רענן שקד: "כל פרשני ערוץ 12 ברגע זה: לתקוף! פחדנים! נמושות! להרוס! לגמור! להשמיד הכול! להתעלם מטראמפ האפס!
",,כל פרשני ערוץ 12 בעוד שבוע: נכנסנו בלי תוכנית, מה זה. לגמור את המלחמה הזאת בהקדם. אזרחים ישראליים משלמים את המחיר מדי יום. ממשלה מנותקת. די. טראמפ תציל אותנו מעצמנו."
https://x.com/raananshaked/status/2063726216117448782
המצב
איראן: מצמצנו ראשונים. הפסקנו את ירי הטילים על ישראל. אבל נתקוף את ישראל על כל התקפה שלה בלבנון.
נתניהו: כל תקיפה על ישראל תביא לתקיפה חוזרת באיראן ובלבנון ובדחייה.
טראמפ: ביבי יעשה מה שאורה לו. מכיר באחדות הזירות איראן לבנון.
משחק צ'יקן (Chicken Game) הוא מושג קלאסי בתורת המשחקים שמתאר מצב של עימות שבו שני צדדים עומדים על מסלול התנגשות וכל אחד צריך לבחור אם להמשיך בקו הקשיח או לסטות. מי ש"סטה" נחשב ל"פחדן Chicken אבל אם אף אחד לא סוטה – כולם מתרסקים.
המשחק קיבל את שמו מהסצנה הקלאסית בסרטי נעורים אמריקאיים, שבה שני נהגים דוהרים זה מול זה. מי שסוטה ראשון הוא ה"צ'יקן".
הרעיון המרכזי שני שחקנים בוחרים בין: להמשיך (לא לוותר) לסטות (לוותר)
התוצאות:
אם שניהם ממשיכים → התנגשות קשה, הפסד גדול לשניהם
אם אחד ממשיך והשני סוטה → הממשיך "מנצח", הסוטה "מפסיד"
אם שניהם סוטים → שניהם מפסידים מעט, אבל נמנעים מהאסון הגדול
בינתיים קיבל טראמפ את הכינוי טאקו:
"Trump Always Chickens Out" (TACO)
https://en.wikipedia.org/wiki/Trump_Always_Chickens_Out
ואנחנו במתח מי ינצח עכשיו במשחק ה-Chicken? אנחנו חייבים לנצח. אסור לקבל את משוואת איראן.
לא הערצה – עוינות
אורי הייטנר: "שמו המחתרתי של יצחק שמיר היה מיכאל על שמו של מנהיג המחתרת האירית מייקל קולינס, שהוביל את המאבק הלאומי לעצמאות אירלנד, שנערך במקביל למאבק בבריטים לעצמאות ישראל. (במקביל? קולינס מת ב-1922 נ.כ.)
"היתה הערצה הדדית בין העם האירי ליישוב היהודי באותן שנים. איך הידרדרנו לשפל העמוק כל כך ביחסים בין המדינות, כשאירלנד היא המדינה העויינת ביותר את ישראל באירופה, תומכת נלהבת בחמאס ונגועה באנטישמיות נוראה? אירלנד היא דוגמה מובהקת למדינה שנכבשה בידי התעמולה האנטישמית, האנטי ציונית והאנטי ישראלית, כשלרוב, הישראלים שהם שומעים, הם ישראלים שפועלים מטעם ובמימון אויבי ישראל, כמו שוברים שתיקה וארגוני זדון בזויים מן הסוג הזה."
מעולם לא היתה "הערצה הדדית בין העם האירי ליישוב היהודי באותן שנים." האירים תמכו תמיד בגרמניה הנאצית ובערבים.
אכן היו יהודים שלקחו דוגמה מהמאבק האירי. הרצל מאד הושפע מהמדינאי האירי, צ'ארלס סטיוארט פרנל 846-1891 Charles Stewart Parnell שפעל לקידום "שלטון הבית" לאירלנד, ונחשב לאחד ממבשרי העצמאות האירי, וכתב ביומנו: "אני אהיה פרנל היהודי."
בשנת 1880 אירגן פרנל, במסגרת מאבק הבעלות על הקרקעות באירלנד, חרם מאורגן ראשון בהיסטוריה של אנגליה המודרנית נגד סוחר קרקעות בשם צ'ארלס קנינגהם בויקוט. מאז המילה "בויקוט" נהפכה בשפה האנגלית למילה "חרם".
עתה האירים הם ממובילי הבויקוט – חרם העולמי על ישראל.
ב-1942 בעיצומה של השואה אימץ יצחק יזרניצקי-שמיר את השם המחתרתי "מיכאל".
הכינוי המחתרתי הקודם שלו בלח"י היה "יהודה". בדצמבר 1941 נאסר יזרניצקי-שמיר על ידי כוחות המנדט ונשלח למחנה המעצר מזרעה (סמוך לעכו). במהלך שהותו במעצר – ועל רקע רציחתו של מנהיג הלח"י, אברהם שטרן ("יאיר"), בפברואר 1942 – החליט שמיר לאמץ את הכינוי החדש "מיכאל" על שמו של מייקל קולינס, (שנפטר ב-1922) כאות להערצתו לטקטיקות הלחימה של המחתרת האירית.
בזמן הזה, בגלל העוינות הקשה של האירים הקתוליים לאנגלים, עוינות שהתפתחה במהלך מלחמתם לעצמאות, תמכה אירלנד הקתולית במאבקה של גרמניה הנאצית נגד בריטניה במלחמת העולם השנייה, תוך שמירה על ניטרליות.
התרומה המשמעותית והאקטיבית ביותר לגרמניה הנאצית הגיעה מצד ה-IRA (הצבא האירי הרפובליקני), שפעל באותה תקופה לפי העיקרון ההיסטורי "צרה לבריטניה היא הזדמנות לאירלנד" וראה בנאצים בעלת ברית פוטנציאלית לשחרור צפון אירלנד ואיחוד האי.
נציגי ה-IRA נפגשו עם אנשי המודיעין הצבאי הגרמני (האבוור – Abwehr). התוכנית המפורסמת ביותר היתה מבצע קטלינה (Operation Kathleen), תוכנית מגירה של ה-IRA לפלישה גרמנית לצפון אירלנד בתמיכת המחתרת. הגרמנים שקלו זאת אך בסופו של דבר ראו בתוכנית לא מעשית.
ב-30 באפריל 1945, יום התאבדותו של היטלר, הגיע ראש ממשלת אירלנד איימון דה-ואלירה לשגרירות הנאצית בדבלין, והביע בשם העם האירי את תנחומיו לעם הגרמני "על מות אדולף היטלר" המנהיג הנערץ על ידו.
אירלנד לא השתתפה בהצבעה ההיסטורית על תוכנית החלוקה בעצרת הכללית של האו"ם, מכיוון שהוכרה כמדינה ריבונית – רפובליקה, רק ב-1948, והתקבלה לאו"ם רק ב-1955. (ישראל ב-1949). עם זאת, ההנהגה האירית הביעה ספקות לגבי רעיון החלוקה, שכן האירים עצמם חוו "חלוקה" כואבת של האי שלהם על ידי הבריטים (צפון אירלנד ודרום אירלנד), ונטו להתנגד לפתרונות מסוג זה באופן עקרוני.
לאחר הכרזת העצמאות ב-1948, אירלנד נקטה קו רשמי מרוחק מאוד שלא לומר עויין מישראל:
הכרה דה-פקטו (1949): אירלנד הכירה במדינת ישראל באופן מעשי (דה-פקטו) בפברואר 1949, יחד עם מדינות מערב-אירופיות אחרות.
הקפאת ההכרה הרשמית (דה-יורה): אירלנד סירבה במשך שנים להעניק לישראל הכרה דיפלומטית מלאה ורשמית (דה-יורה). היא עשתה זאת רק בשנת 1963.
ההימנעות של דבלין מהתקרבות לישראל נבעה מכמה גורמים:
סוגיית ירושלים והמקומות הקדושים: אירלנד היתה מדינה קתולית אדוקה מאוד באותה תקופה. המדיניות שלה הושפעה קשות מעמדת הוותיקן, שדרש את בינאום ירושלים כדי להבטיח את שלומם של המקומות הקדושים לנצרות. כל עוד ישראל (וירדן) שלטו בפועל בירושלים וסירבו לבינאום, אירלנד נמנעה מקשרים רשמיים.
בעיית הפליטים הפלסטינים: כבר משלביה הראשונים של מלחמת העצמאות, אירלנד הביעה דאגה עמוקה מגורלם של הפליטים הפלסטינים. בעיניים איריות, עקירת אוכלוסייה מקומית הזכירה את ההיסטוריה הכואבת של אירלנד תחת השלטון הבריטי (כמו החרמות והגירושים ההיסטוריים). נקודת המבט האירית, ראתה את הסכסוך דרך הפריזמה של "חלוקה כפויה", הגנה על האינטרסים של הכנסייה הקתולית, והזדהות מוקדמת עם הצד הפלסטיני כ"נכבש", הניחה את היסודות לקו הביקורתי שמאפיין את יחסי המדינות עד היום.
יוצא מן הכלל היה המדינאי האירי היהודי רוברט אמטב בריסקו, בן למהגרים יהודים אורתודוכסיים מליטא, שהיה חבר המחתרת האירית IRA במלחמת העצמאות, ואחר כך חבר הפרלמנט האירי מ-1927 עד 1965 , ואף שנה ראש עירית דבלין. בריסקו נפגש עם ז'בוטינסקי ואף אירגן לו פגישה עם ראש הממשלה איימון דה ואלירה בדבלין בינואר 1938.
בעקבות הפגישה עם ז'בוטינסקי חש בריסקו סימפטיה לארגוני הפורשים האצ"ל והלח"י, ועזר לאצ"ל לגייס כספים בארה"ב.
https://he.wikipedia.org/wiki/רוברט_בריסקו
ב-1950 ביקר בריסקו בארץ בהזמנת מייצ'סלב בגון-מנחם בגין, ואף הביא איתו את איימון דה ואלירה עם שני בניו.
https://www.nli.org.il/he/newspapers/hrt/1950/07/27/01/article/15?&dliv=none&e=-------he-20--1--img-txIN|txTI--------------1&utm_source=he.wikipedia.org&utm_medium=referral&utm_campaign="רוברט בריסקו"&utm_content=itonut
(מעניין אם מייצ'סלב בגון-מנחם בגין הוכיח את דה ואלירה על הספדו להיטלר?)
לסיכום: מתוך מאבקם באנגלים שראו אותם כמתנחלים בארצם היתה מדינת אירלנד הקתולית תמיד בעלת סימפטיה לערבים בלי תלות במימון ערבי. קל וחומר לא באוטו-אנטישמים ישראלים.
באירלנד הצפונית הבריטית היו אכן (וישנם) גם פרוטסטנטים אוהבי ישראל.
חומות ההפרדה – הלנו אתם אם לצרינו?
בסיור בבלפסט ושכונותיה מדריך אותנו קולין, סקוטי פרסברטיאני. הנה הזדמנות לשמוע גם את הצד השני. אנחנו מתחילים באוניברסיטת בלפסט Queen's University שנוסדה ב-1849. בהמשך במוזיאון לתולדות הסכסוך בצפון אירלנד, המביא תמונות ומוצגים משנות הסכסוך. במוזיאון מספר לנו קולין שהוא בניגוד לשני אחיו דווקא תומך באיחוד עם הרפובליקה. הוא חי תקופה באמריקה, יש לו גם דרכון אמריקאי ושם, הוא מספר, האירים הקתוליים מתקבלים בברכה, והפרוטסטנטים לא. מה שהכריע אצלו את הכף זו הבעייה הדמוגרפית – הריבוי הטבעי הגדול יותר של הקתולים.
הסברתי לו שבארץ הדמוגרפיה השתנתה והפריון של אישה יהודייה משתווה כבר לערבייה. והוא אומר שגם אצל האירים הקתולים יש שינוי. בדור הקודם היו שישה ילדים לאישה קתולית בממוצע, והיום רק שניים.
אנחנו מגיעים עימו לסיור בחומות ההפרדה בין שכונות הקתולים לפרוטסטנטים. החומות נבנו מרצון התושבים שביקשו להרגיש בטוחים יותר בתוך קהילתם. במקום נייטראלי מסוים בין החומות, אנחנו עוברים מול גן ילדים משותף. ילדים חמודים קתוליים ופרוטסטנטיים משחקים יחד. לא נראה שהם מתווכחים על השאלה אם האפיפיור הוא המתווך לישו או לא...
והנה ציורי הקיר המפורסמים על קירות ההפרדה. על קירות הקתוליים מובעת סולידריות אירית-קתולית עם הפשיזם האיסלמו-נאצי. מצוירת תמונה גדולה של הטרוריסטית לילה ח'אלד. ועוד תמונה המביעה סולידריות של אנשי ה-IRA עם המחבלים הערבים, ועוד מודעה גדולה Stand with Palestine.
ציור קיר נוסף הוא של עוף טורף עם מקור גדול והכתובת מתחתיו: ישעיהו 40 פסוק 30. הפרק מפורסם: "נחמו נחמו עמי." אני מחפש בגוגל את הפסוק: "וְיִעֲפוּ נְעָרִים, וְיִגָעוּ; וּבַחוּרִים, כָּשׁוֹל יִכָּשֵׁלוּ. לא וְקוֹיֵ יְהוָה יַחֲלִיפוּ כֹחַ, יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים; יָרוּצוּ וְלֹא יִיגָעוּ, יֵלְכוּ וְלֹא יִיעָפוּ."
לא הבנתי בדיוק את הנמשל.
והנה הפתעה גדולה. לא רחוק מהקיר הקתולי נמצא הקיר הפרוטסטנטי. עליו רשומה כתובת גדולה בעברית: "העתיד הוא שלך אם יש לך את הרצון אם יש לך את האמונה." ומתחת הכתובת דגל ישראל ותמונת חייל צה"ל וכתוב: WE SALUTE YOU – בהמשך מופיע על הקיר סיפור חייו של ג'ון הנרי פטרסון John Henry Patterson; (1867-1947), אירי בן לאב פרוטסטנטי ואם קתולית שהיה מפקד הגדודים העבריים במלחמת העולם הראשונה, וב-2014 נקברו הוא ורעייתו בחלקת הגדודים העבריים, בבית העלמין של מושב אביחיל. על שמו נקרא יוני נתניהו.
ועוד כתוב על ניצחון בריטניה וצ'רצ'יל במלחמת העולם השנייה. למרגלות השלט מבחינים בשרידי בקבוקי תבערה שמשליכים עליו תמיד הקתולים. משנאת ישראל השחיתו הקתולים גם את לוח הנחושת שציין את הבית בו נולד חיים הרצוג בבלפסט. (אביו הרב יצחק הלוי הרצוג, יליד לומז'ה בפולניה, שימש כרב הראשי בבלפסט ואחר כך בדבלין).
לא רחוק משם יש גם קיר ניטראלי שבו ניתן לכתוב דברים בזכות השלום.
בבית העירייה היפה, שנבנה ב-1903 יש תערוכה יפה על ההיסטוריה של העיר. בה מופיע סיפורו של חיים הרצוג נשיא המדינה ומוזכר גם אביו הרב. וכן על ההיסטוריה של רחוב ירושלים.
אבל זה כמובן לא אומר שלא ניתן בהסברה נכונה לנסות להפוך את הקערה על פיה. אין ספק, יש לעשות מאמץ רב לשנות את המשוואה אצל האירים הקתוליים, ולשנות את השקפתם המוטעית מוסרית ופוליטית – הזדהותם עם הפשיזם האיסלמו-נאצי.
הנה ניסיון שעשיתי: (השתמשו בנימוקיי).
עיר ובליבה חומה
כמו ירושלים גם העיר דרי-לונדונדרי מוקפת חומה, אך להבדיל חומה שלא נפרצה מעולם. ב- 1689 היו 20 אלף פרוטסטנטים נצורים בלונדונדרי ע"י כוחות ג'ימס השני. המצור נמשך 105 ימים. אלפים מתו ברעב עד שהגיע הצי הבריטי לחלצם. כיום תלו הפרוטסטנטים כתובת גדולה מעל שכונתם: "לונדונדרי עדיין תחת מצור לא ניכנע."
Londondery west bank loyalists still under siege No surrender
לזכר הניצחון של ויליאם מאורנז' בקרב הבוין ב-1690 נוהגים חברי המסדר הפרוטסטנטי "מסדר אורנז'" (הוקם ב-1795) לקיים כל שנה מצעד ב-12 ביולי. המצעד שעבר דרך שכונות של קתולים הצית אלימות רבה. לאחרונה הם נמנעים מלצעוד בשכונות הקתוליות. אנחנו מסיירים על החומות היפות. בכל מקום מוצבים תותחים. מביטים על שכונת העוני הקתולית למטה. מעל השכונה הקתולית כתוב: "אתה נכנס עכשיו לדרי החופשית."
You are now entering Free Derry
רורי, המדריך שלנו בסיור, צעיר מזוקן בן 38, מציג את עצמו מיד כלאומן אירי-קתולי הנאבק למען איחוד עם הרפובליקה. הוא מספר שאביו שהיה פעיל פוליטי חינך אותו מילדותו על השפה הגאלית כך שלדבריו היא אצלו בגדר שפת אם כמו האנגלית. הוא גדל בצל מעשי הטרור והאלימות. המכונים כאן בכיבוסית "הצרות" The Troubles – ששיאן הגיע ביום ראשון, ה-30 בינואר 1972 (מה שכונה לאחר מכן יום ראשון העקוב מדם), בו נורו למוות 13 בני אדם על ידי חיילים בריטיים במהלך מצעד לזכויות האדם באזור בוגסייד בעיר, והוא סובל מפוסט טראומה חמורה מכך.
הסברנו לו שבישראל המצב דומה. כל ניצולי השואה והנפגעים ממלחמות סובלים מפוסט טראומה.
אני מספר לו שבירושלים יש שני קברים של ישו. אחד לקתולים והשני לפרוטסטנטים.
"מהו הקבר הנכון?" הוא שואל.
"מי יודע," אני עונה לו.
"תשובה של יהודי," הוא אומר.
אני מוסיף ושואל אותו: המשותף בין כל האירים מהצפון והדרום הקתולים והפרוטסטנטים הוא שכולם מאמינים בבחור יהודי כאל – ישו, ובחור באנגלי כקדוש – סן פאטריק, אז במדינה חילונית דמוקרטית של היום עם שיוויון זכויות לקתולים איזו סיבה יש להילחם? האם השאלה אם האפיפיור הוא המתווך לישו, או לא, היא סיבה למלחמה?
"המלחמה," עונה רורי, "אינה דתית, אלא נגד שלטון אנגליה."
התשובה כמובן אינה מדויקת כי ההתנגדות לאנגליה בעיקרה מסומנת ע"י הדת, אבל הוא צודק בכך שהסיבות מורכבות יותר. (מעניין מה היה אם אנגליה היתה נשארת קתולית?)
מכל מקום, כל השוואה בין הסכסוך באירלנד לסכסוך הישראלי-ערבי (כפי שנוהגים אקטיביסטים פרו-איסלמיים לעשות) היא מופרכת ואינה כלל בת השוואה.
הסכסוך הישראלי-ערבי הוא גם דתי, אבל בין שתי דתות שונות. בניגוד לגרמניה הנאצית בה שמרו הגרמנים בסוד על תוכנית השמדת היהודים – הערבים-המוסלמים אומרים זאת בגלוי. במצע החמאס סעיף 7 ובדברי המופתי של אש"פ (מינוי אישי של אבא של מאזן) מצוטטים דברי מוחמד שעל פיהם יש לרצוח את כל היהודים הקופים והחזירים:
https://www.youtube.com/watch?v=__6iZlzwcF8
בעוד שיש גרמנים שהתנגדו לגזענות הנאצית, (ויש אירים המתנגדים למלחמה מכל צד) למרבה הצער טרם נמצא ערבי-מוסלמי שאינו גזען, ושרואה בדברי מוחמד אלו גזענות ולא כמופת מוסרי. (אם אתם מכירים כזה אנא הציגוהו).
בפן הפוליטי של הסכסוך טוענים הערבים שלעולם לא יכירו בקיום העם היהודי, בזכות קיומו, ובזכותו למדינה יהודית.
מורכבות המאבק בין הרפובליקנים הקתולים ללויאליסטים הפרוטסטנטים מתבהרת כאשר לשאלה אם הוא היה רוצה לעבור לרפובליקה? השיב רורי שלא, כי אנגליה נותנת ביטוח רפואי חינם והרפובליקה לא. נולד לו לאחרונה ילד, ואין ביכולתו לעמוד בתשלומי הרפואה ברפובליקה. הוא גם מתגורר היום בשכונה חדשה ומעורבת.
מסתבר שכתמיד התמונה אינה שחור לבן. לא כל הקתולים ששים לפרוש מבריטניה.
אז מה הפתרון? כסובל מפוסט טראומה, הוא אמר: "אני אולי בעד תורת גנדי."
סיפרתי לו על המכתב שכתב גנדי למרטין בובר ובו יעץ לו להציע ליהודים ללכת בתורת "אי האלימות" שלו שהיא בעצם תורתו של ישו, ולהגיש לגרמנים את הלחי השנייה, או אז הגרמנים לא יפגעו לרעה ביהודים. למרבה הצער התוצאה (בלי קשר לגנדי) היתה שרוב היהודים קיבלו את תורתו והלכו כצאן לטבח. לכן יש תמיד להילחם נגד הרע.
אמרתי לו שאם בגלל שנאת האנגלים, הזדהות האירים הקתולים עם הנאציזם יכולה להיות מובנת, למרות שלא ניתן לקבל אותה, (למשל הזדהותו של דה-ולירה עם היטלר), ההזדהות של האירים הקתולים עם הפשיזם האיסלמו-נאצי אינה ניתנת להבנה.
האירים, הסברתי לו, הופכים את המשוואה. הם משווים את ישראל לאימפריה האנגלית כאימפריה כובשת, אבל דווקא המלחמה של ישראל היא מלחמה נגד האימפריאליזם והקולוניאליזם הערבי והגזענות המוסלמית. השטחים הכבושים ע"י הערבים היום הם כ-13 מיליון קמ"ר, יותר מכל אירופה. רק הצרפתים, הספרדים, הפורטוגזים, האיטלקים, המלטזים, היוונים, הארמנים, והגיאורגים, הצליחו להשתחרר מהכיבוש הערבי. שאר העמים הכבושים לא. לכן הם, האירים, צריכים להיות סולידריים דווקא איתנו, ולא עם החמאס. (גזרו ושמרו מה להשיב לאירי קתולי אנטי-ישראלי).
על ההזדהות של דה-ולירה עם היטלר הוא לא שמע, אבל, הוא סיפר שביקר באושוויץ ולא הבין את הרשע הגרמני. על ההזדהות עם החמאס הוא שמע, והרגיש לא נוח, הוא סיפר שאביו הזמין לביתו את אורי גלר והיתה לו שיחה מאד מעניינת איתו, וביקש למסור לו ד"ש.
אנחנו מסיימים את הסיור עם רורי ליד אנדרטת זיכרון לאיש ה- IRAכשבראשה צלב קלטי, והוא קורא בפאתוס בשפה הגאלית את הכתוב על האנדרטה. חוץ מהמילים הללו לא שמעתי מישהו מדבר בגאלית. (דווקא בארץ הפכה הגאלית לפופולארית כשבמקום שמות עבריים מעניקים היום לילדים שמות גאליים, למשל במקום יוחנן (באנגלית ג'ון), נותנים את השם הגאלי שון, או ליאם – השם הגאלי לוילהלם).
("חדשות בן עזר" גיליון 1475 5.9.2019)
https://benyehuda.org/lexicon/hbe/hbe01475.php
לסיכום. מעולם לא היתה "הערצה של העם האירי לישראל", כיום יש רק שנאה. ויש להתאמץ כדי להפוך שנאה לאהבה, או לפחות רק לבטלה.
השולטן ארדואן מקים מחדש את החליפות המוסלמית
שר הפנים של טורקיה מוסטפה צ'יפצ'י אמר בכנס של מפלגת השלטון בארצו כי טורקיה תשתלט על ירושלים ביום מן הימים. בישיבה של מפלגת צדק ופיתוח במחוז צ'ורום אמר צ'יפצ'י: "כפי שראינו את חירותן של דמשק, חלב וקרבאך, כך בעזרת אללה נראה יום אחד גם את חירותה של ירושלים."
https://www.ynet.co.il/news/article/b14oowmbgl#autoplay
שר הביטחון ישראל כ''ץ ענה: "לשר הפנים הטורקי שמאיים וחולם למשול בירושלים – אומר כך: ירושלים היא לא קונסטנטינופול ומדינת ישראל איננה האימפריה הצלבנית המתפוררת, אלא מדינה חזקה ונחושה שהוכיחה את יכולתה להגן על עצמה מול כל איום.
"ירושלים היא בירת העם היהודי מזה 3,000 שנה ותוסיף להיות בירת ישראל לנצח, בעוד שהאימפריה העות'מנית שעליה אתה וארדואן חולמים קרסה ולא תשוב לעולם.
"חבל שלא למדתם כלום ממורשת אטאטורק שפעל להפוך את טורקיה למדינת מודרנית, ופועלים להחזיר את טורקיה לעידן החושך והנחשלות."
https://rotter.net/forum/scoops1/951948.shtml
חבל רק שהשר כ"ץ לא הסביר לו שלפי הקוראן כל ארץ ישראל על שתי גדות הירדן שייכת רק לעם ישראל ולא לתורכים. (קוראן סורה 7:137) אולי כ"ץ פשוט לא יודע זאת.
ואלה שמות בני ישראל
"המשפיענית" ומעצבת האופנה ספיר אביסרור ובעלה ליאור דבאח ערכו ברית מילה לבנם השלישי, וחשפו את שמו. אז אחרי סאן ומון, הכירו את סיאל ciel. בצרפתית "שמיים". מה שמסביר את הבחירה המיוחדת של הזוג לאחר השמות האנגליים של ילדיהם –"שמש" ו"ירח".
https://pplus.ynet.co.il/rechilut/article/hjgfrkx11gg
אין לי מושג מי זו "המשפיענית" אביסרור, ועל מי היא משפיעה ובמה היא משפיעה, מעולם לא שמעתי עליה, אבל שוב, מה מראה מתן שמות לועזיים על מעמד העברית, התרבות הישראלית-יהודית ועל החברה הישראלית?
כיצד מצדיקים שוקן נבזלין ובומשטיין-בן בעיתונם את הטרור הערבי
סיפור חטיפת אוניית הנופש אקילה לאורו ע"י ארבעה טרוריסטים חמושים מארגון "החזית לשחרור פלסטין" שבראשו עמד מוחמד זידאן (אבו עבאס), בשליחות מוחמד יאסר ערפאת, ורציחת היהודי הנכה ליאון קלינגהופר הוא סיפור ידוע.
https://he.wikipedia.org/wiki/אקילה_לאורו
ועתה הופק סרט על הפרשה, ומפיקת הסרט, יהודייה איטלקייה בשם ואניה דל בורגו מתראיינת לעיתון "הארץ" במאמץ להצדיק את הטרור הערבי.
הנה כותרת הריאיון המופיעה בעיתון המודפס על שליש עמוד:
"באונייה נהרג אדם אחד כמה ילדים פלסטינים נהרגים כל הזמן?"
סרט תיעודי חדש חוזר לחטיפת האונייה אקילה לאורו ב-1985. בראיון מספרת המפיקה, ואניה דל בורגו, על הבחירה להתבונן בחוטפים "בצורה אנושית", ועל התפקיד שמילא בסיפור שגריר ישראל באו"ם בנימין נתניהו.
אוניית נוסעים נחטפה ויהודי קשיש נרצח. לא כולם משוכנעים שזה היה פיגוע טרור.
דל בורגו מספרת שהיה חשוב לה להביא מרואיינים שמעולם לא דיברו לפני כן. אחת מהם היא המארחת האיטלקייה על הספינה, לוסי צ'צ'רה, שמתארת בסרט כיצד דווקא העובדה שהיא למדה ערבית בנאפולי הפכה אותה ל"חשודה כיהודייה" בעיני מנהיג החולייה, יוסוף מאג'ד אלמלקי. הוא הניח לה רק אחרי שהוכיחה לו שהיא יודעת את הקוראן בעל פה, והחוטפים החלו להשתמש בה כמתורגמנית. "זה היה ראיון מאוד קשה עבורה," נזכרת המפיקה. "היא קפאה בשיחה כמה פעמים, כי הכול עדיין מפחיד ורגשי מאוד. אחד הדברים שלא נכנסו לסרט הוא שהיא כתבה תזה אקדמית על משוררת פלסטינית וגילתה הרבה סימפתיה למאבק הפלסטיני. זה הפרדוקס – למצוא את עצמך מול אקדחים של אנשים שאתה תומך בזכותם להגדרה עצמית."
"הסרט," מספרת דל בוגו, "מנסה להבין עד כמה שניתן גם את הצד השני – "החוטפים, שאחד מהם למשל איבד את הוריו בטבח סברה ושתילה בלבנון. ניסינו להתבונן גם עליהם בדרך אנושית. הבמאי סימונה מנטי בא עם הרעיון שהסרט ייפתח בעדות של חבר בחולייה, כיום אסיר משוחרר, איך הוא התבונן על האנשים שמבלים על הספינה וידע שבעוד שנייה זה ייגמר. אפשר להרגיש את הפער הזה, בין צעירים פלסטינים שמעולם לא ראו ספינת פאר, לבין עולם השפע שהם הרגישו לא קשורים אליו."
דל בורגו מבהירה: "מעולם לא הייתי פרו־ציונית. אני לא מאמינה במדינה טהורה אתנית." היא מגיעה ממשפחה של יהודים יוצאי ספרד שהיגרו ממצרים לאיטליה בשנת 1960, "כי כבר אי אפשר היה להישאר במצרים כיהודים. כילדה באיטליה, גם אני חוויתי על בשרי את זה שיהודים לא חיים בביטחון. התחנכתי ברומא בשנות ה-70 בבית ספר יהודי שטיפח ערכים סוציאליסטיים של תרבות הקיבוץ. למדנו ללכת למקלטים כשגרה יומית בגלל איומים טלפוניים אנונימיים שהגיעו לבית הספר. אף פעם לא היה ברור לי מה הקשר בין העניין הפלסטיני לילדים יהודים איטלקים."
היא מופתעת לגלות שבישראל תשודר גרסה מקוצרת של הסרט, שחסרה כמה קטעים על הטבח בסברה ושתילה. "זה די חבל," היא מציינת.
"אנחנו יוצרים דור חדש של פלסטינים שגדלים בתוך תנאים איומים, בדיוק מהסוג שדחף את הצעירים ב-1985 לחטוף את אקילה לאורו – ולא להיות מסוגלים להסתכל על מי שהם חטפו כבני אדם," ,הא מתריעה.
בנימין נתניהו, כיהן אז כשגריר ישראל באו"ם. "כשמסתכלים על זה היום, זה די פרדוקסלי לשמוע אותו שם מכנה את אבו עבאס 'רוצח'. אני חושבת לעצמי, אלוהים אדירים," דל בורגו צוחקת ומתכווצת בבת אחת. "האחיות קלינגהופר, הבנות של הנרצח, סיפרו לנו שנתניהו העניק למשפחה הרבה תמיכה רגשית, אבל גם השתלט על האירוע והפך את קלינגהופר לקדוש בהתאם למטרותיו.
"אולי הסרט יגרום לישראלים להבין שאחד מהחוטפים של האונייה היה פעם ילד במחנה פליטים, ואיך זה עיצב את תפיסת עולמו, ושעכשיו הוא הורה לילדים שחי בגלות. שזה ייפקח לאנשים את העיניים."
(עידו דוד כהן, בדיגיטל: "אוניית נוסעים נחטפה ויהודי קשיש נרצח. לא כולם משוכנעים שזה היה פיגוע טרור", "אל-ארצ'", 4.6.26).
https://www.haaretz.co.il/gallery/television/2026-06-04/ty-article-magazine/.premium/0000019e-5fa1-d242-adbe-dff718c30000
הנה הכול ברור. שוקן נבזלין ובומשטיין-בן, וכתבם עידו דוד הכהן מצדיקים את הטרור הערבי. הרי היהודים הרוצחים עם מנהיגם הרוצח נתניהו גרמו לפלסטינים ובצדק לרצוח אותם כתגמול. זה לא טרור זה צדק.
היהודייה האיטלקייה, דל בורגו, שמשפחתה גורשה ממצרים שאינה "מאמינה במדינה טהורה אתנית ליהודים" כי היא מאמינה במדינה טהורה אתנית רק למצרים שמארצם גורשה ולאיטלקים. רק ליהודים אין זכות למדינה, אינה מבחינה בין רצח יהודי בכוונה תחילה – הרצח של היהודי הנכה קלינגהופר לבין הרג ילדים במלחמה עקב שימושם כמגינים אנושיים ואיסור על הכנסתם למקלטים במנהרות.
היא אינה מביאה את התחייבותם של הערבים להשמדת היהודים כתנאי לגאולה ע"פ דברי מוחמד, (התחייבות הכוללת אותה):
https://www.youtube.com/watch?v=__6iZlzwcF8
ואת דברי מוחמד דף מנהיג הפלסטינים בעזה האומר: "אנחנו ננצח כי אנחנו אוהבים את המוות והיהודים אוהבים את החיים":
https://palwatch.org/page/6705
ושוב כמו מקס נאומן בשעתו שתמך בהיטלר – ע"י התנגדות לציונות האיטלקייה היהודייה ואניה דל בורגו המשטינה נגד ישראל בטוחה כי יציאתה נגד ישראל והצדקת רצח יהודים תציל אותה. טעות.
ממקס נאומן ואניה דל בורגו עד נדב לפיד
בהקשר לאווילות ולרוע המצדיק רצח יהודים של ואניה דל בורגו, אי שאפשר שלא להציג מה קרה לבן דמותה הסרטן הצרפתי (הישראלי לשעבר) האוטו-אנטישמי והאנטי ישראלי נדב לפיד.
על הסרטן הצרפתי, נדב לפיד, הישראלי שירד מהארץ, ומשטין ומשמיץ אותה בעולם כבר כתבתי לא אחת. בין השאר הזכרתי כי זכה לפופולריות באיראן.
פופולארי באיראן
הסרט "מילים נרדפות" של נדב לפיד נבחר כאחד מעשרת הסרטים הטובים של השנה באיראן.
https://www.haaretz.co.il/gallery/cinema/1.8356101
הפופולאריות של "מילים נרדפות" באיראן אינה מפתיעה. דומה שמאז לני ריפנשטהאל הקולנוענית הנאצית לא קם קולנוען כה אנטישמי כנדב לפיד:
בסרטו, יואב גיבור הסרט, היורד לצרפת, מסביר לחברו הצרפתי החדש מדוע הגיע לצרפת: "עברתי לצרפת כדי לברוח מישראל, כדי לברוח ממקום גס, נבער, אידיוטי, מזוהם, מצחין, מכוער, נתעב, דוחה, רקוב מסואב, בזוי, מרושע." (תיאור שגדולי האנטישמים יכולים ללמוד ממנו).
https://www.youtube.com/watch?v=rYrmslKHqKQ
ברור שסרט אנטישמי כזה יזכה באהדה באיראן, הרי איראן היא ההיפך מזה...
("חדשות בן עזר", גיליון 1505 13.1.2020).
https://benyehuda.org/lexicon/hbe/hbe01505.php
והנה "על דאטפת אטיפוך". סערה בעולם הקולנוע הצרפתי: במאי הקולנוע נדב לפיד אולץ לפרוש מחבר השופטים של פסטיבל הקולנוע הבין-לאומי הנחשב FID במרסיי, שיתקיים בחודש הבא. בעיתון הצרפתי "לה מונד" דווח כי כמה במאים בין-לאומיים שהיו אמורים לקחת חלק בפסטיבל ותומכים בחרם התרבותי על ישראל, משכו את סרטיהם מהתוכנית במחאה על נוכחותו של לפיד – מהלך שהוביל לביטול השתתפותו מחשש לכאוס בפסטיבל.
לפיד, שמתגורר בצרפת מאז שנת 2021, מעולם לא הסתיר את עמדותיו הפוליטיות ואת הביקורת החריפה כלפי ממשלת ישראל בראשות נתניהו. למרות זאת, עצם היותו ישראלי שקיבל בעבר מימון מקרן הקולנוע הישראלית הפך אותו למטרה בעיניי קומץ הבמאים.
מנהלת הפסטיבל, הסבירה ל"לה מונד" כי לפיד הוזמן במקור לשמש כחבר שופטים רשמי, אך אז החלה לקבל שיחות טלפון מאיימות שדרשו את הסרתו. בהמשך ניסו המארגנים להגיע לפשרה לפיה לפיד לא ישפוט אלא רק יקרין את סרטו "השוטר" מ-2011, אך הלחץ נמשך: "רגע לפני פסטיבל קאן הופצה קריאה להחרים אותנו," סיפרה המנהלת. "בסופו של דבר, כעשרה במאים שנבחרו החלו למשוך את סרטיהם."
לפיד, שהסכים לבסוף לפרוש מהפסטיבל כדי לא לסכן את קיומו, מתח ביקורת על הנהלת האירוע וטען כי היא נהגה בתמימות: "ב-FID לא הבינו שהם עומדים בפני אסטרטגיה מאיימת. אולי הם היו צריכים לנקוט עמדה אסרטיבית יותר."
בשיחה עם "לה מונד" הביע הבמאי עייפות מהרדיפה האישית נגדו בשנה האחרונה: "במשך שנה הסרט שלי 'כן' היה תחת מתקפה, ופתאום עצם הנוכחות שלי הפכה לבלתי קבילה. שאלתי את עצמי: 'מה הם בדיוק רוצים? שאפסיק לעשות סרטים? שאעזוב את צרפת? עד לאן זה יגיע?'
האומנים המחרימים הציגו עמדה קיצונית. אחד מהם הצהיר כי הוא מסרב להשתתף לצד קולנוען שלוקח כסף ממדינת ישראל: "אני יודע שנדב לפיד ביקורתי כלפי המדינה שלו, אבל זה כבר לא מספיק לי. יש יותר מדי שפיכות דמים, ואין יותר מקום לניואנסים." הבמאית הצרפתייה-אלג'יראית נרימאן מארי, שמשכה גם היא את סרטה, הוסיפה: "אנחנו לא מגנים בן אדם, אנחנו דוחים מודל תרבותי ופוליטי. אני כבר לא יכולה לשמוע את הרעיון הזה של 'להילחם מבפנים'. לומר שאתה נגד רצח עם זה טוב ויפה, אבל מבחינתי זה כבר לא מספיק."
להתפרסם עצומות נגד המהלך.
(נעם כהן)
https://www.mako.co.il/news-entertainment/2026_q2/Article-314760628c1ae91026.htm?utm_source=AndroidNews12&utm_medium=Share
הנה כמו שזה לא עזר למקס נאומן זה לא יעזור גם למשטין הצרפתי נדב לפיד.
"מלחמת 30 השנים":
אדם רז כתב מדריך לרל"ביסט
גדעון לוי ואדם רז (מישהו יודע את שמו המקורי?) שניהם אקטיביסטים פרו-איסלמים התומכים במאבק הפשיזם האיסיסלמו-נאצי ג'יהאדיסטי לחיסול מדינת היהודים ע"י החרמתה בעולם, ע"י עשיית דה לגיטימציה לקיומה. מכיוון שכך מעניינת הביקורת של לוי על ספרו של אדם רז "מלחמת שלושים השנים: בנימין נתניהו נגד ישראל".
"אדם רז הוא מההיסטוריונים האמיצים של תולדות מדינת ישראל והסכסוך הישראלי־פלסטיני," כותב לוי. "תחקירו על הגירוש ב-1948 הפוגרומים של המתנחלים בגדה המערבית הצטיירו לפתע כפיקניקים בפארק מול מעלליהם של לוחמי תש"ח, כאז כן עתה, המטרה משותפת: לגרש את הערבים ו'לטהר' את הארץ באמצעות מעשי טרור והפחדה. רז גם לימד אותנו במהלך השנים שערביי ישראל הושמו אחרי מלחמת העצמאות במעין מחנות ריכוז מוקפים תיל; שהטבח בדיר יאסין לא היה היחיד; שליד קיבוץ נחשון מצוי קבר אחים של עשרות חיילים מצרים שנקברו באמצעות דחפור; ושבחניון של חוף דור נמצא קבר אחים אחר, זה של תושבי טנטורה.
"ספרו הנוכחי של רז העשירי במספר 'מלחמת שלושים השנים: בנימין נתניהו נגד ישראל', הוא כנראה המיותר שביניהם. מוטב שלא היה נכתב.
"ההקדמה נכתבה בידי פעיל המחאה נגד נתניהו, משה רדמן אבוטבול, שמתמודד על מקום ברשימה של הדמוקרטים לכנסת. רדמן אבוטבול כותב שם שנתניהו פועל בשיטה מאפיוזית. זהו אות מבשר רעות לספר שאמור להיות, לפחות על פי המוניטין של כותבו, ספר מחקר או עיון, נטול פניות, מבוסס על עובדות, ולא ספר הדרכה והכוונה לאקטיביסטים. למרבה הצער, זה מה שהוא. המדריך לרל"ביסט.
"אין צורך לטרוח לקרוא את הספר הזה, וגם לא לכתוב אותו. בכל יום נתון מופיע בעיתון 'הארץ' לפחות מאמר אחד שטוען כך.
"התמונה שמתקבלת מספרו של רז היא של מכונת כוח שהכול אצלה מהונדס, בינה מלאכותית שהקדימה את זמנה, ולא בן־אנוש עם חולשות ומורכבויות. אני מתקשה להאמין לתזה הזאת. זו תמונה חד־ממדית מדי לדמות שבוודאי מורכבת הרבה יותר. והיא גם לא מבוססת דיה. רז זורק האשמות מוכרות נגד נתניהו, והתוצאה: ביוגרפיה מקוצרת של השטן. נתניהו ראוי לביוגרפיה טובה יותר.
"מי שכותב משפט חריף כמו "גופותיהם של ילדי עזה נדרשו לו כדי להמשיך במסע הבגידה שלו כנגד ישראל – וזאת במטרה להרחיק את האיום הממשי הניצב בסוף המשפטים," חייב לבסס יותר את התזה, אם ספרו רוצה להיות יותר מעוד מנשר של האשמות והשמצות, גם אם רובן ככולן מוצדקות."
(גדעון לוי, "'מלחמת 30 השנים': אדם רז כתב מדריך לרל"ביסט", "אל-ארצ'", 12.5.26).
https://www.haaretz.co.il/literature/study/2026-05-12/ty-article-magazine/.premium/0000019e-1180-d769-a9fe-1dd4fbe30000
הנה אפילו "לורד האו האו הישראלי" גדעון לוי האוטו-אנטישמי והאנטי ציוני, מצביע על העובדה שהמסע נגד נתניהו הפך למסע דתי אינקוויזיטורי כאשר הספר נגד נתניהו הוא דוגמה לקתכיזם של המסדר הדתי "רל"ביזם".
הנה עוד דוגמה כיצד מחלת הנפש "ביביפוביה" מעוותת את עולם המציאות של הלוקים בה.
יאיר גולדנר-גולן נותן הסבר לתקיפה האיראנית:
האויבים שלנו מזהים את מה שכולם רואים: נתניהו חלש.
למרות ההישגים הצבאיים, האויבים שלנו מזהים שנתניהו הוא מנהיג חלש וכושל. הם רואים את שרשרת הכישלונות, את חוסר ההכרעה המדינית ואת הפוליטיקה האישית שמנהלת את המלחמה – ומסיקים שנתניהו חלש ואפשר לתקוף אותנו.
אחרי שלוש שנים של כישלונות בכל החזיתות והבטחות שקרסו, לממשלה הזו, ולעומד בראשה, אין אמון ציבורי. אין לה מנדט לגרור את ישראל לעוד מלחמה. את ההכרעה הבאה צריכים לקבל אזרחי ישראל בקלפי.
חשוב להבין: נתניהו הוביל את ההסלמה בלבנון כדי להבעיר את האזור כדי לברוח מבחירות. זה לא יעזור לו. הבחירות יתקיימו, הממשלה הזו תלך וישראל תקבל בחזרה את מה שאיבדה תחת שלטונו: ביטחון.
https://rotter.net/forum/scoops1/952053.shtml
הבנתם?
יאיר גולדנר-גולן הוא מנהיג חזק. גולדנר-גולן כארי ישאג והאיראנים ייראו ממנו.
הפקר (אורני) פטרושקה
"הפקר פטרושקה" הוא ביטוי סלנג שמשמעותו הפקרות מוחלטת – מצב שבו אין חוקים, אין משמעת, וכל אדם עושה ככל העולה על רוחו.
מקור הביטוי ביידיש (הפקר ווי פעטרושקע). בעבר, צמח הפטרוזיליה היה גדל בר בצידי הדרכים ללא בעלים. נשות העיירה היו קוטפות אותו בחופשיות וללא תשלום עבור הארוחות, ומכאן הפך הצמח לסמל לדבר שאין עליו פיקוח, שליטה או בעלות.
והנה התגלתה הסיבה להפקר במדינה שהביאה התנועה הפרוטסטנטית ערב ה-באוקטובר "הבה נלך כצאן לטבח."
הטייקון המיליארדר אורני פטרושקה מספר שמימון שהעביר לתנועה הפרוטסטנטית החל עוד לפני בחירתו של נתניהו, הרבה לפני הרפורמה המשפטית, והיא לא קשורה אליה.
https://x.com/hikelikeme/status/2063056769182478598
הנה הון וחוסר שלטון.
הפקר (אורני) פטרושקה.
אח פגישה אח פגישה שכזאת
אָח פְּגִישָׁה, אָח פְּגִישָׁה שֶׁכָּזֹאת!
זֶה רַק פַּעַם בִּשְׁנַיִם דּוֹרוֹת
מַה נִּשְׁמַע? אֵיךְ הוֹלֵךְ? אַהֲלָן!
זֶה אֶת זֶה לֹא רָאִינוּ מִזְּמַן!
נמרוד שפר: שותפים יקרים לדרך ("הדמוקרטים") רוצה לעדכן אתכם שנפגשתי היום עם יו"ר התאחדות לכדורגל הפלסטינית והבכיר בפת"ח ג'יבריל רג'וב.
זה יום מורכב וכואב שבמהלכו נרצח אזרח ישראלי ונפצעו חמישה ישראלים בפיגוע רצחני כאשר רק אתמול טרוריסטים יהודים פשטו ופרעו בכפרים פלסטינים בשטחים.
עדיין ואף בגלל החשש מהתלקחות הזירה הפלסטינית וכל הזירות הנוספות, היתה זו פגישה חשובה במיוחד. רג'וב אישש את שידעתי שבצד השני יש אנשים בעלי עוצמה שזנחו את דרך האלימות ומעיזים לחלום על עתיד אחר.
https://rotter.net/forum/scoops1/951962.shtml
אין ספק שג'יבריל רג'וב הוא אדם עוצמתי שמעז לחלום על עתיד אחר. שבו הוא יטיל פצצת אטום על ישראל וישמיד אותה. את טבח ה-7 באוקטובר הוא כבר הצדיק, ובינתיים הוא פועל רק להחרמת הספורט הישראלי בעולם.
מדהים כיצד מפלגת "הדמוקרטים" עם נמרוד שפר מראשי הפרוטסטנטים ("הבה נלך כצאן לטבח", ונעמה לזימי "נלך עם רע"ם לטובת ישראל") – מחליפה את תנועת העבודה ההיסטורית שייסדה את היישוב והמדינה.
נעמן כהן
נעמן כהן
הפרשנים
רוצים גישה מלאה לכל הגיליונות?
הצטרפו לאתר וקבלו גישה לארכיון של למעלה מ-2,100 גיליונות עם אלפי מאמרים, שירים ויצירות ספרותיות.
הצטרפו לאתר