* הדרך לשלום עם לבנון – בין הסכם שביתת הנשק בין ישראל ללבנון בתום מלחמת השחרור, ל-1969, במשך עשרים שנה, גבול לבנון היה הגבול השקט ביותר של ישראל. כמעט ולא היו אירועי פח"ע ולבנון לא הצטרפה למלחמת ששת הימים.
ב-1969 נשיא מצרים נאצר אנס את לבנון לחתום על הסכם עם אש"ף, שעל פיו הארגון רשאי לפעול נגד ישראל מתוך לבנון. כעבור שנה, גירש המלך חוסיין את ערפאת וצבאו מירדן והוא עבר ללבנון. מאז, גבול לבנון הוא המדמם שבגבולותינו, כבר למעלה מחמישה עשורים וחצי.
בעשרים השנים הראשונות, הקלישאה היתה שלא ברור מי תהיה המדינה הראשונה שתחתום אתנו על הסכם שלום, אך ברור שלבנון תהיה השנייה. המשפט הזה זכור הרבה יותר מהעובדה שהוא אכן התאמת.
ב-17 במאי 1983, ארבע שנים אחרי חתימת הסכם השלום עם מצרים, נחתם הסכם שלום עם לבנון, בהנהגת הנשיא אמין ג'מאייל.
שירתי באותה תקופה בלבנון. אני יכול להעיד שלא היה שום הבדל בין היום הזה לבין היום שלפניו והיום שאחריו. זו היתה מלחמה, והסכם השלום לא הזיז לאיש כהוא זה. השלום לא החזיק אפילו דקה, ולא היה שווה את טיפת הדיו של החתימה על הנייר המיותר הזה. האם אמין ג'מאייל רצה שלום עם ישראל? אני מאמין שכן. אבל הוא לא באמת שלט בלבנון.
אני שומע פרשנים האומרים שאי אפשר לגבור על חיזבאללה בכוח ויש צורך במהלך מדיני. הם אינם מתכוונים למהלך מדיני מול חיזבאללה או מול איראן, פטרוניתה, אלא מול נשיא לבנון עאון וממשלתו.
ההצעה הזאת מנותקת מהמציאות. הסכם עם לבנון חייב להתבסס בראש ובראשונה על פירוק חיזבאללה ושאר ארגוני הטרור מנשקם, כך שלצבא לבנון יהיה מונופול על הנשק ועל האלימות, כבמדינה ריבונית. האם עאון רוצה שחיזבאללה יתפרק מנשקו? אני משוכנע שכן. האם הוא מוכן להסתכן במלחמת אזרחים כדי לפרק את חיזבאללה מנשקו? ספק רב. האם יש לו יכולת לפרק את חיזבאללה מנשקו? לא באל"ף רבתי.
חיזבאללה הוא צבא גדול וחזק לאין ערוך יותר מצבא לבנון וגם נחוש ומלוכד ממנו. אין שום יכולת לצבא לבנון לפרק את חיזבאללה מנשקו. כדי שתהיה לו יכולת, יש להחליש בצורה דרמטית את חיזבאללה. את זה יכולה לעשות רק ישראל, במיספר שבועות של כתישה בלתי פוסקת בביירות, בבקעא ובכל לבנון של כוחות הארגון, ותמרונים ממוקדים ומפתיעים כדי להכות בו. לאחר מיספר שבועות כאלה, יש סיכוי שצבא לבנון יהיה מסוגל לגבור על חיזבאללה. עד אז, אין שום משמעות לשום הסכם ביטחוני עם ממשלת לבנון, כי אין היא שולטת בלבנון. לדוגמה, היא החליטה להרחיק את שגריר איראן מלבנון, חיזבאללה הודיע שהשגריר לא יעזוב והוא לא עזב. זאת המציאות.
אני בעד ניהול המו"מ עם לבנון, והגעה להסכם עקרוני, שיבוצע כשהתנאים יבשילו. התנאים יבשילו רק כשנמוטט את חיזבאללה. ואז אולי יהיה סיכוי לשלום עם לבנון.
* הפרוקסי בועט –אחת המטרות המרכזיות של מבצע "שאגת הארי" הייתה ניתוק איראן מהפרוקסיז שלה, ובראשם חיזבאללה. ומה קרה השבוע? אחרי שבועות של תוקפנות בלתי פוסקת של חיזבאללה בעוד ידינו כבולות ואיננו פוגעים במרכז העצבים של הארגון בביירות, ישראל הודיעה שתתקוף בביירות. מיד איראן איימה שבמקרה כזה תתקוף את ישראל, טראמפ אמר מילה לנתניהו ו"הופ" הפעולה ההכרחית בוטלה.
* הסיוט שלנו –רוגל אלפר תוקף את כיבוש הבופור והקמת רצועת הביטחון בלבנון, וטוען שהממשלה מחזירה אותנו לסיוט הטראומטי ביותר שלנו –לבנון.
לא. הסיוט הטראומטי שלנו הוא 7 באוקטובר. רק בנס הפלישה היתה רק מדרום ולא גם מצפון. במקרה כזה האסון היה גדול לאין ערוך.
רצועת הביטחון בדרום לבנון נועדה למנוע 7 באוקטובר של חיזבאללה.
* מלחמת הפסקת האש – ב-20:30 טראמפ הכריז על הפסקת אש: חיזבאללה לא יתקוף את יישובי ישראל וישראל לא תתקוף בביירות.
ב-23:39 חיזבאללה שיגר רקטה למטולה. ב-01:25 חיזבאללה שיגר טילים וכטב"מים לגליל המערבי. 01:35 – חיזבאללה שיגר רקטות לאזור קצרין וחד נס. 01:48 – חיזבאללה שיגר כטב"ם לגליל המערבי. וזה נמשך ונמשך...
האם נתניהו יורה לתקוף בדאחיה?
* הנציב העליון – התקשורת הישראלית דיווחה בפירוט את הדו"ח הרפואי השנתי על מצבו הבריאותי של טראמפ, ובצדק רב.
זכות הציבור הישראלי לדעת על מצבו של הנציב העליון, מקבל ההחלטות בישראל.
* דיפ-סטייט – בדרך כלל אני נוהג להתייחס בגיחוך לקונספירציית הדיפ-סטייט, ומגדיר אותה כאינפנטילית ומטומטמת.
אני חוזר בי. יש דיפ-סטייט בישראל. מדינת העומק מתנהלת בוושינגטון ויש לה שלוחה בקריית גת.
* שפוט של טראמפ – מרגע שנתניהו גייס את הפריץ לפעול לחילוצו מאימת הדין, הוא הפך שפוט שלו ואיבד את היכולת לומר לו "לא", גם כאשר מדובר בפגיעה באינטרסים הלאומיים של ישראל, בביטחון המדינה ובשלום אזרחיה.
* בלעדיי היית בבית הסוהר – כאשר כתבתי, מיד לאחר ההודעה על הפסקת האש, שגיוס טראמפ בידי נתניהו לחילוצו מאימת הדין הפכה אותו לשפוט של הפריץ, עוד לא ידעתי על השיחה הדרמטית בין השניים, שמיד אחריה טראמפ טרח להדליף אותה. "בלעדיי היית עכשיו בבית הסוהר" צרח טראמפ על נתניהו וכפה עליו הפסקת אש בתנאי דרישותיה של איראן.
* בנט אשם – כאשר טראמפ כופה על נתניהו הפסקת אש על פי תנאי איראן באמצעות אמירה כמו "בלעדיי היית עכשיו בכלא," הדבר מעיד עד כמה חוק הנאשם הוא הכרחי.
ראש ממשלה שנאשם בפלילים הוא יעד ברור לסחיטה.
אגב, מי שאשם בכך שהחוק החשוב הזה לא עבר בכנסת הקודמת הוא בנט.
* המלחמה הצודקת ביותר – מלחמת "חרבות ברזל", שפרצה בפלישת הפתע והטבח הנורא ב-7 באוקטובר, היא מלחמה צודקת מאין כמוה.
אבל יש מלחמה צודקת ממנה. זו שלא היתה. מתקפת הנגד המקדימה להסרת האיום; המלחמה שהיתה מונעת את אסון 7 באוקטובר ואת שנות הסבל שקדמו לו בנגב המערבי.
נכון, היא היתה זוכה למחמאות כמו "מלחמת ברירה", "מלחמה לא לגיטימית", "מלחמת שולל", "מלחמת שלום נתניהו" וכד'. אבל... אפילו המלחמה שבעקבות 7 באוקטובר זכתה לאותם שמות חיבה, בפי האוטומטים.
* האבסורד בעמדת היועמ"שית – לאורך כל התקופה, היה לי ברור שבג"ץ ידחה את העתירות נגד מינוי גופמן, ואף כתבתי זאת.
היה לי ברור שההחלטה להחזיר את הנושא לוועדת המינויים לצורך השלמת הבדיקה, אינה מרמזת על תמיכה בעתירה, ושבג"ץ יכבד את החלטת הוועדה.
וכך היה.
החלטת בג"ץ מצביעה על האבסורד בהתנגדותה של היועמ"שית למינוי. כדי שתתנגד למינוי של הממשלה, שעבר את ועדת המינויים, צריכה להיות לכך סיבה קיצונית, של אי התאמה בעליל, כזו שללא ספק תידחה בבג"ץ. עובדה שזה לא קרה. חבל שהיועמ"שית, שבדרך כלל נאבקת על הגנת שלטון החוק והדמוקרטיה, הולכת, ולא בפעם הראשונה, על קו קיצוני, שרק מעמיק את המשבר.
יש שופטים בירושלים!
* על אוטומט – למרבה הצער, כמו בכל נושא, גם בסוגיית מינוי גופמן הציבור התחלק לשבטים האוטומטיים. המשתייכים לשבט שנגד נתניהו, באופן אוטומטי התנגדו למינוי. וכאשר עלתה פרשת אלמקייס, באופן אוטומטי תמכו בגרסה שנגד גופמן, ואוטומטית "ידעו" שגופמן משקר. מסתבר שהם טעו, כפי שפסק בג"ץ. אגב, גם דעת המיעוט של השופטת דפנה ברק-ארז אינה קובעת שהטענות נגד גופמן נכונות, אלא שיש צורך להמשיך ולבדוק.
אבל האמת היא שהאוטומטים כלל לא נזקקו לפרשת אלמקייס, אלא נתלו בה כתירוץ. עובדה שהם התנגדו באופן אוטומטי לזיני, שלא היתה כל עננה על מינויו ופנקס השירות שלו חלק לגמרי.
מי ששייכים לשבט האנטי ביבי שתמכו במינויים אלה, הם רק אנשים שהכירו אותם אישית מהשירות בצבא, וידעו שההשמצות נגדם אינן נכונות.
אני בטוח שיש לנו ראש מוסד וראש שב"כ מצוינים. אני מאחל להם ולמדינת ישראל, שבעוד חצי שנה הם יהיו כפופים לראש ממשלה אחר, טוב יותר.
* החוק לעידוד השחיתות – לאורך שנים אני מטיף לפיצול תפקיד היועמ"ש, וכעת, כאשר החוק הזה על סדר היום, אני מתנגד לו בתוקף. מה גרם לי לשנות את דעתי?
לא שיניתי את דעתי. גם היום אני תומך בפיצול התפקיד. אלא שהפיצול אינו מטרה בפני עצמה אלא אמצעי. המטרה של מציעי החוק הפוכה ב-180 מעלות משלי. והחוק נועד לשרת את מטרתם.
אני תומך בפיצול התפקיד, גם כי הוא מרכז כוח רב מידי בידי אדם אחד, אך בראש ובראשונה, כיוון שאני רוצה תובע כללי עצמאי. התובע הכללי הוא מצביא המלחמה בשחיתות השלטונית. לא טוב שהיועמ"ש, שמתחכך דבר יום ביומו עם רוה"מ, השרים והפקידים הבכירים, יושב בישיבות הממשלה וועדותיה ומחובר אליהם, יהיה האיש שצריך להוביל את המלחמה בשחיתות. העבודה המשותפת עם אותם אישים תקשה על חופש הפעולה של התובע ועלולה ליצור ניגוד עניינים. גם לא טוב שהשרים ורוה"מ העובדים עם היועמ"ש (בממשלה נורמטיבית, לא בממשלה הזאת, שהם מחרימים אותה) לא יחושו בטוחים ופתוחים עם מי שאולי אישר חקירה סמויה נגדם, או מי שמנהל חקירה גלויה או הגיש כתב אישום וכד'. לכן, ראוי לבחור אדם שכל עניינו להילחם בשחיתות, אין לו שום קשר עם השלטון ואין חשש לניגוד עניינים. ברור שבחירתו צריכה להיות בידי ועדת איתור מקצועית, לא פוליטית.
על פי הצעת החוק הנוכחית, בנוסף לכך שהיא מנסה לסרס את מי שיהיה היועמ"ש אחרי הפיצול, מציעה שהממשלה תמנה את התובע הכללי, והוא כפוף לשר המשפטים. פירוש הדבר חבלה במלחמה בשחיתות. אסור שתהיה נגיעה פוליטית שלטונית בחקירות שחיתות, גם אם היה בתפקיד אדם ראוי, לא כל שכן כאשר יריב לוין מכהן בתפקיד.
מגמת הצעת החוק הזאת היא לנטרל את היכולת להילחם בשחיתות שלטונית. זהו חוק לעידוד השחיתות השלטונית. זהו חוק רע ומסוכן, המתנקש בהיותה של ישראל מדינת חוק דמוקרטית.
* כוח וכסף – לרפורמות הכשרות של ש"ס אין דבר וחצי דבר עם כשרות.
מדובר אך ורק בכוח וכסף.
* חוק יסוד חילול השם – חוק יסוד השתמטות, שהעבריין הסדרתי והאסיר המשוחרר והלא משוקם אריה דרעי זומם, הוא בעיקר אנטי יהודי. אין דבר זר ליהדות יותר מההשתמטות הממארת. הם עורקים ממלחמת מצווה. הם עומדים על דם רעיהם. הם מכנים את השתמטותם "לימוד תורה". אולי הם לומדים תורה, אבל בטוח לא את תורת ישראל. אילו למדו באמת את תורת ישראל, הם היו הראשונים להתגייס לשרות המשמעותי ביותר וליחידות הקרביות ביותר.
שעה שחיילי צה"ל נלחמים בלבנון ומגנים על יישובי הצפון, ואנו משלמים מחיר דמים כבד מאוד במלחמה הזאת, החרדים מתפרעים בכל רחבי הארץ, חוסמים כבישים ופורצים לבתים של קצינים ולתחנות משטרה, במאבק על המשך השתמטותם הממארת, ונציגיהם הפוליטיים מנסים לעגן בחוק יסוד(!) את סרטן ההשתמטות.
דרעי מגלם את הישראלי המכוער, המושיט את ידו כדי לקחת ולא כדי לתת.
בדיון על החוק, שבכיבוסית צינית מכונה "חוק יסוד לימוד תורה", יש להציע הסתייגות – לשנות את שם החוק לחוק יסוד חילול השם.
ואת ממשלת המשתמטים והבןגביריסטים יש להעביר מהארץ.
* הצד שלכם – בעקבות התפרעויות החרדים במאבק למען ההשתמטות, קראתי פוסטים ותגובות על הצביעות של הקפלניסטים שחסמו כבישים והתפרעו ואמרו שזה לגיטימי במחאה ופתאום זה לא לגיטימי כשהמחאה היא "מהצד שלנו."
ועל כך יש לי מספר דברים לומר.
א. אכן, חסימת הכבישים וימי השיבוש למיניהם במאבק הצודק נגד המהפכה המשטרית היו מגונים, לא לגיטימיים והוקעתי אותם פעמים רבות בזמן אמת. תקפתי את המעשים הן בשל עצם החומרה שבהם, הן כיוון שהם רק הזיקו למאבק וגם כיוון שידעתי שהם ישמשו מודל לחיקוי במאבקים של תומכי המהפכה כאשר יהיו באופוזיציה.
ב. העובדה שבמחאה אחת נעשו מעשים שלא ייעשו, אינה מכשירה כהוא זה מעשים כאלה במחאה אחרת.
ג. מי שגינה בכל פה את חסימת הכבישים במאבק נגד המהפכה המשטרית וכינה אותם אנרכיה וכו', ועכשיו אינו מסוגל לומר אותו הדבר על אותם מעשים במאבק המשתמטים – צבוע.
ד. והדבר הדוחה ביותר. מה זה "הצד שלנו"? הצד שלכם אלה המשתמטים הארורים? אנשי "תמותו ולא נתגייס"? אלה שנלחמים על כך שימשיכו להשתמט כאשר אנו מאבדים מדי יום את טובי בנינו בהגנה על המולדת? ועוד הקיצונים שבקיצונים שבהם, שונאי המדינה? זה הצד שלכם?! המחנה ה..."לאומי" עאלק.
* אנרכיה – יש קשר הדוק בין התנהגותו הפרועה של עוכר המשפטים האנרכיסט שדוהר למשבר חוקתי ורומז שיפר את פסיקת בג"ץ לבין ההתפרעויות האלימות והוונדליסטיות של חרדים אנרכיסטים שפרצו לתחנת משטרה והשתוללו בתוכה.
משמעות צעדו האנרכיסטי של עוכר המשפטים כמוה כקריאה לכל אזרחי ישראל: הפרו את החוק, אל תצייתו לשוטרים, אל תצייתו לבית המשפט. איש הישר בעיניו והעקום בעיני חברו יעשה.
* "פרשנות" אבסורדית – טענתו האנרכיסטית של עוכר המשפטים, שפסיקת בג"ץ אינה חוקית, אבסורדית לא רק כיוון שעל פי החוק, בג"ץ הוא המוסמך לפרש את החוק וחובת הציות חלה על הכול, גם על הממשלה, גם אם היא מפרשת אחרת את החוק, אלא גם כיוון שאי אפשר לפרש את החוק אחרת. החוק פוסק שסמכותו של שר המשפטים לכנס את הוועדה למינוי שופטים. ודאי שאין לשר סמכות לא לכנס אותה, לא לבצע את תפקידו ולגרום נזק כבד לאזרחי ישראל באי מינוי שופטים.
* גנגסטר – הגנגסטר בן גביר פלש ללא סמכות למתחם המעצר של משתתפי המשט, תוך שימוש באלימות נגד קצינת צה"ל ואיום מאפיוזי על אל"מ בחיל הים. פושע ופורע חוק סדרתי.
מוקיון הטיקטוק עשה זאת בעבור סרטון טיקטוק עלוב, כדי לגרוף כמה לייקים מהאספסוף. הסרטון הזה העניק ניצחון גדול למשט האנטישמי וחירב את כל המהלך הלאומי של צה"ל ומשרד החוץ.
האיש הזה הוא נזק לאומי נורא. כל יום שהוא מכהן כשר בממשלה הוא עוד יום של חבלה במדינת ישראל.
האיש הזה הוא מחבל.
* להגדיר ביביסט – להגדיר ביביסט? עזוב'תי באמש'ך. מה, אתה רוצה לסבך אותי? הרי שום הגדרה לא תתקבל טוב. סתם ארגיז אנשים ואחטוף אש. למה לי?
אתה מתעקש, הא?
תגיד, להגדיר באמצעות דוגמה, זה תופס? אחלה.
ביביסט זה אחד, שכאשר הוא שומע את נתניהו מתרברב שכבר לפני שש שנים הוא התריע מפני הרחפנים, התגובה שלו היא: "וואו!!! איזה גאון. איך שוב הוא היה הראשון לזהות. עוד לפני שעלה לאוויר הרחפן הראשון הוא כבר התריע. זה מנהיג! גוליבר בארץ הגמדים. עובדה – הוא הזהיר והם לא עשו כלום."
והוא לעולם לא ישאל: אם התרעת, מה עשית עם זה, קיבינימט? הנחֵת את מערכת הביטחון למצוא פתרונות טכנולוגיים? הורית לצה"ל להכין תו"ל בעניין? הגדרת את ההתמודדות כפרויקט לאומי? וידאת אחת לחודש התקדמות בפרויקט? מה עשית, לכל הרוחות? אתה ראש ממשלה או פרשן?
* להעמיד דברים על דיוקם – נעמן כהן התייחס לשותפות שהיתה לי עם בוגי יעלון ופירוקה, וברצוני להעמיד דברים על דיוקם.
עם פרישתו של יעלון מהממשלה ומהכנסת הצטרפתי אליו ואל תנועתו תל"ם, מתוך קרבה אידיאולוגית – השקפה ניצית אקטיביסטית בענייני חוץ וביטחון, נטייה לסוציאל-דמוקרטיה בענייני חברה וכלכלה, דבקות בשלטון החוק וטוהר מידות, תפיסת מנהיגות של נטילת אחריות, ומתוך הערכה אישית ליעלון. עם תל"ם הצטרפתי לכחול לבן. היו בין בוגי לביני מחלוקות, על אופן התנהלות תל"ם, כי לא אהבתי את העובדה שהיא פועלת כמפלגה של איש אחד, ללא מוסדות. וכשהחלו סבבי הבחירות – מיד אחרי הסבב הראשון, כשהתברר שאין אפשרות להקים ממשלה, תמכתי בהקמת ממשלת אחדות לאומית והוא התנגד לכך בתוקף. אולם למרות המחלוקות הללו, לא חשבתי לפרוש.
לאחר הסיבוב השלישי, כמדומני, עלה הרעיון של הקמת ממשלה בראשות גנץ בתמיכה מבחוץ של הרשימה המשותפת. לא רע"ם, שלא היתה אז סיעה עצמאית, אלא הרשימה המשותפת, שרע"ם היתה חלק ממנה. בתל"ם התנגדנו לכך. כאשר היו רמזים בתקשורת שבוגי תומך, נפגשתי איתו בארבע עיניים במכינת מיצר, והוא עמד על דעתו שהוא מתנגד נחרצות ושאיני צריך לדאוג.
ימים אחדים לאחר מכן, בוגי הודיע רשמית על תמיכתו ברעיון. בו ביום כתבתי לו מכתב שבו הודעתי על פרישה מתל"ם ונתתי לדברים פומבי.
מבחינתי, הקמת ממשלה שקיומה תלוי ברצונה הרע של הרשימה האנטי ישראלית המשותפת היתה, בעבורי, קו אדום. העובדה שהיא לא היתה אמורה להיות חלק מן הקואליציה אלא תומכת מבחוץ, היתה בעיניי חמורה עוד יותר, כי כך מדובר בכוח ללא אחריות, ומו"מ קואליציוני סחטני על כל הצבעה בכנסת, ויש עשרות כאלו מדי שבוע. ממשלה שתלויה באחמד טיבי, איימן עודה והגרוע מכל – עופר כסיף האוטואנטישמי, היא ממשלת פיגולים.
לאחר פרישתי עמדתי בקשר יומיומי עם יועז הנדל וצביקה האוזר ודירבנתי אותם לפרוש. כשפרשו, הצטרפתי למפלגת דרך ארץ שהקימו.
תמכתי בממשלת האחדות ברוטציה ובהחלטתו של גנץ להצטרף אליה. כמובן שגם דרך ארץ הצטרפה. התנגדותו הנחרצת של יעלון הצדיקה מבחינתי את פרישתי.
כאמור, לא היה מדובר אז ברע"ם אלא ברשימה המשותפת. פרישת רע"ם היתה חלק מהמיזם הפוליטי של נתניהו, לאחר שהבין שאין לו רוב יהודי, להקים ממשלה עם רע"ם. היה זה רומן פוליטי לוהט, ונתניהו היה מוכן להרעיף על המגזר הערבי, באמצעות רע"ם, כל סכום שיידרש כדי להבטיח את הליכתה עימו. הליכוד, החרדים וימינה בהנהגת בנט הלכו עם נתניהו לקואליציה הזאת, אך מי שהטיל וטו והכשיל את המהלך היה סמוטריץ'. כך, שכאשר נעמן סונט בי על תמיכתי בבנט שהקים ממשלה עם רע"ם, מוטב שיקשוט את עצמו תחילה, כמי שתומך בנתניהו, האיש שהמציא את רע"ם וקדם לבנט בהקמת ממשלה איתה.
התנגדתי להקמת הממשלה עם רע"ם וכתבתי על כך רבות, כולל כאן, ב"חדשות בן עזר". לאחר שקמה ממשלת בנט, כתבתי שאני חצוי בתוכי. מצד אחד, אני מאושר שקמה ממשלת שינוי, והאמנתי אז שזה סוף דרכו של נתניהו. מצד שני אני נגד ממשלה עם רע"ם. ואני שמח שאיני צריך להצביע בעד או נגד הממשלה.
ממשלת בנט היתה ממשלה מצוינת, ומולה עמדה אופוזיציה למדינה בהנהגת ביביטיבי, שלא בחלה בשום אמצעי להפלת הממשלה, כולל הצבעה בוגדנית אנטי ישראלית נגד חוק האזרחות, שמשמעותה תמיכה במימוש "זכות" ה"שיבה", וכמעט הצבעה בוגדנית נגד הארכת תקנות יו"ש, צעד שמשמעותו אובדן כל תוקף חוקי לשלטון הישראלי ביו"ש. ההצבעה הזאת סוכלה בשל החלטתו של בנט להתפטר סמוך להצבעה, כשהיה ברור שיש לביביטיבי רוב לפיגוע הזה.
בסיטואציה הזאת, בדיעבד, תמכתי בממשלה, בהרכבה שכלל את רע"ם. הייתי שבע רצון מהתבטאויותיו של מנסור עבאס בזכות ישראל כמדינה יהודית, ובעיקר מן העובדה שהוא אמר את הדברים גם בערבית. מצד שני, הייתי מודאג מכך שחוץ ממנו, איש ממפלגתו אינו מדבר כך. וזכרתי גם את הצדדים השליליים, כמו כפיית הפסקת נטיעות בנגב באמצעות איומי פרישה.
ומה עמדתי עכשיו? אני נגד ממשלה שנסמכת על רע"ם. אנו נמצאים במלחמה, והממשלה תצטרך לקבל החלטות קשות בנוגע לעזה, ללבנון ולאיראן, וממשלה כזו לא תוכל להישען על רע"ם. עם זאת, אם תהיה ממשלה של 61 ללא רע"ם, אתמוך בצירופה לממשלה, ובלבד שתתמוך במהלך של גיוס לכולם, כולל ערביי ישראל, אם לא לצה"ל – לשירות אזרחי.
* דחיה אחר דחיה – בתחילת מרץ הייתי אמור להדריך סיור בעקבות ההתיישבות בגולן. בשל מבצע "שאגת הארי" הוא נדחה ליום ראשון, השבוע.
ביום ראשון בבוקר חדר המצב ביטל את האישור לטיול בשל ההסלמה בצפון, ושינוי הנחיות פיקוד העורף.
* משחית את התרבות האנושית – זה היה בשנת 1994. הגעתי למשרדי תנועת הדרך השלישית (עוד בטרם החליטה להפוך למפלגה) בבית התאחדות האיכרים בת"א, ונכנסתי למשרדו של יו"ר התנועה יהודה הראל. ראיתי שיש שם מישהו והסתובבתי לצאת, אך יהודה סימן לי להישאר.
האורח היה גבריאל מוקד. יהודה והוא עמדו, כאילו בעוד שנייה גבריאל צריך לצאת, אך הם שוחחו במשך שעה ארוכה. אני ישבתי והאזנתי להם ברוב קשב, כתלמיד בפני רבותיו.
גבריאל דיבר בלהט ויצא בשצף קצף נגד הפוסט-מודרניזם, נגד הרלטיביזם, נגד תרבות הפוליטיקלי-קורקט, נגד אובדן האמת והמרתו בנראטיבים וויתור על עצם חיפוש האמת, נגד אובדן ההיררכיה התרבותית ונגד שחיטת כל מה שיקר וקדוש. הוא טען שהפוסט מודרניזם משחית את התרבות האנושית.
הייתי מרותק והזדהיתי עם מרבית דבריו.
ערב שבת הלך לעולמו פרופ' גבריאל מוקד, העורך, המשורר, המבקר, מגלה המשוררים הצעירים ועורך כתב העת המיתולוגי "עכשיו"; מדמויות המפתח בתולדות השירה העברית, בגיל 93.
יהי זכרו ברוך!
* ביד הלשון: מרום הרים – המבצע לכיבוש מבצר הבופור בידי סיירת גולני, קיבל את שם הקוד "מרום הרים".
צירוף המילים הזה לקוח מן התנ"ך: "בְּיַד עֲבָדֶיךָ חֵרַפְתָּ אֲדֹנָי, וַתֹּאמֶר בְּרֹב רִכְבִּי אֲנִי עָלִיתִי מְרוֹם הָרִים יַרְכְּתֵי לְבָנוֹן, וְאֶכְרֹת קוֹמַת אֲרָזָיו מִבְחַר בְּרֹשָׁיו, וְאָבוֹא מְרוֹם קִצּוֹ יַעַר כַּרְמִלּוֹ" (ישעיהו ל"ז, כ"ד).
פסוק זה הוא חלק מנאום ההתרברבות השחצני של רבשקה, שר צבא אשור, בשמו של מלך אשור, סנחריב, אחרי ניצחונו על ממלכת ישראל ושעה שאיים על ממלכת יהודה.
מעניינת הבחירה לקחת דווקא את הפסוק הזה, ציטוט מפי האוייב שהביס אותנו, כהשראה למהלך שבו אנו החזקים והמנצחים, העולים מרום הרים ירכתי לבנון, כדי להגן על יישובי הצפון.
אורי הייטנר
לתגובות: uriheitner@gmail.com
אורי הייטנר
צרור הערות 3.6.26
רוצים גישה מלאה לכל הגיליונות?
הצטרפו לאתר וקבלו גישה לארכיון של למעלה מ-2,100 גיליונות עם אלפי מאמרים, שירים ויצירות ספרותיות.
הצטרפו לאתר