורצוי ביותר מחזית אחת, וכמה שיותר ארוכה, כמה שיותר קשה ומדממת. כמו נרקומן שזקוק נואשות למנה שלו, מלחמה מסדרת אותו. היא הפתרון לכל צרותיו בחיים. כשהתותחים רועמים והמטוסים מגיחים, הדיונים במשפט – שכבר עכשיו כמעט שאינם מתקיימים – מבוטלים לחלוטין; פיזור הכנסת, שעבר אתמול במליאה בקריאה טרומית, יורד מסדר היום; גם מועד הבחירות המועדף עליו, 27 באוקטובר, חוזר לשולחן. כך הוא מרוויח עוד חודש עד חודש וחצי למחשבה נוספת על עתידו. אם המלחמה מתארכת ומסתבכת, גם דחיית הבחירות היא אופציה" וכו' וכו' וכו'.
אין לכך שחר. נתניהו תאב שלטון כפי שלא ידענו מעודנו, אך הוא לא יפתח במלחמה מיותרת מטעמים פוליטיים. זה פשוט שקר.
ובכלל, הצגת נתניהו כשוחר מלחמות שקרית לחלוטין, כי ההיפך הוא הנכון. נתניהו סולד ממלחמות, והסלידה הזאת היא הסיבה למחדל 7 באוקטובר. בניגוד לכל הקונספירציות, "נכס-שמכס", הסיבה האמיתית למדיניות ההתמכרות לשקט של נתניהו היא סלידה ממלחמה ורצון להימנע מנפגעים ישראלים וגם מנפגעים פלשתינאים. אגב, הרצון הזה חיובי ונובע מכוונות טהורות. הבעייה היא, שבמציאות המזרח תיכונית, הזהירות הזאת נתפסת כחולשה ומעודדת תוקפנות, ומחיר הדמים שלה גדול אלף מונים. נכון להגדיר את מחדל נתניהו: הדרך לגיהינום 7 באוקטובר רצופה כוונות טובות.
אבל להאשים אותו בחרחור מלחמות שווא? זו לא פחות מעלילת דם.
ורטר מודע לכך שמדיניותו של נתניהו לאורך השנים, בנושא הפעלת הכוח, היתה זהירה יותר משל כל ראש ממשלה אחר. "פעם הוא סלד מהפעלת כוח, היה רגיש לחיי חיילים, למעמדה הבינלאומי של ישראל, לכלכלתה. היום מלחמה היא הלחם והחמאה שלו."
לא. מלחמה אינה הלחם והחמאה שלו, אלא ההבנה שלו, שלמרות מנוסתו הפחדנית מאחריות, הוא אחראי למחדל ומדיניותו הקלוקלת המיטה עלינו את 7 באוקטובר, ולכן הוא שינה את דרכו. אם 7 באוקטובר לא ערער דבר באמונתו של ורטר, הבעייה היא בו.
המלחמה עוד לא נגמרה. חמאס עוד שולט בעיר עזה ועל 40% מרצועת עזה ביד רמה, וזו סכנה לישראל. ישראל חייבת לממש את מטרת המלחמה ולמוטט את חמאס. בלבנון חיזבאללה מכה בנו במכת רחפני הנפץ וכמעט כל יום נופל חייל, וידינו כבולות. אי אפשר להמשיך לשבת בחיבוק ידיים.
במקום לקרוא לממשלה לעשות את הנדרש למען ביטחון ישראל ולגבות אותה אם תעשה זאת, בוחר ורטר ליצור דה-לגיטימציה למלחמת אין ברירה שעומדת להתחדש, ולהציגה כמלחמה אלקטורלית. זו הסתה לשמה והתנהלות עיתונאית וציבורית שפלה.
* אדמה חרוכה – ב-29 במאי 1996, לפני שלושים שנה בדיוק, ניצח נתניהו את פרס בבחירות הישירות לראשות הממשלה. אגב, הצבעתי אז לנתניהו לצד ההצבעה לדרך השלישית לכנסת (ההצבעה היתה אז בשני פתקים – לכנסת ולראשות הממשלה). מאוד לא הערכתי את נתניהו, בין השאר מהיכרותי האישית איתו כדובר ועד יישובי הגולן כשהוא ראש האופוזיציה. אז נתקלתי באופן אישי בשקריו. אולם גם היום אני סבור, שבסיטואציה שהיתה אז, זו היתה הצבעה נכונה.
נתניהו הוא ראש הממשלה, עם הפסקות, לאורך מרבית התקופה בשלושים השנים האחרונות. היו לו הישגים וכישלונות והיה המחדל הגדול של 7 באוקטובר, האסון הגדול בתולדות המדינה, שנתניהו אחראי לו.
אבל בראש ובראשונה, בתקופה הזאת הוא גרם לנזק תרבותי בל ישוער לחברה הישראלית, שאותה דירדר לשפל, במשטר ההפרד-ומשול. הוא הנהיג תרבות שקר ושחיתות, תרבות של מנוסה מאחריות מנהיגותית, ומרגע שהסתבך בפלילים יצא למסע הרס שיטתי של מדינת החוק ומוסדותיה.
היום הבעייה כבר אינה נתניהו האיש, אלא האדמה החרוכה שהוא משאיר אחריו, הן בליכוד והן במדינה. הליכוד, מפלגה שהיתה לאומית ליברלית, הפכה למפלגת ימין פופוליסטי על סף הפשיזם ולוואקום מנהיגותי נורא. כאשר בגין פרש, היתה בליכוד גלריה מפוארת של אישים כיצחק שמיר, דוד לוי, אריק שרון, מישה ארנס, משה ניסים, יורם ארידור ובשורה השנייה, מאיר שטרית, דוד מגן, בני בגין, דן מרידור ועוד. אם נתניהו פורש היום, הוא משאיר אחריו קקיסטוקרטיה נחותה – טלי גוטליב, יריב לוין, אמסלם, מילביצקי, אוחנה, מאי גולן, ישראל כ"ץ, קרעי, ואטורי, סילמן ודומיהם. זו לא ירידת הדורות. זו קריסת הדורות.
גם אם נתניהו הולך, חצי עם מאמין לקונספירציות מטורפות כמו "תפירת התיקים" לנתניהו, הבלי ה"דיפ-סטייט", השקרים הבזויים על בית המשפט והשופטים וכו' וכו'. הקונספירציות הללו ואובדן האמון הוא איום ממשי על החברה הישראלית. והחמור מכל, הוא הכניס את הכנופייה הבןגביריסטית לקודש הקודשים של ביטחון ישראל והכשיר בעיני מחצית העם את התועבה הזאת, שאסור היה שתצמח בעם היהודי.
אחרי שנתניהו יילך, ואני מאמין שזה יהיה בבחירות הקרובות, יידרשו שנות דור לשקם את החורבות שהשאיר אחריו.
* מי תומך טרור – רע"ם היא סטארט-אפ פוליטי של נתניהו. נתניהו, יחד עם יריב לוין וקיש, הניעו את המהלך של התפלגות רע"ם מהרשימה המשותפת, כדי לבנות עליה את הקואליציה שלו, אחרי שהבין שאין לו סיכוי לרוב יהודי. באותן בחירות הוא היה אבו-יאיר, הבטיח למגזר הערבי שמיים וארץ, דיבר ברוח ז'בוטינסקי ובגין ביחס לערביי ישראל. היה לו ברור שעם מנסור עבאס יש לו קואליציה. איך הוא הוקלט בסתר? "סמוטריץ' יצביע איך שאגיד לו."
אלא שסמוטריץ' הבריז לו. כבר היתה לו ממשלה עם רע"ם, שכללה גם את בנט ומפלגתו. אך למרות כל מאמצי השכנוע והפגשת רבני הציונות הדתית עם עבאס, סמוטריץ' הבריז לו וממשלתו לא קמה.
רע"ם הלכה לממשלת בנט, ונתניהו ראה בכך בגידה בו. מאז, רע"ם לא לגיטימית, תומכת טרור בלה בלה בלה. וכעת הוא מנסה לפסול אותה מריצה לבחירות, כביכול בשל תמיכה בטרור. מעניין, שהוא מתנכל דווקא לרע"ם, הדוגלת בהשתלבות בישראל ומכירה בה כמדינה יהודית, ולא בבל"ד, חד"ש ותע"ל האנטי ישראליות. כנראה שבל"ד היא נכס בעיניו.
כמובן שאין ולו בדל ראיה הקושרת את רע"ם לטרור. ודאי שאם ועדת הבחירות תפסול את רע"ם, בג"ץ לא יאשר את ההחלטה (כל החלטה של ועדת הבחירות על פסילה, מחייבת אישור בג"ץ).
כידוע, ממשלת נתניהו נשענת על רצונה הרע של כנופייה תומכת טרור, שהדוצ'ה שלה הוא האיש החזק בממשלה.
* על הרצף – למה אני מתכוון כשאני אומר בןגבירוקרטיה, אתה שואל?
אסביר זאת כך: על הרצף הפשיסטי, אי שם בין הגרסה האיטלקית לגרסה הגרמנית.
* אם לא נחסל את הבןגביריזם הבןגביריזם יחסל אותנו.
* שני ראשים גדולים – המחבלים והפוגרומניקים היהודים ממשיכים להשתולל ביו"ש. יש להם גיבוי מהדוצ'ה שלהם, השר ל"ביטחון" לאומני, שכובל את ידי המשטרה ומונע בעדה מלמלא את תפקידה. אשכיו של ראש הממשלה אחוזים בידיו של ראש הכנופייה, ולא זו בלבד שאינו מפטר אותו, הוא הפך לסחבה שלו והוא משותק מולו. פריימריסט הביטחון יודע, שרבים ממתפקדי הליכוד הם בןגביריסטים, שלא יצביעו לליכוד אך הם קובעים את הרכב הרשימה ולכן גם את דרכו של פוסט-ליכוד. לכן, גם הוא משותק, ואינו מעז למלא את אחריותו במלחמה בטרור. במקום להילחם בטרור, הוא מפריע למלחמה הזאת, בכך שאינו מאשר מעצרים מנהליים, שהם כלי הכרחי במלחמה בטרור. כ"ץ יודע זאת כמובן. עובדה שהוא ביטל את המעצרים רק למחבלים יהודים. הוא עושה זאת בניגוד לדעה החד-משמעית של גורמי המקצוע בצה"ל ובשב"כ.
במצב הזה, מה הפלא שהטרור משתולל? אף על פי כן, מסתמן שינוי, בזכות שני ראשים גדולים שלוקחים אחריות, ולא בכדי שניהם בני הציונות הדתית – מפקד פיקוד המרכז אלוף אבי בלוט וראש השב"כ דוד זיני. למרות חוסר הגיבוי וללא שיתוף פעולה של המשטרה. בזכותם, יש לאחרונה יותר ויותר מעצרים, והמחבלים מתחילים לחוש נרדפים ובמצוקה.
לא בכדי, זיני ובלוט הפכו לשנואי המחבלים היהודים, שמפיצים הסתה חמורה נגד השניים, בחממות הבןגביריזם.
* מה חטאה של הפצ"רית – הפצ"רית, אלופה יפעת תומר ירושלמי, היתה שותפה לכל הדיונים ולכל ההחלטות לאורך המלחמה. היא זאת שהעניקה את הגושפנקא המשפטית לפעולות ברצועת עזה, שהיו חריגות וחסרות תקדים בעוצמתן, מתוך ראש גדול ויצירתי ותפיסת משמעות השעה הרת הגורל, שבה עלינו לצאת למלחמת חורמה בחמאס, אחרי 7 באוקטובר. בכך, היא שותפה לכל ההישגים ולכל המהלכים שעשינו ברצועת עזה במלחמה. תרומתה לביטחון המדינה לאורך המלחמה לא תסולא בפז.
כאשר עלה חשד כבד להתעללות קשה באסיר, בצדק היא החליטה לפתוח בחקירה. אגב, הפצ"ר הנוכחי, שסגר את התיק, כתב בהחלטתו שההחלטה לפתוח בחקירה היתה מוצדקת לחלוטין. האמת היא שהתיק נסגר מהסיבה ש"יד נעלמה" דאגה לשחרר את המחבל בעסקת חטופים, לפני שיעיד, ובכך שיבשה את החקירה. כיוון שהאסיר דימם מהרקטום, עלה חשד לאונס. החשד חייב היה להיחקר. בבדיקות התברר שהיה זה חשד שווא.
עד כה, כל מעשיה היו ללא רבב. וכאן היא החלה להסתבך, כאשר עבירה גררה עבירה. חקירת החשודים בהתעללות, עוררה עליה את הימין הרדיקלי ואת הימין כולו שנגרר אחריו. הדבר הגיע לשיא בפלישה הברברית הבוגדנית לבסיסי צה"ל בזמן מלחמה, בראשות שרים וח"כים אנרכיסטים ובעידוד של ראש הכנופייה, שמנע מהמשטרה לבצע את תפקידה ולעצור את הפלישה ומנע ממנה לבצע את תפקידה ולחקור את הפושעים ולעצור אותם. אף פולש לא נעצר, כמו במדינת עולם שלישי. לכך נוספה הסתה אישית חמורה נגדה ואיומים על חייה.
בצר לה, היא איבדה את זה. תחילה בכך שהורתה להדליף את סרטון ההתעללות, כולל החשד לאונס, אף שהוא היה חשד ראשוני בלבד. מרגע שחטאה, היא הסתבכה בניסיונות טיוח והסתרה, שיבוש חקירה, שיקרה ליועמ"שית, לרמטכ"ל ולבג"ץ, ונהגה כעבריינית.
זו התנהגות שאינה הולמת קצין בצה"ל, בוודאי בדרגה כה בכירה ולא כל שכן בתפקיד כה רגיש. לכן היא כעת תחת חקירה פלילית ואתמול הודחה מצה"ל. והיא הודחה בצדק. אבל חשוב להבהיר – החטא שלה הוא ההדלפה ומסכת הטיוח והשקרים. היא לא העלילה עלילת דם, כפי שרוה"מ ושר הביטחון מעלילים עליה. היא צדקה בכך שהורתה לפתוח בחקירת ההתעללות. היא צדקה בכך שפעלה לשמור על דמותו של צה"ל. המנוולים שנלחמים נגדה רוצים שצה"ל יהפוך לכנופיה שמתעללת באסירים. הם רוצים שמדינת ישראל תקבל את פרצופו הפשיסטי והגזעני של בןגביר, והמוטציה הבןגביריסטית המוגלתית. אם חפצי קיום אנו, אסור לתת לזוועה הזאת לקרות.
* פיתרון ברוח המפקד – שר החינוך הכושל בתולדות המדינה, שבבחינות הארציות במשמרת שלו 97% מהתלמידים לא עמדו בתנאי הסף במדעים, והתוצאות בלשון העברית ובאנגלית היו גם הן קטסטרופלית, מצא את השיטה הביביסטית להתמודד עם הכישלון המהדהד. ברוח המפקד, הוא פיטר את האחראי על ההערכה.
* רוצים טישו? – מה שיש לראש הממשלה לפרסם ערב החג הוא סרטון מתבכיין עלוב. ההתבכיינות, היללנות, ההתמסכנות, המרמרת, הנרגנות והפרנויה מביכים. הבכיינות היא כלי בשירות ה"הפרד ומשול" – מדיניות הפלגנות, ההסתה והשנאה, שהם בסיס שלטונו של מר מחדל.
* אובססיית השמות – נעמן כהן יוצא נגד שימוש בשמות חיבה וכינויים, כמו ביבי, ציפי, בוגי, בוז'י וכו'. עמדה מכובדת בהחלט. לרוב הוא גם עומד בה. עד שמשהו דוחף אותו לחרוג ממנה. למשל, כאשר הוא כותב על חיים אורון, המכונה ג'ומס, הוא מקפיד משום מה לכנות אותו ג'מוס. למה ג'מוס? כי בראיון עימו נשאל ג'ומס מה מקור הכינוי. הוא סיפר שבהיותו נער, כיוון שהיה גדול מאוד וחזק הוא קיבל את הכינוי ג'מוס, אבל מהר מאוד הג'מוס התחלף בג'ומס. כבר למעלה משישה עשורים הכל קוראים לו ג'ומס, ונעמן, שבעיניו לא ראוי כלל להשתמש בשמות חיבה וכינויים, לא רק משתמש בכינוי אלא מסלף אותו כדי שיהיה "מקורי" והאמת היא, שכדי לסנוט בג'ומס.
השימוש החוזר בשמות אינסופיים כמו ציפורה מלכה בז'ז'וביץ-לבני-שפיצר, גם כשהוא מזכיר אותו פעמים אחדות באותה פסקה, מלאה ומתיש. ככל הזכור לי, לזהבה גלאון יש לו הצהרת הון ארוכה לא פחות. מה דוחף אותו לזה?
לטענתו, חשוב לקרוא לאדם בשמו המקורי. מה שמו המקורי של יוסי אחימאיר, למשל? הוא נולד אחימאיר. אביו עיברת את שמו כדי להנציח את אחיו, מאיר, שנפל במלחמת העולם הראשונה, 24 שנים לפני שנולד. איך גֶּיְסִינוֹבִיץ' הוא שמו המקורי?
כנ"ל נתניהו. בנימין נתניהו נולד נתניהו. אביו, בן ציון נתניהו, עיברת את שמו עם עלייתו ארצה, 29 שנים לפני שביבי נולד. אגב, נתניהו היה שם העט של סבו של נתניהו, אביו של בן ציון. אז איך מיליקובסקי הוא שמו ה"מקורי" של נתניהו? וכאשר הוא מזכיר את בנו, גם הוא מיליקובסקי. עד מתי? עד סוף הדורות?
מה שמה המקורי של מרב מיכאלי? מיכאלי. כך היא נולדה. זה שם משפחתו של אביה. מה היה שמו הקודם של מיכאלי, אם היה לו כזה? איני יודע. כנראה שגם נעמן כהן אינו יודע. אולם הוא מכנה אותה קסטנר. למה? כי אימה הייתה בתו של ישראל קסטנר. אבל היא אינה קרויה על שם אימה אלא על שם אביה. פתאום הוא מכנה אדם על שם המשפחה המקורי של אימו? למה? ואיך זה שמה ה"מקורי" של מרב מיכאלי? שמא הוא רוצה להקניט אותה, כיוון שבצדק או שלא בצדק (לטעמי לא בצדק) שמו מזוהה כמי ש"מכר את נשמתו לשטן"?
את הרב פירר מכנה נעמן הרב פיהרר? למה? לטענתו, אין דבר כזה פירר, ומכאן ברור שהשם ה"אמיתי" הוא פיהרר. לכן הוא מקפיד לכנות אותו כך, ביודעו מה המשמעות של קריאה ליהודי בשם הזה. הרי זה רוע לשמו. ופעם אחת הוא אף נזף בו, איך אדם שומר על שם כזה (שהוא כלל אינו שמו). ונניח שהרב יקבל את עצתו וישנה את שמו, למשל לפאר. הוא ימשיך לקרוא לו הרב פאר פיהרר.
וכן הלאה וכן הלאה. למה? מה מניע אותו? מנין האובססיה הזאת לשמות?
אני בחרתי לשמור על שם משפחתי, מתוך כבוד לאבי, לסבי ולמשפחתי, שברובה נספתה בשואה. לא נותרו הרבה הייטנרים. אך אנשים רבים בחרו אחרת, בחירה לגיטימית לגמרי, בין אם כי לא אהבו את שמם המקורי, ובין אם מסיבות אידיאולוגיות של שם עברי, ללא קונוטציה גלותית. למה הוא לא מכבד את בחירתם? אילו עברתי את שמי, היה לי חשוב שאנשים יקראו לי בשם שבחרתי. וכך גם לאחרים. אז למה להציק להם עם שמם הקודם? מה דוחף אותו?
אובססיית השמות הזאת מוזרה, מוזרה מאוד.
* ביד הלשון: סחלה – כתבתי לאחרונה ששיטת הפריימריז מכניסה לפוליטיקה את הסְחְלֶה האנושי, ונשאלתי מה זה סחלה.
אני מכיר את המושג מהצבא, ואכן זו מילת סלנג צה"לי.
בספרו "שירת הפז"מניק", העוסק בסלנג הצה"לי, הגדיר רוביק רוזנטל: "זוהמה שהצטברה ומעוררת גועל. על פי הגדרה של חיילי תותחנים סחלה היא 'הגרעינים של המיץ של הזבל'... על פי הסבר נפוץ מדובר בראשי תיבות של 'סולר, חול, לכלוך, אבק', או שחזור של צליל התגובה לדבר מה המעורר גועל רב. גם 'סְחֶל'."
אם אכן המקור הוא ראשי התיבות הנ"ל, הרי במקור לא היה זה סחלה אלא סחל"א.
אורי הייטנר
לתגובות: uriheitner@gmail.com
אורי הייטנר
צרור הערות 27.5.26
רוצים גישה מלאה לכל הגיליונות?
הצטרפו לאתר וקבלו גישה לארכיון של למעלה מ-2,100 גיליונות עם אלפי מאמרים, שירים ויצירות ספרותיות.
הצטרפו לאתר