האסטרטגיה החדשה של גולדה זלטה שניפיצקי- זהבה גלאון
גולדה זלטה שניפיצקי-זהבה גלאון, מתגלה כפון קלאוזוביץ-ית חדשה. הנה הפתרון שלה למלחמה עם חיזבאללה:888
"סיטואציה מטורפת עם ראש ממשלה מופקר. גם ראש הממשלה וגם טראמפ. אני לא יודעת מי גרר את מי. רק אני יודעת שאנחנו משלמים את המחיר. למה אנחנו עוד יושבים ברצועת ביטחון שאין בינה לבין ביטחון דבר וחצי דבר, נלחמים במלחמה שאין לה תכלית. זו ממשלה מופקרת שמסכנת את הציבור בישראל. במקום לייצר מאזן אימה מדיני? ואנחנו כבר מבינים שאנחנו לא יכולים לנצח את זה."
https://x.com/zehavagalon/status/2059935380388856275
מישהו יכול להסביר מה פירוש "מאזן אימה מדיני"?
שלחתי לה את השאלה: " גולדה זלטה שניפיצקי-זהבה גלאון, התגלית כאן עכשיו ממש כפון קלאוזוביץ-ית חדשה. אז אנא הסיבירי לנו מה כוונתך במושג "מאזן אימה מדיני"?
איך ננצח את חיזבאללה ב"מאזן אימה מדיני"?
https://x.com/naaman_c/status/2060210384741548120
אם הגאונה מווילנה (היום בפתח תקווה) שניפיצקי-גלאון תשיב, אדווח כמובן לכל עם ישראל על הפתרון הגאוני של "מאזן אימה מדיני" שיביא לניצחון מוחלט על חיזבאללה.
"עלינו לשאוף ליותר מחיים על החרב": נסיך התקוות והאשליות, הצרפתי עופר ברונשטיין, מת בפאריס
הצרפתי בעל האזרחות הפלסטינית (הישראלי לשעבר) עופר ברונשטיין, נולד בבאר שבע ב- 1957. אמו ס"ט (ספרדייה טהורה), ילידת מצרים. אבי יליד תוניס. שם המשפחה בא מן הסבתא של אביו שהיא ממוצא רוסי. אב סבו מצד אביו היה נשוי לרוסייה. בתקופת הטורקים נאלץ לברוח ואימץ לעצמו את שם אשתו.
אביו שרד מחנה ריכוז בתוניס ועלה לארץ על סיפון "אקסודוס". הוא לחם בשורות הפלמ"ח תחת פיקודו של יצחק רבין והיה ממיישבי באר שבע, שם נולד עופר ב-1957. בגיל תשע ירדה משפחתו לצרפת. בגיל 18 שב לישראל. שנתיים עשה בקיבוץ בית קשת. לאחר מכן עבר לשכונת התקווה בתל אביב והחל בפעילות חברתית.
ב-1987, תוך הפרת החוק, נפגש בספרד עם מחמוד עבאס (אבו מאזן) ונידון בשל כך למאסר. בתקופת הסכמי אוסלו הוא היה שליחו של ראש הממשלה רבין לתוניס והשתתף בטקס החתימה על הסכם אוסלו בבית הלבן ב-1993. קיבל דרכון פלסטיני כמחווה. ירד לצרפת שם ניהל את "הפורום הבינלאומי למען השלום" ונהפך ליועץ נשיא צרפת מקרון וייעץ לו להכיר במדינה פלסטינית עצמאית. הוא היה "שילוב של נסיך התקוות ונסיך האשליות," כתב עליו העיתונאי בן דרור ימיני, חברו משכבר הימים.
במאמר שפירסם ב"הארץ" בשנה שעברה כתב ברונשטיין על בחירתו בשלום: "אבי היה ספקן בנוגע לכוונות של שכנינו. חששותיו היו מבוססים על ניסיון החיים שלו. אני מכבד את תפישתו, אך עם הזמן, ומתוך התבוננות במציאות המשתנה, הגעתי למסקנה שעלינו לשאוף ליותר מחיים על החרב."
ברונשטיין מת החודש בפריס, בגיל 69, ממחלת ריאות, והותיר אחריו אישה, הצלמת הלי פנסר, וילדים.
(עופר אדרת, "'עלינו לשאוף ליותר מחיים על החרב': נסיך התקוות והאשליות, עופר ברונשטיין, מת בפאריס", "אל-ארצ'", 28.5.26).
https://www.haaretz.co.il/magazine/obit/2026-05-28/ty-article/0000019e-6f19-d84e-a3be-ef393a500000
הצרפתי בעל האזרחות הפלסטינית, עופר ברונשטיין, "העיצעס גייבר" של מקרון, ייזכר לדיראון עולם על פעילותו בעיצומה של מלחמת הקיום של ישראל לאחר ה-7 באוקטובר, להקמת מדינה ערבית-מוסלמית בליבה של ישראל המאיימת לחסלה, תמורת כסף וכבוד.
לו באמת היה "פעיל שלום" היה משכנע לפחות ערבי-מוסלמי אחד לומר שהוא רואה בדברי מוחמד (המובאים באמנת החמאס ובדברי המופתי של אש"פ מינוי אישי של אבו מאזן) לפיהם יש לרצוח את כל היהודים כתנאי לגאולה גזענות ולא כמופת מוסרי. ברונשטיין אפילו לא ניסה לעשות זאת.
איך שגלגל מסתובב
עד שנת 1967 צרפת סיפקה לנו כור אטומי ומיראז'ים, ואחרי מלחמת ששת הימים החליט נשיא צרפת האנטישמי שארל אנדרה ז'וזף מארי דה גול ("Les Juifs… un peuple d’élite, sûr de lui-même et dominateur". – "העם היהודי עם של עילית בוטח בעצמו ושליט") להטיל אמברגו נשק על ישראל.
מאז שלהי כהונתו של ממשל ביידן, צרפת לקחה את המושכות בפעילות אנטי ישראלית אינטנסיבית נגד ישראל שכללה הכרת מדינות במדינה פלסטינית, אמברגו נשק, איסור כניסה ישראלית לתערוכות נשק ועוד.
כעת ראש ממשלת צרפת, סבסטיאן לקורנו, מודה בפני הפרלמנט שישראל כלל לא צריכה את צרפת ושהאמברגו הוא הפוך: "אני אחזור על זה ככל שיידרש, אין מכירות נשק צרפתי לישראל. אין כאלה. אבל בואו נודה באמת ונפסיק לקרוא לזה 'אמברגו', ישראל היא זו שמחליטה לא לקנות מאיתנו נשק, אנחנו עשינו צעד פוליטי, הם מטילים עלינו אמברגו."
https://rotter.net/forum/scoops1/950635.shtml
צרפת מודה: אין לנו השפעה על ישראל, ישראל לא צריכה אותנו היא זו שמטילה אמברגו נשק עלינו. איך שגלגל מסתובב.
יו"ר יד ושם הוכנס ל"רשימה השחורה" של אוקראינה
בטור הקודם שלי כתבתי על הבאתו לקבורה באוקראינה של פושע המלחמה ששיתף פעולה עם הנאצים והשתתף בטבח יהודים, אנדריי מלניק שר"י.
אנדריי מלניק, עמד בראש ארגון OUN שדגל באידיאולוגיה לאומנית פשיסטית. במלחמת העולם השנייה מלניק לחם לצד הנאצים נגד הצבא הסובייטי, והשתתף ברצח ורדיפה של יהודים. הוא מת בגלות במערב ב-1964 והובא לקבורה בלוקסמבורג, ובמשך שנים נמנעו ממשלות אוקראינה מלהעניק לו הכשר של גיבור לאומי, בין היתר בשל מעורבותו ברצח יהודים. אלא שכעת קייב הרשמית שינתה קו, והשבוע הובאו עצמותיו של מלניק לקבורה באוקראינה בטקס רשמי בהשתתפות הנשיא היהודי וולודימיר זלנסקי.
והנה יו"ר יד ושם, דניאל דיין מתח ביקורת על הבאתו מחדש לקבורה של אנדריי מלניק, ובתגובה הואשם בהפצת "נרטיבים של תעמולה רוסית-פשיסטית", והוכנס לרשימת הגורמים שאותם מאשימה קייב בשיתוף פעולה עם רוסיה
בהתייחס לנסיבות הכללתו של דיין ברשימת אויביה של אוקראינה, נכתב כי הוא "מנהל פעילות מכוונת ושיטתית במטרה להסית לשנאה בין-אתנית ובין-מדינתית בין ישראל לאוקראינה." כמו כן, נכתב שדיין מפיץ "נרטיבים של תעמולה רוסית-פשיסטית, בניגוד לעובדות היסטוריות ידועות."
זלנסקי כתב ברשת X: "קולונל אנדרי מלניק חזר לאוקראינה אחרת – לא זו שנאלץ לעזוב, אלא זו שעליה חלם. הוא חלם עליה – כמו אלפי דמויות אוקראיניות משמעותיות אחרות. אני מודה לכל מי שעושה כמיטב יכולתו להבטיח שהזיכרון הלאומי האוקראיני שלנו יישאר זיכרון חי. אני אסיר תודה לכל מי שעבד כדי לגרום לדמויות אוקראיניות גדולות לחזור למקום הזה."
דיין התייחס השבוע ברשת X להבאתו של מלניק לקבורה מחודשת וכתב: "הבאתו לקבורה מחדש באוקראינה של אנדריי מלניק בטקס ממלכתי מעוררת דאגה עמוקה. מתן כבוד למנהיג תנועה ששיתפה פעולה עם גרמניה הנאצית בזמן רדיפתם ורציחתם של מיליוני יהודים מערערת את היסודות המוסריים החיוניים לזיכרון השואה. יד ושם מוטרד מאד מהנצחה ממלכתית מסוג זה."
(אלכס נירנבורג)
https://www.ynet.co.il/news/article/rjb99jlxme
אם אנדריי מלניק שר"י היה חי, היה חוזר לאוקראינה ומגשים את חלומו הלאומי ודבר ראשון היה מחסל את הנשיא היהודי זלנסקי.
ההתרפקות האוקראינית על פושעי המלחמה משתפי הפעולה עם גרמניה הנאצית מטילה צל כבד על אוקראינה ויש בה לפחות בחלקה הצדקה להאשמות רוסיה. (כמובן שאינן מצדיקה פלישה לתחומה).
שלא כמו זלנסקי "היהודי", אנחנו נזכור זאת לאוקראינה ולא נשכח.
האנטישמי קרלסון והמעריץ גדעון לוי
העמדה השחצנית והקשוחה של איראן נובעת גם מהתמיכה האדירה של מעצמת התודעה. תודעה כוזבת. תודעה מסוכנת. תודעה של קואליציה שמורכבת מימין קיצוני ושמאל קיצוני, שהאדם הבולט בה הוא טקר קרלסון, שיש לו בסיס תמיכה גם בישראל. תודעה עם ניחוח אנטישמי. תודעה שתומכת בציר הרשע. תודעה שכולה בגידה בזכויות אדם. תודעה שמזכירה את תמיכת רוב האמריקאים ברפיסות ובפייסנות של AMERICA FIRST ערב מלחמת העולם השנייה. קרלסון צועד בדרכו של צ'רלס לינדברג, שבנאום המפורסם שלו בספטמבר 1941, האשים את רוזוולט ואת היהודים שהם מחרחרי מלחמה. וההיסטוריה, צריך לחשוש, חוזרת על עצמה.
https://x.com/BDYemini/status/2060272789211296112
מעצמת התודעה: הסכם עם איראן יהיה ההתקפלות המפוארת של המאה | הנוקשות השחצנית של טהרן נהנית מגב של קואליציית ווקיסטים משמאל ומימין שמאוחדת בתיעובה לישראל | הרבה מזה נזקף לזכותו של משפיען אחד בעל יחסים מיוחדים עם טראמפ בעבר וחברות קרובה עם ואנס בהווה: טאקר "אני לא אנטישמי" קרלסון.
הנה קראו את המאמר המלא של בן דרור ימיני:
(בן דרור ימיני, "ידיעות", 229.5.26)
https://www.ynet.co.il/yedioth/article/yokra14783433
מדהים איך תעמולה הממומנת ע"י קטאר משפיעה על ארה"ב ועלינו.
התקווה – "שלום בימינו"
פיטר בריאן הֶגְסֶת': "ייתכן שאיראן לא תרצה לוותר על השאיפות הגרעיניות שלה עכשיו, אבל אנחנו מאמינים שבחלוף הזמן, סביב שולחן הדיונים, היא אכן תוותר עליהן."
https://x.com/N12News/status/2060680452885602434
אם איראן לא ויתרה עד עתה למה שתוותר אחר כך?
האם טראמפ (TACO) ייזכר בעולם כגרוע מצ'מברלין? יקבל גם חרפה וגם מלחמה גרעינית?
אונר״א ארגון טרור
1,500 עובדי אונר״א חשודים בקשרים לטרור במסגרת חקירה פדרלית מתרחבת.
ארצות הברית שוקלת לשלול מאונר״א את החסינות הדיפלומטית שלה, דבר שיפתח אותה לתביעות מצד נפגעי טרור, וכן להגדיר את אונר״א באופן מלא כארגון טרור זר.
ארגון UN Watch ביצע עבודה פורצת דרך שסייעה לחקירה, כאשר מיפה 400 חברים ברשת הטרור המשותפת לאונר״א ולחמאס.
לפי הדיווח, שמתפרסם לראשונה ב־Washington Free Beacon, מדובר במהלך חסר תקדים החושף ארגון סיוע שלטענת החוקרים משופע בפעילי חמאס. הפרשה יוצרת תנופה בקונגרס ובממשל טראמפ לקידום סנקציות חריפות יותר נגד הארגון, כך לפי אנשי צוות בקונגרס שתודרכו בנושא.
בין הצעדים העונשיים הנבחנים: שלילת החסינות הדיפלומטית של אונר״א לפי החוק האמריקאי, מהלך שיאפשר לנפגעי טרור להגיש נגדה תביעות משפטיות, וכן הכרזה מלאה על ארגון הסיוע כעל ארגון טרור זר.
https://rotter.net/forum/scoops1/950711.shtml
נקווה שלחצים פוליטיים לא ימנעו את ההכרזה.
טליצ'קה ובוגיצה
האובססיה של אורי הייטנר לשמות חיבה
מוזרה האובססיה של אורי הייטנר לשמות חיבה ילדותיים.
בשפתו הגסה הוא מחרף ומגדף את רוויטל רדזינסקי-גוטליב, ולמרות זאת ממשיך לקרוא לה בשם החיבה הילדותי "טלי". (טוב לפחות שלא "טליצ'קה").
כשקילס, שיבח, רומם, ההעריץ, והריץ את משה סמולינסקי-יעלון לראשות הממשלה כמנהיג ישראל, (ותוגמל יפה) היה אולי מובן למה הוא מכנה אותו בשם החיבה הילדותי "בוגי", אבל הפלא ופלא גם כשסר חינו, כשהלה הפך לתומך רע"ם התנועה האיסלמית, ושיקץ והשטין על צה"ל וישראל בעולם ברוח קרושבאנו, הוא עדיין ממשיך לקרא לו בשם החיבה "בוגי". (טוב לפחות שלא "בוגיצה" שם החיבה שלו ברומנית).
מה זו האובססיה הילדותית לקרא לפוליטיקאים מבוגרים במלא ימיהם בשמות חיבה ילדותיים? קל וחומר כשמתעבים אותם. מה דוחף אותו?
אבוי. כיום כשהוא חסידו של נפתלי בנט ומריץ אותו לראשות הממשלה בשל הבטחותיו "הליבתיות" (למרות הליכתו בעבר עם רע"מ) אין לו שם חיבה עבורו. הנה הצעה. אפשר נפתלצ'יק (ברוסית פולנית), או נפתוליאוץ Naftaliuț (ברומנית).
תומך טרור
בניגוד לעבר בו נטש אורי הייטנר את משה סמולינסקי-יעלון בגלל דרישתו לברית עם רע"ם התנועה האיסלמית, עתה הוא תומך בנפתלי בנט שישב גם ישב עם רע"ם התנועה האיסלמית. (לא מובן לשם מה בכלל הוא עזב את מוערצו "בוגי"?), וכדי להכשיר הפעם את רע"ם לכניסה לממשלה עתידית הוא קובע נחרצות ובביטחון עצמי:
אורי הייטנר: "כמובן שאין ולו בדל ראיה הקושרת את רע"ם לטרור." ("חדשות בן עזר", 2164).
אז כמובן שיש, והרבה יותר מבדל ראיה.
רע"מ היא הזרוע הפוליטית של הפלג הדרומי של התנועה האסלאמית בישראל. הקשר ל"אחים המוסלמים": התנועה האסלאמית מזוהה אידאולוגית עם "תנועת האחים המוסלמים" העולמית. חברי רע"ם קיימו קשר ישיר עם מחבלי החמאס והעבירו להם כספים למימון הטרור בנימוק של צדקה ליתומים ונזקקים.
עמותת "סיוע 48": עמותה זו (העמותה האסלאמית למען יתומים ונזקקים), שראשיה הם בכירים ברע"מ ובתנועה האסלאמית, העבירה כספים לחמאס למימון טרור.
https://he.wikipedia.org/wiki/העמותה_האסלאמית_למען_יתומים_ונזקקים
הנה סקירה:
https://www.adalah.org/uploads/uploads/candidates_disqualification_pr3_25_photos_pr3_25.pdf
הנה התחקיר של איילה חסון:
https://youtu.be/G3Sr687VA20?si=g2bmDw8jRGMeZqD7
נו טוב העובדות לא משנות. התירוץ שלו יהיה ללא ספק התירוץ הילדותי הקלסי: "אבל הוא התחיל קודם..." זה הרי ביבי שרצה ללכת עם רע"ם..." אז אם זה ביבי זה כשר.
נקמה
איברהים ח'ג'זי, ראש הלשכה המדינית של הפלג הדרומי התנועה האיסלמית: "יש לנו הזדמנות אינשאללה לבוא בחשבון עם הממשלה הזו כך שלערבים ונבחריהם תהיה מילה ושררה על הערבים."
https://x.com/MoranT555/status/2060239969046692127
האם אותו מתכנן הייטנר להכניס לממשלת בנט?
לא "שקר ליבתי"
מועמד "יש עתיד" האלוף במיל' נועם פפרמן-תיבון התנצל בחוג בית באעבלין על מעשי לוחמי צה"ל שפגעו בסמלים נוצריים בלבנון. תיבון אמר כי הוא דיבר עם הרמטכ"ל והפציר בו "להעניש בחומרה" את החיילים.
בדובר צה"ל הכחישו ששיחה כזו התקיימה ובתגובה אומר פפרמן-תיבון דרך דוברות המפלגה: "לא היה ולא נברא. מעולם לא דיבר על כך עם הרמטכ"ל."
ישי פרידמן:
https://rotter.net/forum/scoops1/950703.shtml
אז למה להתחיל מסע בחירות בשקרים? בעצם הוא הרי הולך עם נפתלי בנט וזה הרי לא היה "שקר ליבתי."
חֲלוֹמֵנוּ: לָמוּת בְּעַד אַרְצֵנוּ
בדומה ליוסף גסינוביץ-אחימאיר, גם ישראל מידד שהיה מנהל תכנים ומידע במרכז מורשת מייצ'סלב בגון-מנחם בגין בירושלים, וכעת עוסק בעריכת אנתולוגיה מוערת באנגלית של כתבי ולדימיר זאב ז'בוטינסקי, משמש כשומר החותם של המורשת הרוויזיוניסטית.
והנה הוא משמש לי כתנא דמסייע לדבריי. הנה דבריו:
חֲלוֹמֵנוּ: לָמוּת בְּעַד אַרְצֵנוּ
בתגובה על "מחר אני הולך למות על ידי תלייה. האם יש עוד בן אדם מאושר כמוני?", מאת אמיר גולדשטיין ("הארץ", 13.5) –
אבקש להעיר בקצרה לכתבתו של אמיר גולדשטיין: א. לא רק תנועות וארגונים זרים כגון "נרודניה ווליה" והמורדים האירים שימשו מקורות השראה למיתוס הגרדום בתקופת המנדט בקרב חברי בית"ר ואחריהם לוחמי אצ"ל ולח"י. בל נשכח את הבונדיסט הירש לעקערט, שבמאי 1902 עלה לגרדום לאחר ניסיון התנקשות כושל במושל הרוסי של וילנה, ואת עולי הגרדום מקבוצת הריגול ניל"י, נעמן בלקינד ויוסף לישנסקי, בדצמבר 1917. פרשת שרה אהרונסון היא עניין אחר לגמרי.
ב. וכדי להדגיש את השונה בין התנועה הרוויזיוניסטית לבין תנועת העבודה ההסתדרותית בכל הקשור למיתוס הגרדום, ניתן לציין את היחס אל עולה הגרדום של ההגנה, מרדכי שוורץ באוגוסט 1938, כחודשיים לאחר שלמה בן־יוסף. הרצון להיבדל מחניכי ז'בוטינסקי היה כל כך חזק, עד שהיחס אליו בקרב תנועת העבודה היה מתנכר ואף משמיץ.
ג. בנוסף לאורי צבי גרינברג ויונתן רטוש, היה ראוי להזכיר את אברהם שטרן־יאיר, אשר כתב ב-1932 בשירו "חיילים אלמונים" את השורות: "רְצוֹנֵנוּ: לִהְיוֹת לְעוֹלָם בְּנֵי-חוֹרִין!/ חֲלוֹמֵנוּ: לָמוּת בְּעַד אַרְצֵנוּ!" ישראל מידד, שילה
(מכתבים למערכת, "הארץ" 27.5.6)
https://www.haaretz.co.il/opinions/letters/2026-05-26/ty-article-opinion/.premium/0000019e-6362-d3bb-a19e-6b739fc70000
הנה כי כן תרומת אברהם שטרן לחלום העלייה לגרדום.
זהירות פשיזם
איל גרינברג-מגד: "הייתי שמח אם היתה הפיכה צבאית נגד נתניהו"
אייל גרינברג-מגד, סופר (המתחיל כל שיחה איתו: "פעם הייתי חבר של נתניהו") , ובנימין ציפר, עורך מוסף הספרים של 'הארץ' ומקורב למשפחת נתניהו, שוחחו על טיפול השיניים של נתניהו שהתבצע בבית חולים הדסה בשעת לילה מאוחרת. בהמשך הדיון השניים נקלעו לוויכוח סוער על התנהלותו ומדיניותו של ראש ממשלה.
גרינברג-מגד הביע את הזעזוע שלו מהתנהלות המערכה בלבנון: "אני רוצה שמפקדי צה"ל לאור המצב הזה שיש פה טירוף מוחלט, מדחי לדחי אנחנו יורדים, זה לא ייאמן ההידרדרות של המדינה. עכשיו יש מצב שנמשכת מלחמה חסרת תכלית לחלוטין בלבנון ואנחנו סופגים את המהלומות של חיזבאללה שהסגנו אותו עשרות שנים אחורה ועכשיו הוא טובח בחיילים שלנו בצורה כזו ובצבא לא באים אל נתניהו ואומרים לו 'תשים את המפתחות פה, אנחנו לא יכולים לסבול את ההקרבה הזו של חיילים על מזבח המשך השלטון שלך.' הייתי שמח אם היתה הפיכה צבאית נגד נתניהו. אי אפשר להמשיך עם הטירוף הזה. כמה אפשר? משפחה אחת שולטת במדינה? אני אשמח אם תהיה הפיכה צבאית בישראל. אני אשמח. אם החתול שלי ייטול את השלטון במקום ביבי זה יהיה לטובת המדינה. ביבי הזה החליט שהוא הורס אותנו. לא מעניין אותו מה יקרה למדינה אחרי שהוא יילך."
https://103fm.maariv.co.il/programs/media.aspx?ZrqvnVq=KGDJMK&c41t4nzVQ=GJL
איל גרינברג-מגד מהווה דוגמא חיה לסכנת הפשיזם במדינת ישראל כאשר אנשים המתנאים בעצמם כמגיני הדמוקרטיה תובעים לחסלה ע"י הפיכה צבאית ותפיסת השלטו בכוח. להזכירכם שכל הדיקטטורים נימקו את תפיסת שלטונם בדמוקרטיה – ב"רצון העם" מה שההיסטוריון יעקב לייב פליישר-טלמון כינה "דמוקרטיה טוטליטרית".
פשוט לא יאומן כמה רבים הפעילים בתנועה הפרוטסטנטית המתנאים כדמוקרטים ומתגלים כפשיסטים אויבי הדמוקרטיה.
נמרוד שפר – הבה נלך כצאן לטבח! (1)
נמרוד שפר, אחד מראשי התנועה הפרוטסטנטית שהובילו ערב ה-7 באוקטובר את מסע התעמולה של הסרבנים לשרת בצבא ולהגן על אזרחיה בסיסמה: "הבה נלך כצאן לטבח ובלבד שנתניהו ייפגע," ממשיך גם עתה באותה סיסמה ואף מתנאה עליה: "החרטה היחידה שאולי יש לי, היא שלא הוצאתי פטור זקן. יש מאחוריי עשרות שנות שירות, יותר מידי מהן תחת שלטון נתניהו, מעולם לא חשבתי להפסיק להתנדב, עד שחבורת המטורפים הזאת ניסתה לגנוב את הדמוקרטיה. הייתי עושה את זה שוב, בגאווה גדולה."
https://x.com/NimrodSheffer/status/2059930216647024706
שלחתי לו את השאלה: "שנבין, האם מבחינה מוסרית היית עומד מנגד גם היום כשמחבלים טובחים במשפחתך? ואני אקצין את השאלה. אם ישראל חלילה היתה לא דמוקרטיה, האם היית עומד מנגד ונותן למשפחתך ללכת כצאן לטבח?"
https://x.com/naaman_c/status/2059979697555906700
שפר ("הבה נלך כצאן לטבח") לא השיב. אם ישיב, אדווח.
נירית בן ארי – הבה נלך כצאן לטבח (2)
הצבא כקדוש, החיילים כקורבן, המלחמה כגאולה
נירית בן ארי, אמריקאית ממוצא ישראלי, המתנאה בעצמה כד"ר במדע המדינה, הלומדת בתוכנית לכתיבה יוצרת, ומלמדת בחוג למדיה ותרבות באוניברסיטת קליפורניה, ריברסייד, ובעברה מורה בתיכון בארץ כותבת:
ביוני 2025 סיימתי שש שנים כמורה ומחנכת בתיכון במרכז הארץ. ליוויתי עשרות תלמידים לבחינות הבגרות ולטקס הסיום. יום יום אישרתי היעדרויות ליום המא"ה (מיון מקוון), צו ראשון, יום סיירות, מיונים וגיבושים. ליוויתי כיתות בסדנאות הכנה לצבא ובסדנאות קצינים. בשני ימי הזיכרון האחרונים שלי כמחנכת, כשמלחמה התחוללה בעזה ומדי יום התבשרנו על נפילת חיילים, ידעתי שבתוך שבועות ספורים חלק מתלמידי יהיו בדרכם למשימות מסכנות חיים. ובכל זאת, לא אני, לא הוריהם ולא הנהלת בית הספר לא העלינו מולם סימן שאלה בעניין הגיוס.
השאלה שרציתי לשאול את תלמידי היתה, מדוע הגיוס כמעט לעולם אינו מופיע בישראל כבחירה פוליטית: כמשהו שאפשר לדון בו, לערער עליו, או לדמיין לו חלופה.
צה"ל הוא מקרה מובהק של מוסד חברתי שהחברה הישראלית הפכה לקדוש ורוממה מעל מחלוקות פוליטיות. יום הזיכרון לדוגמה, הוא היום הקדוש ביותר בלוח השנה החילוני הישראלי — יום כיפור של דת הצבא.
כל עוד הצבא נתפש בישראל כמוסד קדוש, הגיוס לצבא נתפש כ"א־פוליטי" ואיננו מסוגלים לראות את הצבא כפי שהוא: ארגון פוליטי ועתיר כוח שחשוף, כמו כל ארגון, לכשלים, לשחיקה מוסרית, להשחתה ולעיוורון אידיאולוגי. איננו מסוגלים לראות שזהו מוסד שכושל שוב ושוב במשימתו הבסיסית ביותר – להגן על אזרחי המדינה ועל גבולותיה; מוסד שבשנים האחרונות הוטמע עמוק בתוך פרויקט פוליטי של סיפוח, שליטה והגנה על אלימות מתנחלית; מוסד שבשגרת פעולתו היומיומית מפעיל כוח קטלני על אוכלוסייה אזרחית, מבצע פעולות שמעוררות טענות קשות להפרות של המשפט הבינלאומי ופועל בתוך מציאות שבה הגבול בין אידיאולוגיה, ביטחון, ענישה קולקטיבית ונקמה, הולך ומיטשטש.
האמת הקשה היא, שישראל זקוקה עכשיו לפחות צבא, לא ליותר צבא; פחות פולחן של כוח, ויותר דמיון פוליטי. רק ביום שבו נבין שעתידנו לא יובטח על ידי מכונות של מלחמה אלא באמצעות גבולות מוסכמים, פשרות, הסכמים והכרה הדדית, נוכל להתחיל, סוף־סוף, בתיקון."
(נירית בן ארי, "הצבא כקדוש, החיילים כקורבן, המלחמה כגאולה", "אל-ארצ", 29.5.29).
https://www.haaretz.co.il/opinions/2026-05-28/ty-article-opinion/.premium/0000019e-6dda-da7d-a1bf-fddb51780000
גברת נירית בן ארי. שנבין האם היום כאמריקאית קליפורנית כשאת קוראת לא להתגייס לצבא את מתכוונת שמבחינתך מוסרי הוא שנלך כולנו כשאת באמריקה כצאן לטבח?
האם כפטריוטית אמריקאית תתרמי למולדתך החדשה ותגייסי את בנייך לצבא האמריקאי, ותקראי גם לאמריקאים לא להתגייס לצבא?
(ממליץ לקרוא את תגובות קוראי "הארץ" התומכים בדבריה. אגב אני בטוח שהם כולם בעד גיוס חרדים בכוח לצבא.
כדאי להזכיר לכל החולמים או הוזים על שלום נצחי ("Si vis pacem, para bellum" "הרוצה בשלום, ייכון למלחמה"). בכל מקרה כדי להגיע לשלום או לשמור עליו דרוש צבא.
אבנר בן־זקן: "לא רק לערבים אין ניסיון בלהיות מיעוט, ליהודים אין ניסיון בלהיות ריבונים"
אבנר בן־זקן, המתנאה בעצמו כהיסטוריון ממייסדי ויו"ר המכון למחשבה ישראלית, ופרופסור בקריה האקדמית אונו, מציג מחדש רעיון מדיני אידיאולוגי ישן כדי למנוע לדבריו תהליכי פיצול ופירוק של ישראל, במלחמת אזרחים.
הבעייה לפי אבחנתו, היא שכמעט 80 שנה לאחר שישראל הפכה למדינה ריבונית, אין בה אומה או לאומיות ישראלית ממשית שניתן לדבר עליה.
בספרו החדש "מדינת הישראלים", שיצא לאור בהוצאת המכון למחשבה ישראלית, טוען בן־זקן שהציונות השיגה את מטרתה ב-1948 כאשר הפכה את היהודים ממיעוט המפוזר ברחבי העולם לרוב בתוך מדינתם, אך המדינה הזו לא רק נכשלה בהקניית תחושת לאומיות לאזרחיה, אלא אף פעלה באופן פעיל לדיכוי הישראליות.
"המוסדות הישראליים, המבנים המשפטיים והשיח הפוליטי ממשיכים לתת עדיפות לתפיסה של המדינה כשייכת לעם היהודי העולמי, ולא לאזרחיה ככאלה." הראיה – חוק היסוד המגדיר את ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, ולא של אזרחיה – ובכך מעניק למעשה מעמד של אזרחים סוג ב' למיעוט הערבי שהוא יותר מ-20% מהאוכלוסייה.
כהוכחה נוספת לחשש של המדינה מקידום הישראליות, הוא מציין את סירובה להכיר בישראלי כלאום במרשם האוכלוסין כחלופה לאפשרויות הקיימות של יהודי, ערבי ודרוזי. ואכן, כאשר קבוצה של ישראלים בולטים – יהודים וערבים כאחד – הגישה עתירה ב-2013 בדרישה שלאומם יירשם כ"ישראלי", היא נדחתה על ידי בית המשפט העליון.
היעדרה של זהות לאומית משותפת, מזהיר בן־זקן, ניצב בשורשן של רבות מבעיות החברה כיום, ומאיים על עתידה ורווחתה של המדינה הרבה יותר מכל אויב חיצוני.
בספרו הוא מציג יצירת זהות ישראלית אחת לכל אזרחי המדינה, ללא קשר לדתם או למוצאם האתני. כצעד ראשון בכיוון זה, הוא מציע חוק מדינת לאום חדש המגדיר את ישראל לא כמדינת הלאום של העם היהודי, אלא כמדינת הלאום של העם הישראלי.
"הבעיה הגדולה ביותר של הערבים, כפי שאני רואה אותה, היא שאין להם ניסיון היסטורי בלהיות מיעוט ולכן קשה להם להיות מיעוט בישראל. בגלל זה רבים מהם רוצים לשנות את הדגל ואת הסמלים. עליהם להסתכל על המדינות הסקנדינביות ועל שווייץ, למשל, שיש להן צלבים על דגליהן, אך יש בתוכן גם מיעוטים לא־נוצריים. המיעוטים הללו יכולים לחיות שם כי המדינה היא מדינת כל אזרחיה, והעובדה שיש לה זהות דתית היסטורית מסוימת אינה גורעת מזכויות היסוד שלהם."
עם זאת, הוא מודה כי האתגר לגרום למיעוטים להרגיש בבית בישראל מרתיע יותר משום ש"לא רק לערבים אין ניסיון בלהיות מיעוט, אלא שליהודים אין ניסיון בלהיות ריבונים." כלומר, למרות שזה נשמע מנוגד לאינטואיציה, בן־זקן טוען כי הקבוצות היהודיות השונות בישראל למעשה מתנגדות יותר לרעיון ה"ישראליזציה" מאשר המיעוט הערבי.
(ג'ודי מלץ, "אבנר בן־זקן: 'לא רק לערבים אין ניסיון בלהיות מיעוט, ליהודים אין ניסיון בלהיות ריבונים', "אל-ארצ'", 27.5.26).
https://www.haaretz.co.il/gallery/2026-05-27/ty-article-magazine/.premium/0000019e-59ef-dde2-a3fe-7defd6a10000
מר בן זקן לוקה בשני דברים.
האחד הגדרה מוטעית של מושג "העם היהודי". העם היהודי הוא "עם ישראל". "עם ישראל" הוא "העם היהודי". אלו מושגים חופפים ללא הפרדה. לא ייתכן קיומו של עם ישראל נפרד מהעם היהודי. לכן לא יתכן קיום לאום ישראלי הנפרד מהלאום היהודי. בן זקן מבלבל את המושג "לאום" עם המושג "אזרחות". אזרחות ישראלית יכולה להינתן לבני עמים רבים. ערבים, רוסים, אוקראינים, ארמנים, טטרים, וכדומה.
הטעות השנייה של בן זקן היא פטרונות גזענית. כפייתו על הערבים להיות מוגדרים כ"עם ישראלי" המומצא מלאכותית על ידו, בשעה שהם מגדירים עצמם שייכים לעם הערבי-פלישיתינאי – היא גזענות שלא תיתכן במציאות. כפייתם להיקרא בשם המלאכותי "עם ישראלי" אינה אפשרית, ולכן גם לא תועיל, ולא תפתור שום בעייה.
בן זקן גם מעוות את משמעות חוק הלאום. חוק הלאום הוא חוק אנטי גזעני, שחוקק כנגד הגזענות הערבית-מוסלמית שאינה מכירה בקיומו של העם היהודי (הוא עם ישראל), ולכן נאבקת לחיסול מדינת היהודים – ישראל. חוק הלאום אינו שולל את שייכות אזרחי המדינה הלא יהודים למדינה.
נעמן כהן
נעמן כהן
"מאזן אימה מדיני"
רוצים גישה מלאה לכל הגיליונות?
הצטרפו לאתר וקבלו גישה לארכיון של למעלה מ-2,100 גיליונות עם אלפי מאמרים, שירים ויצירות ספרותיות.
הצטרפו לאתר