חנין מג'אדלה, כתבת "הארץ" הערבייה-מוסלמית הגזענית, אך הישרה (הבעיה היא 48' ולא 67') מלינה על היהודים הרשעים.
"הגעתי לנמל התעופה שארל דה גול לטיסת החזרה שלי ארצה נינוחה ולחוצה בו־בזמן. מצד אחד כבר השלמתי עם הבידוק הביטחוני. זו המציאות הישראלית, והתרגלתי אליה. מצד שני, מלחיץ אותי ש"יעלו עליי." מה אם הם בדקו מראש את שמות הנוסעים החשודים כמוני, והם מתכוונים לעצור אותי בהוראת השר לביטחון הלאומי של היהודים?
ישראל היא מקום משוגע: מצד אחד יבדקו אותי כאילו הייתי אחרונת הטרוריסטיות, מצד שני לא אכפת להם אם אשב בביזנס בחברת התעופה הלאומית שלהם. ישבתי בביזנס ועוד קיבלתי ארוחה. הדייל, שנראה לי כמו נאור נרקיס, הביא לי מגבונים חמים. כמעט שכחתי שאנחנו נוסעים לישראל. חשבתי ביני לבין עצמי: אם הוא היה יודע מי אני, אולי היה מסרב לתת לי שירות. אולי היו מסרבים להושיב אותי בביזנס.
היום הכעס הזה כבר לא קיים, מפני שתחושת האזרחות שלי השתנתה. אני לא מרגישה אזרחית בעלת זכויות אלא נתינה של המדינה הזאת; אזרחית על תנאי.
(חנין מג'אדלה, "לא מספיק אזרחית כדי להיעלב", "אל-ארצ'", 2.6.26)
https://www.haaretz.co.il/opinions/2026-06-02/ty-article/.premium/0000019e-8346-da57-a1df-9bcf57710000
רוב קוראי "הארץ" ודאי זוכרים את הימים של הטיסות הנינוחות לפני תחילת הטרור הערבי-מוסלמי של חטיפת ופיצוץ מטוסים. מעניין שעל המצאה ערבית-מוסלמית מקורית זו חנין מג'אדלה אינה מלינה. הרי הבידוק מיועד גם בשבילה כי הטרור הערבי-מוסלמי אינו מבדיל בינה לבין "היהודים הרשעים".
"נושאת המטוסים תהיה סמל מועיל": האיום החריג של מנהיג השמאל הקיצוני בצרפת על ישראל
מנהיג השמאל הקיצוני בצרפת המועמד לנשיאות ז'אן לוק מלנשון (ממפלגת "צרפת הלא כנועה" – הכנועה לערבים) תקף את ישראל על רקע הלחימה בלבנון וכינה את ישראל "בריון בעל אופי רצחני." הוא איים על ישראל בפוסט ברשת X ודרש מהנשיא עמנואל מקרון להציב נושאת מטוסים צרפתית בים התיכון.
"ישראל," אמר, "פולשת ומספחת את כל דרום לבנון. נתניהו נטע את דגלו על מצודת הבופור. אנו קשורים ללבנון באלף שנות היסטוריה משותפת. אנו חייבים לה הצלה, חיבה וסולידריות מול בריונים בעלי אופי רצחני," כתב מלנשון, והדגיש: "נושאת המטוסים תהיה סמל מועיל יותר בים התיכון מאשר במצר הורמוז, כדי להזכיר לנתניהו שהתערבותו בבחירות שלנו ופלישותיו לשטחי ידידותיה של צרפת נתפסות בצרפת כאיומים."
לפני כחודש הוא קרא לחזית אחידה נגד ישראל עם ספרד, מהמדינות העוינות ביותר לישראל באירופה.
בפוסט נוסף, קרא מלנשון להקמת חזית בין-לאומית "שתדחה את הפלישה ותדרוש את נסיגתו המיידית של צבאו של נתניהו." הוא הוסיף שיש "לשים קץ למערכת הסטנדרטים הכפולים" ממנה נהנית ישראל.
הביקורת על הפעילות הישראלית בלבנון הגיעה גם מהשלטון הצרפתי. הנשיא מקרון קרא פומבית להפסקת אש, וכתב ש"דבר אינו מצדיק את ההסלמה המשמעותית המתרחשת כעת בדרום לבנון," והודיע שפריז תסייע לרשויות הלבנוניות לסייע לריבונות שלהן.
שר החוץ הצרפתי ז׳אן-נואל בארו הודיע שקרא ל"ישיבת חירום" של מועצת הביטחון של האו"ם בעקבות הפעולה הצבאית המתמשכת של ישראל בלבנון. בריאיון לערוץ הצרפתי BFMTV, בארו הצהיר כי "שום דבר אינו יכול להצדיק את המשך הפעולות הצבאיות של ישראל בלבנון ואת ההעמקה ההולכת וגוברת של הכיבוש של שטחים לבנוניים." הוא הוסיף שמדובר ב"טעות גדולה מצד ישראל."
https://www.mako.co.il/news-world/2026_q2/Article-4e43ff521e28e91026.htm?utm_source=AndroidNews12&utm_medium=Share
אז די לצביעות הצרפתית אם מקרון מתכוון באמת למה שהכריז: "פריז תסייע לרשויות הלבנוניות לסייע לריבונות שלהן," שאכן יסייע להן, וישלח נושאת מטוסים וחיילים צרפתים שיעזרו לממשלת לבנון, ויפרקו את חיזבאללה מנשקו. נראה אותם עושים זאת.
ואם לא שישתקו.
חבשתי בירושלים כובע "פאק בן גביר".
השוטרים ניסו לגרש אותי מהעיר העתיקה
דפנה ברנקל המתנאה כ"מורה, אם ופעילה סביבתית ופוליטית" מתנאה ומתפארת במעשיה:
"לפני שבוע שוטרים הוציאו אותי ואת בן זוגי בכוח מהעיר העתיקה בירושלים, מפני שלא אהבו את הכובע שלי שכתוב עליו 'פאק בן גביר'.
"זה משאיר לנו, האזרחים, את החובה להזכיר, כי שום דבר בפועלו של בן גביר אינו אמור להיות לגיטימי בחברה דמוקרטית. 'פאק בן גביר' עושה בדיוק את זה."
(דפנה ברנקל, "חבשתי בירושלים כובע 'פאק בן גביר'. השוטרים ניסו לגרש אותי מהעיר העתיקה", "אל-ארצ'", 1.6.26).
https://www.haaretz.co.il/opinions/2026-06-01/ty-article-opinion/.premium/0000019e-7e8d-d4d4-a59e-7fbf31c00000
אכן סילוקה מהעיר העתיקה ע"י המשטרה אווילי, ואכן איתמר חאנן-בן-גביר ראוי לגינוי. אבל אם "המורה" גברת ברנקל, חושבת שבכובע הילדותי שלה עם הכתובת "פאק בן גביר" היא מוקיעה אותו? ברצינות? זו הרי התנהגות אינפנטילית של נער בגיל ההתבגרות. חסר היה רק שהיא תוסיף: "פאק בן גביר בתחת..." בכובע האינפנטילי הזה היא לא תורמת דבר למאבק האידיאולוגי הרציני נגד עולם הערכים שלו, אלא רק להיפך.
נעמה לזימי עובדת עם רע"מ לטובת עם ישראל
בתגובה לדברי מנהיגהּ – יאיר גולדנר-גולן "אני לא פוסל את החרדים. אם עכשיו האפשרות להקים ממשלה תהיה מותנית שמפלגה חרדית תצטרף. אני אצביע בעד" (דקה 018) נעמה לזימי קובעת: "אני מעדיפה לשבת עם רע"מ כי ישבנו איתם וראינו איך עובדים לטובת עם ישראל.(דקה 4).
(ראיון עם נעמה לזימי)
https://x.com/yossiav/status/2060989424133877856
גברת לזימי עבדה כזכור עם רע"ם ל"טובת עם ישראל" כאשר ביטלה שתילת עצים מטעם קק"ל בט"ו בשבט בגלל האולטימטום שנתנו כשהחרימו את ישיבת הכנסת.
https://www.mako.co.il/news-politics/2022_q1/Article-09cd6dd77f34e71026.htm
מה היתה החברה לזימי עושה עם רע"ם ל"טובת ישראל" אם היה צורך לבלום את החמאס, הג'יהאד, הפת"ח, השהידים של אל-אקצא, וחיזבאללה?
לא לחינם הלך השקרן אצל הנוכל
חייל המילואים הצעיר והסימפטי, הרכש החדש של נפתלי בנט, יונתן שליו, התחיל את הקריירה הפוליטית שלו ברגל שמאל כאשר התנאה ברבים על כך כי שיקר לאברהם משה דיכטר, ואמר לו שהוא בראש הארגון הגדול ביותר של מילומאימניקים, 25 אלף אנשים רשומים, וכדי להוכיח זאת הוא הראה לו את קבוצת הוטסאפ של הזיכרונאים שזה 30 אלף אנשים (שקר נוסף. בכל זיכרון יעקב יש רק 24 אלף תושבים).
https://x.com/Israeli1News/status/2060961667635175919
חבל שבשקרים קטנים אלו מתחיל פוליטיקאי צעיר את פעילותו הפוליטית. אכן לא לחינם הלך השקרן אצל הנוכל מפני שהוא בן מינו. לזכותו של יונתן שליו ניתן לומר שהשקר שלו אינו "שקר ליבתי..."
יעל סטופינסקי-תמיר בשליחות ברל כצנלסון
ברל יעקב כצנלסון הכהן מימן מהקרן שלו מסעות לחו"ל של ראשת בית ברל יעל סטופינסקי-תמיר. הפעם היא נסעה לגרמניה. הנימוק כמובן חינוכי. "להיאבק בגזענות ובאנטישמיות. באמצעות הכשרת מחנכים בחינוך הפורמלי והבלתי־פורמלי, הגנה על הדמוקרטיה, עיסוק בגזענות ובהוראת נושאים שנויים במחלוקת, וגם באמצעות הקמת כוח מגן המעניק תמיכה למורים ולמנהלים המותקפים כשהם מעזים לגעת בנושאים רגישים.
"השביל בעיירה הקטנה ליד שטוטגרט התפתל בין עצי תפוח מלבלבים," מתפייטת סטופינסקי-תמיר, וממשיכה "אט־אט התעבה סביבנו יער קסום, והאוויר התמלא בציוץ ציפורים. ובכל זאת, "קשה לי ליהנות מיופיים של היערות בגרמניה, מאחורי כל עץ אני רואה יהודים מפוחדים מנסים להסתתר ומוצאים להורג."
לסטופינסקי-תמיר יש גם תובנה מהביקור בדויטשלנד: "גרמניה ניסתה לבנות חברה בלי לאומיות ובלי גאווה. הימין הקיצוני ממלא את החלל. השיח הליברלי בגרמניה השתיק את הרוב ועודד את המיעוטים. עכשיו הרוב מתמרד, ותנועות הימין הן היחידות שמציעות לו מענה."
"התפיסה של גרמניה כאומה שהאזרחות שלה מבוססת על קשר דם שבה ועולה. לאומיות אתנית מקשה מאוד על המעבר ללאומיות ליברלית. גם לנו, שהלאומיות שלנו מבוססת במידה רבה על קשר דם, כדאי לחשוב על כך."
(יולי תמיר, :גרמניה ניסתה לבנות חברה בלי לאומיות ובלי גאווה. הימין הקיצוני ממלא את החלל", "אל-ארצ'" 28.5.26).
https://www.haaretz.co.il/magazine/the-edge/2026-05-28/ty-article/.highlight/0000019e-6d99-da5d-a7fe-7fbd28320000
הבנתם את ההקשר שעושה יעל סטופינסקי-תמיר בהשוואה בין ישראל לגרמניה הנאצית?
העצוב והאירוני הוא שהיא עושה זאת על חשבונו של ברל כצנלסון שכתב את המאמר המפורסם "היש עם בעמים". הוא ודאי מתהפך בקברו כשהוא רואה מי מטיילת על חשבונו ומעודדת אנטישמיות.
מפגש עם סופרים ערבים 6.10.74
אהוד בן עזר מתאר לנו מפגש עם סופרים ערבים שנה אחרי מלחמת יום הכיפורים:
"היו שעות שהמפגש ניראה קצת יותר מדי יהודי, כדיאלוג עם עצמנו, וכתשבחות הדדיות של סופרי דור הפלמ"ח: גורי, מגד, ברטוב, ע. הלל, עוזר רבין. ועוד היו – דן צלקה, אורפז ובולי ושולמית הר אבן. מצד הערבים, הדמויות הבולטות היו אנטון שמאס, חנא אבו חנא ומוחמד ותאד. גם סיהאם דאוד, שהואילה להופיע בסוף הערב לשעה קלה – עוררה ויכוח ועניין רב בשיריה. וכן עשה רושם עמוק המשורר מישל חדאד מנצרת." ("חדשות בן עזר", 2165).
מענין ההרכב של משתתפי הכנס. כל אנשי הספרות היהודים (חוץ מאברהם גבריאל יהושע המשואכנז) היו אשכנזים, רובם ילידי הארץ. כל המשתתפים הערבים חוץ ממוחמד ותאד (אז חבר מפ"ם ועורך "על המשמר" בערבית), היו ערבים-נוצרים.
הנושא היחידי שלא עלה בשיחה כי לא היה קיים אז כלל בתודעה היהודית (ואולי מזל שלא היה) היה הפשיזם האיסלמו-נאצי-ג'יהאדיסטי, כלומר הגזענות המוסלמית שהיא היא ליבו של הקונפליקט. בתודעה היהודית היו המושגים "פשיזם" "נאציזם" "קומוניזם" "לאומנות" מושגים שהיו מובנים לאשכנזים. אין אחד שלא ידע שהמופתי הירושלמי מוחמד אמין אל-חוסייני היה חברו הטוב של היטלר ושירת כגנרל בואפן ס.ס. אבל אף אחד לא שם לב לעובדה שהצבא שעליו פיקד במלחמת השחרור להשמדת היישוב היהודי נקרא "צבא הג'יהאד הקדוש".
https://he.wikipedia.org/wiki/צבא_הג'יהאד_הקדוש
הם כולם, לא הכירו את המושג "ג'יהאד" ואת משמעותו. ממילא כל השיחה לא יכולה היתה להגיע להבנת מהות הקונפליקט. בתודעה של אף סופר יהודי לא היתה התובנה הערבית-מוסלמית שלפי מוחמד יש לרצוח את כל היהודים כתנאי לגאולה.
ישראל פריי: "קדושת המדים והשכול
היא התקרה שבזכותה הימין מנצח"
ישראל פריי (או מוטב לקרא לו פרי פלסטין), הוא חסיד גור בן 39, בנם של אשת חינוך ואברך כולל, שהתבגר במובלעת של חסידות גור בצפון תל אביב. סבא-רבא שלו, יהודה מאיר אברמוביץ, כיהן כסגן ראש העיר תל אביב וכחבר כנסת מטעם אגודת ישראל. פריי למד בישיבות חסידיות והמשיך ללימודי פרסום בשלוחה החרדית של "הבצפר". הוא עבד כעיתונאי בכלי תקשורת דתיים וחרדיים, בהם העיתון "בקהילה", רדיו קול חי ורשת המקומונים "קו עיתונות חרדית". ב-2020 הצטרף לערוץ דמוקרTV.
בספטמבר 2022 נעצר ביפו מוחמד מינאוי, צעיר פלסטיני שהגיע משכם מתוך כוונה להרוג חיילים אבל בחר לא לפגוע באזרחים ונלכד מבלי שביצע פיגוע. "תראו מה זה גיבור," כתב פריי בפוסט. "למרות שכל הישראלים סביבו לוקחים איכשהו חלק בדיכוי, ריסוק והרג בני עמו, הוא בכל זאת חיפש מטרות לגיטימיות ונמנע מפגיעה בחפים מפשע. בעולם מתוקן הוא היה מקבל מדליה."
הפוסט הזה הביא לפיטוריו מדמוקרTV.
ביולי 2025 נעצר פריי ונחקר בחשד להסתה לטרור בעקבות פוסט שפירסם ב-X שבו בירך על מותם של חמישה חיילי צה"ל כתוצאה מפיצוץ זירת מטענים בצפון הרצועה: "העולם טוב יותר הבוקר ללא חמישה צעירים שהשתתפו באחד הפשעים האכזריים נגד האנושות," כתב.
"למרבה הצער, עבור הילד בעזה שעכשיו מנותח ללא חומרי הרדמה; הילדה הגוועת מרעב והמשפחה שמכווצת באוהל תחת הפצצות, זה לא מספיק. זוהי קריאה לכל אימא ישראלית: אל תהיי הבאה לקבל את הבן בארון כפושע מלחמה.סרבו."
ספק אם יש מישהו בישראל שסבל ביטול כל כך הרסני וגורף בגלל עמדתו הפוליטית. בשנתיים האחרונות פריי נאלץ להתקלף כמעט מכל הנכסים החומריים שהיו לו. לא רק שנותר בלי עבודה ובלי מקום מגורים (את הדירה בבני ברק השאיר לאשתו לשעבר אחרי שהתגרשו), היו ימים שהעביר ללא אוכל.
עתה, עם צאת הממואר שלו, "אויב העם" פריי מספר על המעצר והרעב, מסביר מדוע הוא מבקר חיילים שנהרגו, ומתנה על מר גורלו. הוא מתאר רגע אחד בסופרמרקט ביפו, שבו התקרב לקופה עם "מנה חמה" וקופסת שימורי שעועית, רק כדי לגלות שסכום המטבעות בכיסו לא מספיק. "לא עמדתי בחרפה, השארתי את המוצרים על המסוע, הלכתי ובכיתי," הוא כותב.
"היתה לי קריירה כעיתונאי, ופתאום אתה מבין שהכרטיס אשראי לא עובר. חלק מהכאב זה הזעם – איך יכול להיות שזה קורה לי, שאין לי כלום. אני לא רעב על בסיס יומי, אבל בתקופה הזאת היו ימים כאלה."
ערד הלבר-ניר אמר באירוע השקת ספרו של ישראל פריי. "העבודה העיתונאית שלו תצמח על אפם ועל חמתם."
(רונן טל, "ישראל פריי: 'קדושת המדים והשכול היא התקרה שבזכותה הימין מנצח'," "אל-ארצ'", 27.5.26).
https://www.haaretz.co.il/gallery/galleryfriday/2026-05-27/ty-article-magazine/.highlight/0000019e-5f20-d66e-a99f-7fb009a40000
הדבר היחידי שלא ברור הוא איך אקטיביסט פרו-איסלמי, חלאה מוסרית כזו כישראל פריי (שפעולתו מנוגדת לשמו), השמח על מות חיילים בדומה למסכן רוגל אלפר, מקבל מעיתון הארץ" רק ראיון אוהד, ויחצנות להוצאת הממואר שלו?
מדוע שוקן, נבזלין, ובומשטיין-בן, אינם דואגים לו למשרה מלאה ככתב בעיתונם, ומשאירים אותו למות ברעב? הרי עיתון "הארץ" מתנאה תמיד כעיתון מוסרי...
נעמן כהן
נעמן כהן
לא מספיק אזרחית כדי להיעלב
רוצים גישה מלאה לכל הגיליונות?
הצטרפו לאתר וקבלו גישה לארכיון של למעלה מ-2,100 גיליונות עם אלפי מאמרים, שירים ויצירות ספרותיות.
הצטרפו לאתר